מה הדין אחד שאכל בשרי ושכח ואכל חלבי בתוך שש שעות האם מותר לו להמשיך לאכול חלבי משום שהתקנה היתה לשמור על מרחק בין בשרי לחלבי ואצלו לא התקיים התקנה דהרי אין איסור לאכול חלבי האיסור הוא לערב ביניהם והרי כבר מעורב, או דנימא שכמו שאסור לשים חלב בתוך סיר שמתבשל בו בו"ח דכלפי החתיכה החדשה עד עכשיו לא היה איסור
האם יש איסור לאכול חלבי אחרי אכילת בשר אם שכח ואכל בשוגג האם אסור להמשיך לאכול
הצדיקים מבקשים
משתמש רגיל
אשתלאי מר, שאין זה תערובת מדינא ואף גזירה מדרבנן חידוש הוא לומר בזה מעבר לשעה.דרומאי אמר:
אמנם הדבר אסור אך יותר בגדר מנהג.
חייל של הרבי
משתמש ותיק
אם אדם אכל עוף, ואח"כ החליט ליטול ידיים ולברך המוציא על עוגה חלבית, ותכנן לאכול ממנה כדי קביעת סעודה. פתאום נזכר שהוא בשרי, ואין לו אפשרות לאכול משהו אחר. האם ימשיך לאכול העוגה כדי להנצל משתי ברכות לבטלה (נטילה והמוציא)?
הצדיקים מבקשים
משתמש רגיל
צודק.
אבל שמא כבר אין את הענין, אחרי שכבר ממילא לא הרחיק.
אמנם זה יהיה תמוה והסברא נותנת שלא יהא חוטא נשכר, אך עדיין יש מקום לדון בגדר ההרחקה אם היא מחייבת זאת.
אבל שמא כבר אין את הענין, אחרי שכבר ממילא לא הרחיק.
אמנם זה יהיה תמוה והסברא נותנת שלא יהא חוטא נשכר, אך עדיין יש מקום לדון בגדר ההרחקה אם היא מחייבת זאת.
משתדל לעשות רצון ה'
משתמש ותיק
אברך אמר:
חייל של הרבי אמר:
למרות שהענין הזה לא קשור לפתוח האשכול מ"מ מרוב הדעות דלהלן לגבי שאלת הרב @חייל של הרבי שליט"א משמע דבשאלת פותח האשכול בודאי שא"א לאכול עוד כיון ששכח, שהרי כ"ש הוא, שכאן התירו לו מחמת ברכה לבטלה רק לטעום קצת ולא ימשיך לאכול אפי' שכבר נתבטל אצלו ההבדלה שבין הבשר לחלב, ודו"ק.
תשובות והנהגות כרך ב סימן שפט (הרב משה שטרנבוך)
שאלה: בירך "שהכל" על כוס תה המהול בחלב ונזכר שלא עברו שש שעות מאכילת בשר מהו
נראה דאף שאנו נוהגים להחמיר כשיטת הרי"ף והרמב"ם ולהמתין שש שעות ואין לשנות מהמנהג [ופורץ גדר ישכנו נחש כמש"כ הפמ"ג], היינו דוקא להחמיר, אבל במקום שזה להקל לא נהגנו מעולם, ובזה סומכין על שיטת התוס' שאין צריך להמתין שש שעות וכדעת הרמ"א שלא הכריע כהרמב"ם במקום שלא נהגו כן וכמובא בשו"ע ר"ס פ"ט עי"ש, אלא שבכל מקום להרמ"א ע"כ יש להמתין שעה אחת, ואם כן אין כאן נדר לדבר מצוה אלא הנהגה טובה לבד שאסור לשנות מהמנהג, ובמקום ביטול ברכה דליהוי ברכה לבטלה שחמור מאד לא נהגנו מעולם להחמיר, ואף שבחיי אדם נראה שצריך לזה התרה (כלל קכ"ז סעיף י), נראה דהיינו דוקא באופן שאינו מוכרח רק רצונו להקל מחמת שהוא חלוש וכמש"כ שם, לזה צריך התרה, אבל מי שחולה והרופא אומר שצריך לשתות חלב, נראה שאין צריך התרה דאדעתא דהכי לא נדר, וכ"כ בדגול מרבבה ס' רי"ב עיין שם. ובפת"ש שם סק"א (וע"ע בפת"ש סימן פ"ט בשם החת"ס סימן ע"ג להקל לחולה אחר שעה עי"ש), וכ"כ בחכמ"א כלל מ' דין י"ג דלחולה קצת מותר אחר המתנת שעה וקינוח והדחה ולא הזכיר שם דצריך התרה, וכ"ש כאן שע"כ צריך לטעום כדי שלא לעבור על איסור ברכה לבטלה ראוי לסמוך על הפוסקים שהקילו, ובפרט לענין טעימה בעלמא.
לפיכך נלע"ד שאם כבר רחץ פיו ועבר שעה ראוי לו לטעום ולא יחוש כלל, (ואפילו אם עדיין לא רחץ פיו, יש לו לרחוץ עכשיו קודם הטעימה, ואי"ז הפסק כיון דהוי לצורך השתייה), שיש לסמוך על הפוסקים שמספיק להמתין שעה אחת בלבד, ואף דבשד"ח ח"ו (עמוד 352) הביא מספר זכור לאברהם שהחמיר בזה, היינו להספרדים דמעיקר הדין צריכים הם להמתין שש שעות וכדעת הרמב"ם והרי"ף, אבל לדידן העיקר מדינא כהרמ"א דסגי בהמתנת שעה אחת, אלא שהמנהג להמתין שש שעות ואסור לפרוץ גדר ח"ו וכמ"ש בפמ"ג, והכא שרי דלדידן נראה דהוא רק להחמיר ולא להקל וכמ"ש.
שו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן ה
נשאלתי במי שאכל בשר ואחר שעה או יותר שכח ובירך על מאכלי חלב, אם מותר לטעום קצת בכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
(א) לכאורה נראה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים, אם איסור ברכה לבטלה הוי מדאורייתא, וילפינן לה מדכתיב לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא (ברכות לג) או אין איסור זה אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. שלדעת הרמב"ם וסיעתו שאיסור זה מן התורה, וכן פסק מרן בש"ע א"ח (סי' רטו), צריך לטעום מעט ממאכלי החלב, כיון שאין איסור בזה מן התורה, שדרך בישול אסרה תורה. וע' בחולין (קד:). אבל לדעת התוס' (ר"ה לג) וסיעתם הואיל וגם איסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן, אדרבה יותר נכון שלא לעבור על אכילת החלב אחר בשר, מפני שהוא עושה מעשה. משא"כ על איסור ברכה לבטלה שכבר בירך אינו עושה מעשה. ושוא"ת =ושב ואל תעשה= עדיף. ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מבלי לטעום. וכמ"ש באו"ח (ס"ס רו). אכן אחר התבוננות נראה לומר שאף לדעת התוס' וסיעתם יש לטעום קצת בכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. הואיל ודעת התוס' חולין (קה) שאין צורך להמתין אחר אכילת בשר ו' שעות, אלא אף לאלתר מותר לאכול חלב, כל שסילק השלחן ובירך. וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה. והר"א ממיץ בס' יראים (סי' קמט). וכ"כ הרז"ה בעל המאור (ר"פ כ"ה), ושכן נהגו כל חכמי צרפת. ע"ש. וכן דעת גאון הובא בתה"א (דף פג ע"א). וכ"כ הרא"ה (שם). ע"ש. ומכיון שדעת הרבה פוסקים להקל אף לכתחלה, אף על פי שאנו נוהגים כד' הרמב"ם וסיעתו, וכמו שפסק מרן (סי' פט). מ"מ י"ל שבמקום איסור ברכה לבטלה אפשר להקל לטעום. דהו"ל ספק וודאי, ואין ספק (איסור אכילת חלב אחר בשר) מוציא מידי ודאי. (איסור ברכה לבטלה). ואין לומר הואיל וכן פסק מרן לדינא לא חשיב תו ספקא, וודאי הוא. הא ליתא. דהא הסכמת רוב האחרונים שאפשר לעשות ס"ס נגד דעת מרן. וכמ"ש בזבחי צדק (סי' קי ס"ק קנח). וע"ע בשו"ת מהרש"א אלפנדארי (חיו"ד סי' א, ב, ג). ובס' טהרת המים (מע' ס אות כו). ע"ש. וא"כ שפיר חשבינן ליה לספק. ואין ספק מוציא מידי ודאי.
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מא
שאלה: מי שאכל בשר, שעל פי הדין צריך לשהות שש שעות כדי שיהיה מותר במאכלי חלב, אך כעבור שעה שכח ובירך על מאכלי חלב, האם רשאי הוא לטעום כל שהוא כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה?
תשובה: במסכת חולין (דף ק"ה ע"א) מבואר בגמרא, שאסור מדברי סופרים לאכול מאכלי חלב אחר סעודה של בשר, עד לסעודה אחרת. ופירשו הרי"ף והרא"ש שם, שצריך לשהות מסעודת הבוקר עד לסעודת הערב, ובפחות משיעור זה אין לאכול גבינה אחר בשר. וכן פסק הרמב"ם (בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות), שצריך שישהה בין בשר לחלב כמו שש שעות. וכן פסק בעל העיטור. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א והמאירי והר"ן. ושכן פשט המנהג. אולם התוספות (חולין ק"ה ע"א) פירשו, שאפילו לאלתר כיון שסילק השלחן שאכל עליו בשר ובירך ברכת המזון, מותר לאכול מאכלי חלב. וכן כתבו הראבי"ה והמרדכי. וכן פסק רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (סימן קמ"ט). וכן כתב הרז"ה בעל המאור, ושכן נהגו להקל כל חכמי צרפת ונרבונא. וכן פסק רבינו אהרן הלוי בספר בדק הבית. וראה עוד באור זרוע (סימן ת"ס). ומרן השלחן ערוך יו"ד (סימן פ"ט) פסק כדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסיעתם שצריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב. והרמ"א בהגה כתב, שהמנהג הפשוט במדינות אשכנז להמתין שעה אחת בלבד בין בשר לגבינה, אלא שמברכים ברכת המזון אחר סעודת הבשר, שאז נחשבת כסעודה אחרת. וכתב בספר זבחי צדק (סימן פ"ט אות י"א), שאף על פי שאנחנו קבלנו הוראות מרן, וצריכים לשהות שש שעות בין בשר לחלב, מכל מקום לצורך חולי קצת נראה פשוט שיש להתיר לאכול מאכלי חלב שעה אחת לאחר סעודת בשר. ושכן פסק בחכמת אדם. ע"כ. וכן פסק הגרי"ח בבן איש חי (פרשת שלח לך אות י"א). וראה עוד בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סימן ע"ג), ובשו"ת שואל ונשאל (חיו"ד סימן נ"ח). ולפי זה נראה שמאחר שדעת הרמב"ם בתשובה (סימן פ"ד) שאיסור ברכה לבטלה הוא מן התורה, כמו שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכמו שדרשו חז"ל בברכות (דף ל"ג ע"א), וכן דעת הגאונים, וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן רט"ו), יש להעדיף בנידון זה לטעום כל שהוא ממאכלי חלב כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ואפילו לדברי התוספות (ראש השנה ל"ג ע"א) וסיעתם שסוברים שאיסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא, מכל מקום מכיון שלגבי איסור אכילת בשר וחלב שלא בסעודה אחת אין האיסור ברור, שהרי הוא שנוי במחלוקת הראשונים הנ"ל, ואילו לגבי איסור ברכה לבטלה הוא איסור ודאי שיש לו גם כן סמך מן התורה, אין ספק מוציא מידי ודאי, ויש להעדיף בנידון זה לטעם כל שהוא כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכן מצאנו כיוצא בזה להרמ"א בהגה, (א"ח סי' רע"א סעיף ה'), שאף על פי שאסור לטעום כלום לפי ההבדלה על הכוס במוצאי שבת, אם שכח ובירך המוציא על הפת קודם שהבדיל, יטעם תחלה כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, שהרי אין מבדילים על הפת. ומרן החיד"א בשיורי ברכה שם הביא שכן מתבאר בספר הבתים. וכן פסק בשלחן ערוך הגאון ר' זלמן (סימן רצ"ט סעיף כ'). הרי שאיסור טעימה קודם ההבדלה נדחה מפני איסור ברכה לבטלה שהוא חמור ביותר. והוא הדין לכאן שרשאי לטעם כל שהוא ממאכלי החלב שבירך עליהם לאחר סעודת בשר, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
אמנם לכאורה עדיין היה מקום לדון לפי מ"ש הרמב"ם (סוף פרק א' מהל' ברכות), והתוספות (ברכות מ"ה ע"א), שאכילת איסור אינה נחשבת אכילה, והאוכל דבר איסור אפילו מדרבנן אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וכן פסק מרן בשלחן ערוך א"ח (סימן קצ"ו סעיף א'). לפי זה מה תועלת יש במה שיטעם חלב כל שהוא בתוך שש שעות לאכילת בשר, והרי הוא כאוכל מאכל איסור שלא תיקנו חכמים עליו ברכה כלל, ונשאר עליו איסור ברכה לבטלה. אלא שיש לומר שזהו רק כשהמאכל אסור מחמת עצמו, אבל כאן המאכל מצד עצמו מותר, ורק השעה אוסרתו, מפני שאכל בשר לפני כן, ובאופן כזה תועיל הברכה אף לדעת הרמב"ם והשלחן ערוך. וכיוצא בזה כתב הבית חדש א"ח (סימן ר"ד), שאפילו הרמ"ה בתשובה שסובר, שאפילו האוכל איסור במקום סכנה אינו מברך עליו כלל, יודה שהאוכל ביום הכפורים במקום סכנה צריך לברך. מפני שהמאכל מצד עצמו מותר והשעה אוסרתו, מה שאין כן אכילת איסור אפילו במקום סכנה אין לברך עליו כלל. ע"ש. [וזהו כעין חילוק התוספות (שבת י"ב סע"ב). ובזה ניחא גם כן דברי הרמ"א /או"ח/ (סימן רע"א סעיף ה) הנ"ל. וראה בשלחן ערוך הגר"ז (סימן ק"ו סעיף ג'). ובשו"ת צמח צדק מליבאוויטש (בשער המילואים חאו"ח סימן י"ג). ובספר ברוך טעם (שער הכולל דין ב' דנ"ב ע"ד). ובשו"ת בית יצחק שמלקיס (חאו"ח סימן צ"ד אות ב') בד"ה ונ"ל. ובספר נחל איתן (בפרק א' מהלכות שביתת עשור). ובשו"ת שמחת יהודה אליעזר (חאו"ח סימן י"ג). ובשו"ת דברי יחזקאל בורשטיין (סימן אותיות י"ח - י"ט). ובמש"כ בשו"ת יביע אומר חלק ד' (חאו"ח סימן י"ב אות ט"ו). ע"ש]. אולם יש לדחות ולומר שבנידון שלנו לא נחשב כמאכל היתר לגמרי, מכיון שמה שהצריכו לשהות שש שעות, מטעם שהבשר שאכל מוציא שומן ונדבק בפה ומאריך בטעמו כל שש שעות, כמו שפירש רש"י (חולין קה ע"א), או מטעם הבשר שבין השינים, כמ"ש הרמב"ם (סוף פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות), נמצא שבשעה שטועם ממאכלי חלב, יש כאן כעין תערובת בשר בחלב מדרבנן. וכן מתבאר בשו"ת זכר יהוסף (חאו"ח סוף סימן קצ"ו). לכן נראה לומר טעם אחר לנ"ד, משום שבעיקר הדין של הרמב"ם הנ"ל, חולק עליו הראב"ד בהשגותיו, שלא אמרו אלא שאין מזמנים על דבר איסור, מפני שאין לו חשיבות קביעת סעודה, אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברך, הואיל ונהנה ממנו. וכן הסכים הרא"ש (בריש פרק שלשה שאכלו). וכן נראה בתוספות ישנים (שבת כ"ג ע"א). וכן פסק בשו"ת חוט המשולש שבסוף התשב"ץ חלק ג' (סימן כ"ט). ושכן ראוי להורות. ע"ש. ולכן כששכח ובירך על חלב תוך שש שעות מאכילת בשר, יש כאן ספק ספיקא שיטעם כל שהוא, שמא הלכה כהמתירים לגמרי לאכול אחר סילוק שלחן וברכת המזון, ואם תמצא לומר שהלכה כהאוסרים, שמא הלכה כהסוברים שיש ברכה גם על מאכל איסור, וממילא הרי כשטועם מתקן שלא תהיה ברכתו לבטלה, שאיסורה יותר חמור. ויש לצרף לסניף דברי רבינו קלונימוס הזקן הובא במרדכי (חולין סימן תרס"ד), שנראה דס"ל שחצי שיעור באיסור דרבנן מותר. וכיוצא בזה כתבו בתוספות חולין (ל"ד ע"ב) בד"ה והשלישי, דאף על גב דחצי שיעור אסור מן התורה, הכא דפיסול הגוף הוי מדרבנן לא החמירו. ע"ש. וכן כתב בשו"ת חות יאיר (סימן ט"ו). ע"ש. וע"ע בספר תוספת שבת (סימן ש"ו סק"ט), שכתב, דדוקא בגזל ורבית שאיסורם מן התורה, יש איסור גם בפחות משוה פרוטה, דחצי שיעור אסור מהתורה, אבל בדין שכר שבת שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן, מותר בפחות משוה פרוטה. וכתב בפתח הדביר (סימן ש"ו סק"ג) לסייעו מדברי המרדכי הנ"ל, אלא שמרן הבית יוסף יו"ד (סימן ס"ח) חולק עליו וכו'. ע"ש. והשדי חמד (מערכת ח' כלל ט"ז) כתב לחלק בזה בין איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת, או איסור שאין לו עיקר מה"ת. עש"ב. וכן כתב בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חאו"ח סימן קס"א, וחיו"ד סימן קע"ג), שאף על פי שמבואר בתשובת הריב"ש (סימן רפ"ז) דחצי שיעור אסור גם באיסור דרבנן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, מיהו הרי מבואר בגיטין (ס"ה ע"א) שבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת, לא אמרינן כעין דאורייתא תקון, לכן חצי שיעור באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר. ע"ש. ובנ"ד שלדעת רבים מהראשונים אחר סילוק שלחן וברכת המזון מותר לכתחלה במאכלי חלב, לא עדיף מאיסור שאין לו עיקר מה"ת, ובחצי שיעור דהיינו בטעימה כל שהיא יש להקל כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וראה בשו"ת לבושי מרדכי מה"ת (חיו"ד סימן קס"ז) שנשאל בנידון דידן, ודן להחמיר שלא לטעום, משום שלא יועיל כלום באכילתו, על פי דעת הרמב"ם וסיעתו שלא תיקנו ברכה על אכילת איסור ולכן יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדין מי שבירך ברכה לבטלה. (כמ"ש התוספות ברכות ל"ט ובשלחן ערוך סימן ר"ו /או"ח/ סעיף ו'. ע"ש). ולא ירד למש"כ בזה. ודו"ק.
והנה מעשה כזה אירע להגאון ר' אברהם אלקלעי, כמו שכתב בספרו זכור לאברהם (מערכת בשר בחלב) וזת"ד: מעשה בא לידי באחד מימי החורף שאחר שאכלתי בשר ועברו ארבע שעות שכחתי ובירכתי על גבינה, ונתתי לתוך פי, ומיד נזכרתי. והעלה שמותר לבלוע מעט מן הגבינה שבפיו, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ואף על פי שמרן השלחן ערוך פסק שצריך להמתין שש שעות בין בשר לגבינה, מכל מקום רבים חולקים וסוברים שכל שסילק השלחן ובירך ברכת המזון די בכך לאכול מאכלי חלב. וכן המנהג במדינות אשכנז, וכמ"ש הרמ"א בהגה. ועוד שהפרי חדש סובר שבימות החורף שהימים קצרים האוכל בשר בצהרים מותר לו לאכול גבינה בערב, אף על פי שאין בינתים אלא ארבע שעות בקירוב בין סעודה לסעודה. ואף על פי שהאחרונים חולקים על הפרי חדש בזה, בנידון שלנו לכל הדעות יש להתיר לטעום כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. עכת"ד. ואמנם מעשה שהיה כך היה, ומצא מקום לצרף דעת הפרי חדש, אבל גם לאחר שעה בלבד יש מקום להקל לטעום כל שהוא כמו שכתבנו. וכן העלה בספר שלחן מלכים (דף מ"ו ע"א), שבאופן שכזה ראוי לסמוך על הראשונים שסוברים שמיד אחר סילוק שלחן וברכת המזון מותר לאכול גבינה, וכל ששכח ובירך, יש לו לטעום כל שהוא כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ושלא כמו שכתב השדי חמד (מערכת בשר בחלב אות י"ב) בשם הזכור לאברהם לחלק בין אם היה בתוך ארבע שעות, לבין אם היה בימי החורף אחר ארבע שעות. ע"ש. ובשו"ת גנזי יוסף (סימן צ' אות ב') הביא שהגאון מר חמיו ר' אליעזר דייטש (בעל שו"ת פרי השדה) נשאל בנ"ד, והשיב אם יש בשר בין השינים אסור לטעום, כיון שיש דעות שאיסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, אבל אם אין בשר בין השינים, שאין צריך להמתין שש שעות אלא מכח המנהג, פשוט שיטעום קצת כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ע"ש. ולפי מה שאנו תופסים עיקר כדעת הרמב"ם והשלחן ערוך שאיסור ברכה לבטלה מן התורה, גם בספק אם יש בשר בין השינים יש להתיר לטעום כל שהוא, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, בהסתמך על הפוסקים שבסילוק שלחן וברכת המזון מותר לאכול חלב אחר בשר. וכנ"ל.
ותבט עיני בשו"ת מכתב לחזקיהו (סימן ה' דף ל"א ע"א), שהביא בשם ספר פסקי ריקאנטי האחרונים (סימן ט"ו), שנשאל בדבר המנהג שפשט בתפוצות ישראל שלא לאכול בשר החל מראש חודש אב עד התענית של תשעה באב, ואדם אחד טעה ובירך על חתיכת בשר, ולאחר שנתנה בתוך פיו מיד נזכר, והשיב, שמכיון שלדעת הרבה פוסקים איסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, וכן העלה בשו"ת זרע אמת (חאו"ח סימן א'), לכן יפלוט חתיכת הבשר מפיו, ולא יבלע ממנה כלום, אף על פי שעל ידי כך תהיה ברכתו לבטלה. עכת"ד. ולפי זה יש ללמוד, שאם לגבי איסור שאין עיקרו אלא מתורת מנהג, כאכילת בשר בימי אב, אסור לטעום כלל, כל שכן בנידון שלנו שהוא דבר ששרש איסורו מן הדין, שבודאי אינו רשאי לטעום כלום, לדעת בעל פסקי ריקאנטי האחרונים. אולם שוב מצאתי בשדי חמד (מערכת בין המצרים אות ה') שכתב להיפך בשם פסקי ריקאנטי האחרונים, שאם בירך בימים אלה על חתיכת בשר ונזכר מיד, יש לו לאכול מעט כל שהוא מן הבשר, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, שבטעימה כל שהיא אין משום שמחה ולא משום מיעוט אבלות. ע"ש. והרה"ג ר' משה שטרן שליט"א בשו"ת באר משה חלק ד' (סימן כ"ד), נשאל בנידון דידן, במי ששכח ובירך על גבינה או חלב תוך שש שעות לאכילת בשר, והשיב, שנראה שיטעם כל שהוא מהם כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, וסיים, ויותר היה נראה לי לומר שיאכל כזית גבינה או רביעית חלב, כדי שיברך גם ברכה אחרונה, אלא שאין בכחי לחלוק על פסקי ריקאנטי האחרונים (סימן ט"ו) שנשאל כעין נידון דידן, והעלה שיאכל רק מעט מזעיר מהבשר כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ולא התיר לאכול כזית בשר כדי שיברך ברכה אחרונה, אבל אפשר לחלק ולומר שבנידון דידן שהרבה פוסקים מתירים לאכול מאכלי חלב מיד אחר סילוק שלחן וברכת המזון, אחר סעודת בשר, טוב יותר שיאכל כזית גבינה או שישתה רביעית חלב, ויברך ברכה אחרונה כדין, כיון שיש אומרים שצריך לברך בורא נפשות רבות בכל שהוא, כמ"ש בכף החיים (סימן ר"י אות ט"ו). עכת"ד. ובמחכ"ת אין שום מקום להתיר לאכול כזית גבינה או לשתות רביעית חלב, ודיינו להתיר טעימה כל שהיא כדי שלא תהיה ברכתו הראשונה לבטלה, ואפילו נתן חתיכת גבינה בפיו, יטעם כל שהוא ממנה, ויפלוט השאר, ולא יאכלנה כולה +ודע שאין להתיר בנידון דידן לאכול כשיעור מטעם הואיל ואשתרי אשתרי, שאין כאן היתר גמור, אלא דחיית איסור קל מפני איסור חמור יותר, ובזה לא אמרו הכלל שהואיל ואשתרי אשתרי. וכמבואר בחידושי הרשב"א לקידושין (כ"א ע"ב), שהקשה לפי דעת רב שסובר שאף ביאה שניה הותרה ביפת תואר, משום דהואיל ואשתרי אשתרי, והרי יבמה מן האירוסין לכהן גדול, שהותרה מן התורה בביאה ראשונה, לפי שמצות עשה של יבום דוחה לא תעשה של איסור אלמנה לכהן גדול, ואף על פי כן ביאה שניה אסורה (יבמות כ' ע"ב). ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. וי"ל דהתם לא שרי לה קרא בהדיא, אלא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה שרינן לה, הילכך ביאה ראשונה דאיכא עשה דיבום שריא, ביאה שניה דליכא עשה אסורה, אבל הכא היתר יפת תואר מפורש בתורה, ולא חילק הכתוב בין ביאה ראשונה לשניה, הילכך אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. ע"כ. וכן כתב הראב"ד בפירושו לתמיד (לב ע"א) ע"ש. ואם כן בנידון דידן לא שייך הואיל ואשתרי אשתרי. ועיין תוספות מנחות (מ' סע"ב). ובשו"ת עמק יהושע (סימן א'). ובשו"ת רב פעלים חלק ג' (חאו"ח סימן י"ח). ואכמ"ל. [והנה בספר שערי ברכה (שער י"ט סעיף י"ט) כתב, שאם טעה ובירך על מאכל שהוא אסור מדרבנן יאכל מעט פחות מכזית, שי"ל שלא גזרו חכמים על פחות מכשיעור, שהרי חצי שיעור באיסור תורה אין בו מלקות, וגם הרי הוא עושה כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, לפיכך לא גזרו. ע"כ. ואינו נכון, שהרי להלכה אנו פוסקים כדעת הרמב"ם והשלחן ערוך שלא תיקנו ברכה על איסור דרבנן, וגם קיימא לן דחצי שיעור אסור גם בדרבנן. דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכמ"ש הריב"ש בתשובה (סימן רפ"ז). וע"ע בפתח הדביר (סימן ש"ו סק"ג) ובשדי חמד (מערכת ח' כלל ט"ז) וכנ"ל. ודוקא בנידון דידן שיש הרבה ראשונים שסוברים היתר גמור הוא אחר סילוק שלחן וברכת המזון, יש מקום להקל, ולא באיסור דרבנן גמור, ואפילו באיסור דרבנן שאין לו עיקר מהתורה נראה שיש להחמיר. וכן מצאתי בספר שלחן מלכים (דף מ"ו ע"א) שהשיג עליו בזה. ודו"ק].+ וסברת האומרים שיש לברך בורא נפשות רבות על כל שהוא, לית דחש להא, והמנהג פשוט נגד סברת יחידאה זו. ועיקר ברכת בורא נפשות רבות אינה אלא רשות, כמ"ש בשיטת רבינו אברהם אלאשבילי לברכות (ל"ה ע"א). וכן כתבו רש"י בספר הפרדס הגדול (סוף סימן ע"ח), ובספר הרוקח (סימן שמ"ב). וע"ע להגר"א בהגהותיו לירושלמי (פרק ו' הלכה ד') שכתב, שעיקר ברכת בורא נפשות רבות אינה חיוב גמור, ובזמן המשנה לא היו מברכים בורא נפשות רבות. ע"ש. (ובספר מועדים וזמנים הלכות פסח סימן רי"ז עמוד נ"ב, כתב, ששמע כן בשם הגאון החזון איש. ולא זכר מכל הנ"ל). ולכן הדבר ברור שאין להתיר אלא טעימה כל שהיא שבזה יוצא ידי חובת ברכתו הראשונה, שהרי אסור ליהנות כלום מהעולם הזה בלא ברכה. וכמ"ש כל זה התוספות בברכות (דף ל"ט ע"א) וכן כתב במפורש הגאון בעל פרי השדה בתשובה שהובאה בשו"ת גנזי יוסף (סוף סימן צ') שפשוט מאד שלא להתיר יותר מטעימה כל שהיא לצאת ידי חובת הברכה ראשונה. ע"ש.
ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן קעב - דין אם הכניס אוכלים לפיו בלי ברכה
ד. מי שאכל בשר, ובתוך שש שעות מאכילת הבשר טעה ובירך ברכת הנהנין על מאכלי חלב, יטעם מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה.
ילקוט יוסף תפילה א הערות סימן פט - מהלכות תפלה וזמנה
טעה ובירך על חלב תוך שש שעות למאכלי בשר
והנה מי שטעה ובירך על מאכלי חלב בתוך שש שעות לאכילת בשר, כבר ביארנו בילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' שיש לו לטעום מעט, ולעבור על איסור דרבנן, כדי שלא לעבור על איסור חמור יותר של ברכה לבטלה. ע"ש. והוא על פי המבואר בשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סי' מא), ושם העיר, דלפי מה שכתב הרמב"ם (בסוף פרק א' מהלכות ברכות) שאכילת איסור אינה חשובה אכילה, והאוכל דבר איסור אפי' מדרבנן אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף. וכן פסק מרן בש"ע (סי' קצו סעיף א'). ולפי זה מה תועלת יש במה שיטעם חלב כל שהוא בתוך שש שעות, והרי הוא כאוכל מאכל איסור שלא תיקנו עליו ברכה כלל. ונשאר עליו איסור ברכה לבטלה. אלא שיש לומר שזהו רק כשהמאכל אסור מחמת עצמו, אבל כאן המאכל מצד עצמו מותר, ורק השעה אוסרתו, מפני שאכל בשר קודם לכן, ובאופן כזה תועיל הברכה אף לדעת הרמב"ם והש"ע. אולם יש לדחות ולומר שבנידון שלנו לא נחשב כמאכל היתר לגמרי, מכיון שמה שהצריכו לשהות שש שעות הוא מטעם שהבשר שאכל מוציא טעם של השומן שנדבק בפה ומאריך בטעמו כל שש שעות, או מטעם בשר שבין השינים, נמצא שבשעה שטועם ממאכלי חלב, יש כאן כעין תערובת בשר בחלב מדרבנן. ולכן נראה לומר טעם אחר, שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהמתירים לגמרי לאכול חלב אחר סילוק שלחן וברכת המזון, ואם תמצא לומר דבעינן שש שעות, שמא הלכה כהסוברים דאפשר לברך גם על מאכל איסור, וממילא כשטועם מתקן שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, שאיסורה יותר חמור. ויש לצרף לסניף דעת רבינו קולנימוס הזקן, דחצי שיעור באיסור דרבנן שרי. וכ"כ הרב זכור לאברהם (מע' בשר בחלב דף קפח ע"ב), ובדידיה הוה עובדא שלאחר שאכל בשר, ועברו כארבע שעות מזמן אכילתו, שכח ובירך על גבינה, והתיר לטעום מעט מן הגבינה כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ואף על פי שמרן הש"ע פסק כהרי"ף והרמב"ם שצריך לשהות בין בשר לגבינה כמו שש שעות, מ"מ כיון שיש חולקים וס"ל שבסילק השלחן ובירך בהמ"ז מותר לאכול גבינה, יש לסמוך ע"ז כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ע"ש. וכן העלה בשו"ת באר משה ח"ד (סי' כד). ובספר שלחן מלכים (דף מו ע"א). גם מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תקסח סק"א) כתב, השרוי בתענית ושכח ובירך על מאכל, ונזכר, יאכל פחות מכזית מפני הברכה. כן העלה מורי בספרו נחפה בכסף (א"ח סי' ו). ואף שהאדמת קודש גמגם בזה, אין דבריו נראים. וכן מצאתי בשו"ת כ"י למהר"י שבתי גרמייזאן מרבנן קשישאי בעה"ק ירושלים, שהתיר כדברי מורי הרב. ע"כ.
ועיין עוד שדי חמד אספ"ד מערכת בשר בחלב אות יב, שו"ת לבושי מרדכי מהד"ת יו"ד סי' קסז, כף החיים יו"ד סי' פט ס"ק ו, ועי' שבט הלוי ח"ד סו"ס כ מה שהביא מדרכי תשובה יו"ד סי' פט ס"ק כא זכר לאברהם ושדי חמד - ע"פ הפ"ח, ועיין מה שכתב שם השבט הלוי עצמו.
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
הפוסקים הביאו טעמים אחרים או כי הבשר נמצא בין השיניים עד שש, או שהטעם נמצא בגרון עד שש, וא''כ כל אכילה ואכילה יש בה חשש איסור וגזרו עליה (או ממנהג האמוראים).rk1234 אמר: