אני רואה שנושא האשכול הוא ניתוק האברכים מן העולם הזה, אך בכל זאת הייתי רוצה להעלות נושא נוסף, והוא סייעתא דשמיא העצומה לה זוכים האברכים.
רעייתי עם נישואינו הייתה בעלת עבודה נחמדה בפועל של שנה וקצת.
חודשיים אחר נישואינו, באמצע החופש, קיבלנו הודעה על פיטוריה. התאריך האחרון לעבודתה אגב, היה ראש השנה.
כאברך צעיר שזה עתה נישא, שלהורים משני הצדדים לא היו אמצעים לעזור כלל, לא היה כיצד לעזור לנו, ואף את השכירות נאלצנו לשלם מאותה תקופה מסיבות שונות. מסיבות אלו, לא למותר לציין כי הבשורה הייתה די קשה מנשוא.
לא ידענו מכהיכן נתפרנס, ואני מדבר על אברך צעיר שאין לו צל של מושג בכלכלת בית, ובתשלומי חובות כחשמל וארנונה וכדו', וחשבון הבנק – ריק.
לגבי אבטלה אם שאלתם, הוצא לרעייתי לעבוד כקופאית, ואם הוספתם לשאול מדוע לא תעבוד כקופאית, התשובה היא כי השעות היו יום שישי עד 13:00 וכו', וכששאלה אם אפשר שעות אחרות אמרו לה: את בעצם מסרבת (משמעות הסירוב היא אי זכאות לדמי אבטלה).
החלטנו באותה תקופה להתחזק במידת הביטחון וללמוד בחובות הלבבות שער הביטחון, כדי לבסס את האמונה ולהקל על הקושי.
והנה, באותה תקופה ראינו ישועות רבות. אין לי צל של חושג איך זה ייתכן, אך למרות כל התשלומים וכו', היינו ב פ ל ו ס בחשבון הבנק בתקופה הנ"ל, דבר שאינו מובן מאליו אצלי גם כיום! בפתע פתאום, הביאה מנהלת פלונית שלום של 1000 ₪ על עבודה שנעשתה לפני שנים... שכן מעלינו ששיפץ, הביא פיצוי של 1200 ₪... כך הכל התנהל לעינינו הנדהמות, בלי צל של מושג כיצד זה ייתכן.
הסוף, כמובן, טוב ב"ה. באמצע סדר, דבר נדיר בשנה ראשונה, אני רואה צלצול ואשתי תחי' על הצג. הבנתי כי ככל הנראה נמצאה עבודה חדשה, ואכן כך היה ב"ה, קרובה מאוד לבית עם תנאים מעולים.
אני רוצה לציין, כי לעת הזאת בה חוששים האברכים מגזרות השלטון, יש להדגיש כי הפרנסה אינה בגלל ראש ממשלה פלוני או אלמוני, אלא מאיתו יתברך, ואין מעצור בידו מהושיע. ציבור בני בתורה, אברכי הכוללים, מתפרנסים בגזירת שמים, כך ולא אחרת. מי אמר? הסיפור שלי...
כידוע, הגיע פעם גביר מחו"ל לכולל פוניבז' וביקש לתרום כסף עבור כאלו שחיתנו את כל ילדיהם לפני עשר שנים ויש להם חובות על כתפיהם. כידוע, לא מצאו אף אחד וכולם כיסו את החובות...