מציאות קשה-כותל או שמירת העיניים

אברהם העברי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אני נמנעתי מהסרת משקפיים בלייזר, בעיקר מסיבה זו, שיקשה עלי להגיע לכותל.
קראתי את המשפט והתרגשתי ממש
כה לחי
ברכני ג"כ בכזאת ירא"ש שמורדת לעניינים הכי פרקטיים של החיים.
אשרי העם שככה לו - אשרי העם שה' א-לוהיו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
אמונת אומן אמר:
אני נמנעתי מהסרת משקפיים בלייזר, בעיקר מסיבה זו, שיקשה עלי להגיע לכותל.
קראתי את המשפט והתרגשתי ממש
כה לחי
ברכני ג"כ בכזאת ירא"ש שמורדת לעניינים הכי פרקטיים של החיים.
אשרי העם שככה לו - אשרי העם שה' א-לוהיו.
לאור המחמאות אני רואה לנכון לתת גילוי נאות.
כשיש צורך לגשת לרח' יפו, אני לא נמנע.

ללכת לכותל באופן שהכרחי להכשל, זה לא לענין.
 
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
יושבי יעבץ אמר:
לא הכל נמדד בסרגל של מצוות ועבירות
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
 

מענה לשון

משתמש ותיק
רוצה להיות טוב אמר:
(אחי ורעי ,סנגרו על עמישראל ) ברור ופשוט שהליכה לכותל לא דוחה שום סעיף בשו"ע!! ככל שאנחנו נתחזק בעניני קדושה גם אחינו הטועים יתחזקו בזה.

יש סעיף אחד בשו"ע שזה דוחה, מי מתכבד לגלות?
 

יושבי יעבץ

משתמש ותיק
מאיר גוטמן אמר:
יושבי יעבץ אמר:
לא הכל נמדד בסרגל של מצוות ועבירות
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
יש גם דברים שאינם כתובים בתורה - שהעונש עליהם חמור

כגון בועל ארמית - שאינו יוצא מן הגהינם
על מה אבדה הארץ - שלא בירכו בתורה תחילה
בניהם של עמי הארץ מתים - שקורין לארון הקודש ארנא

מהותם ותוכנם של המעשים משנה
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
רבינא אמר:
אמונת אומן אמר:
מאיר גוטמן אמר:
אל נשכח שיש רבים וצדיקים שהקפידו לא ללכת לכותל או
מי המה?
סטמר בגלל התנגדות רעיונית
הם מתנגדים לקבר רחל באותה מידה בדיוק. 

​​​​​​דעת יחידאי שנדחתה,
וב''ש במקום ב''ה אינה משנה. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מאיר גוטמן אמר:
יושבי יעבץ אמר:
לא הכל נמדד בסרגל של מצוות ועבירות
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
הבה נעמיד את הדברים במבחן. 
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א. 
השפעתו של אותו קידוש עיצבה כנראה את האישיות הרוחנית שלי יותר מכל דבר אחר, וגם כשעברתי זמני ירידה בכל העניינים, זה היה העוגן הרוחני, כשהיה מגיע ליל שבת הייתי חוזר להיות מחוייב לתואר 'אברך חסידי' עם כל מה שזה דורש. 
​​​​​​( עשרים שנה אח"כ אמר לי מורה הוראה ליטאי נכבד מאוד: 
אם הייתי נתקל במעמד זה בצעירותי, כנראה הייתי היום אדם אחר לגמרי! )
עכשיו ברור שכאשר הלכתי לשם כבחור זה היה כרוך בביטול תורה וכמו כן יכול הייתי לקיים מצוות רבות אחרות באותו זמן. 
עכשיו נדון, מה חשוב ממה? 
נאם נדון שאלה כזו בכלים המקובלים של מ''ע מול ל''ת, דאורייתא מול דרבנן? 
אלא מאי, 
תאמר לי עת לעשות לד',
או שתאמר שמסיבה כלשהי זה עצמו נחשב מצוה וכדומה, 
אז הויכוח הוא סמנטי לגמרי. 

 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מחכים אמר:
אמונת אומן אמר:
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א
ניחוש קטן,
רימ"א?
ג"א הייתי שם כמ"פ
אכן! 
וזה היה בטרם עידן כוונות הרשש וכו'
היה רק קידוש בקול חוצב להבות אש, במעמד המשפחה המצומצמת, בדירה קטנטונת, וראית מול עיניך 'שותף להקב"ה במעשה בראשית' ! 
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
יש סעיף אחד בשו"ע שזה דוחה, מי מתכבד לגלות?

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו
וגדולה מזה מצינו בב"ב דף נ"ז
שאמר ר"ח בר אבא על קרא דועוצם עיניו מראות ברע
זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה
ומקשה ה"ד אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא
פרשב"ם ואף על פי שעוצם עיניו שלא הי"ל לקרב אלא להרחיק מן העבירה,
אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא
פרשב"ם אנוס הוא אם מסתכל דרך הליכתו
ואונס רחמנא פטריה
ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו עיין שם
ולכאורה נהי דליכא דרכא אחריתא אינו אנוס
דהרי אפשר לו שלא לילך כלל לשם
ואף שצריך לילך לשם לפרנסתו ולעבודתו ולשאר צרכיו מה בכך
הא אונס ממון אינו אונס לדחות איסורין.

ולכן צריך לומר דכיון דהאיסור הוא רק משום חשש שיבוא לידי הרהור
רשאי לסמוך על עצמו שיסיח דעתו מהן ולא יהרהר מחמת שיסתכל בהן
כשיש לו צורך ללכת שם לצרכי פרנסתו וכדומה
ואינו מחוייב לחשוש ע"ז ביותר ולהפסיד ממונו ולמנוע משאר צרכיו,
ורק כשאין לו צורך לעבור כאן כגון באיכא דרכא אחריתא
וה"ה כשאין לו צורך לילך שם דהולך רק לטייל
שאף בליכא דרכא אחריתא הוא אסור לסמוך על עצמו שיסיח דעתו
דהא זהו האיסור ונשמרת שלא יסמוך על עצמו לומר שלא יהרהר
אבל במקום צורך רשאי לסמוך שלא יהרהר.

ומכיון שרשאי לילך ולא לחוש להרהור
דבל"ז היה אסור לילך אף להעצים עיניו שיש עדיין לחוש להרהור
א"כ אין לו להעצים עיניו דהרי אנוס הוא להסתכל דרך הליכתו
ואונס זה הא סגי שיפטריה רחמנא מאיסור לסמוך על עצמו
דסובר דלענין הרהור אין חלוק בין עוצם עיניו ללא עצם
כיון שיודע שהן מגולות במקום המכוסה ובשביל זה עצם עיניו
ומתרץ דאפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה כשאפשר לו מדרך חסידות כדפרשב"ם,
והטעם אולי בשביל זה יהיה טרוד שלא להרהר
וגם אולי הראיה ממש יגרום גם להסתכל ביותר.
עכ"פ חזינן שאף בשביל הפסד ממון ושאר צרכים שצריך לעשות
רשאי לילך למקום שמגלות השוק והזרועות שהם מקומות שדרכן לכסות
אף שיהיה מוכרח להסתכל,
ואף כשלא יוכל לעצום עיניו אף לבעלי נפש,
וכשיכול לעצום עיניו מדינא אינו מחוייב
כיון שהוא דבר קשה לפניו
ורק ממדת חסידות יש לו למינס נפשו ולעצום עיניו.


והנה מדסתם בגמ' משמע יותר שאף שלא בטוח שלא יבוא להרהור נמי מותר לילך
בליכא דרכא אחריתא לעשות צורך פרנסתו ושאר צרכיו,
מטעם שאיסור הרהור אינו מצד עצמו
אלא כדי שלא יבוא לידי טומאה בלילה
שלא ברור הדבר שיבוא לידי טומאה אלא שיש לו לחוש לזה
לכן לא מחוייב למנוע מצרכיו ולהפסיד פרנסתו בשביל הספק.

אבל לא מסתבר להקל כ"כ
דכיון שהקרא אסר להרהר מצד ספק זה
הרי נמצא שהרהור הוא כבר איסור בעצם
וממילא כיון שיודע שא"א לו בלא הרהור
איך יהיה מותר לו לעבור על איסור שבתורה בשביל פרנסתו וצורכו בלא פ"נ,
אך אולי כיון שבקרא נאמר הטעם דשמירה משום שיבוא מזה לדבר רע
הוא כנאמר שאינו איסור ברור
ולכן צ"ע לדינא במי שלא בטוח שלא יבא להרהר.
אבל במי שסובר שיותר נוטה שלא יבוא בזה לידי הרהור
מותר לילך לפרנסתו ולשאר צרכיו בליכא דרכא אחריתא
במקום שיושבות הנשים מגולות בשרן שדרכן לכסות.
וכן אם צריך לרפואה להיות אצל הים
נמי אם סובר שלא יבוא לידי הרהור מותר להיות שם
אם אינו מוצא מקום ושעות שאין שם נשים ואם אינו בטוח צ"ע לדינא.
וברחובות שבעוה"ר הולכות פרוצות הרבה שהוא דבר שא"א לאסור,
צריך להשתדל בכל האפשר שלא להסתכל
והעיקר להסיח דעתו מכל הרהור.
ומסתבר שברחובות הוא דבר נקל להסיח דעתו
משום שטרוד בהליכתו שלא יוזק ולא יזיק
אבל בכל אופן א"א לאסור דבר שאין יכולין לעמוד בה.

ובדבר שראית שיש מקילין אף מיראי ה' ליתן יד לאשה כשהיא מושיטה
אולי סוברין דאין זה דרך חבה ותאוה אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז.
והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין
 

במבי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בעבר נהוג הייתי לצאת כל ערב שבת עם 2 בני לכותל, שם היינו יושבים בערגה וקוראים שיר השירים מתוך מגילה, אותה השאלתי מביכנ''ס ליטאי שכן.
עם הזמן הפכנו להיות אטרקציה עבור תיירים שהפציצו אותנו במצלמותיהם, כנראה השילוב של 3 חסידים עם בגדי שיראין ופיאות מסולסלות קוראים יחד מתוך מגילה עתיקה, היה עבורם משהו שאסור לדלג עליו... עד שנאלצתי לוותר על המנהג.

דווקא זה נראה לי קידוש ה'.....

אבל אה"נ אם זה מפריע לך אז תמנע.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
מחכים אמר:
אמונת אומן אמר:
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א
ניחוש קטן,
רימ"א?
ג"א הייתי שם כמ"פ
נשמח לדעת מיהו הרימ”א להינות ולהתבשם מקדושתו כמו שאתם זכיתם תזכו לאחריני
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
במבי אמר:
אמונת אומן אמר:
בעבר נהוג הייתי לצאת כל ערב שבת עם 2 בני לכותל, שם היינו יושבים בערגה וקוראים שיר השירים מתוך מגילה, אותה השאלתי מביכנ''ס ליטאי שכן.
עם הזמן הפכנו להיות אטרקציה עבור תיירים שהפציצו אותנו במצלמותיהם, כנראה השילוב של 3 חסידים עם בגדי שיראין ופיאות מסולסלות קוראים יחד מתוך מגילה עתיקה, היה עבורם משהו שאסור לדלג עליו... עד שנאלצתי לוותר על המנהג.

דווקא זה נראה לי קידוש ה'.....

אבל אה"נ אם זה מפריע לך אז תמנע.
קידוש השם כן, אבל אני לא בא לערוך הצגות... 
אתה לא באמת יכול להתרכז בשיר השירים כשאחת ל30 שניות אתה מצולם.
אני לא אדמו"ר... 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
מחכים אמר:
אמונת אומן אמר:
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א
ניחוש קטן,
רימ"א?
ג"א הייתי שם כמ"פ
נשמח לדעת מיהו הרימ”א להינות ולהתבשם מקדושתו כמו שאתם זכיתם תזכו לאחריני
ראה בהודעה הקודמת הפניה רלוונטית. 
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
שייגניסט אמר:
מחכים אמר:
ניחוש קטן,
רימ"א?
ג"א הייתי שם כמ"פ
נשמח לדעת מיהו הרימ”א להינות ולהתבשם מקדושתו כמו שאתם זכיתם תזכו לאחריני
ראה בהודעה הקודמת הפניה רלוונטית. 
ראיתי עכשיו יש”כ בל”נ אזכה להתחיל לשמוע את שיעורי הרב בקול הלשון
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
אמונת אומן אמר:
שייגניסט אמר:
נשמח לדעת מיהו הרימ”א להינות ולהתבשם מקדושתו כמו שאתם זכיתם תזכו לאחריני
ראה בהודעה הקודמת הפניה רלוונטית. 
ראיתי עכשיו יש”כ בל”נ אזכה להתחיל לשמוע את שיעורי הרב בקול הלשון
להיכרות ראשונית מומלץ ספרו ''קונטרס חסידות'' כמה כרכים
 
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
או שתאמר שמסיבה כלשהי זה עצמו נחשב מצוה וכדומה,
אני לא חלקתי בדברי על מה שאתה כותב
מסכים לגמרי שאדם שמרגיש עלי' והתעלות מותר וצריך לבטל תורה בשביל זה, גם בשביל לנסוע לטיול אנחנו מבטלים תורה גם מי שמתמיד וירא כראוי מ"מ צורך הנפש והנופש לטייל וכו' וצריך לזה שיקול דעת, וכ"ש טיולים רוחניים כאלו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מאיר גוטמן אמר:
אמונת אומן אמר:
או שתאמר שמסיבה כלשהי זה עצמו נחשב מצוה וכדומה,
אני לא חלקתי בדברי על מה שאתה כותב
מסכים לגמרי שאדם שמרגיש עלי' והתעלות מותר וצריך לבטל תורה בשביל זה, גם בשביל לנסוע לטיול אנחנו מבטלים תורה גם מי שמתמיד וירא כראוי מ"מ צורך הנפש והנופש לטייל וכו' וצריך לזה שיקול דעת, וכ"ש טיולים רוחניים כאלו.

ברור שאין כאן ויכוח למעשה,
אז השאלה היא האם נכון לומר באופן גורף שהכל נמדד לפי ערך העבירות והמצוות
 

E. W

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מאיר גוטמן אמר:
יושבי יעבץ אמר:
לא הכל נמדד בסרגל של מצוות ועבירות
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
הבה נעמיד את הדברים במבחן. 
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א. 
השפעתו של אותו קידוש עיצבה כנראה את האישיות הרוחנית שלי יותר מכל דבר אחר, וגם כשעברתי זמני ירידה בכל העניינים, זה היה העוגן הרוחני, כשהיה מגיע ליל שבת הייתי חוזר להיות מחוייב לתואר 'אברך חסידי' עם כל מה שזה דורש. 
​​​​​​( עשרים שנה אח"כ אמר לי מורה הוראה ליטאי נכבד מאוד: 
אם הייתי נתקל במעמד זה בצעירותי, כנראה הייתי היום אדם אחר לגמרי! )
עכשיו ברור שכאשר הלכתי לשם כבחור זה היה כרוך בביטול תורה וכמו כן יכול הייתי לקיים מצוות רבות אחרות באותו זמן. 
עכשיו נדון, מה חשוב ממה? 
נאם נדון שאלה כזו בכלים המקובלים של מ''ע מול ל''ת, דאורייתא מול דרבנן? 
אלא מאי, 
תאמר לי עת לעשות לד',
או שתאמר שמסיבה כלשהי זה עצמו נחשב מצוה וכדומה, 
אז הויכוח הוא סמנטי לגמרי. 


הרב @אמונת אומן אני לגמרי לא מבין אותך.  אהבת ה', יראת ה', זה לא מצווה מדאורייתא ככל המצוות?  
האמת שאדרבה היא מהמצוות היותר חשובות... אחת מעשר המעלות העליונות אשר בעבורם נברא האדם...( רבינו יונה בשערי תשובה). בוודאי שצריך למדוד בכלים המקובלים של מ"ע מול ל"ת ודאורייתא מול דאורייתא וזה יכריע,בפרט שאתה מעיד שזה עזר לך בכל מיני מצבים... 
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בעבר נהוג הייתי לצאת כל ערב שבת עם 2 בני לכותל, שם היינו יושבים בערגה וקוראים שיר השירים מתוך מגילה, אותה השאלתי מביכנ''ס ליטאי שכן.
עם הזמן הפכנו להיות אטרקציה עבור תיירים שהפציצו אותנו במצלמותיהם, כנראה השילוב של 3 חסידים עם בגדי שיראין ופיאות מסולסלות קוראים יחד מתוך מגילה עתיקה, היה עבורם משהו שאסור לדלג עליו... עד שנאלצתי לוותר על המנהג.
מקווה שוויתרת רק על המגילה של שיר השירים,
אבל לא על עצם התפילה בליל שבת בכותל.
אין מקום בעולם שישווה לתפילה של ליל שבת שם. 
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
יושבי יעבץ אמר:
מאיר גוטמן אמר:
יושבי יעבץ אמר:
לא הכל נמדד בסרגל של מצוות ועבירות
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
יש גם דברים שאינם כתובים בתורה - שהעונש עליהם חמור - מהותם ותוכנם של המעשים משנה

כגון בועל ארמית - שאינו יוצא מן הגהינם


עד עכשיו חשבתי שאינו יוצא בזכות אברהם אבינו - מיד, אבל יוצא לאחר שסיים את העונש.

(מחילה על ששיניתי מעט את ההודעה של הרב "יושבי יעבץ")
 
 

E. W

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
אמונת אומן אמר:
בעבר נהוג הייתי לצאת כל ערב שבת עם 2 בני לכותל, שם היינו יושבים בערגה וקוראים שיר השירים מתוך מגילה, אותה השאלתי מביכנ''ס ליטאי שכן.
עם הזמן הפכנו להיות אטרקציה עבור תיירים שהפציצו אותנו במצלמותיהם, כנראה השילוב של 3 חסידים עם בגדי שיראין ופיאות מסולסלות קוראים יחד מתוך מגילה עתיקה, היה עבורם משהו שאסור לדלג עליו... עד שנאלצתי לוותר על המנהג.
מקווה שוויתרת רק על המגילה של שיר השירים,
אבל לא על עצם התפילה בליל שבת בכותל.
אין מקום בעולם שישווה לתפילה של ליל שבת שם. 


אם כי כשאתה יוצא מהכותל חזרה הביתה המצב ברחבה בליל שבת הוא לא בשביל מי ששומר על קדושת עיניו..... 
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מאיר גוטמן אמר:
יושבי יעבץ אמר:
לא הכל נמדד בסרגל של מצוות ועבירות
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
הבה נעמיד את הדברים במבחן. 
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א. 
השפעתו של אותו קידוש עיצבה כנראה את האישיות הרוחנית שלי יותר מכל דבר אחר, וגם כשעברתי זמני ירידה בכל העניינים, זה היה העוגן הרוחני, כשהיה מגיע ליל שבת הייתי חוזר להיות מחוייב לתואר 'אברך חסידי' עם כל מה שזה דורש. 
​​​​​​( עשרים שנה אח"כ אמר לי מורה הוראה ליטאי נכבד מאוד: 
אם הייתי נתקל במעמד זה בצעירותי, כנראה הייתי היום אדם אחר לגמרי! )
עכשיו ברור שכאשר הלכתי לשם כבחור זה היה כרוך בביטול תורה וכמו כן יכול הייתי לקיים מצוות רבות אחרות באותו זמן. 
עכשיו נדון, מה חשוב ממה? 
נאם נדון שאלה כזו בכלים המקובלים של מ''ע מול ל''ת, דאורייתא מול דרבנן? 
אלא מאי, 
תאמר לי עת לעשות לד',
או שתאמר שמסיבה כלשהי זה עצמו נחשב מצוה וכדומה, 
אז הויכוח הוא סמנטי לגמרי. 
במסכת יומא
הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו ראוה פר ושעיר הנשרפין
ומלאכת שניהן שוה כאחת.
במקום אחד יש קריאת התורה ע"י כהן גדול (חלק מעבודת היום) ות"ת שקול כנגד כל המצוות.
במקום שני יש ראיית השריפה  חוץ לתחום.
ומודיעים חכמים שיש כאן "ברוב עם הדרת מלך" בקיום מצוה ששקול כמו ת"ת ועוד
 

אברהם משה

משתמש ותיק
E. W אמר:
אברהם משה אמר:
אמונת אומן אמר:
בעבר נהוג הייתי לצאת כל ערב שבת עם 2 בני לכותל, שם היינו יושבים בערגה וקוראים שיר השירים מתוך מגילה, אותה השאלתי מביכנ''ס ליטאי שכן.
עם הזמן הפכנו להיות אטרקציה עבור תיירים שהפציצו אותנו במצלמותיהם, כנראה השילוב של 3 חסידים עם בגדי שיראין ופיאות מסולסלות קוראים יחד מתוך מגילה עתיקה, היה עבורם משהו שאסור לדלג עליו... עד שנאלצתי לוותר על המנהג.
מקווה שוויתרת רק על המגילה של שיר השירים,
אבל לא על עצם התפילה בליל שבת בכותל.
אין מקום בעולם שישווה לתפילה של ליל שבת שם. 


אם כי כשאתה יוצא מהכותל חזרה הביתה המצב ברחבה בליל שבת הוא לא בשביל מי ששומר על קדושת עיניו..... 
אכן,
בקורונה היה זה פשוט תענוג, הכותל היה ריק מתיירים ושאר מרעין בישין. 
מכל מקום צריך ללמוד את ה'מקצוע' הזה של שמירת עיניים,
בתחבולות עשה לך מלחמה.
ואני לא מדבר על צדיקים, שאחרי התרוממות של תפילה, ובמיוחד של ליל שבת, פשוט לא ראו את הדברים האלו.
אם הייתי משורר, היה מן הראוי לכתוב שיר מיוחד על רוממות ומעלת התפילה בליל שבת קודש - בפרט - בכותל המערבי,
שווה לנסות, חוויה רוחנית לא רגילה.
 
 

עצתו אמונה

משתמש רשום
אברהם העברי אמר:
אני נכנס משער שכם\האריות (תלוי רגל או רכב) גם יותר מהר גם יש חניה ועיקר העיקרים - נקי!!!
אמנם יש ימים שהנוצרים ימ"ש חוגגים שם רח"ל ומטמאים עיה"ק בעווה"ר וכל בעל נפש ירחק ויסלוד מזה, אבל רגילות המקום להיות נקי.
(גם מי שחושש לילך משם יכול להיכנס דרך השוק ולהמשיך בשלשלת עד המחסום וע"י שמאלה שמאלה ושמאלה יגיע לכניסה לכותל שמרחוב הגיא ויחסוך גם את מעט המראות שרואים במעלות הכותל, מי שגם השוק מפחידו אין לי אלא לומר לו ש"פחדו בציון חטאים" - זה יכול להיות פשט חדש - מי שפוחד הרי"ז גורם לו לחטאים.....)
פחד ממחבלים הוא דבר טבעי, ורוב הציבור מפחד. אבל יש גם יוצאים מן הכלל, שהם אבירי לב, ואינם מפחדים. נראה שהגסות והיוהרה תפסו אותך, ואתה משמיץ את הפוחד, כאילו אתה נקי מחטאים, ותולה סרחון באחרים.
יתכן שאתה פשוט אביר לב. ויותר פשוט להתגאות על אבירות לב מאשר על נקיות מחטא. בברכה.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
E. W אמר:
אמונת אומן אמר:
מאיר גוטמן אמר:
טעות בידך, הל נמדד כן בסרגל המצוות והעבירות ואח"כ יש ענינים שבהם צריך לשקול תועלת מול הפסד ועל זה נמנה הטיש פירות וכיו"ב שמי שיש לו ענין שמעורר אותו לדברים טובים או שמחה וכו' שילך,
הבה נעמיד את הדברים במבחן. 
אני בבחרותי נהגתי לשמוע קידוש בליל שבת מפי אחד המשפיעים שליט"א. 
השפעתו של אותו קידוש עיצבה כנראה את האישיות הרוחנית שלי יותר מכל דבר אחר, וגם כשעברתי זמני ירידה בכל העניינים, זה היה העוגן הרוחני, כשהיה מגיע ליל שבת הייתי חוזר להיות מחוייב לתואר 'אברך חסידי' עם כל מה שזה דורש. 
​​​​​​( עשרים שנה אח"כ אמר לי מורה הוראה ליטאי נכבד מאוד: 
אם הייתי נתקל במעמד זה בצעירותי, כנראה הייתי היום אדם אחר לגמרי! )
עכשיו ברור שכאשר הלכתי לשם כבחור זה היה כרוך בביטול תורה וכמו כן יכול הייתי לקיים מצוות רבות אחרות באותו זמן. 
עכשיו נדון, מה חשוב ממה? 
נאם נדון שאלה כזו בכלים המקובלים של מ''ע מול ל''ת, דאורייתא מול דרבנן? 
אלא מאי, 
תאמר לי עת לעשות לד',
או שתאמר שמסיבה כלשהי זה עצמו נחשב מצוה וכדומה, 
אז הויכוח הוא סמנטי לגמרי. 


הרב @אמונת אומן אני לגמרי לא מבין אותך.  אהבת ה', יראת ה', זה לא מצווה מדאורייתא ככל המצוות?  
האמת שאדרבה היא מהמצוות היותר חשובות... אחת מעשר המעלות העליונות אשר בעבורם נברא האדם...( רבינו יונה בשערי תשובה). בוודאי שצריך למדוד בכלים המקובלים של מ"ע מול ל"ת ודאורייתא מול דאורייתא וזה יכריע,בפרט שאתה מעיד שזה עזר לך בכל מיני מצבים... 
אכן כך, הקדמתי את הדברים לעיל, 
אבל אמור מעתה שהיריעה הורחבה עד מאד, 
כי כמעט כל הנהגה טובה נכנסת בגדר הנ"ל. 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
רוצה להיות טוב אמר:
(אחי ורעי ,סנגרו על עמישראל ) ברור ופשוט שהליכה לכותל לא דוחה שום סעיף בשו"ע!! ככל שאנחנו נתחזק בעניני קדושה גם אחינו הטועים יתחזקו בזה.

יש סעיף אחד בשו"ע שזה דוחה, מי מתכבד לגלות?

אולי פסיעה גסה בשבת, ולא גרע מהולך לדבר מצווה. ובלא"ה מתפלל שם תפילת חובה או קורא תהילים או שיר השירים דינו כמש"כ בשו"ע דשרי. אבל אינו דין בכותל יותר ממקדש מעט.
 
חלק עליון תַחתִית