מנהג ירושלים - תפילין בתשעה באב - בשחרית?!

עמנואל

משתמש ותיק
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש. 

אלא שלמרבה הפלא כתוב במקור זה שנהגו להניח במנחה ושהמדקדקים לא היו מניחים בשחרית, ושרק מהרר"י אבוהב הניח בשחרית.

בשולי הדברים אציין כי ההתבססות על מקור קדום כל כך מפליאה, שהרי מקורות מאוחרים מראים כי המנהג היה להניח במנחה ולא בשחרית, כפסק השולחן ערוך, מלבד חכמי ישיבת בית אל מזמן הרש"ש, שנהגו להניח בשחרית ע"פ הקבלה, ואף שנסרכו אחריהם כמה חכמים וכנודע, בשאר בתי הכנסת בירושלים הניחו תמיד במנחה בלבד.

אפשר לצטט בזה ציטוטים רבים, אבל אסתפק בהפנייה לדברי רבי משה חאגיז המעיד על סבו רבי משה גלאנטי (שהיה הראשון לציון הראשון...) שהיה מניח את התפילין בבית ומתפלל שחרית ללא תפילין. וכן בספר תפלה לדוד (סימן צג) לרבי דוד עמאר (שחי בירושלים לפני כ-300 שנה) מעיד שהמנהג נהוג בישיבת בית אל ואילו בשאר בשאר הקהילות מניחים בשחרית. וכן ספר איי הים (סב א) מייחס את המנהג לרבי שלום שרעבי... 
 

כהן

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
במקור זה כתוב שנהגו להניח במנחה ושהמדקדקים לא היו מניחים בשחרית, ושרק מהרר"י אבוהב הניח בשחרית.
אינו מדויק. שם כתבו שהמדקדקים אינם מתעטפים בשחרית. ומוכח שרוב העם היו מניחים בשחרית. והמדקדקים הם בבחינת 'משנים מהמנהג' [כידוע בכל מקום, ואכמ"ל].
וגם לא כתוב שרק מהר"י אבוהב הניח בשחרית אלא שהוא לא היה מהמדקדקים אלא היה מניח תפילין אלא שהיה מסיר התפילין קודם שהתחילו הקינות [ושאר העם יתכן ולא היו מסירים אלא אומרים את הקינות עם התפילין].
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
הדברים ידועים, זה לא מנהג ירושלים אלא מנהג בית אל והמקובלים, שבדור האחרון (עוד לפני הגר"ע) התפשט קצת יותר בירושלים. (וזה מעניין שהגר"ע פסק דלא כהשו"ע).
והקונטרס הנ"ל בכלל לא משקף את פסיקת ומנהג הספרדים בכלל ו'מנהגי ירושלים' בפרט, כמבואר לכל מעיין.

כנ"ל בעוד ממנהגי ט"ב:
בברכת שעשה לי כל צרכי, המנהג אצל הספרדים כבר 300 שנה שלא לברך ע"פ האר"י ז"ל, אבל הרב עובדיה בסוף ימיו פסק "שהמנהג לברך" (בזמן שהוא עצמו בעבר לא הורה כן).
נחם בערבית ושחרית, מנהג הספרדים שלא לומר, ובא"י וירושלים נהגו לומר, אבל בדור האחרון העידו בספרי המנהגים שנוהגים כהספרדים, אך הגרע"י הורה לומר משום שכן "מנהג ירושלים".
 

יהודי

משתמש ותיק
שמעתי בעבר שיש על זה תשובה של הגרע"י בספרו בה הוא חוזר על כך שזהו מנהג י-ם.
מכאן ראיה (אחת מני רבות) שהכלל שיסד הגרע"י לגבי קבלת דעת מרן איננו חד משמעי לדעתו.
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
כהן אמר:
והמדקדקים הם בבחינת 'משנים מהמנהג' [כידוע בכל מקום, ואכמ"ל].
מה שכן כתוב שם הוא שבמנחה היו מניחים (לא כמו "מנהג ירושלים"...) ושהמדקדקים (במצוות!) לא היו מניחים בשחרית. כלומר, ייתכן ומנהג עמי הארץ ושאר אנשים אשר אינם נמנים על המדקדים היה להניח בשחרית ובמנחה, אבל החכמים, וזהו העיקר, הניחו במנחה ולא בשחרית, למעט מהר"י אבוהב שהיה חולצם לפני הקינות (דלא כמנהג בית אל) בניגוד למנהג חכמי ירושלים.

אם כל החכמים הניחו בשחרית למעט אלו המשנים מן המנהג - כפי שרצית לטעון (וכתבת שאכמ"ל ואיני ידוע למה...), אזי נצטרך להניח שנוהגו של מהרר"י אבוהב צוין משום שבדרך כלל הוא היה משנה מן המנהג, והרי שאלו דברי הבל שלא ניתן לאומרם.

בכל אופן, עיקר הטיעון איננו הפלפול האם מנהג ירושלים סולף, אלא שהדיון בדבר המנהג שקדם למרן איננו רלבטני. משום שמנהג כל בתי הכנסת בירושלים מקדמת דנא, לפי פסק מרן, הוא זה משקף את מנהג ירושלים. ואכן יש את מנהג הרש"ש וישיבתו, אשר ייסודו מיוחס לרש"ש, להניח בשחרית ובקינות ולא במנחה על פי הסוד ודלא כחד.

אי אפשר בשום אופן לאנוס את הנתונים והניח שזהו מנהג ירושלים מקדמת דנא עוד לפני מרן.
 

כהן

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
שהמדקדקים (במצוות!) לא היו מניחים בשחרית. כלומר, מנהג עמי הארץ ושאר אלו שאינם מן המדקדים היה להניח בשחרית ובמנחה, אבל מנהג החכמים היה להניח במנחה בלבד, למעט מהר"י אבוהב שהיה חולצם לפני הקינות (דלא כמנהג בית אל) בניגוד למנהג חכמי ירושלים.

אם כל החכמים הניחו בשחרית למעט אלו המשנים מן המנהג - כפי שרצית לטעון (וכתבת שאכמ"ל ואיני ידוע למה...), אזי נצטרך להניח שנוהגו של מהרר"י אבוהב צוין משום שבדרך כלל הוא היה משנה מן המנהג, והרי שאלו דברי הבל שלא ניתן לאומרם.
בד"כ המנהג המקורי הוא דוקא המנהג של 'עמי הארצות' כדבריך, שהם לא משנים מנהגם עפ"י 'המתחכמים' שהם הלמדנים ויודעי הספר.
כשכותב שהמדקדקים מניחים במנחה, כונתו לאלו ש'למדו את הסוגיא' וכך יצא להם ולכן הם 'דקדקו' לעשות כן, אבל אלה שלא למדו עשו מה שאבותיהם וכו' עשו בלי לדעת..
העדות על מהר"י אבוהב זה בסה"כ שהיה חולץ התפילין קודם הקינות, ותו לא.

עמנואל אמר:
בכל אופן, עיקר הטיעון איננו הפלפול האם מנהג ירושלים סולף, אלא שהדיון בדבר המנהג שקדם למרן איננו רלבטני. משום שמנהג כל בתי הכנסת בירושלים מקדמת דנא, לפי פסק מרן, הוא זה משקף את המנהג הקדמון. ואכן יש את מנהג הרש"ש להניח בשחרית ובקינות ולא במנחה על פי הסוד ודלא כחד, אך אי אפשר לאנוס את הנתונים והניח שזהו מנהג ירושלים מקדמת דנא.
בלי להכנס לדיון הנ"ל - שמעתי מהרב יעקב יוסף זצ"ל [שהיה מחבב המנהגים והיה חולק על אביו הרבה פעמים כנודע] שדוקא לגבי פרט זה - דברי אביו נכונים 'בפרקטיקה' משום שהרבה אנשים [בעיקר מהציבור הכללי] מגיעים לתפלת שחרית שיש בה קינות, אולם לתפלת מנחה לא מגיעים, אם מחמת שנרדמים, או מסיבות אחרות, וקורה פעמים רבות שאנשים לא מניחים תפילין כלל בת"ב [הוא אומר זאת מידיעה, ולא שייך להתוכח על זה, אם כי בודאי שאינו בכל המקומות וכנ"ל], ולכן עצם ההנהגה להניח בשחרית יש בה משום זיכוי הרבים ומניעת חטא על ידם [גם אם לא היה המנהג המקורי כן, וגם אם הוא נגד מרן השו"ע].
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כהן אמר:
אולם לתפלת מנחה לא מגיעים, אם מחמת שנרדמים, או מסיבות אחרות, וקורה פעמים רבות שאנשים לא מניחים תפילין כלל בת"ב [הוא אומר זאת מידיעה, ולא שייך להתוכח על זה, אם כי בודאי שאינו בכל המקומות וכנ"ל], ולכן עצם ההנהגה להניח בשחרית יש בה משום זיכוי הרבים ומניעת חטא על ידם [גם אם לא היה המנהג המקורי כן, וגם אם הוא נגד מרן השו"ע].
זוכרני שפעם הייתי בכותל המערבי בתשעה באב וראיתי יהודי מתווכח עם זה שעמד ליד הדוכן של הנחת תפילין בכניסה לעזרת הגברים, ואומר לו שאסור להניח תפילין בשחרית, ואין לנו אחריות על פושעים שאינם מניחים תפילין, ועל קרקפתא דלא מנח תפילין להניחם תפילין בזמן שאסור על פי הלכה להניח תפילין.
לזכותו של זה שהניח תפילין לאנשים ייאמר שהוא לא התווכח אתו בחזרה, אלא אמר לו בניחותא, "תיקון עבירת שנאת חינם בודאי אינו אסור בשחרית של תשעה באב" והמשיך להציע לאחינו בנ"י תינוקות שנשבו שיניחו תפילין.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
כהן אמר:
עמנואל אמר:
שהמדקדקים (במצוות!) לא היו מניחים בשחרית. כלומר, מנהג עמי הארץ ושאר אלו שאינם מן המדקדים היה להניח בשחרית ובמנחה, אבל מנהג החכמים היה להניח במנחה בלבד, למעט מהר"י אבוהב שהיה חולצם לפני הקינות (דלא כמנהג בית אל) בניגוד למנהג חכמי ירושלים.

אם כל החכמים הניחו בשחרית למעט אלו המשנים מן המנהג - כפי שרצית לטעון (וכתבת שאכמ"ל ואיני ידוע למה...), אזי נצטרך להניח שנוהגו של מהרר"י אבוהב צוין משום שבדרך כלל הוא היה משנה מן המנהג, והרי שאלו דברי הבל שלא ניתן לאומרם.
בד"כ המנהג המקורי הוא דוקא המנהג של 'עמי הארצות' כדבריך, שהם לא משנים מנהגם עפ"י 'המתחכמים' שהם הלמדנים ויודעי הספר.
כשכותב שהמדקדקים מניחים במנחה, כונתו לאלו ש'למדו את הסוגיא' וכך יצא להם ולכן הם 'דקדקו' לעשות כן, אבל אלה שלא למדו עשו מה שאבותיהם וכו' עשו בלי לדעת..
העדות על מהר"י אבוהב זה בסה"כ שהיה חולץ התפילין קודם הקינות, ותו לא.
עמנואל אמר:
בכל אופן, עיקר הטיעון איננו הפלפול האם מנהג ירושלים סולף, אלא שהדיון בדבר המנהג שקדם למרן איננו רלבטני. משום שמנהג כל בתי הכנסת בירושלים מקדמת דנא, לפי פסק מרן, הוא זה משקף את המנהג הקדמון. ואכן יש את מנהג הרש"ש להניח בשחרית ובקינות ולא במנחה על פי הסוד ודלא כחד, אך אי אפשר לאנוס את הנתונים והניח שזהו מנהג ירושלים מקדמת דנא.
בלי להכנס לדיון הנ"ל - שמעתי מהרב יעקב יוסף זצ"ל [שהיה מחבב המנהגים והיה חולק על אביו הרבה פעמים כנודע] שדוקא לגבי פרט זה - דברי אביו נכונים 'בפרקטיקה' משום שהרבה אנשים [בעיקר מהציבור הכללי] מגיעים לתפלת שחרית שיש בה קינות, אולם לתפלת מנחה לא מגיעים, אם מחמת שנרדמים, או מסיבות אחרות, וקורה פעמים רבות שאנשים לא מניחים תפילין כלל בת"ב [הוא אומר זאת מידיעה, ולא שייך להתוכח על זה, אם כי בודאי שאינו בכל המקומות וכנ"ל], ולכן עצם ההנהגה להניח בשחרית יש בה משום זיכוי הרבים ומניעת חטא על ידם [גם אם לא היה המנהג המקורי כן, וגם אם הוא נגד מרן השו"ע].
אני עצמי מעיד בתור אחד שמוסר שיעורים לבעלי בתים וחוזרים בתשובה התפללתי עמם כמו”כ פעמים בת”ב ובמנחה היה מפוצץ בביהכנ”ס משא”כ בשחרית פחות מחצי. (לא שאלתי למה אוליי בגלל התפילין או בגלל סוף הצום או שבשחרית מתפללים בכמה מניינים שונים איני יודע אבל זו המציאות הקיימת).

 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש. 

אלא שלמרבה הפלא כתוב במקור זה שנהגו להניח במנחה ושהמדקדקים לא היו מניחים בשחרית, ושרק מהרר"י אבוהב הניח בשחרית.

בשולי הדברים אציין כי ההתבססות על מקור קדום כל כך מפליאה, שהרי מקורות מאוחרים מראים כי המנהג היה להניח במנחה ולא בשחרית, כפסק השולחן ערוך, מלבד חכמי ישיבת בית אל מזמן הרש"ש, שנהגו להניח בשחרית ע"פ הקבלה, ואף שנסרכו אחריהם כמה חכמים וכנודע, בשאר בתי הכנסת בירושלים הניחו תמיד במנחה בלבד.

אפשר לצטט בזה ציטוטים רבים, אבל אסתפק בהפנייה לדברי רבי משה חאגיז המעיד על סבו רבי משה גלאנטי (שהיה הראשון לציון הראשון...) שהיה מניח את התפילין בבית ומתפלל שחרית ללא תפילין. וכן בספר תפלה לדוד (סימן צג) לרבי דוד עמאר (שחי בירושלים לפני כ-300 שנה) מעיד שהמנהג נהוג בישיבת בית אל ואילו בשאר בשאר הקהילות מניחים בשחרית. וכן ספר איי הים (סב א) מייחס את המנהג לרבי שלום שרעבי... 
התימה היותר גדולה לעניות דעתי היא שפעם אחת קראתי בעלון בית מרן שהגר”י יוסף התבטא בצורה שאם אפשר עדיף שכך ינהגו בכל הארץ. אם באמת כך אמר תמוה מאוד הרי זה דלא כמאן מאחר והמנהג בשאר הארץ (או בכל הארץ לדעת הגרש”מ מלבד בית אל) להניח במנחה כמש”כ השו”ע בסי’ תקנה ובב’’י שם ולית מאן דפליג בהא.
עד כדי כך שזכורני שהגר”ח פלאג’י פסק שהרוצה לקיים ד’ חז”ל בברכות (דף טו) איזהו קבלת עול מלכות שמים שלימה המתעטף בטלית ומניח תפילין וקורא ק’’ש ומתפלל, אכן שיתפלל ביחיד בביתו ויבוא לקינות בביהכנ”ס ללא תפילין. (איני מצטט הכל ע”פ זכרון יל”ע בפנים). הרי שלא העז לבטל מנהג זה.
כמו”כ הגר”מ גלאנטי היה מניח בשחרית בביתו והולך לביהכנ”ס ללא תפילין, וכך זכורני שגם הבא”ח מביא כן, הרי כמה אותם גאוני קדם נזהרו לא לשנות מנהג זה.
הן אמת שהכנה”ג העיד אחרת עכ”פ כן נהגו בקושטא אבל לא בא”י שהיה המנהג פשוט להניח רק במנחה.
לגבי מח’ הגר”ע יוסף והגר”ש משאש האם תפילין בשחרית זה מנהג כל ירושלים או רק מקובלי בית אל, לכאורה יש לדקדק מהחסד לאלפים והכף החיים סופר שכ’ לגבי מנהג זה שכן נהגו בבית אל משמע דוקא בבית אל ובפרט הכף החיים שמאוד מדקדק בהנהגותיו ע”פ הקבלה כ’ כן.
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שייגניסט אמר:
עמנואל אמר:
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש. 

אלא שלמרבה הפלא כתוב במקור זה שנהגו להניח במנחה ושהמדקדקים לא היו מניחים בשחרית, ושרק מהרר"י אבוהב הניח בשחרית.

בשולי הדברים אציין כי ההתבססות על מקור קדום כל כך מפליאה, שהרי מקורות מאוחרים מראים כי המנהג היה להניח במנחה ולא בשחרית, כפסק השולחן ערוך, מלבד חכמי ישיבת בית אל מזמן הרש"ש, שנהגו להניח בשחרית ע"פ הקבלה, ואף שנסרכו אחריהם כמה חכמים וכנודע, בשאר בתי הכנסת בירושלים הניחו תמיד במנחה בלבד.

אפשר לצטט בזה ציטוטים רבים, אבל אסתפק בהפנייה לדברי רבי משה חאגיז המעיד על סבו רבי משה גלאנטי (שהיה הראשון לציון הראשון...) שהיה מניח את התפילין בבית ומתפלל שחרית ללא תפילין. וכן בספר תפלה לדוד (סימן צג) לרבי דוד עמאר (שחי בירושלים לפני כ-300 שנה) מעיד שהמנהג נהוג בישיבת בית אל ואילו בשאר בשאר הקהילות מניחים בשחרית. וכן ספר איי הים (סב א) מייחס את המנהג לרבי שלום שרעבי... 
התימה היותר גדולה לעניות דעתי היא שפעם אחת קראתי בעלון בית מרן שהגר”י יוסף התבטא בצורה שאם אפשר עדיף שכך ינהגו בכל הארץ. אם באמת כך אמר תמוה מאוד הרי זה דלא כמאן מאחר והמנהג בשאר הארץ (או בכל הארץ לדעת הגרש”מ מלבד בית אל) להניח במנחה כמש”כ השו”ע בסי’ תקנה ובב’’י שם ולית מאן דפליג בהא.
עד כדי כך שזכורני שהגר”ח פלאג’י פסק שהרוצה לקיים ד’ חז”ל בברכות (דף טו) איזהו קבלת עול מלכות שמים שלימה המתעטף בטלית ומניח תפילין וקורא ק’’ש ומתפלל, אכן שיתפלל ביחיד בביתו ויבוא לקינות בביהכנ”ס ללא תפילין. (איני מצטט הכל ע”פ זכרון יל”ע בפנים). הרי שלא העז לבטל מנהג זה.
כמו”כ הגר”מ גלאנטי היה מניח בשחרית בביתו והולך לביהכנ”ס ללא תפילין, וכך זכורני שגם הבא”ח מביא כן, הרי כמה אותם גאוני קדם נזהרו לא לשנות מנהג זה.
הן אמת שהכנה”ג העיד אחרת עכ”פ כן נהגו בקושטא אבל לא בא”י שהיה המנהג פשוט להניח רק במנחה.
לגבי מח’ הגר”ע יוסף והגר”ש משאש האם תפילין בשחרית זה מנהג כל ירושלים או רק מקובלי בית אל, לכאורה יש לדקדק מהחסד לאלפים והכף החיים סופר שכ’ לגבי מנהג זה שכן נהגו בבית אל משמע דוקא בבית אל ובפרט הכף החיים שמאוד מדקדק בהנהגותיו ע”פ הקבלה כ’ כן.
כל המנהגים יש להם מקום. דברי הגר"י יוסף אכן משקפים את מנהג רבים מיהודי ירושלים שנמשכו אחר מנהג בית אל. אך גם אני מתפלא שהוא מתנגד למנהג שהוא כדעת מרן שוב ושוב, כאשר מקור מנהגו הוא מנהג בית אל. אני לא ממש הצלחתי להבין מדוע פשיטא ליה שמנהג בית אל משקף את המנהג המקורי שנהג לפני מרן, גם אם המנהג להניח (גם!) בשחרית היה נחלתם של חלק מהעמך או כולם, הרי שרוב החכמים (המדקדקים) לא נהגו כך. כמו כן, אין שום אינדיקציה שהמנהג המשיך לאחר שהתפשטו פסקי מרן. אדרבה, ברוב המקומות נהגו כדעת מרן. אכן החל במחצית המאה ה-18 אנו יודעים על מנהג הרש"ש ואחריו ישיבת בית אל - אך אין הוא תואם למנהג האנשים הפשוטים לפני שפשטו הוראות מרן (משום שלא חלצו את התפילין מיד אחר תפילת י"ח [וכמו שהעיד הפקודת אלעזר]), אלא הוא נוסד ע"י הרש"ש ע"פ הסוד, וכפי שהבין בן זמנו מה"ר דוד עמאר, ועוד, כנ"ל.

לגבי נוהגו של מהר"ם גלאנטי - בכמה ספרים כתבו שהיה נוהג להתפלל בבית שחרית עם תפילין ואחר כך היה בא לביהכ"נ לקינות (ראו למשל כתר שם טוב [גאגין]), אבל אין זה נכון. הוא היה קורא בהם ק"ש בבית ואחר כך הולך להתפלל בבית הכנסת, וכמדויק מדבריו (ראו לעיל בקישור למילים "רבי משה חאגיז" לספר הלכות קטנות).
 
 

כהן

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש.
מה שכן יש להתפלא על הראש"ל שליט"א בדרשתו במוצ"ש פרשת מטות מסעי תשפ"א שאמר שהרב משאש לא ראה את הספר חידושי דינים הנ"ל, ואם היה רואה בודאי היה חוזר בו, מאחר ומנהג קדום הוא ולא עפ"י הקבלה הונהג.
אולם אשתמטתיה דברי הרב משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב סי' ז' וח"ג סי' ז' שראה גם ראה את הספר הנ"ל ואעפ"כ לא שינה פסקו והרבה להשיב על זה [ואיני נכנס מי צודק]. וא"כ זוהי טעות גמורה לומר שהרב משאש לא ראה והיה חוזר בו וכו'.
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
כהן אמר:
עמנואל אמר:
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש.
מה שכן יש להתפלא על הראש"ל שליט"א בדרשתו במוצ"ש פרשת מטות מסעי תשפ"א שאמר שהרב משאש לא ראה את הספר חידושי דינים הנ"ל, ואם היה רואה בודאי היה חוזר בו, מאחר ומנהג קדום הוא ולא עפ"י הקבלה הונהג.
אולם אשתמטתיה דברי הרב משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב סי' ז' וח"ג סי' ז' שראה גם ראה את הספר הנ"ל ואעפ"כ לא שינה פסקו והרבה להשיב על זה [ואיני נכנס מי צודק]. וא"כ זוהי טעות גמורה לומר שהרב משאש לא ראה והיה חוזר בו וכו'.
יש להוסיף: ואולי אם הראש"ל שליט"א היה רואה את שו"ת שמש ומגן במקורו שלא נעלם ממנו וכו', היה חוזר בו
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
שייגניסט אמר:
עמנואל אמר:
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש. 

אלא שלמרבה הפלא כתוב במקור זה שנהגו להניח במנחה ושהמדקדקים לא היו מניחים בשחרית, ושרק מהרר"י אבוהב הניח בשחרית.

בשולי הדברים אציין כי ההתבססות על מקור קדום כל כך מפליאה, שהרי מקורות מאוחרים מראים כי המנהג היה להניח במנחה ולא בשחרית, כפסק השולחן ערוך, מלבד חכמי ישיבת בית אל מזמן הרש"ש, שנהגו להניח בשחרית ע"פ הקבלה, ואף שנסרכו אחריהם כמה חכמים וכנודע, בשאר בתי הכנסת בירושלים הניחו תמיד במנחה בלבד.

אפשר לצטט בזה ציטוטים רבים, אבל אסתפק בהפנייה לדברי רבי משה חאגיז המעיד על סבו רבי משה גלאנטי (שהיה הראשון לציון הראשון...) שהיה מניח את התפילין בבית ומתפלל שחרית ללא תפילין. וכן בספר תפלה לדוד (סימן צג) לרבי דוד עמאר (שחי בירושלים לפני כ-300 שנה) מעיד שהמנהג נהוג בישיבת בית אל ואילו בשאר בשאר הקהילות מניחים בשחרית. וכן ספר איי הים (סב א) מייחס את המנהג לרבי שלום שרעבי... 
התימה היותר גדולה לעניות דעתי היא שפעם אחת קראתי בעלון בית מרן שהגר”י יוסף התבטא בצורה שאם אפשר עדיף שכך ינהגו בכל הארץ. אם באמת כך אמר תמוה מאוד הרי זה דלא כמאן מאחר והמנהג בשאר הארץ (או בכל הארץ לדעת הגרש”מ מלבד בית אל) להניח במנחה כמש”כ השו”ע בסי’ תקנה ובב’’י שם ולית מאן דפליג בהא.
עד כדי כך שזכורני שהגר”ח פלאג’י פסק שהרוצה לקיים ד’ חז”ל בברכות (דף טו) איזהו קבלת עול מלכות שמים שלימה המתעטף בטלית ומניח תפילין וקורא ק’’ש ומתפלל, אכן שיתפלל ביחיד בביתו ויבוא לקינות בביהכנ”ס ללא תפילין. (איני מצטט הכל ע”פ זכרון יל”ע בפנים). הרי שלא העז לבטל מנהג זה.
כמו”כ הגר”מ גלאנטי היה מניח בשחרית בביתו והולך לביהכנ”ס ללא תפילין, וכך זכורני שגם הבא”ח מביא כן, הרי כמה אותם גאוני קדם נזהרו לא לשנות מנהג זה.
הן אמת שהכנה”ג העיד אחרת עכ”פ כן נהגו בקושטא אבל לא בא”י שהיה המנהג פשוט להניח רק במנחה.
לגבי מח’ הגר”ע יוסף והגר”ש משאש האם תפילין בשחרית זה מנהג כל ירושלים או רק מקובלי בית אל, לכאורה יש לדקדק מהחסד לאלפים והכף החיים סופר שכ’ לגבי מנהג זה שכן נהגו בבית אל משמע דוקא בבית אל ובפרט הכף החיים שמאוד מדקדק בהנהגותיו ע”פ הקבלה כ’ כן.
כל המנהגים יש להם מקום. דברי הגר"י יוסף אכן משקפים את מנהג רבים מיהודי ירושלים שנמשכו אחר מנהג בית אל. אך גם אני מתפלא שהוא מתנגד למנהג שהוא כדעת מרן שוב ושוב, כאשר מקור מנהגו הוא מנהג בית אל. אני לא ממש הצלחתי להבין מדוע פשיטא ליה שמנהג בית אל משקף את המנהג המקורי שנהג לפני מרן, גם אם המנהג להניח (גם!) בשחרית היה נחלתם של חלק מהעמך או כולם, הרי שרוב החכמים (המדקדקים) לא נהגו כך. כמו כן, אין שום אינדיקציה שהמנהג המשיך לאחר שהתפשטו פסקי מרן. אדרבה, ברוב המקומות נהגו כדעת מרן. אכן החל במחצית המאה ה-18 אנו יודעים על מנהג הרש"ש ואחריו ישיבת בית אל - אך אין הוא תואם למנהג האנשים הפשוטים לפני שפשטו הוראות מרן (משום שלא חלצו את התפילין בקינות [וכמו שהעיד הפקודת אלעזר]), אלא הוא נוסד ע"י הרש"ש ע"פ הסוד, וכפי שהבין בן זמנו מה"ר דוד עמאר, ועוד, כנ"ל.

לגבי נוהגו של מהר"ם גלאנטי - בכמה ספרים כתבו שהיה נוהג להתפלל בבית שחרית עם תפילין ואחר כך היה בא לביהכ"נ לקינות (ראו למשל כתר שם טוב [גאגין]), אבל אין זה נכון. הוא היה קורא בהם ק"ש בבית ואחר כך הולך להתפלל בבית הכנסת, וכמדויק מדבריו (ראו לעיל בקישור למילים "רבי משה חאגיז" לספר הלכות קטנות).
לגבי הנהגתו של מהר”ם גלאנטי אכן מקור דבריי הם ההלכות קטנות אך לא ציינתי משום שכת”ר כבר כ’ המקור אך כת”ר חידש לי שהכתר ש”ט כ’ אחרת אשמח אם יכתוב לנו מה המקור המדוייק בדבריו. 
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שייגניסט אמר:
אשמח אם יכתוב לנו מה המקור המדוייק בדבריו.
חלק ד עמ' 35: "מקור למנהג ספרד בא"י שנהגו להתעטף בציצית ובתפילין בשחרית בביתם ומתפללים ביחידות בביתם, כ"כ הגאון מהר"ם גאלאנטי שכן היה דרכו שהיה מניחם בביתו והיה קורא ק"ש ואח"כ היה הולך לביה"כ(הערה 72:מהר"ם חגיז ח"ב קלט והבאה"ט תקנ"א סק"א)... ועי' להרב פתחי תשובה שכתב שהמקובל מוהר"ר שלום שרעבי ז"ל היה מניח תפילין דרש"י ור"ת בימי אבלו ובת"ב בבוקר עכ"ל.... ועוד היום נוהגים המקובלים בירושלים שביום ת"ב שחרית מתעתפים בטלית ותפי' רש"י ור"ת ובמרכים עליהם ומתפללים בביהכ"נ בצבור."

על השגיאה במשמעות דברי מהר"ם גלאנטי כבר עמד בארוכה בספר נהר מצרים
 

שייגניסט

משתמש ותיק
כהן אמר:
עמנואל אמר:
הגאון הראשון לציון שליט"א, יוצא מדי שנה ואף בהזדמנויות נוספות כנגד פסקו של הגאון רבי שלום משאש, להניח תפילין במנחה ולא בשחרית.

הוא טוען שבירושלים מאז ומעולם הניחו בשחרית ולא במנחה ולכן ניתן לדעתו לנהוג נגד פסק השולחן ערוך, למרות שלדעתו יש לבטל מנהגים מחודשים שהונהגו אחרי התפשטות פסקי השולחן ערוך, מפני פסיקתו של של השולחן ערוך. 

המקור שהוא מתבסס עליו הוא "קונטרס חידושי דינים" שנכתב על ידי רבני ירושלים אחרי הגירוש.
מה שכן יש להתפלא על הראש"ל שליט"א בדרשתו במוצ"ש פרשת מטות מסעי תשפ"א שאמר שהרב משאש לא ראה את הספר חידושי דינים הנ"ל, ואם היה רואה בודאי היה חוזר בו, מאחר ומנהג קדום הוא ולא עפ"י הקבלה הונהג.
אולם אשתמטתיה דברי הרב משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב סי' ז' וח"ג סי' ז' שראה גם ראה את הספר הנ"ל ואעפ"כ לא שינה פסקו והרבה להשיב על זה [ואיני נכנס מי צודק]. וא"כ זוהי טעות גמורה לומר שהרב משאש לא ראה והיה חוזר בו וכו'.
הסתכלתי במקורות שכב’ אפנה אמנם לא שמעתי את הגר”י יוסף אבל באמת הגר”ש משאש עונה בכזאת בהירות ממש בחכמה ובתבונה רבה עם התייחסות ספציפית בב’ המקומות שכת”ר ציין לחיים וחסד וזה באמת פלא אם אמר כך
 
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
אצטט את דברי הכף החיים המעיד על מנהג ירושלים
''ועל כן מנהג בית אל ביום ט''ב לובשים טלית ותפילין רש''י ור''ת ומברכים עליהם ומתפללים בהם בבית הכנסת ככל יום בלתי שינוי כלל ויש גם איזה בתי כנסיות שעושין כמותן''
מדבריו נראה שהמנהג הרווח היה שלא להניח
 

;PASD

משתמש חדש
לא שמעתי את דברי הרשל"צ שליט"א אבל אביו מרן הגרע"י זצ"ל ביחו"ד ח"ב סי' סז' התבסס גם על המפורש בשו"ת קרית חנה דוד "וכן שמעתי שבירושלים בק"ק חסידים בית אל העי"א אינם משנים בתפילת ט"ב משאר ימים כלל ומתפללים בטלית ותפילין כשאר הימים באין הבדל והפרש כלל".
ושם בסוגריים "א"ה וכן נוהגין פעה"ק ירושת"ו בכל הבתי כנסיות ובתי מדרש החדשים שבכל השכונות כמנהג ק"ק ב"א חוץ מארבע בתי כנסת העתיקות שבתוך העיר העתיקה נוהגים כסברת מרן בסי' תקנה".

איני יודע מי המגיה אבל מ"מ עדותו ברורה.

מצו' צילום הדברים
הצג קובץ מצורף 3.PDF
 

;PASD

משתמש חדש
וכן דעת מרן הגרב"צ כדעת הגרע"י 

שו"ת אור לציון חלק ג פרק כט - דיני תשעה באב
כב. שאלה. כיצד יש לנהוג לענין הנחת תפילין בתשעה באב.
תשובה. יש מקומות המניחים תפילין בתשעה באב בתפילת שחרית כבכל יום, ויש שאין מניחים בשחרית אלא במנחה. וכל מקום רשאי להמשיך במנהגו. וראוי לנהוג להניחם בשחרית, אלא שיש להסירם לפני אמירת הקינות

 
 

;PASD

משתמש חדש
וכן הגר"מ אליהו בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב סי' סז בתשובה לחכם שהתרעם על המנהג כתב שאף הוא נוהג כן

"ויש שנהגו כמקובלי בית אל לבוא לבית הכנסת ושם מניחים טו"ת וכן נהגו כיום רבים מבני ירושלים אך צריכים להזהר שלא יאמרו קינות עת לובשים וחובשים פאר זה תפילין ולכן לפי מנהג בית אל היו חולצים את התפילין אחר התפילה מיד ואח"כ אומרים שירת האזינו וקינות אך כיום יש שמהדרין לקרוא כמה קינות עם פתיחת ההיכל ספדי תורה ועל היכלי ועוד א"כ עליהם לחלוץ את התפילין מיד אחר חזרת התפילה ולא בסוף התפילה וכן אנו נוהגים ובפרט לאלה שקורים את ההפטרה בתרגום שהוא מעציב ומבכה".

ואמנם לשונו בסופה שאין חיוב לנהוג כן אלא שמותר לנהוג  כן(ומ"מ ודאי שאחז שכך נכון לכתחילה שהרי הנהיג כן בעצמו)

"וע"כ מי שרוצה לנהוג כדין ולא כמנהג דהיינו כדין שט"ב הוא יום שחייב בתפילין יש לו על מי לסמוך דהינו על סברת מקובלי בית אל ואי אפשר לומר לו הרף ואי אפשר למונעו אך אסור לו ללכת בו בחוצות קריה וברחובות עיר אלא בביהכנ"ס ובצנעה והעיקר למנוע מחלוקת בפרט ביום מר ונמהר כזה שעבור מחלוקת בא לנו עיקרו של יום".
הצג קובץ מצורף 2.PDF
 
 

;PASD

משתמש חדש
יהודי אמר:
מכאן ראיה (אחת מני רבות) שהכלל שיסד הגרע"י לגבי קבלת דעת מרן איננו חד משמעי לדעתו.

ימחל לי מר, הגרע"י עצמו כתב את הכלל בזה(צריך ללמוד את דברי הגרע"י לפני שמביאים 'ראיות' ש'הכלל אינו חד משמעי' הנותן משמעות רחבה הרבה יותר)

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים.

וכ"כ הרשל"צ(בלשון מעט שונה לגבי תפילה בלבד) בעין יצחק עמ' קעח'.

מצו'

הצג קובץ מצורף 1.PDF
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
;PASD אמר:
לא שמעתי את דברי הרשל"צ שליט"א אבל אביו מרן הגרע"י זצ"ל ביחו"ד ח"ב סי' סז' התבסס גם על המפורש בשו"ת קרית חנה דוד "וכן שמעתי שבירושלים בק"ק חסידים בית אל העי"א אינם משנים בתפילת ט"ב משאר ימים כלל ומתפללים בטלית ותפילין כשאר הימים באין הבדל והפרש כלל".
ושם בסוגריים "א"ה וכן נוהגין פעה"ק ירושת"ו בכל הבתי כנסיות ובתי מדרש החדשים שבכל השכונות כמנהג ק"ק ב"א חוץ מארבע בתי כנסת העתיקות שבתוך העיר העתיקה נוהגים כסברת מרן בסי' תקנה".

איני יודע מי המגיה אבל מ"מ עדותו ברורה.

מצו' צילום הדברים
3.PDF
הסוגריים אלו דבריו של מרן הגרע”י כמו שחזר על טענה זו באותם מילים כמעט בחזו”ע, כך שאין להביא ראיה לרב עובדיה מהרב עובדיה.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
;PASD אמר:
יהודי אמר:
מכאן ראיה (אחת מני רבות) שהכלל שיסד הגרע"י לגבי קבלת דעת מרן איננו חד משמעי לדעתו.

ימחל לי מר, הגרע"י עצמו כתב את הכלל בזה(צריך ללמוד את דברי הגרע"י לפני שמביאים 'ראיות' ש'הכלל אינו חד משמעי' הנותן משמעות רחבה הרבה יותר)

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים.

וכ"כ הרשל"צ(בלשון מעט שונה לגבי תפילה בלבד) בעין יצחק עמ' קעח'.

מצו'

1.PDF
המקור של מרן הגרע”י זה הגר”ח פלאג’י בשו”ת לב חיים שהוא כ’ זאת אך יש לחלק שם מדובר ליישב כמה דברים בענייני תפילה שהספרדים נהגו כהאר”י ולא כהשו”ע ואילו כאן בשאר הערים בא”י לית מאן דפליג שנהגו כהשו”ע ולא כהאר”י. ודו”ק.
עכ”פ בשו”ת יחו”ד מרן הגרע”י עצמו פסק שבשאר הערים מקום שנוהגים כהשו”ע ימשיכו במנהגם.
 
 

;PASD

משתמש חדש
שייגניסט אמר:
;PASD אמר:
לא שמעתי את דברי הרשל"צ שליט"א אבל אביו מרן הגרע"י זצ"ל ביחו"ד ח"ב סי' סז' התבסס גם על המפורש בשו"ת קרית חנה דוד "וכן שמעתי שבירושלים בק"ק חסידים בית אל העי"א אינם משנים בתפילת ט"ב משאר ימים כלל ומתפללים בטלית ותפילין כשאר הימים באין הבדל והפרש כלל".
ושם בסוגריים "א"ה וכן נוהגין פעה"ק ירושת"ו בכל הבתי כנסיות ובתי מדרש החדשים שבכל השכונות כמנהג ק"ק ב"א חוץ מארבע בתי כנסת העתיקות שבתוך העיר העתיקה נוהגים כסברת מרן בסי' תקנה".

איני יודע מי המגיה אבל מ"מ עדותו ברורה.

מצו' צילום הדברים
3.PDF
הסוגריים אלו דבריו של מרן הגרע”י כמו שחזר על טענה זו באותם מילים כמעט בחזו”ע, כך שאין להביא ראיה לרב עובדיה מהרב עובדיה.
הסוגריים בשו"ת קרית חנה דוד הם מהגרע"י?? מה זה השטויות האלו??

הגרע"י עצמו הביא ראיה לדבריו משו"ת קרית חנה דוד ולא אני, ולפי דבריך שהגרע"י כתב את ההערה שם יוצא שהגרע"י הוא זה שהביא ראיה לדבריו מדברי עצמו...

 
 

;PASD

משתמש חדש
שייגניסט אמר:
;PASD אמר:
יהודי אמר:
מכאן ראיה (אחת מני רבות) שהכלל שיסד הגרע"י לגבי קבלת דעת מרן איננו חד משמעי לדעתו.

ימחל לי מר, הגרע"י עצמו כתב את הכלל בזה(צריך ללמוד את דברי הגרע"י לפני שמביאים 'ראיות' ש'הכלל אינו חד משמעי' הנותן משמעות רחבה הרבה יותר)

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים.

וכ"כ הרשל"צ(בלשון מעט שונה לגבי תפילה בלבד) בעין יצחק עמ' קעח'.

מצו'

1.PDF
המקור של מרן הגרע”י זה הגר”ח פלאג’י בשו”ת לב חיים שהוא כ’ זאת אך יש לחלק שם מדובר ליישב כמה דברים בענייני תפילה שהספרדים נהגו כהאר”י ולא כהשו”ע ואילו כאן בשאר הערים בא”י לית מאן דפליג שנהגו כהשו”ע ולא כהאר”י. ודו”ק.
עכ”פ בשו”ת יחו”ד מרן הגרע”י עצמו פסק שבשאר הערים מקום שנוהגים כהשו”ע ימשיכו במנהגם.

מה נסגר?? המקור של הגרע"י הם שו"ת בכורי יעקב ושו"ת שואל ונשאל.
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
;PASD אמר:
איני יודע מי המגיה אבל מ"מ עדותו ברורה.
חשוב מאוד לדעת מי המגיה, משום שלא ברור שמדובר בעדות ולא בשמועה... יתירה מזאת, ישנן עדויות ברורות שהמנהג היה נחלת ק"ק בית אל ולא נחלתם של שאר בתי הכנסת.

על כל פנים, צריך להבין מדוע מנהג חדש עדיף על המנהג הקדום של כל בתי הכנסת והגם שהוא נגד מרן?
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
;PASD אמר:
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים.
בנידון דידן ישנה עדות של הגאון המני"ח שמנהג האר"י היה להניח תפילין בביתו ולקרוא בהם קריאת שמע. אומנם מנהג הרש"ש היה להניח תפילין בבית הכנסת, אבל זהו חידוש גדול, לעזוב את דברי מרן ואת העדות על האר"י ואף את המנהג הרווח בירושלים, וללכת אחרי הרש"ש.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
;PASD אמר:
שייגניסט אמר:
;PASD אמר:
ימחל לי מר, הגרע"י עצמו כתב את הכלל בזה(צריך ללמוד את דברי הגרע"י לפני שמביאים 'ראיות' ש'הכלל אינו חד משמעי' הנותן משמעות רחבה הרבה יותר)

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים.

וכ"כ הרשל"צ(בלשון מעט שונה לגבי תפילה בלבד) בעין יצחק עמ' קעח'.

מצו'

1.PDF
המקור של מרן הגרע”י זה הגר”ח פלאג’י בשו”ת לב חיים שהוא כ’ זאת אך יש לחלק שם מדובר ליישב כמה דברים בענייני תפילה שהספרדים נהגו כהאר”י ולא כהשו”ע ואילו כאן בשאר הערים בא”י לית מאן דפליג שנהגו כהשו”ע ולא כהאר”י. ודו”ק.
עכ”פ בשו”ת יחו”ד מרן הגרע”י עצמו פסק שבשאר הערים מקום שנוהגים כהשו”ע ימשיכו במנהגם.

מה נסגר?? המקור של הגרע"י הם שו"ת בכורי יעקב ושו"ת שואל ונשאל.
הגר”ח פלאג’י הינו פוסק קדום יותר, ודברי הלב חיים הובאו בס’ מרן הגרע”י בעשרות מקומות.
וגם א”ת להתעקש מ”מ ראיה היא מהלב חיים דאיהו כ’ כלל זה ומ”מ כאן פסק להניח רק במנחה או בשחרית ביחיד אבל לא בציבור ודו”ק.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
;PASD אמר:
שייגניסט אמר:
;PASD אמר:
לא שמעתי את דברי הרשל"צ שליט"א אבל אביו מרן הגרע"י זצ"ל ביחו"ד ח"ב סי' סז' התבסס גם על המפורש בשו"ת קרית חנה דוד "וכן שמעתי שבירושלים בק"ק חסידים בית אל העי"א אינם משנים בתפילת ט"ב משאר ימים כלל ומתפללים בטלית ותפילין כשאר הימים באין הבדל והפרש כלל".
ושם בסוגריים "א"ה וכן נוהגין פעה"ק ירושת"ו בכל הבתי כנסיות ובתי מדרש החדשים שבכל השכונות כמנהג ק"ק ב"א חוץ מארבע בתי כנסת העתיקות שבתוך העיר העתיקה נוהגים כסברת מרן בסי' תקנה".

איני יודע מי המגיה אבל מ"מ עדותו ברורה.

מצו' צילום הדברים
3.PDF
הסוגריים אלו דבריו של מרן הגרע”י כמו שחזר על טענה זו באותם מילים כמעט בחזו”ע, כך שאין להביא ראיה לרב עובדיה מהרב עובדיה.
הסוגריים בשו"ת קרית חנה דוד הם מהגרע"י?? מה זה השטויות האלו??

הגרע"י עצמו הביא ראיה לדבריו משו"ת קרית חנה דוד ולא אני, ולפי דבריך שהגרע"י כתב את ההערה שם יוצא שהגרע"י הוא זה שהביא ראיה לדבריו מדברי עצמו...
הרב עובדיה לא הביא ראיה לעצמו זה אתה עשית אלא כתב הערה בסוגריים ופתח א”ה - אמר המחבר, מיהו המחבר? הרב עובדיה!
דבר שני פתחתי את הקרית חנה דוד ואין שם את הסוגריים הללו הוי אומר שהרב עובדיה הוסיף מדיליה (שוב - הערה ולא ראיה). ולק”מ.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
;PASD אמר:
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים.
בנידון דידן ישנה עדות של הגאון המני"ח שמנהג האר"י היה להניח תפילין בביתו ולקרוא בהם קריאת שמע. אומנם מנהג הרש"ש היה להניח תפילין בבית הכנסת, אבל זהו חידוש גדול, לעזוב את דברי מרן ואת העדות על האר"י ואף את המנהג הרווח בירושלים, וללכת אחרי הרש"ש.
אם כת”ר יוכל להפנות אותי למקור מדוייק של הגאון המני”ח אודות מנהג האר”י אשמח מאוד.
ויישר כח לכת”ר שמהנה אותנו בבקיאותו העצומה בחכמה בהירה.
 
 
חלק עליון תַחתִית