מסכת ביצה- למה לא מסכת יום טוב?

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
זו המסכת היחידה שסובלת מחוסר דיוק בשמה והיא נקראת על שם המילה הראשונה שלה ולא על שם הנושא שלה, מלבד בכמה ראשונים שמקפידים לומר מסכת יום טוב.
לכאו' אם היו מתקנים דבר זה, זה היה מועיל לצעירי הצאן לידע היכן ישנם הלכות יום טוב.
 

HaimL

משתמש ותיק
מסתבר לי שבכוונה הניחו כך את שם המסכתא, מפני שהלכת ביצה שנולדה היא חידוש (שהרי בתרנגולת העומדת לאכילה אוכלא דאפרת הוא), ויטעו בו ע"ה, וע"כ עשו לה פרסום בשם המסכתא.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
בהרבה מקומות אנו מוצאים שיש שקראו המסכת ע"ש המילה הראשונה, ובהרבה מקומות ע"ש הענין בה עוסקת המסכת, [כגון במסכת מו"ק יש מהראשונים ששקראוה מסכת משקין], דרך אגב לגבי מסכת ביצה, יש שקראוה "מסכת ביעא".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מסכת ראש השנה מסתיימת בפרק 'יום טוב', ואולי כדי שלא להשתבש בין מסכת ביצה לפרק יו"ט בראש השנה, קראו למסכת ביצה כשמה. ומה שנתנו עדיפות לפרק ד' בר"ה להיקרות 'יום טוב' מפני שהמילה הראשונה בפרק היא "יום טוב שחל וכו' משא"כ מסכת ביצה שפותחת במילה זו.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
בהרבה ראשונים היא באמת קרויה מסכת יום טוב.

מצ"ב חיפוש בבר אילן

 1.  רי"ף מסכת ביצה דף כב עמוד א
התחום: סליקא להו פרק משילין וסליקא לה מסכת יום טוב
 2.  מלחמת ה' מסכת ביצה דף כא עמוד ב ד"ה סליקא להו
לשמואל ומשום יניקת תחומין: סליקא להו מסכת יום טוב
 3.  הר"ן על הרי"ף מסכת ביצה דף כב עמוד א ד"ה ולענין בייתות (ד"ה סליקא להו)
ישראל: סליקא להו פרק משילין וסליקא לה מסכת יום טוב
 4.  רא"ש מסכת שבת פרק יח סימן א
וכו' ואמאי לא פריך ליה ממתניתין דהכא. וכן בריש מסכת יום טוב דקאמר גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש
 5.  רא"ש מסכת שבת פרק כד סימן ד
טוב לא אתי לזלזולי ביה כדקאמר רב נחמן בריש מסכת יום טוב (דף ב א) דהא מוכח הכא דאין חילוק בין
 7.  חידושי הרשב"א מסכת ביצה דף מ עמוד א ד"ה סליק פירקא
סליק פירקא וסליקא לה מסכת יום טוב בס"ד.
 8.  האגודה תוכן העניינים ביצה
נו. כונס אלמנה בערב שבת, קנין בשבת, בהמה וכלים כרגלי הבעלים, חלה. נז. אי קיימא לן יש ברירה, אין משקין ושוחטין המדבריות. סליק מסכת יום טוב בסייעתא דשמיא
 9.  בית הבחירה (מאירי) מסכת ביצה פתיחה ד"ה אמר מנחם
אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת יום טוב היא מסדר מועד והורגלנו בלמודה אחר מסכת חגיגה לסבה אשר הזכרנו בפתיחת זה החבור והיא כוללת חמשה פרקים וסדרם לפי שטתנו א ביצה שנולדה ב יום טוב שחל להיות ערב שבת ג אין צדין ד המביא ה משילין והמסכתא כלה אמנם יסוד ענינה הוא לבאר
 16.  רב ניסים גאון מסכת עירובין דף לט עמוד ב
ביצה דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקים שזבו. איתה בתחילת מסכת יום טוב:
 17.  תוספות הרא"ש מסכת שבת דף מה עמוד ב ד"ה דאית ליה
דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, תימה דהא ר' יוחנן לא אסר ביצה מטעם דנולד אלא משום משקין שזבו כדאיתא בריש מסכת יום טוב, י"ל דתלמודא נקט נולד לפום ריהטא, ולר' יוחנן נמי לא הוה אסיר ר' שמעון לטלטלה משום משקין שזבו אלא באכילה לחודה.
 21.  ספר הרוקח הלכות טריפות סימן תז
כרכשא כרב משום דתלמידיה הוה ואשכחן בפ' אלו מציאות (דף כז) [דף כד] ר' חנינא אשכח גדי שחוט והתירו לו ומה שמקשה מדרב בשר שנתעלם אף על גב שבשלהי [מסכת] יום טוב (דף כז) [דף מ] גבי רב חנא בר חנילאי זבין בישרא ותלא בעיברא דדשא דאמר ליה רב הונא אי את תלית ליה ולא אסח דעתך זיל שקול משום דרב הונא
 22.  ספר כפתור ופרח פרק י [מעלות ארץ ישראל]
מסכת יום טוב פרק קמא (יד, א) תנו רבנן אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת. ומסקאנא דשמעתא, דה"מ לבני ארץ ישראל שאין כותשין הריפות ואפילו במכתשת קטנה, שהתבואה שם טובה ואין בה הפסד אם כותשין אותה מערב י"ט. ולבני בבל בקטנה מותר, שזו היא שינוי שלה. זהו לפי' הר"ם ז"ל (הלכות יו"ט פ"ג הלכה יג),
 23.  ספר כפתור ופרח פרק י [קצת מדיני ארץ ישראל]
מסכת יום טוב פרק אין צדין (כז, א) אמר מאן דהוא דאיזכי ואסיק להתם ואגמרא לשמעתא מפומא דמרא.
 33.  ספר החינוך פרשת אמור מצוה רצח ד"ה ומה שאמרו
מן הקרקע בזה מותר בזה, דשתי קדושות הן, מה שאינו כן בשני ימים טובים של ראש השנה. ויתר פרטיה רבים, יתבארו כולן בארוכה במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת יום טוב.
 43.  שו"ת מהרלב"ח סימן כח ד"ה והנראה לעניות
ועם היות יש מקומות רבים גזרו בדבר משום איסור דדבריהם והדבר צריך פירו' ואין זה מקומו עם כל זה בנדון שלפנינו אין לגזור גזירה לגזירה והראיה בסוף מסכת יום טוב [דף ל"ו ע"ב] במשנת אין רוכבי' על גבי בהמה ביום טוב אמר בגמרא מ"ט והשיבו גזירה שמא יצא חוץ לתחום והקשו על זה ש"מ תחומין דאוריתא אלא וכו' הרי
 44.  איגרת רב שרירא גאון (תרגום עברי), סדרן של המסכתות אות לב
יומא, שדומה לשבת ועירובין, משום שיום הכפורים דומה לשבת. ואחר סדר יומא שנינו מסכת סכה, שהיא אחר יום הכפורים וחג גדול הוא. ואחר מסכת סכה שנינו מסכת יום טוב, שענין אחד הוא, ואחר יום טוב שנינו מסכת ראש השנה, כדי לשנות אחריה מסכת תענית, משום שאחר ראש השנה זמן רביעה וזמן זריעה, ודומה כענין

וראה בעלי תמר בהקדמה למו"ק:
מסכת זו נקראת בויק"ר פרשה ל"ד ד', ובכמה ראשונים מסכת משקין על פי המלה הראשונה, וגם מו"ק עפ"י התוכן. אולם עיין מ"ש לקמן בפ"ב ה"ה, דבכת"י פארמה נקראת המסכתא מסכת מועד, והוא מקביל לשם מסכת יום טוב אצל הרבה ראשונים הנקראת ג"כ מסכת ביצה, וכן נקרא חוה"מ במשנה ובגמרא מועד סתם.

 
 

Elhanan

משתמש ותיק
המ"א ססקנ"ו בשם היש"ש אומר שצריך לומר מסכת ביעה ולא מסכת ביצה שזה לשון נקיה יותר.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
Elhanan אמר:
המ"א ססקנ"ו בשם היש"ש אומר שצריך לומר מסכת ביעה ולא מסכת ביצה שזה לשון נקיה יותר.


ולית דחש לדברי תימה כגון אלו, הלא ביצים יש גם לבע''ח שמטילים ביצים, ואיירי שם בביצת תרנגולת.
 
 

Elhanan

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
Elhanan אמר:
המ"א ססקנ"ו בשם היש"ש אומר שצריך לומר מסכת ביעה ולא מסכת ביצה שזה לשון נקיה יותר.


ולית דחש לדברי תימה כגון אלו, הלא ביצים יש גם לבע''ח שמטילים ביצים, ואיירי שם בביצת תרנגולת.

המ"א פסק לית דחש?!
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
Elhanan אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
Elhanan אמר:
המ"א ססקנ"ו בשם היש"ש אומר שצריך לומר מסכת ביעה ולא מסכת ביצה שזה לשון נקיה יותר.


ולית דחש לדברי תימה כגון אלו, הלא ביצים יש גם לבע''ח שמטילים ביצים, ואיירי שם בביצת תרנגולת.

המ"א פסק לית דחש?!
ראשית הא קמן בבתי מדרשות, לית דחש.
זה כל כך תימה שאיני מבין איך הביא כן המג''א.
איירי כאן בביצה של תרנגולת, וזו חומרא יתירה, ואולי גם בשוק או בכל דברינו לא נאמר ביצה?
חוץ מזה מה לי בארמית ומה לי בלשון הקודש, וכי בארמית זה לא מילה גסה.
פלאי פלאות.
 
 

לביא

משתמש ותיק
זכורני שנקראית ביצה הואיל ומלבד שרובה בדיני יו״ט, רובא דרובא ממנה עוסקת בכלל בדיני מוקצה גם בשבת, וע״כ נקראת ביצה שפליגי עליה ב״ש וב״ה.
 

פראנק

משתמש ותיק
בחנוכת הבית לומדים (קוראים) מסכתות ברכות יום טוב תמיד ר"ת בית 
 

אריק

משתמש ותיק
שלום רב לכת"ר שאלתי היא לגבי שמה של מסכת ביצה כלומר מסכת יו"ט מדוע דווקא נקראת ביצה הרי זה שהמסכת מתחילה כך טעם זה אינו מספיק, הרי יש עוד קשר ליו"ט וביצה שאנחנו שמים בקערה בליל הסדר ביצה זכר לקרבן חגיגה (קורבן שמקרבים בכל יו"ט) כלומר יש קשר בין ביצה ליו"ט שאלתי מהו? מצאתי בספר שאומר שהביצה זכר לקרבן חגיגה משום שזה מאכל שאבלות שגלגל חוזר בעולם כלומר ניחום על שאנחנו לא יכולים להקריב קורבנות בית המקדש וכן שארמית פירוש ביעה מלשון בקשה שאנחנו מבקשים על גאולתנו האם זהו הקשר? ניחום ובקשה על רצוננו לחזור לבית המקדש ולהקריב קורבנות?

תשובת רבני בית ההוראה:
הנה אף שיש שקראוה בשם ביצה מכיון שפותחת בכך, [וזה הטעם הפשוט למה שקראוה קצת מהמפרשים בשם זה, ויש שנתנו טעמים בדרך דרש כמו שהזכרת]. אך אליבא דאמת בפי רוב הראשונים נקראת מסכת זו מסכת יום טוב, שכן ראוי לקרותה מטעם שרוב הלכות יו"ט נתבארו בה.
 

שלמה1

משתמש ותיק
עקב הסילוף, הנני מעתיק כאן את לשון הים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ד 

יא. דין שיזהר אדם בדבורו בכל כחו, שאל יוציא דבר מגונה מפיו:
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן (ל"ח ע"ב), אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, אפי' שכר שיחה נאה. דאלו בכירה דקאמרה מואב, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה (דברים ב, ט) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא. הא אנגריא צריך לעביד בהו. צעירה, דקאמרה בן עמי, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה (שם שם, י"ט) וקרבת מול בני עמון, אל תצורם ואל תתגר בם כלל. ואפילו אנגריא לא תעביד בהו. כלל גדול הוא בזה, שיזהר אדם בדבורו כמו במעשיו, ועוד יותר. שאפי' על המותר לומר מדקדק הקדוש ברוך הוא במי שאינו מוציא בלשון יפה מנופה כסולת נקייה. כדאיתא בפ"ק דפסחים (ג ע"א) צא ולמוד ממדותיו של הקדוש ברוך הוא, שעקם ח' אותיות, שכתב (בראשית ז', ח) אשר איננה טהורה, ולא כתב הטמאה, ואעפ"י שאין זה מגונה ממש. וכמה פעמים נאמר טמאה בתורה, אפ"ה הראה הקדוש ברוך הוא בכבודו מדת ענוה לבשר ודם, שילמוד דרך ארץ, ויוסיף לקח, לעיין בכל מלה ומלה. ומשום הכי קבלתי מן הראשונים, שהיו נזהרים שלא לומר בתלמוד בצים, אלא בעים, וכן כל כה"ג. וארמוז לך מעט מזוהר (ח"ג קכ"א ע"ב), וז"ל, כל מלה דנפקת מפומיה דבר נש, האי מלה בקע וסלקא, ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא, עד דעאל לילה, ונשמתא סלקא, ואחיד לההוא מלה, ואעיל קמיה מלכא. דכתיב (מיכה ז', ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. וכדין אתער שם ההוא מלה, והוי חובה עליה דבר נש עכ"ל, ודי בהערה זאת למבינים:

 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
Elhanan אמר:
התפארת ישראל בהקדמה למסכת ביצה מקשה על המ"א
אולי כונת היש"ש לאדם
מוכח מדברי הפוסקים שאף לביצת תרנגולת אין לקרוא הכי..

ויעוי' בזה בחכמת שלמה אורח חיים סימן קנו
עוד כתב המג"א שם ס"ק ב' אל יוציא דבר מגונה מפיו ולכן לא יאמר בתלמוד בצים אלא בעים. והנה לכאורה משמע להיפוך בפרק קמא דסנהדרין [ה, ב], דקאמר שם דפעם אחד הלך רבי למקום אחד וראה אותם מגבלין עיסותיהם בטומאה, אמר להם מפני מה אתם מגבלים עיסותיכם בטומאה, אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין. והוא מי ביצים דריש להו, ואינהו סברי מי בצעים אמר להו (וזה נגד דברי המג"א), וע"ש בתוספות [ד"ה אינהו]. ואם הוי אומר מי ביעים בעיי"ן לא הוו טועין על מי בצעים, ובעל כרחך דביצים אמר להו, וזה נגד דברי המג"א. אך כד דייקינן נראה דאדרבא מהתם מוכח להיפוך, מדקאמר שם באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו. והנה לכאורה אין לזה הבנה, מה ענין זה לזה. ורש"י [ד"ה נוטל] פירש שם שלא יהיו נותנין רשות אלא למי שלשונו פתוח, שלא יטעו בלשונו וכו'. והוא דחוק מאד לומר מי שלשונו עלגים לא יהיה לו רשות להורות, ומה חטא ומה פשע לגרשהו מהסתפח בנחלת ד'. אך נראה דמזה מוכח כדעת המג"א בשם הרש"ל הנ"ל, ולכך הנה בפרק קמא דפסחים [ג, א - ב] אמרו דאל יספר אדם אלא בלשון נקייה, והני תרי תלמידי חד אמר שווינן הך שמעתתא כגדי מסנקן, וחד אמר שווינן הך שמעתתא כדבר אחר מסנקן, בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. א"כ מוכח מזה מדסיפר בלשון שאינו נקייה הכיר שיש בו שמץ פסול, וא"כ הכא נמי כיון דלא יאונה לצדיק כל און, אם היה זה מספר בלשון נקייה לא היה מזדמן שיטעו בדבריו, רק כיון דסיפר בלשון שאינו נקייה מוכח שהיה בו שמץ פסול ולכך נמשך שטעו בדבריו, לכך אמרו שמכאן ולהבא אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו, ומסתמא לא יתנו לו רשות רק אם ידעו בו שמספר בלשון נקייה, ואז ממילא יהיה מוכח שהוא צדיק ולא יאונה כל און על ידו שיטעו בדבריו. ומוכח כדעת המג"א שהביא בשם רש"ל בים של שלמה פרק ד' דבבא קמא, ודו"ק:
ומי ביצים דשם ליכא מאן דפליג דמיירי בביצת תרנגולת
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
Elhanan אמר:
התפארת ישראל בהקדמה למסכת ביצה מקשה על המ"א ומיישב
אולי כונת היש"ש לאדם
ונקט בהדיא התפארת ישראל הנ"ל דאף לגבי שם המסכת מיירי...

תפארת ישראל - יכין מסכת ביצה הקדמה
המסכת הזאת קראוה האחרונים ביעא, מדמתחלת עם מלת ביצה. אמנם למה החליפו מלת ביצה שהוא לה"ק, שבה רוב לשון המשנה עם מלת ביעא ארמית. כבר כתב רמג"א [בא"ח ססקנ"ו] מדאל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. ובעניי לא ידענא מי סני ביצה כדכתוב בספר אורייתא דמשה. מביעא ארמית שאין מה"ש מכירין אותה [שבת י"ב ב']. או מי סני אות צ שרומזת לצדיק תמים [כשבת ק"ד א'], מע' תלויה דמתלי תלי וקאי במלת רשע, וברוך ה' שהאיר עיני, מדאמרינן, [סנהדרין דף ה' ב'], דתלמיד אחד דרש מי ביצים אינו מכשיר, וטעו דסברו שאמר דמי בצעים אינו מכשיר ונכשלו בזה [ועי' תוס' שם]: ולהכי מדאירע כבר קלקול בזה לכן הנהיגו לומר בלשון חכמים ביעא במקום ביצה כדי שלא יכשלו עוד: 
ובחכמת שלמה הנ"ל ביאר הדברים דחד טעמא להו.
 

כהן

משתמש ותיק
שלמה1 אמר:
ומשום הכי קבלתי מן הראשונים, שהיו נזהרים שלא לומר בתלמוד בצים, אלא בעים, וכן כל כה"ג
צ"ע מי הם הראשונים הנ"ל.
בכל הגאונים והראשונים שלפנינו [ע"י חיפוש בתוכנות המחשב השונות] לא הזכירו 'בעים' או ביעים' וכדומה אלא ביצה וביצים בין באדם ובין בבהמה. וא"כ גם אם רבותיו של המהרש"ל נהגו כן - כל חכמי ישראל לדורותם לא ס"ל כן, ואף אם במשך הדורות קצת חכמים הביאו לדבריו ופלפלו בהם - מ"מ חזינן שדבריו לא התקבלו, וכפי שכתב @כמעיין המתגבר, וזה למגינת לב @משה נפתלי שהאמת והמציאות כואבת לו עד שאין לו מה לענות כי אם לחרף ולגדף ת"ח שלא עולים בקנה אחד עם גישתו.
אם יש לך מה לענות ענינית - בלי לחרף גם אותי - ענה, ואם לא - השתיקה יפה לך.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כהן אמר:
צ"ע מי הם הראשונים הנ"ל.
בכל הגאונים והראשונים שלפנינו [ע"י חיפוש בתוכנות המחשב השונות] לא הזכירו 'בעים' או ביעים' וכדומה אלא ביצה וביצים בין באדם ובין בבהמה.
הבלים!!!
היה לך להקשות מדברי המהרש"ל גופיה שמוזכרת בו המלה ביצה וביצים קרוב ל1000 מקומות...
ומדברי התלמוד שכחת?

הרי ברור שכוונת המהרש"ל היא לדיבור ולא לכתיבה, והיאך נביא ראיה מתוכנות המחשב לנושא זה?
 
חלק עליון תַחתִית