מחלוקות במציאות בחז"ל

מבשן אשיב

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
וכן יש מח' בהיסטוריה בכתובות י. מתי תקנו כתובת אשה
על מחלו' בהיסטוריה יותר מובן שיחלקו מה היתה המציאות אבל על דבר עכשווי? שיבדקו!
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אור זרוע אמר:
למה נראה לך שהניסיון למצוא זיקה וקשר בין שני מאמרים שונים שנאמרו על ידי חכם אחד, אינו עולה בקנה אחד עם האמת.
גם כשבוחנים את ההודעות השונות שלך, מוצאים בהם הרבה "לשיטתו" בסגנון ובגישה.
כי בכדי לקבוע ששני מאמרים שאין ביניהם כל זיקה הלכתית (נניח מועד ונזיקין) באים מאותו שורש, צריך להיות החכם בעצמו,
או לכל הפחות גאון באופן בלתי מצוי בשביל להבין את ה'לשיטתו' של עומק לב החכם.
מסופר על רבי משולם איגרא ועל הגרח"ס הלוי שידעו להבין הלך רוח המחבר מתוך כמה עלים בספר. אבל להבין הלך ליבם של תנאים ודאי גם הם לא יכלו!

ואדם פשוט שנמסה לעשות זאת, זה נסיון למצא מכנה משותף ברבדים הכי נמוכים שיש - ומצד רוחו הנמוכה שלו עצמו.
הבל ורמות רוחא הוא לנסות בכלל לקבוע 'פרופיל' של לשיטתו לחכמי התלמוד וגם לא לחכמי הראשונים.

ניתן לעשות זאת, ע"י מופלגים, בהלכות בנושא מסוים כמו שכתבו לעיל.

אמת שניתן למצא חכמים שבקיאים באגדה יותר מחכמים אחרים, או מוצאים אנו ברבי זירא 'חקירות' ו'בעיות' יתר מחכמים אחרים, ואעפ"כ גם אצל אותם החכמים לא נדע את עומק ליבם והמכנה המשותף למה פה הוא חוקר ופה לא, או מה הקשר בין החקירות.'

נכון שכל צורבא מרבנן מכיר מתי אמור להיות מהרש"א או רש"ש, או מי מהראשונים מתאים לו להרחיב יותר בענין כלשהוא. אבל זה סגנון ולא 'לשיטתו'.
ואם כבר נגענו, מדהימה היא גאונותו של הגאון הרד"ל זצ"ל בחיבורו 'שם האחד אליעזר', בהקדמה לפירושו לפרקי דר"א, שלקח מכל מימרות בש"ס על ר' אליעזר ושל ר"א, וחיבר כמין ספר תולדותיו ו'הצעת גדולתו' כלשונו.

מי שבקי היטב בעומק האגדות ע"פ פשט וכל עניני חיים של בעל המימרא המפוזרים בהרבה מקומות בחז"ל יכול לבחון היטב היטב הלשיטתם, והוא שלהבת העולה מאליה לענ"ד, בהלכה זה יותר קשה, אבל לענ"ד פעמים רבים מאוד מי שיש לו הסתכלות רחבה ועמוק בכלל עניני הש"ס רואה מעצמו הרבה הלכות המתחברים זה לזה.

ובדוגמא שטחיות מאוד הוא המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל שבדרך כלל בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא כמו שאמרו חז"ל, ומי שיודע קצת יותר ממה שכתבתי, אודותם, מבין מעצמו יותר הלשיטתם, וזהו בדרך שטחי מאוד, ויש הרבה הרבה יתר מזה שמובן מעצמו הלשיטתם.

בדרך כלל כאשר אדם מכיר "דרך אחד" בלימוד, קשה עליו לעמוד על זה, ומי שפתוח ליותר דרכים בדרכי הלימוד, קרוב יותר להבין לשיטתם בחז"ל.
 
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
מראה מקומות בנידון הכרעה במחלוקת במציאות

עי' ברמב"ן (שמות ל' י"ג) שיש מחלוקת בין רש"י והרי"ף בשיעור השקל, ומתחילה נקט הרמב"ן כדעת הרי"ף, אבל אח"כ כשעלה לארץ ישראל וראה המטבעות שם כתב אגרת "ברכני השם עד כה, שזכיתי ובאתי לעכו, ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע של כסף מפותח פיתוחי חותם... והנה נסתייעו דברי רש"י סיוע גדול... ואינן אלא עשרה כדברי רש"י".

וכן ידועים דברי הרמב"ן לגבי מקום קבורת רחל אמינו (בראשית פל"ה פסוק ט"ז) "מנחם פי'...והנכון מה שפי' רב דוד קמחי [הרד"ק]... ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים... ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש פירוש זה [של הרד"ק] וגם דברי מנחם", וכדבריו נוקטים המוני בית ישראל הפוקדים את מקום קבורתה – על אף שהדבר תלוי במחלוקת בין גדולי הראשונים.

וכתב הטור (או"ח סי' תרל"א) "ובעל העיטור כתב ...שאם למעלה שוין כשירה שאז ודאי למטה צילתה מרובה מחמתה לפי שהחמה מועטת למטה" וכ' ע"ז הבית יוסף "וכתב... המ"מ... שמבואר בחכמות הראות במופת שאור השמש הנכנס בחור מרובה על החור וזה שלא כדברי בעל העיטור ולפי' פירש"י הוא עיקר".

וז"ל הכסף משנה הל' ברכות פ"ח הל"ה לגבי הברכה על סוכר "והטור כ' ... אלו הקנים... אינן ראויין לאכילה...עכ"ל ואני אומר שאילו היו קנים הללו נמצאים בארצו של הטור לא היה טוען כן".

עי' בביאור הגר"א (או"ח סי' רסא) שכתב בזה"ל "וכל זה הוא לשיטת התוס' הנ"ל אבל ליתא דא"כ מע"ה עד הנץ שוה כמו השקיעה עד צה"כ ובאמת אינו כן והחוש מכחיש לכל רואה וכו' " וכעין זה כ' ביו"ד ס' רסב עי"ש, אך אין כל כך ראיה מהגר"א כי חולק הרבה פעמים על הראשונים.

כתב החת"ס (חידושים נדה יח.) בזה"ל "מהו פרוזדר וחדר וגג וקרקע ועליה, אחרי החקירה מפי ספרים וסופרים חכמי וספרי הניתוח א"א לנו להכחיש המציאות שאינו כפרש"י ותוס' וציור המר"ם לובלין ואין לנו אלא מ"ש הרמב"ם בחיבורו ובפי' המשנה ... ולכן לא הטרחתי כלל בביאור דברי רש"י ותוס' בשמעתין כי א"א להולמן לפי המציאות האמיתי ואתה דע לך".

ובתשו' (יו"ד סי' קסז) כתב "אחרי בקשת המחילה מרבותינו הקדושים לא צדקו דבריהם בזה כי האמת עם הרמב"ם כאשר יעיד הנסיון עפ"י חכמי וספרי הניתוח אשר לפנינו מספרי בני ישראל כמו ... ויש לפני עוד ספרים מדויקים מרופאים מומחים אשר לא מבנ"י המה בכמה וכמה ציורים כולם יעידון ויגידון כהרמב"ם ז"ל ומיני לא נזוע וגם שאלתי לרופאים וכך אמרו לי".
הרי אפי' הלכה חמורה של נדה שנהגו בה גדולי ראשונים והיה לפניהם המציאות שהיה יכולין לברר עדיין קבע מרן החת"ס שאין לנו אלא המציאות אשר לפנינו ורק ע"פ זה אנו מחויבים לשמור תורתינו הקדושה והוא יכריע לנו אפי' במחלוקת הראשונים החמור עד מאוד.

והנה יש מקום לחשוב שדוקא גדול כמו החת"ס יש לו כח כזה, אבל מצאתי שדברי החת"ס הובאו להלכה בדברי השבט הלוי (אסיא מב-מג דף 39) שם דן בקביעת זמן המיתה, והביא דברי החכם צבי וכתב שאין לחלוק עליו ממה שכתב מדען אחד, וע"ז הביא דברי החת"ס שהגם שמבואר מדבריו שיכולים להכריע ע"פ בירור המציאות כנגד הראשונים אבל כ"ז היכא שפליגי הראשונים ובא המציאות ומכריע כחד מינייהו, אך בנידון שמקובל מימות עולם מחכם צבי והחת"ס בלי חולק לא נוכל להכריע על פי המציאות. ומדבריו עולה שנקט שדברי החת"ס להלכה ולמעשה נאמרו כאשר יש מחלוקת בין הראשונים וכדומה.

וז"ל החת"ס בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' פ"ט, "אמנם עתה מצאתי בספר קדמון הנקרא כפתור ופרח דמייתי ליה בעל התוס' יו"ט ריש פ"ז דשביעית ע"ש היטב ובב"י או"ח סוף סי' י' ובספר הנ"ל פרק י"א דף ס"ח ע"ב בד"ה נשוב לירושלים וכו' כתב מירושלים עד עזאזל כשלשה שעות עכ"ל, והנה הרב ז"ל ראה וידע ומדד בדקדוק גדול והוא ק"פ מינוטין ובהם עשרה מילין לר' יהודה ור' יוסי ביומא דף ס"ז ע"ב, א"כ אין המיל יותר מן י"ח מינוטין ודלא כהרמב"ם, והנסיון והחוש לא יתכחשו ואולי נאמר ארץ צבי כתיב בה וכו'".

וז"ל התוס' יום טוב (כלאים פ"ה מ"ה), "שדברי הר"ש מנוחתו כבוד ובמקומו מונח הם בטלים במקום הזה, לא שרירין ולא קיימין וכו', ואם הוקשה לו משנתינו לא מפני כן יכחיש מה שנראה לעינים, ואפי' דברי חכמי המדות לא הוה לי' להכחיש כי הלא תראה כל דבריהם בנוים על מופתים חזקים אשר א"א לסותרם בשום פנים [שאין מופתיהם כמופתי הפילוסופים הטבעיים], הלא תראה בעלי התוס' פ"ק דעירובין דף י"ד ע"א כתבו וכו' אבל הם ראו שדברי חכמי המדות אמתיים, שא"א לדחותם בשום פנים, והנה זה כמו בשאר מקומות שהקשו התוס' ותמהו בדברים מן הדברים והניחו בקושיא או בתימה, ולא מפני זה נזוז מדברי הש"ס אבל נתלה זה בחסרון ידיעתנו מלתרץ כו', אבל חכמי המשנה ז"ל כבר נשמרו מן הטעות הזה ודקדקו במשנתם וכו'".

וז"ל התוספות יום טוב שביעית פ"ו מ"א "וא"א להכחיש את המציאות... נמצאו שדברי הר"ב והר"ש [בענין מקום כזיב ועכו] בזה אינם אלא באומד הדעת ולא כיונו אל האמת כפי המציאות".

וז"ל הלבוש (סי' רס"ז ס"ב) "אלא שהתימה היותר גדול שעלי הוא מדברי בעל התרומת הדשן...אומר אני אולי היה זה לבלתי עסקם בזמנו בספרי התכונה... ולדידי נראה לי מתוך דברי התוכנים האלקיים בפשיטות שטעות גמור הוא".

וכתב בהגהות מוהר"א אזולאי על דברי הלבוש שהסביר המציאות למה אין לקות הלבנה בכל אמצע החודש וז"ל "כאן המחבר ז"ל נעלם ממנו האמת".

והנודע ביהודה (יו"ד תניינא סי' כ"א) כתב "ואף שהרשב"א בסימן שפ''ג הטריפו ולא האמין להטבחים שכך הוא בהרבה בהמות בימיו, אכתי לא נודע לו מטיבו של זה הוריד, וכיון שהדורות עמדו על הנסיון, ומעשה שהביא הב"י בסימן מ"ז בשם הכל בו הנעשה בעיר בדר"ש, וגם נזכר וריד הזה בדברי אבן סינא רופא קדמון, והביאו המעיל צדקה, והרי חז"ל סמכו על הרופאים אפי' באיסור נדה שהוא איסור כרת", ועי' במעיל צדקה (סי' יז).

גם האגרות משה בעניני טריפות סמך על בירור המציאות להכריע בין הראשונים בדיני טריפות (חו"מ ח"ב סי' ע"ג אות ג') וז"ל "ובימי הרשב"א לא עשו הניתוחים האלו ואפי' האם נזדמן באיזה מקום שעשה איזה רופא גדול לא ידעו ממנו דלא היה שייך לידע אז כל כך ממה שנעשה בעולם כפי שיודעין בדורותינו מעת שהתחילו... אבל הרמב"ם שהיה חכם גדול ביותר וגם היה רופא גדול בדורו ידע שהאמת הוא כפי שידוע מדרכי הרפואה... שאף הרשב"א אם היה חי וכן עתה שהוא בעולם האמת בג"ע מודה ... והרשב"א לפי מה שהיה סבר דא"א להן לחיות היה מוכרח לדחוקי בהא דעולא ... אבל הוא דחוק ותמוה כדכתבתי, והאמת לדינא הוא כהרמב"ם ..."
וז"ל ספר קרני רמים (פר' חיי שרה פכ"ד פסוק כ"ה) "התוספות... כתבו דתבן שעורים אינו מאכל גמלים אלא על צד הדוחק ע"ש, המוחש יכחיש את זה... והתוספות כ"כ מסברה כי אין להם גמלים בארצותיהם ולא ידעו מנהגם וטבעם".

ז"ל בעל ערוך השולחן בתשובה המובאת בספר משנת יעבץ (לריב"צ מענדעלסאן, שו"ת סי' ד', ד"ה כבוד ידידי בא"ד) "וע"ד הולד שנולד בש"ק אחר השקיעה ערך רבע שעה אם יש לסמוך ע"ד ר"ת ז"ל דעד ג' מילין ומשהו אחר השקיעה עדיין יום הוא חלילה כבר הכריעו רבותינו האחרונים ובראשם הגר"א בסי' רס"א והגאון רש"ז ז"ל בסידורו דלא כר"ת כו' ואין אנו חוששין לדעת ר"ת ז"ל רק לחומרא במוצש"ק שממתינים ע"ב מינוטין אחר השקיעה אבל לקולא כמו בע"ש ח"ו להקל, ולא עוד אלא ששני רבותינו אלה יחסו שיטתו לטעות בחוש דלדבריו מן עמוד השחר עד הנץ הוי כמו מהשקיעה עד צאת הכוכבים והחוש מכחיש זה כמ"ש הגר"א ז"ל שם וכו'".

וז"ל יד יהודה (סי' פ"ז פירוש הארוך ס"ק ו' ד"ה ומחמת) "כמעט כל האחרונים וגם קצת מהראשונים נ"ע לא היׄו בקיאין כלל בדרך גידול הביצה ואין זה ח"ו שום פחיתות נגדם שכן מצינו בגמרא דאמרינן ברבי לא היה בקי בתרנגולים וכבר מצינו כיוצא בו להרשבא ז"ל".

וכעי"ז כתב גם במקום אחר (יד יהודה סי' מ' סס"ק ב') "ונמצא כזה דבאיזה דברים לא היו בקיאין היטב כמש"ל בסי' ל"ב וכן בסי' נ"ו וכיוצא בו מצינו לאדננו הרשב"א ז"ל כמו שנראה מדבריו בתשובה גבי נקב שמצא בהבני מעים וכן מ"ש בת"ה גבי כבד וכן בסי' פ"ז גבי ביצים, ובעלי השו"ע הלכו אחריו ואין זה שום פחיתת כבוד להם דכבר מצינו בגמרא ברבי לא היו בקי בתרנגולים".

וכתב בספר ערבי פסחים (על הגדה של פסח לרב שאול כהן דין ערב פסח אות א') "פירש"י והרע"ב וכ"כ התוספות... שהזכר עושה פירות ונקבה אינה עושה פירות... קשה דהחוש יכחיש פירשם דאדרבא אילן הזכר אינו עושה פירות כלל והנקבה היא שעושה פירות... ואין זה מן התימה על רש"י והתוספות והערוך והרע"ב כי בגלילות שלהם אין דקלי מצויים וקרוב הדבר שכתבו כן לשמע אזן ואינו כן באמת".

ז"ל שם אריה (יו"ד סי' כ') "מה שנגעתי בבבת עינינו הרמ"א ז"ל כאילו לא ידע שאווז אין לה זפק, הנה אין זה תימה כ"כ וכמו שאמרו בחולין (דף מט) על חזקיה מדבריו של ברבי ניכר שאינו בקי בתרנגולים ולא ידע שיש ריאה לעוף ואין זה לא משנה ולא גמרא דאווז אין לה זפק רק ענין מציאות שלא היו בקיאים בזה, בפרט שהיו גאונים גדולים הרמ"א והכו"פ בעירות גדולות קראקא והמבורג, ובעירות הגדולות נמסר הוראות או"ה וטרפות למורי הוראות ולא להרבנים, רק כל הדבר הגדול יביאון אליהם ואינם מתעסקים בעופות ואווזות... כי אף אם נימא שהרמ"א מאור עינינו שגה בזה אין זה תימה כ"כ, כי הוא דבר שתלוי במציאות כמו"ש, ואפילו נשי דידן בקיאי בעופות טפי מינן וחלילה אין זה נגד כבודו הרמה וכבודו במקומו מונח".

וז"ל העומקא דדינא בהקדמת המחבר (למרנן ורבנן) "וראיתי בספרי גדולי הפוסקים האחרונים מה שביארו דברי הפוסקים ראשונים בדברים שאי אפשר להאמר בשום אופן שהוא נגד חכמת הרפואה וחכמת הניתוח".

וז"ל ההר צבי (או"ח ח"א קונטרס ל"ט מלאכות מלאכת כותב אות א' עמ' ר"פ) אודות מחיקת שם בפאנאגראף "ואף שהרב שמואל סלאנט רצה להחמיר נראה דלא ידע היטב ענין הכלי הזה."

וז"ל הראח"נ ז"ל (שיעורי תורה סי' א' אות י"ט) על דברי הנודע ביהודה וסייעתו שס"ל שנתקטנו הביצים "ולפי שלא היה ידוע משקל הדרהם ומשקל הדינרים ומשקל זוזי בבל ואלקירוואן במדינות אשכנז באופן ישר, ע"כ לא עמדו גאוני אשכנז ז"ל על שיעור הרביעית והכביצה הנמסר לנו מהגאונים והרמבם ז"ל אבל בזה אין שום ספק שאילו היה מהלכים למשקל הדרהם במדינות אשכנז כמו שהוא בא"י, היו חושבין כל השיעורים לפי ערך הדרהמים שכתב הרמב"ם."

וכ"כ הרב עובדיה הדאיה במכתב נדפס בתחילת ספר שיעור מקוה "ונפלאתי על אלה שקראו ערעור לפי שהשיעורים השונים שנתנו כמה מגדולי רבני האחׄ' האשכנזים, על פי מדידתם... והכרח לומר... שבמקומות גאוני אשכנז לא היה ידוע להם משקל הדרהם, כי רק פה במקומות אלו ידוע המשקל הזה" וכ"כ האור לציון (ח"ג במבוא ענף ג' אות ד') "בארצות אשכנז לא היה מצוי הדרהם ולכן יש שסברו שהדרהם נשתנה עד כדי מחצית, אך בארצות המזרח שהם השתמשו בדרהם ידעו שלא השתנה כן".
וכ"כ ביחוה דעת (ח"ד סי' נ"ה) "וכל זה גרם לאחרונים הנ"ל מפני שבמדינתם לא נודע כלל שיעור דרהם... ולכן אין ספק שאילו ידעו גאוני אשכנז הנ"ל השיעור שכתב הרמב"ם במשקל הדרהם ברור מאד שלא היו מטילים שום ספק בדבר".

והקהלת יעקב (בספר שיעורין של תורה סי' ח' אות ו') נסתייע בענין הכרעת המדות ומשקולת גם מספרים חיצונים וכתב אח"כ באריכות בענין זה באגרת (כתבי קהלת יעקב החדשים פסחים סי' קי"ט) וז"ל בתו"ד "אבל הראיה שלנו מספר קדמוניות הוא ראיה עצומה מאוד מאוד בלא שום ספק דמש"כ מעכ"ת שהכותב לא היה מומחה למדות ומשקלות ולא שייך גבי חזקה דלא מרע אומנותיה, המה דברים תמוהים מאוד דמה שייך אומנות על המעיד דבר הנראה לעין וידוע לאלפים ורבבות וא"צ כלל שיהא מומחא למדות ... ובאמת הראיה מספר הקדמוניות חזקה מאוד אלא שאני לא רציתי להבליט ביותר ראיה זו שלא יתראה ח"ו כמעריץ את המדע אשר מה שקורין מדע החריבה רבבות משפחות מישראל שהתחילו במדע וירדו לטמיון רח"ל ה' ישמרנו..."

בטור (סי' של"ו סעיף ג') כתב שמותר להשתין על עשבים בשבת מכיון שהם עזים אינו מצמיח עי"ז, וכתב הב"י שכן הוא דעת סמ"ג, סמ"ק, ספר התרומה, מרדכי, והגהות מיימוני, ודלא כספר היראים שס"ל שאסור להשתין על הזרעים. ובשלחן ערוך (שם) איתא שמותר להטיל מי רגלים על העשבים, וכן נקטו האחרונים. וכתב האגלי טל (מלאכת זורע אות ט"ו) "אך באשר העיד לנו בעל תפארת ישראל (בכלכל"ש מל' זורע) אשר בחכמת אקאנאמיא אמרו שמי רגלים טובים מאד לזבל הקרקע שוב אין בידינו להקל נגד דעת הספר יראים". הנה בספר תפארת ישראל עצמו כתב שצריכין לומר שנשתנה הטבעיים וא"כ אין זה הענין נוגע המודבר כאן (אבל עי' בהערה), אך לפי דבריו לא שייך זה להמחלוקת כל הראשונים עם ספר היראים דלדבריו גם שאר ראשונים מודים בזה"ז, אבל מהאגלי טל שכתב "שוב אין בידינו להקל נגד דעת הספר יראים" משמע שלא נקט שהוא ענין של נשתנה הטבעיים אלא הכרעה ע"פ המציאות.

וכתב בספר אור היום (אות ד') על דברי ר"ת בענין צה"כ "ועוד מוכרחין לומר לפי ר"ת שלא מתארך זמן בין השמשות במדינתנו יותר ממה שהוא בארץ ישראל... וע"פ זה ג"כ יש הוכחה גדולה דלא כשיטת ר"ת הנ"ל שהרי אחר התבוננות בתהלוכות השמש בוודאי אין לומר שבמדינתינו לא יהיה יותר ממה שהוא בא"י".

וכתב הדברי יוסף (מ"ג ע"ב הערה א') "ואי תקשה איך יעלה על הדעת לומר שלא ראה רבינו הגדול [ר"ת שכ' שכוכבים בינונים יוצאים בא"י אחר ד' מיל] זה פעם א<מה החולם הזה עושה פה?>המציאות שלא יש בין שקיעת החמה ובין צה"כ זמן גדול כזה כמ"ש. ואען ואשיב ידוע תדע שאיש האלקים זה היה במדינת צרפת ובחלק הצפוני מדינה זאת השחר והנשף מתקופת ניסן עד תשרי בערך 2 או 3 שעות ויותר ואפשר שסבר שלא משערינן בכוכבים שכתבתי בכוונת הירושלמי כ"א בכוכבים יותר קטנים הנראים זמן הרבה אחר השקיעה וא"כ בשני אופנים אלה נמצא לפעמים שיש זמן ארבעה מילין בין שקה"ח עד צה"כ ומוכח שכל דבריו עפ"י המציאות אשר לפניו במדינה ההיא אשר יושב בה" וע' מש"כ באורות חיים (פ"ד עמ' ק"ד) "גם לדבריו [של הדברי יוסף] צ"ל דלא ידעו ח"ו ר"ת ודעימיה מהמציאות שבאר"י."

וכתב בשלחן הטהור (סי' רס"א ס"א) "כל הפוסקים הביאו דברי ר"ת לחלק השקיעה שהחמה נכנס בעובי רקיע ובין גמר השקיעה, ואנן לא ידענא ליה כלל כידוע אמיתיות הענין לתוכנים... ולא יכחיש מה שהחוש רואה שהשמש הולכת בשוה בכל הכדור וכשהוא יום לזה הוא לילה לזה ולא יש כאן עביו של רקיע כלל וכלל".
וכ"כ במהר"ם אלאשקר "אין צורך להליכת עובי הרקיע ולא לנגד החלון כי הגלגל היא ששוקע בה תחת האופק ואין שם כי אם שקיעה אחת... ודבר הנראה לחוש הוא שלא יוכל אדם להכחישו.

"וכ"כ בנברשת (ח"ב ג' ע"א) על דברי ר"ת "ובזמננו הדבר כבר ידוע ומפורסם ע"י נסיונות רבות אשר החמה הולכת כסדר לדרכה בעיגול למטה מן הרקיע... ולא נכנסה לחלון כלל".
וכ' הרי"מ שלזינגר במאמר איזהו בין השמשות (עמ' תש"צ) על מש"כ המנחת כהן שבמדינות השפילות הכוכבים ממהרים לבא "ואומר אני במחילת מכבוד תורתו שכל דבריו אלו אינם אמת ומוכחשים המה בין מן השכל בין מן החוש כי החוש מעיד כי בכל ארץ ישראל בין במקומות הגבוהים בין במקומות השפלים שבה שוה כמעט הזמן שבין שקיעת החמה ובין צה"כ... ואדרבא במקומות הגבוהים הוא לפעמים פחות מזה משני טעמים וכו'".
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
בס' זכר דבר להאדר"ת הוצאת אהבת שלום יש מאמר בליקוט של מקומות שנחלקו במציאות.

ישנו מח' בב"ק אם סתם שוורים בחזקת שימור, אם הוי קנסא או ממונא, ולכאו' זה נראה מח' במציאות, אבל מבואר באחרונים שהמ' האם גדר המצב של שור תם נחשב לשמור או לא שמור, והבן [כ"כ ר' נחום בכמ"ק בב"ק, ומהם בדף ב' ע"ב בתוד"ה ואימא מחוברת. וכבר הקדימו בחי' החוזה מלובלין על ב"ק בדף טו בקיצור לשון].
 

well

משתמש ותיק
תוס' רבינו פרץ עירובין יג,ב:
"ומ"מ קשה ממעשים שכבר היו, כגון ממזבח, דחד מוכח מקרא דהיה ששים, וחד מוכח מקרא דהיה עשרים , והתם היכי שייך לומר אילו ואילו דברי אלקים חיים, דהא ליכא למימר הלך אחר רוב חכמי הדור , דהא לא היה אלא בחד ענינא. וי"ל דגם כולהו לא היה אלא בחד ענינא, אלא חד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי וחד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי, והא דקאמר אילו ואילו דברי אלקים חיים, פי' דמתוך הפסוקים יש משמעות למידרש כמר וכמר, אבל ודאי לא היה אלא בענין אחד "
 

אמונה

משתמש ותיק
ירושלמי (תרומות פ"ג ה"א; עי' תוס' ב"ב קמג, א):
ר' בנימין בר לוי בעי דבר שאפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקין עליו [בתמיה], אלא על עיקר בדיקתה חלוקין.
 
חלק עליון תַחתִית