סיפורים מופלאים על בני־התורה הַמְסֻלָּאִ֖ים

כותר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ראיתי בשכונה אברך שנוהג בהכל במנהג החזו"א בהידור רב,
הוא לעולם לא ישתמש חלילה בחשמל, ולא יקרא קר"ש לפני חלוף 40 דק' משקיעת החמה
קל וחומר שאינו טלטל לא שעון יד ולא מגבת חלילה.

והנה ראיתיהו בצאת השבת 20 דק' אחרי שקיעת החמה נושא שקית זבל לפח האשפה.
אברך אחר ניגש ושאל אותו למה הוא מטלטל בשבת והוא לא ענה.

רק אחר כך שמתי לב שאלמנה בבנין יצאה לזרוק את הזבל, והוא נטלו מידה להשליך לפח.
סיפור אמיתי (נדמה לי שזה היה רבי גדליה נדל), מאחד מתלמידי החזו"א שדקדק כל ימיו לאפות פת בביתו, מחששות הלכתיות, כשנפטרה נוו"ב דיברו ביניהם בנותיו מי תתחיל לאפות לאבא את הלחם מהיום, להפתעתן הוא הודיע להם בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא מתחיל לקנות לחם מהמאפיה בכדי לא להטריח אף אחד.
 

כותר

משתמש ותיק
אברך אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
חשוב לדעת בכל ענין מה אסור מעיקר הדין ומה רק חומרא, ובדברים שאינם אלא חומרא והידור, אכן לפעמים צריך דוקא להקל. אבל בדברים האסורים מעיקר הדין אי אפשר להקל גם במקום עזרה לנזקק וכדו'. וצ"ל שאותו אברך אינו נוהג להמתין 40 דק' במוצ"ש מדינא, רק בתורת הידור וחומרא. אבל ישנם הנוהגים כן מעיקר הדין.
יש קולות בהלכות שבת אפילו בבין השמשות.
 
 

כותר

משתמש ותיק
אברך אמר:
במבי אמר:
אני מכיר אישית אדם ששמעתי עליו שלפני 20 שנה דפקה בדלתו שכינתו ובקשה ביצה ומבלי משים הוא הוציא את מסכת ביצה מהארון והביא לה.
כנראה היה ספרדי. כי לאשכנזים 'בֵּיצָה' אינה נשמעת כמו 'בֵּיצֶע' ודו"ק.
אשכנזיות אומרות מסכת ביצה במבטא בעברית.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פותח הנושא
רבינא אמר:
ויש רבנים גדולים שממליצים לנצל את הזדמנות הזו
לא אדע אם כדאי אני לעמוד במקום גדולים, אך לפענ"ד - ה'ויתור' על מעלת הברכה, עבור קמצוץ התחושה הטובה שעוד יכולה להשאר בלב הנפגע, די בו כדי לפעול את כל הישועות הנצרכות...
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
רבינא אמר:
ויש רבנים גדולים שממליצים לנצל את הזדמנות הזו
לא אדע אם כדאי אני לעמוד במקום גדולים, אך לפענ"ד - ה'ויתור' על מעלת הברכה, עבור קמצוץ התחושה הטובה שעוד יכולה להשאר בלב הנפגע, די בו כדי לפעול את כל הישועות הנצרכות...

תוך שנה שנתיים זה יכנס לתחרות סיפורי הישועות - 
ראיתי מישהו שנעלב ולא עלב, לא ביקשתי ממנו, ונושעתי...
 

פלוני אלמוני

משתמש רגיל
מורי ורבי מהישיבה, תלמיד חכם מופלג, שיראתו קודמת לחכמתו, אשר 'רבים צריכים לו' ומייעץ רבות לבחורים ואברכים, אביו נפטר לפני כחודש,

כשעדיין לא נתפרסם הדבר כדי צורכו, היו שהתקשרו אליו לצורך עזרה וייעוץ, וענה להם בנחת ואורך רוח, ורק לאחר מכן נתברר להם ש'מתו היה מוטל לפניו' טרם הלוויה.
 

כותר

משתמש ותיק
אחרי שסיפרו כאן כמה סיפורים על ת"ח עילויים שלא היו בקיאים במציאות מרוב שקיעות בלימוד ופרישותם מעולם הזה, נזכרתי ממה שאמר לי הגה"צ רבי חיים ורנר על רבו האדמו"ר בעל הנתיבות שלום, שהיום יומא דהילולא שלו:
"הוא לא נתן לנו לרחף, הוא היה מוריד אותנו לקרקע, שעם כל התרוממות הרוח והשקיעות בעבודת ה' הוא היה תמיד עם 2 רגליים על הקרקע. הייתה לי הזכייה להתלוות אליו במעמד המרגש בביקור הראשון בכותל מיד אחרי שחרורו בשנת תשכ"ז, היה שם חייל שביקש ממנו עט כדי לכתוב בקשה בפתק ולהניחו בין האבנים. קשה לתאר איזה התרוממות הרוח ושמחה היה שם. בעת היציאה מהכותל, ראש הישיבה עצר פתאום ושאל: 'היכן העט שלי?' בעיניי זה היה נראה כל כך דבר טפל ואת מי זה בכלל מעניין בשעה נשגבה כזאת".

אך אצלו היה כלשון הכתוב 'וירד משה מן ההר אל העם'.
 
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
הייתי בשבע ברכות וסיפרו על אבי הכלה, שפעם בהיותו אברך צעיר, מישהו שם לב שבאמצע שמונה עשרה הוא ניגש לארון ספרים לפתוח ספר
(כנראה לקושיא שהטרידה אותו...)
ואז רק הוא תפס את עצמו שהוא באמצע שמו"ע, וראו עליו את שברון לבבו, והמשיך את תפילת שמונה עשרה ליד ארון הספרים.

אם זה מפריע לו ולא יכול להתרכז בתפילה הלא יל”ד להתיר מטעם זה גופא.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
הייתי בשבע ברכות וסיפרו על אבי הכלה, שפעם בהיותו אברך צעיר, מישהו שם לב שבאמצע שמונה עשרה הוא ניגש לארון ספרים לפתוח ספר
(כנראה לקושיא שהטרידה אותו...)
ואז רק הוא תפס את עצמו שהוא באמצע שמו"ע, וראו עליו את שברון לבבו, והמשיך את תפילת שמונה עשרה ליד ארון הספרים.

אם זה מפריע לו ולא יכול להתרכז בתפילה הלא יל”ד להתיר מטעם זה גופא.
ואם הוא מוטרד מהמצב בבורסה, יותר לו באמצע שמו''ע להתעדכן במצב המניות? 
 
 

במבי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
הייתי בשבע ברכות וסיפרו על אבי הכלה, שפעם בהיותו אברך צעיר, מישהו שם לב שבאמצע שמונה עשרה הוא ניגש לארון ספרים לפתוח ספר
(כנראה לקושיא שהטרידה אותו...)
ואז רק הוא תפס את עצמו שהוא באמצע שמו"ע, וראו עליו את שברון לבבו, והמשיך את תפילת שמונה עשרה ליד ארון הספרים.

אם זה מפריע לו ולא יכול להתרכז בתפילה הלא יל”ד להתיר מטעם זה גופא.
ואם הוא מוטרד מהמצב בבורסה, יותר לו באמצע שמו''ע להתעדכן במצב המניות? 

כמו שהותר להרים סידור מהרצפה אם מפריע לו מאד, גם יותר לו להתעדכן במצב המניות, והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.


ולשון הספר חסידים


במבי אמר:

כל מה שאדם יכול לידע לעשות תקנה שיכוין לבו בתפלתו יעסוק לבו ויכוין וכל מה שיעסוק ויוכל לעשות שלא יתלוצצו בו יעשה ויעסוק. שאם יהא יושב ועיניו סגורות יתלוצצו עליו. לא יסגור עיניו לפי שלא יוכל לכוין. כמו שהיה חכם אומר לתלמידיו כשמתפלל אחד לפני התיבה אם מקצר התפלה ואני איני יכול לקצר אני עושה עצמי כמשתחוה במודים ועדיין לא הגעתי לשמע קולנו. וכשמתחיל ברוך כדי להוציא ידי חובת אחרים אני הולך לאחורי כאלו סיימתי תפלתי כדי שלא יתלוצצו עלי ועדיין לא סיימתי עד שכבר אמרו קדושה. והקב"ה יודע שלא הלכתי אחורי אלא שלא יתלוצצו עלי ולא הייתי יכול לכוין והכל לפי לב האדם (תשפ"ד)



ולפי"ז העולם נוהג לומר The world is the big show אך ניתן להוסיף ש The rabbi is the greatest actor.

 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
אם זה מפריע לו ולא יכול להתרכז בתפילה הלא יל”ד להתיר מטעם זה גופא.
ואם הוא מוטרד מהמצב בבורסה, יותר לו באמצע שמו''ע להתעדכן במצב המניות? 

כמו שהותר להרים סידור מהרצפה אם מפריע לו מאד, גם יותר לו להתעדכן במצב המניות, והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.


ולשון הספר חסידים
 
במבי אמר:
במבי אמר:

כל מה שאדם יכול לידע לעשות תקנה שיכוין לבו בתפלתו יעסוק לבו ויכוין וכל מה שיעסוק ויוכל לעשות שלא יתלוצצו בו יעשה ויעסוק. שאם יהא יושב ועיניו סגורות יתלוצצו עליו. לא יסגור עיניו לפי שלא יוכל לכוין. כמו שהיה חכם אומר לתלמידיו כשמתפלל אחד לפני התיבה אם מקצר התפלה ואני איני יכול לקצר אני עושה עצמי כמשתחוה במודים ועדיין לא הגעתי לשמע קולנו. וכשמתחיל ברוך כדי להוציא ידי חובת אחרים אני הולך לאחורי כאלו סיימתי תפלתי כדי שלא יתלוצצו עלי ועדיין לא סיימתי עד שכבר אמרו קדושה. והקב"ה יודע שלא הלכתי אחורי אלא שלא יתלוצצו עלי ולא הייתי יכול לכוין והכל לפי לב האדם (תשפ"ד)



ולפי"ז העולם נוהג לומר The world is the big show אך ניתן להוסיף ש The rabbi is the greatest actor.

 
לדעתי ההשוואה מופרכת. 
כשאין לו סידור מה יעשה? 
אבל כשיש לו קושיה יסיח מדעתו. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פיילוט 0.4 אמר:
לבי במערב אמר:
רבינא אמר:
ויש רבנים גדולים שממליצים לנצל את הזדמנות הזו
לא אדע אם כדאי אני לעמוד במקום גדולים, אך לפענ"ד - ה'ויתור' על מעלת הברכה, עבור קמצוץ התחושה הטובה שעוד יכולה להשאר בלב הנפגע, די בו כדי לפעול את כל הישועות הנצרכות...

תוך שנה שנתיים זה יכנס לתחרות סיפורי הישועות - 
ראיתי מישהו שנעלב ולא עלב, לא ביקשתי ממנו, ונושעתי...
יום אחד הכרזתי משהו בבית הכנסת אחרי התפילה, והתברר שטעיתי בתאריך. 
מיד אח"כ הגיעו 2 אנשים לבקש ברכה... 
אלמלא הם לא ידעתי שהיה עלי להתבייש... 
 
 

במבי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
ואם הוא מוטרד מהמצב בבורסה, יותר לו באמצע שמו''ע להתעדכן במצב המניות? 

כמו שהותר להרים סידור מהרצפה אם מפריע לו מאד, גם יותר לו להתעדכן במצב המניות, והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.


ולשון הספר חסידים
 
במבי אמר:
כל מה שאדם יכול לידע לעשות תקנה שיכוין לבו בתפלתו יעסוק לבו ויכוין וכל מה שיעסוק ויוכל לעשות שלא יתלוצצו בו יעשה ויעסוק. שאם יהא יושב ועיניו סגורות יתלוצצו עליו. לא יסגור עיניו לפי שלא יוכל לכוין. כמו שהיה חכם אומר לתלמידיו כשמתפלל אחד לפני התיבה אם מקצר התפלה ואני איני יכול לקצר אני עושה עצמי כמשתחוה במודים ועדיין לא הגעתי לשמע קולנו. וכשמתחיל ברוך כדי להוציא ידי חובת אחרים אני הולך לאחורי כאלו סיימתי תפלתי כדי שלא יתלוצצו עלי ועדיין לא סיימתי עד שכבר אמרו קדושה. והקב"ה יודע שלא הלכתי אחורי אלא שלא יתלוצצו עלי ולא הייתי יכול לכוין והכל לפי לב האדם (תשפ"ד)



ולפי"ז העולם נוהג לומר The world is the big show אך ניתן להוסיף ש The rabbi is the greatest actor.

 
לדעתי ההשוואה מופרכת. 
כשאין לו סידור מה יעשה? 
אבל כשיש לו קושיה יסיח מדעתו. 
 

לא מדובר כשאין לו סידור, אלא כשרואה סידור על הרצפה ולא מסוגל להתרכז מתפילה מעצם העובדה שמונח לפני סידור על הרצפה ומעיקר הדין הסידור צריך להשאר על הרצפה אך הבן אדם לא מסוגל להתרכז.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
סיפור אמיתי (נדמה לי שזה היה רבי גדליה נדל), מאחד מתלמידי החזו"א שדקדק כל ימיו לאפות פת בביתו, מחששות הלכתיות, כשנפטרה נוו"ב דיברו ביניהם בנותיו מי תתחיל לאפות לאבא את הלחם מהיום, להפתעתן הוא הודיע להם בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא מתחיל לקנות לחם מהמאפיה בכדי לא להטריח אף אחד.

יש"כ על הסיפור

כנראה זה לא היה הגרג"נ, עכ"פ אם הפרטים מדויקים, שכן אשתו נלב"ע ל"ע בצעירותה, כידוע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
אם זה מפריע לו ולא יכול להתרכז בתפילה הלא יל”ד להתיר מטעם זה גופא.
ואם הוא מוטרד מהמצב בבורסה, יותר לו באמצע שמו''ע להתעדכן במצב המניות? 

כמו שהותר להרים סידור מהרצפה אם מפריע לו מאד, גם יותר לו להתעדכן במצב המניות, והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.

למעשה זכורני שיש בזה מחלוקת פוסקים וכמדומני באופן שלא יכול להסיח דעתו.
ידוע על ר' דב קוק שתוך כדי תפילת לחש שאורכת לו כמה שעות טובות, כותב את חידושיו בראשי פרקים.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
במבי אמר:
כמו שהותר להרים סידור מהרצפה אם מפריע לו מאד, גם יותר לו להתעדכן במצב המניות, והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.


ולשון הספר חסידים
 


 
לדעתי ההשוואה מופרכת. 
כשאין לו סידור מה יעשה? 
אבל כשיש לו קושיה יסיח מדעתו. 

לא מדובר כשאין לו סידור, אלא כשרואה סידור על הרצפה ולא מסוגל להתרכז מתפילה מעצם העובדה שמונח לפני סידור על הרצפה ומעיקר הדין הסידור צריך להשאר על הרצפה אך הבן אדם לא מסוגל להתרכז.

ועדיין נלענ"ד שמכאן עד לחיפוש תירוץ על קושיא הדרך רחוקה, עאכו"כ להתעדכן על מניות. 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
סיפור אמיתי (נדמה לי שזה היה רבי גדליה נדל), מאחד מתלמידי החזו"א שדקדק כל ימיו לאפות פת בביתו, מחששות הלכתיות, כשנפטרה נוו"ב דיברו ביניהם בנותיו מי תתחיל לאפות לאבא את הלחם מהיום, להפתעתן הוא הודיע להם בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא מתחיל לקנות לחם מהמאפיה בכדי לא להטריח אף אחד.

יש"כ על הסיפור

כנראה זה לא היה הגרג"נ, עכ"פ אם הפרטים מדויקים, שכן אשתו נלב"ע ל"ע בצעירותה, כידוע.
שמעתי את הסיפור ממקור אמין על הגר"ג נדל [מאחד מבני ביתו] 
אבל מדובר בזקנותו 
כנראה שהיה שלב שהוא דאג לעצמו אחר פטירת אשתו [כידוע שאחר פטירת אשתו לקח את כל עניני הבית על עצמו]
כפי ששמעתי לא מדובר רק על הלחם אלא על מוצרים נוספים 
והסביר את הנהגתו על פי המסילת ישרים שהסיבה להחמיר ולא לסמוך על עד אחד נאמן באיסורים וכו' ולחשוש לשיטות הוא ממידת הפרישות והחסידות 
ועל כן אינו יכול לדרוש זאת מאחרים 
 
 

במבי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
לדעתי ההשוואה מופרכת. 
כשאין לו סידור מה יעשה? 
אבל כשיש לו קושיה יסיח מדעתו. 

לא מדובר כשאין לו סידור, אלא כשרואה סידור על הרצפה ולא מסוגל להתרכז מתפילה מעצם העובדה שמונח לפני סידור על הרצפה ומעיקר הדין הסידור צריך להשאר על הרצפה אך הבן אדם לא מסוגל להתרכז.

ועדיין נלענ"ד שמכאן עד לחיפוש תירוץ על קושיא הדרך רחוקה, עאכו"כ להתעדכן על מניות. 

ברור, אבל אם מדובר במקרה קיצוני ביותר שבן אדם לא רגוע בצורה קיצונית ויודע שבמבט קל הוא יכול להרגיע את חששותיו מסתבר שמותר לו, ולדוגמא אברך צעיר שאשתו בסוף התשיעי ואומרת לו שאם יהיה משהו דחוף היא תעדכן אותו, והאברך באמצע שמונה עשרה מרגיש את מכשירו רוטט לענ"ד מותר לו (ואפי' הוא חייב) להציץ לראות מי המטלפן לדעת אם להמשיך את תפילת שמונה עשרה בטורבו או בנחת.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
במבי אמר:
לא מדובר כשאין לו סידור, אלא כשרואה סידור על הרצפה ולא מסוגל להתרכז מתפילה מעצם העובדה שמונח לפני סידור על הרצפה ומעיקר הדין הסידור צריך להשאר על הרצפה אך הבן אדם לא מסוגל להתרכז.

ועדיין נלענ"ד שמכאן עד לחיפוש תירוץ על קושיא הדרך רחוקה, עאכו"כ להתעדכן על מניות. 

ברור, אבל אם מדובר במקרה קיצוני ביותר שבן אדם לא רגוע בצורה קיצונית ויודע שבמבט קל הוא יכול להרגיע את חששותיו מסתבר שמותר לו, ולדוגמא אברך צעיר שאשתו בסוף התשיעי ואומרת לו שאם יהיה משהו דחוף היא תעדכן אותו, והאברך באמצע שמונה עשרה מרגיש את מכשירו רוטט לענ"ד מותר לו (ואפי' הוא חייב) להציץ לראות מי המטלפן לדעת אם להמשיך את תפילת שמונה עשרה בטורבו או בנחת.
גם לזה אני מסכים 
 
 

דניאלי

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אחרי שסיפרו כאן כמה סיפורים על ת"ח עילויים שלא היו בקיאים במציאות מרוב שקיעות בלימוד ופרישותם מעולם הזה, נזכרתי ממה שאמר לי הגה"צ רבי חיים ורנר על רבו האדמו"ר בעל הנתיבות שלום, שהיום יומא דהילולא שלו:
"הוא לא נתן לנו לרחף, הוא היה מוריד אותנו לקרקע, שעם כל התרוממות הרוח והשקיעות בעבודת ה' הוא היה תמיד עם 2 רגליים על הקרקע. הייתה לי הזכייה להתלוות אליו במעמד המרגש בביקור הראשון בכותל מיד אחרי שחרורו בשנת תשכ"ז, היה שם חייל שביקש ממנו עט כדי לכתוב בקשה בפתק ולהניחו בין האבנים. קשה לתאר איזה התרוממות הרוח ושמחה היה שם. בעת היציאה מהכותל, ראש הישיבה עצר פתאום ושאל: 'היכן העט שלי?' בעיניי זה היה נראה כל כך דבר טפל ואת מי זה בכלל מעניין בשעה נשגבה כזאת".

אך אצלו היה כלשון הכתוב 'וירד משה מן ההר אל העם'.
סיפור יפה, וצריך להכיר את הנתיבות שלום ואת גדלותו כדי להתפעל מהסיפור, כי אם היו מבקשים ממני עט והייתי מחפש בכיס - לא היה פה שום סיפור, ואפילו אם זה היה באמצע הלימוד וכדו'...
 
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
סיפור אמיתי (נדמה לי שזה היה רבי גדליה נדל), מאחד מתלמידי החזו"א שדקדק כל ימיו לאפות פת בביתו, מחששות הלכתיות, כשנפטרה נוו"ב דיברו ביניהם בנותיו מי תתחיל לאפות לאבא את הלחם מהיום, להפתעתן הוא הודיע להם בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא מתחיל לקנות לחם מהמאפיה בכדי לא להטריח אף אחד.
כסיפור הזה אני מכיר עוד כמה וכמה ת"ח מהסוג הזה מידידיו שויתרו על חומרתיהם מסיבות כאלו,
זהו המחמיר האמיתי שיודע מתי לעצור או לשנות ולהקל שלא יהיה על חשבון הזולת
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רבינא אמר:
לבי במערב אמר:
דניאלי אמר:
אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 
דוקא על זה הייתי ממליץ לוותר. פעמים שהדבר מעניק תחושה כביכול נמנעו הסובבים מלהצילו מיד רודפו, רק כדי 'לשמור אותו' לצרכיהם־שלהם ולתשואת־ברכות... וק"ל.
ויש רבנים גדולים שממליצים לנצל את הזדמנות הזו

אולי מר ישמיע מיהם?
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אולי מר ישמיע מיהם?
בד"כ הרבנים מספרים את הסיפור שהיה אדם שנושע בצורה כזו, ומתכוונים שיעבוד האדם על עצמו להגיע למידה זו של המעביר על מידותיו ושותק. ויש מן התלמידים שלא מבינים (או שלא רוצים להבין) את נקודה זו, וחושבים שכוונת הרב היא "למצוא פתרונות" איך ליצור ישועות, ע"י שיילכו לשני ויבקשו ממנו שישתוק, בשביל שיוכלו להיוושע בקלות.
ותלמידים אלו יצביעו על הרבנים שמספרים סיפור זה, כממליצים על "ניצול הזדמנות" זו.
ועכ"פ אפשר לדון לכף זכות את הרב @רבינא, שהייתה כוונתו שאם בין כך אדם רואה את השני שכבר עבר את הניסיון, שיילך לבקש ממנו אח"כ ברכה (ונקט לשון "לנצל" את ההזדמנות, שנראה מלשון זו כאילו מנצל את השני, וע"ז תמהו). ולא חלילה שינצלנו ויגיד לו לשתוק כדי להוציא ממנו ישועה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד סיפור השייך לאשכול דנן:
נתנאל_ב אמר:
אמונת אומן אמר:
 . . התפללתי יום אחד בבעלזא, ונכנס מישהו שהיה חיוב למנין, אך עפ"י תקנות ביהמ"ד לא היה רשאי לעמוד לפני התיבה.

ברגע כמימרא התארגן עבורו מנין בחצר!
ולאו מילתא זוטרתא היא, שחרית שלמה בחצר,לעזרת אדם בלתי מוכר.
אשריכם ישראל!
 

במבי

משתמש ותיק
אספר סיפור על עצמי (לא יודע אם קשור לנושא האשכול)

בערך לפני שנתיים נסעתי באוטובוס והתיישבתי ליד קשיש ממוצא רוסי (בערך בן 75+) לפתע הוא אומר לי "יש לי כריך של חזיר בתיק מותר לך לשבת לידי ?"
שאלתי אותו אם זה נושך, והוא אמר לי שלא, אז עניתי לו שמותר....
 

נדיב לב

משתמש ותיק
במבי אמר:
אספר סיפור על עצמי (לא יודע אם קשור לנושא האשכול)

בערך לפני שנתיים נסעתי באוטובוס והתיישבתי ליד קשיש ממוצא רוסי (בערך בן 75+) לפתע הוא אומר לי "יש לי כריך של חזיר בתיק מותר לך לשבת לידי ?"
שאלתי אותו אם זה נושך, והוא אמר לי שלא, אז עניתי לו שמותר....

סיפור מדהים!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
עוד סיפור השייך לאשכול דנן:
נתנאל_ב אמר:
אמונת אומן אמר:
 . . התפללתי יום אחד בבעלזא, ונכנס מישהו שהיה חיוב למנין, אך עפ"י תקנות ביהמ"ד לא היה רשאי לעמוד לפני התיבה.

ברגע כמימרא התארגן עבורו מנין בחצר!
ולאו מילתא זוטרתא היא, שחרית שלמה בחצר,לעזרת אדם בלתי מוכר.
אשריכם ישראל!

כמו אותו אחד שהוריד בסטה רחבה שחסמה את המדרכה למעבר הולכי רגל, אבל בצו מצפונו שלא לסכן את ההולכים בצידי הכביש דאג להעמיד שם תמרור 'עצור'..
אבל כנראה שגם מצפון זה משהו.. :)
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לבי במערב אמר:
הזכיר לי את אותו אחד שהוריד בסטה רחבה שחסמה את המדרכה למעבר להולכי הרגל, אבל בצו מצפונו שלא לסכן את ההולכים בצידי הכביש דאג להעמיד שם תמרור 'עצור'..
אבל כנראה שגם מצפון זה משהו.. :)
בשביל מה נברא אות המצוקה ברכב, אם לא בשביל זה בדיוק, לחסום את הנתיב הימני, כשאשתך קופצת לרגע לקנות לחם ושתיים חלב, ולומר לכל הנהגים - טהור אני
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
לבי במערב אמר:
כמו אותו אחד שהוריד בסטה רחבה שחסמה את המדרכה למעבר הולכי רגל, אבל בצו מצפונו שלא לסכן את ההולכים בצידי הכביש דאג להעמיד שם תמרור 'עצור'..
אבל כנראה שגם מצפון זה משהו.. :)
בשביל מה נברא אות המצוקה ברכב, אם לא בשביל זה בדיוק, לחסום את הנתיב הימני, כשאשתך קופצת לרגע לקנות לחם ושתיים חלב, ולומר לכל הנהגים - טהור אני
 

שני "נביאים" שאותתו בסגנון שונה אך דומה. וד"ל:)
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
במבי אמר:
אספר סיפור על עצמי (לא יודע אם קשור לנושא האשכול)

בערך לפני שנתיים נסעתי באוטובוס והתיישבתי ליד קשיש ממוצא רוסי (בערך בן 75+) לפתע הוא אומר לי "יש לי כריך של חזיר בתיק מותר לך לשבת לידי ?"
שאלתי אותו אם זה נושך, והוא אמר לי שלא, אז עניתי לו שמותר....
אתה בטוח שהוא לא התכוון בציניות (כמו שחרדי יגיד לחילוני "אנטי" "יש לי סידור בכיס, מותר לך לשבת לידי"?)?
אני הייתי עונה ע"ד המעשה הידוע עם הכשרות והתמונות של הרבנים.
"אם החזיר היה יושב לידי, ואתה היית בסנדוויץ', לא הייתי יושב.
אבל אם אתה יושב לידי, והחזיר בסנדוויץ', נו מילא, שיהיה..."
זה קצת צורם, אבל גם צורם לי לשמוע מישהו שמספר בלי בושה שיש לו חזיר בתיק.

 
 
חלק עליון תַחתִית