בשלמא אמר:
אם נניח שהטענה הממונית של הקונה הראשון הוא בעצם עם בעל המכונה (ואם יתבע ממנו נהוג לשלם), ולא עם הקונה השני מה לי אם השני ראה או לא ראה.
הנקודה הוא שבאמת הממון הועמד כפרעון חובו של השני, ובחו"מ נקרא זה בשם 'אפותיקי מפורש', ואחר שיתפוס הראשון להממון שוב לא יוכל השני לבוא לבעל המכונה ולקבל כספו כי באמת בעל המכונה נפטר ממנו במה שהעמיד לו הפרעון מכבר, והוא אינו צריך להאמין לסיפורי הראשון שלא הוחזר כו', ולכן נמצא דע"י תפיסת הראשון מפסיד השני את כספו, והנה אם השני אינו יודע כלל מסיפורו של ראשון ודאי יכול לומר שאינו מאמינו ומהיכ"ת שיפסיד ממונו בשיל כך, [אף שזה אינו שולל את זכותו של הראשון מצ"ע כמובן], אך הנידון הוא באם השני מאמין או יודע שהראשון באמת ג"כ בע"ח, אך כאן ע"י תפיסת הראשון יפסיד הוא את חובו, אם יכול לעכב על הראשון מלתפוס בטענת 'מה לי ולך' המבואר בסי' נח