איש תלמודי אמר:
נדיב לב אמר:
לאחרונה נכחתי באירוע סוער וכואב, ואבוי לי שראיתי בכך, ובכל זאת יותר מהכל יש בו להעיד על החומר שממנו קורצו בני תורה המסלאים.
מזעזע!
אכן מזעזע.
היה שווה לצטט את כל ההודעה* רק בשביל להזדעזע..
אבל אם כבר עלה, אז אשתף בקצרה את הרהורי וספקותיי עם החברים.
האם לא היה מקום להתערב, ולא רק להסות בשתיקה?
האם פעלתי כשורה למראה 'רציחה' של יהודי?
שלחתי מכר משותף שדיבר עם הצועק שיתנצל וייפייס את האברך, אבל הוא עקשן וגאה בלתי נלאה.
לרצות את הצועק' לא היה מועיל וגם לא היה שייך, הוא היה שרוי בטירוף דעת, וכמאמר חז"ל שאין מרצין את האדם בשעת כעסו. ומה שנשאר זה רק להתעמת איתו.
ועל כן האם היה נכון לומר שלום עליך נפשי, מה לי ולצרה זו ולמה לי להסיט האש נגדי ולהתבזות ברבים, או שמא זה מה שדרוש מיהודי.
אבל קחו בחשבון שלא מדובר על עשר עשרים אנשים אלא על מספר גדול. ובהודעה זו אעדכן ואדייק, במאה איש! הביעו נא דעתכם.
מר כנראה חדש כאן ולכן לא יודע, אבל אין צורך לצטט הודעה שלימה בשביל מילה אחת יחידה, כמו שחזר ע"ע כמה וכמה פעמים, זה מטריל בלי משים לב את האשכול ומסרבלו, זו המלצתי בלבד, בתקוה להבנה.