בת עין אמר:
שלו' אמר:
הרי הקדים להביא מהמגיד מישרים.
ומלבד זאת, מדוע כ"כ רחוק בעיניך שהגר"ח קיבל זאת מאותו מקור שקיבל הבעש"ט?
מדברי ה'מגיד מישרים' רק הביא דיוק קל, שאפשר לדחותו. לא על כך מתבססים דבריו.
אם זה היה רק נקודה אחת - מילא.
אבל גם המשך הפרקים, מפרק י"ג עד פרק י"ח שמבואר שם באריכות סדר ההתדבקות בתיבות התפילה, ואיך שכל תיבה כוללת כמה דברים, ויש להתדבק עד בחינה של מסירות נפש,
כל אלו דברים
יסודיים בתורת הבעש"ט, יש מהבעש"ט עצמו על כך עשרות מאמרים, ובספרי החסידות למאות.
קצת קשה להסביר, כיון שמדובר במושגים קבליים, טעמים נקודות אותיות וכדומה, אך כדאי ללמוד בעיון את דברי הגר"ח, וכן לעיין בספר 'בעל שם טוב' על התורה בכל מקום שנזכר בו עניין האותיות והדרך הראויה בתפילה, ולראות שהדברים מתאימים יותר מדי.
מישהו שאב מהאחר, וכיון שהספר 'נפש החיים' נדפס אחר ספרי החסידות היסודיים, כנראה הגר"ח שאב משם.
יתכן בהחלט שיש מקור שלישי שמשם שאבו כולם, אך לעת עתה לא ידוע על מקור שכזה (יתכן אולי שהספר 'חסד לאברהם' לזקינו של הרחיד"א יכול לשמש במידת מה כמקור, כי יש שם מעט רעיונות מסוג זה, אך יש לדעת האם הגר"ח ראה ספר זה).
אולי כדי לקרוא לרב @ספר וסופר שיגלה לנו האם יש מקור מדברי הגר"א או הרמח"ל וכדו' לעניין זה.
פתיחת נושא זה כאן לא כ"כ קשורה לכותרת, ואף על פי כן..
הספר בעש"ט על התורה אינו ספר חסידי, אלא ליקוט של דברים שנאמרו בשם הבעש"ט, ולא היה לפני רבי חיים וואלוז'ינער,
גם אלו שהיו בימיו ונאמר שהציץ בהם, אם חלק כ"כ גדול מדבריו נמצא גם בספריהם הלא היה צריך להגות בהם בעיון ובהעמקה (כדרכו בכל התורה) ולא רק בהצצה בעלמא.
ולומר שכ"כ הגה בספריהם ואף קנה את דבריהם ואעפ"כ התנגד להם, זה נשמע מופקע, ומה מקום יש לכתוב ספרו כנגדם אם הוא עצמו ינק מהם, ולמה ימנע טוב מקוראיו שג"כ ילמדו בספרים הנ"ל?
כבר הרבה יגעו וטרחו לענות לכל הטענות על 'העתקת' הגר"ח (כביכול) מספרי חסידות ואי"ז כוונתי כאן.
אך האמת יורה דרכו, דהגר"ח יגע הרבה בספרי רבותינו הרמ"ק ומגיד מישרים וכו' המוזכרים כמ"פ בספרו, מלבד דברי האר"י שמזכירם כמעט בכל קטע בספר, ודברי רבו הגר"א בנגלה ובנסתר, וא"כ אותו המקור שגילה לתלמידי הבעש"ט מאותו המקור ג"כ 'שאב' הגר"ח. ותו לא מידי.
אגב, ישנם המון דברים בדברי הגר"א שמקורם הוא רק בספרי חסידות, אולי גם הגר"א 'העתיק' משם?
ישנם דברים אפי' מספרים שלא נדפסו בחיי הגר"א אלא רק לאחמ"כ, ומה נאמר בזה?
ויותר מזה. בדף השער של התניא, כתוב שהספר 'מפי ספרים ומפי סופרים', ומקובל בפי חסידי חב"ד ד'ספרים' היינו מהר"ל ושל"ה, ו'סופרים' היינו הבעש"ט והמגיד. וא"כ מה הפריע גם להגר"ח מוואלוז'ין להוציא דבריו מדברי המהר"ל והשל"ה? או משאר ספרי מחשבה/עבודה של רבותינו הן ראשונים והן אחרונים.
סוף דבר, חוץ מהמשך העלילה כאי' הגר"ח נטה בספרו מדברי רבו הגר"א [דברים מופרכים כשלעצמם], אין בכל הנסיון 'למצוא' את דברי הגר"ח בספרי החסידות - מאומה.
ופשוט הוא דכמו שכל מי שעוסק בלימוד בדרך ההגיון, יש מקומות חיבור מסוימים שכמה אנשים יגיעו לזה במקביל, בלא שום קשר ביניהם, פשוט הוא כי היות ובאותו דור נתעצם הצורך להוציא דרך עבודת ה' ע"פ דרך האמת שגילה רבינו האר"י [ויש כמה הסברים לתופעה זו בדור ההוא], ובדרך זו הלכו - כ"א במקומו ולתלמידיו, בלא שום קשר ביניהם - הרמח"ל ותלמידיו, הגר"א ותלמידיו, והבעש"ט ותלמידיו, ועוד בתי מדרשות קטנים יותר, על כן פשוט הוא שבהרבה דברים ישוו ביניהם ויגיעו כולם אל אותו המקור [רק שבדברי הגר"א יותר קשה למצוא משום קיצורו וג"כ לא נכתבו הדברים על הסדר כספר עבודה שלם, ובדברי הגר"ח דברים יותר מבוארים ומסודרים].