הלכה למעשה בשפה ברורה

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
מוצ"ש פ' בלק.
הלכה נוספת הקשורה לפרשה שלנו.
'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל'. פירש רש"י: ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים.
בכלל איסור ניחוש הוא, שאם אדם רוצה לעשות איזה דבר, לא יחליט שלא לעשותו בגלל ש'היה לו סימן', שלא הלך לו כפי שרצה,
וכן להיפך, מי שחושב על איזה דבר שאין נכון לעשותו, לא ישנה את דעתו בגלל 'סימן'.
לא ה'סימנים' מכתיבים לנו מה לעשות, אלא השכל, האם זהו רצון ה', או לא.

[למגיבים: זה מח' רמב"ם וראב"ד, איני זוכר כעת היכן, אך כמדומה שנכון לכתוב כן בפשיטות, כי למעשה מידי מח' הראשונים בספיקא דאורייתא לא יצאנו].
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
יום א' פ' פנחס, צום י"ז בתמוז.

חכמינו קבעו כמה הלכות לתקופה זו של בין המצרים, כדי שנזכור את החורבן, ונצפה לגאולה.
כגון, אין מתחתנים, אין מסתפרים [חוץ מבמקרה צורך, ע"פ הוראת רב], אין שומעים מוזיקה.

המטרה היא, לזכור, שהמצב האידיאלי שלנו, כיהודים, אמור להיות טוב לאין ערוך ממצבינו היום, ולחזק את התקווה והגעגוע לגאולה השלימה.
מי שיכול, כדאי לומר בבין המצרים תיקון חצות בחצות היום, או עכ"פ בין חצות היום לשקיעה.

[כתבתי 'חכמינו', ולא 'חז"ל', לכלול בזה גם קביעת רבותינו האחרונים מהדור האחרון, שגם המתיר לשמוע מוזיקה כל השנה ע"י טייפ, בבין המצרים יחמיר ע"ע].
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בלויא אמר:
מ אלישע אמר:
בלויא אמר:
לא הבנתי כוונתכם, האם יש כאן לדעתכם נקודה שאינה מדוייקת.
אכתוב נקודות אע"פ שכבר כתבו.
יש חשיבות בפסוקים רבים.
(יש עליות החשובות לפי תוכנם, מוזכר בהלכות ליל שמחת תורה, המקור מנהג )
נתינה לכהן משום אנצויי (אולי נכלל במצות שבין אדם לחבירו, או באיסור מחלוקת)
ויש לעיין על הקשר עם וקדשתו (אולי הכהן טוען הרי צריך וקדשתו וא"כ צריך עליה חשובה, ומתחיל אנצויי)
מ"מ יש כאן קיום וקדשתו (וצ"ע אם יש לכהן תביעה על וקדשתו, או שזה מצוה על ישראל)
עיקר העליה הראשונה היא ליהודי החשוב שבציבור הוא הת"ח. אבל כששוה לכהן בתורתו . כהן קודם.
אלא שבדורות מאוחרים מזמן הגמ' נהגו ברוב פעמים לכהן תמיד.

יישר כח. להבא אם לא קשה לכם לכתוב מקורות, זה יעזור לי.
כמדומה שנכון לומר 'העליה החשובה ביותר', כשהכוונה מבין עליות סטנדרטיות, רגילות.
זכור לי שכתוב בקשר ל'וקדשתו' - 'לקרוא ראשון'. אין לי כעת תוכנת חיפוש, והריני בבחינת 'ע"ה אימת שבת עליו'.
שוב תודה.
הנקודות שכתבתי רק על השורה הראשונה.
והשורה השניה - אכן כך ההלכה (הטעם הגדול כאן כדי שלא יפסלו את בניו)

כמדומה שע"פ סוד העליה הראשונה שייכת לכהן כי היא במקום החסד, שזה מקום הכהן, 
(ואם כך גם כשעולה ישראל הוא עולה למקום הכהן שבעליה זו)


יש בגטין נט: וקדשתו. וברש"י שם
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
י"ח תמוז.
בבין המצרים יש להשתדל שלא להתחייב בברכת שהחיינו, היינו לא לאכול פרי או ירק שעדיין לא אכלו אותו השנה באופן שמברכים עליו שהחיינו, ולא לקנות בגד חגיגי מיוחד שמברכים עליו שהחיינו.
גם בשבתות של בין המצרים כדאי להשתדל לא להתחייב בשהחיינו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
בלויא אמר:
י"ח תמוז.
בבין המצרים יש להשתדל שלא להתחייב בברכת שהחיינו, היינו לא לאכול פרי או ירק שעדיין לא אכלו אותו השנה באופן שמברכים עליו שהחיינו, ולא לקנות בגד חגיגי מיוחד שמברכים עליו שהחיינו.
גם בשבתות של בין המצרים כדאי להשתדל לא להתחייב בשהחיינו.
צ"ע בזמננו שלא נהגו לברך בשעת הקנין אלא בעת הלבישה, לכאורה יהיה מותר לקנות ואסור ללבוש. הלא כן?
 
 

והאר עינינו

משתמש ותיק
בלויא אמר:
גם בשבתות של בין המצרים כדאי להשתדל לא להתחייב בשהחיינו.
במ"ב סי' תקנ"א סקצ"ח כתב וע"כ בשבת אין להחמיר בזה וכו' עיי"ש
אף כי יש מהנוהגים כהאר"י שלא מברכין אף בשבת
 

והאר עינינו

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
צ"ע בזמננו שלא נהגו לברך בשעת הקנין אלא בעת הלבישה, לכאורה יהיה מותר לקנות ואסור ללבוש. הלא כן?
יש מפוסקי זמננו שסבורים שאמנם מצד שהחיינו אין בזה כי לא מברכים אבל שמחה איכא בזה ולכן יש להימנע מכך
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
י"ט תמוז.
[בעש"ק ובמוצ"ש יש בד"כ שיעור קצר בהל' שבת או במה שקשור לפרשה, וכן אני מפסיק עבור עניינא דיומא. בכללות אני אוחז כעת בקריה"ת. ע"פ סדר השו"ע].
הבעל קורא צריך להכין קודם את הקריאה היטב, ואם הוא טועה בטעות שיש בה שינוי המשמעות מצוה על הציבור לתקן אותו.
כך אנחנו מעבירים את המסורת המדוייקת של התורה מדור לדור, כי אם הבעל קורא יטעה ולא יתקנו אותו, יסבור השומע שיש טעות בחומש שלו, כי 'עובדה שלא תיקנו את הבעל קורא'.
מנהג חב"ד הוא שמתקנים את הבעל קורא בכל טעות, גם בטעות בטעמי המקרא.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בלויא אמר:
י"ט תמוז.
[בעש"ק ובמוצ"ש יש בד"כ שיעור קצר בהל' שבת או במה שקשור לפרשה, וכן אני מפסיק עבור עניינא דיומא. בכללות אני אוחז כעת בקריה"ת. ע"פ סדר השו"ע].
הבעל קורא צריך להכין קודם את הקריאה היטב, ואם הוא טועה בטעות שיש בה שינוי המשמעות מצוה על הציבור לתקן אותו.
כך אנחנו מעבירים את המסורת המדוייקת של התורה מדור לדור, כי אם הבעל קורא יטעה ולא יתקנו אותו, יסבור השומע שיש טעות בחומש שלו, כי 'עובדה שלא תיקנו את הבעל קורא'.
מנהג חב"ד הוא שמתקנים את הבעל קורא בכל טעות, גם בטעות בטעמי המקרא.
לכאורה הדיוק כאן הוא כדי לקיים תקנת קריאת התורה.
ואגב כך יש כאן (עזרה ל) שמירת המסורת, 

 
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
והאר עינינו אמר:
בלויא אמר:
גם בשבתות של בין המצרים כדאי להשתדל לא להתחייב בשהחיינו.
במ"ב סי' תקנ"א סקצ"ח כתב וע"כ בשבת אין להחמיר בזה וכו' עיי"ש
אף כי יש מהנוהגים כהאר"י שלא מברכין אף בשבת

ייש"כ. לכן כתבתי 'כדאי להשתדל', כי החסידים משתדלים בד"כ להחמיר כהאר"י הק', כשאפשר. כמובן בלי נדר.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלויא אמר:
י"ט תמוז.
[בעש"ק ובמוצ"ש יש בד"כ שיעור קצר בהל' שבת או במה שקשור לפרשה, וכן אני מפסיק עבור עניינא דיומא. בכללות אני אוחז כעת בקריה"ת. ע"פ סדר השו"ע].
הבעל קורא צריך להכין קודם את הקריאה היטב, ואם הוא טועה בטעות שיש בה שינוי המשמעות מצוה על הציבור לתקן אותו.
כך אנחנו מעבירים את המסורת המדוייקת של התורה מדור לדור, כי אם הבעל קורא יטעה ולא יתקנו אותו, יסבור השומע שיש טעות בחומש שלו, כי 'עובדה שלא תיקנו את הבעל קורא'.
מנהג חב"ד הוא שמתקנים את הבעל קורא בכל טעות, גם בטעות בטעמי המקרא.
קיבלתי הודעה פרטית שבפועל אינו כן.
זה מה שאני ראיתי בכו"כ בתי כנסיות.
אבל מה נפק"מ למעשה.
רק מסייג את דברי, אם נפק"מ למישהו.
 
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ תמוז.
אם היה עלייה פחות מ 3 פסוקים, צריך הבעל קורא בעליה הבאה לחזור ולקרוא פסוקים אלו, כי הדין של 3 פסוקים לפחות בעלייה הוא מעכב גם בדיעבד.

בכל עלייה ממשיך הבעל קורא הלאה ממקום שסיים בעלייה האחרונה, ואם חזר וקרא פסוקים שכבר קרא אותם, אי"ז נחשב לעלייה.
לפעמים נוהגים כן לחזור על פסוקים שנקראו כבר, כמו בר"ח ובחוה"מ סוכות, מסיבות שונות.
 

דרומאי

משתמש ותיק
בלויא אמר:
כ תמוז.
אם היה עלייה פחות מ 3 פסוקים, צריך הבעל קורא בעליה הבאה לחזור ולקרוא פסוקים אלו, כי הדין של 3 פסוקים לפחות בעלייה הוא מעכב גם בדיעבד.
אם היה עלייה פחות מג' פסוקים, הוי עליה זו כמאן דליתא, וצריך העולה לדעת המגן אברהם לברך שוב לפניה ולקרות ב' הפסוקים ועוד פסוק אחד ולברך לאחריה, ולדעת הט"ז לקרות עוד פסוק אחד ולברך לאחריה.
 
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כא תמוז. יומ"ד דהרה"ק משטנפשט, נכד הריז'ינער, שהוא נינו של המגיד ממעזריטש. זכות כל הצדיקים תגן על כל עמ"י.
נחלקו הפוסקים, האם קריאת התורה היא חובה על כל אחד ואחד, או שזה חובת ציבור, זאת אומרת, שעשרה גברים שמתפללים במנין צריכים לקרוא בתורה, אבל מי שמשום מה לא שמע קריאת התורה אינו חייב ללכת לשמוע.
למעשה ודאי לכתחילה כדאי לכל אחד לשמוע קריאת התורה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
https://din.org.il/2015/01/22/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8/

https://olamot.net/shiur/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
https://din.org.il/2015/01/22/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8/

https://olamot.net/shiur/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
 
מ אלישע אמר:
האגרות משה כתב שידוע בעם ישראל שזה חובת יחיד.
ומי שנוהג לשמוע בחול המועד סוכות ד' פעמים את קרבנות היום, ושמע ג' פעמים, צריך לשמוע במקום אחר.
ייש"כ.
אחרי ככלות הכל כמדומה שאין בזה הסכמה ברורה בין כל פוסקי זמנינו.
 
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ"ב תמוז, יומ"ד של הרה"ק ר' שלמה ב"ר מאיר קארלינער הי"ד, זי"ע ועל כל עמ"י.
הרה"ק ר' שלמה מקארלין הרבה לדבר על ענין אמונה פשוטה בהשי"ת.
יש מתוך ה 613 מצוות, 6 מצוות שאפשר לקיים אותם בכל רגע ורגע.
והם בקיצור: להאמין בה', להאמין שהוא אחד, להאמין שאין עוד זולתו, לאהבה אותו, ליראה אותו, לא לתור אחר הלב והעיניים [היינו בפשטות לזכור שבאנו לכאן בשביל תכלית].
כל פעם שיהודי חושב על השי"ת, כ"ש כל פעם שיהודי מדבר אל ה', מרים את העיניים לשמים ונזכר שיש לו אבא אוהב ושומר, כל פעם שיהודי מתחזק בביטחון בה', הוא מקיים חלק ממצוות אלו.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כד תמוז.
בעקבות מה שסופר בקו המשפחתי, נרענן בעז"ה קצת מושגים בהלכות שבת.

[הסיפור הוא שא' מבשל העוף לליל שבת באופן הבא: מכניסו כשהוא חי לתבנית אלומיניום [על שכבה של בצל], עוטף בשכבה או 2 של נייר כסף, ומניח על הפלטה בהדלקה"נ].

חוץ מהנושא של בישול בשבת, ישנם עוד 3 נושאים:
אחד נקרא 'שהייה'.
היינו, במקרים מסויימים אסור להשאיר [בלשון חז"ל: להשהות, כמו 'שוהה', מחכה], תבשיל על גבי האש מערב שבת.
השני נקרא, חזרה,
היינו, במקרים מסויימים אסור להחזיר בשבת תבשיל למקום בו הוא התבשל.
השלישי, הטמנה,
זאת אומרת, במקרים מסויימים אסור לעטוף [בלשון חז"ל: להטמין, להחביא], אוכל, כדי שהוא יהיה חם.
הנושא האחרון, הטמנה, מתחלק ל 2,
יש הטמנה שאסורה רק בשבת עצמה, ויש הטמנה שאסורה גם מערב שבת.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ"ה תמוז.
נלמד קצת על 'שהייה':
חכמינו ז"ל אסרו להשאיר בערב שבת תבשיל על האש אם הוא לא מבושל מספיק.
הסיבה, שחששו, שכשהאדם יראה בליל שבת שהתבשיל לא מתבשל כמו שהוא רוצה, הוא יעשה משהו עם האש והגחלים כדי למהר את הבישול, ונמצא עובר על איסור מבעיר ועל איסור מבשל.
כשהאש מכוסה באופנים מסויימים אין איסור שהייה.
ב'בלעך' המסורתי, שזה כיסוי של פח על אש, דנו הפוסקים אם זה מספיק כדי שלא יהיה איסור שהייה.
היום שמשתמשים בפלטה חשמלית פשוטה, שמצב החום שלה קבוע, ואין אפשרות לעשות משהו כדי לזרז את הבישול,
אין איסור שהייה.
לכן למעשה היום מותר לשים על הפלטה תבשיל שאינו מבושל כל צרכו.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
שיעור זה נמסר בכ"ו תמוז.
קצת על 'חזרה'.
אסור בשבת להחזיר תבשיל למקומו הראשון, על האש.
6 תנאים ישנם כדי שיהיה מותר להחזיר לכתחילה:
1. שהתבשיל מבושל כל צרכו.
2. התבשיל חם קצת.
3. החזיקו כל הזמן את הסיר ביד.
4. לא הניחו את הסיר אפילו לרגע.
[3 ו 4 זה 2 דברים, כי אפשר להניח על השיש ולהמשיך להחזיק ביד].
5. האש מכוסה. פלטה חשמלית שלנו נחשבת אש מכוסה.
6. כשהוריד את הסיר מהאש היה דעתו להחזירו אחר כך.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ"ז תמוז.
קצת על 'הטמנה'.
להטמין פירושו לעטוף את התבשיל או את הסיר במשהו. מלשון 'להחביא'.
יש דברים שכשעוטפים בהם את הסיר זה מחמם יותר את האוכל, ויש דברים שרק שומרים על החום הקיים.
לעטוף בדבר שמוסיף חום, אסור אפילו מערב שבת, אם הוא נשאר ככה טמון בשבת.
לעטוף בדבר שרק שומר על החום הקיים, מותר בערב שבת, ואסור רק בשבת עצמה.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ"ח תמוז. יא"צ מרן הגריש"א, זכותו וזכות התורה שלמד כל ימיו ביגיעה נוראה, ת"ע ועכ"י אמן.

עוד נקודה בענין הטמנה.
להניח סיר עם תבשיל ע"ג הפלטה, אין בזה בעיה של הטמנה,
למרות שהאוכל מכוסה מכל צדדיו,
כי כן הדרך ששומרים האוכל כשהוא מכוסה,
וזה לא פעולה מיוחדת שנעשתה כדי לשמור החום.

גם כשמכניסים האוכל בתוך תבנית אלומיניום ומכסים התבנית בנייר כסף, שכבה א' או שתים,
גם זה לא נכנס באיסור הטמנה,
כי 2 שכבות נייר כסף זה כמו מכסה של סיר.

[ללומדים הת"ח - ידוע לי שזה מח' הפוסקים, אבל כאמור בהודעה הפותחת אשכול זה, המטרה בשיעורים אלו היא ללמד מה עיקר הדין].
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ"ט תמוז.

בענין 'חזרה'.
מה שלמדנו שכדי להחזיר אוכל על הפלטה צריך 5 תנאים [מבושל לגמרי, חם קצת, עדיין ביד, לא הונח, היה דעתו להחזיר],
זה רק כשמחזירים על הפלטה עצמה.

אבל להחזיר אוכל על גבי סיר מלא שמונח על הפלטה,
והוא הדין להחזיר על גבי סיר ריק
[כמו תבנית אלומיניום הפוכה, גם אם היא מכווצת, אם נשאר עדיין איזה שהוא רווח בין הפלטה לתבנית ההפוכה],
לזה צריך רק את 2 התנאים הבאים:
שהאוכל יהיה מבושל לגמרי,
ואם הוא נוזלי צריך שיהיה חם קצת.

כשלא מניחים על הפלטה עצמה, אלא על משהו שמונח על הפלטה,
אין הבדל אם זה משהו שכבר היה מונח שם, שהורידו אותו ועכשיו מחזירים,
לבין להניח שם משהו חדש, שלא היה מונח בשבת.

דוגמאות מעשיות:

1. מותר להניח בשבת חלה קפואה או משהו קר מהמקרר,
על סיר שמונח על הפלטה,
או על תבנית הפוכה שמונחת על הפלטה.
כי כיון שזה דבר מוצק ולא נוזלי,
לכן לא צריך כאן את התנאי של חם קצת,
ומספיק שזה מבושל [או אפוי] כל צרכו.

2. מי שהוריד את סיר המרק,
ואחר שהניח אותו על השיש הוא מחליט להחזיר אותו על הפלטה,
הוא צריך לשים לב 3 דברים:
שהמרק מבושל עד הסוף,
המרק עדיין חם קצת,
לא להניח על הפלטה, אלא על משהו שמונח על הפלטה.

3. אסור לחמם בקבוק של תינוק על גבי תבנית הפוכה שמונחת על הפלטה,
כי כיון שזה נוזלי,
צריך שזה יהיה חם קצת.
גם אם מדובר בבקבוק שהיה חם ממש,
והמטרנה שבו התבשלה לגמרי,
[כגון שהכינו מטרנה לפני כניסת שבת במים רותחים,
ועכשיו נכנסה שבת,
וזה הספיק להתקרר לגמרי],
גם באופן זה אסור לחמם את המטרנה על תבנית הפוכה,
כי בדבר נוזלי צריך שיהיה חם קצת.
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
בלויא אמר:
כ תמוז.
אם היה עלייה פחות מ 3 פסוקים, צריך הבעל קורא בעליה הבאה לחזור ולקרוא פסוקים אלו, כי הדין של 3 פסוקים לפחות בעלייה הוא מעכב גם בדיעבד.
אם היה עלייה פחות מג' פסוקים, הוי עליה זו כמאן דליתא, וצריך העולה לדעת המגן אברהם לברך שוב לפניה ולקרות ב' הפסוקים ועוד פסוק אחד ולברך לאחריה, ולדעת הט"ז לקרות עוד פסוק אחד ולברך לאחריה.
תודה !!
באמת לא למדתי הדברים בפנים...
[סמכתי ע"ז שכיון שהשיעור מיועד בעיקר לנשים אין להן נפק"מ בזה למעשה...]
שוב תודה רבה !

 
 

בֵּית הָעוֹרֵךְ

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
בלויא אמר:
י"ט תמוז.
[בעש"ק ובמוצ"ש יש בד"כ שיעור קצר בהל' שבת או במה שקשור לפרשה, וכן אני מפסיק עבור עניינא דיומא. בכללות אני אוחז כעת בקריה"ת. ע"פ סדר השו"ע].
הבעל קורא צריך להכין קודם את הקריאה היטב, ואם הוא טועה בטעות שיש בה שינוי המשמעות מצוה על הציבור לתקן אותו.
כך אנחנו מעבירים את המסורת המדוייקת של התורה מדור לדור, כי אם הבעל קורא יטעה ולא יתקנו אותו, יסבור השומע שיש טעות בחומש שלו, כי 'עובדה שלא תיקנו את הבעל קורא'.
מנהג חב"ד הוא שמתקנים את הבעל קורא בכל טעות, גם בטעות בטעמי המקרא.
לכאורה הדיוק כאן הוא כדי לקיים תקנת קריאת התורה.
ואגב כך יש כאן (עזרה ל) שמירת המסורת, 
מסכים !
רציתי לתקן ההודעה הכתובה, אבל אין שם אפשרות כזו של עריכת הודעה, למרות שזה הודעה שאני כתבתי.
מישהו יודע למה  ?
תודה
 
 
חלק עליון תַחתִית