אמנם מצאתי בפתחי חושן חלק ט (ירושה ואישות) - הערות פרק ו - נדוניא וחיובי ממונות שבין בני הזוג הערה (לח) וז"ל: ובזמננו הרבה נוהגים שלפני כתיבת התנאים כותבין ביניהם זכרון דברים ובו מפורטים ההתחייבות של כל צד, ובגוף התנאים כותבים ההתחייבות מצד החתן כמדובר, וכן מצד הכלה, ובדרך כלל הערבים אינם יודעים מה דיברו ומה סיכמו הצדדים ביניהם, ויש לדון אם בכה"ג חל דין ערבות, ונראה שלדעת הרמב"ם (פי"א מה' מכירה הט"ז) שאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב, וכתב בשו"ע חו"מ (סימן קלא סעיף יג) דה"ה שאינו נעשה ערב על דבר שאינו קצוב, ה"נ כיון שאינם יודעים, הו"ל לגבייהו כדבר שאינו קצוב ואין חיובם חל (מיהו אפשר שכיון שלגבי המחותנים הוי דבר קצוב, והם מתחייבים כפי שהם התחייבו, אף להרמב"ם מהני), אבל מכיון שהכריעו הפוסקים דלא כהרמב"ם, וחל חיוב וערבות אף בדבר שאינו קצוב (עי' פת"ח [ח"ח] דיני קנינים פרק יח סעיף ז), נראה שחל ערבות הע"ק במה שכתוב בנוסח התנאים כמדובר, אף על פי שאינם יודעים מהו המדובר, ועי' שו"ת קנין תורה (ח"ו סימן קלו).
מאחד מנכדי הפתחי חושן שמעתי שבשעת האירוסין שלו אמר לו על מה שקרא הוא עצמו בתנאים, שזה לא כ"כ פשוט כהיום.