שירי רגש בכותל המערבי

האם הכותל המערבי הוא מקום רק לתפילה או גם לשירה וניגונים ?

  • רק לתפילה

    קולות: 66 51.2%
  • גם לשירה וניגונים

    קולות: 50 38.8%
  • עיננו רואות שגדולי ישראל שרים בכותל המערבי

    קולות: 19 14.7%

  • סה"כ בוחרים
    129

אריק

משתמש ותיק
מי שהולך סמוך לכותל המערבי ברובע היהודי, רואה בחורי ישיבה כשהם שרים ומנגנים שירי דבקות וכיסופים ברגעים מרגשים במיוחד של שירי נשמה והתרוממות רוח.
האם זה מעמד שהוא ביטוי לאחדות ואהבת ישראל, במקום המלכד יותר מכל – הכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
או שמא חדש אסור מן התורה ?
וזכור אני שכששאלו את הרב אלישיב האם לבנות בכותל המערבי חדר שיהיה מיועד רק ללימוד תורה, אמר הגרי"ש אלישיב זצוק"ל "הכותל הוא לא מקום ללימוד, הכותל הוא מקום לתפילה". והגרי"ש אלישיב זצוק"ל תמיד היה אומר שהכותל המערבי הוא מקום המסוגל לתפילה יותר מכל קברי הצדיקים.
[youtube]c6z9YTUT0co[/youtube]

ומעניין לעניין באותו עניין
המשפיע ר' מענדל ראטה פירסם את המאמר הבא: "הסרטון הבא, מהערב בכותל המערבי, מזכיר לי אפיזודה מימי בחרותי בישיבה. ליל תשעה באב, בישיבה גדולה. אני יושב ואומר קינות, מנסה להתחבר לצער ולאבל, אך אחרי זמן מה הנני מרגיש שפי ולבי אינם שווים. אין לי כח למלמל מילים כה רבות. ואני חושב לעצמי, מה יש לי מלהגיד קינות כה רבות בשפה פיוטית שפחות מובנת בעידן שלנו, ופחות או יותר גם חוזרת על אותם רעיונות בכל הקינות שוב ושוב.. לו רק היינו יושבים בחורי הישיבה אחרי הקינות, ב׳זיץ׳ מרגש לליל תשעה באב, מדברים קצת על בית המקדש בשיחת חברים כמה דיבורים בגובה העיניים מתוך הלב, ושרים שירי געגוע לירושלים ולמקדש.. זה מה שהיה מחבר את ליבי ובטח גם את לב חבריי, אל תחושת הכמיהה אל הגאולה העתידה לבוא. בלי לזלזל חלילה במנהג אמירת הקינות שיסודתו מהררי קודש, אלא להוסיף אחריהם שעה של שירת הלב, שיותר מחברת כיום את הלבבות.. "איכשהו, אחרי הקינות, הנני ניגש אל כמה מחבריי ושוטח לפניהם את הרעיון, ׳מה אתם אומרים על זה׳..? הם מסתכלים עלי במבט של תמיהה, ״בתשעה באב״??? לא תמצא רב שיתיר לך דבר כזה. ואני חושב לעצמי, מי אומר? מהיכן המקור שאסור דבר כזה בתשעה באב? אין מובאה כזו בהלכה. ובכן, התקשרתי אל קו ההלכה, הקו הטלפוני אליו מחוברים רבנים 24 שעה ביממה. הרים לי איזה רב שרק למשמע השאלה נחרדו אזניו והוא ענה לי: חלילה! ׳לא יעלה על הדעת דבר שכזה׳. ידעתי שאין לכך שום מקור. בליבי ידעתי שהיום, זה מה שיחבר את ליבו אל הנוער היהודי אל הכמיהה למקדש ולגאולה, כי זוהי השפה של הנוער שלנו כיום. אבל ידעתי גם שקשה מאוד יהיה ליישם דבר שכזה ללא היתר מפורש. יכולתי רק לנחם את עצמי, שבשלב מסויים, הנוער יילך לזה מעצמו. הוא פשוט יתחיל עם זה, בלי לשאול אף אחד. אנחנו פשוט נמצא אותם יושבים על הרצפה ושרים על ירושלים עיר הקודש ועל הגאולה. "לפני כמה ימים, שאלתי לחבר אחד שהוא פעיל בתנועות נוער המקדש, תגיד, האם ידוע לך על דבר כזה, שמאות בני נוער יושבים בליל תשעה באב ושרים שירי געגוע למקדש? ואם כן, היכן זה קורה.. הוא אומר לי: למיטב ידיעתי אין שום דבר שכזה כיום. עניתי לו: אוקיי, כנראה שבנתיים זה רק קיים בחזיוני.. כי דבר שכזה אמור לקרות באיזשהו שלב. הנוער הולך לכיוון הזה. "הערב אני מקבל מלא סרטונים, ממאות בני נוער היושבים במעגל גדול ליד הכותל, ושרים שירי כמיהה לגאולה ולמקדש. ואז הגיע הסרטון הצפוי של מחאה מול המנהג החדשני הזה. אני מבין את לבבות שני הצדדים. זה מחזיק בטענה שבמשך קרוב לאלפיים שנות הגלות לא ידענו ממנהג שכזה, ואיך אפשר לשבת ולשיר את שיר ד׳ בהיותינו עוד בגלות..? וזה מחזיק בטענה, שאנו בעידן אחר, בו אפשר כבר לשמוע צלילי שירה וזמרה מרוחה של הגאולה שעומדת ומשתקפת לעינינו, ואם כי השירים המה עדיין שירים של כמיהה לגאולה מתוך הגלות, אך השפה של כבדות ובכי ויללה כבר פחות ופחות מתחברת ללב הנוער, והוא רק רוצה לשיר את שיר ד׳ בבית המקדש. ובמילים אחרות: אתם בוכים על החורבן, אנו חשים כבר את צלילי שירת הלוויים. "אתם בוודאי יכולים לשער מי הולך לנצח. תהיו בטוחים שזהו מנהג שהולך להפוך למנהג של קבע בכל שנה בליל תשעה באב מול הכותל המערבי, עם מאות ובהמשך אלפי בני נוער. שנזכה בקרוב לשמוע את צלילי הגאולה השלמה, ונזכה לחזות בקרוב בבניין בית המקדש במהרה בימינו ובידינו
 

ובכן

משתמש ותיק
אריק אמר:
מי שהולך סמוך לכותל המערבי ברובע היהודי, רואה בחורי ישיבה כשהם שרים ומנגנים שירי דבקות וכיסופים ברגעים מרגשים במיוחד של שירי נשמה והתרוממות רוח.
האם זה מעמד שהוא ביטוי לאחדות ואהבת ישראל, במקום המלכד יותר מכל – הכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
או שמא חדש אסור מן התורה ?
מהיכא תיתי שיהא זה חדש, וכי אין זה מהותו של בית המקדש: כהנים בעבודתם ולויים בשירם וזמרם וישראל במעמדם.
וכמו שכתבת בסקר, שעינינו רואות לכמה צדיקים שלא חשו לדבר.
ברם כל זה - בכל השנה. בת"ב יש סרך איסור בשירי דבקות, ודלא כדברי הגאון ר' מענדל, יאריך ה' ימיו ושנותיו בנחמות ציון, וכבר איתא לבעל תרומת הדשן שלא זימר זמירות מוצאי שבתות ימי בין המצרים.
ניתן לכאורה לשיר שירי צער, כמו 'אלי ציון'. [כמה משירי קרליבך למשל, גם נכנסים להגדרת שירי צער. 'על אלה אני בוכיה' וכדו'].

והערת אגב -
אריק אמר:
וזכור אני שכששאלו את הרב אלישיב האם לבנות בכותל המערבי חדר שיהיה מיועד רק ללימוד תורה, אמר הגרי"ש אלישיב זצוק"ל "הכותל הוא לא מקום ללימוד, הכותל הוא מקום לתפילה". והגרי"ש אלישיב זצוק"ל תמיד היה אומר שהכותל המערבי הוא מקום המסוגל לתפילה יותר מכל קברי הצדיקים.
איני יודע מה שייך זאת לכאן. הגרי"ש לא שלל את הלימוד בכותל המערבי, אלא שלל לייחד בו מקום שיהא רק ללימוד תורה, ובטענה הצודקת, שעיקר מקום זה נקבע להיות תל תלפיות, לשפיכת צקון, וגם אם מישהו רוצה ללמוד שם, לא יהא זה על חשבון מתפללים.

ועוד הערה קטנה -
אריק אמר:
המשפיע ר' מענדל ראטה פירסם את המאמר הבא... אתם בוודאי יכולים לשער מי הולך לנצח. תהיו בטוחים שזהו מנהג שהולך להפוך למנהג של קבע בכל שנה...
במהרה יבנה המקדש, ויהא המשפיע [הבקי בכל נבכי ההלכה] שלנו צודק לגמרי.
אכן, כמו שאוהבים עורכי ה'יתד' להמשיל משלם, על אודות זה שבכל חדשי הקיץ נכנס לבית המדרש וארבעת המינים בידו. לא הועילו כל התמיהות והצחוקים, והוא בשלו: "עוד תראו שאני אנצח".
ואכן, משמש ובא חג הסוכות, ויכנסו הכל לביהמ"ד ולולביהם בידיהם. נהרה של שמחה שכנה על פני האיש: "רואים הנכם, בסוף אני צדקתי".
 

זאב בודד

משתמש ותיק
שואל כעניין אמר:
זאב בודד אמר:
וכי בביהמ''ק לא היו ניגונים? ומאי גרע?



אוי להם לבנים שמגורשים מלהכנס להיכל המלך 

ועוד לא מבינים מה ההבדל בחוץ מבפנים.
לא הבנתי.
אין ספק שגלינו מעל שולחן אבינו, אך מקום קירבת האלוקים העמוקה ביותר כיום הוא- הכותל, מדוע לא להתקרב לקב''ה במיטב הדרכים העומדות בפנינו?
 
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
זאב בודד אמר:
שואל כעניין אמר:
זאב בודד אמר:
וכי בביהמ''ק לא היו ניגונים? ומאי גרע?
אוי להם לבנים שמגורשים מלהכנס להיכל המלך 
ועוד לא מבינים מה ההבדל בחוץ מבפנים.
לא הבנתי.
אין ספק שגלינו מעל שולחן אבינו, אך מקום קירבת האלוקים העמוקה ביותר כיום הוא- הכותל, מדוע לא לה תקרב לקב''ה במיטב הדרכים העומדות בפנינו?
 אז הדור שלנו או שכבר התייאש מהמנוחה והנחלה כמו ששמעתי שבליל ט' באב שרים מאחינו הדתלי"ם שירי רגש כגון ענוים הגיע זמן גאולתכם ןמנופפים בדגל ישראל
או שלא מבינים את המתו מוטל לפניו שהכותל הינו עדות שאבן מקיר זועק רחמו עליי ותחזירו לי את שאר חלקי החומות...
 
 

זאב בודד

משתמש ותיק
שואל כעניין אמר:
זאב בודד אמר:
שואל כעניין אמר:
אוי להם לבנים שמגורשים מלהכנס להיכל המלך 
ועוד לא מבינים מה ההבדל בחוץ מבפנים.
לא הבנתי.
אין ספק שגלינו מעל שולחן אבינו, אך מקום קירבת האלוקים העמוקה ביותר כיום הוא- הכותל, מדוע לא לה תקרב לקב''ה במיטב הדרכים העומדות בפנינו?
 אז הדור שלנו או שכבר התייאש מהמנוחה והנחלה כמו ששמעתי שבליל ט' באב שרים מאחינו הדתלי"ם שירי רגש כגון ענוים הגיע זמן גאולתכם ןמנופפים בדגל ישראל
או שלא מבינים את המתו מוטל לפניו שהכותל הינו עדות שאבן מקיר זועק רחמו עליי ותחזירו לי את שאר חלקי החומות...
הכאב שלך מובן אך לא קשור לנידון , אנו שואפים להגיע לקירבת ה' העמוקה ביותר מכל מצב נתון, איך זה קשור לשכחת הגלות?
 
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
זאב בודד אמר:
שואל כעניין אמר:
הכאב שלך מובן אך לא קשור לנידון , אנו שואפים להגיע לקירבת ה' העמוקה ביותר מכל מצב נתון, איך זה קשור לשכחת הגלות?
 אז תגיע לקבר של האדם הכי קרוב איליך(ח"ו) ותתחיל לשיר בגלל שזה מעורר אותך??!!

אם כן זה אומר שאבדת את הרגש וכנ" לענינו
 

ערבה

משתמש ותיק
אני חושב שלשבת בבית ולגלוש בפורום לתורה לא חשוב יותר מלשיר שירי נשמה סמוך לכותל.
כל אחד והתחביב שלו.
 

שניאור

משתמש ותיק
מספרים שהרה"ק ר' אלעזר מנדל מלעלוב זיע"א לא רצה ללכת לכותל המערבי בתשעה באב, אף שהלך בכל יום, ואמר שבת"ב זה מתו מוטל לפניו והוא אינו יכול לסבול צער זה, לכן הולך במוצאי ת"ב.
 

זאב בודד

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
זאב בודד אמר:
וכי בביהמ''ק לא היו ניגונים? ומאי גרע?

בבית המקדש??? עוז וחדוה ממקומו!!
שם אין צער שם שורה שכינה.
תשעה באב זה יום עצוב, יום מדכא, בכלל אין שום ענין להפוך אותו ליום מרגש ומחבר.
אני לא מסכים אתך.
אין תכלית בעצבות לשם עצבות.
התכלית באבלות היא להתחבר דרך החיסרון, בין זאת!
 
 

יענקלה המשיב

משתמש ותיק
1. איני יודע מי זה ר' מענדל הזה אבל בן אדם שכותב ששאל רב ואמר לו שאסור ומפרט שלא מצא היתר ואח''כ מחליט שהבני נוער ינצחו את ההלכה אין לי מה לדון בדבריו. כי ההלכה אינה פונקציה אצלו רק הרגש וכבר ראיתי תיעוד של מישהו אחר שגם כן מתקריא משפיע בג' אייר בקרעסטיר קומזיץ עם כלי זמר בעצם ימי הספירה. רח''ל מעקירת ההלכה ע''י כל מיני הרגשים.

2.אני חושב שמי שאמר פעם אחת את הזוהר של שלשה משמרות הנאמרים אחר תיקון חצות ודמיין לעצמו המעמד שהרעיה חוזרת לביתה ומחפשת את בעלה ואת בניה ואינם כמתואר שם בהרחבה נוראה לא יהיה מסוגל להגיע לביתה ביום אבילותה ולשיר שירי רגש וחיבור .
 

mmh

משתמש ותיק
יתכן והנידון שלפנינו תלוי במקום שבו תופסת הנגינה.

היום מוסיקה היא חלק מהפס-קול של היום יום, משהו שהוא חלק משגרה.
לא משהו שמבטא שמחה מיוחדת, ולא משהו שצריך שמישהו יעשה אותו עבורך.

מלבד זאת,
הייתי בהלוויה של יהודי מעדות המזרח, יהודי שלא היה ת"ח אך היה נכבד בקהילתו,
לאחר ההספדים הבן שלו חילק דפים ובהם פיוט של אבן עזרא 'בֶּן אֲדָמָה',
הוא סיפר שאביו מאוד אהב את השיר הזה בשנותיו האחרונות,
כל הציבור כולו שר את הפיוט הזה,
ומשהו נגע בי, התוכן המנגינה, זו היתה אוירה קסומה, המת מוטל לפנינו,
והמילים פשוט מתארים את החיים, ואת כל שלביהם.

אז נכון, זה היה שיר, ולא רגילים לשיר בהלוויה, אבל זו היתה הלוויה שלא אשכח.

תקראו, האבן עזרא משורר מיוחד במינו ומתאר מדהים.
שימו לב לחריזה המשולשת.

בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ, כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ.

"קוּם וְהַצְלַח!" יֹאמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ, מַאֲוַיָיו עוֹלִים עֲלוֹת שָׁמֶשׁ.
בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ, צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ.

אַל תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר, עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר.
דַּבְּרוּ לוֹ "חֵן חֵן" וְיִתְבַּשֵּׂר, שַׁעֲשׁוּעֵי יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.

מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים, קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים.
בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים, יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.

בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת, קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת!
יִלְחֲצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת, מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.

נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים, שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ – אִם רַע וְאִם נָעִים.
רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים, עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ.

בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל, יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל.
בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל, כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ.

שַׁאֲלוּ: מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים, אִם לְמַעְשָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים.
כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים, לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ.

אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים, אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים.
רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים, מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ.

בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו, אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו.
בוּז וְלַעַג לְבָנָיו וְלִשְׁכֵנָיו, רוֹשׁ בְּכוֹסוֹ גַּם לַעֲנָה פִתּוֹ.

אַחֲרֵי זֹאת כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב, אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב לְגֵר תּוֹשָׁב.
אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב, רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ.
 

יענקלה המשיב

משתמש ותיק
mmh אמר:
בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת, קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת!
יִלְחֲצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת, מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.
נפלא!!
האם אפשר ללמוד מכאן שגיל הנישואין אצלם היה מאוחר עד בן שלשים?
איני מתמצא איך פותחים אשכול חדש ואני מתנצל על הסטיה מנושא האשכול

 
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
הייתי בתשעה באב בכותל...
שמעתי את הניגונים, מה שיותר השפיע עלי זה לראות את כולם יושבים על הריצפה, ולא לשמוע איך שרים השבעתי ,ענווים הגיע זמן, נדמה לי שגם שרו איזה תפילה על התורה
ראשית, מה ההיתר?! ,את האמת שגם אני רציתי לנגן לעצמי חרישית את השיר "תתן אחרית לעמך"(שיר מרגש של הראל טל) אבל פחדתי שאסור
בבוקר בדקתי בחוברת שחולקה בעבר על דיני קריעה וראיתי שהרבנים היו נגד השירה (אולי זה דובר על השירה בחגים וביום ירושלים) ור' ש"ז אויערבך אמר אפשר לשיר במצב של "גילו ברעדה"
 
זאב בודד אמר:
וכי בביהמ''ק לא היו ניגונים? ומאי גרע?


זה לא נושא של הגדרה אלא שבביהמ"ק השמחה אמורה לפרוץ מאליה ואין מקום יותר שהשירה פורצת מאשר כזה מקום שראו בו השראת שכינה ברמה המופלאה ביותר ואילו כיום הכותל הוא מקום שמסמל את החורבן יותר מכל דבר אחחר והשאלה היא לא אם מותר/אפשר לשיר אלא כל מי שרגש קצת יהודי בקרבו ומגיע למקום שהחורבן הכי ניכר בו איך הוא לא שואל את עצמו איך נשיר את שיר ה' על אדמתו החרבה והבזויה 
ואם יש אנשים שלפום מעלתם הרדודה, הדרך היחידה שלהם להתאבל היא לשיר שירי כיסופין לציון והמקדש שיעשו את זה בכל מקום אחר חוץ משם
 

זאב בודד

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
זאב בודד אמר:
וכי בביהמ''ק לא היו ניגונים? ומאי גרע?


זה לא נושא של הגדרה אלא שבביהמ"ק השמחה אמורה לפרוץ מאליה ואין מקום יותר שהשירה פורצת מאשר כזה מקום שראו בו השראת שכינה ברמה המופלאה ביותר ואילו כיום הכותל הוא מקום שמסמל את החורבן יותר מכל דבר אחחר והשאלה היא לא אם מותר/אפשר לשיר אלא כל מי שרגש קצת יהודי בקרבו ומגיע למקום שהחורבן הכי ניכר בו איך הוא לא שואל את עצמו איך נשיר את שיר ה' על אדמתו החרבה והבזויה 
ואם יש אנשים שלפום מעלתם הרדודה, הדרך היחידה שלהם להתאבל היא לשיר שירי כיסופין לציון והמקדש שיעשו את זה בכל מקום אחר חוץ משם
אשוב ואומר.
שירה אינה פונקציה של שמחה בלבד, אלא גם, וכמו שעמד מר עצמו, פונקציה של רגש, ואיני סבור שלהכתיר אדם בעל תנועות נפש שונות משלך בתואר ''רדוד'' זו מעלה מרוממת במיוחד.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
זאב בודד אמר:
אין תכלית בעצבות לשם עצבות.
התכלית באבלות היא להתחבר דרך החיסרון, בין זאת!

אמת ויציב ונכון.

אני גם לא מבין איך שייך עצבות לשם עצבות, על מה מתעצבים אם לא מתחברים ומרגישים את החיסרון/הכאב וכדו'
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
יענקלה המשיב אמר:
איני מתמצא איך פותחים אשכול חדש ואני מתנצל על הסטיה מנושא האשכול


אין לי כל דבר נגד הסטיה
אך אם אפשר לעזור לרב
למעלה בצד שמאל יש לחצן שכתוב עליחו צור נושא חדש ,לוחצים עליו במקש השמאלי של העכבר ,ובוחרים את הנושא שבו תרצה לדון ואז תישלח לחלון חדש ובו תכניס את שאלתך
 
 

זאב בודד

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
זאב בודד אמר:
אין תכלית בעצבות לשם עצבות.
התכלית באבלות היא להתחבר דרך החיסרון, בין זאת!

אמת ויציב ונכון.

אני גם לא מבין איך שייך עצבות לשם עצבות, על מה מתעצבים אם לא מתחברים ומרגישים את החיסרון/הכאב וכדו'


וכבר אמר לי פעם אדם חכם, שהוא מייחל להתעצב על אובדן גדול ללא האובדן עצמו.
 
 
זאב בודד אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
זאב בודד אמר:
וכי בביהמ''ק לא היו ניגונים? ומאי גרע?
זה לא נושא של הגדרה אלא שבביהמ"ק השמחה אמורה לפרוץ מאליה ואין מקום יותר שהשירה פורצת מאשר כזה מקום שראו בו השראת שכינה ברמה המופלאה ביותר ואילו כיום הכותל הוא מקום שמסמל את החורבן יותר מכל דבר אחחר והשאלה היא לא אם מותר/אפשר לשיר אלא כל מי שרגש קצת יהודי בקרבו ומגיע למקום שהחורבן הכי ניכר בו איך הוא לא שואל את עצמו איך נשיר את שיר ה' על אדמתו החרבה והבזויה 
ואם יש אנשים שלפום מעלתם הרדודה, הדרך היחידה שלהם להתאבל היא לשיר שירי כיסופין לציון והמקדש שיעשו את זה בכל מקום אחר חוץ משם
אשוב ואומר.
שירה אינה פונקציה של שמחה בלבד, אלא גם, וכמו שעמד מר עצמו, פונקציה של רגש, ואיני סבור שלהכתיר אדם בעל תנועות נפש שונות משלך בתואר ''רדוד'' זו מעלה מרוממת במיוחד.


אמרתי ואחזור ואומר ולא נראה לי שכבודו יחלוק עלי
ואתחיל בשאלה למה כל השנים אף אחד לא שאל את השאלות האלו והתשובה היא שני חלקים א' תמיד יותר ידעו מה זה גלות ב' החינוך היה יותר ערכי והיום מי שלא מצליח להתחבר לאבל בעצמו הרדידות היא לא בעיה פרטית שלו אלא בעיה של הכלל שלכך הוא מחנך שהכל צריך להיות מוחצן וברור שכל אחד אם היה משקיע 10 דקות של מחשבה או אפי' קריאה של מה זה גלות או מה זה גאולה הוא לא היה צריך את כל המוטיבציה להתרגש לא שמענו שבן בהלוית אביו ה"י צריך למצוא פונקציות חדשות של עצב כדי להתאבל
 
 
זאב בודד אמר:
אין תכלית בעצבות לשם עצבות.
התכלית באבלות היא להתחבר דרך החיסרון, בין זאת!
זה ודאי אבל נראה לי שלפעמים לא צריך שיהיה תכלית אלא איך אפשר שלא להתעצב ולהתאבל
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
יענקלה המשיב אמר:
האם אפשר ללמוד מכאן שגיל הנישואין אצלם היה מאוחר עד בן שלשים?
פספסת את
mmh אמר:
יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.
בגיל שלושים הוא מתעשת, ומבין שנפל לרשת.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
זאב בודד אמר:
אין תכלית בעצבות לשם עצבות.
לא עצובים בשביל תכלית.
עצובים כי בית המקדש נחרב.

ברור.

השאלה היא איך זה מתבטא ומורגש בעצמנו, מה 'בדיוק' חסר לנו?
זה משתנה מאדם לאדם, וזה מתחיל בתפיסה שיש לו לגבי זה.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
שואל כעניין אמר:
זאב בודד אמר:
שואל כעניין אמר:
הכאב שלך מובן אך לא קשור לנידון , אנו שואפים להגיע לקירבת ה' העמוקה ביותר מכל מצב נתון, איך זה קשור לשכחת הגלות?
 אז תגיע לקבר של האדם הכי קרוב איליך(ח"ו) ותתחיל לשיר בגלל שזה מעורר אותך??!!

אם כן זה אומר שאבדת את הרגש וכנ" לענינו
קול שפוי בתוך בליל הקרירות והניתוק שיש פה.
עצם פתיחת אשכול כזה והדיון בו מזעזע אותי.
עצוב לי עכשיו...

לתומי חשבתי שהרמה הרוחנית של חברי "פורם לתורה" נמצאת אפשהו בתווך הנורמטיבי של יושבי ביהמ"ד. התבדתי (מקוה שהתבדה שוב ויתברר לי שזה מעוט שבמקרה השמיע את קולו כאן).
 
 
חלק עליון תַחתִית