השתדלות

שפת הים

משתמש ותיק
ראיתי משל מא' הגדולים זצ"ל שהשתדלות אינה קשורה כלל לתוצאה שלכאורה מביאה, והמשיל משלו למה"ד לאורח שבא לעיר וחיפש עבודה שיהיה לו מה לאכול, פגשו אחד ואמר לו בוא תעבוד אצלי ובתמורה לזה תקבל את ארוחותיך במקום פלוני, סוף דבר לאחר תקופת מה נתברר לאורח שהמקום בו אוכל הינו בית התבשיל המחלק ארוחות חינם לכל מאן דבעי, ואותו דבר בהשתדלות שהתוצאות המגיעות אינם קשורים כלל וכלל למה שעשה והכל מתנת חינם, ועבודתו של האדם אינה אלא מקללתו של אדה"ר 'בזיעת אפיך תאכל לחם'.

ושאלתי, האמנם כן? האם לא יתכן שאחר שנתקלל אדה"ר זה נכנס לכללי השפעת השפע בעולם? [והרי המציאות בשטח שמי שעובד יותר מרוויח יותר ולהפך, וצדיק ורע לו זה לא שאלה על כל מה שקורה למול עינינו - רק במקרים מאוד מסויימים].
וכן שלפי גישה זו אין ההשתדלות עומדת מכנגד הבטחון כפי המקובל לומר [וכמבואר בחזו"א באמו"ב], אלא כנגד מה שאנו מאמינם שהכל נגזר בר"ה, ומזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה, [מה גם שגם מה שנגזר נראה שיכול להשתנות ע"י תפילה או בטחון - וצ"ת בפרט זה].

אשמח לכל מקור או סברא בענין. 
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
אולי ימצא בין בתרי האשכול הזה מקור או סברא.
viewtopic.php?f=24&t=13254
ממש לא.
באמת התפלאתי שאין שום אשכול על הנושא [לאחר חיפוש].
 

דניאלי

משתמש ותיק
אני חושב שזה דברים מפורשים בחובת הלבבות
זה מה שאני מוצא כרגע בדפדוף, אבל אני חושב שזה מופיע בעוד מקומות שם:
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ד
כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה, והמדות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם ברור אמונתו. כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך, כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה, אם יזדמנו לו מים, ויבטח על הבורא ית' להפרותה ולשמרה מן הפגעים, ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא, ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא, שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים, כי הטרף בידו ורשותו, ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה, ואל יחשב, כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבא לו טרפו על פנים מאופני הסבות, אשר התעסק בהם, ראוי לו, שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה, כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב, כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא, ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה, אך יודה הבורא, אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק, כמ"ש: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמר אחד מן החסידים: אני תמיה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא, ואח"כ יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמיה ממי שקבל טרפו ע"י אחר, מוכרח לתתו לו, ויכנע לו ויפייסהו וישבחהו, ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם, אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו, או שבא לו על פנים אחרים. ועל איזה פנים שיהיה, ראוי לו להתעסק בסבות, ואל ירפה מחזר עליהם, כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו, כאשר קדמתי, ויבטח עם זה על אלהיו, שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו, כמ"ש: טוב ה' למעוז ביום צרה וגו'. וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו' 
 

חימקו

משתמש ותיק
גמ' פסחים קיג. 'אמר רב פפא אי לאו דרמאי שיכרא לא איעתרי'

שואל תוס' הרי כתוב בדף מט. שרב פפא אמר 'אי לאו דנסיבי כהנתא לא איעתרי'. רואים שזה מה שגרם לו להיות עשיר ולא העיסוק בשיכר.
מתרץ תוס' - י"ל דהא והא גרמא ליה.
פירוש גם אם נגזר על רב פפא להתעשר מחמת שנשא כהנת, אם לא היה מכין השתדלות מועילה, לא היה מתעשר.

ולכן גם אדם שנגזר לו ממון, אם לא יעשה השתדלות מועילה (לא השתדלות לצאת יד"ח) הממון לא יגיע לו.
 

חימקו

משתמש ותיק
ולכן אדם שנגזר עליו בראש השנה שהיה לו שפע, אבל הוא לא מבין למה השפע לא מגיע.
והסיבה היא מפני שהוא לא עושה השתדלות מועילה, לדוג' אשתו עובדת עד אחת בתור גננת, והוא גם לא מכניס כמעט, איך יגיע השפע? הקב"ה גזר עליו שפע והוא לא עושה השתדלות מועילה.

לדוג' אדם יש לו עשרה נפשות בתוך ביתו ויש לו שדה שמספיקה לפרנס חמישה נפשות, והוא מבקש פרנסה בראש השנה, והקב"ה גוזר לו שפע פרנסה לעשרה נפשות, אבל האדם ההוא ממשיך לזרוע בשדה הקטנה, ולא מבין למה ההשתדלות לא מועילה.
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
ושאלתי, האמנם כן? האם לא יתכן שאחר שנתקלל אדה"ר זה נכנס לכללי השפעת השפע בעולם? [והרי המציאות בשטח שמי שעובד יותר מרוויח יותר ולהפך, וצדיק ורע לו זה לא שאלה על כל מה שקורה למול עינינו - רק במקרים מאוד מסויימים].
בספר חשבתי דרכי - "אתגרים והתמודדויות בעולם הכוללים" מאת הרב יעקב בוצ'קובסקי מחבר הספרים בעצתך תנחני,
מדבר בזה באריכות בנדון הנ"ל, עיי"ש ותמצא נחת.
 
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דניאלי אמר:
אני חושב שזה דברים מפורשים בחובת הלבבות
זה מה שאני מוצא כרגע בדפדוף, אבל אני חושב שזה מופיע בעוד מקומות שם:
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ד
כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה, והמדות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם ברור אמונתו. כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך, כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה, אם יזדמנו לו מים, ויבטח על הבורא ית' להפרותה ולשמרה מן הפגעים, ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא, ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא, שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים, כי הטרף בידו ורשותו, ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה, ואל יחשב, כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבא לו טרפו על פנים מאופני הסבות, אשר התעסק בהם, ראוי לו, שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה, כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב, כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא, ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה, אך יודה הבורא, אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק, כמ"ש: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמר אחד מן החסידים: אני תמיה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא, ואח"כ יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמיה ממי שקבל טרפו ע"י אחר, מוכרח לתתו לו, ויכנע לו ויפייסהו וישבחהו, ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם, אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו, או שבא לו על פנים אחרים. ועל איזה פנים שיהיה, ראוי לו להתעסק בסבות, ואל ירפה מחזר עליהם, כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו, כאשר קדמתי, ויבטח עם זה על אלהיו, שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו, כמ"ש: טוב ה' למעוז ביום צרה וגו'. וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'

ייש"כ, אך לא מבואר מדבריו שהשתדלותו לא היתה קשורה לתוצאה.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
היום ראיתי בס' עקידת יצחק פ' וישלח שכ"ו שכותב באריכות שהשתדלותו קשורה בתוצאה, יעויי"ש.
 

דניאלי

משתמש ותיק
מרדכי מצפון אמר:
שפת הים אמר:
ושאלתי, האמנם כן? האם לא יתכן שאחר שנתקלל אדה"ר זה נכנס לכללי השפעת השפע בעולם? [והרי המציאות בשטח שמי שעובד יותר מרוויח יותר ולהפך, וצדיק ורע לו זה לא שאלה על כל מה שקורה למול עינינו - רק במקרים מאוד מסויימים].
בספר חשבתי דרכי - "אתגרים והתמודדויות בעולם הכוללים" מאת הרב יעקב בוצ'קובסקי מחבר הספרים בעצתך תנחני,
מדבר בזה באריכות בנדון הנ"ל, עיי"ש ותמצא נחת.
שיטתו סותרת את כל מה שמקובל בספרי הקדמונים והמוסר
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
מרדכי מצפון אמר:
שפת הים אמר:
ושאלתי, האמנם כן? האם לא יתכן שאחר שנתקלל אדה"ר זה נכנס לכללי השפעת השפע בעולם? [והרי המציאות בשטח שמי שעובד יותר מרוויח יותר ולהפך, וצדיק ורע לו זה לא שאלה על כל מה שקורה למול עינינו - רק במקרים מאוד מסויימים].
בספר חשבתי דרכי - "אתגרים והתמודדויות בעולם הכוללים" מאת הרב יעקב בוצ'קובסקי מחבר הספרים בעצתך תנחני,
מדבר בזה באריכות בנדון הנ"ל, עיי"ש ותמצא נחת.
שיטתו סותרת את כל מה שמקובל בספרי הקדמונים והמוסר
אדרבה, תבאר לנו את מה שמקובל מרבותינו הקדמונים ובעלי המוסר באופן המתיישב על הלב.

כמה פעמים יצא לי לדבר עם משגיחים ואנשי חינוך האלו,
שדורשים את מה שמקובל לנו מרבותינו, וכמפורט בתחילת ההודעה הראשונה של האשכול,
ולצערי הרב אף א' לא הצליח להסביר את הסוגיא הלכה למעשה באופן המתיישב על הלב,
ואף א' לא הצליח לענות על השאלות שנשאלו כאן בפתיחת האשכול, וכן לא על השאלות הנוספות שהעלה הרב יעקב בוצ'קובסקי בספרו,
הרושם שהתקבל מרובם ככולם ש'כך מקובל אצלינו וזהו האמת ויש לעיין'.

זה נכון שהרב הנ"ל סותר את כל מה 'שמקובל' לנו, אבל הא גופא הנדון כאן, מאיפה זה מקובל,
והיתכן שה'מקובל' לנו אינו מובן בהגיון ובמציאות, וראיתי שהרבה בני תורה בישיבה ובכולל לא שלימים אם זה ומפקפקים על האמינות שבדבר.

ואני יכול להגיד שהבני תורה שעברו על ספר הנ"ל בהמלצתי, העידו בפני שהורדתי להם אבן {של פקפוק בדברי חז"ל} מן הלב!
יש לך ספר או מאמר יותר טוב, אדרבה - תעלה אותו לתועלת הכלל.

אני תמה איך יתכן שאין כאן אשכול של 10 עמודים על ענין זה, אולי מחקו אותו, או שלא הצלחנו למצאו אותו?

 
 

דניאלי

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
דניאלי אמר:
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ד
 כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'

ייש"כ, אך לא מבואר מדבריו שהשתדלותו לא היתה קשורה לתוצאה.
עיין מה שהשארתי
אוסיף עוד מדבריו
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ה
כי הבוטח באלהים, ואם יתעסק בסבות, לא יסמך בלבו עליהם ולא יקוה מהם תועלת ולא נזק, מבלתי רצון האל. אך מתעסק בהם לבחר בעבודת הבורא, אשר צוה להתעסק בעולם ליישבו ולזיינו, ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק, יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהם אהבה וחבה יתרה, ולא תנוח נפשו עליהם יותר, אך יחזק בטחונו באלהים ויסמך לבו עליו מבלעדי הסבות. ואם לא יועילוהו הסבות, ידע, כי יבואהו טרפו כשירצה ה', מאיזה ענין שירצה, ולא ימאס בהן בעבור זה ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא. 
 
 

יודוך אחיך.

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
[והרי המציאות בשטח שמי שעובד יותר מרוויח יותר ולהפך,

המשפט עצמו נכון, אך אין זה הענין, כיון שכשתפגוש אדם שמרויח 15,000 ש"ח לחודש הוא יאמר לך גם שהוא לא מצליח לסגור את החודש, וממש היום סיפר לי זאת אדם שעובד לפרנסתו יום שלם שכך זה אצלו, ומהיכי תיתי לקבוע שהעיקר זה על פי כמות הכסף שנכנסת לחשבון???
 

דניאלי

משתמש ותיק
מרדכי מצפון אמר:
דניאלי אמר:
מרדכי מצפון אמר:
בספר חשבתי דרכי - "אתגרים והתמודדויות בעולם הכוללים" מאת הרב יעקב בוצ'קובסקי מחבר הספרים בעצתך תנחני,
מדבר בזה באריכות בנדון הנ"ל, עיי"ש ותמצא נחת.
שיטתו סותרת את כל מה שמקובל בספרי הקדמונים והמוסר
אדרבה, תבאר לנו את מה שמקובל מרבותינו הקדמונים ובעלי המוסר באופן המתיישב על הלב.

כמה פעמים יצא לי לדבר עם משגיחים ואנשי חינוך האלו,
שדורשים את מה שמקובל לנו מרבותינו, וכמפורט בתחילת ההודעה הראשונה של האשכול,
ולצערי הרב אף א' לא הצליח להסביר את הסוגיא הלכה למעשה באופן המתיישב על הלב,
ואף א' לא הצליח לענות על השאלות שנשאלו כאן בפתיחת האשכול, וכן לא על השאלות הנוספות שהעלה הרב יעקב בוצ'קובסקי בספרו,
הרושם שהתקבל מרובם ככולם ש'כך מקובל אצלינו וזהו האמת ויש לעיין'.

זה נכון שהרב הנ"ל סותר את כל מה 'שמקובל' לנו, אבל הא גופא הנדון כאן, מאיפה זה מקובל,
והיתכן שה'מקובל' לנו אינו מובן בהגיון ובמציאות, וראיתי שהרבה בני תורה בישיבה ובכולל לא שלימים אם זה ומפקפקים על האמינות שבדבר.

ואני יכול להגיד שהבני תורה שעברו על ספר הנ"ל בהמלצתי, העידו בפני שהורדתי להם אבן {של פקפוק בדברי חז"ל} מן הלב!
יש לך ספר או מאמר יותר טוב, אדרבה - תעלה אותו לתועלת הכלל.

אני תמה איך יתכן שאין כאן אשכול של 10 עמודים על ענין זה, אולי מחקו אותו, או שלא הצלחנו למצאו אותו?
אני מאד מפחד מנושאים כאלה נפיצים אשר רב בהם הנזק בהעלותם על ספק התועלת, ובעיקר שאין לי שום ענין לפגוע במאן דהו.
אני מכיר את הת"ח בעל הספר ומשנתו ואני מאד מעריכו, אך בנושא זה ספציפי של השתדלות ובטחון הוא שוגה ובגדול.

גם אם לא היה לנו שום הסבר מניח את הדעת אי"ז שום תירוץ לחלוק על דברי הראשונים והאחרונים, מקושיות באמונה לא מחליפים דעות, וזה אחת הסכנות הגדולות ביותר ליהדות! גם אם היום יש לך הסבר שלא כמקובל אך 'מתיישב על הלב' מחר נצטרך הסבר חדש ומחרתיים עוד הסבר על עוד קושייה עד שאומר לו.. על כן אין לנו אלא דברי הראשונים ואנחנו צריכים לקבלם ולהאמין להם וליישב על ליבנו ולא ליישב על ליבם של ראשונים את דעתינו...
לא לחינם כתב המשנ"ב כבר בסימן א' כבר טרח להכניס ד'אין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה' (מקור הדברים כבר בירושלמי כפי שהביאו התשב"ץ).

לדעתי זה בעיקר שאלה של אמונה כי ברגע שמאמינים ביד המקרה ושאין הנהגה מעל הכל, מתחילות הקושיות כולם, ומתחיל גם ההסברים: במירון כי המשטרה או הדחיפות או העסקנים. בקורונה כי עדה פלונית לא נזהרה, כי עשו חתונות. בקרלין כי לא היה אישור מהנדס או כי לא שמעו לעיריה. פלוני פשט רגל כי נתן שיעבדו עליו, כי השקיע במניה לא טובה, כי מישהו גנב אותו. אלמוני עשיר כי במקרה זכה בפיס, בדיוק שם את הכסף במניה מתאימה, נפל לשווער עם כסף, וכו' וכו'.

הכי עצימת עינים זה להחליט שמי שעובד הרבה יש לו הרבה כסף ומי שעובד קצת יש לו קצת, והאברכים עניים. אבל אפילו אני בעצמי, נער הייתי ואמנם לא מספיק זקנתי ועדיין אני יכול לתת לך עשרות! שמות של אנשים שאני מכיר מקרוב מאד, שאין שום הסבר טבעי למצב פרנסתם, אנשים שאמורים להיות מליונרים לפי העסקים ומתבוססים בחובות, אברכים שאין להם כמעט הבנה בעסקים ומגלגלים מליונים אפילו אברכי כולל 3 סדרים שלא עשו שום השקעה בחייהם, סתם עובדים שמכניסים עשרות אלפים ולא גומרים את החודש, ומשפחות אברכים שמרויחים פחות מעשר אלף במשפחה ברוכת ילדים ומצליחים לחסוך כל חודש 5 אלף ויותר.
 
כל זה בקיצור ואני מעדיף לא להאריך מידי בנושא
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מרדכי מצפון אמר:
בספר חשבתי דרכי - "אתגרים והתמודדויות בעולם הכוללים" מאת הרב יעקב בוצ'קובסקי מחבר הספרים בעצתך תנחני,
מדבר בזה באריכות בנדון הנ"ל, עיי"ש ותמצא נחת.
[/qu]
אם מישהו יוכל להעלות את הספר אודה לו על כך.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דניאלי אמר:
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ה
כי הבוטח באלהים, ואם יתעסק בסבות, לא יסמך בלבו עליהם ולא יקוה מהם תועלת ולא נזק, מבלתי רצון האל. אך מתעסק בהם לבחר בעבודת הבורא, אשר צוה להתעסק בעולם ליישבו ולזיינו, ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק, יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהם אהבה וחבה יתרה, ולא תנוח נפשו עליהם יותר, אך יחזק בטחונו באלהים ויסמך לבו עליו מבלעדי הסבות. ואם לא יועילוהו הסבות, ידע, כי יבואהו טרפו כשירצה ה', מאיזה ענין שירצה, ולא ימאס בהן בעבור זה ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא.
שוב לא מבואר מדבריו שזה לא האמצעי להגעת השפע, אלא שלא בזה ישים את מבטחו.
דניאלי אמר:
וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'
מדקדוק דבריו [או לפחות מהמקורות שמביא] נראה קצת שיש ברפואה ענין יותר משאר דברים כמזונות.

ובאמת מעניין האם דעת הרמב"ן שאמנם ניתנה רשות לרופא לרפאות אך לא לחולה לסמוך על הרופאים - בלתי אל ה' לבדו
זה משהו ייחודי ברפואה וא"כ במה נתייחדה, או שזה משהו כללי.
[אגב בס' עקידת יצחק הנ"ל חולק באריכות ע"ד הרמב"ן].
 

דניאלי

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
דניאלי אמר:
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ה
כי הבוטח באלהים, ואם יתעסק בסבות, לא יסמך בלבו עליהם ולא יקוה מהם תועלת ולא נזק, מבלתי רצון האל. אך מתעסק בהם לבחר בעבודת הבורא, אשר צוה להתעסק בעולם ליישבו ולזיינו, ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק, יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהם אהבה וחבה יתרה, ולא תנוח נפשו עליהם יותר, אך יחזק בטחונו באלהים ויסמך לבו עליו מבלעדי הסבות. ואם לא יועילוהו הסבות, ידע, כי יבואהו טרפו כשירצה ה', מאיזה ענין שירצה, ולא ימאס בהן בעבור זה ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא.
שוב לא מבואר מדבריו שזה לא האמצעי להגעת השפע, אלא שלא בזה ישים את מבטחו.
דניאלי אמר:
וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'
עיין מה שהדגשתי 
מבואר בדבריו שההשתדלות היא רק כדי לקיים מצות ה' ואינו קשור כלל לתוצאה וגם לא עושים אותה בשביל התוצאה

 
 

דניאלי

משתמש ותיק
בהקשר למש"כ אני רוצה להוסיף סיפור טרי ששמעתי מקודם מבעל המעשה (שכבר סיפרתי עליו בפורום זה), אברך מופלג ת"ח ויר"ש מרבים אשר כל כולו תורה, ובחודשים האחרונים משפצים בביתו [שיפוץ מינימלי למשפחה של כעשרה ילדים שגם זה אחרי שלחצו עליהם במשפחתו לבנות] הבניה עלתה כ100,000 ש"ח שהוא לא ידע מאיפה הוא מתחיל לגרד אותם,
והנה בצורה מופלאה, בכל מיני השתדלויות קטנות הוא הצליח להשיג הלוואות גדולות בתנאים מעולים, למשל יום אחד שאל את החברותא אם יש לו כסף להלוות לו, ובמקרה שמע את זה אברך אחר והלוה לו 40,000 ש"ח שוכב וכן עוד סיפורים מסוג זה.
ולא רק זה אלא לקראת סוף הבניה הוא התבשר שנפלה לו ירושה שלא היה כמעט שום סיכוי שזה יגיע לו - דוד רחוק שהחליט לחלק לאחיינים מירושה שנפלה לו ע"פ בקשת אימו לפני מותה.. סכום שמכסה את החובות!
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אני ממליץ מאוד ללמוד בספר 'דרך מצוותיך - טעמי המצוות' לכ"ק אדמו"ר הצ"צ,
את 'מצות תגלחת המצורע', והרוצה להבין ולהשכיל בעניין חובת ההשתדלות ודרכי ההשפעה מלמעלה, ירווה שם נחת.

בעיקר מן האות ב' והלאה.
הנה קישור.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
אבי מורי ז"ל היה מביא מקור לזה מההפטרה של פרשת וארא, שנאמר שם "בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ"
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ.
רואים שלמרות שלא עבד על מצריים קיבל כשכר את מצריים הרי שראיה ליסןד זה שההשתדלות אינה קשורה בתוצאה.ויובן עפ"י המס"י שההשתדלות היא רק כקנס מאת המלך.
 
חלק עליון תַחתִית