סיפורים מופלאים על בני־התורה הַמְסֻלָּאִ֖ים

נדיב לב

משתמש ותיק
שני אדנים אמר:
הדבר הקל ביותר הוא להיות ציני. זה פופולרי, וגם באופנה, וגם מרגיש חכם. אבל עמדו על דרכים ושאלו כל אדם שהיה אי פעם במקום קשה, אבל קשה באמת, ושאלו אותו אם הוא לא ראה במוחש ממש השגחה פרטית ועמו אנכי בצרה (וכמשל הידוע עם העקבות על החוף שבטח יגיב כאן מישהו שהוא ממקור טמא וכו' וכו'). אין עיני צרה במרצים המרצים מעות, ואין הדברים שייכים אליהם או בזכותם. הם פשוט כאלה. ואיני מדבר על אמונה, אלא על דברים מוחשיים.

על מי תלונת מר. לא ראיתי שכתבו בציניות, ואדרבה כתבו כדבריו שהכל תלוי באמונה והשגחה וכו'.
כעת שמתי לב שתלונת מר נגד מה שנכתב כאן אבל אל תקח ללב. לא כולם זכו להיות בעלי מבט אמוני טהור כמוהו.
ד"א אני שמח לפגוש באותה שעה באותה אכסניה ארבע חברים חב"דניקים יקרים.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נחזור לנושא האשכול.
סיפור על אחד האדמו"רים בתחילת כהונתו, כאשר נפל עליו עול מוסדות מסועפים שלא הסכין לו.

לאחד מחסידיו, אדם שגר וסוחר באירופה, נולד בן למז''ט.
החסיד חפץ מאד שהרבי החדש יהיה נוכח בברית, אבל להביא את הרך הנולד מאירופה לארץ הקודש לא בא בחשבון.
בא החסיד בדברים עם הגבאים, על האפשרות שהרבי יגיע במיוחד לאירופה לרגל הברית מילה.

נמנו וגמרו, שעבור תרומה הגונה למוסדות בסך כרבע מליון דולר הרבי יטרח להגיע במיוחד.

כך היה, והחסיד עלז ושש על הכבוד שנפל בחלקו, ועמד בדיבורו מיד אחר הברית.

עוד בדרכו של האדמו"ר חזרה לארץ ישראל, קיבל הגבאי טלפון מיהודי בארה"ב, אשר בא בטענה.

הייתכן שהרבי מקבל תרומה כזו מבעל השמחה, בעוד הוא חייב לו עצמו סכום דומה, ומתמהמה מלפורעו זה עידן ועידנים?

הגבאי שיתף את הרבי בתוכן השיחה,
והרבי, ללא היסוס, ביקש לדאוג להעביר תיכף ומיד את הסכום בשלמותו ליהודי בארה"ב!
מקור הסיפור מהאיש שביצע את ההעברה בפועל, ואני מכיר את הנפשות הפועלות כולן.

דרך אגב, רבי כזה זוכה שיש לו גבאי כזה...
גבאים רבים היו מסננים את תוכן השיחה וחסל...
 

דניאלי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
נחזור לנושא האשכול.
סיפור על אחד האדמו"רים בתחילת כהונתו, כאשר נפל עליו עול מוסדות מסועפים שלא הסכין לו.

לאחד מחסידיו, אדם שגר וסוחר באירופה, נולד בן למז''ט.
החסיד חפץ מאד שהרבי החדש יהיה נוכח בברית, אבל להביא את הרך הנולד מאירופה לארץ הקודש לא בא בחשבון.
בא החסיד בדברים עם הגבאים, על האפשרות שהרבי יגיע במיוחד לאירופה לרגל הברית מילה.

נמנו וגמרו, שעבור תרומה הגונה למוסדות בסך כרבע מליון דולר הרבי יטרח להגיע במיוחד.

כך היה, והחסיד עלז ושש על הכבוד שנפל בחלקו, ועמד בדיבורו מיד אחר הברית.

עוד בדרכו של האדמו"ר חזרה לארץ ישראל, קיבל הגבאי טלפון מיהודי בארה"ב, אשר בא בטענה.

הייתכן שהרבי מקבל תרומה כזו מבעל השמחה, בעוד הוא חייב לו עצמו סכום דומה, ומתמהמה מלפורעו זה עידן ועידנים?

הגבאי שיתף את הרבי בתוכן השיחה,
והרבי, ללא היסוס, ביקש לדאוג להעביר תיכף ומיד את הסכום בשלמותו ליהודי בארה"ב!
מקור הסיפור מהאיש שביצע את ההעברה בפועל, ואני מכיר את הנפשות הפועלות כולן.

דרך אגב, רבי כזה זוכה שיש לו גבאי כזה...
גבאים רבים היו מסננים את תוכן השיחה וחסל...
מעשה נפלא, ויל"ע בזה ע"פ דין הן מצד נדרי צדקה והן מצד להפסיד מעות להקדש, ואולי זה בגדר שנכסיו משועבדים לבע"ח
 

חימקו

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
ויל"ע בזה ע"פ דין הן מצד נדרי צדקה והן מצד להפסיד מעות להקדש, ואולי זה בגדר שנכסיו משועבדים לבע"ח
מטלטלין לא משתעבדין לבע"ח.
אולי עדיין הכסף לא הגיע אליו, והוא הורה להעבירו לבע"ח.
 

דניאלי

משתמש ותיק
אוהב ימים אמר:
שני אדנים אמר:
כידוע, הגיע פעם גביר מחו"ל לכולל פוניבז' וביקש לתרום כסף עבור כאלו שחיתנו את כל ילדיהם לפני עשר שנים ויש להם חובות על כתפיהם. כידוע, לא מצאו אף אחד וכולם כיסו את החובות...
כמובן לכל יודע ומכיר המציאות, זה מופרך לחלוטין! ותמימותם של המאמינים בסיפורים אלו, גורמת להמשך החורבן הנורא של אנשים שמחתנים ילדיהם וחייהם אינם חיים. ועוזרת למרצים למיניהם להתפרנס משקרים אלו ולחתן ילדיהם בנחת.
יורשה לי לשאול (אולי מסקרנות), האם אתה מכיר מקרוב מעשים כאלה של אברכים לומדי תורה יותר מעשר שנים אחרי שגמרו לחתן שמתבוססים בחובות או רק מהשערה.
מכיון שאני מכיר מקרוב כמה וכמה שהתבוססו בחובות עצומים ואפילו של מליונים וכמה שנים בודדות אחרי שגמרו לחתן הצליחו לכסות את חובותיהם באורח פלא
 

דניאלי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
דניאלי אמר:
ויל"ע בזה ע"פ דין הן מצד נדרי צדקה והן מצד להפסיד מעות להקדש, ואולי זה בגדר שנכסיו משועבדים לבע"ח
מטלטלין לא משתעבדין לבע"ח.
אולי השיג את הכסף מנדל"ן..
ועכ"פ גופו משועבד, א"כ אולי ההתחיבות הזו קודמת לנדרים
 

אוהב ימים

משתמש רגיל
דניאלי אמר:
אוהב ימים אמר:
שני אדנים אמר:
כידוע, הגיע פעם גביר מחו"ל לכולל פוניבז' וביקש לתרום כסף עבור כאלו שחיתנו את כל ילדיהם לפני עשר שנים ויש להם חובות על כתפיהם. כידוע, לא מצאו אף אחד וכולם כיסו את החובות...
כמובן לכל יודע ומכיר המציאות, זה מופרך לחלוטין! ותמימותם של המאמינים בסיפורים אלו, גורמת להמשך החורבן הנורא של אנשים שמחתנים ילדיהם וחייהם אינם חיים. ועוזרת למרצים למיניהם להתפרנס משקרים אלו ולחתן ילדיהם בנחת.
יורשה לי לשאול (אולי מסקרנות), האם אתה מכיר מקרוב מעשים כאלה של אברכים לומדי תורה יותר מעשר שנים אחרי שגמרו לחתן שמתבוססים בחובות או רק מהשערה.
מכיון שאני מכיר מקרוב כמה וכמה שהתבוססו בחובות עצומים ואפילו של מליונים וכמה שנים בודדות אחרי שגמרו לחתן הצליחו לכסות את חובותיהם באורח פלא
מכיר הרבה מאוד! 
רואה מסביבי כל יום אנשים שנתמכים כלכלית בידי ילדיהם. 
מכיר הרבה שלא משלמים חובות לגמ"חים. 
רואה את הבנות שמראש לא מתחתנות על סמך ההבטחה המוזרה שברגע שיגמרו לחתן יכסו את חובותיהם באורח פלא. 
מתפלא שאנשים כאן מכירים מציאות אחרת, אני אולי יעשה בירור נוסף. 
מקווה שכל מי שמכיר את המצוקה מקרוב יצטרף אלי, לבל ישתרשו אגדות מעוותות כאלו שאין להם שום בסיס לדעתי. 
 

אוהב ימים

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
אני מבין שחובות הנישואין משתרגות מעל כתפיו, אבל לא הפליג מר יתר על המידה?
לא בגיל ולא מתקרב.
לא חושב שהפלגתי, ודאי לא ביחס למספר האמור.
חושבני שאנשים שבגיל 50 חייהם הופכים לסיוט של גלגול חובות וכו' עם השלכות רבות מאוד זה חורבן נורא. ובנות שבגלל יושר ליבם של הוריהם שלא מאמינים בסיפורי הדמיונות אינם נישאות זה דבר נורא, והציבור שנותן לזה לקרוא יתבע על זה.
והרי כידוע עוררו על זה כל גדולי הדור וכו'.
 

במבי

משתמש ותיק
במבי אמר:
אספר סיפור על עצמי (לא יודע אם קשור לנושא האשכול)

בערך לפני שנתיים נסעתי באוטובוס והתיישבתי ליד קשיש ממוצא רוסי (בערך בן 75+) לפתע הוא אומר לי "יש לי כריך של חזיר בתיק מותר לך לשבת לידי ?"
שאלתי אותו אם זה נושך, והוא אמר לי שלא, אז עניתי לו שמותר....

הסיפור קרה ביום שני לפרשת בשלח שנת עט' (יש לי מחברת של חידושי תורה, ומשום מה הוספתי במחברת גם את הנ"ל) ובאותה הנסיעה נסעתי לבקר יהודי מסכן בשם יהודה פכר ז"ל שהתעוור בגיל צעיר (באותה העת הוא שהה בבית אבות בית הדקל בפ"ת) והוא היה בכל חייו דבוק בכל מאודו בלימוד התורה הקדושה ובגיל יותר מבוגר מצב בריאותו התדרדר והוא כמעט לא יכל לזוז מהמיטה אך ראשו היה צלול ובאחד הפעמים כשנסעתי לבקרו הוא סיפר לי על חיבור שחיבר בתיכון על נער צעיר שהולך בשדות המושב המוריקים והכל סביב פורח והציפורים צייצו והוא המשיך לתאר בצבעים עזים את חיבורו בגיל הנערות וזה היה מרגש מאד לשבת ליד יהודי מבוגר שאיבד את מאור הראיה שנים רבות קודם לכן וחי ברגש רב את עדינות הבריאה (הוא נפטר לפני שנה ומשהו בערך בגיל 70) 

מה שרציתי לרשום שהיה אברך שהיה נוסע אליו מדי יום ללמוד איתו ללא כל כוונת תמורה וזה לא היה יום אחד, זה היה במשך מספר שנים ! (אני פעם בתקופה הייתי מגיע אליו)

ויהודה הצדיק הנ"ל היה לראשו לא היתה כיפה שחורה אלא כיפה סרוגה.
 

כותר

משתמש ותיק
יהודי מבוגר איבד קצת מהצלילות,
מטבע הדברים בניו ובנותיו מתגייסים לעזור וללוות אותו.

יש ת"ח אחד למרות שהוא בסה"כ חתן שלו, ולמרות זאת הוא פעיל בתורנות למעלה מהנורמה.
הוא נוסע אליו כל שבוע בתורנות קבועה ללוות אותו לתפילת שחרית בביכהנ"ס,
ופעם בכמה שבתות הם מארחים אותו בביתו,
וכמובן שהחתן לוקח את חמיו לכל תפילה, דבר שכרוך במסירות גדולה וחוסר נעימות.
 

ובכן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
הייתי בשבע ברכות וסיפרו על אבי הכלה, שפעם בהיותו אברך צעיר, מישהו שם לב שבאמצע שמונה עשרה הוא ניגש לארון ספרים לפתוח ספר
(כנראה לקושיא שהטרידה אותו...)
ואז רק הוא תפס את עצמו שהוא באמצע שמו"ע, וראו עליו את שברון לבבו, והמשיך את תפילת שמונה עשרה ליד ארון הספרים.
כזה מסופר על רבי יהושע מנדל ארנברג זצ"ל, שפעם היה אצל הרבי מהר"א מבעלזא זצ"ל, ושילחוהו לעמוד לפני התיבה.
בתוך שמו"ע דקול רם, תיכף אחר סיום אמירת הקדושה, נפנה ה'דבר יהושע' לארון הספרים להוציא ספר...
בת שחוק עברה על פני הנוכחים, כולל הרבי.
 
 

לענ''ד

משתמש ותיק
במבי אמר:
אני מכיר אישית אדם ששמעתי עליו שלפני 20 שנה דפקה בדלתו שכינתו ובקשה ביצה ומבלי משים הוא הוציא את מסכת ביצה מהארון והביא לה.

הזכיר לי סיפור שהיה עם חברי לחדר, שהלך פעם לבית "החלפן" החרדי נח קפלן לקנות אבקת גילוח (magic- בלע''ז), ובלי משים ביקש אם אפשר אבקת כביסה.  הרב נח הסתובב חזר לביתו וכעבור דקה חזר עם אבקת כביסה בשקית ופטרו לביתו, ואז התעשת הבחור והבין בטעותו...

אח"כ אמרו לי שבישיבה קטנה פונוביז' הכירוהו תמיד כבעל חסד גדול ולקחו ממנו כל דבר הנצרך (ספר טלפונים וכדו')
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
מעשה ביהודי יקר מתמיד עצום כל חייו של"ע קיבל אלצהיימר וכו' והיה ממש לא צלול ולא זוכר כלום, ולקראת חתונת נכדו ארגנו לו איזה כדור תרופה שמחזיר את השפיות לכמה שעות בלבד, כדי שיהיה צלול בחתונה,
הוא לקח את הכדור לפני החתונה ושבה אליו דעתו והסבירו לו את המצב שעכשיו הוא צלול אבל זה רק לכמה שעות ושיהנה בחתונה וכו',כמה דקות אחר שהתחילה החתונה שמים לב שהוא נעלם, חיפשוהו ולבסוף מצאו אותו בביהכנ"ס הסמוך עושה שטייגע'ן...
אמר להם - עד שיש לי כמה שעות שאני יכול ללמוד, אני יבזבז אותם על חתונה?...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שני אדנים אמר:
נדיב לב אמר:
ד"א אני שמח לפגוש באותה שעה באותו אכסניה ארבע חברים חב"דניקים יקרים.

אם הכוונה אלי, חוששני שכלפי מר מקיים מְחַבֵּ"ד את הבריות.. אינני חסיד חב"ד.

צודק יש בזה משום מתחב"ד בקלון חבירו... ולכן אדייק, שלושה.:)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
עמק יזרעאל אמר:
אתמול אמר לי אדם דתי שעובד במכירות "באסטה" מדי פעם בבתי כנסיות ושטיבלאך והוא טען שזה המקום שהכי אוהב למכור כי החרדים אומרים לו תודה על כל דבר אפי' שקנו רק איזה בטריות

מזלך שהסיפור יפה שאם לא.. הייתי מקניטו שהאשכול מיועד לסיפורים על בני התורה ולא על הציבור החרדי בכללותו...:)
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לומד מכל אדם אמר:
מעשה ביהודי יקר מתמיד עצום
הוא ניהו הרא"מ הכהן איזבי. וכך תואר המעשה בשעתו:
לפני כעשור חלה באלצהיימר והסיפור הכי ידוע קרה ביום חתונת נכדו. משפחתו המסורה ביקשה להקל עליו ולהביאו לחתונה, הם רכשו עבורו כדור מיוחד במחיר רב שמאפס את המוח ומרענן את זיכרון האדם. הגרא"מ בלע את הכדור ואט אט שבה אליו צלילות דעתו. הוא נטל את ספריו וירד לבית הכנסת הסמוך לביתו והתרפק על התורה אליה היה כה מחובר ואליה כה התגעגע.
כשהגיע עת החופה מיהרו בני המשפחה לקרוא לו שיצטרף לחתונה. אך הוא התנגד ולפליאת בני המשפחה אמר: "עד שאני כבר לומד אתם רוצים להפריע לי? ונשאר ללמוד כל אותו הלילה בשקידה עצומה עד ששבו בני המשפחה מהחתונה".
 

יאיר1

משתמש ותיק
אוהב ימים אמר:
לא בגיל ולא מתקרב.

ובנות שבגלל יושר ליבם של הוריהם שלא מאמינים בסיפורי הדמיונות אינם נישאות זה דבר נורא, 
זה הענין, עוד כמה שנים תבין דבר וחצי נוסף.
בגילך, זה בסדר שאתה חושב ככה, וכשתגדל תבין.
הצעירים טרם חתונתם, טוב שיחשבו כך ולא יפריזו בציפיות.
אבל ההורים בס"ד סמוכים ובטוחים, ורואים ניסים גלויים - זו המציאות - למרות שהיא הזויה! ה' עוד יותר....

בנות לא נישאות רק בגלל שזהו רצון ה', ואם ה' רוצה להעמיד מישהי בנסיון, שתסבור שהכסף הוא המעכב, אז הוא מעמידה בנסיון זה, אותה ואולי גם את הוריה. ולא חסרות רווקות זקנות שיש להן כסף, וגם יופי, וגם ....
הקב"ה קצת בוחן אותנו.
טוב תעשה אם תתן קצת יותר אמון בבורא עולם
 

כותר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
עמק יזרעאל אמר:
אתמול אמר לי אדם דתי שעובד במכירות "באסטה" מדי פעם בבתי כנסיות ושטיבלאך והוא טען שזה המקום שהכי אוהב למכור כי החרדים אומרים לו תודה על כל דבר אפי' שקנו רק איזה בטריות

מזלך שהסיפור יפה שאם לא.. הייתי מקניטו שהאשכול מיועד לסיפורים על בני התורה ולא על הציבור החרדי בכללותו...:)
אני גם ראיתי מוכר שבגמר עבודתו הסיר את הכיפה.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
נדיב לב אמר:
עמק יזרעאל אמר:
אתמול אמר לי אדם דתי שעובד במכירות "באסטה" מדי פעם בבתי כנסיות ושטיבלאך והוא טען שזה המקום שהכי אוהב למכור כי החרדים אומרים לו תודה על כל דבר אפי' שקנו רק איזה בטריות
אני גם ראיתי מוכר שבגמר עבודתו הסיר את הכיפה.
שלא כסיפור שעליו הגבת, הסיפור שלך מעלה על נס - שבח אחר של החרדים לדבר ה', שמעדיפים לקנות אצל מישהו משלנו... [אם זה נכון].

ומשום מה, הזכיר לי את הסיפור הבא:

סמוך לשביל הכניסה לכנסיה המקומית, ישבו להם שני קבצנים מרוטים זה מול זה. דומים היו במראיהם ובמצבם, אבל שוני אחד בולט היה ביניהם: האחד, כל כולו הפגין מראה של יהודי. פאות מתבדרות, טלית קטן מציץ, ומעיל ארוך. ואילו השני למולו, עם כל בלואי סחבותיו היה בולט שהוא נוצרי.

כמובן, שבאי הבית המשוקץ העדיפו לתת פרוטותיהם לנכרי, וכך נמלאה קעריתו מטבעות לרוב, בעוד שהיהודי נאלץ להסתפק בפרוטות בודדות שכמה יוצאי דופן השליכו לעברו. מסתבר שהנכרי אף הרויח מישיבת היהודי מולו, כאשר ישיבתו של האחרון דרבנה רבים לתת דוקא לנכרי.

עבר שם 'סטאשק' אחד, ויבעט קלות בקבצן היהודי: "מושקה, איפה השכל שלך? אתה לא רואה שהמקום הזה דל תועלת בשבילך? לך לבית הכנסת!"

המשיך האדון להלך הלאה, ובהגיעו למרחק בטוח, מחוץ לטווח השמיעה, הפטיר הקבצן היהודי לקבצן ה'נכרי' שמולו: "השמעת, יענקל? זה בא ללמדנו איך עושים עסקים..."
 

דניאלי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
דניאלי אמר:
ועכ"פ גופו משועבד, א"כ אולי ההתחיבות הזו קודמת לנדרים
לא מכיר דבר כזה. אדרבה תחכימיני.
למה כ"כ ברור לך שחיוב נדר קודם לבע"ח?
גם לוה הוא רשע ולא ישלם!
ואם גופו משועבד לבע"ח, עליו לפרוע לו ברגע שיש לו כסף לפני כל מצוה לכאורה, ובוודאי שאסור לו לידור נדרים חדשים
 

דניאלי

משתמש ותיק
לענ''ד אמר:
במבי אמר:
אני מכיר אישית אדם ששמעתי עליו שלפני 20 שנה דפקה בדלתו שכינתו ובקשה ביצה ומבלי משים הוא הוציא את מסכת ביצה מהארון והביא לה.

הזכיר לי סיפור שהיה עם חברי לחדר, שהלך פעם לבית "החלפן" החרדי נח קפלן לקנות אבקת גילוח (magic- בלע''ז), ובלי משים ביקש אם אפשר אבקת כביסה.  הרב נח הסתובב חזר לביתו וכעבור דקה חזר עם אבקת כביסה בשקית ופטרו לביתו, ואז התעשת הבחור והבין בטעותו...

אח"כ אמרו לי שבישיבה קטנה פונוביז' הכירוהו תמיד כבעל חסד גדול ולקחו ממנו כל דבר הנצרך (ספר טלפונים וכדו')
יעידו מאות הבחורים שהוא טיפל להם בציפורן החודרנית במסירות...
 

כותר

משתמש ותיק
הלכתי ברחוב ואני רואה ת"ח מדבר עם חמשת ילדיו, כולם מרותקים לדבריו,
שמעתי כמה משפטים: "כיף לו או שעצוב לו ?
המלפפון, כיף לו !"

בעודי מהרהר 'איזה אגדה הוא מצא לספר להם עכשיו תחת השמש היוקדת', לפתע אני שומע:
"כי המלפפון רוצה שיהודים שלומדים תורה יאכלו אותו"...

אשריכם ישראל !
 
חלק עליון תַחתִית