אברך ת"ח מסובל שנים רבות בייסורים של הקרנות ל"ע, הלך לבית חולים (ויקי: 'רפואה' בחב"ד...) ועבר טיפול לא קל, לאחר סיום הטיפול, לא פחות ולא יותר, התקשר לגבאי חסד המסייע לחולים ומשפחותיהם, ובפיו שאלה אם ידוע לו על מישהו השוהה כאן וזקוק לעידוד ועזרה. הלה ענה לו שיש יהודי שעבר היום ניתוח ושוהה בקומה פלונית. הלך אותי בעל ייסורים וביקרו, תוך כדי הוא שואל את המנותח אם חסר לו משהו, והוא עונה לו ששכח להביא את נעלי הבית מביתו, אשתו לקחה את מנעליו וכעת אין לו כיצד לרדת, אבל עוד (מעט) היא תחזור ותביא לו, הלה הרעיף עליו מילות עידוד וכו', סיים את הביקור ונפרד ממנו לשלום. לאחר כמה דקות חוזר בעל הייסורים ושקית עם קרוקסים שרכש למען המנותח ועוד שקית עם מיני מאפה!
ובדידי הוה עובדא, ששהיתי עם ביתי בבית חולים במצב לא קל בלשון המעטה, ואותו בעל ייסורים הופיע לאחר כמה שעות ששהיתי שם עם שקית עמוסה כל טוב מאפי בית. אין לשער איזו הקלה זו, איזו חמימות זה מקרין. לנסוע מרחק כ"כ גדול, אין לו רכב, יש לו משפחה ברוכה מאוד, ופרנסתו דחוקה, בערב ש"ק, וכל כולו טרוד לשמח ולעודד יהודי.
אמנם סיפורים אלו לא על התורה בעצמה, אבל בטוחני שלזכות לכאלו דרגות, זה רק ע"י התורה.