מתי הב''י פסק כהרמב''ם

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
ראיתי אך איני זוכר היכן, שידוע שהב''י בחברו את השולחן ערוך שלו הסתמך על ג' פוסקים - הרא''ש, הרמב''ם, הרי''ף, ובדרך כלל היה פוסק לפי הרוב,
אך באם הרמב''ם צידד לצד אחד, מול הרא''ש והרי''ף, נהג לפסוק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד.
אשמח לדעת -
א. המקור לכך.
ב. הטעם לכך.
בתודה מראש.
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
לא תמיד רק לעיתים ובעיקר בחו"מ ראה בהקדמת הרמ"א לדרכי משה שהביא שני מקומות שבהם נטה הב"י מן הכלל ופסק כהרמב"ם כמדומני שהרב יעקב חיים סופר באחד מספריו ליקט את אותם המקומות.
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבעת לוד אמר:
לא תמיד רק לעיתים ובעיקר בחו"מ ראה בהקדמת הרמ"א לדרכי משה שהביא שני מקומות שבהם נטה הב"י מן הכלל ופסק כהרמב"ם כמדומני שהרב יעקב חיים סופר באחד מספריו ליקט את אותם המקומות.



א. תודה, אך אם אפשר אשמח למקור מדויק יותר, 
ב. אם מדובר רק במקומות בודדים, מתחזקת שאלתי - מה היא הסיבה שדווקא במקומות אלו, פסק כהרמב''ם? 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבעת לוד אמר:

הוא כותב שהרמב''ם מרא דאתרא דארץ ישראל, דבר זה תמוה הוא בעיני, והרי רוב שנותיו היו במצרים מאשר בא''י?
זה לא קשור לאשכול, אך רצוני להבין זאת
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
גבעת לוד אמר:

הוא כותב שהרמב''ם מרא דאתרא דארץ ישראל, דבר זה תמוה הוא בעיני, והרי רוב שנותיו היו במצרים מאשר בא''י?
זה לא קשור לאשכול, אך רצוני להבין זאת

יש בנו"ט לצטט מה שכתב בספר יד מלאכי - כללי הש"ע ורמ"א - אות ג
כלל זה נקוט בידך כל מקום שהרב מוהריק"א ז"ל פוסק דין בב"י דעתו לפסוק לכל המקומות ושינהגו בכל המקומות כפי אותו הפסק אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בספר הקצר דעתו שלא יחויב אותו פסק אלא בארץ המערב לבד כי הספר ההוא מיוסד כולו על פי הרמב"ם ז"ל דנהיגי בארץ המערב כוותיה, שיירי כנה"ג אורח חיים סי' תצ"ה בהגהות הב"י אות ה' ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה חלק ב' פרק ג' מהלכות גזילה הלכה י"ב ושם בפי"ז הלכה ה' ביאר דהיינו דווקא כשבב"י סתם הדברים ולא גילה דעתו אבל היכא שבב"י גילה דעתו לפסוק דלא כהרמב"ם היאך יפסוק הוא עצמו להפך בש"ע כל כה"ג לא נמצא מפורש כ"ש דאין כלל זה מוסכם דהא בכמה דוכתי חזינן דפסק בש"ע הפך דעת הרמב"ם עכ"ד, ועיין כנה"ג אורח חיים סוף הלכות פורים ודוק ובכנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח מצאתי עוד חידוש אחר דאף בב' פסקי דינים דסתרי זה לזה בש"ע אמרינן דבמקום א' סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר המקומות שלא קבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם.
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
גבעת לוד אמר:

הוא כותב שהרמב''ם מרא דאתרא דארץ ישראל, דבר זה תמוה הוא בעיני, והרי רוב שנותיו היו במצרים מאשר בא''י?
זה לא קשור לאשכול, אך רצוני להבין זאת


הרמב"ם התקבל בא"י כפוסק וקיבלו הוראותיו ולכן נחשב מרא דאתרא וכ"כ כבר המהר"ם אלאשקר וראה בעין יצחק בעניין קבלת הוראות הרמב"ם, זה קשור במקצת כי כתוב שם שאע"פ שיש שני עמודי הוראה אם יש עוד כמה פוסקים כהרמב"ם הלכה כרמב"ם גם לדעת מרן, מקור מדויק לא מצאתי אבל זכור לי שיש באחד מספריו ואולי אני טועה.
בהקדמת הדרכי משה כותב שהמחבר עצמה נטה מן הכלל הביא מסימן רנ"ט ששם פסק כהרא"ש לקולא ומסימן רצ"ט שפסק כהרי"ף אמנם כתבו שם שבסימן ש"י בחו"מ פסק כהרמב"ם נגד הרי"ף והרא"ש.

 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:

תורתו אומנותו אמר:
גבעת לוד אמר:

הוא כותב שהרמב''ם מרא דאתרא דארץ ישראל, דבר זה תמוה הוא בעיני, והרי רוב שנותיו היו במצרים מאשר בא''י?
זה לא קשור לאשכול, אך רצוני להבין זאת

יש בנו"ט לצטט מה שכתב בספר יד מלאכי - כללי הש"ע ורמ"א - אות ג
כלל זה נקוט בידך כל מקום שהרב מוהריק"א ז"ל פוסק דין בב"י דעתו לפסוק לכל המקומות ושינהגו בכל המקומות כפי אותו הפסק אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בספר הקצר דעתו שלא יחויב אותו פסק אלא בארץ המערב לבד כי הספר ההוא מיוסד כולו על פי הרמב"ם ז"ל דנהיגי בארץ המערב כוותיה, שיירי כנה"ג אורח חיים סי' תצ"ה בהגהות הב"י אות ה' ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה חלק ב' פרק ג' מהלכות גזילה הלכה י"ב ושם בפי"ז הלכה ה' ביאר דהיינו דווקא כשבב"י סתם הדברים ולא גילה דעתו אבל היכא שבב"י גילה דעתו לפסוק דלא כהרמב"ם היאך יפסוק הוא עצמו להפך בש"ע כל כה"ג לא נמצא מפורש כ"ש דאין כלל זה מוסכם דהא בכמה דוכתי חזינן דפסק בש"ע הפך דעת הרמב"ם עכ"ד, ועיין כנה"ג אורח חיים סוף הלכות פורים ודוק ובכנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח מצאתי עוד חידוש אחר דאף בב' פסקי דינים דסתרי זה לזה בש"ע אמרינן דבמקום א' סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר המקומות שלא קבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם.
תודה רבה, על המקור, אך אני רוצה להבין זאת בסברא.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
א. תודה, אך אם אפשר אשמח למקור מדויק יותר,
עיין חו"מ ש"י שפסק כהרמב"ם וכתב שם שלענין (לא) לאפוקי ממונא סמכינן על הרמב"ם, ובדרכ"מ שם פליג שסתר כללו שבמקום תרי עמודי הוראה מפקינן ממונא.
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
הקדמת הבית יוסף
בית יוסף.PNG
תודה רבה, אך אני לא רציתי מקור לכך שבאמת ג' עמודי הווראה היו אלו שציניתי, אלא מקור לכך שפסק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד, וכן כתבתי בכותרת לאשכול.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
בשלמא אמר:
הקדמת הבית יוסף
בית יוסף.PNG
תודה רבה, אך אני לא רציתי מקור לכך שבאמת ג' עמודי הווראה היו אלו שציניתי, אלא מקור לכך שפסק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד, וכן כתבתי בכותרת לאשכול.
ומי יתווכח עם המחבר על דרכי פסיקתו?
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
תורתו אומנותו אמר:
בשלמא אמר:
הקדמת הבית יוסף
בית יוסף.PNG
תודה רבה, אך אני לא רציתי מקור לכך שבאמת ג' עמודי הווראה היו אלו שציניתי, אלא מקור לכך שפסק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד, וכן כתבתי בכותרת לאשכול.
ומי יתווכח עם המחבר על דרכי פסיקתו?
 

הוא לא התווכח. פשוט השבת שלא מן הענין ששאל. שים לבך.
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
תורתו אומנותו אמר:
בשלמא אמר:
הקדמת הבית יוסף
בית יוסף.PNG
תודה רבה, אך אני לא רציתי מקור לכך שבאמת ג' עמודי הווראה היו אלו שציניתי, אלא מקור לכך שפסק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד, וכן כתבתי בכותרת לאשכול.
ומי יתווכח עם המחבר על דרכי פסיקתו?


זה לא ענין של וויכוח איתו ח''ו, אלא שפשוט המחבר בעצמו לא ציין כלל זה, אלא הבאים אחריו.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
תורתו אומנותו אמר:
תודה רבה, אך אני לא רציתי מקור לכך שבאמת ג' עמודי הווראה היו אלו שציניתי, אלא מקור לכך שפסק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד, וכן כתבתי בכותרת לאשכול.
ומי יתווכח עם המחבר על דרכי פסיקתו?

הוא לא התווכח. פשוט השבת שלא מן הענין ששאל. שים לבך.
שים גם ליבך שלא האשמתי אותו חלילה בוויכוח.
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
ומי יתווכח עם המחבר על דרכי פסיקתו?

הוא לא התווכח. פשוט השבת שלא מן הענין ששאל. שים לבך.
שים גם ליבך שלא האשמתי אותו חלילה בוויכוח.
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.
 

תמוה ביותר. כמה ספרים נתחברו על כללי הב"י, היד מלאכי מעיר מהם, השכנה"ג השדי חמד.
לצטט את הקדמת הב"י בתגובה לשאלת פותח האשכול, לדעתי זה מגוחך לא במקום. הוא לא התייחס לנקודה הזו. אבל זכותו של מר להתעקש על לא מאומה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
נדיב לב אמר:
הוא לא התווכח. פשוט השבת שלא מן הענין ששאל. שים לבך.
שים גם ליבך שלא האשמתי אותו חלילה בוויכוח.
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.

תמוה ביותר. כמה ספרים נתחברו על כללי הב"י, היד מלאכי מעיר מהם, השכנה"ג השדי חמד.
לצטט את הקדמת הב"י בתגובה לשאלת פותח האשכול, לדעתי זה מגוחך. הוא לא התייחס לנקודה הזו. אבל זכותו של מר להתעקש על לא מאומה.
באמת שלא נעים לי להיות עקשן ומגוחך
אך אם ניקח את הכלל שבא לומר:
שאם  הרמב''ם צידד לצד אחד, מול הרא''ש והרי''ף, נהג לפסוק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד.
ונעמיד אותו לעומת הכלל שכתב הבית יוסף בעצמו:
שאם לדוגמא הרא"ש והרמב"ם חולקים (והרי"ף לא גילה את דעתו) והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה.
האם זה מסתדר בעיניכם?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
שים גם ליבך שלא האשמתי אותו חלילה בוויכוח.
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.

תמוה ביותר. כמה ספרים נתחברו על כללי הב"י, היד מלאכי מעיר מהם, השכנה"ג השדי חמד.
לצטט את הקדמת הב"י בתגובה לשאלת פותח האשכול, לדעתי זה מגוחך. הוא לא התייחס לנקודה הזו. אבל זכותו של מר להתעקש על לא מאומה.

אך אם ניקח את הכלל שבא לומר:
שאם  הרמב''ם צידד לצד אחד, מול הרא''ש והרי''ף, נהג לפסוק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד.
ונעמיד אותו לעומת הכלל שכתב הבית יוסף בעצמו:
שאם לדוגמא הרא"ש והרמב"ם חולקים (והרי"ף לא גילה את דעתו) והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה.
האם זה מסתדר בעיניכם?

האם מר מכחיש את המושג "יוצא מן הכלל". הלא בין השאר בשביל זה נועדו ספרי הכללים. וכי מר בדק בכל הכללים הרבים שנתפרשו בב"י שאינם יוצאים מן הכלל למה שכתב בהקדמה.
הקדמת המחבר [וכל מחבר] נכתבה כדי להציע בפני הלומד קווים כללים לדרך פסיקתו, אבל לא נועדה להגביל אותו בכל פרט ופרט היוצא מן הכלל, זו דעתי.
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
ראה בשדי חמד כללי הפוסקים סימן י"ג אות ג' שכתב שדרך מרן לפסוק בשולחנו כהרמב"ם אף נגד הרי"ף והרא"ש והביא כן בשם השולחן גבוה (וכן הוא בספרו של השולחן גבוה אהל יוסף או"ח סימן ו' שכתב שם שכתב במקום אחר שמרן פוסק כדעת הרמב"ם אף נגש שאר פוסקים), ועיין באבני אליהו, וכן הוא בסימן רנ"ג ס"ב גבי החזרה שכתב המג"א שם שפסק המבר נגד הרי"ף והרא"ש וכן בסימן תכ"ב ס"ב לגבי הלל שפסק שלא לברך כהרמב"ם נגד הרי"ף והרא"ש (ואולי סב"ל) וכ"כ בשכנה"ג לאו"ח סימן תצ"ה הגב"י אות ה' שדרך מרן בשו"ע לפסוק כהרמב"ם אף נגד הרי"ף והרא"ש אע"פ שבב"י לא פסק כן אלא לפעמים, לפי שכתב השו"ע לבני המערב שפוסקים כהרמב"ם וכתב שכאשר פוסק בב"י דעתו שינהגו כן בכל המקומות משא"כ שרק פסק בספרו כהרמב"ם כוונתו שינהגו כך בני המערב.
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
שים גם ליבך שלא האשמתי אותו חלילה בוויכוח.
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.

תמוה ביותר. כמה ספרים נתחברו על כללי הב"י, היד מלאכי מעיר מהם, השכנה"ג השדי חמד.
לצטט את הקדמת הב"י בתגובה לשאלת פותח האשכול, לדעתי זה מגוחך. הוא לא התייחס לנקודה הזו. אבל זכותו של מר להתעקש על לא מאומה.
באמת שלא נעים לי להיות עקשן ומגוחך
אך אם ניקח את הכלל שבא לומר:
שאם  הרמב''ם צידד לצד אחד, מול הרא''ש והרי''ף, נהג לפסוק כהרמב''ם על אף היותו דעת יחיד.
ונעמיד אותו לעומת הכלל שכתב הבית יוסף בעצמו:
שאם לדוגמא הרא"ש והרמב"ם חולקים (והרי"ף לא גילה את דעתו) והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה.
האם זה מסתדר בעיניכם?
הפוסקים כותבים שאע"פ שכן היה דרכו בב"י בשולחנו נטה יותר ע"פ הרמב"ם.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
נדיב לב אמר:
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.
נדיב לב אמר:
האם מר מכחיש את המושג "יוצא מן הכלל". הלא בין השאר בשביל זה נועדו ספרי הכללים. וכי מר בדק בכל הכללים הרבים שנתפרשו בב"י שאינם יוצאים מן הכלל למה שכתב בהקדמה.
הקדמת המחבר [וכל מחבר] נכתבה כדי להציע בפני הלומד קווים כללים לדרך פסיקתו, אבל לא נועדה להגביל אותו בכל פרט ופרט היוצא מן הכלל, זו דעתי.

 
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
וראה בדברי שלמה שהאריך שכל כלל זה נאמר באיסור והיתר וכו' משא"כ בחו"מ סומכים על הרמב"ם תמיד שדיינא הוא וסוגייא דדיני ממונות אזלא כוותיה ואע"פ שבספרד היו (חלקם) פוסקים כהרא"ש אבל בדיני ממונות פסקו כהרמב"ם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.

אדרבה, אם מר מסכים עם זה על מה באה תלונתו. [הלא בד"כ הוא פוסק כנטיית ב' עמודי הוראה ונטייתו כהרמב"ם היא יוצאת מן הכלל]
ראיתי זאת כבר שכתבתי תגובתי, אבל סברתי שאם מר בכו"א מוצא לנכון להעיר בזה, הרי גם ביוצא מן הכלל שלו יש יוצא מן הכלל...:)
 

בשלמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בשלמא אמר:
מכיון שהמחבר כתב כללים מפורשים לספרו (וכידוע יש גם יוצא מהכלל) איך אנו נשים כללים חדשים בפיו הרי הב"י מתייחס לרמב"ם בדבריו.

אדרבה, אם מר מסכים עם זה על מה באה תלונתו. [הלא בד"כ הוא פוסק כנטיית ב' עמודי הוראה ונטייתו כהרמב"ם היא יוצאת מן הכלל]
ראיתי זאת כבר שכתבתי תגובתי, אבל סברתי שאם מר בכו"א מוצא לנכון להעיר בזה, הרי גם ביוצא מן הכלל שלו יש יוצא מן הכלל...:)
(תלונתי) [הערתי] הודגשה שדעת הב"י בכללות לנטות אחר הרוב ולא אחר היחיד, בכל אופן לא מסתבר שיהיה כלל כזה שהיכן שהרמב"ם יחיד כנגד הרא"ש והרי"ף, הלכה כמותו (אדרבא הכלל הוא להיפך, אלא שיש יוצא מן הכלל שכן פוסק כהרמב"ם בדעה יחידאה) ועיין היטב בכל דברי השד"ח שציטט לעיל @גבעת לוד.
 

עמנואל

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:

תורתו אומנותו אמר:
גבעת לוד אמר:

הוא כותב שהרמב''ם מרא דאתרא דארץ ישראל, דבר זה תמוה הוא בעיני, והרי רוב שנותיו היו במצרים מאשר בא''י?
זה לא קשור לאשכול, אך רצוני להבין זאת

יש בנו"ט לצטט מה שכתב בספר יד מלאכי - כללי הש"ע ורמ"א - אות ג
כלל זה נקוט בידך כל מקום שהרב מוהריק"א ז"ל פוסק דין בב"י דעתו לפסוק לכל המקומות ושינהגו בכל המקומות כפי אותו הפסק אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בספר הקצר דעתו שלא יחויב אותו פסק אלא בארץ המערב לבד כי הספר ההוא מיוסד כולו על פי הרמב"ם ז"ל דנהיגי בארץ המערב כוותיה, שיירי כנה"ג אורח חיים סי' תצ"ה בהגהות הב"י אות ה' ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה חלק ב' פרק ג' מהלכות גזילה הלכה י"ב ושם בפי"ז הלכה ה' ביאר דהיינו דווקא כשבב"י סתם הדברים ולא גילה דעתו אבל היכא שבב"י גילה דעתו לפסוק דלא כהרמב"ם היאך יפסוק הוא עצמו להפך בש"ע כל כה"ג לא נמצא מפורש כ"ש דאין כלל זה מוסכם דהא בכמה דוכתי חזינן דפסק בש"ע הפך דעת הרמב"ם עכ"ד, ועיין כנה"ג אורח חיים סוף הלכות פורים ודוק ובכנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח מצאתי עוד חידוש אחר דאף בב' פסקי דינים דסתרי זה לזה בש"ע אמרינן דבמקום א' סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר המקומות שלא קבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם.
דברי הכנסת הגדולה תמוהים מאוד. וכי מרן השולחן ערוך כיוון בספרו רק לבני מרוקו (וה"מוסתערבים" - בני ארץ ישראל שאינם מצאצי המגורשים)?

כך או כך, כשיצא השולחן ערוך כבר "השתלטו" המגורשים מקסטיליה האדוקים בפסקי הרא"ש על רוב ככל בני המערב (אגב, "תוספי הרא"ש" נדפסו לראשונה מכ"י על ידי צאצאי המגורשים מפאס). לאחר פולמוס חריף הם הנהיגו היתר נפיחת הריאה - שלא כדעת הרמב"ם וכמנהג המקום. וכך עד ימינו, הלכות רבות נקבעות בקהילות יוצאי מרוקו כדעת הרא"ש.

המעניין שמיד לאחר הגירוש הנהיגו מגורשי קסטליה תקנה (ב"תקנות המגורשים") לפסוק כפי הכלל שמאוחר יותר יאמץ אותו רבי יוסף קארו, כתרי מגו לתלת - רי"ף רמב"ם ורא"ש (יש על כך מאמר נפלא של רבי דוד עובדיה בספרו "נהגו העם"). (אפשר שהבית יוסף למד כן מחמיו רבי יצחק סבע שהיה מבני פאס ואותו ראה רבי יוסף קארו כרבו.)

מאוחר יותר מעידים חכמי מרוקו על קבלת דברי מרן רבי יוסף קארו אפילו כנגד אלף פוסקים, כאשר בפועל ישנן חריגות לא מעטות מפסקיו, בפרט כשהוא סוטה מדעת הרא"ש. (עם זאת, מעניין לציין את דבריו של רבי יוסף בן סאמון [עדות ביהוסף ח"ב, סז ג] "ודבר זה מוחזק ומקויים אצלנו במערב יותר ויותר מכל העולם, לעשות כדברי מרן בש"ע בכל עניין").

יצויין שהיו בין חכמי מרוקו שלא הסכימו עם השינויים של רבי יוסף קארו ואחרים, ודעתם הייתה שיש ללכת תמיד בעקבות הרמב"ם - כפי מנהג המערב הקדמון. ביניהם היו רבי כליפא בן מלכא, שאף שהיה מצאצאי המגורשים, בספרו כף נקי הוא קובל על מנהג מרוקו לברך על ההל בר"ח, משום שבני המערב קיבלו את הרמב"ם.

חכם נוסף היה רבי חיים בן עטר. הוא הציב לעצמו ולבני ישיבתו "כנסת ישראל" מטרה ויעד, לבאר את כל התלמוד לפי דעת הרמב"ם (פרי יצירתם על כמה מסכתות נדפס בספר ראשון לציון). הוא הביע את דעתו הנחרצת כנגד גדולי המגורשים מקסטיליה (שאגב, הוא מעיד כי הוא מבני בניהם) שהתערבו במנהג המקום בעניין היתר הנפיחה, אותה הוא ביאר באריכות בספרו פרי תואר (סימן טל).
 
חלק עליון תַחתִית