הוראות בעבודת ה' - מהחיים הגשמיים

חייל של הרבי

משתמש ותיק
ידוע שהבעש"ט הקדוש אמר שכל מה שיהודי רואה בחייו, הוא צריך ללמוד מזה לגבי דרכי עבודת הבורא.

והנה כאן באשכול זה, אקווה שחו"ר הפורום יכתבו הוראות בעבודת ה' שהם למדו מהחיים הגשמיים (שהרי מן התורה, זה לא חידוש כ"כ). איש איש כפי ניסיונו בחיים והבנתו.

אני הקטן התחלתי לאחרונה לעבוד במפעל לייצור גדרות ומעקות מתכתיים, ואמנה כאן מעט מן ההוראות שלמדתי או נזכרתי בגלל מקום העבודה:

א. במפעל יש ריבוי של מכונות לחיתוך או קידוח במתכת, ובמכונות חייב להיות צינור מיוחד שמתיז מים עם שמן קירור על מקום החיתוך או הקידוח, וזאת בכדי שהכלים לא יישרפו וייהרסו.
וההוראה מזה בעבודת ה' - שכאשר האדם רוצה לגבור על יצרו הקשה כברזל, אזי חייב הוא להיות בתנועה מתמדת ולהתנהג בזריזות (וכמו הכלים שחייבים לנוע מהר כדי לחדור ברזל), אבל מרוב מאמץ ואורות, ייתכן שהאדם יישאב למקום מדי גבוה, תוך התעלמות מחובותיו הבסיסיות כיהודי. למשל ייתכן שילמד כל היום דברי מוסר וחסידות ויהיה שקוע בתקון המדות, וישכח מהעסק בקיום המצוות הגשמיות על פי שו"ע. ולכן האדם שעסוק בתהליך של התחזקות רוחנית ושבירת היצר, חייב 'שמן קירור', דהיינו חייב לקבוע עתים ללימוד הלכה למעשה, ולימוד נגלה דתורה. אחרת יש סכנה ש'יישרף' ויתקלקל רח"ל.

ב. במפעל יש איזור מסויים שבו מרתכים ברזלים. הריתוך גורם לאור חזק ביותר הדומה לברק, וההסתכלות באור הזה היא מסוכנת ויכולה לסמא את העניים תוך שניות ספורות רח"ל.
אני ראיתי לנכון להקפיד בכלל שלא להסתכל לכיוון האיזור הזה, שמא בדיוק באותו רגע מישהו ירתך שם ואראה זאת. 
והנמשל בעבודת ה', שהסתכלות אסורה היא מסוכנת ביותר, וכשיש מקום שמועד לכך, עדיף לא להסתכל לשם כלל, גם אם לא יודעים מה יש שם כעת.

ג. במפעל, בעה"ב מחפש שהעובדים 'יגדילו ראש', ויחפשו מה אפשר לשפר ולעזור במפעל, ולא רק שיעשו מה שביקשו מהם. והנמשל בעבודת ה' - שיהודי צריך תמיד להגדיל ראש, לחפש איך לקדם את תכלית הבריאה, לעזור לאחרים וכו', ולא רק להתגדר בחובותיו האישיות.

זו רק רשימה קטנה, יש עוד הרבה ואולי אכתוב בהמשך.
חו"ר הפורום מוזמנים להוסיף, כל אחד מן הדברים שההשגחה העליונה סובבה שהוא יראה בחייו האישיים.
 

הערשלה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
במפעל יש איזור מסויים שבו מרתכים ברזלים. הריתוך גורם לאור חזק ביותר הדומה לברק, וההסתכלות באור הזה היא מסוכנת ויכולה לסמא את העניים תוך שניות ספורות רח"ל.

אולי ניתן ללמוד מכך שבריבוי אור ניתן להגיע לשבירת הכלים.
כלומר, עבודת ה' צריכה להיות מתוך צמיחה בהדרגתיות ולא בדילוג וקפיצה, שכן אז תבוא הנפילה שתהיה מסוכנת.
 

דודעלע

משתמש ותיק
בבחרותי נזדמן לי לדבר עם חבריי על משחק הטטריס 'נחש' 'סנייק' בלע"ז ולאור ההוראה הנ"ל דהבעש"ט עלו כמה הוראות בעבודת ה' מן המשחק ומהן:
א. תמיד תרדוף אחר הנקודה
ב. אל תתקע את הראש בעצמך
ג. וככל שה'מציאות' שלך גדולה יותר, המשחק קשה יותר
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן נד
...
וְכָל יוֹם יֵשׁ בּוֹ מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית. עַד נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד עָלָיו, וּמַזְמִין לוֹ לְכָל אָדָם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה, לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַמָּקוֹם. וּמַלְבִּישׁ לוֹ בְּזֹאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה שֶׁמַּזְמִין לוֹ רְמָזִים כְּדֵי לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ. בְּכֵן צָרִיךְ לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה, וּלְהַגְדִּיל בִּינָתוֹ, וּלְהָבִין מַהוּ הָרְמִיזוֹת בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּזֹאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה שֶׁל זֶה הַיּוֹם, שֶׁהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הֵן מְלָאכָה אוֹ מַשָֹּא וּמַתָּן, וְכָל מַה שֶּׁמַּזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, צָרִיךְ לְהַעֲמִיק וּלְהַגְדִּיל מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה, כְּדֵי לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:‏
אַךְ הַהַגְדָּלוֹת הַשֵֹּכֶל בָּזֶה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִדָּה, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה. רַק לְפִי שֵֹכֶל אֱנוֹשִׁי שֶׁלּוֹ, כֵּן יַגְדִּיל הַמַּחֲשָׁבָה בָּזֶה. וְכֵן לֹא יִסְתַּכֵּל בָּזֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ, כִּי 'בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרשׁ' (חֲגִיגָה י"ג):‏
...
וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין בָּזֶה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁמְּרַמֵּז לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר. וְאִם כֵּן יִרְצֶה לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק רַק בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, מֵאַחַר שֶׁהוּא מֵבִין הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז בָּהֶם. אַךְ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת, לְהִסְתַּפֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם, רַק בַּמֶּה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ בְּהֶכְרֵחִיּוּת מִזֶּה הָעוֹלָם. וְזֶה מֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים. א. מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַקְּדֻשָּׁה הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא בְּחִינַת רַגְלִין. וְהִיא קְדֻשָּׁה נְמוּכָה. בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים מ"ט): "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי". שֶׁהַקְּלִפּוֹת מְסַבְּבִין אוֹתָהּ תָּמִיד, וְרוֹצִין לִינֹק מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן. בְּכֵן צָרִיךְ לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּהֶכְרֵחִיּוּת.
וְעוֹד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ, שֶׁהוּא קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה, וְצָרִיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִזֶּה:‏
[הַיְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ גָּדוֹל, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל דָּבָר בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בְּעִסְקֵי חֹל. וְעַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּעִסְקֵי חֹל. וְאִם כֵּן יִרְצֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, דְּהַיְנוּ בְּעִסְקֵי חֹל. מֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, וְיָכוֹל לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, כִּי אָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הָרְמָזִים הַנַּ"ל. מֵחֲמַת שְׁנֵי הַטְּעָמִים הַנַּ"ל, א, מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הָעֲבוֹדָה בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן מְאֹד וְכוּ' כַּנַּ"ל; וְהַב'. מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הָרְמָזִים הַנַּ"ל, הוּא צָרִיךְ הִסְתַּפְּקוּת, לְהִסְתַּפֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם בְּהֶכְרֵחִיּוּת לְבַד כַּנַּ"ל]:‏
...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לאור הוראת הבעש"ט הקדוש ביקש פותח האשכול לשמוע לקח ומוסר בעבודת השם על סמך מה שלמד היהודי מהחיים הגשמיים.
דא עקא שהסיפור המדובר עוסק בלקח שהפיק רב ליטאי לעצמו... אבל מכל מלמדי השכלתי ת"מ:)


מסופר על רב גדול בארה״ב שהגיע לביקור אצל רופאו, במהלך הביקור נאלץ הרופא להזריק לו זריקה מורכבת. הוא עקב בדריכות על שלבי ההכנות ושם לב לכמה פרטים:

א. הרופא הכין אותו נפשית לכאב הדקירה. ב. הרופא עצמו חיטא את ידיו בחומר מיוחד.

ג. לקח את המחט מאריזה סטרילית. ד. ניקה את המקום באלכוהול.

ה. בגמר הטיפול חבש את הדקירה בצמר גפן רך ומלטף… וביקשו שינוח להתאוששות.

תלמידו ששהה לצדו, תמה, מדוע רבו כה עוקב בדריכות על ביצוע הפעולה, בתגובה ענה הרב לשמשו שניתן ללמוד מפעולה זו מוסר השכל חשוב מאוד לחיים:

כשעומדים ״לדקור״ את זולתנו כלומר, כשבאים להעביר ביקורת על הזולת, צריך:

א. שהתוכחה תהיה סטרילית וללא נגיעות אישיות, שאם לא כן עלולים דברי התוכחה להזיק יותר מאשר להועיל!

ב. צריך לבדוק שמעביר הביקורת יהיה נקי ומתוקן לפחות בנושא זה.

ג. לבדוק שמקבל הביקורת יהיה במצב רגשי קשוב, ולא, הוא עלול לקבל זאת בצורה שלילית שרק תחמיר את המצב. [אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, כ"ש שאין מוכיחין…]

ד. להכין אותו מראש, שיהיה במצב של ״כוננות ספיגה״… לא להנחית עליו ביקורת בהפתעה.

ה. עם סיום הדברים יש לתת למבוקר תחושה נעימה ע״י מחמאה וכדומה שיחוש מוערך ולא מושפל.
 

דודעלע

משתמש ותיק
ה'רב גדול מארה"ב' אינו אלא אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש והוא מספר זאת בגוף ראשון (כמדומה בשיחה בהתוועדות או בא' מרשימותיו) בהשמטת שאלת התלמיד(כמדומה שהיתה זו אחות, וההכנה המילולית שקודם הזריקה היתה בקשת מחילה על שהולכת להכאיב)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דודעלע אמר:
ה'רב גדול מארה"ב' אינו אלא אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש והוא מספר זאת בגוף ראשון (כמדומה בשיחה בהתוועדות או בא' מרשימותיו) בהשמטת שאלת התלמיד

אז אדרבה מין במינו, וטוב שכך.
בכו"א כך נתפרסם בי.נ ע"י הרב ברוורמן בשנת תשע"ח, כפי שתראה בקישור שציינתי.
מעניין באמת להשוות את שיחת הריי"ץ זצ"ל עם מה שהובא כאן. אם לא שמר מערבב שני סיפורים על סמך נקודת דמיון אחת...
 

דודעלע

משתמש ותיק
ראיתי את הקישור.. לא ראיתי שם את המילה 'ליטאי', ואדמו"ר הריי"ץ שהה באותה העת בארה"ב
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דודעלע אמר:
ראיתי את הקישור.. לא ראיתי שם את המילה 'ליטאי', ואדמו"ר הריי"ץ שהה באותה העת בארה"ב

'רב גדול בארה"ב', זה מה שראית. ונתפרסם ביתד נאמן הליטאי כך שבוודאי לא אמור באדמו"ר הריי"ץ זצ"ל, והנקודה היחידה מתוך חמשת הנקודות שמצא מר לקשר בין שני הסיפורים, היא די מופקעת... אם לא שיעלה את השיחה ונמצא שרוב ככל הנקודות עולות בקנה אחד..

מסתמא ידידי @לבי במערב כבר ידאג לעלות את השיחה הנ"ל.
 

דודעלע

משתמש ותיק
ושוב מעשה מאדמו"ר הריי"ץ, (לכאורה מאותה תקופה) שהוציאו ממנו בדיקת דם, ושאל את הרופא האם משיכת הדם אל המבחנה היא מחמת כח זרימת הדם, או מצד הריקות (ריק, ואקום) שבמבחנה, וענה הרופא שהוא מחמת הריקות, ולמד מזה הוראה שיש להיזהר שלא יהיה באדם ריקנות שעלולה למשוך עניינים בלתי רצויים
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
IMG_20210722_050650.jpg
[attachment=0]IMG_20210722_050723.jpg[/attachment

טוב, מקריאה ראשונה [ודי בעייפות] מלבד נקודה אחת אולי שתיים, אין בסיפור עם האדמו"ר הריי"ץ זצ"ל מסר חמשת הנקודות שהובא בי.נ.
אבל יען ולא זכיתי להיות חסיד ולהפך, אז לא בנפשי הדבר לדעת מקור הסיפור.. ואדרבה ש@דודלע יבדוק ויסכם בקצרה את הנקודות שהדגיש הריי"ץ זצ"ל בהשוואה לסיפור השני אם זה בנפשו כפי שנראה מפינגפונג התגובות האחרונות..
 

דודעלע

משתמש ותיק
אמת שאין כאן את הנקודות הנ"ל אולם גם שאר הנקודות זכורות לי היטב מהסיפור החב"די וייתכן שנאמר או נכתב ע"י הרבי פעם נוספת
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דודעלע אמר:
אמת שאין כאן את הנקודות הנ"ל אולם גם שאר הנקודות זכורות לי היטב מהסיפור החב"די וייתכן שנאמר או נכתב ע"י הרבי פעם נוספת

בהזדמנות שתמצא תשתדל לעלות לאשכול. תודה.
אמתין ככל שידרש הזמן...
 

כותר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
דודעלע אמר:
ראיתי את הקישור.. לא ראיתי שם את המילה 'ליטאי', ואדמו"ר הריי"ץ שהה באותה העת בארה"ב

'רב גדול בארה"ב', זה מה שראית. ונתפרסם ביתד נאמן הליטאי כך שבוודאי לא אמור באדמו"ר הריי"ץ זצ"ל, והנקודה היחידה מתוך חמשת הנקודות שמצא מר לקשר בין שני הסיפורים, היא די מופקעת... אם לא שיעלה את השיחה ונמצא שרוב ככל הנקודות עולות בקנה אחד..

מסתמא ידידי @לבי במערב כבר ידאג לעלות את השיחה הנ"ל.
מתאים שביתד יקראו לריי"ץ: רב גדול בארה"ב
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד הוראה נפלאה:

ביתנו שתחי' (בת כמעט שנה) מאוד לא אוהבת ללכת לישון, ופעמים רבות אנו 'נלחמים' איתה, מראים לה שכעת זה לא זמן למשחקים, והיא חייבת לשכב עד שהיא תירדם (היא באמת עייפה, פשוט לא אוהבת ללכת לישון).

עכשיו, אם היא בוכה ומתלוננת, זה לא משפיע עלינו. אנחנו ממשיכים להתעקש איתה (בגבול ההגיוני).
אבל לעתים נדירות, היא פתאום מרימה אלינו את הראש ומחייכת או צוחקת. ובפני זה כבר אי אפשר לעמוד (לפחות אני), ואני מרים אותה אל-על ושוחק איתה גם אם זה 2 בלילה.

וההוראה מזה בעבודת השי"ת, שע"י שמחה והכרת הטוב, אפשר לפעול אצל הקב"ה דברים שלמעלה מדרך הטבע וההנהגה הרגילה, יותר מאשר ע"י המרירות. (העניין עצמו מונח אצלי מימים ימימה ללא קשר להמשל החמוד הנ"ל. אשמח למקורות מובהקים מי שיכול).
 

כותר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
וההוראה מזה בעבודת השי"ת, שע"י שמחה והכרת הטוב, אפשר לפעול אצל הקב"ה דברים שלמעלה מדרך הטבע וההנהגה הרגילה, יותר מאשר ע"י המרירות. (העניין עצמו מונח אצלי מימים ימימה ללא קשר להמשל החמוד הנ"ל. אשמח למקורות מובהקים מי שיכול).
רבינו האריז"ל בשער הכוונות (דף א' עמוד ב') וז"ל:"
"אסור לאדם להתפלל תפילתו בעיצבון ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה, אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד, אבל בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו, אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלימות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות, וכמ"ש בברכות (ל:) מההוא דהוה קא בדח טובא וכו', ואמר תפילין קא מנחנא, ואל תבוז לעניין זה, כי שכרו גדול מאד". עכ"ל.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוראות בעבודת השם, ממשחק השחמט:

א. בכל מהלך שעושים, צריך לזכור שכל חלקי המשחק הם שוליים, ביחס למטרה היחידה, והיא - המלך.

ב. בכל מהלך שתעשה, בדוק היטב האם הוא מגיע מרגש ורצון שטחיים, או מבדיקה מדוקדקת שתוצאותיו תהיינה טובות.

ג. לא עושים דברים סתם.

ד. בתחילת המשחק, יש המון אפשרויות ופיתויים. אבל חבל להגיע לסוף המשחק - בלי כלים להתמודדות.

ה. מהלך שמעמיד את המלך בעמדה שבה הוא יכול להיאכל, הוא אפילו לא טעות או סכנה, אלא זהו מהלך לא חוקי. וכן צריך להיות לגבי השו"ע.

ו. תחשוב טוב לפני שאתה אוכל, האם זה נכון לאכול את זה.

ז. אתה לא תצליח להשיג שום דבר, אם לא תדע לחשוב ולהרגיש מה יש בראשו של העומד מולך.

ח. משחק בין שני מחשבים, הוא משעמם. כל העניין הוא דווקא שישחקו בני אדם שיכולים לטעות.

ט. אם הפסדת, תלמד מטעיותיך ותימנע מהן להבא.

י. תקבל עצות ממומחים. 
 
חלק עליון תַחתִית