אנציקלופדיה תלמודית כרך יב, חובל [המתחיל בטור תרעט]
מי שרואה את חברו מכה את אביו או בנו או אחיו, והיכה את המכה כדי להציל את קרובו, פטור, אם אינו יכול להצילו על ידי דבר אחר985, וכל שכן שהמוכה עצמו שהיכה את מכהו פטור, ולא אמרו ששנים שחבלו זה בזה שניהם חייבים986, אלא כשהתחילו שניהם כאחד, אבל אם אחד התחיל, השני פטור, שיש לו רשות לחבול בו כדי להציל את עצמו987. ואפילו לא היכהו זה, אלא הרים עליו יד, והיכהו השני להציל עצמו, פטור988. אבל היה יכול להציל עצמו בחבלה מועטת, וחבל בו הרבה, חייב989, אלא שמן הבושת הוא פטור990, שעיקר הבושת הוא על זה שבייש תחילה991. וכתבו אחרונים שאף בארבעה דברים אינו חייב אלא כשהוסיף להכותו לאחר שכבר היכהו והציל את עצמו, ואף על פי שאינו נחשב רשע, לפי שזה קצת אונס, שאין אדם נתפס על צערו ויצרו גבר עליו, מכל מקום חייב בארבעה דברים, שאין זה אונס לפטרו מן התשלומים, אבל אם היכהו הכאה גדולה כדי להציל עצמו, והיה יכול להציל עצמו בהכאה קטנה יותר, פטור, שמי יוכל לשער בקו המידה למשול ברוחו לצמצם כחוט השערה שלא יוסיף992. וכתבו ראשונים שאין לאדם לדחוף את חברו כשמכים זה את זה, אלא יש לו לשמטו [טור תשמה] מעליו בנחת, ואם דחף חייב993. התחיל האחד והחזיר לו השני, וחזר הראשון להכותו כדי להציל את עצמו, חייב מאחר שהוא התחיל בראשונה994. ואין השני פטור אלא אם חבל בראשון מיד לאחר שזה היכהו, אבל אם חבל בו לאחר זמן, חייב995. ולאו דוקא ששהה זמן רב, אלא אפילו אם תיכף לאחר שחבל הראשון ישב לו, ובא השני וחזר וחבל בו, הרי זה מעשה חדש וחייב כמו הראשון996. ואפילו אם חבל בו מיד בעודו בחימום ורוגז, אלא שלא היה זה להצלת עצמו, חייב997, ולא פטרוהו משום "כי יחם לבבו"998, אלא לענין ביזוי דברים בלבד, שמאחר שעל ידי צערו אמר אינו נחשב כנתכוין לבייש999, אבל לענין חבלה אדם מועד לעולם1000.
985 . רא"ש ב"ק פ"ג סי' יג; נמוק"י שם בשמו; טור תכא וסמ"ע שם ס"ק כח.
986 . עי' לעיל: תשלומיו.
987 . רא"ש שם; נמוק"י שם, והוכיח כן מירושלמי חדא אמרו המזיק את חברו והזיק בו פטור, ועי' פ"מ ב"ק פ"א ה"ג שפי' כן הירושלמי שם, ועי' שו"ת עמודי אור סי' קטו שפי' בע"א; תשו' מיימוניות נזיקין סו"ס טו תשו' מהר"ם בר"ב; טוש"ע שם יג.
988 . שו"ת מהרי"ט יו"ד סי' כט.
989 . רא"ש שם; טור שם.
990 . רמ"א בד"מ תכא א ובשו"ע שם יג בשם מהרי"ו סי' כח; שו"ת שבו"י ח"א סי' קסט בד' היש"ש והסכים כן, ועי"ש שתמה על מהרי"ו שסותר שם א"ע שכ' בד' הרא"ש לחייב אף על בושת ופסק שם לפטור כמש"כ הרמ"א בשמו.
991 . שבו"י שם.
992 . יש"ש ב"ק פ"ג סי' כו, ומשמע שם שאינו חולק על הרא"ש.
993 . מרדכי ב"ק פ"ג סי' לח, והביאו ב"י סו"ס תכא. וצ"ב אם ד' היש"ש יתאימו לזה.
994 . שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף רצא.
995 . רא"ש שם. ועי' פרישה וסמ"ע ס"ק כד שכצ"ל הגי' בטוש"ע שם, וכ"כ בבאור הגר"א שם.
996 . ט"ז שם בפי' הגי' "מיד" בטוש"ע כגי' שלפנינו; שו"ת מבי"ט ח"א סי' שיא; מהרי"ט שם. ועי' פרישה וסמ"ע שם.
997 . ב"ח שם בפי' "מיד" כגי' שלפנינו בטוש"ע, ועי' פרישה וסמ"ע שם משמע שסובר שפטור בעודו בחימום. ועי' שו"ת חוות יאיר סי' סה.
998 . דברים יט ו.
999 . ע"ע בושת עמ' נ, ועי"ש עמ' מד.
1000 . שו"ת מהרי"ט שם, ועי"ש בסמ"ע.