עירובין צו. מח' אם שבת זמן תפילין

בלויא

משתמש ותיק
על פניו המחלוקת היא האם בשבת יש מצוה להניח תפילין או לא.
ותמוה איך שייך מח' בדבר שחוזר על עצמו מידי שבת, אצל כל עמ"י,
האם עד למח' זו, עמ"י הניחו תפילין בשבת, או לא ?
ייש"כ
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
קודם כל שי' הרמ"ע מפאנו שגם למ"ד זמן תפילין הוי רשות ולא חובה [וזו שיטה יחידאה כמדו'], חוץ מזה יתכן שהיו שהלכו דהא אינו ברור גדר האיסור להניח [בסי' כח וסי' שח]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בלויא אמר:
על פניו המחלוקת היא האם בשבת יש מצוה להניח תפילין או לא.
ותמוה איך שייך מח' בדבר שחוזר על עצמו מידי שבת, אצל כל עמ"י,
האם עד למח' זו, עמ"י הניחו תפילין בשבת, או לא ?
ייש"כ

כ"א נהג לפי רבו, וכעובדא דר"א לגבי מילה.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
ודאי שלא הניחו, אלא שלשיטת ר' מאיר ור' יהודה מה שאין מניחים אינו משום שאינו זמן תפילין אלא משום גזירה שמא יוליכם ארבע אמות (וביום טוב שמא תיפסק רצועה ויוליכם ארבע אמות), ולגבי הנחה בבית זה תלוי בנידון אם מה שאסור לצאת בו אסור ללבשו גם בבית.
(עיין שבת סא. תוס' סנהדרין סח.)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
ודאי שלא הניחו, אלא שלשיטת ר' מאיר ור' יהודה מה שאין מניחים אינו משום שאינו זמן תפילין אלא משום גזירה שמא יוליכם ארבע אמות (וביום טוב שמא תיפסק רצועה ויוליכם ארבע אמות), ולגבי הנחה בבית זה תלוי בנידון אם מה שאסור לצאת בו אסור ללבשו גם בבית.
(עיין שבת סא. תוס' סנהדרין סח.)

לא מדוייק ראה מה שפירש שם בק"א במה שלא מיחו אם הניחו או לא. וראה סוגיא מנחות סוף עמוד לו. ואילך. ובתוס' עמוד ב' ד"ה אי קסבר.


תוספות שם
אי קסבר לילה זמן תפילין - וא"ת מכל מקום חולץ כדאמרינן בפ' במה אשה (שבת דף סא.) גמרא ולא בתפילין דאפי' למאן דאמר שבת זמן תפילין לא יצא דלמא מיפסקן ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים ומיהו לרבי ענני בר ששון דאמר בפרק במה אשה יוצאה (שם דף סד:) בכבול לא אסרו אלא ברה"ר אבל בחצר שרי ניחא דהכא בחצר ור"ת פוסק כרבי ענני אבל לרב דאמר כל שאסרו חכמים לצאת לרה"ר אסרו לצאת לחצר קשה ואין לומר דמודה רב בבית דשרי דהא אמרינן בריש כירה (שם מו.) השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלים בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהם ואם היו ראויין להתקשט לא היה לומר טעם (דמשמע) דשרי לטלטל משום תורת כלי אע"ג דלא חזי בשבת דמדמי ליה התם לשרגא דנפטא וי"ל דמודה רב דתפילין דשרי בחצר דלא אסירי אלא ברה"ר דלא דמי לשאר תכשיטין דגזר רב בחצר דלמא מישתלי ואתי לאפוקי לרה"ר אבל תפילין כיון דעשויין למשמש בתפילין מידכר דכיר ליה כדאמר בפ"ק דשבת (דף יב.) גמרא לא יצא החייט במחטו דאמר שמואל יוצא אדם בתפילין עד חשיכה מ"ט כיון דאמר רבה בר אבוה חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה הלכך מידכר דכיר להו וא"ת אם כן כי אמר רב (שבת דף סד:) כל שאסרו חכמים לצאת לר"ה אסור לצאת לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית הוה ליה למימר נמי חוץ מתפילין וי"ל דלא מיירי רב אלא בתכשיטין ועוד משום דלמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא לא שייך למימר חוץ מתפילין ואם תאמר דהכא אמרינן ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח ובפ"ק דשבת (דף יב.) קאמר יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה משמע הא ספק חשיכה לא וי"ל התם ברשות הרבים והכא בחצר. מ"ר:
 

דבש לפי

משתמש ותיק
הרי כתבתי שלגבי הנחה בבית זה תלוי בנידון וכו' (ובזה רמזתי באופן כללי לנידון, ולא ראיתי צורך לרדת לפרטים שיש לתוס' צד שגם אם בשאר דברים שאסור לצאת אסור בבית ייתכן שתפלין מותר).
אך גם לצד שאם שבת זמן תפילין מותר להניח תפילין בבית בשבת אין תמיהה כל כך איך נוצרה מחלוקת בזה, כי לכו"ע לא יצאו לרה"ר ולכרמלית בתפילין ובבית הכנסת כולם התפללו בלי תפילין לכו"ע, ומי שסבר להניח עשה זאת בביתו ולא בפרהסיא.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
הרי כתבתי שלגבי הנחה בבית זה תלוי בנידון וכו' (ובזה רמזתי באופן כללי לנידון, ולא ראיתי צורך לרדת לפרטים שיש לתוס' צד שגם אם בשאר דברים שאסור לצאת אסור בבית ייתכן שתפלין מותר).
אך גם לצד שאם שבת זמן תפילין מותר להניח תפילין בבית בשבת אין תמיהה כל כך איך נוצרה מחלוקת בזה, כי לכו"ע לא יצאו לרה"ר ולכרמלית בתפילין ובבית הכנסת כולם התפללו בלי תפילין לכו"ע, ומי שסבר להניח עשה זאת בביתו ולא בפרהסיא.

זה אינו רלוונטי לשאלה ששאל פותח האשכול האם היו נוהגים להניח בשבת, והתשובה כן, בבית או בביהכנ"ס זה לא משנה.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
זה אינו רלוונטי לשאלה שנשאל פותח האשכול האם היו נוהגים להניח בשבת, והתשובה כן, בבית או בביהכנ"ס זה לא משנה.
התשובה היא כן לדעת התוס' שהבאת ממנחות, והתשובה היא לא לפי התוס' שציינתי אליו בסנהדרין.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
למה לפתוח הודעתך במילים ודאי שלא הניחו!
אתה צודק, עד כמה שפתחתי ב"ודאי שלא הניחו" היה ראוי להמשיך "בפרהסיא", כי לגבי הנחה בבית זה תלוי במחלוקת, ומכיון שסתמתי ולא כתבתי כך אז היה ראוי לא לפתוח ב"ודאי" אלא ב"לדעת תוס' בסנהדרין סח."
(למעשה כוונתי במילה "ודאי" היתה שזה לכו"ע, וכוונתי היתה רק לגבי הפרהסיא וכפי שסיימתי שלגבי הנחה בבית זה תלוי במחלוקת.)
 

בלויא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מישהו מהת"ח מוכן בבקשה לסכם המקורות בנושא, במילים פשוטות ?
יישר כח גדול !
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
האם אין זה "קשיא אוף א מעשה"?
לאן שאלה כזו יכול להוביל? תחשוב, מהו התירוצים האפשריים
 

בלויא

משתמש ותיק
פותח הנושא
בנוגע לשאלת א קשיא אויף א מעשה: אני רוצה פשוט להבין, ממש בפשט, האם פירוש המילים 'שבת זמן/לאו זמן תפילין הוא', הוא, האם מניחים תפילין בשבת, או שאין זה הפירוש המדוייק.
שוב תודה מראש
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
קודם כל שי' הרמ"ע מפאנו שגם למ"ד זמן תפילין הוי רשות ולא חובה [וזו שיטה יחידאה כמדו'], חוץ מזה יתכן שהיו שהלכו דהא אינו ברור גדר האיסור להניח [בסי' כח וסי' שח]

בקרן אורה שציינתי עומד על זה, בדברי הגאון ועפ"י הירושלמי עיי"ש. וכמדומני שזו אינה שיטה יחידאה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בלויא אמר:
אסכם בשבילך בקצרה.

שני תשובות שהם שלושה כתבו בהקשר לשאלתך - איך שייך מח' בדבר שחוזר על עצמו מידי שבת, אצל כל עמ"י?
א. שאינו חובה אלא רשות, והביאו לזה מד' הרמ"ע מפאנו, ובהמשך הוסיפו להביא מדברי הקרן אורה, וכאן נעתיק חלקו.
ב. כ"א נהג לפי רבו, וכעובדא דר"א גבי מילה דמיירי באיסור דאורייתא.
ג. לא הניחו כלל. גזירה שמא יוליכם ארבע אמות.
ד. תירוץ שלא הוזכר באשכול. בלאו הכי ל"ה איסור בהנחת תפילין גם למ"ד שבת אינו ז"ת לפמש"כ בשו"ת שאגת אריה סימן מא עיי"ש.

באשכול הערתי על תשובה ג' שהחליט מכובדי @דבש לפי שלא הניחו כלל. ועל זה הערתי ששגה בזה, וציינתי לדברי התוס' במנחות שמבואר להדיא שבחצר ובבית לא חששו אף לדעת רב, שמא יוליכם ד' אמות, כך ששוב הדרא קושיית לדוכתא. וכאן נוסיף למש"כ הרעק"א.


רבי עקיבא איגר מסכת שבת סא. וכעין זה כתב בגמ' ביצה טו.
מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל, ראיתי בספר עמק המלך פ' לך לך שנתן בזה טעם לשבח עפ"י דחז"ל חולין דף פ"ט בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועות של תפילין, מש"ה כיון דזכו לתפילין ע"י שאמר שרוך נעל, ניתן חשיבות לשרוך נעל לקשור בשמאל כקשירות תפילין. כתבו מעכת"ה לתרץ קושי' השאגת ארי' דלפי מאי דמוקי [מנחות ל"ו] בשבת כר' עקיבא ולדרשא דר"ע הא ליכא איסור ואמאי ודאי חשיכה חולץ ואי משום שמא אתו לאייתינהו ד' אמות ברשות הרבים (ואתם כתבתם שמא תפסק הרצועות ואתו לאייתינהו ד' אמות ברשות הרבים ואינו כן אלא משום דיצטרך לפנות ומוכרח להסירם קודם כן כתב רש"י וכן הוא בש"ע סי' ש"א סעיף ז') א"כ מאי פרכינן אי שבת זמן תפילין הא מ"מ ליתסר שמא אתי לאייתינהו ארבע אמות ברשות הרבים וכתבתם לתרץ קושיא זו וקושיית תוס' דהקשו באמת מאי מהני שבת זמן תפילין הא מ"מ אסור שמא אתי לאייתינהו ארבע אמות ברשות הרבים וממילא אפילו בבית אסור כדבש"ס לרב דכל מקום שאסרו לצאת ברשות הרבים גם בחצר אסור שמא יוציא לרשות הרבים והיינו על דברי הריטב"א בסוכה דבמקום ודאי מצוה לא גזרו ומש"ה אם שבת זמן תפילין לא גזרו רק ברה"ר דליכא ביטול מצוה אבל גזרו אף בביתו אבל למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין אסור גם בביתו הדברים ראויים למי שאומרן דלהריטב"א לא קשה קושיית התוס' אבל לא חדשתם דבר על קושיית הש"א דהיסוד התירוץ הוא דהטעם דודאי חשיכה חולץ משום דאתי לאייתינהו ארבע אמות ברשות הרבים. אבל אם שבת זמן תפילין לא גזרו בביתו וזהו בעצמו תירוצו של השאגת ארי' הנ"ל אלא דהש"א נקט טעמו דהתוס' דאם שבת זמן תפילין כיון דאסור להסיח דעתו ליכא חשש שמא יצא בהן לרשות הרבים ומעכת"ה נקטו טעמא של הריטב"א הנ"ל ומאי הפרש בין זה לזה אם הטעם מזה או מזה ובחנם הארכתם להעמיד את דבריכם לקושיית הש"א עם דברי הריטב"א דהלא בתירוצו של התוס' דאם זמן תפילין הוא אסור בהיסח הדעת וליכא חשש דיוציאם לרשות הרבים ג"כ מתורץ קושיית הש"א בסגנון זהו כמו שכתב באמת השאגת ארי' עצמו וא"כ לא חדשתם רק ליתן עוד תי' על קושיית התוספות. ולדידי קשה טובא לשיטת הרמב"ם ז"ל דאף לטעמא דר"י הגלילי דיליף לה מימים ימימה הכל הוא רק לענין הנחה ולא לענין החליצה א"כ מאי פריך אי שבת לאו זמן תפילין לילה ג"כ לאו זמן תפילין הא מ"מ אין איסור לקיימן עליו ומשום הכי מצלי בהו לאורתא דההרחקה שעשו חז"ל לחייב ולחלוץ דשמא יפיח עשו רק משתכלה הרגל וצלע"ג.

להלן דברי הקרן אורה עירובין צו.
תוס' בד"ה ימים כו' ולכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ כו', אבל בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ד) משמע דצריך להניח כו', ועיין בביאורי הגאון ר"א ז"ל שדחה דרב אליבא דר' יהודא קאי דסבירא ליה שבת זמן תפילין, ולפמש"כ לעיל בשיטת הירושלמי דהא דתניא אחד האיש ואחד האשה אתיא כמ"ד לא מיחו בידם, אבל לא לחיובא, אם כן לא שמעינן כלל לר' מאיר ור"י דשבת זמן תפילין, ושפיר שמעינן מעובדא דר' חננאל (שם) דצריך להניח תפילין בחוה"מ אפילו למ"ד שבת וי"ט לאו זמן תפילין, והתוס' ז"ל במ"ק (י"ט ע"א ד"ה ורבי יוסי) הביאו ראיה ממתני' דכותב אדם תפילין לעצמו, ואי לאחר המועד מה לי לעצמו מה לי לאחרים, ודחו דהתם ר' מאיר ור"י איירי במתניתין, והם סברי דשבת זמן תפילין, וגם ע"ז ק"ק, אם כן אמאי לא הביאו הש"ס להוכיח הכא ממתניתין דמ"ק דסבירא ליה לר' מאיר ור"י שבת זמן תפילין, והוי עדיף יותר מלהוכיח מדיוקא דברייתא, ועל עובדא דרב חננאל י"ל דהוא סבירא ליה כת"ק דהכא דפטור שבת וי"ט לא מחוור היא, ולהכי בחוה"מ חייב להניחם, והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות תפילין כתב דפטור דלילה ילפינן מושמרת את החוקה כו', ופטור דשבת מולך לאות, והוא דלא כמאן, וי"ל בזה דממשנתינו יש קצת ראיה לדבריו ז"ל, דלמ"ד דהכל ילפינן מושמרת אם כן כי היכא דאיכא איסורא להניח בלילה, לר"א בעשה ולר"י בלאו, ה"נ דאיכא איסורא בשבת, ואם כן אמאי שרינן להכניסן זוג זוג כיון דאיכא איסורא, אלא ש"מ דסתמא דמתני' יליף מלך לאות, אלא די"ל דשלא בכוונה ליכא איסורא, וכן משמע במנחות פרק הקומץ (מנחות ל"ו ע"ב) אך קשה אם כן הא דפליגי התם ר"א ור"י אי עובר בעשה או בלאו תיפוק ליה משום בל תוסיף כיון דמיירי על ידי כוונה דווקא, ולפנינו יתבאר עוד אי"ה בדין בל תוסיף.
 
חלק עליון תַחתִית