נותן טעם לשבח אמר:
שואל כעניין אמר:
שואל כעניין אמר:
כאחד שגדל בחוג שבו מאד מקפידים על שיטת ר"ת
קשה לי מאוד להבין חוגים שלא מחמירים כשיטת ר"ת הרי זה גובל בחשש סקילה או כרת
ולא עוד אלא שאלו החוגים מאוד מקפידים על 'חומרא' להכניס שב"ק 10 דקות לפני הזמן
הרי זה אינו אלא הידור בעלמא
אך על צאת השבת לא מקפידים כלל להוציאו מאוחר
אשמח אם מישהו יניח פה הסבר המתקבל על הלב
עברתי על האשכול ולא ראיתי אף אחד עונה הסבר המניח את הדעת על פרט זה.
ואני לא מצאתי עוד שום הסבר המתקבל על הלב למה צריך להחמיר בדבר שלאורך כל הדורות כמעט ולא היה מי שנהג בו.
מה שיש אומרים שנהגו בכל המקומות כמנחת כהן או 72 שוות במיעוט מקומות, אינו מדויק כלל, שבהרבה מקומות נהגו תשעים דקות כמו שכתב בתשובת יגל יעקב, ובדברי יציב כתב שבכמה קהילות בפולין נהגו יותר מתשעים דקות, וכן בבריסק והגאון מדווינסק נהגו תשעים דקות זמניות, וכן התניא במכתב כתב שצאת הכוכבים הוא תשעים דקות בימים השווים ובקיץ יותר מזה, וכן המנחת אלעזר כותב בתשובה שלפי אופק מקומו צריך יותר מ72 דקות, וגם אם שיעור זה לא יוצא 72 דקות במעלות בכל מקום, עכ״פ זה קרוב ל58 דקות במעלות ואולי חשבו שבזה יש כבר זמן של הכסיף, או שנקטו כשיטת הרשבא ועוד ראשונים והגר״א שכשנסתלק האדמימות לגמרי מקרי הכסיף העליון .
ברור שהראשונים לא נקטו כהמנחת כהן:
וברור שהראשונים לא נהגו כמנחת כהן, שהרי לא מצינו לפני המנחת כהן מהראשונים וראשוני האחרונים מי שיאמר שצאת הכוכבים לא מתאים עם שיעור הד' או ה' מיל, והרי הראשונים הרבה מהם גרו בספרד שלא מאחר הצאת הכוכבים רק מעט יותר מבארץ ישראל, וכן הראשונים שגרו בצרפת ובאשכנז רובם כתבו ה' מיל שזה קרוב לזמן 72 במעלות בימים השווים, וכן היו כמה ראשונים שגרו בארץ ישראל, וכן ממה שכתבו כמה ראשונים שזמן צאת הכוכבים הוא כשנטהר הרקיע מן האור לגמרי ויש שכתבו מכל וכל, והרי זמן עלות השחר הוא בוודאי לפחות ב12 מעלות והרי עלות השחר הוא בהאיר המזרח.
וכן הב"י והמהרי"ט והמבי"ט והחרדים והפר"ח המהר"ש סירלאו השדה יהושע הגר"ח אבולפיה הר"ע ברטנורה המהרי"ף הרדב"ז כולם גרו בא"י ופסקו כר"ת ובוודאי לא היה כוונתם כמנחת כהן מדלא פרשו ולא הקשו כלום מסתירה לכאורה בין זמן כוכבים בינונים לד' מיל, וכן המהרי"ף והמהרם קזיס והפר"ח והגר"ח אבולפיה והבית דוד ועוד כמה אחרונים ספרדים כתבו להדיא להחמיר שעה ורבע אחר השקיעה, וכן הב"ח והלבוש היעב"ץ והדרך החיים והתניא שכתבו שאפשר להדליק נרות שבת עד ג מיל ורביע אחר השקיעה ומצד שני כתבו שצאת הכוכבים הוא כשנראה ג כוכבים בינונים, ברור שלא ראו סתירה בין הדברים, וסברו שהכוכבים שנראים בזמן המנחת כהן הם עדיין לא בינונים, וכן ממה שכתבו הפרמ"ג והמחצית השקל שהד' מיל הם שוות ולא זמניות משמע שלא סברו כהמנחת כהן.
ראיות מכמה גדולי אחרונים שלא סברו כהמנחת כהן:
הפר"ח בקונטרס דבי שימשי כתב להדיא שרואים בחוש שאין כוכבים בינונים עד שעה ועוד אחר צאת הכוכבים וכן מוכח מהמג"א שכתב שאפשר לברך על ציצית בין השמשות מפני שתלוי בוראיתם אותו וכמו שמעלות השחר אפשר לברך על ציצית כך בבין השמשות, נמצא שסבר שזמן בין השמשות מקביל לזמן עלות השחר שהוא בנקודה הראשונה של אור ולא בהאיר כל פני המזרח כמו שכתב במקום אחר, וזה בוודאי דלא כהמנחת כהן, וכן בב״ח רס״א כתב שלשיטת היראים צריך לקבל שבת שתי שעות קודם צאת הכוכבים, נמצא שסבר שצאת הכוכבים הוא כשעה ומחצה אחר השקיעה, וכן כתבו המג"א והחיי אדם, וכן הט"ז כתב שבזמן הדלקת נ"ח כבר א"א לראות כותלי הבתים, וזה בוודאי אחר זמן המנחת כהן, וכן השלה בספרו בגדי ישע על המרדכי בפרק במה מדליקים כתב שעינינו רואות שאין צאת הכוכבים עד בערך ה׳ מיל אחר ישיבת התרנגולים על הקורה, וכן מוכח לכאורה מהחת״ס שהקשה למה אין בין השמשות גם בשחרית, ואם בלאו הכי אין הנשף שווה בשחרית ובערבית אין מקום לקושיא, ומה שדייקו מהחת״ס סימן פ שסבר כהמנחת כהן, כבר האריך בספר בין אור לחושך להוכיח שזה טעות.
וכן משמע בתשובת מהר״ם בשם ר״י הזקן שכתב שגם אם יש כוכבים קטנים מאוד כשהרקיע עדיין מזהיר מעין אורה של יום, זה רק ספק לילה, ורק כשאין הרקיע מזהיר אז מועיל כוכבים קטנים גם לקולא, ומשמע שם שאפילו מזהיר רק קצת אור קלוש מאוד, כי כתב שלפעמים גם בלילה הרקיע מזהיר אפילו כשאין אור הלבנה וכש״כ כשיש אור הלבנה ולכן אין זה סימן שבוודאי יום, והובאו דבריו להלכה בשו״ע הלכות מילה ובחכמת אדם, וכתב שם הגר״א שהטעם שאין אנו בקיאים בכוכבים ולכן אין להקל ע״פ כוכבים אפילו קטנים רק בהכסיף, ואפילו האמוראים לא היו בקיאים בכוכבים ולכן הסתכלו רק על הכסיף, ומוכח מדבריהם שכוכבים בינונים הם לא אלו הכוכבים הראשונים שיוצאים סמוך לשקיעה, כי אם בוודאי כשרואים כוכבים שנראים קטנים מאוד בוודאי כבר לילה ולא שייך להסתפק בזה, וגם הרקיע מזהיר מאוד במערב הרבה יותר מאוחר.
וכן יש להוכיח ממה שכתב הרמ"א בשם המהרי"ל שאפשר להתפלל מנחה אפילו בזמן שנראה לילה בעיר, כי מחוץ לעיר נראה שעדיין יום, ואם מדובר על כחצי שעה אחרי השקיעה אין הבדל בין בעיר לחוץ לעיר, שהרי עדיין רואים הרב אור במערב הרקיע אפילו בעיר וכן יש להבחין בין תכלת לכרתן, ומה הבדל יש בין בעיר לחוץ לעיר בזמניהם שלא היה תאורה בעיר, ורק קרוב לשעה אחר השקיעה נראה בעיר חושך מוחלט, ובחוץ לעיר אפשר לראות שבקצה המערב יש עדיין אור ברקיע, ועל זה קאי המהרי"ל שאפשר להתפלל מנחה עדיין.
וכן יש להוכיח ממה שכתב הרמ"א בדרכי משה סימן נ"ח שמשך זמן השקיעה ונץ החמה הוא שעה, נמצא שצאת הכוכבים הוא יותר משעה לפחות 13.5 דקות, וזה דלא כהמנחת כהן