בתור אחד שלומד במסורת בני הישיבות את המסכתות השייכות ל''נשים נזיקין'' נתקלתי הרבה במושג שקשה להבין את שורשו - ''חזקה''.
אני מדבר הן על חזקה של אומדנא כדוגמת ''חזקה אין אדם פורע תוך זמנו'', והן על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא, הן על חזקת ממון, והן על דין ''הוחזק''.
זה עידן ועידנים תמהתי מהו השורש הלזה ח.ז.ק, ששייך לכל המושגים שהזכרתי לעיל, וגם שייך ללשון ''החזק הוא הרפה'', ''חזק ואמץ'' וכד'. ויש שאמרו שלשון חזקה המצוי אצלנו הוא ארמית, ואף שהדברים ניכרים כאמת, מ''מ שומה עלינו לבאר מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
יש שטענו שלשון חזקה הוא משום שזהו הצד החזק, אך זה קשה מכמה פנים, א' גם צד שיש עימו רוב ושאר הכרעות הוא צד חזק ובכל זאת לא נקרא חזקה, ב' מדוע חזקה לשון נקיבה, ג' כיצד הדבר מתחיל, הרי כל מה שצד זה הוא הצד החזק זהו משום דאזלי' בתריה, ומשמע שלשון חזקה בא להורות מדוע ללכת אחריו ודו''ק, ד' כיצד תתפרש חזקת ממון ועוד.
ונר' להציע דרך חדשה בזה.
מצינו ששורש שיש בו אותיות ז.ק. מורה על קיום והמשך. מכאן נגזר תיבת ''זקן ושבע ימים'', ותיבת ''ה' זוקף כפופים''.
מכאן ניתן ללמוד ששורש ח.ז.ק נאמר כל אימת שמדברים על דבר קיים ועומד באופן שקשה לבטלו. מכאן נגזר לשון חזק למי שיש לו כח הרבה במתניו, שכן הוא דבר שקשה לבטלו ולשבור קיומו, וכן כלי חזק, [דגם בזה תיקשי מה בין כלי חזק לאדם חזק, וע''ז התשובה שהוא יכול לעמוד כנגד משקל כבד שמונח עליו].
ובזה נבין ששורש ''חזקה'' המופיע בש''ס עניינו משום שהוא עומד וקיים וקשה לבטלו, וכנודע שיסוד דין חזקה דמעיקרא שאין לנו לבדות השתנות ולהמציא נגד המצב הקיים כבר.
[ואין להק' מלשון ''נזק'' שהוא ההיפך הגמור של קיום ומשתמש באותיות ז.ק., דאדרבה, יעוי' בגמ' בברכות מדוע אין נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, ותמוה דהרי יש עוד אותיות עם מפלה וכן לאידך גיסא ישנן מילים טובות עם נ', וע''כ שהאות נ' עניינה נפילה דוקא. ולכן ז.ק. בתוספת נ', זהו המפלה והשבירה הגדולה ביותר, שכן אדם ששובר כלי שבור אין כאן נזק, ורק כאשר שובר כלי שלם ייחשב לנזק, מפני שנטל את אותו קיום הנאמר באותיות ז.ק. והטיל בו שבירה ונפילה הנאמרת באות נ', בינה זאת].
אשמח לתגובות.
אני מדבר הן על חזקה של אומדנא כדוגמת ''חזקה אין אדם פורע תוך זמנו'', והן על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא, הן על חזקת ממון, והן על דין ''הוחזק''.
זה עידן ועידנים תמהתי מהו השורש הלזה ח.ז.ק, ששייך לכל המושגים שהזכרתי לעיל, וגם שייך ללשון ''החזק הוא הרפה'', ''חזק ואמץ'' וכד'. ויש שאמרו שלשון חזקה המצוי אצלנו הוא ארמית, ואף שהדברים ניכרים כאמת, מ''מ שומה עלינו לבאר מפני מה השתרש ללשון ארמית דוקא לשון זו.
יש שטענו שלשון חזקה הוא משום שזהו הצד החזק, אך זה קשה מכמה פנים, א' גם צד שיש עימו רוב ושאר הכרעות הוא צד חזק ובכל זאת לא נקרא חזקה, ב' מדוע חזקה לשון נקיבה, ג' כיצד הדבר מתחיל, הרי כל מה שצד זה הוא הצד החזק זהו משום דאזלי' בתריה, ומשמע שלשון חזקה בא להורות מדוע ללכת אחריו ודו''ק, ד' כיצד תתפרש חזקת ממון ועוד.
ונר' להציע דרך חדשה בזה.
מצינו ששורש שיש בו אותיות ז.ק. מורה על קיום והמשך. מכאן נגזר תיבת ''זקן ושבע ימים'', ותיבת ''ה' זוקף כפופים''.
מכאן ניתן ללמוד ששורש ח.ז.ק נאמר כל אימת שמדברים על דבר קיים ועומד באופן שקשה לבטלו. מכאן נגזר לשון חזק למי שיש לו כח הרבה במתניו, שכן הוא דבר שקשה לבטלו ולשבור קיומו, וכן כלי חזק, [דגם בזה תיקשי מה בין כלי חזק לאדם חזק, וע''ז התשובה שהוא יכול לעמוד כנגד משקל כבד שמונח עליו].
ובזה נבין ששורש ''חזקה'' המופיע בש''ס עניינו משום שהוא עומד וקיים וקשה לבטלו, וכנודע שיסוד דין חזקה דמעיקרא שאין לנו לבדות השתנות ולהמציא נגד המצב הקיים כבר.
[ואין להק' מלשון ''נזק'' שהוא ההיפך הגמור של קיום ומשתמש באותיות ז.ק., דאדרבה, יעוי' בגמ' בברכות מדוע אין נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, ותמוה דהרי יש עוד אותיות עם מפלה וכן לאידך גיסא ישנן מילים טובות עם נ', וע''כ שהאות נ' עניינה נפילה דוקא. ולכן ז.ק. בתוספת נ', זהו המפלה והשבירה הגדולה ביותר, שכן אדם ששובר כלי שבור אין כאן נזק, ורק כאשר שובר כלי שלם ייחשב לנזק, מפני שנטל את אותו קיום הנאמר באותיות ז.ק. והטיל בו שבירה ונפילה הנאמרת באות נ', בינה זאת].
אשמח לתגובות.