מוחזק, חזקה, חוזק, חיזוק, ומה שביניהם

מה אדבר

משתמש ותיק
בתור אחד שלומד במסורת בני הישיבות את המסכתות השייכות ל''נשים נזיקין'' נתקלתי הרבה במושג שקשה להבין את שורשו - ''חזקה''.
אני מדבר הן על חזקה של אומדנא כדוגמת ''חזקה אין אדם פורע תוך זמנו'', והן על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא, הן על חזקת ממון, והן על דין ''הוחזק''.
זה עידן ועידנים תמהתי מהו השורש הלזה ח.ז.ק, ששייך לכל המושגים שהזכרתי לעיל, וגם שייך ללשון ''החזק הוא הרפה'', ''חזק ואמץ'' וכד'. ויש שאמרו שלשון חזקה המצוי אצלנו הוא ארמית, ואף שהדברים ניכרים כאמת, מ''מ שומה עלינו לבאר מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
יש שטענו שלשון חזקה הוא משום שזהו הצד החזק, אך זה קשה מכמה פנים, א' גם צד שיש עימו רוב ושאר הכרעות הוא צד חזק ובכל זאת לא נקרא חזקה, ב' מדוע חזקה לשון נקיבה, ג' כיצד הדבר מתחיל, הרי כל מה שצד זה הוא הצד החזק זהו משום דאזלי' בתריה, ומשמע שלשון חזקה בא להורות מדוע ללכת אחריו ודו''ק, ד' כיצד תתפרש חזקת ממון ועוד.

ונר' להציע דרך חדשה בזה.

מצינו ששורש שיש בו אותיות ז.ק. מורה על קיום והמשך. מכאן נגזר תיבת ''זקן ושבע ימים'', ותיבת ''ה' זוקף כפופים''. 
מכאן ניתן ללמוד ששורש ח.ז.ק נאמר כל אימת שמדברים על דבר קיים ועומד באופן שקשה לבטלו. מכאן נגזר לשון חזק למי שיש לו כח הרבה במתניו, שכן הוא דבר שקשה לבטלו ולשבור קיומו, וכן כלי חזק, [דגם בזה תיקשי מה בין כלי חזק לאדם חזק, וע''ז התשובה שהוא יכול לעמוד כנגד משקל כבד שמונח עליו].
ובזה נבין ששורש ''חזקה'' המופיע בש''ס עניינו משום שהוא עומד וקיים וקשה לבטלו, וכנודע שיסוד דין חזקה דמעיקרא שאין לנו לבדות השתנות ולהמציא נגד המצב הקיים כבר.

[ואין להק' מלשון ''נזק'' שהוא ההיפך הגמור של קיום ומשתמש באותיות ז.ק., דאדרבה, יעוי' בגמ' בברכות מדוע אין נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, ותמוה דהרי יש עוד אותיות עם מפלה וכן לאידך גיסא ישנן מילים טובות עם נ', וע''כ שהאות נ' עניינה נפילה דוקא. ולכן ז.ק. בתוספת נ', זהו המפלה והשבירה הגדולה ביותר, שכן אדם ששובר כלי שבור אין כאן נזק, ורק כאשר שובר כלי שלם ייחשב לנזק, מפני שנטל את אותו קיום הנאמר באותיות ז.ק. והטיל בו שבירה ונפילה הנאמרת באות נ', בינה זאת].

אשמח לתגובות.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
סוף סוף, אחרי נסיון של שנים - אני מבין מה זה חזקה!!!
:)

נ.ב. שכחת למיין לשון "מחזיק" (כלי מחזיק ברכה וכיו"ב)
 

בן ראם

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
אשמח לתגובות.
אוהב מאד את כיוון המחשבה!
לגופו של עניין- למה אתה מתייחס לארמית?
מה אדבר אמר:
מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
וכן מה תאמר על הנזקק? (אף שאינו מן המקרא למיטב זכרוני). (אם כי זיקים וזעקות מסייעות...)
יישר כח!
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב דבר אמר:
סוף סוף, אחרי נסיון של שנים - אני מבין מה זה חזקה!!!
:)

נ.ב. שכחת למיין לשון "מחזיק" (כלי מחזיק ברכה וכיו"ב)


ייש''כ.
הנה מצינו זאת בשני מקומות ''ועודך מחזיק בם'', ופרש''י שם דהיינו לשון אחיזה כמו ''והחזיקה במבושיו''.
ולפמשנ''ת לכאו' י''ל שלהחזיק דבר במקומו, פירושו להעמידו על קיומו ולהמשיך את מצבו כך שיהא קיים ועומד ליותר זמן.

[אפשר עפ''ז גם לשון ''אחזקה'' ו''תחזוקה'' המקובל כיום [כגון בפרסומות אודות ניקיון ותחזוקה או איש תחזוקה], מלשון ''בדק בית''. לשמור על הבית שיהא קיים יותר].
 
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
בתור אחד שלומד במסורת בני הישיבות את המסכתות השייכות ל''נשים נזיקין'' נתקלתי הרבה במושג שקשה להבין את שורשו - ''חזקה''.
אני מדבר הן על חזקה של אומדנא כדוגמת ''חזקה אין אדם פורע תוך זמנו'', והן על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא, הן על חזקת ממון, והן על דין ''הוחזק''.
זה עידן ועידנים תמהתי מהו השורש הלזה ח.ז.ק, ששייך לכל המושגים שהזכרתי לעיל, וגם שייך ללשון ''החזק הוא הרפה'', ''חזק ואמץ'' וכד'. ויש שאמרו שלשון חזקה המצוי אצלנו הוא ארמית, ואף שהדברים ניכרים כאמת, מ''מ שומה עלינו לבאר מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
יש שטענו שלשון חזקה הוא משום שזהו הצד החזק, אך זה קשה מכמה פנים, א' גם צד שיש עימו רוב ושאר הכרעות הוא צד חזק ובכל זאת לא נקרא חזקה, ב' מדוע חזקה לשון נקיבה, ג' כיצד הדבר מתחיל, הרי כל מה שצד זה הוא הצד החזק זהו משום דאזלי' בתריה, ומשמע שלשון חזקה בא להורות מדוע ללכת אחריו ודו''ק, ד' כיצד תתפרש חזקת ממון ועוד.

ונר' להציע דרך חדשה בזה.

מצינו ששורש שיש בו אותיות ז.ק. מורה על קיום והמשך. מכאן נגזר תיבת ''זקן ושבע ימים'', ותיבת ''ה' זוקף כפופים''. 
מכאן ניתן ללמוד ששורש ח.ז.ק נאמר כל אימת שמדברים על דבר קיים ועומד באופן שקשה לבטלו. מכאן נגזר לשון חזק למי שיש לו כח הרבה במתניו, שכן הוא דבר שקשה לבטלו ולשבור קיומו, וכן כלי חזק, [דגם בזה תיקשי מה בין כלי חזק לאדם חזק, וע''ז התשובה שהוא יכול לעמוד כנגד משקל כבד שמונח עליו].
ובזה נבין ששורש ''חזקה'' המופיע בש''ס עניינו משום שהוא עומד וקיים וקשה לבטלו, וכנודע שיסוד דין חזקה דמעיקרא שאין לנו לבדות השתנות ולהמציא נגד המצב הקיים כבר.

[ואין להק' מלשון ''נזק'' שהוא ההיפך הגמור של קיום ומשתמש באותיות ז.ק., דאדרבה, יעוי' בגמ' בברכות מדוע אין נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, ותמוה דהרי יש עוד אותיות עם מפלה וכן לאידך גיסא ישנן מילים טובות עם נ', וע''כ שהאות נ' עניינה נפילה דוקא. ולכן ז.ק. בתוספת נ', זהו המפלה והשבירה הגדולה ביותר, שכן אדם ששובר כלי שבור אין כאן נזק, ורק כאשר שובר כלי שלם ייחשב לנזק, מפני שנטל את אותו קיום הנאמר באותיות ז.ק. והטיל בו שבירה ונפילה הנאמרת באות נ', בינה זאת].

אשמח לתגובות.


ראיון נחמד, אך נעל"ד שלשון חזקה הוא דבר שעומד כרגע ברשות מסוימת אך חזקה יכולה להעקר באותה קלות שבאה והיא גם לא כלכך נצחית בין בוסתות בין בקניין, אלא פשוט כאדם שמחזיק ואוחז בחפץ שאין זה חלק ממנו ממש אלא קרוב לכך 
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרבמדיקר אמר:
מה אדבר אמר:
בתור אחד שלומד במסורת בני הישיבות את המסכתות השייכות ל''נשים נזיקין'' נתקלתי הרבה במושג שקשה להבין את שורשו - ''חזקה''.
אני מדבר הן על חזקה של אומדנא כדוגמת ''חזקה אין אדם פורע תוך זמנו'', והן על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא, הן על חזקת ממון, והן על דין ''הוחזק''.
זה עידן ועידנים תמהתי מהו השורש הלזה ח.ז.ק, ששייך לכל המושגים שהזכרתי לעיל, וגם שייך ללשון ''החזק הוא הרפה'', ''חזק ואמץ'' וכד'. ויש שאמרו שלשון חזקה המצוי אצלנו הוא ארמית, ואף שהדברים ניכרים כאמת, מ''מ שומה עלינו לבאר מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
יש שטענו שלשון חזקה הוא משום שזהו הצד החזק, אך זה קשה מכמה פנים, א' גם צד שיש עימו רוב ושאר הכרעות הוא צד חזק ובכל זאת לא נקרא חזקה, ב' מדוע חזקה לשון נקיבה, ג' כיצד הדבר מתחיל, הרי כל מה שצד זה הוא הצד החזק זהו משום דאזלי' בתריה, ומשמע שלשון חזקה בא להורות מדוע ללכת אחריו ודו''ק, ד' כיצד תתפרש חזקת ממון ועוד.

ונר' להציע דרך חדשה בזה.

מצינו ששורש שיש בו אותיות ז.ק. מורה על קיום והמשך. מכאן נגזר תיבת ''זקן ושבע ימים'', ותיבת ''ה' זוקף כפופים''. 
מכאן ניתן ללמוד ששורש ח.ז.ק נאמר כל אימת שמדברים על דבר קיים ועומד באופן שקשה לבטלו. מכאן נגזר לשון חזק למי שיש לו כח הרבה במתניו, שכן הוא דבר שקשה לבטלו ולשבור קיומו, וכן כלי חזק, [דגם בזה תיקשי מה בין כלי חזק לאדם חזק, וע''ז התשובה שהוא יכול לעמוד כנגד משקל כבד שמונח עליו].
ובזה נבין ששורש ''חזקה'' המופיע בש''ס עניינו משום שהוא עומד וקיים וקשה לבטלו, וכנודע שיסוד דין חזקה דמעיקרא שאין לנו לבדות השתנות ולהמציא נגד המצב הקיים כבר.

[ואין להק' מלשון ''נזק'' שהוא ההיפך הגמור של קיום ומשתמש באותיות ז.ק., דאדרבה, יעוי' בגמ' בברכות מדוע אין נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, ותמוה דהרי יש עוד אותיות עם מפלה וכן לאידך גיסא ישנן מילים טובות עם נ', וע''כ שהאות נ' עניינה נפילה דוקא. ולכן ז.ק. בתוספת נ', זהו המפלה והשבירה הגדולה ביותר, שכן אדם ששובר כלי שבור אין כאן נזק, ורק כאשר שובר כלי שלם ייחשב לנזק, מפני שנטל את אותו קיום הנאמר באותיות ז.ק. והטיל בו שבירה ונפילה הנאמרת באות נ', בינה זאת].

אשמח לתגובות.


ראיון נחמד, אך נעל"ד שלשון חזקה הוא דבר שעומד כרגע ברשות מסוימת אך חזקה יכולה להעקר באותה קלות שבאה והיא גם לא כלכך נצחית בין בוסתות בין בקניין, אלא פשוט כאדם שמחזיק ואוחז בחפץ שאין זה חלק ממנו ממש אלא קרוב לכך 
מסכימים דברינו.
שכן, לענין הנידון שעליו דנים אנו, צד זה קיים עד כדי שהוא מכריע את הנידון. ולא אמרתי שהוא קיים לעולמי עד, אלא לענין הנידון בלבד.
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן ראם אמר:
מה אדבר אמר:
אשמח לתגובות.
אוהב מאד את כיוון המחשבה!
לגופו של עניין- למה אתה מתייחס לארמית?
מה אדבר אמר:
מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
וכן מה תאמר על הנזקק? (אף שאינו מן המקרא למיטב זכרוני). (אם כי זיקים וזעקות מסייעות...)
יישר כח!
@במבי כבר כתב משהו על כך שכל הלשונות שושרן בלשון הקדש, ובפרט לשון ארמית שידוע שיש בינה ללה''ק הרבה דמיון.

לגבי נזקק - השאלה טובה, ואמנם בלשוה''ק שורש ז.ק.ק. הוא לשון זוהר וטוהר כמו ''מזוקק שבעתיים'', ואפשר שזיקוק הוא מציאת תמצית הדבר ויסודו, ושייך למה שנתבאר. ואכתי צ''ע וליטוש.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%94_-_%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90#cite_note-1

ראוי להעתיק הני מילי בפורום.

חזקה היא מלשון אחיזה, כמו: וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם (שמות ט ב. תשבי, חזק; פרי מגדים, פתיחה לאו"ח, אגרת ב, בשמו), ומי שיש לו אחיזה בקרקע ימים רבים ואין אחר יכול להוציאה מידו נקרא חזקה (ראה ערך חזקת קרקעות), וכן מעמידים את האדם על חזקתו, היינו על מעשיו שהחזיק בהם ימים רבים (תשבי שם).
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
מצינו ששורש שיש בו אותיות ז.ק. מורה על קיום והמשך. מכאן נגזר תיבת ''זקן ושבע ימים'', ותיבת ''ה' זוקף כפופים''.
יחזקאל א' י"ד
"והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"
בזק הרי אדרבה הוא משהו שנהיה בבת אחת ובמהירות.

ועוד לא הבנתי איך מיושב זה שחזקה לשון נקיבה.
 

כהן

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
זה עידן ועידנים תמהתי מהו השורש הלזה ח.ז.ק, ששייך לכל המושגים שהזכרתי לעיל,
עיין בדברי המדריך המספיק לר' תנחום הירושלמי המצורף מה שכתב בביאור מושג זה.
image.png
image.png
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
ברור שהוא נגזר ממחזיק וכל הפלפול עם זק מיותר לחלוטין.

השאלה ממה נגזר מחזיק.
הפלפול עם זק יתכן שמיותר, אך לחידודא באתי.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נתנאל_ב אמר:
יחזקאל א' י"ד
"והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"
בזק הרי אדרבה הוא משהו שנהיה בבת אחת ובמהירות.
רש''י
פירשו רבותינו רצוא ושוב כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרות לחזור וליכנס כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטויה למעלה מהן כמו שמפורש בענין נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן: 

משמע דלא קאי על הריצה אלא מלתא באנפי נפשה, שמראיהן כמראה אש הבוקעת תמיד.
נתנאל_ב אמר:
ועוד לא הבנתי איך מיושב זה שחזקה לשון נקיבה.
כוונתי היתה לשאול  שאם חזקה קאי על צד, הרי שצריך לומר צד חזק.
לדבריי י''ל שחזקה אינו בא כתואר אלא כשם עצם, והרבה מצינו ששם עצם שניתן למצב מסויים הוא בלשון נקיבה.
 
חלק עליון תַחתִית