שאלה יסודית: האם עלינו לקבל את כל פירושי הצדיקים לאורך הדורות כאמת היסטורית או רעיונית?

אור החכמה

משתמש ותיק
מש"כ כאן כבר כתבתיו כתגובה בתוך אשכול אחר, אבל החלטתי לפתוח אותו כאשכול בפנ"ע.

יש לי מחשבה כבר הרבה זמן, ואשמח לשמוע מה אומרים הת"ח על זה.
לענ"ד כאשר כל ספרי החסידות או הדרוש וכו' מחדשים משהו בסיפורי התנ"ך - כשמדובר בעניין היסטורי אין כוונתם לגלות לנו מה היה במציאות אז, דהיינו מה באמת פרעה חשב, ומה באמת התכוון משה רבינו בהכותו על הסלע וכו' וכו', שהרי א"כ מנין להם שזה מה שהיה מבחינה היסטורית??
אלא הכוונה היא ע"ד הידוע שהתורה כבר היתה קיימת קודם העולם וכתובים בה מושגים ורעיונות רוחניים שונים, המתלבשים בסיפורים ואף במצוות שונות, אבל מהות כללות התורה היא החכמה העליונה - דהיינו איך צריך להיות ע"פ האמת. וכל הסיפורים מבטאים אף הם רעיונות שבאים לידי ביטוי בסיפורים.
כאשר ספרי חסידות מדברים על מה שחשב אהרן הכהן לפני שבא להדליק את המנורה, לא מדברים על האדם שנקרא אהרן, אלא הכוונה היא לתאר את הצורה השלימה בה יכולה להתקיים עבודת הדלקת הנרות שבביהמ"ק. וכן לגבי כל דבר.
שהרי אם הם מדברים מבחינה היסטורית מאוד קשה לי להבין את מה שידוע שיש פרד"ס? וכי איך יתכן שבמעשה שהיה בפועל יש ע' פנים לתורה? אלא נראה לי כנ"ל.
בינתיים לא מצאתי מי שיאמר כדבריי במפורש, ואשמח אם ידונו החברים שליט"א ברעיון זה אם הוא נכון או לא.
ייש"כ.
 

עמנואל

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ואשמח אם ידונו החברים שליט"א ברעיון זה אם הוא נכון או לא.
מסתבר שהרבה חשבו שהבנתם את המאורעות מסתברת, וכי כך אירע במציאות. קשה לקבל שחכם מסוים יאמר שהיה כך וכך וכוונתו לא הייתה אלא שכך היה ראוי להיות, לפי בדיית לבו. אלא פשוט, כך הוא סבר שהיה.

עם זאת, ברור שיש הרבה פירושים בחז"ל ובספרים שהם נועדו להפנות תשומת לב ללשונות מסוימים במקרא ("מקרא אני דורש"), לחדד את הלומד ולהקנות לו יסודות ערכיים.

כבר כתב החיד"א על הדרשנים ששמים בפי רשעי עולם פלפולים תלמודיים וכיו"ב, וכתב שאין בכך רע אם הדברים מבוססים על הקדמות נכונות...
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
מסתבר שהרבה חשבו שהבנתם את המאורעות מסתברת, וכי כך אירע במציאות. קשה לקבל שחכם מסוים יאמר שהיה כך וכך וכוונתו לא הייתה אלא שכך היה ראוי להיות, לפי בדיית לבו. אלא פשוט, כך הוא סבר שהיה.
אני מבין שחלק מהם כך חשבו, אבל בעיקר על אלו שהתעסקו בפשט אני מסכים לקבל את זה, אבל לפעמים מאוד קשה לי לחשוב על פירושים מסוימים [בעיקר מצדיקי החסידות ועולם הדרוש] שבאמת התכוונו להודיע לנו מה היה במציאות, וד"ל
 

הערשלה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
עמנואל אמר:
מסתבר שהרבה חשבו שהבנתם את המאורעות מסתברת, וכי כך אירע במציאות. קשה לקבל שחכם מסוים יאמר שהיה כך וכך וכוונתו לא הייתה אלא שכך היה ראוי להיות, לפי בדיית לבו. אלא פשוט, כך הוא סבר שהיה.
אני מבין שחלק מהם כך חשבו, אבל בעיקר על אלו שהתעסקו בפשט אני מסכים לקבל את זה, אבל לפעמים מאוד קשה לי לחשוב על פירושים מסוימים [בעיקר מצדיקי החסידות ועולם הדרוש] שבאמת התכוונו להודיע לנו מה היה במציאות, וד"ל
בתורה יש פרד"ס פשט רמז דרש וסוד.
ברור שמה שנאמר על דרך הרמז הדרש והסוד אינו הפשט.
אלא שגם הדרכים הנוספות הם חלק מהתורה וממש כתובים בתורה.

מה שרק חשוב להוסיף שמה שנאמר בדרכים האחרים לא חייב להיות אחרת מהפשט.

ולגבי המציאות הנסתרת לכאורה, לדעתי הרבה פעמים במהלך בירור המציאות לעומקה יכולים לראות את בחינת 'אין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד', אבל כוונתם אחת.
 

ערבה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
מש"כ כאן כבר כתבתיו כתגובה בתוך אשכול אחר, אבל החלטתי לפתוח אותו כאשכול בפנ"ע.

יש לי מחשבה כבר הרבה זמן, ואשמח לשמוע מה אומרים הת"ח על זה.
לענ"ד כאשר כל ספרי החסידות או הדרוש וכו' מחדשים משהו בסיפורי התנ"ך - כשמדובר בעניין היסטורי אין כוונתם לגלות לנו מה היה במציאות אז, דהיינו מה באמת פרעה חשב, ומה באמת התכוון משה רבינו בהכותו על הסלע וכו' וכו', שהרי א"כ מנין להם שזה מה שהיה מבחינה היסטורית??
אלא הכוונה היא ע"ד הידוע שהתורה כבר היתה קיימת קודם העולם וכתובים בה מושגים ורעיונות רוחניים שונים, המתלבשים בסיפורים ואף במצוות שונות, אבל מהות כללות התורה היא החכמה העליונה - דהיינו איך צריך להיות ע"פ האמת. וכל הסיפורים מבטאים אף הם רעיונות שבאים לידי ביטוי בסיפורים.
כאשר ספרי חסידות מדברים על מה שחשב אהרן הכהן לפני שבא להדליק את המנורה, לא מדברים על האדם שנקרא אהרן, אלא הכוונה היא לתאר את הצורה השלימה בה יכולה להתקיים עבודת הדלקת הנרות שבביהמ"ק. וכן לגבי כל דבר.
שהרי אם הם מדברים מבחינה היסטורית מאוד קשה לי להבין את מה שידוע שיש פרד"ס? וכי איך יתכן שבמעשה שהיה בפועל יש ע' פנים לתורה? אלא נראה לי כנ"ל.
בינתיים לא מצאתי מי שיאמר כדבריי במפורש, ואשמח אם ידונו החברים שליט"א ברעיון זה אם הוא נכון או לא.
ייש"כ.

אני חושב שדבריך הנפלאים, פשוטים הם וכמו שכתבו קודמיי,
ואכן לא כל מדרש, וק"ו לא כל רעיון חסידי, מתיימר להציג את המציאות ההיסטורית,
וכמו שהגדיר זאת ר' משה שפירא על המדרש שהאבנים שיעקב ישן עליהם רבו והתחברו לאבן אחת - "בעיתונים זה לא היה כתוב".
ואולי כדאי שתביא כמה דוגמאות ספציפיות כדי לדון עליהם,
אך בכללות ודאי שיש מדרשי חז"ל ודרושים מאוחרים יותר שלא מתיימרים להציג את המציאות ההיסטורית,
ואפי' על איוב נחלקו האם היה, או רק משל היה.


 
 

במבי

משתמש ותיק
אפשר להביא ראיה מדברי התוי"ט שמדובר באמת רעיונית

במבי אמר:
ויש להביא ע"ז את דברי התוי"ט שכותב ".... אע"פ שבגמרא לא פירשו כן, הואיל ולעניין דינא לא נפקא מינה ולא מידי. הרשות נתונה לפרש. שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא, שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חיבורי הפירושים שמימות הגמ'. אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ'" עכ"ל (נזיר ה-ה)

 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
כשמדובר בעניין היסטורי אין כוונתם לגלות לנו מה היה במציאות אז, דהיינו מה באמת פרעה חשב

ונפק"מ לצאת יד"ח סיפור יציאת מצרים בליל הסדר...
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זרוע אמר:
אור החכמה אמר:
כשמדובר בעניין היסטורי אין כוונתם לגלות לנו מה היה במציאות אז, דהיינו מה באמת פרעה חשב

ונפק"מ לצאת יד"ח סיפור יציאת מצרים בליל הסדר...

יפה מאוד... אבל נראה לי שלאו דווקא, דייתכן שאף שם א"צ לספר את ההיסטוריה של יצי"מ, אלא להעביר את המסר.
אני כותב מסברא ולא בטוח בזה.
פעם הייתי בבני ברק בליל פסח, והלכתי לביה"כ הגדול שברמת אלחנן לשמוע את ר' שלמה לוינשטיין שמספר את סיפור יצי"מ כל הלילה, ושם הוא מכניס הרבה תיאורים משל עצמו בבדיחותא וכו' וכו' כדרך שנהג ר' יענקל גלינסקי ועוד הרבה מגידים, האם לא יצאו הם יד"ח יצי"מ בזה, שהרי סיפרו נתונים שבטוח לא היו ולא נבראו? אלא נראה לי פשוט שהעיקר להעביר את התוכן והמסר, ובנתונים אפשר להגזים להוריד או להפחית כמידת הצורך...
עכשיו אני חושב שאולי אתה צודק, ולכן תיקן בעל ההגדה לומר את פסוקי התורה בתור סיפור יצי"מ, שהרי הם הנתונים היחידים שבודאי היו...
 

ריש תורא

משתמש ותיק
ברור לך שבעוד 40 שנה כשיספרו על הקורונה כל אחד יספר מהזוית שלו,
זה על הסגר וזה על הקנסות והאחר על החיסונים או על תסמינים וכדומה.
מה באמת היה?
יהיה קשה מאוד להסביר ולתאר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
מש"כ כאן כבר כתבתיו כתגובה בתוך אשכול אחר, אבל החלטתי לפתוח אותו כאשכול בפנ"ע.

יש לי מחשבה כבר הרבה זמן, ואשמח לשמוע מה אומרים הת"ח על זה.
לענ"ד כאשר כל ספרי החסידות או הדרוש וכו' מחדשים משהו בסיפורי התנ"ך - כשמדובר בעניין היסטורי אין כוונתם לגלות לנו מה היה במציאות אז, דהיינו מה באמת פרעה חשב, ומה באמת התכוון משה רבינו בהכותו על הסלע וכו' וכו', שהרי א"כ מנין להם שזה מה שהיה מבחינה היסטורית??
אלא הכוונה היא ע"ד הידוע שהתורה כבר היתה קיימת קודם העולם וכתובים בה מושגים ורעיונות רוחניים שונים, המתלבשים בסיפורים ואף במצוות שונות, אבל מהות כללות התורה היא החכמה העליונה - דהיינו איך צריך להיות ע"פ האמת. וכל הסיפורים מבטאים אף הם רעיונות שבאים לידי ביטוי בסיפורים.
כאשר ספרי חסידות מדברים על מה שחשב אהרן הכהן לפני שבא להדליק את המנורה, לא מדברים על האדם שנקרא אהרן, אלא הכוונה היא לתאר את הצורה השלימה בה יכולה להתקיים עבודת הדלקת הנרות שבביהמ"ק. וכן לגבי כל דבר.
שהרי אם הם מדברים מבחינה היסטורית מאוד קשה לי להבין את מה שידוע שיש פרד"ס? וכי איך יתכן שבמעשה שהיה בפועל יש ע' פנים לתורה? אלא נראה לי כנ"ל.
בינתיים לא מצאתי מי שיאמר כדבריי במפורש, ואשמח אם ידונו החברים שליט"א ברעיון זה אם הוא נכון או לא.
ייש"כ.


על פניו אין במה להסתפק, הלא אם בפירוש דברי חז"ל במדרש, כמה מהראשונים פירשו על דרך הרעיון המופשט, בטח ובטח שרעיונות חסידיים שאמנם יצאו מפי שרפי קודש, אבל אפשר בנקל לפרשם בדרך זו, גם לדרך המסורה בידינו ובדורנו בנוגע לחז"ל, ומאי שנא מדרשי חז"ל מפירוש חסידים עילאין, וק"ו. ובחיפוש אפשר למצוא בפורום אשכולות רבים שסובבים סביב נקודה זו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
ריש תורא אמר:
ברור לך שבעוד 40 שנה כשיספרו על הקורונה כל אחד יספר מהזוית שלו,
זה על הסגר וזה על הקנסות והאחר על החיסונים או על תסמינים וכדומה.
מה באמת היה?
יהיה קשה מאוד להסביר ולתאר.
יפה, שזה אומר שכל סיפור שכל אחד יספר מהזווית שלו יהיה נכון.
כמו שמצאנו בתורה בבחינת אלו ואלו דא"ח.
וזה ההסבר בשבעים פנים לתורה.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
יפה מאוד... אבל נראה לי שלאו דווקא, דייתכן שאף שם א"צ לספר את ההיסטוריה של יצי"מ, אלא להעביר את המסר.
אני כותב מסברא ולא בטוח בזה.
פעם הייתי בבני ברק בליל פסח, והלכתי לביה"כ הגדול שברמת אלחנן לשמוע את ר' שלמה לוינשטיין שמספר את סיפור יצי"מ כל הלילה, ושם הוא מכניס הרבה תיאורים משל עצמו בבדיחותא וכו' וכו' כדרך שנהג ר' יענקל גלינסקי ועוד הרבה מגידים, האם לא יצאו הם יד"ח יצי"מ בזה, שהרי סיפרו נתונים שבטוח לא היו ולא נבראו? אלא נראה לי פשוט שהעיקר להעביר את התוכן והמסר, ובנתונים אפשר להגזים להוריד או להפחית כמידת הצורך...
עכשיו אני חושב שאולי אתה צודק, ולכן תיקן בעל ההגדה לומר את פסוקי התורה בתור סיפור יצי"מ, שהרי הם הנתונים היחידים שבודאי היו...
סיפר לי אדם אחד שהוא אמר לפני הגאון המופלא ר' אהרן יהושע צוקער שאי אפשר לספר את סיפור יציאת מצרים בצורה של סיפור מרתק בלי להוסיף פרטים בלי מקורות, ואמר לו הגאון הנזכר שהוא מספר כך ולכל פרט שהוא אומר יש מקור (חוץ מסיפור אחד שהוא מוסיף בשביל להעביר מסר שאינו קשור ליציאת מצרים שלסיפור זה אין מקור, וכנראה שלגבי סיפור זה הוא סומך על ילדיו שלא יחשבו [עכ"פ בגדלותם] שהוא התכוון שזה באמת היה).
 

הערשלה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
וכי איך יתכן שבמעשה שהיה בפועל יש ע' פנים לתורה?
כידוע שלכל מציאות יש הרבה פנים.
אתן דוגמא, אתה מראה לילד קטן עמוד בפרשת וישב ואתה שואל אותו: מה אתה רואה כאן? הוא עונה: קישקושים כמו נמלים.
אתה מראה זאת לילד קצת יותר גדול, הוא עונה: יש כאן הרבה אלף בית.
ילד גדול יותר יענה: יש כאן מילים.
ילד יותר גדול יענה: יש כאן את הסיפור של מכירת יוסף.
אתה בטח תראה שם אולי רעיון מוסרי או משהו כזה.

כולם רואים מציאות אחת אמיתית ובכ"ז כל אחד רואה את מה שהוא מבין שהוא רואה.
שים לב! אותה מציאות, כמה הסתכלויות שונות וכולם נכונות.

כך זה בכל התורה ברבדים עמוקים יותר ויותר וכולם שונים אבל אמיתיים ונכונים.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
(הדברים לקמן לא נכתבו ברור, כי איני מרוכז)

נחלקו רז"ל בענין ספר איוב.
לכאורה לא נחלקו לומר שלא נכתב ע"י משה רבינו.
אם כן משה רבינו כתב ספר עמוק בעניני ההשגחה שכר ועונש ועוד.
בתחילת הספר ובסופו יש סיפור,
ונחלקו רבותינו בזה.
י"א שהסיפור היה לפני תקופת משה רבינו או בזמנו.
ויש אומרים שהסיפור כלל לא היה, או שהיה בתקופה מאוחרת.

לכאורה מבואר שיש סיפור ויש לימודים. ולא מחייב שהסיפור והלימודים היו בתקופה אחת.

(ויש עוד ביאור. משה רבינו כתב ספר עם סיפור שלא היה ולא נברא.
לצורך הלימודים ששם.
אלא שבזכות זה, צריך הסיפור גם להתרחש במציאות)
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
מתאים יותר לנושא מסוים בחנוכה אבל תואם בדיוק את נידון האשכול
אמרתי חבל שישתקע אשכול זה בלא שתעלה פארודיה נאה זו בתוכו
בס"ד
אז מה באמת הם רצו.....
כולל "רנן התורה" – מסיבת חנוכה תש"ע.
..."קבעו שיר ורננים"... גוועה אט השירה מכל הפיות.
הידים נשלחו לקערת הסופגניות, וראש הכולל נעמד לומר מספר מילים מענינו של יום. הוא החל כדרכו בעניני הלכה עמוקים וטווה מהלך למדני בסוגיית "כבתה אינו זקוק לה", וכנהוג לקראת סיום החל להטיף מילותיו בעניני אגדה המושכים את הלב לפרסומי ניסא.
..."וכפי שקיבלתי מרבויתי, היונים היה להם מהלך, זה לא היה סתם גויים, זה חכמת יוון! ומה היא חכמת יוון? היוונים לא היה איכפת להם שנלמד תורה! אדרבה הם אהבו חכמה! הם לא רצו שנלמד בעיון! זה היה איכפת להם, לא היה אכפת להם שנקיים מצוות ואפילו שנלמד כל היום! רק לא בעיון!!! זה מה שהיוונים רצו!"...
ראש הכולל שהה רגע והמשיך: "וזה מדויק בבית יוסף בדיוק עצום! למה הב"י כתב את הקושיא שלו בספר בית יוסף, הרי אין בזה נפק"מ להלכה, וזה רק שאלה בעניני אגדה, איך זה נכנס בספר בית יוסף? והתירוץ, שעיקר העבודה בחנוכה זה ללמוד בעיון, ולכן הבית יוסף כתב בספרו שאלה כזאת שאין סוף למי שלומד אותה בעיון לכמות התירוצים שהוא יכול לומר עליה, וכך כבר אלפיים מאתיים שנה שמונה ימים אומרים כולם תירוצים חדשים על קושיא אחת, וכל זה מכח העיון! וזה עצמו תירוץ על הקושיא של הבית יוסף, שלכן תיקנו שמונה ימים ולא שבעה כדי שיוכלו ללמוד בעיון עוד יום אחד כל שנה ולהרויח עוד תירוצים על הקושיא הזו! זה מה שהיה אכפת ליוונים ואת זה הם רצו לבטל!
הנוכחים הפנימו לקרבם את התובנה המאלפת לפיה רצון היונים העיקרי היה שלא ללמוד בעיון ולא היה אכפת להם שנלמד בבקיאות.
כולם שרו יוונים במנגינה השניה, אכלו עוד פשטידה, והלכו לביתם.

כולל "רנן התורה" – חנוכה תשע"א.
ר' משה מבחירי האברכים שליט"א כובד לשאת דברים.
לאו מילתא זוטרתא היא, שכן ר' משה ידוע מלבד כוחו שבפיו המפיק מרגליות, גם בכח החידוש הנפלא בו ניחן, והכל אבו לשמוע את החידוש המפתיע שבודאי יאמר מלווה בסימוכין רבים כדרכו.
פתח ר' משה ואמר: ..."תמיד חשבנו שליוונים לא היה אכפת להם שנלמד תורה בבקיאות ועיקר רצונם היה לבטל לימוד התורה בעיון, ואפשר סברנו שבשל כך גזרו על חודש שבת ומילה הואיל והם עיקר סוגיות העיון שבש"ס, אבל אחר העיון נראה כי לא על העיון יצא קצף היוונים, ואדרבה לא היה אכפת להם בכלל שנלמד תורה יומם ולילה בעיון ובבקיאות. לעניות דעתי עיקר רצונם היה שלא נקום לתפילה בזמן ובציבור! ולכן גזרו על מצוות אלו, חודש – כי סברו שאין אומרים הלל אלא בחבר עיר ורצו לבטל תפילה בציבור. שבת – כי רצו לבטל את הזמן שבו כולם קמים לזמן ק"ש הראשון, ומילה שהיא וזמן קיומה בשעה מוקדמת גורמים למשתתפיה להשכים קום למנינים הראשונים. זה מה שהיוונים רצו!"....
הכל חככו ידים. היה בשביל מה לצפות. הן מעתה ידעו כולם כי אכן לא היה אכפת ליוונים שנלמד לא בעיון ולא בבקיאות, אלא עיקר רצונם היה שלא להשכים להתפלל בציבור.

בחנוכה תשע"ב כבר ידעו כל חברי כולל "רנן התורה" שאין בית המדרש בלא חידוש. מה עוד שהפעם נבחר לשאת דברים אחד מחריפי הדעת שבכולל, ר' רפאל. הרי ידעו כולם שבכוחו ליישב קושיות חמורות שבחמורות ולדחוף פילים בקופי מחטים בהינף ידו כמעביר פקק מעל פיה של צלוחית.
הנה זה הגיע. ר' רפאל הטיב את זקנו וקינח רבב של ריבת סופגניות שדבקה בשפמו, סידר את משקפיו בארשת חשיבות, כחכח בגרונו ואמר: "...מעודנו חשבנו כולנו כי רצון היוונים האמיתי היה שנלמד בבקיאות ולא בעיון, או שמא שלא נשכים בזמן לתפילה, אך לדעתי כל אלו בוקי סריקי שטפלו חסירי מדע וחקר על היוונים ואמיתות מטרותיהם וכוונותיהם הנסתרות, ואף הגדילו לומר שדברים שהיו עיקר ענינם לא היה להם איכפת מהם כלל רח"ל! ואחר עיון רב בדברי חז"ל וספרי החשמונאים וספרים החיצוניים הגעתי למסקנא שעיקר רצון היוונים מה שהם באמת רצו היה שלא ילמדו משנה ברורה! לא היה איכפת להם שנלמד יבמות עם ר' נחום, בבא בתרא עם ר' שמעון ור' נפתלי, ואפילו זבחים עם הגרי"ז, מה שהיה איכפת להם באמת זה שלא נלמד משנה ברורה! וההוכחה הכי גדולה זה שהם העלימו את כוונותיהם כדי שלא נדע מה הם באמת רוצים ולא נדע להתגונן נגדם, ולכן במקום להגיד סימן רע"א הם אמרו שבת, ובמקום לומר סימן תכ"ו הם אמרו חודש, ומילה הם העלימו לגמרי עד שלא נדע איפה זה כתוב באורח חיים ונחשוב שזה רק ביורה דעה, וכך עוד יותר לא נלמד משנה ברורה! וזה מדויק בלשון של על הניסים 'להשכיחם תורתך' שעיקר המטרה שרצו היונים היה להשכיח את מה שהם באמת רוצים להשכיח מהתורה, כך שנחשוב שהם רוצים דברים אחרים שלא היה אכפת להם מהם בכלל העיקר שלא נדע מה שהיונים באמת רצו"...
ההלם היה מוחלט. הציפיה הצדיקה את עצמה. אכן לאחר אלפיים ומאתיים שנה סוף סוף הוסר הלוט מעל פרצופם המדומה של היוונים, ואנחנו, כן אנחנו, חברי כולל "רנן התורה" עם המהלך של ר' רפאל הצלחנו לפצח את הקוד ולדעת מה היונים באמת רצו.
אך לא לעולם חוסן.

בשנה הבאה שנת תשע"ג, הגיע רב אורח, משגיח מבוגר ושבע ימים שכבר ראה את ר' אל'ה ור' חצק'ל ודלה מבארם, איש שיבה מורם מעם. הפעם ידעו כולם אין מה לצפות לחידוש בתחום רצון היונים, כי כפי שאמרנו אנחנו כבר יודעים משנה שעברה מה הם רצו ומה לא היה אכפת להם, נצפה לחידושים בתחום אחר.
המשגיח נכנס. שרו "ימים" ו"כי אורך ימים", "צדיק כתמר" ו"עוד ינובון", וכשנגמרו השירים כולם ישבו עם המשגיח.
אבל ההפתעה היתה רבה. המשגיח הישיש פתח בקול חלוש ואמר: .."כולם חושבים שהיוונים רצו להפריע ללמוד תורה בעיון או בבקיאות, לא לקום לתפילה בזמן או שלא ללמוד הלכה למעשה. אבל כל אלו דברים שונים וזרים ממה שקיבלתי מרבויתי, הם לימדוני שבכל דבר צריך לחפש את הנקודה הפנימית העמוקה ולא השטחיות שכל כך פושה בעולם של הבני תירה בדור האחרון. וקיבלתי מהם זכר צדיקים לברכה, שכל הפינטאלע של היוונים היתה נגד דבר אחד, נגד לימוד המוסר! שום דבר לא היה אכפת להם חוץ מזה! ושאלתי אחד מגדולי העובדים בדור הקודם מהיכן לקחו רבותינו את היסוד הזה בברירות כזו, והוא אמר במילים אלו ממש 'סאיז דאך אפשעטע זאך' – זה פשוט, והכונה בדבריו שממה שעשו החשמונאים נלמד מה רצו היונים, ואם הם תיקנו ימים שעושים בהם שמחה והודאה, ונהגו ישראל לעשותם ע"י מסיבות מרעים שבהם אומרים דברי מוסר, ודאי היה רצון החשמונאים כ'זה לעומת זה' להרבות מוסר בישראל כנגד מה שרצו היוונים לבטל! הם רצו שלא ילמדו מוסר, באו החשמונאים ונתחכמו ותיקנו שמונה ימים שכל יום ויום ישמעו כל בני התורה בעולם דרשה של מוסר וכך יתקרבו יותר ויותר למוסר. ומשעמדתי על הדערהע'ר הזה אני נוהג לומר אותו כל שנה ושנה למי ששמוע אותי, כדי שלא נפספס ח"ו את עיקר העבודה של החנוכה, ונדע באמת מה היונים רצו!"...
דברים כדרבנות. ועוד מפי משגיח מהדור הקודם. ואנחנו פספסנו את כל העבוידה של חנוכה עד היום. טוב שנשארנו בחיים ואפשר לתקן את הכל מחנוכה הבא וללמוד יותר מוסר.

בשנת תשע"ד עוד לפני המסיבה נועדו שנים מבחירי האברכים בכולל "רנן התורה" ר' שלום יוחנן ור' חיים צבי לעזוב את כל הבלי העולם ולהסתגר בעליית הגג של בית המדרש שעות ארוכות כדי לפצח אחת ולתמיד את הספק הנצחי, מה רצו היונים ומה לא היה אכפת להם! הם פתחו ספרים ומחשבים, עברו על כל הקוטרסים החבורות הגליונות והעלונים של חנוכה מעשורים קודמים ועכשויים, ולאחר בירור מקיף ומעמיק בו עלו ונפסלו כל האפשרויות הם סברו שסוף סוף עלה בידם דבר שאי אפשר לחלוק עליו. כפטיש יפוצץ סלע! הם ביקשו מראש הכולל שיתן להם לדבר במסיבה כי הולכת להיות רעידת אדמה אמיתית לאור החשיפה שלהם.
ראש הכולל שמראש נתן להם את הרשות לעזוב את לימוד הכולל הרגיל בסוגיא דתערובות בשבועות האחרונים לצורך הבירור הלכה למעשה החשוב והגורלי כמובן נתן מיד את הסכמתו ואף הוא חיכה במתח לשמוע את המסקנות שלהם.
בגלל שר' שלום יוחנן מבוגר יותר, הוא קיבל את הכבוד להשמיע את המסקנות עם הראיות בקיצור.
כך אמר ר' שלום: ..."כבר דורי דורות מנסים כל הלומדים להבין מה רצו היוונים ולא מצליחים. לכן הנחת היסוד שלי ושל ר' חיים צבי היתה שכנראה היתה להם כזאת מחשבה עמוקה וכזה רצון פנימי שרק עם הרבה עמל אפשר לפצח אותו. נטיית הלב שלנו היתה שכנראה מרוב חכמה הם היו איפכא מסתברניקע'ס שרצו שנחשוב על דבר שהוא הכי חשוב והוא סמל הנצחון של החשמונאים ובאמת זה היה הרצון שלהם שנחשוב, ולא נשים לב שאת הנצחון הזה הם יזמו וזה היה רצונם האמיתי, ולא היה אכפת להם שנחשוב שנצחו אותם רק בשביל להרויח את הרצון הזה הפנימי שלהם!" הכריז ר' שלום בפאתוס.
ר' שלום התנשם והמשיך בהתרגשות: "ולכן הגענו למסקנא שהיונים רצו שהחשמונאים ינצחו אותם ויתקנו חג מיוחד של שמונה ימים, והם החביאו פח חתום בעומק השיתין כדי שידליקו ממנו שמונה ימים. ובשביל מה הם עשו את כל זה? כדי להרוס את סדרי הכוללים! הם ידעו היונים שצומת העצבים של העליונים והתחתונים זה כוללי האברכים והסדרים שלהם זה קודש קדשים! ולכן הם רצו לעשות לחשמונאים נס שהם ידעו בחכמת יוון העמוקה שלהם שהחשמונאים יתקנו זכר לנס הזה להדליק נרות בשקיעת החמה עד צאת הכוכבים שזה אמצע סדר שני. והם ידעו שיהיו ראשי כוללים שכדי לחוס על הזמן של סדר שני שהפסידו ממנו בגלל ההדלקה, הם יאריכו את סדר א' בשלוש שעות, ואז האברכים יהיו עייפים וירדמו גם אחרי שהם ידליקו נרות חנוכה וילך להם גם הסדר שני וגם הסדר שלישי! אבל אחרי הכל הם חששו אולי יהיו אברכים שיצליחו לשרוד את הסדר שלישי, או שהם יצאו לפני הזמן מהכולל בבוקר וינוחו קצת בצהריים ולא יהיו כל כך עייפים אחר כך. לכן בחכמתם העצומה הם גרמו לכך שהחשמונאים יתקנו מסיבות כל לילה עם הרבה תירוצים על הקושיא של הבית יוסף עם שבע מנגינות של יוונים, כדי שבסדר שלישי לא ילמדו וילכו לישון מאוחר וכך יפסידו גם את סדר שלישי וגם את סדר א' של למחרת! וזה גם התירוץ על הקושיא של הבית יוסף, שהיוונים ידעו שאם יש סדר אחד שלא נפגע בשבוע שלם הוא יכול להציל את כל השבוע כמו שלמדונו רבויתינו, ולכן הם עשו שמונה ימים ולא שבעה, כדי שגם הסדר הראשון וגם הסדר האחרון בשבוע יהיה עדיין בחנוכה ויהרס גם הוא! וזה היה רצון היוונים האמיתי וכל השאר לא היה אכפת להם בכלל!
לא יאומן!!! אמרו כולם בתדהמה.
ר' יצחק בער המעשי שבין האברכים הציע לשלוח משלחת לגדולי הדור כדי לשאול מה לעשות כדי לתקן את המצב. איך אפשר שיתקיים רצון היונים וכולנו נעסוק אלפי שנים במה שלא היה אכפת להם בכלל.

אכן נשלחה משלחת לשני פוסקים חשובים. שניהם נדרכו ונבעתו כשהבינו את הטעות האיומה שאנחנו חיים בה כל כך הרבה שנים עם כל ההשלכות שלה. הפוסק הראשון אמר שלדעתו הואיל והיום לא כלתה רגל מהשוק עד שעה מאוד מאוחרת, יש להדליק את נרות החנוכה לאחר ששבים מסדר שלישי בערך ב11 בלילה, וכך לא יפגעו סדרי הכולל. ואת מסיבות ההלל וההודאה הוא הציע להפוך לארוחות בוקר שיהיו לפני שיתחיל סדר א' למחרת. אבל הפוסק השני התנגד לרעיון כי הוא טען שכך לא יהיה פרסומי ניסא לבעלבתי'ם שכבר הלכו לישון והם לא ידעו מה היה רצון היונים האמיתי כי הם לא לומדים בכולל והם לא מבינים את המהלך החדש. ולכן יותר טוב אמר הפוסק השני שימנה כל אברך את אשתו להיות שליח שלו להדליק כל ימי החנוכה את הנרות בזמנם כשהוא בכולל, וכך הוא לא ידליק לעולם ועד נרות חנוכה וסדרי הכולל ימשיכו כרגיל ורצון היונים לא יתממש. הפוסק הראשון שהובאה לפניו ההצעה הזו פקפק בה, כי הרי היונים רצו שכל הנכנסת לחופה תבעל להגמון תחילה, והרי היא לא יכולה להיות שליח של ההגמון להדליק נרות חנוכה, ועל כרחך שלא זה מה שהיונים רצו שיהיה.
מה ששניהם הסכימו שכנראה הגענו לתירוץ האמיתי על הקושיא של הבית יוסף, ובשביל זה עשו יום נוסף לחנוכה, שבו ידונו מעכשיו עד סוף הדורות, מה לעשות עם רצון היונים ואיך לא להכשל במה שלא היה אכפת להם בכלל.



הצג קובץ מצורף מה הם רצו.doc.docx
 

בן אבנר

משתמש ותיק
יש לי הערה קטנה על ניסוח הכותרת.
אף במפרשים שנסביר שהם התכוונו לתת פירוש עובדתי למעשה המתואר בפסוק או בגמ',
אך פשוט לי שאינם מתכוונים שוודאי שכך היה,
אלא שאפשר והגיוני ומסתבר שזה מה שקרה, וע"פ פירוש זה מיושבים כמה קושיות.

ולפני זמן ראיתי חוברת ושמה "יוסף מוקיר שבת-הסיפור המלא",
ושם ליקט מכל המפרשים אשר מצאה ידו תיאורים על מה שקרה שם.
והוסיף לארוג שם גם את סיפור החייט שקנה דג יקר בעיו"כ [כיון שמצא רמז במדרש שזה קשור].
ויצא לו ספר לתפארה.
ואמר לי אחד שנראה משם הספר כאילו חז"ל ח"ו הסתירו מאיתנו את הסיפור המלא, והוא זה שחשף אותו...

ועכ"פ ברור שאם היה שואל את המהרש"א הפנ"י ושאר המפרשים האם ניתן להשתמש בפירושם כאמת עובדתית הם היו עונים שלא,
והמלקט את כל הפרושים שנאמרו בענין וודאי ששזורים בזה גם דברים שלא קרו במציאות.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
אמונת אומן אמר:
אברהם העברי אמר:
אמרתי חבל שישתקע אשכול זה בלא שתעלה פארודיה נאה זו בתוכו
מבטן מי יצאו?
ראיתי שנהנית (נתת תודה) א"כ למאי נ"מ ?
שם המחבר חתום על מסמך הוורד - נח קזצקוב.
נ''מ להכרת טובה. 
 
 
ברשות,
אגיב רגע לשאלה המקורית.
הרבה נמצא בספרים, ובעיקר בספרי החסידות, שפרעה, למשל, עשה הרבה חשבונות בשיעבוד בני ישראל, עם ענינים עמוקים כגון, שהוא ידע שיו"ד ש השם לא יכול להאיר בלי מתן תורה, ולכן הקב"ה היה צריך לדלג על ההרים, או שפרעה רצה לעשות פירוד בין תפארת מלוכה ליסוד מלכות ולכן נקרא 'פרעה', ולכן במכת ארבה כתיב אני ה', שבמכה זו נתאחד קוב"ה ושכנתיה, ועוד כיוצא בזה.
והשאלה היא, האם פרעה באמת ידע את הענינים הנוראים האלו או לא?
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ברשות,
אגיב רגע לשאלה המקורית.
הרבה נמצא בספרים, ובעיקר בספרי החסידות, שפרעה, למשל, עשה הרבה חשבונות בשיעבוד בני ישראל, עם ענינים עמוקים כגון, שהוא ידע שיו"ד ש השם לא יכול להאיר בלי מתן תורה, ולכן הקב"ה היה צריך לדלג על ההרים, או שפרעה רצה לעשות פירוד בין תפארת מלוכה ליסוד מלכות ולכן נקרא 'פרעה', ולכן במכת ארבה כתיב אני ה', שבמכה זו נתאחד קוב"ה ושכנתיה, ועוד כיוצא בזה.
והשאלה היא, האם פרעה באמת ידע את הענינים הנוראים האלו או לא?

בעניין הנידון אפשר לומר ששרו בשמיים ידע ולכן כיוון אותו לעשות כך, וכפי שמעידה התורה "כי אני הכבדתי את ליבו".
 

חימקו

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ברשות,
אגיב רגע לשאלה המקורית.
הרבה נמצא בספרים, ובעיקר בספרי החסידות, שפרעה, למשל, עשה הרבה חשבונות בשיעבוד בני ישראל, עם ענינים עמוקים כגון, שהוא ידע שיו"ד ש השם לא יכול להאיר בלי מתן תורה, ולכן הקב"ה היה צריך לדלג על ההרים, או שפרעה רצה לעשות פירוד בין תפארת מלוכה ליסוד מלכות ולכן נקרא 'פרעה', ולכן במכת ארבה כתיב אני ה', שבמכה זו נתאחד קוב"ה ושכנתיה, ועוד כיוצא בזה.
והשאלה היא, האם פרעה באמת ידע את הענינים הנוראים האלו או לא?

אני חושב שיש לחלק בין כונה רוחנית/קבלית שלדעתי לא היתה לפרעה,(אולי לשרו למעלה) לבין כוונה נסתרת, שלפעמים הוא בעצמו אינו מכיר בה.
(כך לדוג' את הניסיון לגרום לחרדים לשרת בצבא, הם יגידו לך שזה שרצונם שהחרדים יתגייסו, נובע משיקולים מלחמתיים נטו, ואנחנו יודעים שהם רוצים לקלקל אותנו, ושהצבא זה סוג של כור היתוך ישראלי.)
 

לבי במערב

משתמש ותיק
חימקו אמר:
(כך לדוג' את הניסיון לגרום לחרדים לשרת בצבא, הם יגידו לך שזה שרצונם שהחרדים יתגייסו, נובע משיקולים מלחמתיים נטו, ואנחנו יודעים שהם רוצים לקלקל אותנו, ושהצבא זה סוג של כור היתוך ישראלי.)
דוגמא שאינה מוצלחת במיוחד.
המעודדים את הגיוס אומרים במפורש שמטרתם היא הטמעת החרדים בציבור הכללי, ואכן קמה על כך התנגדותם של כמה מאנשי הצבא - הטוענים (ובצדק...) כי אי"ז מתפקידו.
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
חימקו אמר:
(כך לדוג' את הניסיון לגרום לחרדים לשרת בצבא, הם יגידו לך שזה שרצונם שהחרדים יתגייסו, נובע משיקולים מלחמתיים נטו, ואנחנו יודעים שהם רוצים לקלקל אותנו, ושהצבא זה סוג של כור היתוך ישראלי.)
דוגמא שאינה מוצלחת במיוחד.
המעודדים את הגיוס אומרים במפורש שמטרתם היא הטמעת החרדים בציבור הכללי, ואכן קמה על כך התנגדותם של כמה מאנשי הצבא - הטוענים (ובצדק...) כי אי"ז מתפקידו.

טוב, אני לא שמעתי אף פעם איש צבא או פוליטקאי אומרים זאת במפורש, אבל לנע"כ.
 

הערשלה

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ברשות,
אגיב רגע לשאלה המקורית.
הרבה נמצא בספרים, ובעיקר בספרי החסידות, שפרעה, למשל, עשה הרבה חשבונות בשיעבוד בני ישראל, עם ענינים עמוקים כגון, שהוא ידע שיו"ד ש השם לא יכול להאיר בלי מתן תורה, ולכן הקב"ה היה צריך לדלג על ההרים, או שפרעה רצה לעשות פירוד בין תפארת מלוכה ליסוד מלכות ולכן נקרא 'פרעה', ולכן במכת ארבה כתיב אני ה', שבמכה זו נתאחד קוב"ה ושכנתיה, ועוד כיוצא בזה.
והשאלה היא, האם פרעה באמת ידע את הענינים הנוראים האלו או לא?
אני מעלה אפשרות לגבי הדוגמא שהבאת.

יתכן שמי שגדל בילדות על ציורים מסוימים שגרמו להבין שפרעה היה איזה גוי מטומטם ורשע באמת לא מבין מה לו ולשמות הק'.
אבל אולי הוא דווקא היה בעל השגה רוחנית גבוהה ומוטעית כמו שרואים בפירוש אצל בלעם.

הייתי מציע לא למהר ולהסיק מסקנות לפי הציורים מילדות, אלא לפי מה שמופיע בספרים הק'.
 

דניאלי

משתמש ותיק
פעם בא מישהו לפני החזו"א ודיבר על מאמרי חז"ל מסוימים שנראים ע"ד גוזמא שהם לא כפשוטם..
קרא מיד החזו"א לאחד מבני ביתו ואמר לו בשקט שירחיק ממנו את היין...
אם אני זוכר נכון היה גם מעשה כזה על אחד שהיה רגיל להביא לחזו"א את היין וג"כ דיבר איתו על מאמרי חז"ל שלא היו במציאות, הודיע לו שיותר לא יביא לו יין
 

דניאלי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
מתאים יותר לנושא מסוים בחנוכה אבל תואם בדיוק את נידון האשכול
אמרתי חבל שישתקע אשכול זה בלא שתעלה פארודיה נאה זו בתוכו
בס"ד
אז מה באמת הם רצו.....
כולל "רנן התורה" – מסיבת חנוכה תש"ע.
..."קבעו שיר ורננים"... גוועה אט השירה מכל הפיות.
הידים נשלחו לקערת הסופגניות, וראש הכולל נעמד לומר מספר מילים מענינו של יום. הוא החל כדרכו בעניני הלכה עמוקים וטווה מהלך למדני בסוגיית "כבתה אינו זקוק לה", וכנהוג לקראת סיום החל להטיף מילותיו בעניני אגדה המושכים את הלב לפרסומי ניסא.
..."וכפי שקיבלתי מרבויתי, היונים היה להם מהלך, זה לא היה סתם גויים, זה חכמת יוון! ומה היא חכמת יוון? היוונים לא היה איכפת להם שנלמד תורה! אדרבה הם אהבו חכמה! הם לא רצו שנלמד בעיון! זה היה איכפת להם, לא היה אכפת להם שנקיים מצוות ואפילו שנלמד כל היום! רק לא בעיון!!! זה מה שהיוונים רצו!"...
ראש הכולל שהה רגע והמשיך: "וזה מדויק בבית יוסף בדיוק עצום! למה הב"י כתב את הקושיא שלו בספר בית יוסף, הרי אין בזה נפק"מ להלכה, וזה רק שאלה בעניני אגדה, איך זה נכנס בספר בית יוסף? והתירוץ, שעיקר העבודה בחנוכה זה ללמוד בעיון, ולכן הבית יוסף כתב בספרו שאלה כזאת שאין סוף למי שלומד אותה בעיון לכמות התירוצים שהוא יכול לומר עליה, וכך כבר אלפיים מאתיים שנה שמונה ימים אומרים כולם תירוצים חדשים על קושיא אחת, וכל זה מכח העיון! וזה עצמו תירוץ על הקושיא של הבית יוסף, שלכן תיקנו שמונה ימים ולא שבעה כדי שיוכלו ללמוד בעיון עוד יום אחד כל שנה ולהרויח עוד תירוצים על הקושיא הזו! זה מה שהיה אכפת ליוונים ואת זה הם רצו לבטל!
הנוכחים הפנימו לקרבם את התובנה המאלפת לפיה רצון היונים העיקרי היה שלא ללמוד בעיון ולא היה אכפת להם שנלמד בבקיאות.
כולם שרו יוונים במנגינה השניה, אכלו עוד פשטידה, והלכו לביתם.

כולל "רנן התורה" – חנוכה תשע"א.
ר' משה מבחירי האברכים שליט"א כובד לשאת דברים.
לאו מילתא זוטרתא היא, שכן ר' משה ידוע מלבד כוחו שבפיו המפיק מרגליות, גם בכח החידוש הנפלא בו ניחן, והכל אבו לשמוע את החידוש המפתיע שבודאי יאמר מלווה בסימוכין רבים כדרכו.
פתח ר' משה ואמר: ..."תמיד חשבנו שליוונים לא היה אכפת להם שנלמד תורה בבקיאות ועיקר רצונם היה לבטל לימוד התורה בעיון, ואפשר סברנו שבשל כך גזרו על חודש שבת ומילה הואיל והם עיקר סוגיות העיון שבש"ס, אבל אחר העיון נראה כי לא על העיון יצא קצף היוונים, ואדרבה לא היה אכפת להם בכלל שנלמד תורה יומם ולילה בעיון ובבקיאות. לעניות דעתי עיקר רצונם היה שלא נקום לתפילה בזמן ובציבור! ולכן גזרו על מצוות אלו, חודש – כי סברו שאין אומרים הלל אלא בחבר עיר ורצו לבטל תפילה בציבור. שבת – כי רצו לבטל את הזמן שבו כולם קמים לזמן ק"ש הראשון, ומילה שהיא וזמן קיומה בשעה מוקדמת גורמים למשתתפיה להשכים קום למנינים הראשונים. זה מה שהיוונים רצו!"....
הכל חככו ידים. היה בשביל מה לצפות. הן מעתה ידעו כולם כי אכן לא היה אכפת ליוונים שנלמד לא בעיון ולא בבקיאות, אלא עיקר רצונם היה שלא להשכים להתפלל בציבור.

בחנוכה תשע"ב כבר ידעו כל חברי כולל "רנן התורה" שאין בית המדרש בלא חידוש. מה עוד שהפעם נבחר לשאת דברים אחד מחריפי הדעת שבכולל, ר' רפאל. הרי ידעו כולם שבכוחו ליישב קושיות חמורות שבחמורות ולדחוף פילים בקופי מחטים בהינף ידו כמעביר פקק מעל פיה של צלוחית.
הנה זה הגיע. ר' רפאל הטיב את זקנו וקינח רבב של ריבת סופגניות שדבקה בשפמו, סידר את משקפיו בארשת חשיבות, כחכח בגרונו ואמר: "...מעודנו חשבנו כולנו כי רצון היוונים האמיתי היה שנלמד בבקיאות ולא בעיון, או שמא שלא נשכים בזמן לתפילה, אך לדעתי כל אלו בוקי סריקי שטפלו חסירי מדע וחקר על היוונים ואמיתות מטרותיהם וכוונותיהם הנסתרות, ואף הגדילו לומר שדברים שהיו עיקר ענינם לא היה להם איכפת מהם כלל רח"ל! ואחר עיון רב בדברי חז"ל וספרי החשמונאים וספרים החיצוניים הגעתי למסקנא שעיקר רצון היוונים מה שהם באמת רצו היה שלא ילמדו משנה ברורה! לא היה איכפת להם שנלמד יבמות עם ר' נחום, בבא בתרא עם ר' שמעון ור' נפתלי, ואפילו זבחים עם הגרי"ז, מה שהיה איכפת להם באמת זה שלא נלמד משנה ברורה! וההוכחה הכי גדולה זה שהם העלימו את כוונותיהם כדי שלא נדע מה הם באמת רוצים ולא נדע להתגונן נגדם, ולכן במקום להגיד סימן רע"א הם אמרו שבת, ובמקום לומר סימן תכ"ו הם אמרו חודש, ומילה הם העלימו לגמרי עד שלא נדע איפה זה כתוב באורח חיים ונחשוב שזה רק ביורה דעה, וכך עוד יותר לא נלמד משנה ברורה! וזה מדויק בלשון של על הניסים 'להשכיחם תורתך' שעיקר המטרה שרצו היונים היה להשכיח את מה שהם באמת רוצים להשכיח מהתורה, כך שנחשוב שהם רוצים דברים אחרים שלא היה אכפת להם מהם בכלל העיקר שלא נדע מה שהיונים באמת רצו"...
ההלם היה מוחלט. הציפיה הצדיקה את עצמה. אכן לאחר אלפיים ומאתיים שנה סוף סוף הוסר הלוט מעל פרצופם המדומה של היוונים, ואנחנו, כן אנחנו, חברי כולל "רנן התורה" עם המהלך של ר' רפאל הצלחנו לפצח את הקוד ולדעת מה היונים באמת רצו.
אך לא לעולם חוסן.

בשנה הבאה שנת תשע"ג, הגיע רב אורח, משגיח מבוגר ושבע ימים שכבר ראה את ר' אל'ה ור' חצק'ל ודלה מבארם, איש שיבה מורם מעם. הפעם ידעו כולם אין מה לצפות לחידוש בתחום רצון היונים, כי כפי שאמרנו אנחנו כבר יודעים משנה שעברה מה הם רצו ומה לא היה אכפת להם, נצפה לחידושים בתחום אחר.
המשגיח נכנס. שרו "ימים" ו"כי אורך ימים", "צדיק כתמר" ו"עוד ינובון", וכשנגמרו השירים כולם ישבו עם המשגיח.
אבל ההפתעה היתה רבה. המשגיח הישיש פתח בקול חלוש ואמר: .."כולם חושבים שהיוונים רצו להפריע ללמוד תורה בעיון או בבקיאות, לא לקום לתפילה בזמן או שלא ללמוד הלכה למעשה. אבל כל אלו דברים שונים וזרים ממה שקיבלתי מרבויתי, הם לימדוני שבכל דבר צריך לחפש את הנקודה הפנימית העמוקה ולא השטחיות שכל כך פושה בעולם של הבני תירה בדור האחרון. וקיבלתי מהם זכר צדיקים לברכה, שכל הפינטאלע של היוונים היתה נגד דבר אחד, נגד לימוד המוסר! שום דבר לא היה אכפת להם חוץ מזה! ושאלתי אחד מגדולי העובדים בדור הקודם מהיכן לקחו רבותינו את היסוד הזה בברירות כזו, והוא אמר במילים אלו ממש 'סאיז דאך אפשעטע זאך' – זה פשוט, והכונה בדבריו שממה שעשו החשמונאים נלמד מה רצו היונים, ואם הם תיקנו ימים שעושים בהם שמחה והודאה, ונהגו ישראל לעשותם ע"י מסיבות מרעים שבהם אומרים דברי מוסר, ודאי היה רצון החשמונאים כ'זה לעומת זה' להרבות מוסר בישראל כנגד מה שרצו היוונים לבטל! הם רצו שלא ילמדו מוסר, באו החשמונאים ונתחכמו ותיקנו שמונה ימים שכל יום ויום ישמעו כל בני התורה בעולם דרשה של מוסר וכך יתקרבו יותר ויותר למוסר. ומשעמדתי על הדערהע'ר הזה אני נוהג לומר אותו כל שנה ושנה למי ששמוע אותי, כדי שלא נפספס ח"ו את עיקר העבודה של החנוכה, ונדע באמת מה היונים רצו!"...
דברים כדרבנות. ועוד מפי משגיח מהדור הקודם. ואנחנו פספסנו את כל העבוידה של חנוכה עד היום. טוב שנשארנו בחיים ואפשר לתקן את הכל מחנוכה הבא וללמוד יותר מוסר.

בשנת תשע"ד עוד לפני המסיבה נועדו שנים מבחירי האברכים בכולל "רנן התורה" ר' שלום יוחנן ור' חיים צבי לעזוב את כל הבלי העולם ולהסתגר בעליית הגג של בית המדרש שעות ארוכות כדי לפצח אחת ולתמיד את הספק הנצחי, מה רצו היונים ומה לא היה אכפת להם! הם פתחו ספרים ומחשבים, עברו על כל הקוטרסים החבורות הגליונות והעלונים של חנוכה מעשורים קודמים ועכשויים, ולאחר בירור מקיף ומעמיק בו עלו ונפסלו כל האפשרויות הם סברו שסוף סוף עלה בידם דבר שאי אפשר לחלוק עליו. כפטיש יפוצץ סלע! הם ביקשו מראש הכולל שיתן להם לדבר במסיבה כי הולכת להיות רעידת אדמה אמיתית לאור החשיפה שלהם.
ראש הכולל שמראש נתן להם את הרשות לעזוב את לימוד הכולל הרגיל בסוגיא דתערובות בשבועות האחרונים לצורך הבירור הלכה למעשה החשוב והגורלי כמובן נתן מיד את הסכמתו ואף הוא חיכה במתח לשמוע את המסקנות שלהם.
בגלל שר' שלום יוחנן מבוגר יותר, הוא קיבל את הכבוד להשמיע את המסקנות עם הראיות בקיצור.
כך אמר ר' שלום: ..."כבר דורי דורות מנסים כל הלומדים להבין מה רצו היוונים ולא מצליחים. לכן הנחת היסוד שלי ושל ר' חיים צבי היתה שכנראה היתה להם כזאת מחשבה עמוקה וכזה רצון פנימי שרק עם הרבה עמל אפשר לפצח אותו. נטיית הלב שלנו היתה שכנראה מרוב חכמה הם היו איפכא מסתברניקע'ס שרצו שנחשוב על דבר שהוא הכי חשוב והוא סמל הנצחון של החשמונאים ובאמת זה היה הרצון שלהם שנחשוב, ולא נשים לב שאת הנצחון הזה הם יזמו וזה היה רצונם האמיתי, ולא היה אכפת להם שנחשוב שנצחו אותם רק בשביל להרויח את הרצון הזה הפנימי שלהם!" הכריז ר' שלום בפאתוס.
ר' שלום התנשם והמשיך בהתרגשות: "ולכן הגענו למסקנא שהיונים רצו שהחשמונאים ינצחו אותם ויתקנו חג מיוחד של שמונה ימים, והם החביאו פח חתום בעומק השיתין כדי שידליקו ממנו שמונה ימים. ובשביל מה הם עשו את כל זה? כדי להרוס את סדרי הכוללים! הם ידעו היונים שצומת העצבים של העליונים והתחתונים זה כוללי האברכים והסדרים שלהם זה קודש קדשים! ולכן הם רצו לעשות לחשמונאים נס שהם ידעו בחכמת יוון העמוקה שלהם שהחשמונאים יתקנו זכר לנס הזה להדליק נרות בשקיעת החמה עד צאת הכוכבים שזה אמצע סדר שני. והם ידעו שיהיו ראשי כוללים שכדי לחוס על הזמן של סדר שני שהפסידו ממנו בגלל ההדלקה, הם יאריכו את סדר א' בשלוש שעות, ואז האברכים יהיו עייפים וירדמו גם אחרי שהם ידליקו נרות חנוכה וילך להם גם הסדר שני וגם הסדר שלישי! אבל אחרי הכל הם חששו אולי יהיו אברכים שיצליחו לשרוד את הסדר שלישי, או שהם יצאו לפני הזמן מהכולל בבוקר וינוחו קצת בצהריים ולא יהיו כל כך עייפים אחר כך. לכן בחכמתם העצומה הם גרמו לכך שהחשמונאים יתקנו מסיבות כל לילה עם הרבה תירוצים על הקושיא של הבית יוסף עם שבע מנגינות של יוונים, כדי שבסדר שלישי לא ילמדו וילכו לישון מאוחר וכך יפסידו גם את סדר שלישי וגם את סדר א' של למחרת! וזה גם התירוץ על הקושיא של הבית יוסף, שהיוונים ידעו שאם יש סדר אחד שלא נפגע בשבוע שלם הוא יכול להציל את כל השבוע כמו שלמדונו רבויתינו, ולכן הם עשו שמונה ימים ולא שבעה, כדי שגם הסדר הראשון וגם הסדר האחרון בשבוע יהיה עדיין בחנוכה ויהרס גם הוא! וזה היה רצון היוונים האמיתי וכל השאר לא היה אכפת להם בכלל!
לא יאומן!!! אמרו כולם בתדהמה.
ר' יצחק בער המעשי שבין האברכים הציע לשלוח משלחת לגדולי הדור כדי לשאול מה לעשות כדי לתקן את המצב. איך אפשר שיתקיים רצון היונים וכולנו נעסוק אלפי שנים במה שלא היה אכפת להם בכלל.

אכן נשלחה משלחת לשני פוסקים חשובים. שניהם נדרכו ונבעתו כשהבינו את הטעות האיומה שאנחנו חיים בה כל כך הרבה שנים עם כל ההשלכות שלה. הפוסק הראשון אמר שלדעתו הואיל והיום לא כלתה רגל מהשוק עד שעה מאוד מאוחרת, יש להדליק את נרות החנוכה לאחר ששבים מסדר שלישי בערך ב11 בלילה, וכך לא יפגעו סדרי הכולל. ואת מסיבות ההלל וההודאה הוא הציע להפוך לארוחות בוקר שיהיו לפני שיתחיל סדר א' למחרת. אבל הפוסק השני התנגד לרעיון כי הוא טען שכך לא יהיה פרסומי ניסא לבעלבתי'ם שכבר הלכו לישון והם לא ידעו מה היה רצון היונים האמיתי כי הם לא לומדים בכולל והם לא מבינים את המהלך החדש. ולכן יותר טוב אמר הפוסק השני שימנה כל אברך את אשתו להיות שליח שלו להדליק כל ימי החנוכה את הנרות בזמנם כשהוא בכולל, וכך הוא לא ידליק לעולם ועד נרות חנוכה וסדרי הכולל ימשיכו כרגיל ורצון היונים לא יתממש. הפוסק הראשון שהובאה לפניו ההצעה הזו פקפק בה, כי הרי היונים רצו שכל הנכנסת לחופה תבעל להגמון תחילה, והרי היא לא יכולה להיות שליח של ההגמון להדליק נרות חנוכה, ועל כרחך שלא זה מה שהיונים רצו שיהיה.
מה ששניהם הסכימו שכנראה הגענו לתירוץ האמיתי על הקושיא של הבית יוסף, ובשביל זה עשו יום נוסף לחנוכה, שבו ידונו מעכשיו עד סוף הדורות, מה לעשות עם רצון היונים ואיך לא להכשל במה שלא היה אכפת להם בכלל.



מה הם רצו.doc.docx
יפה מאד ונכון מאד, אני הייתי רק משמיט את המשגיח הזקן וגדולי הפוסקים מן הסיפור.
(זה בהחלט יכול לקרות לראשי ישיבות ומשגיחים מסוימים שחושבים שהעולם מתחיל ונגמר בד' אמות של הסדר א' או בסברא שאמרו בשיעור כללי שלהם אבל לא כדאי למחוק את כל עולם התורה והרמה שלו על הדרך). 
 
חלק עליון תַחתִית