סיפורים מופלאים על בני־התורה הַמְסֻלָּאִ֖ים

יואל נהרי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
איש תלמודי אמר:
נדיב לב אמר:
לאחרונה נכחתי באירוע סוער וכואב, ואבוי לי שראיתי בכך, ובכל זאת יותר מהכל יש בו להעיד על החומר שממנו קורצו בני תורה המסלאים.
מזעזע!

אכן מזעזע.
היה שווה לצטט את כל ההודעה* רק בשביל להזדעזע..
אבל אם כבר עלה, אז אשתף בקצרה את הרהורי וספקותיי עם החברים.
האם לא היה מקום להתערב, ולא רק להסות בשתיקה?
האם פעלתי כשורה למראה 'רציחה' של יהודי? שלחתי מכר משותף שדיבר עם הצועק שיתנצל וייפייס את האברך, אבל הוא עקשן וגאה בלתי נלאה.
לרצות את הצועק' לא היה מועיל וגם לא היה שייך, הוא היה שרוי בטירוף דעת, וכמאמר חז"ל שאין מרצין את האדם בשעת כעסו. ומה שנשאר זה רק להתעמת איתו.
ועל כן האם היה נכון לומר שלום עליך נפשי, מה לי ולצרה זו ולמה לי להסיט האש נגדי ולהתבזות ברבים, או שמא זה מה שדרוש מיהודי.אבל קחו בחשבון שלא מדובר על עשר עשרים אנשים אלא על מספר גדול. ובהודעה זו אעדכן ואדייק, במאה איש! הביעו נא דעתכם.

מר כנראה חדש כאן ולכן לא יודע, אבל אין צורך לצטט הודעה שלימה בשביל מילה אחת יחידה, כמו שחזר ע"ע כמה וכמה פעמים, זה מטריל בלי משים לב את האשכול ומסרבלו, זו המלצתי בלבד, בתקוה להבנה.
להבנתי, המבוזה היחיד בסיפור היה דוקא המבוגר הצועק, האם זה באמת בושה לצעיר כשאחד צועק עליו בטירוף הדעת שלא לענין? אם ילדיו של המבוגר היו נוכחים שם, האם הם לא היו מסמיקים מבושה יותר מאשר האברך הצעיר ?
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
להבנתי, המבוזה היחיד בסיפור היה דוקא המבוגר הצועק, האם זה באמת בושה לצעיר כשאחד צועק עליו בטירוף הדעת שלא לענין? אם ילדיו של המבוגר היו נוכחים שם, האם הם לא היו מסמיקים מבושה יותר מאשר האברך הצעיר ?
סוכ"ס כדא"ג כ"ה דה"ע
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
להבנתי, המבוזה היחיד בסיפור היה דוקא המבוגר הצועק, האם זה באמת בושה לצעיר כשאחד צועק עליו בטירוף הדעת שלא לענין? אם ילדיו של המבוגר היו נוכחים שם, האם הם לא היו מסמיקים מבושה יותר מאשר האברך הצעיר ?
 

בנקודה הזו אתה צודק לגמרי. אבל סבורני שאדם ולא משנה מה הסיבה, אפילו מטורף או משוגע שיצעקו ויגדפו אדם נורמלי בפני מאה איש, היה מעדיף שבאותו רגע תבלע אותו האדמה, בוודאי אדם מבוגר הדור מראה, שלא הוחזק עד כה לאחרון המטורפים.
אבל בכל מקרה בפרט במקרים שהבזיון הוא בצורה אלגנטית מה ראוי לעשות?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
יואל נהרי אמר:
להבנתי, המבוזה היחיד בסיפור היה דוקא המבוגר הצועק, האם זה באמת בושה לצעיר כשאחד צועק עליו בטירוף הדעת שלא לענין? אם ילדיו של המבוגר היו נוכחים שם, האם הם לא היו מסמיקים מבושה יותר מאשר האברך הצעיר ?
סוכ"ס כדא"ג כדה"ע

לפי הנכתב סככ"ד יותר קצר..:) אני מבין שדעתך שצריך להחזיר לו מנה אחת אפיים, בהתלהמות כפולה בקול גדול וחזק. בטוח מר שזו הדרך? האם אני מחוייב לכך?
 

דרך אמונה

משתמש רגיל
משיב דבר אמר:
היה זה לפני שנים מספר, כשעברתי ברחוב מוכר בבני ברק הולך לדרכי, והנה אני רואה זקן מבוגר ש(עדיין) אין כיפה לראשו ולידו שישיית מים מינרלים. אני שם לב שבעיניו הוא מחפש דבר מה, כאילו מישהו צריך להגיע...
ואני שומע מישהו ששואל אותו: סליחה, אוכל לעזור?
כעין מעשה זה שמעתי מידיד מבוגר (הרב מ.ו.מבית וגן) ששמע מידיד שבעבר נסע באוסטרודות הלא נגמרות של ארה"ב ובדרך הוא רואה אדם חבוש כיפה עומד בצד מכוניתו ומחפש לעזרה בכבלים וכד', כמובן שעצר וסייע לו, תוך כדי הוא רואה שאותו אדם ענוד בצם של שתי וערב, בסיום התיקון הוא שואל אותו 'סליחה אבל אתה יהודי' והתשובה היא 'לא' 'א"כ כיפה לך למה, 'אמא שלי יצה לי בציערותי אם אתה צריך עזרה שים כיפה ומיד יבוא יהודי ויעזור לך'....... 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לפי הנכתב סככ"ד יותר קצר..:) אני מבין שדעתך שצריך להחזיר לו מנה אחת אפיים, בהתלהמות כפולה בקול גדול וחזק. בטוח מר שזו הדרך? האם אני מחוייב לכך?
חס וחלילה התכוונתי לתגובת נדיב לב סוף כל סוף כל דאלים גבר כן הוא דרך העולם
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
נדיב לב אמר:
לפי הנכתב סככ"ד יותר קצר..:) אני מבין שדעתך שצריך להחזיר לו מנה אחת אפיים, בהתלהמות כפולה בקול גדול וחזק. בטוח מר שזו הדרך? האם אני מחוייב לכך?
חס וחלילה התכוונתי לתגובת נדיב לב סוף כל סוף כל דאלים גבר כן הוא דרך העולם

בהודעה הראשונה כתבת ברמז תיבות שד"א אובן וכעת עברת לכתוב הודעה עמוקה, שלא עמדתי על טיבה.
אם יש לך רעיון או תשובה לפשוט את שאלתי אז אדרבה אנף אבוקתך והאר לי. את שאר הדברים אולי כדאי שנשאיר לאשכול אחר או לזמן אחר.
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בהודעה הראשונה כתבת ברמז תיבות שד"א אובן וכעת עברת לכתוב הודעה עמוקה, שלא עמדתי על טיבה.
אם יש לך רעיון או תשובה לפשוט את שאלתי, אדרבה אנף אבוקתך והאר לי. את שאר הדברים אולי כדאי שנשאיר לאשכול אחר או לזמן אחר.
אני מתנצל על אי ההבנה עדיף להאריך לפעמים, התכוונתי בהודעתי הראשונה למה שאתה כתבת שבפועל מי שצועק נשמע יותר כל דאלים גבר הגם שהוא המבוזה האמיתי לא התכוונתי שום דבר אחר ואתכם הסליחה, לעצם הפתרון המציאות הוא שבמקום כזה כולם שותקים, ואדרבה אם לכ"ת יש מעמד די שישאירנו בכבודו לכאו' צריך להתערב מצד לא תעמוד על דם רעך ההלא כן?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
נדיב לב אמר:
בהודעה הראשונה כתבת ברמז תיבות שד"א אובן וכעת עברת לכתוב הודעה עמוקה, שלא עמדתי על טיבה.
אם יש לך רעיון או תשובה לפשוט את שאלתי, אדרבה אנף אבוקתך והאר לי. את שאר הדברים אולי כדאי שנשאיר לאשכול אחר או לזמן אחר.
אני מתנצל על אי ההבנה עדיף להאריך לפעמים, התכוונתי בהודעתי הראשונה למה שאתה כתבת שבפועל מי שצועק נשמע יותר כל דאלים גבר הגם שהוא המבוזה האמיתי לא התכוונתי שום דבר אחר ואתכם הסליחה, לעצם הפתרון המציאות הוא שבמקום כזה כולם שותקים, ואדרבה אם לכ"ת יש מעמד די שישאירנו בכבודו לכאו' צריך להתערב מצד לא תעמוד על דם רעך ההלא כן?

לא זכור לי שכתבתי כגון דא. ואולי מר פירש את דבריי באופ"א.
בכל מקרה כפי שאני מבין, דעתו [הושמטה המילה 'לא די'] שצריך להתערב מדין לא תעמוד על דם רעך, אף שבכך יגרם לי בזוין, ולכאורה אפשר לשאול 'מאי חזית דדמא דידיה סומק טפי דלמא דמא דידי סומק טפי? ודי להסות בשוא"ת. האם יש למר מקור שיהודי צריך לבזות עצמו בשביל למנוע בזיון של אדם אחר. כמו"כ באופן שיש רק ספק שהמוחה יתבזה, האם מחוייב בכך?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש תלמודי אמר:
נדיב לב אמר:
מזעזע!
לא מבין על מה הזעזוע. מעבר לעובדה שהצועק כנראה סובל מפריצת דיסק או מאבנים בכליות, אברך צעיר באמת לא מתערב בשיחה של מבוגרים. זה לא ברור?

בהחלט מזעזע.
נניח שמר צודק ונניח שמר ברור לו מה הייתה הסיטאוציה והמניע לצעקות של המבוגר. וכי זה מצדיק את ההלבנה הנוראה בפני מאה איש?
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בהחלט מזעזע.
נניח שמר צודק ונניח שמר ברור לו מה הייתה הסיטאוציה והמניע לצעקות של המבוגר. וכי זה מצדיק את ההלבנה הנוראה בפני מאה איש?
ישנה בדיחה על רב שלא היה מהדר בלבושו. אמרו לו הפרנסים שיקנו לו בגדים מהודרים. סירב ואמר, מדוע אתנאה, כולם כאן מכירים אותי.
יום אחד נסעו הפרנסים והרב לוועד ארבע ארצות. אמרו הפרנסים לרב שיקנו לו בגדים מהודרים. סירב ואמר מדוע אתנאה  אף אחד כאן אינו מכיר אותי.

והנמשל. ממ"נ, אם אין האברך מוכר שם, מדוע ייעלב, הרי ביזה אדם בלתי מוכר, בפני זרים.
ואם האברך מוכר שם, כל שכן שלא ייעלב, שהרי מכירים בערכו.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
בהחלט מזעזע.
נניח שמר צודק ונניח שמר ברור לו מה הייתה הסיטאוציה והמניע לצעקות של המבוגר. וכי זה מצדיק את ההלבנה הנוראה בפני מאה איש?
ישנה בדיחה על רב שלא היה מהדר בלבושו. אמרו לו הפרנסים שיקנו לו בגדים מהודרים. סירב ואמר, מדוע אתנאה, כולם כאן מכירים אותי.
יום אחד נסעו הפרנסים והרב לוועד ארבע ארצות. אמרו הפרנסים לרב שיקנו לו בגדים מהודרים. סירב ואמר מדוע אתנאה  אף אחד כאן אינו מכיר אותי.

והנמשל. ממ"נ, אם אין האברך מוכר שם, מדוע ייעלב, הרי ביזה אדם בלתי מוכר, בפני זרים.
ואם האברך מוכר שם, כל שכן שלא ייעלב, שהרי מכירים בערכו.
 

בדיחה נאה ופלפול מבריק, עד שהבזיונות והגידופים יטפחו על פנינו.
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
בדיחה נאה ופלפול מבריק, עד שהבזיונות והגידופים יטפחו על פנינו.
גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק׃

לפחות הוא לא ירק עליו?
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא זכור לי שכתבתי כגון דא. ואולי מר פירש את דבריי באופ"א.
בכל מקרה כפי שאני מבין, דעתו [הושמטה המילה 'לא די'] שצריך להתערב מדין לא תעמוד לדם רעך, אף שבכך יגרם לי בזוין, ולכאורה אפשר לשאול 'מאי חזית דדמא דידיה סומק טפי דלמא דמא דידי סומק טפי? ודי להסות בשוא"ת. האם יש למר מקור שיהודי צריך לבזות עצמו בשביל למנוע בזיון של אדם אחר. כמו"כ באופן שיש רק ספק שהמוחה יתבזה, האם מחוייב בכך?
כתבתי שאם יש לכת"ר מעמד דיו כגון שהוא מבוגר כו' שיצא שהצועק יתבזה [שהוא בודאי בגדר רודף ואי"צ כאן לנידון תוס' מאיאי ובנין ציון אם הוי ממש כפיכ"ד דלבזינו ודאי אי"צ לחוש ממ"נ כמובן] הוא מחוייב, ואל"כ אה"נ אי"צ להכניס עצמו לספק בזיונות [כעין חו"מ סי' תכו להכניס עצמו לסםק סכנה כו']
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
נדיב לב אמר:
לא זכור לי שכתבתי כגון דא. ואולי מר פירש את דבריי באופ"א.
בכל מקרה כפי שאני מבין, דעתו [הושמטה המילה 'לא די'] שצריך להתערב מדין לא תעמוד לדם רעך, אף שבכך יגרם לי בזוין, ולכאורה אפשר לשאול 'מאי חזית דדמא דידיה סומק טפי דלמא דמא דידי סומק טפי? ודי להסות בשוא"ת. האם יש למר מקור שיהודי צריך לבזות עצמו בשביל למנוע בזיון של אדם אחר. כמו"כ באופן שיש רק ספק שהמוחה יתבזה, האם מחוייב בכך?
כתבתי שאם יש לכת"ר מעמד דיו כגון שהוא מבוגר כו' שיצא שהצועק יתבזה [שהוא בודאי בגדר רודף ואי"צ כאן לנידון תוס' מאיאי ובנין ציון אם הוי ממש כפיכ"ד דלבזינו ודאי אי"צ לחוש ממ"נ כמובן] הוא מחוייב, ואל"כ אה"נ אי"צ להכניס עצמו לספק בזיונות [כעין חו"מ סי' תכו להכניס עצמו לסםק סכנה כו']

לא מבוגר כמו 'הצועק', שחבל שקולנועיתו לא נהפכה על פניו..
אבל חסר לי את האומץ בפרט שמסופקני אם אני מחוייב בכך ומצד שני המצפון קצת מדגדג, אבל אם מר יראה לי מקור מפורש בפוסקים, או הסבר מניח את הדעת שאדם צריך להיכנס לביצה טובענית כדי להוציא שקל [מבחינת מי שעומד מהצד] שמא אאזור כח במקרים אחרים.
 

דניאלי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
נדיב לב אמר:
לא זכור לי שכתבתי כגון דא. ואולי מר פירש את דבריי באופ"א.
בכל מקרה כפי שאני מבין, דעתו [הושמטה המילה 'לא די'] שצריך להתערב מדין לא תעמוד לדם רעך, אף שבכך יגרם לי בזוין, ולכאורה אפשר לשאול 'מאי חזית דדמא דידיה סומק טפי דלמא דמא דידי סומק טפי? ודי להסות בשוא"ת. האם יש למר מקור שיהודי צריך לבזות עצמו בשביל למנוע בזיון של אדם אחר. כמו"כ באופן שיש רק ספק שהמוחה יתבזה, האם מחוייב בכך?
כתבתי שאם יש לכת"ר מעמד דיו כגון שהוא מבוגר כו' שיצא שהצועק יתבזה [שהוא בודאי בגדר רודף ואי"צ כאן לנידון תוס' מאיאי ובנין ציון אם הוי ממש כפיכ"ד דלבזינו ודאי אי"צ לחוש ממ"נ כמובן] הוא מחוייב, ואל"כ אה"נ אי"צ להכניס עצמו לספק בזיונות [כעין חו"מ סי' תכו להכניס עצמו לסםק סכנה כו']

לא מבוגר כמו 'הצועק', שחבל שקולנועיתו לא נהפכה על פניו..
אבל חסר לי את האומץ בפרט שמסופקני אם אני מחוייב בכך ומצד שני המצפון קצת מדגדג, אבל אם מר יראה לי מקור מפורש בפוסקים, או הסבר מניח את הדעת שאדם צריך להיכנס לביצה טובענית כדי להוציא שקל [מבחינת מי שעומד מהצד] שמא אאזור כח במקרים אחרים.
מסתבר שהיהודי המבוגר הינו יהודי מסכן ואומלל שהוציא את תסכולו על אותו אברך יקר, אדם שטוב לו בחיים לעולם לא יגיע למצב כזה, ועל כן דבר ראשון צריך לרחם עליו, הוא גם סבל יותר וגם אח"כ כשמתפקח מלא יסורי מצפון ולו מרוב בזיונות שביזה עצמו, ומטעם זה גם לא יועיל להתקיפו זה רק יוסיף שמן למדורה.
מה שכן היה מן הראוי לגשת לאברך מיד לאחר מכן ולעודדו, וכגון לומר לו: ראינו מה שהיה, אני מלא הערצה איך שהתגברת ולא הגבת למרות שלא היו מגיעים לך הצעקות, אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
נדיב לב אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
כתבתי שאם יש לכת"ר מעמד דיו כגון שהוא מבוגר כו' שיצא שהצועק יתבזה [שהוא בודאי בגדר רודף ואי"צ כאן לנידון תוס' מאיאי ובנין ציון אם הוי ממש כפיכ"ד דלבזינו ודאי אי"צ לחוש ממ"נ כמובן] הוא מחוייב, ואל"כ אה"נ אי"צ להכניס עצמו לספק בזיונות [כעין חו"מ סי' תכו להכניס עצמו לסםק סכנה כו']

לא מבוגר כמו 'הצועק', שחבל שקולנועיתו לא נהפכה על פניו..
אבל חסר לי את האומץ בפרט שמסופקני אם אני מחוייב בכך ומצד שני המצפון קצת מדגדג, אבל אם מר יראה לי מקור מפורש בפוסקים, או הסבר מניח את הדעת שאדם צריך להיכנס לביצה טובענית כדי להוציא שקל [מבחינת מי שעומד מהצד] שמא אאזור כח במקרים אחרים.
מסתבר שהיהודי המבוגר הינו יהודי מסכן ואומלל שהוציא את תסכולו על אותו אברך יקר, אדם שטוב לו בחיים לעולם לא יגיע למצב כזה, ועל כן דבר ראשון צריך לרחם עליו, הוא גם סבל יותר וגם אח"כ כשמתפקח מלא יסורי מצפון ולו מרוב בזיונות שביזה עצמו, ומטעם זה גם לא יועיל להתקיפו זה רק יוסיף שמן למדורה.
מה שכן היה מן הראוי לגשת לאברך מיד לאחר מכן ולעודדו, וכגון לומר לו: ראינו מה שהיה, אני מלא הערצה איך שהתגברת ולא הגבת למרות שלא היו מגיעים לך הצעקות, אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 

החלק הראשון כבר נכתב והובהר שגם כששוטה המחוזק בשטיונו, היה מבזה את מר או כל אדם בפני מאה איש, די מסתבר שהרהורי הרחמים לא היו צפים ועולים תוך שהוא מסמיק בבושת פנים ומעדיף שהאדמה תבלענו. על אחת כמה וכמה כשהמעשה היה עם אדם מבוגר הדור מראה, שמוחזק לשפוי לולא הפאלטה.. הנוראה.

החלק השני זו נקודה טובה, וטוב שכתבת. ואכן נעשו כמה דברים ע"י כמה וכמה מהסובבים, אבל אין בזה כל צרכו אם אכן מוטל למנוע הביזיון עצמו.
 

דניאלי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
דניאלי אמר:
נדיב לב אמר:
לא מבוגר כמו 'הצועק', שחבל שקולנועיתו לא נהפכה על פניו..
אבל חסר לי את האומץ בפרט שמסופקני אם אני מחוייב בכך ומצד שני המצפון קצת מדגדג, אבל אם מר יראה לי מקור מפורש בפוסקים, או הסבר מניח את הדעת שאדם צריך להיכנס לביצה טובענית כדי להוציא שקל [מבחינת מי שעומד מהצד] שמא אאזור כח במקרים אחרים.
מסתבר שהיהודי המבוגר הינו יהודי מסכן ואומלל שהוציא את תסכולו על אותו אברך יקר, אדם שטוב לו בחיים לעולם לא יגיע למצב כזה, ועל כן דבר ראשון צריך לרחם עליו, הוא גם סבל יותר וגם אח"כ כשמתפקח מלא יסורי מצפון ולו מרוב בזיונות שביזה עצמו, ומטעם זה גם לא יועיל להתקיפו זה רק יוסיף שמן למדורה.
מה שכן היה מן הראוי לגשת לאברך מיד לאחר מכן ולעודדו, וכגון לומר לו: ראינו מה שהיה, אני מלא הערצה איך שהתגברת ולא הגבת למרות שלא היו מגיעים לך הצעקות, אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 

החלק הראשון כבר נכתב והובהר שגם כששוטה המחוזק בשטיונו, היה מבזה את מר או כל אדם בפני מאה איש, די מסתבר שהרהורי הרחמים לא היו צפים ועולים תוך שהוא מסמיק בבושת פנים ומעדיף שהאדמה תבלענו. על אחת כמה וכמה כשהמעשה היה עם אדם מבוגר הדור מראה, שמוחזק לשפוי לולא הפאלטה.. הנוראה.

החלק השני זו נקודה טובה, וטוב שכתבת. ואכן נעשו כמה דברים ע"י כמה וכמה מהסובבים, אבל אין בזה כל צרכו אם אכן מוטל למנוע הביזיון עצמו.
התכוונתי רק לומר שזה לא נובע מרשעות וע"כ לא בטוח ששייך להוכיחו ע"ז מה גם שזה לא יעזור מאותו הטעם
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דניאלי אמר:
אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 
דוקא על זה הייתי ממליץ לוותר. פעמים שהדבר מעניק תחושה כביכול נמנעו הסובבים מלהצילו מיד רודפו, רק כדי 'לשמור אותו' לצרכיהם־שלהם ולתשואת־ברכות... וק"ל.
 

דניאלי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דניאלי אמר:
אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 
דוקא על זה הייתי ממליץ לוותר. פעמים שהדבר מעניק תחושה כביכול נמנעו הסובבים מלהצילו מיד רודפו, רק כדי 'לשמור אותו' לצרכיהם־שלהם ולתשואת־ברכות... וק"ל.
מצד שני, הרעיון הזה שנכנס העצים מאד את הענין של 'הנעלבין ואינם עולבים'....
 

ובכן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
לא מבין על מה הזעזוע. מעבר לעובדה שהצועק כנראה סובל מפריצת דיסק או מאבנים בכליות, אברך צעיר באמת לא מתערב בשיחה של מבוגרים. זה לא ברור?
בכלל, אמא בפירוש אמרה לא לדבר עם מבוגרים זרים!
אז מגיע לו!...
 
 

ובכן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
...אשתף בקצרה את הרהורי וספקותיי עם החברים.
האם לא היה מקום להתערב, ולא רק להסות בשתיקה?
האם פעלתי כשורה למראה 'רציחה' של יהודי?
...האם היה נכון לומר שלום עליך נפשי, מה לי ולצרה זו ולמה לי להסיט האש נגדי ולהתבזות ברבים, או שמא זה מה שדרוש מיהודי...
הביעו נא דעתכם.
שאלה גדולה.
וכמראה מקום אני מענינא דיומא, כאשר ביזה קמצא את בר קמצא, חרה אפו של האחרון גם על רבנן ששתקו, והבין זאת דהוה ניחא להו הלבנת פניו.
ויש לדון, אם כוונת הגמרא לכלול גם את ה'שתקי רבנן' ב'אשרי אדם מפחד תמיד', ולא כשורה נהגו, או דילמא כשורה נהגו וכן היא מדת חכמים, לא להתעבר על ריב לו להם, כשכנראה לא יועילו דבר.
ו'אשרי אדם מפחד תמיד' קאי על קמצא, ורק הוא זה שבטח על רוב טובתם ושלוותם לבייש את בר קמצא, מבלי לפחד ולדאג מן הפורענות (ראה רש"י שם). 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
אצל בן קמצא היה גם מעשה סילוק.
אבל כשיש דיבורים בלבד (שלמה המלך ידע גם דעת שוטים. יש חשש לדבר אל אנשים בשעת כעסם אם לא יודעים מה ישקיט ואם יועיל)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ובכן אמר:
נדיב לב אמר:
...אשתף בקצרה את הרהורי וספקותיי עם החברים.
האם לא היה מקום להתערב, ולא רק להסות בשתיקה?
האם פעלתי כשורה למראה 'רציחה' של יהודי?
...האם היה נכון לומר שלום עליך נפשי, מה לי ולצרה זו ולמה לי להסיט האש נגדי ולהתבזות ברבים, או שמא זה מה שדרוש מיהודי...
הביעו נא דעתכם.
שאלה גדולה.
וכמראה מקום אני מענינא דיומא, כאשר ביזה קמצא את בר קמצא, חרה אפו של האחרון גם על רבנן ששתקו, והבין זאת דהוה ניחא להו הלבנת פניו.
ויש לדון, אם כוונת הגמרא לכלול גם את ה'שתקי רבנן' ב'אשרי אדם מפחד תמיד', ולא כשורה נהגו, או דילמא כשורה נהגו וכן היא מדת חכמים, לא להתעבר על ריב לו להם, כשכנראה לא יועילו דבר.
ו'אשרי אדם מפחד תמיד' קאי על קמצא, ורק הוא זה שבטח על רוב טובתם ושלוותם לבייש את בר קמצא, מבלי לפחד ולדאג מן הפורענות (ראה רש"י שם). 

אמנם מענינא דיומא אבל מקורי בהחלט. ובאמת כמו שכתבת בגמרא שם דאיתא "ולא מיחו רבנן" לא מוחלט אם בא בטענה או לציין עובדה. אבל ראיתי שכתבו בזה האחרונים.

מהרש"א שם על אתר כתב: ואמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מיחו בו כו'. איכא למימר מה שלא מיחו מפני שלא היה בידם למחות אפשר שעשו כן כי החנופה היא שגברה באותו הדור כמ"ש בסוטה גבי אגריפס המלך עכ"ל.
ומשמע שלולא החנופה והחשש, היו צריכים למחות ולא יועיל לפטור ע"ע בטענת ביזיון. אמנם גם זאת יש לדחות, דשאני חכמים המכובדים ומי יבוא לצאת נגדם.

בספר בניהו בן יהוידע על אתר כתב: אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מיחו, שמע מינה קא ניחא להו. נ"ל ודאי הם לא הרגישו בדבר זה שלא ראו דנקטיה בידיה ואפקיה, ורק זה חשב שראו ולא מיחו, ואפילו לפי דעת המדרש, יתכן ידעו שזה רוצה להוציאו ולא גערו בו, אבל לא ראו דנקטיה בידיה ואפקיה עכ"ל.
ולדבריו פשוט שלולא שהיו משגיחים בזה היו צריכים למחות. אלא שאינו ראיה כ"כ לעניננו שאותו אדם שיתעמת יקבל בזיונות משא"כ חכמים שבכוחם למחות בלי לקבל בזיונות.
 

רבינא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דניאלי אמר:
אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 
דוקא על זה הייתי ממליץ לוותר. פעמים שהדבר מעניק תחושה כביכול נמנעו הסובבים מלהצילו מיד רודפו, רק כדי 'לשמור אותו' לצרכיהם־שלהם ולתשואת־ברכות... וק"ל.
ויש רבנים גדולים שממליצים לנצל את הזדמנות הזו
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
רבינא אמר:
לבי במערב אמר:
דניאלי אמר:
אולי אפילו לבקש ממנו ברכה... 
דוקא על זה הייתי ממליץ לוותר. פעמים שהדבר מעניק תחושה כביכול נמנעו הסובבים מלהצילו מיד רודפו, רק כדי 'לשמור אותו' לצרכיהם־שלהם ולתשואת־ברכות... וק"ל.
ויש רבנים גדולים שממליצים לנצל את הזדמנות הזו
לנצל את ההזדמנות
או לנצל את הבן-אדם?
 
 

כותר

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
סיפור שראיתי בעיניי בחובשי את ספסלי הישיבה.
שני צורבים צעירים, למדנים גדולים, התווכחו בלימוד בדרך לחדר האוכל, והוויכוח נמשך גם לאחר שנכנסו.
לפתע אחד מהם אמר לחברו: "רגע, מה אתה בדיוק עושה"?
התברר, שהצורב השני פשוט לקח צלחת, ובמקום למלא אותה בדברי מאכל, התבלבל בינה לבין הכוס של הקפה שהיה צריך להכין, ומרוב שקיעות במה שדיבר בלימוד, לא שם לב לזה כלל.
רק כשזה הגיע למצב שהיה לו צלחת פלסטיק מלאה בסוכר (הפינת קפה הייתה ליד), עוררו רעהו שישים ליבו למה שעושה.

שקיעות בלימוד.
הייתי בשבע ברכות וסיפרו על אבי הכלה, שפעם בהיותו אברך צעיר, מישהו שם לב שבאמצע שמונה עשרה הוא ניגש לארון ספרים לפתוח ספר
(כנראה לקושיא שהטרידה אותו...)
ואז רק הוא תפס את עצמו שהוא באמצע שמו"ע, וראו עליו את שברון לבבו, והמשיך את תפילת שמונה עשרה ליד ארון הספרים.
 
 
חלק עליון תַחתִית