אמונת אומן אמר:בדרך הפשט, תמיד נפלאתי, איך מועיל חזרת ד' אלקיכם אמת, אם בקר''ש אין למעשה רמח תיבות, אז מה כל העניין של רמח נגד רמח איברים, ואיך מועיל שמוסיפים באופן מלאכותי 3 תיבות מכאן או משם?
בל נשכח את השיטה לומר א' מלך נאמן לפני קר''ששמחה מנתניה אמר:אמונת אומן אמר:בדרך הפשט, תמיד נפלאתי, איך מועיל חזרת ד' אלקיכם אמת, אם בקר''ש אין למעשה רמח תיבות, אז מה כל העניין של רמח נגד רמח איברים, ואיך מועיל שמוסיפים באופן מלאכותי 3 תיבות מכאן או משם?
כמדומני שבאמת המקור לה"א אמת הוא מהמקובלים
ועכ"פ בוודאי שיש יותר משמעות בלחזור פעמיים על הא"א מאשר לתקוע את זה בהתחלת שמע, ולכן נראה פשוט שאין שום ענין לשמוע לפני שמע את הא"א, והרי"ז כמו שאשמע עכשיו תוכ"ד ההקלדה את הא"א
הערה נכונה!אמונת אומן אמר:בל נשכח את השיטה לומר א' מלך נאמן לפני קר''ששמחה מנתניה אמר:אמונת אומן אמר:בדרך הפשט, תמיד נפלאתי, איך מועיל חזרת ד' אלקיכם אמת, אם בקר''ש אין למעשה רמח תיבות, אז מה כל העניין של רמח נגד רמח איברים, ואיך מועיל שמוסיפים באופן מלאכותי 3 תיבות מכאן או משם?
כמדומני שבאמת המקור לה"א אמת הוא מהמקובלים
ועכ"פ בוודאי שיש יותר משמעות בלחזור פעמיים על הא"א מאשר לתקוע את זה בהתחלת שמע, ולכן נראה פשוט שאין שום ענין לשמוע לפני שמע את הא"א, והרי"ז כמו שאשמע עכשיו תוכ"ד ההקלדה את הא"א
בבאר היטב כתב שגם באמצע ק"ש צריך לשמוע.אמונת אומן אמר:בדרך הפשט, תמיד נפלאתי, איך מועיל חזרת ד' אלקיכם אמת, אם בקר''ש אין למעשה רמח תיבות, אז מה כל העניין של רמח נגד רמח איברים, ואיך מועיל שמוסיפים באופן מלאכותי 3 תיבות מכאן או משם?
מה המקור?כבוד שמים אמר:הגר"ח קניבסקי נוהג לומר קל מלך נאמן לפני ק"ש גם כשמתפלל בציבור, ונימק שהוא חושש שלא יספיק לגמור ק"ש לפני הש"ץ....
ראה באגרות־קדשו חי"ט ריש ע' תנ - כמועתק בזה מ'שלחן מנחם' ח"א סי' עג (ס"ע רכ):סנגורן של ישראל אמר:וכמדומה שראיתי בשם הליובאוויטשער (בתורת פסק הלכה) שבתוך קרי"ש מועיל, בתורת שומע כעונה. וא"כ צריך להפסיק לשמוע.
שלו' אמר:מסתמא הדבר מפורש, ואשאלה נא ליודעים, מי ששמע מהש"ץ ה' אלקיכם אמת כשהוא אוחז בין אוהב עמו ישראל לשמע, האם מצטרף לו להשלמת רמ"ח תיבות?
נדיב לב אמר:שלו' אמר:מסתמא הדבר מפורש, ואשאלה נא ליודעים, מי ששמע מהש"ץ ה' אלקיכם אמת כשהוא אוחז בין אוהב עמו ישראל לשמע, האם מצטרף לו להשלמת רמ"ח תיבות?
מכיון שבפשטות אמירת הש"ץ משלימה לצבור כמנין רמ"ח מדין שומע כעונה, א"כ כשנחשיב את שמיעתו 'כענייה' וכאומר בפיו, נמצא מפסיק בין הברכה לק"ש. [ובאמצע ק"ש יש לדון, אם חשיב הפסק כיון שהוא מענינו וכלהלן].
ולכאורה תלוי במחלוקת הידועה של רש"י ותוס' בגמ' ברכות כא: [תוד"ה עד שלא יגיע] במקרה שאדם שומע קדיש או קדושה באמצע תפילת לחש, לדעת רש"י לא חשיב הפסק במה ששומע, ור"ת ור"י ס"ל דשומע כעונה חשיב הפסק בתפילה. אמנם ממסקנת תוס' שם שכתבו "ומכל מקום נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג". מבואר שאין בשומע כעונה משום הפסק.
אלא שיש לחלק בין תפילת לחש למנין רמ"ח בק"ש, ולא יועויל שמיעת הש"ץ לפני שסיים בעצמו את הק"ש, שסו"ס נחשב כאומר את רמ"ח תיבות שלא כסדר, משא"כ שמיעת קדיש באמצע תפילת לחש, שלא נתקנו הקדיש או הקדושה בסדר מסויים נחשב בשמיעתו כאומר קדיש או קדושה, אבל בק"ש שצ"ל רמ"ח תיבות על הסדר מה יועיל מה ששומע מהש"ץ. ואינו עניין למה ששומע כעונה לא חשיב הפסק דמ"מ אומר שלא כסדר.
ולפ"ז יוצא שגם בעומד באמצע ק"ש לא יועיל לו אמירת הש"ץ מדין שומע כעונה דסו"ס נחשב אמירה שלא כסדר. וה' יאיר עיני בתורתו.
ולפלפולא י"ל שבנידו"ד יועיל לכו"ע ולא חשיב הפסק וגם לא משום אמירה שלא כסדר, עפ"י מה שיש לחדש שהשלמת מנין רמ"ח לציבור ע"י הש"ץ, אינו מטעם שומע כעונה כמו בקדיש או קדושה, אלא דכל שמשתתף עם הצבור תפילתו היא "תפילת ציבור" דאמירת הש"ץ עולה לכל הצבור, בפרט עם עומד באמצע ק"ש. וצריך מקור להמצאה הזו.