הגולם מפראג, היה או לאו?

כותר

משתמש ותיק
דברים שמצאתי בקובץ שהעלו כאן.

1. כתב ספר בני יששכר - מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר ב
"וכן מדברי הרב הגאון מהר"ל מפראג (יובאו דבריו אי"ה לקמן [מאמר ד' אות פ"ו]) ידוע דבריו נאמרו ברוח הקודש והיה משתמש בספר יצירה".
 
2. בהערות של המהדיר , נח חיים בן משה  לעווין מקאברין , למהדורה של "מגילת יוחסין" מ-1864 , יש עדות של ר' יוסף שאול הלוי אב בית דין בלמברג ששמע מהשמש הזקן בבית הכנסת בפראג שהגאון רבי יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה עלה לעליית בית הכנסת לראות את הגולם של המהר"ל.

ומביא ראיות להיפך:
1. 
מ
ספר דרשות של הרב ידידיה טיאה בן יעקב ויל  " לבושי בדים : דרושים… בדברי מוסר… אשר דרש ברבים, בפני קהילתו ליל יום כפור, מדי שנה בשנה… / ירושלים : [חש"מ], תשמ"ח " שיצא לאור מכתב יד של המחבר מובאת דרשה שהושמעה בשנת תק"מ " 1780 . הרב וייל עסק בקצרה בעניין הגלמים וכותב כך  
"גם קרוב לזמנינו רבי אביגדור קרא ורבי אליהו בעל שם שעשו גולם לשמשם " ( ע' לז)
הרב וייל היה יליד פראג ותלמידו של הרב הידוע של פראג רבי יהונתן אייבשיץ .
הוא היה מעין מומחה לחייו של המהר"ל מפראג ותשובה שלו היא המקום היחיד שבו השתמרו לנו תקנות בענייני שידוכין שאותם התקין המהר"ל מפראג
מעניין שהוא מזכיר את
הרב אביגדור קרא שהוא האדם הראשון שנקבר בבית הקברות היהודי של פראג כיוצר גולם אגדה שאינה ידועה משום מקום אחר. אבל לעומת זאת אינו מזכיר כלל את המהר"ל כיוצר גולם.
אם הוא היה יודע על אגדה כזאת בוודאי ובוודאי שכתושב פראג וכמומחה לענייני המהר"ל היה מזכיר אותה.
,וזה כנראה אומר שבשנת 1780 כאשר הוא השמיע את הדרשה הנ"ל הוא לא הכיר שום סיפור על המהר"ל והגולם.

2. 

בספר שנכתב בשנת תע"ח 1718 על חייו של המהר"ל " ספר מגילת יוחסין : שלשלת היחוס … רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … עם שלשלת היחוס של חתנו … יצחק כהן, ויחוס שאר גאוני ארץ " של צאצאו מאיר בן אלעזר פרלעש ( 1666-1739) סיפור הגולם אינו מוזכר ואינו נרמז .

 

בשלמא

משתמש ותיק
amsgula.net אמר:
והנה אע"פ שמדובר באדם שהיה יודע ספר, מ"מ כתב כתב בשו"ע יו"ד הל' ת"ח שת"ח המזלזל במצוות דינו כקל שבקלים, ולפ"ז יתכן אדם שנתפס כמפרסם שקרים ורמיות על ימין ועל שמאל ואף בהונאה כספית של מכירת ספרים וכתבים שאינם נכונים [ראה בהערתו הנדפסת בתחילת נפלאות מהר"ל - על כתב יד שלא קיים שעומד למכירה], יש לדון בדין הת"ח שלו.
שמעתי מאדם נאמן שהאדמו"ר רבי אליעזר זוסיא מסקולען זצ"ל עלה לקברו במונטריאל להתפלל שם ביום החופה של נכדו האדמו"ר שליט"א
(אני מודע לכך שידיעה זו יש בה ענין למעט מאוד מהחברים כאן אע"פ אני רואה לנכון לפרסם את הידוע לי)
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
איש ווילנא אמר:
איפוא המקור? 
יעוי', למשל, כאן; וכן בסה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 33.
וראה גם כאן מה שציינו להוכחה נדפסת (מקודם זמנו של ריי"ר) לעובדה כי נפוצה היתה השמועה - בין אחב"י - על קיומו של הגולם. ויעו"ע כאן (באידיש).
את מה שבאידיש לא הבנתי. אשמח אם תתרגם 
אבל מה שראיתי בעברית הבנתי ששלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים אישרו את קיום המעשה מסברתם [כך זה מופיע בלשונם] 
לא שיש להם מסורת על כך ואם כן זה ענין של שיקול הדעת. 

אכן הדבר נכון שיש לו מקורות קודם רי"ר
השאלה היא אם מקורות חזקים אם לאו 

 
 

עטסופר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
לבי במערב אמר:
איש ווילנא אמר:
איפוא המקור? 
יעוי', למשל, כאן; וכן בסה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 33.
וראה גם כאן מה שציינו להוכחה נדפסת (מקודם זמנו של ריי"ר) לעובדה כי נפוצה היתה השמועה - בין אחב"י - על קיומו של הגולם. ויעו"ע כאן (באידיש).
את מה שבאידיש לא הבנתי. אשמח אם תתרגם 
אבל מה שראיתי בעברית הבנתי ששלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים אישרו את קיום המעשה מסברתם [כך זה מופיע בלשונם] 
לא שיש להם מסורת על כך ואם כן זה ענין של שיקול הדעת. 

אכן הדבר נכון שיש לו מקורות קודם רי"ר
השאלה היא אם מקורות חזקים אם לאו 
ההוכחה הנדפסת חסום לי בנט פרי - לגבי האידיש כנראה הכוונה:
ברכת אברהם; פון בוטשאטש'ער רב מח"ס דעת קדושים (נפטר בשנת תר"א), שטייט קלאר וז"ל: "אמר, שהגור אריה זצ"ל עשה גולם ע"י ספר יצירה הק'" וכו', למעשה אין דעם ספר איז דא הוספות פונעם מלקט, לכן "אויב מען וויל", איז דא דערין א שטיקל שוואכקייט.
ר' איציקל סקערער; אין ספר ספורים נחמדים, ברענגט ער אראפ פון ר' איציקל סקווערער (נפטר תרמ"ה), וזל"ש: וסיפר אדמו"ר הנ"ל אודות הענין מהגולם שעשה מהר"ל מפראג וכו'".
והיינו שהבוטשאטש'ער כבר הביא זאת אף שנפטר קודם הדפסת ספרו של ר" רוזנברג. אם הסתגויית חזקה כי המלקט של הברכת אברהם הוסיף הוספות רבות בתוך דברי הבוטשאטש'ער...
הרשו לי להעלות השערה חדשה, לאחר שיש לנו עדות של רבי ידידה טיאה וייל בנו של הקרבן נתנאל שרבי אביגדור קרא מפראג עשה גולם, בהחלט ניתן להבין שהאגדה זו נשארה בקרב הציבור היהודי ואולי בעיקר בקרב הציבור שאינו יהודי בפראג, אלא כדרכם של שמועות השמועה היא על הגולם של רב היהודי הגדול, והפרשן מחליט מיהו הרב היהודי הגדול הבקי בספר יצירה, ומכאן הדרך להדבקת שמו של המהר"ל לשמועה.
בכל אופן גם אם נברא גולם בפראג, ואפילו אם נקבל שהמהר"ל עשה את הגולם, אין לנו שום סיבה להאמין לספרי נפלאות הגולם מפראג שהסיבה היתה עלילות דם וכל יתר הסיפורים, שבודאי הופיעו לראשונה רק בספרו של ר"י רוזנברג, וכבר איתמחאי גברא ואיתמחאי קמיעא...

 
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
ישנה טענה ששמעתי מרבים:
למהר"ל היה תלמיד מובהק בשם הג"ר דוד גנז זצ"ל, שהיה גאון גדול, ולהבדיל אסטרונום וחוקר מפורסם בדורו. הוא כתב ספר בשם "צמח דוד", שהוא כרוניקה היסטורית גדושה ומלאה בדברים מרתקים ומעניינים, בתוכם מאורעות רבות שהיו בתקופתו, ראה פה, וקשה להאמין שלא הזכיר אפילו ברמז לקיומו של הגולם.
זו כמובן אינה הוכחה כלל, אך עכ"פ בהחלט מעוררת סימן שאלה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
את מה שבאידיש לא הבנתי. אשמח אם תתרגם אבל מה שראיתי בעברית הבנתי ששלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים אישרו את קיום המעשה מסברתם [כך זה מופיע בלשונם] לא שיש להם מסורת על כך ואם כן זה ענין של שיקול הדעת. 
עיקר המסורת אלי' התכוונתי - היא עצם השמועה הנפוצה עד"ז בקרב אחב"י, שהמסורת על־כך היא משנת תרס"ח (לכה"פ).
בסה"ש ה'ש"ת שם מסופר מעשה על הרד"ז קאזוועניקאוו, מחסידי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, ובין השאר - התבטא ש'המהר"ל עשה גולם מעפר, וכ"ק אדמו"ר עשה גולם מבשר' (ב'מופת' שחולל, כשרד"ז הפך ממגמגם קשה לדובר רהוט). הרד"ז נתבש"ם בכ"ז טבת תרס"ח.
לצערי, אין בכחי לתרגמו כעת את האשכול באידיש.

 
עטסופר אמר:
ההוכחה הנדפסת חסום לי בנט פרי 
מוסג"פ כל האשכול מִשָׁם (בו התייחסו גם ל'קושיא' מה'צמח דוד'): הצג קובץ מצורף הגולם מפרג.pdf
 

בשלמא

משתמש ותיק
יש ווארט כמדומני מהאבני נזר שהעולם מתפעל מהגולם שהמהר"ל יצר ואני מתפעל מתלמיד כמו התוי"ט שהוא העמיד
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
בסה"ש ה'ש"ת שם מסופר מעשה על הרד"ז קאזוועניקאוו, מחסידי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, ובין השאר - התבטא ש'המהר"ל עשה גולם מעפר, וכ"ק אדמו"ר עשה גולם מבשר' (ב'מופת' שחולל, כשרד"ז הפך ממגמגם קשה לדובר רהוט). הרד"ז נתבש"ם בכ"ז טבת תרס"ח.

צ"ע אם אפשר להביא ראיה ממה שנאמר בדרך הלצה.
בירושלים היו אומרים על רב מפורסם שהיה לו בן מעניין, שהוא גדול יותר מהמהר"ל, שהרי הגולם של המהר"ל לא היה מסוגל לדבר.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
חכם באשי אמר:
אם בדורינו התרגלנו יותר לסיפורי "מופת" (... וד"ל), בדורות הקודמים לא ייחסו לזה ערך, הכל היה סובב לעסק התורה והעבודה. סיפורים על גלמים למיניהם, הורידו מערך של המסופר.
המקור שבודקים גדלות של חכם וצדיק לפי מופתים שעשה, מפורש בתורה, ואני מתאר לעצמי שגם בדורות קודמים היו יהודים מאמינים שייחסו ערך למבחן שכתוב בתורה.
בחומש דברים פרק יח מפסוק כא:
 וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' . כב אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.
כמדומני שבתורה אין זה מקור לבדוק את גדלותו או חכמתו או צדקותו של הנביא,
אלא מקור לבדיקה טכנית האם נביאותו בשם ה', אם לאו.
ולזה לא היינו צריכים את הפסוקים, כי הדבר פשוט שאם דבריו התקיימו אות הוא שנבואתו אמת, ואם לאו - לאו,
אבל אין זה מלמד שגדלות חכמה וצדקות נבדקות ע"י מבחן עשיית מופתים.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
צ"ע אם אפשר להביא ראיה ממה שנאמר בדרך הלצה.
אכן, ציינתי לזה רק דרך־אגב - ולא כראי' עיקרית.
עכ"פ, אף אם דרך־צחות נאמר - מוכח מזה שֶׁשֵׁמַע הגולם הי' דבר נפוץ בקרב אחב"י.
 
 

כותר

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
כמדומני שבתורה אין זה מקור לבדוק את גדלותו או חכמתו או צדקותו של הנביא,
אלא מקור לבדיקה טכנית האם נביאותו בשם ה', אם לאו.
ולזה לא היינו צריכים את הפסוקים, כי הדבר פשוט שאם דבריו התקיימו אות הוא שנבואתו אמת, ואם לאו - לאו,
בכל אופן התורה כן למדה אותנו שזה המבחן לנביא, אולי כדי שלא יבואו 'חכמים' ויטענו שאין ערך למי שמצליח באות ומופת,
ולמרות שהנבואה פסקה, אבל עדיין קיים הכח של רוח הקודש, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים.
 
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
מ.ה. אמר:
כמדומני שבתורה אין זה מקור לבדוק את גדלותו או חכמתו או צדקותו של הנביא,
אלא מקור לבדיקה טכנית האם נביאותו בשם ה', אם לאו.
ולזה לא היינו צריכים את הפסוקים, כי הדבר פשוט שאם דבריו התקיימו אות הוא שנבואתו אמת, ואם לאו - לאו,
בכל אופן התורה כן למדה אותנו שזה המבחן לנביא, אולי כדי שלא יבואו 'חכמים' ויטענו שאין ערך למי שמצליח באות ומופת,
ולמרות שהנבואה פסקה, אבל עדיין קיים הכח של רוח הקודש, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים.
 

האם יש לך מקור לפרשנות החדשה שלך?
אפילו בנבואה אות ומופת הוי ראיה לאמיתת נבואתו של אדם שהוכר גדלותו בלא"ה, ולא קובעים גדלותו ע"פ אותות ומופתים. וכש"כ הרמב"ם (יסודי התורה פ"ז ה"ז) 'ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון'.
ומופתים בתורה אינם סיפורי מופתים, אלא שהנביא בא ואומר נבואתו ועושה מופת או נותן אות לאמת את דבריו. אבל סיפורי מופתים לאחר מעשה, אינם כלום גם לקבל נביא.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
מ.ה. אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
כמדומני שבתורה אין זה מקור לבדוק את גדלותו או חכמתו או צדקותו של הנביא,
אלא מקור לבדיקה טכנית האם נביאותו בשם ה', אם לאו.
ולזה לא היינו צריכים את הפסוקים, כי הדבר פשוט שאם דבריו התקיימו אות הוא שנבואתו אמת, ואם לאו - לאו,
בכל אופן התורה כן למדה אותנו שזה המבחן לנביא, אולי כדי שלא יבואו 'חכמים' ויטענו שאין ערך למי שמצליח באות ומופת,
ולמרות שהנבואה פסקה, אבל עדיין קיים הכח של רוח הקודש, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים.
אסביר את כוונתי יותר,
שם התורה לא דיברה על מבחן לאופיו או גדלותו של הנביא,
אלא מחפשים שם כיצד לדעת האם הנביא שלפנינו הוא נביא שקר,
ולזה התורה אומרת מבחן ברור, אם הנבואה לא מתקיימת - בהכרח שהיא נבואת שקר, והנביא נביא שקר.
אין בזה שום הוכחה לבדיקת גדלות אדם ע"י אות או מופת.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מקרא ד'וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי', שפרושו (כלשון המצו"ד על־אתר) "שתשרה עלי רוח הנבואה במעלה כפולה על מה ששרתה עליך" - דרשוהו רז"ל (ראה סנהד' מז, א. חולין ז, ב) כלפי המופתים אשר הראה אליהו.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מקרא ד'וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי', שפרושו (כלשון המצו"ד על־אתר) "שתשרה עלי רוח הנבואה במעלה כפולה על מה ששרתה עליך" - דרשוהו רז"ל (ראה סנהד' מז, א. חולין ז, ב) כלפי המופתים אשר הראה אליהו.

מה זה שייך לקביעתך שמקבלים אדם לגדול ע"פ מופתים?
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אשמח לפירוט היכן כתבתי כדבר הזה, ולחלופין - באיזו מהודעותי הי' נשמע כי כך דעתי.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
כאן המקום לציין שיש מחלוקת בפוסקים אם מותר להפריז ולהוסיף על האמת בסיפורי צדיקים במקומות שיש בכך תועלת.

לכאורה יש להוכיח מכך שהרי יש שיטה בגמ' שאיוב לא היה ולא נברא ומ"מ כתיב "איש היה בארץ עוץ איוב שמו".
 

לבי במערב

משתמש ותיק
וי"ג התם "איוב לא הי' ולא נברא אלא למשל הי'", והכוונה בהיפך ממש - שכל הויתו ותכליתו כמשל ודוגמא לדורות.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
לבי במערב אמר:
מקרא ד'וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי', שפרושו (כלשון המצו"ד על־אתר) "שתשרה עלי רוח הנבואה במעלה כפולה על מה ששרתה עליך" - דרשוהו רז"ל (ראה סנהד' מז, א. חולין ז, ב) כלפי המופתים אשר הראה אליהו.

מה זה שייך לקביעתך שמקבלים אדם לגדול ע"פ מופתים?
יש גמרא מפורשת כך.
בסוף פרק אין עומדין בברכות ל"ד
"אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא"...
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אין לנו מי שיכול לדון בסוגיא זו באובייקטיביות...

החסידים שבינינו מתקשים להשלים עם זה שאגדה כ"כ נפוצה בעמנו היא בדותא בעלמא, גם אם היא לא מסופרת על אדמו"ר וחסידיו.

הליטאים שבינינו יש להם התניה אוטומטית להכחיש כל סיפור שאינו טבעי לגמרי,
אא"כ הוא מסופר על הגר"א או על הגרף פוטוצקי ...

מי יורנו שמועה מי יאלפנו בינה!
 

אבי חי

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
כאן המקום לציין שיש מחלוקת בפוסקים אם מותר להפריז ולהוסיף על האמת בסיפורי צדיקים במקומות שיש בכך תועלת.

לכאורה יש להוכיח מכך שהרי יש שיטה בגמ' שאיוב לא היה ולא נברא ומ"מ כתיב "איש היה בארץ עוץ איוב שמו".
 
לבי במערב אמר:
וי"ג התם "איוב לא הי' ולא נברא אלא למשל הי'", והכוונה בהיפך ממש - שכל הויתו ותכליתו כמשל ודוגמא לדורות.

ב"ב טו א - יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו אלא מעתה (שמואל ב יב, ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו' מי הוה אלא משל בעלמא הכא נמי משל בעלמא א"כ שמו ושם עירו למה.

אלמא - למ"ד לא היה, לא היה כלל (ע"ש בתוס'). וממה שנאמר בלשון סיפור שהיה אין פירכא עליו, אלא ממה שהוזכר שמו ושם עירו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אלמא - למ"ד לא היה, לא היה כלל (ע"ש בתוס').
כתבתי 'י"ג', היינו שבמחלוקת הדבר נתון; ידועה תשובת רב האי גאון בזה (הובאה בכ"מ), ולכאו' אפשר לפרש כן אף בלשון רש"י.
כן להעיר מדעת הרמב"ם שהי' ונברא, אך יסוריו משל.
 

אבי חי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אבי חי אמר:
אלמא - למ"ד לא היה, לא היה כלל (ע"ש בתוס').
כתבתי 'י"ג', היינו שבמחלוקת הדבר נתון; ידועה תשובת רב האי גאון בזה (הובאה בכ"מ), ולכאו' אפשר לפרש כן אף בלשון רש"י.
כן להעיר מדעת הרמב"ם שהי' ונברא, אך יסוריו משל.
כל המהלך בגרסה שלפנינו (וברש"י) מוכיח שלא היה כלל. אם יש גרסה אחרת בכל הענין, נשמח לשמעה.
המובא בשם דעת הרמב"ם, היא דעת ר"ל שהובאה שם בתוס'.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אם היה הגולם.
ראשית צריך להבין שהמדע אינו מאן דאמר בתחום זה כי מבחינת המדע גם רבא ברא גברא המוזכר בש''ס הינו דמיון, ולדעתם לא יתכן בריית גולם וממילא שום ראיה לא תשכנע אותם.
לי נראה שלא היה.
לדעתי בעוד כמה דורות לא ישמעו הילדים על זה כלל.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
לדעתי בעוד כמה דורות לא ישמעו הילדים על זה כלל.
בזה אני חלוק עליך.
אין מצב שכותבי הקומיקס ישמטו מתחת ידיהם עלילה כזו.
אני חושב שבילדותי קראתי את הגולם מפראג יותר ממאה ואחד פעמים...
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
אחד התלמידים אמר:
לבי במערב אמר:
מקרא ד'וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי', שפרושו (כלשון המצו"ד על־אתר) "שתשרה עלי רוח הנבואה במעלה כפולה על מה ששרתה עליך" - דרשוהו רז"ל (ראה סנהד' מז, א. חולין ז, ב) כלפי המופתים אשר הראה אליהו.

מה זה שייך לקביעתך שמקבלים אדם לגדול ע"פ מופתים?
יש גמרא מפורשת כך.
בסוף פרק אין עומדין בברכות ל"ד
"אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא"...

א' מדובר שם במה שתפילתו היתה מתקבלת יותר, לא במופתים.
ב' השמטת המשך הגמרא "אמר לה לאו".
ג' לכל היותר מדובר שם על צדקות אישית. אבל אין ספק שמנהיג הדור היה ר' יוחנן בן זכאי ולא ר' חנינא בן דוסא. דהיינו שאף אם לפי מצבו האישי הוא היה צדיק גדול יותר, אבל למנהיג הדור חפשו ת"ח ולא צדיק. שלא תטעה, בודאי ר' יוחנן בן זכאי היה צדיק גדול ובודאי ר' חנינא בן דוסא היה ת"ח גדול, ואין זה צריך לפנים.
 

ידידיה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
לדעתי בעוד כמה דורות לא ישמעו הילדים על זה כלל.
הסיבה שלא ישמעו ע"ז אינה משום שלא יאמינו אלא משום שימציאו אגדות מעניינות [ומופרכות] פי כמה עד שאגדת הגולם לא תעניין איש.
 
חלק עליון תַחתִית