כמה ברכות אתה מברך על התפילין?
- Thread starter פינחס רוזנצוויג
- תאריך התחלה
עם היות שראיתי בפוסקים, שהעונה דברים שבקדושה בין תפילה לתפילה, חוזר ומברך על ש"ר, מ"מ בברכה על ש"ר גופא, נ"ל קצת תמוה. הלא כל עצמו אינו אלא עושה לכבוד המצווה, ואיך נדון בזה שדינו כסח והפסיק.ובכן אמר:
ולעניין מסקנתך, והפוסקים הנ"ל, נראה לי שבאמת אין האומר דברים שבקדושה בכלל עבירת הסח כלל ועיקר, שהרי אינו סח, רק עושה לכבוד שמיים. מ"מ, מאחר והפסיק בין מצווה למצווה, חוזר ומברך, ומכ"ש הסח ממש, שגם עובר עבירה וגם מפסיק וזוקק לברכה שנייה.
ולרש"י ז"ל, מה לי הפסיק לדברים שבקדושה, מה לי סח להנאתו, מ"מ אם אינו חוזר ומברך, עבירה היא בידו.
ואפשר לדון בזה גם (כפי שהוזכר) אם גורם ברכה שא"צ והיא גופא העבירה, וזה נראה לא כדעת רש"י ז"ל הנ"ל.
אבל כאמור, כ"ז הוא לסתם דברים שבקדושה. לברכה על ש"ר עצמה, לא מסתבר לי שיהיה בכלל הפסק.
מחכים אמר:
ייתכן שיש פה עוד אביסל'ע עומק, שהרי לגרום ברכה שאינה צריכה זה אסור משום לתא דלא תשא, ששם שמיים אינו הפקר להשתמש בו סתם כך, אלא במקום הנצרך בלבד מחמת חומר קדושתו, וא"כ גם להמחבר כל האיסור שיעבור אם ישיח זה שיצטרך לברך עוד ברכה על תפילין של ראש (ולא שהברכה הראשונה הייתה לבטלה כמובן כי היא חלה על השל יד), וממילא בנידון של לגרום לברך עוד ברכה על תפילין של ראש הלא הרמ"א פוסק שלכתחילה הוא כן, ונמצא שאינו מתנהג בזלזול לשם שמיים, וממילא חומר האיסור יורד משמעותית ולכן כשעומד כנגד להפסיד ענייה של דבר שבקדושה, עדיף לעשות כן. (לאחר ההתבוננות נראה שפשוט הסברתי את דבריך באריכות)
אולי זו כוונתו אינני יודע, אבל כך הבנתי בדבריו וזה נראה לי מובן
ובכן
משתמש ותיק
מה יהא לדעתך במי שהניח של יד, וכשמוציא של ראש מנרתיקו מבחין שהוא פסול, ומבקש בפיו מחברו שישאיל לו של ראשו, הצריך הוא לחזור ולברך משום סח?HaimL אמר:
הרי הוה לכבוד התפילין.
וכלומר, הואיל ולדעת ראשונים אלו אין הוא מחויב בברכה זו, הנה גם אם עלה לבו על גדותיו לשבח את בוראו ברגש על מצוות תפילין, מ"מ הוה סח.
כן נראה לי.
אכן, מה שכתבת שאין האומר דברים שבקדושה בכלל עבירה ד'סח' למרות שצריך לחזור ולברך, אמת הוא שכן מבואר להדיא בשו"ע, אלא שהוא כהני ראשונים דמפרשים עבירה דסח באופן אחר מרש"י, כלומר - שההפסק בין של יד לשל ראש היא גופא העבירה, ולא מניעת הברכה הנוספת.HaimL אמר:
ולכן, באמת לשיטת רש"י אין חילוק זה, ומי שמפסיק לדבר שבקדושה, ולא חזר לברך, יסבור רש"י בו שחוזר מעורכי המלחמה.
וכפי שכבר כתבנו.HaimL אמר:
סברא, אבל יש פנים לומר אחרת, וכדכתיבנא.HaimL אמר:
כאן עוד יותר פשיטא לי שלא יחזור ויברך, כי אם אמרת בברכה על ש"ר, שלדעת רש"י ז"ל ודעימיה היא ברכה לבטלה, ומשו"ה אתה רוצה לדון שלרש"י גופיה יצטרך לחזור ולברך משום הפסק - לא תאמר בשואל מחברו, דלכו"ע הוי צורך התפילין, דאם לא ישאל, כיצד יניחם?ובכן אמר:
אלא א"כ נדון שחוזר ומברך משום שלא הייתה דעתו על התפילין של חברו, כשבירך על ש"י. אך לא משום הפסק
ובכן
משתמש ותיק
שאלת עמרץ: השח לצורך מצוה בכה"ג דסוגיא דסח, אינו חוזר ומברך?דרומאי אמר:
ובכל אופן, מי שיחליט לומר קודם של ראש את הפיוט דשבת עקב אודות מצות תפילין ושגבה, לא יצטרך לחזור ולברך?
נכון, נפלתי בדוגמא לא טובה. אז נאמר באופן שמדבר עם חבירו שיתן לו את הדיו שלו, לצבוע התפילין שלו.דרומאי אמר:
נושאים דומים
- סקר