חייל של הרבי אמר:
כמדומה שהגראי"ה קוק זצ"ל סבר שכל המחלוקות בש"ס הן סברתיות, והאריך לבאר סוגיות שנדמות כמחלוקות במציאות באופן שיובן שזו מחלוקת בסברא. אבל אין לסמוך עליי בזה עד שיביאו מראה מקום.
יש מקומות בהם כתבו המפרשים שדוחק לפרש את המחלוקת במציאות:
א. ר"ש נגעים (פ"א מ"א) לגבי מחלוקת ר"מ ורבנן מהם שאת ותולדתה, דלר"מ, השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר"מ וחכמים אומרים ולרבנן השאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה, ובתוך דברי הר"ש שם כתב וז"ל: וזהו תימה לומר דסדר לבנינותם לר"מ שלג וקרום ביצה סיד ההיכל וצמר לבן דאיך היתה סברתם חלוקה כל כך זו מזו שלא יוכלו לברר דבר התלוי בראיית העין.
ב. לגבי פלפלין אי נחשבים מפיגין טעמם, לענין ליחשב א"א מעיו"ט, וכתבו התוס' בשבת (קמא.) ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא, עיי"ש.
עם זאת, מצינו בש"ס גם מחלוקות במציאות, ולמשל מח' האמוראים האם עילאה גבר או תתאה גבר. כי לפעמים יש גם דברים מציאותיים לא ברורים.
ציטוט משו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קח
האם שייך מחלוקת במציאות
מ"ש בספרים דל"ש מחלוקת במציאות, מצאתי בירושלמי תרומות פ"ג ה"א דאיתא תמן, דבר שאפשר לעמוד עליו חלוקין רבנן, ע"ש, זאת אומרת דדוקא במציאות טבעי דאפשר לבררו, בזה ל"ש מחלוקת אבל בדבר שא"א לברר שפיר שייך מחלוקת, ועי' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ד דקאמר "על עיקר בדיקתה הן חלוקין" ועי' תפא"י סנהדרין פ"ט מ"א פלוגתא דר"י וחכמים בארס נחש היכן הוא, ע"ש שטרח ליישב שלא יהי' בכלל מחלוקת במציאות, אבל לענ"ד במחכ"ת לכי תידוק עדיין לא העלה ארוכה גמורה, ועי' נמי במס' עירובין פ"ב: במשנה פלוגתא דר"מ ור"י וברש"י שם.
וא"ל דהכל לפי טבעו, דא"כ אין כאן מחלוקת, ועי' בגמ' שם דרב יוסף הכריע כר"מ מהא דרווחא כו', וע"ע בתפא"י בכורות פ"ד מ"א, ובחולין מ"ב: איתא ר"ש מכשיר מפני שיכולה לכוות ולחיות ע"ש ובתוס' ערכין כ' ד"ה לאתויי, ועי' ברכות מ"ז: תשעה נראין כעשרה מצטרפים, אמרי לה כי מכנפי וא"ל כי מבדרי, עי' רש"י שם, וזהו נראה מחלוקת במציאות, ואולי הוי בכלל שא"י לברר, דאין תפיסת מבט עיני כל אדם שוה, ועי' נדה כ"ב. מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דרכה כו', וזהו ודאי מחלוקת במציאות טבעי, ושם ד"ל. במשנה פלוגת' דת"ק ורי"ש במציאות יצירת ולד נקיבה, ואפשר דזהו נמי בכלל א"י לבררא), כדמשמע שם ע"ב בברייתא א' וב'.
ועי' עוד בנדה ל"ו: בתד"ה כלילי, ובתוספי הרא"ש שם כתב ז"ל ונראה דבסברא פליגי ע"י בקיאים בתולדות דמעיין, ועי' ברכות מ"ג: אר"פ ושערו כבגדו דמי וא"ל כגופו דמי ופירש"י דפליגי אי שכיח בי' זיעה, א"כ הוי מחלוקת במציאות דאיכא לברורי, אמנם לפמ"ש בס"ד בגליון שם לפרש האי "אמרי לה" דר"ל די"א דר"פ גופא קאמר הכי, יש ליישב, ועיין שבת ס"ה: פלוגתא דרב ושמואל אי נהרא מכיפי' מיבריך, ובבכורות נ"ה: פלוגתת דר"מ ורבנן לענין אי פרת שמו, ובהא מסתבר דהוי בכלל א"א לעמוד עליו, ועי' ר"ן שבת שם.
וצע"ק במש"ש בד"ה אבל ר"ח בשם רמב"ן ז"ל דאמר שמואל נהרא מכיפי' מיברך, לא דחי' מימרא דאיסורא דהוו נהיגי הלכה למעשה כאבוה דשמואל כו' משום מימרא דאגדתא". וצ"ע אמאי הוי בכלל אגדתא, הרי שמואל מציאות טבעי הורה לנו, ולולא דברי הרמב"ן ז"ל הוי מסתבר דאין זה וכיו"ב בכלל אין למדין מן האגדות, וע"ע שבת פ': מאן תנא דחול מעלי לי' לסיד, אר"ח ר"י כו', ולפ"ז לר"ח, ר"י ורבנן פליגי במציאות דודאי אפשר לברר ע"י אומנין, ומשמע לפ"ז דבבלי וירושלמי פליגי בהאי כללא, וצ"ע ותן לחכם ויחכם עוד.
דוד שפערבער