כ"ק אדמו"ר מוהרמ"מ מליובאוויטש - עובדות והנהגות

שני אדנים

משתמש חדש
שלו' וברכה.

לרגל ג' תמוז, אשמח אם יעלו חו''ר ביהמ''ד דהכא עובדות והנהגות או קטעי וידאו.

בראשונה רציתי להעלות תיאור מפורט ומרהיב של ליל הסדר במחיצת הרבי.
 

 ​
ליל הסדר במחיצת האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל
זכרונותיו של הרב דוד דרוקמן שליט"א, שבימי בחרותו זכה לחזות במו עיניו את סדרי הפסח במחיצתו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל בזכרונות מפורטים כל הנהגותיו בקודש של האדמו"ר
 
זכיתי להימנות על ה"קבוצה" (קרי, כל שנה נסעה לרבי קבוצה של בחורים אשר שהתה במשך שנה שלימה אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש). ה'קבוצה' שלנו הה הסתופפה בבית חיינו מערב פסח תשכ"ז ועד אחרי פסח תשכ"ח, וכך זכיתי בעוניי להיות בארבע "סדרים" של פסח אצל הרבי זי"ע, וזכיתי לעמוד ממש בקרבת מקום למקום מושבו הק' בליל הסדר.

 
 
היות וראיתי ושמעתי בשנים האחרונים כמה זכרונות שכתבו או סיפרו אחרים ממה שהתרחש בהיכל קדשו של הרבי בלילות הסדר, הנני בזה להוסיף כמה עובדות, וגם אי אלו תיקונים למה שפורסם, וזאת, לפי מיטב זכרוני בס"ד.

 
 
ברם, לפני תיאור ה'סדרים', מעניין לעניין באותו עניין:

 
בשנת תשכ"ח הייתה הפעם ראשונה ששאיבת ה"מים שלנו" ע"י הרבי הייתה ע"י 770. (להעיר שהרבי במשך כל חג הפסח אכל ממצות שנאפ בערב פסח אחר חצות היום, אגב איזכור הידור זה זה יצויין, שהאוכל שאכל הרבי במהלך הפסח – בושל כולו עוד לפני הפסח).

 
 
בחזית של 770 עשו קידוחים באדמה עד שהגיעו למקור מים חיים, ובמקור הזה השתמשו מאז ל"מים שלנו", וממנו גם המשיכו מים לבריכה של "תשליך" דראש השנה (אגב, בספה"ק מבואר שיש שייכות בין שני הדברים. בראש השנה שהעבודה בקן היראה 'משליכים' את העוונות למים, ואח"כ בניסן, שוב חוזרים למים, והיות והעבודה של ניסן היא בקו האהבה, וב'תשובה מאהבה' הרי ה"זדונות נעשים לו כזכיות", ואז יוצא ששואבים מים למצות שיש בהם הרבה 'זכויות'...).

 
 
הרבי שאב 'מים שלנו' ביום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע (הנשיא החמישי לבית חב"ד) ביום ב' ניסן, אבל לצערי לא הספקתי להגיע למעמד השאיבה, עקב סיבה מצערת. באותן שעות התקיימה ההלוויה של כ"ק האדמו"ר רבי יעקב יוסף טווערסקי מסקוורא זצוק"ל, וחלק מתלמידי הישיבה השתתפו בלוויה ובראשם משלחת מטעם הרבי עליה נמנו גיסו של הרבי הרב שמרי' גורארי' (הרש"ג) זצ"ל ויבלחט"א, דומני 'החוזר' של הרבי הגה"ח ר' יואל כהן שליט"א, ועוד, עכ"פ עד שחזרנו מוויליאמסבורג כבר שאב הרבי זי"ע את ה'מים שלנו'.

 
 
למסור תיאור חווייתי ממה שזכינו לראות במהלך ה'סדרים' , זה ממש קשה, כי המחזה האצילי ונורא ההוד והאווירה שכל כולה אומרת מלכות הייתה ממש שלא מעלמא דין, הכל מסביב כולל הריצפה הבהיק ונצץ, היית הרגשה של שהייה בטרקלין המלכות כפשוטו. מצד ימין יושב הרבי זי"ע וצורתו הק' מאירה בנהירו דאנפין, בראש השולחן מקום מושבו של הרבי הריי"צ זי"ע כמו בחיי חיותו בעלמא דין (זה הרי ידוע שעד פטירת הרבנית הזקנה מרת נחמה דינה ע"ה א"ח של הרבי הקודם כ"ק הריי"צ זי"ע, היו ה'סדרים' נערכים בדירתו של הרבי הקודם). מצד שמאל יושב החתן השני של הרבי הריי"צ – הרש"ג ז"ל, על השולחן קערית המרק של פסח של 'אבינו הראשו'ן רבינו הזקן נ"ע 'בעל התניא' (בקטע של "שולחן עורך' כל אחד קיבל מהמרק שבקערית הכסף של ק"ק רבינו הזקן 'בעל התניא' לצלחת שלו. הרבי עצמו נטל ג' כפות) , מסביב לשולחן כמניין מזקני אנ"ש. ה'חזן' של ההגדה וכן ה'מזמן' בברכת המזון היה הרה"ח ר' יעקב כ"ץ ז"ל משיקאגו, ובנו יבל"א שאל את הארבע קושיות.

 
 
ליל הסדר דשנת תשכ"ז היה פעם ראשונה שהיה ריבוי כזה בכמות של מצטופפים ליד שולחן הסדר של הרבי, היות וה"קבוצה" הייתה יחסית, בפעם הראשונה - גדולה בכמות.

 
 
כפי שכבר פורסם שהרבי בעצמו סידר את "הקערה" שלו כך זה עפ"י האריז"ל. היה ממש מפליא לראות את זריזות הידיים הק' של הרבי עד כדי אמנות ממש. מעבר לדייקנות הנפלאה, לא ראית פירור של איזשהו פריט שיפול או יישמט או ייזרק לצדדין, משל,היה הרבי איזה "רוקח" בבית מרקחת בעל ידיים מאומנות ומיומנות. כנ"ל בשעה שאכל את הב' זיתים של מצה – לא ראיתי פירור נופל על הבגד וכו'.

 
 
הרבי הרבה להשתמש במהלך הסדר ב"נפקינ'ס" (מפיות נייר) וניגב תדיר את שפתיו, וזאת מסתמא כ"מקדם בטיחות" שלא יהיה כל חשש של "שרויה". את המפיות היה רבי מניח לאחר השימוש על רהיט שניצב לידו שהיה מכוסה במפה לבנה (הרבי לא השליך את המפיות על הרצפה – כפי שהתפרסם באיזה מקום). היה בחור שעמד ליד רבי והתחכם ונטל את המפיות לעצמו כדי שישמשו לו כנראה כ'סגולה', ... כשהרבי הבחין בכך, הוא אמר לו: "זה הרי גיבראקט (=שרויה)"... (הרבי לא אמר שזה "חמץ" כפי שהתפרסם ע"י מאן-דהו - אלא התבטאותו הייתה שזה - 'געבראקט').

 
 
הרבי כפי שכבר התפרסם החזיק לידו את ההגדה של פסח עם הביאורים שלו. אבל זו הייתה הגדה עם תדפיס מיוחד בכריכה רכה ראשונית, למיטב זכרוני, היו חסרים שורות ב"עמוד השער" של הגדה זו, זכורני ששמו הק' של הרבי לא נדפס שם. כבר פורסם שהרבי החזיק לידו גם את סידור האר"י של רבי שבתאי מראשקוב, הבחנתי שזהו היה סידור שמאן דהו העניק לרבי כשי, כי נרשמה בתוכו הקדשה. לפני כל פעולה עיין גם בהגדה וגם בסידור האר"י, והיה אומר בפה את ההוראות מסידור רבנו הזקן 'בעל התניא' המלוות לנוסח ההגדה. היה זה שעור חי במה שמביא הרבי בהגדה שלו בשם המהרי"ל "יהא כל אדם חרד באימה לקיים..." את כל ענייני ופרטי ליל הסדר.

 
 
את בקבוק היין שהיה העטוף בשקית נייר העמיד הרבי לא על השולחן, אלא על הריצפה לידו. גם את השפיכות של דצ"ח וכו' שפך הרבי לצלחת שהייתה על הריצפה. אגב, את היין היה עושה לרבי השוחט הרה"ח ר' ישראל שמעון (שי') ז"ל קלמנסון (נלב"ע לא מכבר) , והקנקן היה מזכוכית בעיצוב המיוחד כמו בקבוקי היין בתקופה ההיא של חברת 'קדם'.

 
 
את הקידוש היה אומר הרבי בלחש, אבל מעניין שבשעה שהיה אומר את הקידוש פתחו את הדלת בחדר הנשים (ראו רק את הדלת פתוחה, אבל זה היה בזווית כזו, שלא היה שייך לראות מה נעשה בחדר שם) , עשו זאת כנראה אך מפני הכבוד, מכיוון שלא היה שייך לומר שהרבי הוציא את הנשים בקידוש זה, היות וקולו לא נשמע, ובפשטות הנשים עשו לעצמן קידוש.

 
 
אגב, הרבנית הצ' נחמה דינה ע"ה (אשת הרבי הקודם זי"ע) יצאה בתחילת הסדר של ליל ב' (דומני שזה היה עוד לפני הקידוש) והיות והייתה חרשת ל"ע - דיברה בקול מאד רם, ופנתה לרבי ושאלה אותו, היות ולמחרת בערב (אור לי"ז ניסן) חל היא"צ-הילולא של זקנה (אבי-אביה) כ"ק האדמו"ר מהרי"ן זצ"ל מניעזי'ן (בנו של כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק') וכלשונה של הרבנית: "דער זיידע, דער ניעז'ינער רב'ה" ושאלה את הרבי מתי להדליק את נר היא"צ – לפני הבדלה או אחרי הבדלה. היות וכאמור הייתה כבידת שמיעה ענה לה הרבי בשפת ידיים: הראה בידו כמי שמחזיק גביע, ועשה תנועה עם היד שמביעה את המענה "אחרי הגביע" כלומר שהיא צריכה להדליק את הנר אחרי הבדלה...

 
 
אפרופו הרבנית נחמה דינה ע"ה: בערב פסח התבקשתי לעזור קצת במטבח של הרבנית. אני זוכר אפיזודה שהרבנית הכניסה ביצה לסיר הבישול, תוך כדי שהיא אומרת לי, שהיא רוצה שיהיה מניין אורחים בשולחן, והיות ובפסח א"א לכבד ב'מזונות', היא מכינה את הביצים.

 
 
הבחנתי שהרבי אמר קטעים בהגדה עם עיניים עצומות (נדמה לי שזה היה באמירת "נשמת", שאת הקטע הזה היה אומר בדביקות נפלאה ובהשתפכות הנפש גלויה, שלא כידוע כדרכו הק' בדרך כלל להפנים ולעצור את רגשותיו הק'). אבל, מעניין, למרות שעיניו הק' היו עצומות –כשהגיע לסיום העמוד – שמתי לב שהוא מעביר דף, משל דפי ההגדה היו 'מצולמים' בראשו.

 
 
הרבי מיוזמתו לא דיבר מאומה בשולחן הסדר, ואך הגיב וענה לשאלות בענייני נוסח ההגדה (ברך כלל ) ששאלו גיסו הגה"ח הרש"ג זצ"ל בין כל כמה קטעים, לעיתים תלוי בנושא המדובר, נפרש חיוך אצילי קל על פניו הק'. בכלל, מחוץ לשאלות/התשובות וקולו של ר' יעקב כ"ץ ה'חזן' של ההגדה , שרר שקט אצילי בחלל החדר, כבהיכל מלך.

 
 
אגב, הרבי היה מיסב-משתטח ממש מלא קומתו ,כלומר, לא היטה את עצמו בזוית מסויימת, אלא כמעט "שכב" על הכסא השני שעליו היו מונחות הכריות של ההסיבה.

 
 
ובאותו עניין: רק לרבי ולרש"ג הכינו כריות להסבה (לשאר המסובים לא הכינו מושבים להסיבה) , אבל גם הרש"ג לא היסב,כדין תלמיד בפני רבו (הלא-הוא גיסו הרבי זי"ע) , יוצא איפוא שהיחידי שהיסב בפועל היה הרבי.

 
 
זכורני שאת הב' זיתים של המצה אכל ממש במסירות נפש (שהרי לרבי כמעט ולא היה שיניים, לפי המסופר שסבל מכאובים בשיניו יסורים אשר כנראה נטל על עצמו, עד ששיניו נשרו). היו כאלה שראו אפילו דם שנזל כתוצאה מכך. אגב, הרבי במהלך כל השנה היה נוטל ידיים לאכילת פת רק בשבתות, למלווה מלכא ולסעודת ראש חודש, וגם אז אכל מצות, כדי להרגיל את החניכיים לאכילת מצות בפסח....

 
 
נחזור לליל הסדר; שבר את המצה לכמה וכמה חתיכות, ו'עטף' אותן בידיו הק' וכך אכל כמות גדולה מאד במהירות רבה. (ובאותו ענין: כוס הקידוש של הרבי הייתה גדולה מעל ומעבר משיעור הגרא"ח נאה, שחסידי חב"ד נוהגם לרוב עפ"י פסקיו).

 
 
בזמן אכילת המרור השתעל באופן נוראי (כידוע היה אוכל את הגזע של "החריין" שהיה חריף במיוחד, וכפי שהעיד על עצמו שהוא עושה זאת היות וכך נהג הרה"צ ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש, זצוק"ל אותו כמפורסם הרבי מאד העריץ). כך גם באכילת ה'כורך' שבר הרבי את המצה לכמה חתיכות ובאמצע הניח את המרור (באופן שכמה שכבות מצה היו מעל המרור וכמה שכבות מתחת למרור) – לפת את כל הכריכה בתוך שתי כפות ואצבעות ידיו וכך אכל, בהסיבה כמובן.

 
 
שמתי לב שהרבי מעולם לא מניח את ידו שמאלו על השולחן. ורק ב"שולחן עורך" כשאכל את המרק וכדי להגיע לטיפות האחרונות, הרי מתחת לשולחן דחף (באמצעות הבוהן נדמה לי) את הצלחת כדי שהצלחת תהיה משופעת לצורך זה, וכל זה היו 'פטנטים שלא יצטרך להניח את היד השמאלית על השולחן (יצויין שרק פעם אחת בשנה נעזר הרבי גם בידו השמאלית באכילה מעל השולחן , וזה היה בסעודה של ערב יום הכפורים., כך זה עפ"י האריז"ל, וכך גם נהג אביו של הרבי הרה"ק המקובל רבי לוי יצחק נ"ע) .).

 
 
אם זכרוני איננו מטעני, בסוף הסעודה הגישו איזה פרי/קומפוט, והרי אף אחד לא ייטול מהצלחת לפני שהרבי נוטל. אז הרבי נטל ראשון, כדי אחרים ירגישו בנוח לקחת, ובפועל הוא הניח את זה לידו, ולא אכלו... (את זה כבר סיפרו, שהרבי לא התחיל מעולם לאכול, לפני שכל המסובים קבלו את המנה שלהם). זה שהרבי היה מכסה את מנת הדגים (קציצת 'געפילטע פיש)' ממש ב'הר' של מלח, שלאו בר-נש יכול ומסוגל לאכול כזאת, זה הרי מן המפורסמות, וכך נהג במהלך כל השנה. פעם שאל אותו גיסו הרש"ג מדוע נוהג כן? וענהו הרבי: וייל ס'איז פשוט גישמאק" (בגלל שזה פשוט טעים....).

 
 
אפיזודה נוספת הזכורה לי; אחד מן המשמשים דעתו כנראה הייתה קצת בדיחא ליה, ושירבב אמירה באופן שהגיעה לאזניו של הרבי שבמרק יש ...'קניידלאך' (כידוע שאצל חסידים מאד נזהרים לא לאכול קניידלאך בפסח עקב ההקפדה שלא לאכול מצה, או פירורי מצה שבאו במגע עם מים (גיבראקט).

 
 
הרבי לא היקל ראש ב'בדיחה' הזאת, וביקש להיכנס למטבח ולוודא שאכן אין איזה חשש 'שרויה' ? כמובן, שחיש מהר התברר שלא דובים ולא יער, והייתה זאת לא יותר מבדיחה (שלא במקומה) בעלמא. ובכן המסובים טעמו מן המרק, אבל הבחנתי שהרבי עצמו לא נגע במרק.... ויהי לפלא.

 
 
כשהגיע העת המתקרבת לחצות לילה – סוף זמן אכילת אפיקומן, הרבי ביקש שעון-יד לראות מה השעה. בעל השעון ובעל "החזקה" למסירת השעון היה הת' ישראל שי' שמוטקין (כיום השליח במילווקי), והוא מסר לרבי את השעון. וכאן התחולל מחזה נפלא. הרבי היה ממש "מתבונן" בשעון דקות ארוכות ומסובב את עיניו הק' אנא ואנא כמי שקשה לו להתרכז.... הייתה הרגשה כאילו יש כאן מאמצים לרדת-'לנחות' מאי שם למעלה לתוך גדרי זמן ומקום... (אחרי שנים קראתי על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל שבזמן שהתפלל היה מחזיק שעון בידו כדי לא להגיע לידי 'כלות הנפש'... אבל כמובן אין מי מאתנו יודע עד מה).

 
 
אגב, בזמן אכילת אפיקומן החדר הלך והתמלא גם מתושבי השכונה בחורים ואברכים שסיימו בינתיים את הסדר שלהם. זכורני שמזכירו האישי של הרבי הרב חודקוב זצ"ל היה קצת 'גילפונדי'ק' אחרי שתיית הארבע כוסות...

 
 
פרט מעניין, שבשעה שר' יעקב כ"ץ אמר "אנא ה' הושיעה...הצליחה נא" המסובים ליד השולחן ענו כפי שנהוג שהש"ץ בביהכ"נ אומר והקהל עונה. אלא שהציבור מהשכונה והבחורים (שכבר יצאו ידי חובה ב'סדר' הפרטי שלהם, והצטרפו בשעות הלילה המאוחרות לחזות ב'סדר' של הרבי) - לא ענו, ואז סובב הרבי את ראשו אחורה לקהל, והביע תמיהה באמצעות כף ידו, מדוע גם הציבור כולו לא מצטרף לעניה של "אנא ה' הושיעה נא" כו'.

 
 
כפי שכתבתי, שנת תשכ"ז הייתה השנה הראשונה שהיה צפוף שלא כרגיל סביב שולחן הסדר וזאת, עקב מספרם הרב של ה"קבוצה" – הבחורים ה"ישראלים", והדבר הזה גרם למקרה לא נעים. התברר שאחרי תום הסדר עקב בצפיפות הנוראית השולחן קרס (זה גופא היה בבחינת 'מופת' שזה קרה רק אחרי שהרבי עזב את החדר), ושמענו שלרבנית הצ' חי' מושקא ע"ה א"ח של הרבי זי"ע הייתה עגמת נפש מזה וכו' וכו' (והיו שתלו את זה בהיפר-אקטיביות האופיינית ל'ישראלים'..), אשר ע"כ הודיעו שלמחרת תהיה כניסה לסדר של הרבי רק אחרי ברכת המזון...

 
 
למחרת, הבחורים ערכו את הסדר בחדר האוכל של הישיבה ועשו זאת יחסית שלא בחפזון, היות וידעו שאין מה למהר (בלילה שלפני זה ערכו את הסדר במהירות, באופן שהיו רבים, ואני בתוכם, שנכחו ב"סדר" של הרבי עוד לפני הקידוש).

 
 
ברם, אני, ועוד כמה בחורים, משום מה, החלטנו בכל זאת ויהי מה לנסות להיכנס ל"סדר" של הרבי אולי יותר מוקדם. וכך עמדנו במסדרון שמול הפתח של הדירה של הרבי הקודם (שם נערכו, כאמור לעיל, הסדרים של הרבי עד לפטירתה של הרבנית נחמה דינה ע"ה). והנה עוברת במסדרון הרבנית הצ' חיה מושקא ע"ה זוגתו של הרבי והיא מבחינה בקבוצת בחורים שממתינה להיכנס, ואז היא פונה אלינו ואומרת: "הרי דובר שלא נכנסים הערב". אינני יודע אם נהגתי נכון, אבל הייתי 'חצוף' ואמרתי לרבנית: "אבל הודיעו שלקראת 'שפוך חמתך' יהיה ניתן להיכנס..". בתגובה ענתה לי הרבנית; "אשאל את בעלי".... ואז, חזרה הרבנית על עקבותיה וירדה במדריגות לקומה התחתונה לחדרו של הרבי לשאול את הרבי (שעדיין היה ספון בחדרו הק' ומסתמא עסק בהכנות רוחניות ל'סדר') .

 
 
לאחר איזה זמן חזרה הרבנית הצ', עברה לידינו ולא אמרה מילה, אלא כשהיא נכנסה לדירת הרבי הריי"צ היא השאירה את הדלת פתוחה...הרמז היה ברור, ולמותר לציין, שחיש מהר היינו "בפנים"... ואמנם היינו ציבור קטן יחסית שנכח בסדר, ורק מאוחר יותר התחיל החדר להתמלאות...

 
 
כפי שידוע בזמן שהרבי החזיר בסיום ה'סדר' את היין מ'כוס של אליהו' לקנקן (וזה היה סדר עבודה שלם, מכוס של אליהו לגביע של הרבי, לקנקן, ושוב חוזר חלילה לכאן ולכאן, כל זה ארך זמן ממושך, ודומני, שאף אחד לא תפס את הסדר בזה) במהלך שפיכת הכוס של אליהו לקנקן שרו כמנהג חב"ד "א-לי אתה ואודך" ואח"כ המשיכו בניגון זה תוך כדי ריקוד סוער שנמשך ב"זאל" (באולם) הקטן למטה (ובאותו עניין יש להעיר שרבי לא היה כל כך ניחא לו שרקדו למטה, כי זה היה גורם לעתים שכתוצאה מחבטות הריקוד ברצפה - ארון הקודש יתנודד).

 
 
בלילה השני של הסדר, לאחר סיום הסדר 'למעלה' בדירתו של הרבי הקודם - ירד הרבי בסביבות השעה 1:00 לזאל (לאולם-לבית המדרש) הגדול למטה, פניו הק' מאירות ובוהקות כתלג חיוור והתיישב במקומו בשולחן ההתוועדות (כמובן ללא טעימה או אמירת 'לחיים' כי זה היה לאחר אכילת 'אפיקומן') , וככה במשך כמה שעות אמר ביאורים על ההגדה, כשעיניו הק' עצומות. כך, עד השעות הקטנות של לפנות בוקר. אשרי עין ראתה זאת.

 
 
בטחוננו ועתירתו שאבינו אב הרחמן ירחם על שארית עמו, ותאמצנו תקוותנו שבקרוב ממש נזכה ביחד עם כלל ישראל לחידוש ימינו כקדם מתוך שמחה, דיצה וטוב לבב, ונחזה שוב במלך ביופיו בביאת גואל צדק, בירושלים עיר הקדש, בבית המקדש השלישי ונזכה לאכול עוד בהאי שתא מן הזבחים ומן הפסחים.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מה נאמר ומה נדבר, ייגמר הזיכרון של הפורום ולא ייגמרו הסיפורים, העדויות, ההנהגות, ההתוועדויות וכל תורתו הקדושה של הרבי.

בתור התחלה אני מעלה לכאן מעט מתקנות והוראות הרבי, מועתק מחב"דפדיה, ומה שמוסגר בסוגריים מרובעים הוא הוספה שלי:

לימוד הרמב"ם - לימוד ספרי 'היד החזקה' בשלושה מסלולים [ליתר דיוק - בי"ד החזקה יש שני מסלולים, אחד של ג' פרקים ליום {והוא המסלול העיקרי שמיועד להרוב, ובו נהג הרבי}, אחד של פרק אחד ליום {למי שאינו יכול מאיזשהי סיבה ללמוד ג' פרקים} ועוד מסלול של לימוד בספר המצוות להרמב"ם כפי שמחולק לימות השנה {זה יוצא קצר מאוד לכל יום ומיועד בעיקר לנשים וטף}], מתוך מטרה לאחד את כללות ישראל.
תניא לפני התפילה - לימוד פרק תניא כהכנה לתפילה - ועם הדגשה על פרק מ"א.
לימוד עניני בית הבחירה בבין המצרים - עיסוק בעניני בית המקדש בשבועות של בין המיצרים, על יסוד דברי חז"ל כי העוסק בתורת הבית מעלה עליו הקב"ה כאילו בונה אותו ממש.
לימוד עניני גאולה ומשיח - לימוד עניני גאולה ומשיח מתוך מטרה לקרב ולזרז ולהתחיל לחיות בזמן הגאולה.
לימוד הפרשה החסידית - לימוד כל חלקי התורה אור ולקוטי תורה [של כ"ק אדמוה"ז] מידי שנה.
לימוד מתורת רבותינו נשיאנו בחודש כסלו - הוספה בלימוד החסידות בימי חודש כסלו, באמצעות לימוד יומי של קטעים מכל תורת רבותינו נשיאינו.
סיומי מסכת בתשעת הימים - הפיכת ימי האבל של 'תשעת הימים' לששון ושמחה, על ידי ההוספה בפקודי ה' ישרים משמחי לב, ועריכת סיומי מסכת ברבים.
כתיבת חידושי תורה - כתיבת ופרסום קבצי חידושי תורה, מתוך מטרה להגדיל תורה ולהאדיר.
תהלוכה - עריכת תהלוכות לבתי כנסת מרוחקים בחגים ובמועדים מתוך מטרה להביא גם אליהם את שמחת החג.
סמיכה לרבנות - השלמת לימודי סמיכה לרבנות על ידי בחורים מבוגרים קודם חתונתם.
כינוס תורה -עריכת כינוסי תורה בסמיכות לשלושת הרגלים.
תקנת המשקה - איסור שתיית משקאות חריפים יתר על רביעית בכל התוועדות [אפי' בפורים], לצעירים מתחת גיל ארבעים [על מי שאינו שומר תקנה זו, הרבי התבטא בביטויים נדירים בחריפותם, כגון שהוא "נפרד" ואינו חסיד. גם הורה שמי שאינו מקפיד בכך, אסור לו לצאת לתהלוכה או לשליחות כלשהי בשמו].
תפילין רבינו תם - הנחת תפילין דרבינו תם כבר על ידי בחורים צעירים בגיל בר מצוה.
דברי כיבושין - חידוש מנהג אמירת דברי כיבושין בימי התעניות בסמיכות לתפילת מנחה, מתוך מטרה לעורר את לב הציבור לתשובה ומעשים טובים.
שמחת בית השואבה - עריכת חגיגות שמחת בית השואבה ברחובה של עיר.
מניעת מראות לא טהורים מילדים - השתדלות לשמור על טהרתם של ילדי ישראל בכך שיראו רק מראות טהורים, ולמנוע מהם ראיית חיות וצורת טמאות, העלולות להשפיע על תכונות נפשם.
הוספות לתפילה - הוספות ותיקונים שונים בנוסח התפילה.
עשה לך רב - מינוי משפיע אישי לכל חסיד, שיסייע לו לבחון את מעמדו ומצבו בעבודת ה' בצורה בלתי משוחדת וייעץ לו כיצד להתקדם בעבודתו האישית.
קביעת קופת צדקה בקיר המטבח - הפיכת קירות הבית עצמם לקדושה, על ידי קביעת קופת צדקה בקיר המטבח.
יום הולדת - הפיכת יום ההולדת לאירוע משמעותי, במהלכו מקבל האדם החלטות טובות, מוסיף בתורה ובמצוות, ועורך התוועדות חסידית לרגל המאורע [ולומד היטב מראש מאמר חסידות וחוזרו ברבים. גם המנהג לסיים כל התהלים ביום ההולדת. ולעלות לתורה בימים הסמוכים ליום ההולדת או בו ביום. ולהתבודד ולעשות חשבון נפש].

רגע של שתיקה - ערך אוניברסלי של הקדשת זמן להתבוננות בתחילת היום על משמעות החיים ומציאות הבורא [בעיקרון הנהגה זו התקבלה באופן רשמי במשרד החינוך האמריקני לכל בתי הספר שם, איני יודע מה המצב כיום והאם עדיין מקיימים רגע של שתיקה בכל בוקר].
חיבור החג עם ימי החול - חיבור מועדי ישראל עם ימי החול, מתוך מטרה להמשיך את הכוחות והקדושה שמקבלים במהלך החג עם חיי היום-יום האפרוריים.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
עובדות והנהגות יש המון בלי ספור ויעשו זאת טובים ממני אבל אעלה כאן 2 נקודות שמאוד התחברתי אליהם מהיום יום ואכתוב זאת ע”פ הזכרון:
1. כל גשמיות של יהודי הוא רוחניות
2. שאלו חסידים את האדמו’ר הזקן מה יותר גדול אהבת ה’ או אהבת ישראל וענה הרבי כשיהודי אוהב יהודי הרי הוא אוהב את מה שהאהוב אוהב
אלו 2 מאמרים עמוקים וגם ללא עומקם מאוד חיזקו אותי ה1. בבן אדם למקום קידוש החומר 2. בבין אדם לחבירו רום מעלת אהבת ישראל
 

שני אדנים

משתמש חדש
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
תהלוכה - עריכת תהלוכות לבתי כנסת מרוחקים בחגים ובמועדים מתוך מטרה להביא גם אליהם את שמחת החג.

איני יודע אם הכוונה לזה, אך כשאבי שליט''א שהה בניו יורק, סיפר לו המארח, חסיד חב''ד, על כך ששני בניו הלכו בשמחת תורה לבית כנסת בעיר שהיה מרוחק כשעתיים הליכה לכל צד ממקום מגוריהם, וכל זאת כדי להשלים מנין!.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שני אדנים אמר:
חייל של הרבי אמר:
תהלוכה - עריכת תהלוכות לבתי כנסת מרוחקים בחגים ובמועדים מתוך מטרה להביא גם אליהם את שמחת החג.

איני יודע אם הכוונה לזה, אך כשאבי שליט''א שהה בניו יורק, סיפר לו המארח, חסיד חב''ד, על כך ששני בניו הלכו בשמחת תורה לבית כנסת בעיר שהיה מרוחק כשעתיים הליכה לכל צד ממקום מגוריהם, וכל זאת כדי להשלים מנין!.
זה קשור בהחלט.
אני תמיד הייתי הולך לקווינס (שלוש שעות כל צד).
ויש לי כמו"כ חברים שהולכים כל יו"ט לבראנקס (חמש שעות כל צד כשהולכים מהר!).
זה גם להשלמות מניין וגם לריקודים בשמח"ת וכו'.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
הראו לי בשם הרב שמואל לווינסון, שמספר - ששבת אחת יצא הרבי מ770 אחרי התפילה, וניגש ילד אחד שהיה ליד אמו, אל הרבי, וקינח את אפו על הסירטוק של הרבי. והרבי המשיך בהליכתו הביתה לרח' פרעזידנט. האמא מאוד התביישה ובמוצ"ש הכניסה מכתב התנצלות למזכירות הרבי. והנה תמונה של פירוט המזכירים על תשובת הרבי.
IMG-20210608-WA0006.jpg
 

משיב דבר

משתמש ותיק
סיפור ששמעתי מכלי שני:
יהודי מבוגר בארה"ב שהיה לא מהול התשכנע בסוף ימיו ע"י בניו להכנס בבריתו של א"א. הם הזמינו אולם ועשו טקס גדול של סעודת מצוה. באולם נכח מלצר שהתרגש מאוד וניגש ל"חתן הדמים" וא"ל: אינך יודע איך אני מעריך אותך, וכאות אתן לך דבר שאולי אצלך הוא כלום אבל בשבילי הוא הרבה מאוד" ונתן לו במתנה דולר מהאדמו"ר מחב"ד, שאחרי שנת תשנ"ג כבר היה נדיר...
והנה כשמוע הזקן מילים אלו נפל מתעלף!!
כשהתעורר סיפר שבתור ילד למד בבי"ס גויי והזדמן לו פעם להיות ביום ראשון אצל האדמו"ר מחב"ד במעמד חלוקת דולרים, והנה האדמו"ר אומר לו "אתה הרי יהודי, ואינך מהול (!!) כשתמול - אשלח לך...
 

שייגניסט

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
חייל של הרבי אמר:
הראו לי בשם הרב שמואל לווינסון, שמספר . . 
ראה כאן, כפי שנכתב ביומנים בשעת מעשה:ש''פ פנחס תשל''ח.JPG

סירטוק אינו דוקא זה העשוי משי, אלא גם - למשל - מצמר.
התרגשתי כל כך איזו אהבת ישראל אמיתית 
הסיפורים ”הקטנים” שנראים פשוטים הם הסיפורים הגדולים התפעלתי כל כך מהתשובה 
יש”כ ותודה רבה
 
 

מודים דרבנן

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
קראתי היכן שהוא שהרב אלישיב היה אומר בסעודות שבת מדברי תורתו של הרבי,
מישהו יודע היכן המקור?
גם הרב שך היה מזכיר בכל שיעור כללי דברי תורה מהרבי.
רק להוסיף ששניהם הלכו בצינעא עם כיפת 'יחי'.
 
 

שני אדנים

משתמש חדש
פותח הנושא




50 סיפורים על הרבי

לקראת ג' תמוז, מגישה מערכת חב"ד אינפו פרוייקט מיוחד הכולל 50 סיפורים על הרבי, החל מתחילת שנות הנשיאות • הסיפורים לוקטו מתוך רשימותיו של אחד מאנ"ש והם כתובים בצורה קולחת וברורה, המביאה לקוראים זווית מרתקת על הנהגתו הקדושה של הרבי.


חב"ד אינפו | ג׳ בתמוז ה׳תש״פ

מהו 'בחור חסידי'
בחור אחד נכנס ליחידות ואמר לכ"ק אדמו"ר שרוצה להיות "בחור חסידי".
וענה לו כ"ק אדמו"ר:
בחמשה דברים ניכר ההפרש בין בחור שלומד בתומכי-תמימים, לבחור של ישיבה אחרת: א) זקן, ב) פיאות, ג) מקוה, ד) שני זוגות תפילין (רש"י ור"ת), ה) אבנט (כנראה הכוונה להאבנט שעל הציצית – המלביה"ב). ואם יעשה חמשה דברים אלו אזי יהיה "חסידישער בחור".

אני צריך להתכונן לתפילה
בשנים תשט"ו-תשכ"ד נהג כ"ק אדמו"ר בליל שמחת-תורה לפנות-בוקר לאחר ההקפות, ללמד ניגון חדש, ולתת משקה לאלו שמקבלים על עצמם הוספה בלימוד החסידות במשך השנה הבאה.
בשנת תשכ"ד הזהיר הרבי שיקחו רק אלו שיעשו הוספה בפועל, ולא כמו בשנים שלפני-זה שהיו שלקחו משקה ולא הוסיפו בפועל. לאחר דברים אלו, נמנעו רבים מאנ"ש והתמימים לגשת לכ"ק אדמו"ר ולקחת משקה.
הרה"ח ר' אבא פליסקין עמד ליד כ"ק אדמו"ר, ולא ידע האם לגשת ולקבל משקה או לא.
לפתע פנה אליו כ"ק אדמו"ר ואמר:
איר ווילט גאר קיין משקה ניט נעמען? איך האב קיין צייט ניט, איך דארף זיך גרייטן צום דאווענען !
– זה היה בשעה 6:00 בבוקר, וכבר אז החל הרבי את ההכנות לתפלה!

דואג על מחשבות זרות בתפלה
ראביי קונסרבטיבי שהיה אצל כ"ק אדמו"ר ביחידות יצא מלא התפעלות, ואמר שהרבי סיפר לו:
הגיע לי מכתב מאחד מאנ"ש ברוסיא, וכשקראתי את המכתב נזדעזעתי ("בין איך פארציטערט געווארן"): על מה מתאונן ודואג החסיד? על זה שיש לו מחשבות זרות בתפלה! מדובר אודות אחד שאין לו מה לאכול, וחייו נתונים בסכנה, ועל מה הוא דואג על מחשבות זרות בתפלה!

ובלבד שיכוון
כ"ק אדמו"ר אמר פעם: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו", ולכן אל יפול לב האדם כשרואה את חבירו עושה יותר ממנו, כי תובעים מכל אחד שיעשה רק זה ששייך אליו, אך כל אחד בהדברים השייכים אליו צריך לכוון לבו.
חזרת דא"ח טובה בגשמיות
אחד מאנ"ש סיפר לכ"ק אדמו"ר בהיותו על יחידות שחזר דא"ח ברבים, ומזה באה לו אחר כך טובה גדולה בגשמיות.
אמר לו כ"ק אדמו"ר: הלוואי היו כולם יודעים ומכירים אשר חזרת דא"ח היא פשוט טובה בגשמיות.

ההסתלקות תלויה בהראש!
בשנה הראשונה לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ דיבר כ"ק אדמו"ר (בהתוועדות שמחת בית השואבה תשי"א) דיבורים מבהילים אודות הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ואמר בין השאר, שחסידים אלו שהרבי חי אצלם גם עתה – הרי הם ממשיכים לקבל את ההשפעות של הרבי גם עכשיו.
ואלו היו תוכן דבריו הק':
בחיי משה רבינו ראו בגלוי איך שכל הענינים הרוחניים והגשמיים היו נמשכים על ידיו והם: המן לחם מן השמים, ומים מבארה של מרים, וענני הכבוד שהיו מכבסים בגדיהם וכו'. אך לאחרי הסתלקותו של משה, הנה אף שארז"ל "משה לא מת", אך כיון שלמטה מעשרה טפחים חסרה מציאותו – לכן נפסקו גם ההשפעות הבאות על ידו.
אמנם, אלו שמשה חי וקיים אצלם גם עתה למטה מעשרה טפחים, הנה הם מקבלים גם עכשיו את ההשפעות הבאות ממשה (המן והבאר וענני הכבוד).

לראות את הטוב
הרה"ח ר' שמואל הלוי לעוויטין סיפר, שפעם נכנס ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר בעשרת ימי תשובה, ואמר לכ"ק אדמו"ר שבחסידות מבואר שעל ידי העבודה של עשרת ימי תשובה, רואה האדם שאינו כפי הכוונה.
ויאמר לו כ"ק אדמו"ר: וואס עפעס ניט כפי הכוונה, מען איז יע כפי הכוונה! (מדוע הינך אומר שאיננו כפי הכוונה, הרי זה כן כפי הכוונה).

הצער של הקב"ה
שני אחים שהלכו בשנת תשכ"ב לארגן סדר פסח ציבורי לסטודנטים מהאוניברסיטה, סירבו לקבל כסף על ההוצאות.
וציוה כ"ק אדמו"ר שימסרו להם: שיקחו את הכסף, והצער שיש להם מלקיחת הכסף אינו מגיע להצער שיהיה ח"ו להקב"ה מזה שליהודים לא יהיה סדר.

לא להתבייש במנהג חסידים
סיפר הרה"ח ר' בערל בוימגארטן:
בחג הסוכות תש"ב או תש"ג קודם התפלה אחר שברכו על הלולב, נכנס כ"ק אדמו"ר לסוכה ב-‏770 וחילק מזונות לאנ"ש והתמימים, אחד החסידים ניגש לכ"ק אדמו"ר והעיר: הרי זה שחסידים אוכלים מזונות לפני התפלה הוא מפני החלישות וכו', אך מדוע צריך לעשות זה בפרהסיא?
וענה לו כ"ק אדמו"ר: מיט א מנהג חסידים איז ניטא וואס צו שעמען זיך! (עם מנהג חסידים אין מה להתבייש!).

ילך למקוה קודם שכותב
מעשה באחד מאה"ק שכתב מכתב לכ"ק אדמו"ר, וכ"ק אדמו"ר השיב לו: בדרך כלל נוהג אני להזכיר המכתבים והשמות וכו' על הציון, ולכן, מכאן ואילך ילך למקוה קודם שכותב.
הקב"ה ציוה: ללמוד חסידות לטבול במים ולתת צדקה
באחד המאמרים הראשונים (ד"ה כי תשא תשי"א) אמר כ"ק אדמו"ר:
איתא בלקו"ת (תבוא מג, ב) שבכל יום צריך להיות שלשה הכנות לפני התפלה: א) לימוד החסידות. ב) הליכה למקוה. ג) נתינת הצדקה.
אך ישנם הטוענים שכיון שהם צריכים לחדש חידושי תורה, ולכן אין להם זמן לכך. והגורם לכך הוא כיון שחושב שהתורה היא שלו "תורתו", והוא צריך לחדש עם שכלו האנושי, ולכן מונע את עצמו משלושת ההכנות הללו.
אך אם היה לומד תורה מפני שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, אם כן איך יכול להיות שהכנות אלו שהקב"ה ציוה ("דער אויבערשטער האט געהייסן"): ללמוד חסידות לטבול במים (גיין אין וואסער) ולתת צדקה שיהיו מניעה מלימוד התורה.

בין השורות
אחד מסר לכ"ק אדמו"ר מכתב עבור ידידו.
וכ"ק אדמו"ר אמר לו: תאמר לו שיכתוב בעצמו, כי כאשר אני קורא מכתב, הנני קורא גם מה שכתוב בין השורות!

יום אחד ב"תומכי תמימים"
אחד מאנ"ש שאל את כ"ק אדמו"ר אודות בחור המוכן ללכת לישיבה, אך אם ישלחו לישיבת "תומכי תמימים" יוכל ללמוד שם רק זמן קצר, ואילו אם ילך לישיבה אחרת יוכל ללמוד שם כמה שנים, והשאלה היא להיכן עדיף לשולחו?
ענה לו כ"ק אדמו"ר: ישלחו אותו ל"תומכי תמימים", אפילו יהיה שם רק יום אחד,
ומפליא הדבר שלפועל אחרי שנכנס ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" נשאר ללמוד בישיבה משך כמה וכמה שנים.

הסיבה לעייפות
פעם התאונן חסיד ביחידות לפני כ"ק אדמו"ר אודות ענין מסויים שאינו יכול לעשותו כיון שהוא עייף.
אמר לו כ"ק אדמו"ר: כתוב "ואתה עיף ויגע", מדוע? – כיון ש"ולא ירא אלקים", שחסר ביראת שמים.

דבר מלכות
אחד מאנ"ש כתב מכתב לכ"ק אדמו"ר בחודש אדר, בו מבקש ברכה עבור אחד שהיה חולה מסוכן ל"ע, וכבר התייאשו ממנו ר"ל.
ויענה לו כ"ק אדמו"ר בזה הלשון:
"לפלא אז מען רעדט און מען רעדט (לפלא שמדברים ומדברים אודות זה), וכשמגיע לפועל חושב כל אחד ואחד שהכוונה אינה אליו.
"הובא כמה וכמה פעמים פתגם והוראת רבותינו נשיאינו: "טראכט גוט וועט זיין גוט" (חשוב טוב ויהיה טוב), שהכוונה שהמחשבה מועלת בזה, בהיפך מזה הממציא מחשבות באופן הפכי.
"ולמרות שנמצאים בחודש אדר שנצטווינו להרבות בשמחה שרוי בעצבות וכו' (-עיין תניא בזה).
"וחותמים בדבר מלכות: "טראכט גוט וועט זיין גוט" – הנראה ונגלה".
סוף הסיפור היה, שהחולה הנ"ל הבריא לפתע להפתעת כל הרופאים.

כשקוראים עיתון לפני השינה…
פעם ציוה כ"ק אדמו"ר לאחד מהחסידים לקרב את יהודי פלוני. פעם נכנס החסיד לכ"ק אדמו"ר ואמר שהוא מודאג מאוד אודות יהודי הנ"ל משום שלאחרונה יצאו מפיו דברי כפירה.
אמר לו כ"ק אדמו"ר:
הנני מכיר אותו. דיבורים אלו הם סתם דיבורים, וכנראה קרא עיתון ("פייפער") לפני השינה, וכאשר קוראים עיתון לפני השינה, מדברים למחרת דיבורים כאלו.

אפשר לקיים שניהם
הנהלת ישיבת "תומכי תמימים" במונטריאול כתבה לכ"ק אדמו"ר שתלמידי התמימים משקיעים חלק גדול מזמנם בהפצה ומבצעים ולכן יש להם חלישות בלימוד, וביקשו שכ"ק אדמו"ר יצווה להתמימים להגביל את ההתעסקות במבצעים באופן שלא יפריע ללימודים.
אמר להם כ"ק אדמו"ר בזה הלשון: "אפשר לקיים שניהם".

הרבי תמיד קלע למטרה
באחת ההתוועדויות בשנה הראשונה (ש"פ ויגש) סיפר כ"ק אדמו"ר:
כ"ק מו"ח אדמו"ר היה מוכשר בכל התחומים כמו רכיבה על סוס, קליעה למטרה.
והוסיף: שמעתי מהרה"ח ר' אלי' חיים אלטהויז שפעם נסע עם כ"ק מו"ח אדמו"ר בחיי אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ובעברם בסמיכות למקום המיועד לקליעה למטרה. הציע ר' אלי' חיים לכ"ק מו"ח אדמו"ר – לאלי' חיים היה ברייטקייט – להתחרות יחד בקליעה למטרה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הסכים.
ור' אלי' חיים סיפר: הפלא היה שהרבי תמיד קלע למטרה, ואילו אני תמיד החטאתי את המטרה!
ואף שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה מוכשר בכל תחומים אלו – מכל מקום לא ידע לנהוג במכונית.

להביא את הילדים
באחת ההתוועדויות (בשנת תשי"ב) דיבר כ"ק אדמו"ר שצריך להביא להתוועדויות גם את הילדים הקטנים בני שלש שנים כדי שיידחפו ("שטופן זיך") בין חסידים.
וסיפר על אחד שבהיותו בכותאיס בגרוזיה ראה יהודי שהביא את בנו הקטן לה"סיום" בערב פסח.
שאלו אותם: "און ראזווי פאנימאייט"? (האם הוא מבין?).
ענה להם: אני ראזווי פאנימאייט? (והם (הגדולים) מבינים?).

לחשו את שמו של הרבי והתעורר
בחורף תשי"א מצאו את הרה"ת הר' אברהם סייקינס פצוע קשה באמצע הרחוב ללא הכרה, ולקחו אותו מיד לבית הרפואה, והוא שכב שם שלשה ימים ללא הכרה, הרופאים התייאשו ממנו ואמרו שח"ו אפסה כל תקוה.
אחד התמימים שטיפל בו טלפן למשרד המל"ח וביקש שימסרו לכ"ק אדמו"ר אודות מצבו וביקש ברכה.
ואמר כ"ק אדמו"ר: שילחשו לחולה באוזנו שסיפרו לי את מה שקרה, ושילחשו לו את שמי ושם אבי.
התמים הנ"ל עשה כן מיד ולחש באזנו שסיפרו זאת לכ"ק אדמו"ר ולחש באוזנו את שמו הק' של כ"ק אדמו"ר ושם אביו הרה"ק הרלוי"צ ז"ל, ולפתע פקח החולה את עיניו, ומיד הכיר את העומדים סביבו, הרופאים היו המומים ואמרו שזה ממש נס על טבעי!.

אני אוהב יותר את זה שמדבר
ביחידות אחרת כשדיבר הרבי עם אחד מאנ"ש אודות אלו שכותבים ואומרים לרבי את הכל, ואלו ששותקים התבטא הרבי: ישנם שני סוגי שוטים: אחד שמדבר, ואחד ששותק, אך אני אוהב יותר את זה שמדבר.

איך נעשים כלי לדבר רוחני?
חסיד אחד התאונן לפני כ"ק אדמו"ר שאינו 'כלי' לדבר רוחני וביקש ברכה על זה.
ענה לו כ"ק אדמו"ר:
הרי בשעה שמגיע לאכילה הרי הינו בורר לעצמו חלק יפה, ואם חסר מעט מלח הוא מוסיף מלח, וכיון שמונח (ליגט) בשאול תחתית אם כן איך יהיה 'כלי' לדבר רוחני?

קשור בשורש הנשמה
באחת ההתוועדויות (בשנת תשי"ב) ביקש אחד מאנ"ש מכ"ק אדמו"ר ברכה עבור אחיו שיזכה לצאת ממדינת רוסיא, ואמר לרבי שברצונו לקבל ברכה כמו שקיבל פלוני בענין זה.
ויאמר לו כ"ק אדמו"ר:
הנני נאלץ לא להתפעל ולומר לכם את האמת, שנתינת ברכה הוא ענין שנוגע וקשור בשורש הנשמה!
(ולכן לא שייך לבקש שרוצה ברכות כמו פלוני – המעתיק).

אצל הרבי לא שייך בעל כרחו
הרה"ח ר' מ"מ קונין היה סובל צרות מזוגתו בזיווג שני, והיה תמיד אומר שהסיבה לצרותיו היא כיון שהפציר בכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ עד שקיבל את הסכמתו לשידוך.
באחת ההתוועדויות (ש"פ שמיני תשי"ב) אמר לו הרבי:
השי"ת יעזור לכם להבין שאצל הרבי לא שייך בעל כרחו, וכיון שהרבי הסכים לכך הרי זה מפני שרצה בכך.

אם את מאמינה לי…
פעם הגיעה אשה ל-‏770, וביקשה להיכנס ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר ולבקש רחמים על אביה, שלפי עדות הרופאים נמצא במצב אנוש. מכיון שלא היה זמן של יחידות, סירב המזכיר הריל"ג לאפשר לה להיכנס, אולם היא התעקשה, ונעמדה ליד דלת חדרו של הרבי ופרצה בבכי.
אדמו"ר, ששמע את הבכיות מחדרו, טלפן אל הריל"ג ושאלו מי בוכה ליד דלת חדרו. כאשר סיפר הריל"ג כל הנ"ל, אמר לו הרבי לגשת אל האשה ולומר לה, שאם היא מאמינה לו – שהרי אם הגיעה אליו הרי זה סימן שמאמינה בו – הרי הוא אומר לה שכעת הוא לא זמן מקובל להיכנס ליחידות, ולכן שלא תיכנס.
כאשר הריל"ג אמר לאדמו"ר שהיא רוצה לקבל הבטחה שאביה יבריא ממחלתו – אמר לו אדמו"ר למסור לה שהרופאים טעו באבחנתם, ואביה בודאי יבריא.
מסר הריל"ג לאשה את דברי אדמו"ר, אולם האשה לא נרגעה, והוציאה מברק שקיבלה מארץ ישראל, שם כותבים הרופאים שמצבו של אביה אנוש. הריל"ג אמר לה שוב את דברי אדמו"ר, ולבסוף היא נרגעה והלכה לדרכה.
כעבור שבועיים באה האשה שוב, וביקשה מהריל"ג למסור ל אדמו"ר את תודותיה, כי באמת הרופאים טעו ומצבו של האב לא היה כל-כך אנוש, וכעת הוא מבריא במהירות. ואמרה האשה, שכעת היא מבינה מדוע לא רצה הרבי שתיכנס אליו – כי כעת התברר שכל דאגתה הייתה בטעות…

אותו רבי; לבושים מאירים יותר
באחת ההתוועדויות (ש"פ מקץ תשי"ג) ראה הרבי שאחד מזקני החסידים שבור מהסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ וכו'.
פנה אליו הרבי ואמר לו:
זה אותו רבי עם אותם הנהגות, רק שהתלבש בלבושים אחרים ולבושים מאירים יותר (ליכטיקערע לבושים), ולמי זה איכפת – כיון שזה אותו רבי!

היכן הבטחון?
אחד התמימים שהיה חולה ל"ע ושכב בבית הרפואה, היה בעצבות ובמרה שחורה, וכתב על-כך לכ"ק אדמו"ר.
שלח לו כ"ק אדמו"ר מכתב עם ברכות ואיחולים לרפואה שלימה, והרבי סיים את המכתב: לומדים חסידות שוב ושוב, וכשמגיע לפועל היכן הבטחון?

לימוד תורה בעיון
כ"ק אדמו"ר אמר לאחד מאנ"ש ביחידות:
מה שארז"ל (ב"ק פב, א) שלא ישהה אדם שלשה ימים בלא לימוד התורה – אין הכוונה רק אם לא למד לגמרי, אלא אף אם משך שלשה ימים אלו לא למד תורה בעיון, הרי זה נחשב כאילו שהה בלא תורה!

מהי התוועדות?
אחד מאנ"ש סיפר לכ"ק אדמו"ר ביחידות אודות התוועדות מסוימת בה רק אמרו לחיים וניגנו ניגונים חסידיים ולא דיברו מאומה.
אמר לו כ"ק אדמו"ר:
בהתוועדות צריך לומר דבר-מלכות, שיחה או סיפור, ואם לא אין זה התוועדות!

לכתוב הכל
אחד מאנ"ש אמר לכ"ק אדמו"ר בעת היותו ביחידות שאנ"ש לא רוצים לכתוב לכ"ק אדמו"ר דברים בלתי רצויים.
אמר לו כ"ק אדמו"ר: שטויות, שטויות, צריך לכתוב הכל!

לכתוב "ב"ה" בראש המכתבים
כמה מהתמימים שהיו במרכז שליחות בקיץ בפנמה, קבלו מכתב מאחד האנשים שקירבו שם, והכניסו את המכתב לכ"ק אדמו"ר.
כ"ק אדמו"ר ענה על זה, והוסיף בזה"ל: "בהזדמנות זו כדאי לעוררם לכתוב בראש מכתבים שלהם ב"ה, וכו"כ תועליות בזה".

דמי חנוכה – חיזוק הפנימיות
בשנים תשי"ב-תש"כ נהג כ"ק אדמו"ר בנר החמישי של חנוכה לומר שיחה מיוחדת עבור תלמידי התמימים, ואחר-כך היה נותן להם דמי חנוכה (דולר של כסף).
ומשנת תשכ"א ואילך הפסיק הרבי נוהג זה. ובחנוכה תשכ"א התבטא הרבי אודות זה:
"מעות חנוכה הוא חיצוניות לגבי הפנימיות, והוא רק חיזוק אל הפנימיות, אך כאשר חסר בפנימיות אין מקום לחיצוניות".
[ובהתוועדות דיום שמח"ת תשל"ב אמר הרבי שהפסיק מנהג זה משום שלא ניצלו את זה כפי הראוי, והרי-זה בבחינת "רוב טובה אינם יכולים לקבל"].

ציצית בעת השינה
בר"ה ה'תשי"א שאל אחד את הרבי אודות מנהגנו ללבוש את הטלית קטן גם בעת השינה, ולכאורה יש בזה משום "בל תוסיף" כי "לילה לאו זמן ציצית הוא"?
ענה לו כ"ק אדמו"ר: האיסור של "בל תוסיף" הוא כשעושים מעשה שיש בו הוספה על קיום המצוה, וכיון שלבישת הטלית קטן עצמו (בתור בגד) אינו מצוה, וקיום מצות ציצית נעשית בדרך ממילא – לכן אין בזה משום "בל תוסיף".

את השליחות צריך למלאות
אחד ממזכירי הרבי סיפר שכ"ק אדמו"ר רצה לשלוח אחד מאנ"ש לשליחות, והנ"ל כתב לכ"ק אדמו"ר, שכיון שהוא חולה וחלש ולא יהיה בכוחו וביכולתו למלאות את השליחות – על כן מבקש מהרבי שישחרר אותו מהשליחות.
ענה לו כ"ק אדמו"ר:
חשבתי שתכתוב בצורה הפוכה: זה דבר ודאי שאת השליחות צריך למלאות, אך כיון שאני חלש, לכן אני מבקש ברכה שיהיה לי כוח למלאות את השליחות…

מעוררים רחמים תמיד!
אחד התמימים נכנס ליחידות לכ"ק אדמו"ר, ואמר לרבי שאין לו חיות בלימוד, וביקש מהרבי שיעורר רחמים עליו שיהיה לו חיות בלימוד.
ויענה לו כ"ק אדמו"ר:
"אויף תלמידי תומכי תמימים איז מען שטענדיק מעורר רחמים, מען דארף מער ניט ווי מאכן כלים אויף מקבל זיין זיי!!"
(על תלמידי תומכי תמימים מעוררים רחמים תמיד, צריך רק לעשות כלים לקבל את זה!!).
ומזה נראה את גודל היוקר של תלמידי התמימים אצל כ"ק אדמו"ר.

דוחה את ביאת המשיח!
כ"ק אדמו"ר התבטא פעם בחריפות לאחד שדיבר עמו אודות יום העצמאות, וזה לשונו הקדוש:
ביום זה דחו את ביאת המשיח בחמישים שנה! ומי שנוקף אצבעו הקטנה בנוגע לזה, הרי הוא דוחה את ביאת המשיח!

מלחמת הגנה ומלחמת תנופה
בחול המועד פסח תש"כ, כשיצא הרה"ג הרב אפרים יאלעס מפילדלפי' מיחידות אצל כ"ק אדמו"ר (כמנהגו בכל שנה), סיפר:
משמעות דברי הרבי היו שעבודת חותנו (כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ) היתה בבחינת מלחמת הגנה, ולכ"ק אדמו"ר מסר את העבודה באופן של מלחמת תנופה.

מדוע צריך להסתבך
מנהגו של הרבי כשחוגר את האבנט (גארטל) מחזירו כרך על גבי כרך (כדברי הרמב"ם בהלכות כלי המקדש סוף פ"ח), ולא כחסידי פולין שנוהגים לקפל את האבנט בכל פעם שמסבבים את הגוף, שכך מחזיק יותר טוב.
פעם שאל אחד את כ"ק אדמו"ר מדוע אינו מקפל את האבנט?
ויענה לו כ"ק אדמו"ר:
"וואס דארף מען פארבדרייען, אז מען קען מאכן גלייך"! (מדוע צריך להסתבך כשאפשר לעשות ישר).

מן השמים עכבו את גזר דינה
בשנה הראשונה (בשנת תשי"א) היה יהודי אחד שבתו חלתה במחלה ממארת רח"ל, ואושפזה בבית הרפואה, הרופאים לא נתנו לה כל סיכוי, ואמרו שנותרו לה ימים ספורים, אביה לא ידע מה זה "רבי", אך אשתו שבאה ממשפחה מסורתית אמרה לו שילך לרבנים ולאדמורי"ם לבקש מהם שיצילו את בתם.
הלך האב לכמה מאדמו"רי פולין והבטיח להם ממון רב בתנאי שיבטיחו לו שבתו תבריא, אולם הם סירבו להבטיח לו הבטחה כזו.
בינתיים המצב הלך והחמיר והוא ממש לא ידע את נפשו, עד שפגש אחד מאנ"ש שאמר לו שייכנס לכ"ק אדמו"ר.
בשמעו זאת נסע מיד ל-‏770 ונכנס לחדר המזכירות. היה זה בשעות הערב, והוא ביקש מהרב חדקוב שברצונו ליכנס מיד אל הרבי. הרב חדקוב אמר לו שהוא ישאל את הרבי על כך, והרבי ענה: שיבוא מחר בשעה עשר בבוקר.
משך כל הלילה התהלך כסהרורי והיה בטוח שבתו כבר מתה ל"ע, עד שפחד להתקשר לבית הרפואה להיוודע אודות מצבה של בתו.
למחרת בשעה עשר בבוקר נכנס לכ"ק אדמו"ר, והרבי אמר לו: בתך עודנה בחיים, מן השמיים עכבו את גזר דינה עד עכשיו, אך עכשיו אין הדבר תלוי אלא בך.
האבא אמר מיד לרבי שהוא מוכן לתת כל סכום שהרבי יאמר לו, העיקר שיציל את בתו.
אך הרבי אמר לו: לא לזה כוונתי, כוונתי היא שתקבל על עצמך להניח תפילין בכל יום חול, ואז בתך תבריא.
האבא כמובן קיבל על עצמו מיד להניח תפילין, וגם החליט לשמור שבת, ובאורח פלא לפתע נתרפאה בתו.

הרבי עשה אתכם לקצין
באחת ההתוועדויות (ש"פ בשלח תשי"ד) דיבר הרבי אודות "צעירי אגודת חב"ד". הרה"ח ר' פיניע אלטהויז (שהיה באותה עת בניו-יורק לרגל חתונת בנו) אמר להרבי שגם הוא רוצה להיות חלק מ"צעירי אגודת חב"ד".
אמר לו הרבי: מה אעשה לכם – הרבי (כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ) עשה אתכם לשר ופקיד ("אפיצער") (וממילא אינו יכול להיות חייל).
ואמר ר' פיניע: אם כן שהרבי יעשה אותי לגנרל.
ענה לו הרבי: גנרל וחייל צריכים להיות בביטול כיון שנעוץ תחילתם בסופן, מה שאין כן לשר ופקיד ("אפיצער") (שאין לו ביטול).

מתי תדע את כל הספרים?
ביום י"ג ניסן תשי"ב בצהריים הסתובב ילד מילדי אנ"ש ליד חדרו הק' של כ"ק אדמו"ר (כיון שאז אין לימודים בחדר).
כשראה אותו הרבי שאל אותו: מדוע אינך לומד?
ויענה הילד: מפני שבישיבה לא לומדים עכשיו.
שאלו הרבי שוב: אבל מדוע אתה לא לומד?
הילד לא הבין את כוונתו הק', ויענה עוד הפעם: מפני שבישיבה לא לומדים עכשיו.
כשראה הרבי שאינו מבין, לקח מעל השולחן שבחדרו הק' ספר, ופתחו לדף האחרון, ואמר לילד:
רואה אתה כמה דפים ישנם בספר זה, וראה כמה ספרים ישנם בחדר הזה, ואתה יודע שישנם עוד ספרים, מתי תדע את כל הספרים האלו אם לא תלמד?



 

לבי במערב

משתמש ותיק
שני אדנים אמר:
הרה"ח ר' אבא פליסקין עמד ליד כ"ק אדמו"ר, ולא ידע האם לגשת ולקבל משקה או לא. לפתע פנה אליו כ"ק אדמו"ר ואמר: איר ווילט גאר קיין משקה ניט נעמען? איך האב קיין צייט ניט, איך דארף זיך גרייטן צום דאווענען! – זה היה בשעה 6:00 בבוקר, וכבר אז החל הרבי את ההכנות לתפלה!
מיומן שנכתב בשעתו (ע"י הרה"ח ר' שלום־דובער וואלף ע"ה - נד' בספר לזכרו, 'דובר שלום' ע' 313), ונוסחו - כנראה... - מדויק יותר:
ב-5:10 ירד הרבי ללמד את הניגון החדש ולחלק משקה. התחיל לדבר בעניין המשקה שהוא רק לאלו שקיימו את התנאי. באמצע הראה בידו לאלו שקיבלו שילכו. לימד את הניגון "כי אנו עמך" [בבא אחת], ואמר שהניגון הקודם [של שתי בבות, שלימד בליל שמח"ת תשי"ז] הוא ניגון של צדיקים והניגון הזה הוא לבעלי תשובה. הרבי שר כמה פעמים את הניגון הזה והמשיך לחלק משקה. היו דחיפות איומות. בשעה 5:30 אמר הרבי: "נאך 15 מינוט שפעטער דארף איך גייען דאווענען ". אחר-כך אמר: "נאך 5", "נאך 3", "נאך 2" - ונשאר עוד שתי דקות מיותרות.
 
בין הדקות האלו אמר (בערך) שמכיוון שכבר לא מקיימים את התנאי וילדים קטנים לוקחים, ממילא אינו יודע אם בשנה הבאה יהיה משקה, וכן בנוגע לניגון - אבל את הניגון ילמד עכשיו ובנוגע למשקה נראה. התחיל ללמד את הניגון "הוא אלוקינו" ואמר שאת הניגון הזה שרו ברוסטוב ובליובאוויטש לפני הרבי רש"ב ונדמה שגם לפני הריי"צ בראש-השנה ב"כתר". התחיל לשיר פעם ופעמיים ועודד בידו. ב-5:55 עלה לחדרו ואחר-כך הלך לביתו.

שו"ר מציינים כי הנוסח דלעיל לקוח מיומן ר"י מונדשיין ע"ה. ועדיין מסופקני בזה, כי לא ראיתי שנתפרסם במקום מהימן כצורתו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שני אדנים אמר:
 דואג על מחשבות זרות בתפלה 


ראביי קונסרבטיבי שהיה אצל כ"ק אדמו"ר ביחידות יצא מלא התפעלות, ואמר שהרבי סיפר לו:
הגיע לי מכתב מאחד מאנ"ש ברוסיא, וכשקראתי את המכתב נזדעזעתי ("בין איך פארציטערט געווארן"): על מה מתאונן ודואג החסיד? על זה שיש לו מחשבות זרות בתפלה! מדובר אודות אחד שאין לו מה לאכול, וחייו נתונים בסכנה, ועל מה הוא דואג על מחשבות זרות בתפלה!



הנה נוסח מדויק יותר מהמעשה (ושארע בליל ועש"ק ט"ו מנ"א תשכ"א),
כנרשם בשעתו עלי־יומנו של הרה"ח ר' חיים שלום דובער שי' ליפסקער:
יומן י''ד מנ''א תשכ''א.JPG

הדברים נאמרו (גם) ברבים, כשקולו הק' נשנק מבכי,
בשיחת ליל שמח"ת תשכ"ח ('תורת מנחם' חנ"א ס"ע 153) - ומוסג"פ: הצג קובץ מצורף ליל שמח''ת תשכ''ח.pdf

הבחור המדובר הוא (כנראה) הרה"ח המשפיע ר' מיכאל מישולובין שליט"א.
 

כותר

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
סיפור ששמעתי מכלי שני:
יהודי מבוגר בארה"ב שהיה לא מהול התשכנע בסוף ימיו ע"י בניו להכנס בבריתו של א"א. הם הזמינו אולם ועשו טקס גדול של סעודת מצוה. באולם נכח מלצר שהתרגש מאוד וניגש ל"חתן הדמים" וא"ל: אינך יודע איך אני מעריך אותך, וכאות אתן לך דבר שאולי אצלך הוא כלום אבל בשבילי הוא הרבה מאוד" ונתן לו במתנה דולר מהאדמו"ר מחב"ד, שאחרי שנת תשנ"ג כבר היה נדיר...
והנה כשמוע הזקן מילים אלו נפל מתעלף!!
כשהתעורר סיפר שבתור ילד למד בבי"ס גויי והזדמן לו פעם להיות ביום ראשון אצל האדמו"ר מחב"ד במעמד חלוקת דולרים, והנה האדמו"ר אומר לו "אתה הרי יהודי, ואינך מהול (!!) כשתמול - אשלח לך...

מעניין אני מכיר סיפור דומה, על רב חשוב מאוד, הסיפור התרחש לפני כשנה.
יתכן וזה קרה פעמיים שהרבי לא הסכים לתת דולר, ובכוח קדושתו זה נשלח אחרי שנים.

על אבא חילוני, שבהיותו צעיר הגיע עם כל חבריו לחלוקת דולרים, והרבי לא רצה לתת לו כי אינו מהול, ואמר לו אחרי שתמול אתן לך.
בנו חזר בתשובה והפציר בו הרבה למול את עצמו, ורק ביום חתונת הבן האבא הסכים למול את עצמו כמתנה לחתונת הבן.
הרב שראה שהאב מאוד מרוגש שאל מה קרה, וסיפרו לו שמל את עצמו, והחליט לתת לו מתנה דולר שקיבל מהרבי לעודדו.
גם אני שמעתי ממקור מוסמך, וסיפרתי לאחי, אחי אמר לי שסיפרתי מדויק כי הוא גם שמע מכלי ראשון.
וכן אישר לי את הסיפור הבן של בעל המעשה.
 
חלק עליון תַחתִית