המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
כתוב בתורתינו הקדושה (ויקרא י"ט י"ט) וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.
ולכאורה יש להביא מקור מהגמרא שטעם האיסור הוא משום רחמים והרחקה ממידת האכזריות.
(עיין בהמשך, שיובא שם מרבותינו הראשונים, שבקשו אחר טעמים למצוה זו, למרות היותה חוק).
קצת קשה להכנס לתוך הסוגיא בכריתות... אבל זה שווה את זה...
דהנה הגמרא בכריתות כ"א. שואלת על הפסוק "וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה" (ויקרא ז' כ"ו), למה נצרכו שניהם, 'עוף' ו'בהמה', ומיישבת:
"אי מה עוף שאין בה כלאים אף בהמה שאין בה כלאים, ת"ל ולבהמה, אי מה בהמה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים, תלמוד לומר לעוף ולבהמה".
וביאור הדבר (כפי שפירש"י שם), שאם היה כתוב רק עוף, הייתי אומר, שדווקא עוף יש בדמו איסור אכילה, כיון שאין בנוצתו איסור שעטנז, אבל בהמה שיש בצמרה איסור שעטנז, כגון כבש, לא יהא בו איסור אכילת דם.
ואם היה כתוב רק בהמה, הייתי אומר, שדווקא בהמה יש בדמה איסור אכילה, כיון שאין בה איסור של אם על הבנים, אבל עוף טהור שיש בו איסור של אם על הבנים, לא יהא בו איסור אכילת דם.
ומבואר כאן בגמרא, שיש כאן סברא הפוכה מכל שאר הסוגיות, שבדרך כלל כשיש קולא אחת היא מביאה קולא אחרת, וכאן הוי איפכא, שכשיש קולא אחת, אני אומר דמשום קולא זו נבוא להחמיר באיסור אכילת דם.
וביאור הדבר נראה. שכיון שאיסור אכילת דם ודאי הינו משום האכזריות שיש בכך, על כן יש סברא לומר דבבע"ח שכבר מצווים לנהוג בו במידת רחמנות מסויימת, די בכך כדי שכבר לא יהא באכילת דמו אכזריות כ"כ, אבל בע"ח אחר שאין בו את המצוה האחרת של הרחמנות, וכבר נוהגין בו קצת במידת אכזריות במקום אחר, אם נתיר גם את אכילת דמו יהיה בכך אכזריות גדולה יותר, שעושין בו שני ענייני אכזריות, ועל כן אסרה בו התורה את אכילת הדם.
ובזה תתבאר הסוגיא היטב.
וכגון לענין החלק השני בגמרא, שיבואר כך, שאם היה כתוב רק בהמה, הייתי אומר דדווקא בבהמה אסרה התורה אכילת דם, כיון שמותר ליקח בה את האם על הבנים, ולענין זה אין מקיימים בה את מידת הרחמנות, ועל כן לא התירה התורה אכזריות נוספת, אבל עוף טהור, שיש אין בו ענין אכזריות של אם על הבנים, אולי יהיה מותר לאכול את דמו, דבזה לבד אין אכזריות כ"כ.
ולפ"ז, גם החלק הראשון בגמרא בהכרח יתפרש כך, שאם היה כתוב רק עוף, הייתי אומר, דדווקא בעוף אסרה התורה אכילת דם, כיון שמותר לעשות שעטנז מנוצתו, ואין בו את הרחמנות, אבל כבש, שיש בו כבר מצות רחמנות באיסור של שעטנז, שמא יהיה מותר לאכול את דמו, שלא יהיה בכך אכזריות כ"כ.
ולכאורה יש להביא מקור מהגמרא שטעם האיסור הוא משום רחמים והרחקה ממידת האכזריות.
(עיין בהמשך, שיובא שם מרבותינו הראשונים, שבקשו אחר טעמים למצוה זו, למרות היותה חוק).
קצת קשה להכנס לתוך הסוגיא בכריתות... אבל זה שווה את זה...
דהנה הגמרא בכריתות כ"א. שואלת על הפסוק "וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה" (ויקרא ז' כ"ו), למה נצרכו שניהם, 'עוף' ו'בהמה', ומיישבת:
"אי מה עוף שאין בה כלאים אף בהמה שאין בה כלאים, ת"ל ולבהמה, אי מה בהמה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים, תלמוד לומר לעוף ולבהמה".
וביאור הדבר (כפי שפירש"י שם), שאם היה כתוב רק עוף, הייתי אומר, שדווקא עוף יש בדמו איסור אכילה, כיון שאין בנוצתו איסור שעטנז, אבל בהמה שיש בצמרה איסור שעטנז, כגון כבש, לא יהא בו איסור אכילת דם.
ואם היה כתוב רק בהמה, הייתי אומר, שדווקא בהמה יש בדמה איסור אכילה, כיון שאין בה איסור של אם על הבנים, אבל עוף טהור שיש בו איסור של אם על הבנים, לא יהא בו איסור אכילת דם.
ומבואר כאן בגמרא, שיש כאן סברא הפוכה מכל שאר הסוגיות, שבדרך כלל כשיש קולא אחת היא מביאה קולא אחרת, וכאן הוי איפכא, שכשיש קולא אחת, אני אומר דמשום קולא זו נבוא להחמיר באיסור אכילת דם.
וביאור הדבר נראה. שכיון שאיסור אכילת דם ודאי הינו משום האכזריות שיש בכך, על כן יש סברא לומר דבבע"ח שכבר מצווים לנהוג בו במידת רחמנות מסויימת, די בכך כדי שכבר לא יהא באכילת דמו אכזריות כ"כ, אבל בע"ח אחר שאין בו את המצוה האחרת של הרחמנות, וכבר נוהגין בו קצת במידת אכזריות במקום אחר, אם נתיר גם את אכילת דמו יהיה בכך אכזריות גדולה יותר, שעושין בו שני ענייני אכזריות, ועל כן אסרה בו התורה את אכילת הדם.
ובזה תתבאר הסוגיא היטב.
וכגון לענין החלק השני בגמרא, שיבואר כך, שאם היה כתוב רק בהמה, הייתי אומר דדווקא בבהמה אסרה התורה אכילת דם, כיון שמותר ליקח בה את האם על הבנים, ולענין זה אין מקיימים בה את מידת הרחמנות, ועל כן לא התירה התורה אכזריות נוספת, אבל עוף טהור, שיש אין בו ענין אכזריות של אם על הבנים, אולי יהיה מותר לאכול את דמו, דבזה לבד אין אכזריות כ"כ.
ולפ"ז, גם החלק הראשון בגמרא בהכרח יתפרש כך, שאם היה כתוב רק עוף, הייתי אומר, דדווקא בעוף אסרה התורה אכילת דם, כיון שמותר לעשות שעטנז מנוצתו, ואין בו את הרחמנות, אבל כבש, שיש בו כבר מצות רחמנות באיסור של שעטנז, שמא יהיה מותר לאכול את דמו, שלא יהיה בכך אכזריות כ"כ.