האם הרב שך זצ"ל השיב 'משלוח מנות' בחזרה?

אשרי העם

משתמש ותיק
בספר 'אגרות וכתבים' ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, נדפס מכתב מעניין ששלח מרן הגר"ח שליט"א בצעירותו,
יחד עם החברותא הגר"ד וינטרוב זצ"ל כ'משלוח מנות' למרן הרב שך זצ"ל, ובו קושיא על כל מסכת מסדר הש"ס.
האם ידוע למאן דהו האם הרב שך זצ"ל השיב להם 'משלוח מנות' בחזרה, וכתב להם מכתב תשובה עם תשובות על הקושיות?
ואם נדפס באיזה שהוא מקום?
אצל מי אפשר לברר דבר זה?

כאן המכתב (סוף המכתב חסר לי):
הצג קובץ מצורף אגרות וכתבים - אגרת קלה.pdf
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יש תחת אמתחתי את הספר ולא הובא מכתב חוזר, בשונה מהתכתבויות אחרות של מרן שליט"א.

אפשר לבדוק ולוודאות בשיח השדה שצויין שם אם הזכיר מד' הרב שך זצ"ל.
 

אשרי העם

משתמש ותיק
פותח הנושא
רק אוסיף, כי פ"א שאלתי במכתב קמיה מרן הגר"ח שליט"א על שאלה מסויימת שם, מה הרב שך השיב לו, וכתב לי "כעת איני זוכר".
והבנתי שהרב שך השיב רק שאינו זוכר כעת (או אולי שלא זוכר אם הרב שך השיב בכלל?), וצריך דו"ח...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אשרי העם אמר:
רק אוסיף, כי פ"א שאלתי במכתב קמיה מרן הגר"ח שליט"א על שאלה מסויימת שם, מה הרב שך השיב לו, וכתב לי "כעת איני זוכר".
והבנתי שהרב שך השיב רק שאינו זוכר כעת (או אולי שלא זוכר אם הרב שך השיב בכלל?), וצריך דו"ח...

מתשובת מרן "כעת איני זוכר" קצת נראה עכ"פ שלא השיב לו בכתב, ובטח לא הודפס בספרי מרן שליט"א. ושמא השיבו בע"פ, תיקו.
 

בשלמא

משתמש ותיק
אולי לפחות נשתדל אנו חברי הפורום לענות על השאלות.
וזה החלי

על השאלה בברכות
יש לחלק דהמג"א (סי' רט"ו סק"ה) מיירי לגבי האזכרות של 'ברכות' שבגמרא, והסוגיא בבעל קרי מיירי בסתם פסוקים שנמצאים בגמ' שמותר לאומרם (ועיין פמ"ג ושע"ת).
 

בשלמא

משתמש ותיק
שאלה: פאה

הטעם דאין אדם מקדיש כבר מבואר בירושלמי.
וצריך לחלק בין זכות נטילה שאין לעניים בעוללות קודם הבציר, אע"פ שהתורה כבר זיכתה להם את העוללות והרי הם ממון ענייים
 

אשרי העם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלחו לי את זה (אין פה אבל תוספת ממשית).
בכל מקרה, כמה וכמה מתלמידי ומקורבי הגר"ח כתבו לי שכפי הידוע להם הרב שך לא כתב מכתב. ואולי השיב בע"פ, וג"ז לא ברור.

image (7).png
 

קבצים מצורפים

  • image (8).png
    image (8).png
    182.7 KB · צפיות: 123

בן עזאי

משתמש ותיק
על השאלה ממוקצה שהותר לצורך אוכ"נ, יעוי' מג"א דשאני שימוש במוקצה מטלטול מוקצה.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כמדומני ששנוי בפלוגתא.
כן שיטת רוב הפוסקים לכה"פ, [ויתכן שיש חולקים ואיני זוכר כרגע, אדרבא אשמח אם תביא, כמובן איני מצפה שתביא מפרשים שהבינו שדעת הריצב"א להתיר אפי' שימוש במוקצה והקשו עליו, אלא רק מפרשים דס"ל כן להלכה].
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
נדיב לב אמר:
כמדומני ששנוי בפלוגתא.
כן שיטת רוב הפוסקים לכה"פ, [ויתכן שיש חולקים ואיני זוכר כרגע, אדרבא אשמח אם תביא, כמובן איני מצפה שתביא מפרשים שהבינו שדעת הריצב"א להתיר אפי' שימוש במוקצה והקשו עליו, אלא רק מפרשים דס"ל כן להלכה].

העתקתי ממה שרשום אצלי: עיין מג"א סימן תק"ט ס"ק ט"ו שו"ע הרב שם סעיף טז, וקהלת יעקב שם סעיף ז', וקרני ראם ביצה ח. אות א', ומהרש"א שם ד"ה אחר ר"י, ובפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט חלק שני פ"א אות י"ד, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ע"ט ד"ה נוראות, ובריש חידושיו ביצה מהדו"ת, ומש"כ בשו"ת הר צבי ח"א סימן קצ"ו.
 

אשרי העם

משתמש ותיק
פותח הנושא
קיבלתי מידידי הרה"ג רבי רפאל סויד שליט"א משלוח מנות, עם קושיא על כל מסכת ומסכת מסדר הש"ס, ולתועלת ושמחת החברים - אני מצרף כאן את המכתב הנפלא:
 
פורים תשפ"ב
לכב' הגאון רבי                        שליט"א
ברצוני לכבד את מע"כ שליט"א ב"משלוח מנות" ובו הערות והארות, הערה אחת בכל מסכת בש"ס, וכדלהלן.
  • ברכות לה,א מבו' דאכילה בלא ברכה הוי כמו שגוזל מהקב"ה, ויש להקשות לפי הפוסקים דס"ל דספק ברכות להקל היינו אף בברכה ראשונה ובברכות הנהנין, ויכול לאכול בלא ברכה, מדוע לא נימא דהוי כספק גזל, ומוציא מידי הקב"ה שהוא כביכול המוחזק.  
  • שבת לא,א הגמ' מדמה ירא"ש לקב חומטין, שזה שומר על התורה, וא"כ התורה היא העיקר, אלא שהירא"ש משמרת את התורה, וצ"ע דבהמשך הגמ' אמרי' אמר רבא חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, כלומר שעושה שער לחצר בלי בית, ומבו' שכך התורה אינה אלא שער להיכנס בה לירא"ש, וא"כ ירא"ש היא העיקר.
  • עירובין מב,ב ראיתי מובא שהגר"ש פינקוס זצ"ל החמיר לעצמו לנהוג יו"ט שני בבני ברק, וכשהיה מגיע לחמיו הגר"מ מן זצ"ל ביו"ט ראשון של סוכות, ובמוצאי יום טוב ראשון היה נוסע לירושלים, אבל בשונה ממנהגו לא היה נוהג ברכבו אלא נוסע באוטובוס, אולם כשהגיע אוטובוס עירוני נמוך, לא עלה עליו, משום איסור תחומין, שבי"ב מיל הוי דאורייתא, ובאוטובוס גבוה הוי בכלל דאין תחומין למעלה מעשרה, אלא דיש להקשות שאיך הולך בירושלים ברגלו, דאז הוי תחומין למטה מעשרה, וצ"ל דדמי לסוגיא בעירובין מב,ב שמי שהוציאוהו בע"כ לעיר אחרת, שיכול ללכת שם כיון שיצא כדין, וה"נ יצא כדין
  • פסחים סה,א כוס היה ממלא מדם התערובות וזורק, ואמאי לא חיישי' שיש מיעוט טריפות, דהלא מתוך אלפי הקרבנות, ודאי שהיו כמה טריפות, וע"כ שאחרי שהוכרע על כל בהמה ובהמה בפנ"ע שאינה טריפה, אין דנים אל הבהמות יחדיו, אולם יש לדון בראיה זו, כיון דלכאו' אין פסול בזריקה המעורבת, אולם המעיין ברש"י [שם ד"ה כהנים זריזין] יראה דדעת רש"י דאיכא איסור לזרוק תערובת של דם פסול, וכן פירש הריב"ן שם, אולם בתוס' [שם ד"ה שמא] באחד הצדדים פליג על רש"י וס"ל דליכא איסור בזריקת דם פסול, ויעוי' בסוגיא דבחים [לד,א] דאיכא נמי פלוגתא דרש"י ותוס' האם יש איסור לזרוק דם פסול, ובספר עבודת הפסח [להג"ר יעקב לב זצ"ל בפסחים שם] כתב לבאר דרש"י ותוס' פליגי במחלוקת הגרי"ז והגר"ח בגדר פסול נשפך האם הוא פסול בעצם, ואכמ"ל. ובמשכנות יעקב [שו"ת סי' י"ז] כתב דבזמן המקדש הטריפות היו מיעוט שאינו מצוי, דאל"כ הייתה חובת בדיקה קודם הזריקה, אולם עדיין אינו מיושב שהלא בערב פסח הקריבו מיליוני קורבנות, וכן בשאר הרגלים [של כל מי שהתחייב חטאת במהלך השנה, ושאר נדרים ונדבות], וא"כ תימה גדולה לומר שבכל אלו לא יהיה טריפה, ברמה של הסתברות הקרובה לודאי, וממילא הא הוי לח בלח, וקי"ל [זבחים פ,א] דיש בילה, וצ"ע.
  • ראש השנה כט,א הנה מבו' דהטעם שפרה אדומה מטהרת טמאי מתים, ומשום דתבוא האם ותקנח צואת בנה דהיינו מעשה העגל, וצ"ע דא"כ אמאי אמרי' בר"ה דקרן של פרה פסול לשופר משום דאין קטגור נעשה סניגור, וצ"ע מדוע במקו"א אמרי' דאדרבה זה תפקידה של הפרה לתקן את חטא העגל ומאידך גיסא הוי סניגור.
ואפשר לומר בזה בכמה אופנים : א', דשאני שופר דהוי זיכרון, וא"כ לא מזכירים את חטא העגל. ב'. אפשר דבפרה אדומה באמת הוי לתיקון, כיוון שאילולא חטא העגל לא היו מתים, כמבו' בע"ז ה,א,  ג' שמעתי לבאר באופ"א דבפרה מכיון שיש דין בפרה שתהא בת ג' שנים א"כ אי"ז "עגל" אלא בגדר "אם", משא"כ בשופר שאין דין של שנים א"כ הר"ז כמעשה העגל, ואין לומר דא"כ מדוע הפסול גם בקרן של פרה בת כמה שנים, דכל כמה שבשופר אין חלות דין של "פרה", א"כ הכל שייך למערכת של "עגל".

  • יומא עד,א ילפי' מ"כל חלב" לרבות חצי שיעור, ויש להקשות דאיך ילפי' לכל איסורים שבתורה, דהא אפשר דדווקא בחלב שהוא איסור כרת, חצי שיעור אסור מן התורה.
  • סוכה ג,א ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, כתב הרעק"א בהגהות לשו"ע [או"ח סי' תקנ"ה] דמי שתוקע בשופר בר"ה שחל בשבת, אמנם עבר על איסור דרבנן, אולם לא התבטלה המצוה דאורייתא, וצ"ע מתוס' בסוכה [ג,א] לגבי שולחנו בתוך הבית, דמבו' בתוס' שאף את המצוה דאורייתא לא קיים, והנה קושיא זו כבר הקשה בקבא דקשייתא [קושיא צ"ז] ומוח"ז הג"ר שמעון ויזמן זצ"ל תירץ שיש חילוק בין שופר לסוכה, דבשופר הוי איסור מחמת שבת, ואילו בסוכה הוי גזירה מחמת דיני סוכה, וע"כ רבנן ביטלו את הדין דאורייתא. [ולפ"ז יל"ע האם אישה יכולה לברך באופן כזה ששולחנה בתוך הבית, וצ"ע],  ולפ"ז יוצא שאי"ז איסור לשמוע שופר, כיון דמצות ששופר אינה מופקעת, אלא דין שאסור לתקוע בשופר.
  • ביצה ז,ב יש לחקור בגדר מצוות כיסוי הדם, האם היא מצוה פני עצמה, או דלמא שהיא גמר מעשה שחיטה, ויעוי' ברש"י כאן שכתב להדיא דהוי גמר מעשה השחיטה.
  • תענית כט,א אמר רב יוחנן אילו הייתי באותו דור הייתי וקבע את יום תשעה באב לעשירי באב, כיון שרובו נשרף בעשירי, ומכאן צ"ע על דברי האהבת ציון [לבן הנוב"י] שביאר שהטעם שתיקנו בתשיעי, הוא כיוון דאשו משום חיציו והכל הולך אחר ההתחלה, וצ"ע דהא רב יוחנן ס"ל דאשו משום חיציו [ב"ק כב,א], ומאידך רב יוחנן אומר שצריך לקבוע בעשירי.
  • מגילה ג,א מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה, והקשה הרש"ש הא מגילה עצמה נמי תורה היא, וידוע בשם החזו"א שקריאת המגילה אינה נכללת במצוות ת"ת, וזה משום שקריאה זו כבר יצאה למצוות קריאת המגילה, וכן ידוע בשם החזו"א שאף אדם שמספר לשוה"ר אינו עובר על ביטול תורה, ונראה שהביאור החזו"א, שהן אמת שאדם יכול לעבור על כמה לאוים במעשה אחד, וכדברי המשנה במכות [כב,ב] יש חורש תלם אחד ועובר בשמונה לאוים, אולם מעשה מצוה או עבירה שבהכרח יש בה עבירה נוספת, הרי שהעבירה הנוספת כבר כלולה בעבירה הראשונה, והא דאמרי' במנחות [צט,ב] שמי שקורא ק"ש פעמיים ביום יוצא יד"ח מצוות ת"ת, אולם הביאור בזה הוא שסו"ס קיים מצוות "לא ימוש" והרי התורה לא משה מפיו, אולם לא קיים את מצוות תלמוד תורה עצמה.
  • מועד קטן כז,ב מבו' בגמ' שרב אשי עשה יומא טבא כשהגיע לגל שישים, משום שיצא מכלל כרת, וצ"ע מעתה על דברי תוס' בכתובות ל,ב שהקשו דהא חזי' עוברי עבירה שמתים לאחר גיל שישים, ותירצו תוס' דזכות תולה להם, וא"כ מדוע שמח רב אשי הלא גם חייבי כריתות עוברים את גיל שישים, משום שזכות תולה להם.
  • חגיגה כז,א כל העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, יל"ע במכונית אם מקבלת טומאה, ולכאו' הוי "כלי הבא במידה" דמכיון וכמעט כל המכוניות ראויות לקבל יותר מארבעים סאה, וא"כ לכאו' שלא יקבל טומאה, א"א לומר כן, מתרי טעמי, חדא דמבו' בר"ש (אהלות פ"ד מ"א) דהיינו דוקא בכלי עץ, ומכונית הו"ל כלי מתכת, ועוד דבמתני' בכלים (פט"ו מ"א) מבו' לגבי דרדור, דאם זה עם גלגלים לא אמרי' הך דינא דכלי הבא במידה. [ודינא ד"כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה" (חגיגה כז, א וברמב"ם פי"א מהל' מטמאי משכב ומושב הי"א), היינו דוקא ביחד אותו לנחת, ודו"ק.], ויל"ד מחמת סוג המתכת של המכונית, ואכמ"ל.
  • יבמות מז,ב גר שבא ואומר שרוצה לקבל את כל מצוות התורה חוץ מדקדוק אחד מדברי סופרים אין מקבלין אותו, ויש לחקור האם הגדר הוא שבגלל שמסרב לקבל, או דלמא שיש דין חיובי לקבל את כל המצוות, ואם לא ידע על כל המצוות, הגירות לא חלה, ומסתבר טפי כצד א'.
  • כתובות נב,א מעיקרא סבר מבשרך לא תתעלם, ולבסוף סבר אדם חשוב שאני, והנה בבריסק כידוע היו מקרבים בני משפחה, אף רוח חכמים לא הייתה נוחה מהשקפותיהם, וזאת משום שמבשרך לא תתעלם, ובהא לא מצינו שפעמים אתה מתעלם, והנה מדברי הגמ' הכא מבו' שאדם חשוב אסור לו לקיים מבשרך לא תתעלם היכן שילמדו ממנו דבר לא נכון.
  • נדרים צ,א האישה שאמרה טמאה אני לך וכו', הנה בפוסקים התחבטו למצוא היתר לנשים שנטמאו בזה"ז, ובנודע ביהודה כתב להקל במקרה מסוים שלא לספר לבעלה משום דהוי כבוד הבריות, ומה שלא מספר נחשב שב ואל תעשה, ושמעתי לתמוה דמדוע נחשב כבוד הבריות, דהא גופא המצווה, וכי שייך לקיין דין זה בצורה שתהיה מכבודת, וכמו בדין מיתות בי"ד, שהא גופא הדין להיפך מכבוד הבריות.
  • נזיר, נז,א בציוני אבלות כתב הגרב"צ קוק שליט"א בשם הגרי"ש אלישיב לגבי כניסה לבית הכיסא בבית החולים, שהם לכאו' רה"י, וע"ז אמר הגרי"ש שביה"כ שייך לרבים ומיועד לרבים, והדברים צ"ע טובא שהרי אין לך רה"י גדולה מזה, שהרי לעולם לא יהיו שם ג' אנשים, [שזהו התנאי לרה"ר לגבי טומאה, עי' נזיר נז,א] וכן אמר לי הגרי"ג אדלשטיין שליט"א לתמוה על הוראה זו, כפי שפורסמה בביטאון הלכה ומעשה תמוז תש"ע, לגבי ביה"כ במירון, שהטומאה מגיעה מלמטה, וע"כ ביאר הגרב"צ קוק את הוראת הגרי"ש שדיבר על ביה"כ בבתי חולים, שהטומאה מגיעה מהצד, וע"כ כשהדלת פתוחה הוי רה"ר כיון שהוא חלק מהמחלקה, ואילו כשהדלת סגורה הר"ז חלק נפרד מהמחלקה, והנה אי"ז פותר לא את ביה"כ במירון ששם הטומאה מגיעה מלמטה, וכן לא את בתי הכסא שהדלתות גבוהות בגובה יותר מג' טפחים מהקרקע, ומה שביאר הגרב"צ קוק מדברי הגרי"ש אמנם הדברים נפלאים, אולם מדובר בהוראה שונה לחלוטין ובטעמים שונים.
  • סוטה ג,א אין אדם מקנא לאשתו אא"כ עברה עליו רוח שטות, וצ"ע דהא בכל הש"ס אמרי' אטו בשופטני עסקינן, וא"כ כל פרשת סוטה עסקינן בשופטני, אולם האמת דודאי שיש דינים לשופטני, אלא שמלכתחילה לא מעמידים דין מסוים שנאמר על שופטני.
  • גיטין ד,ב מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, ויש לעיין האם מילתא דלא שכיחא היינו שהמקרה לא שכיח, אולם החשש שכיח, באותה מידה של התקנה הרגילה, או דלמא שמיירי כשהחשש לא שכיח, ומדברי הגמ' הכא מבו' שאף במקרה לא שכיח לא גזרו רבנן, למרות שהחשש שכיח.
  • קידושין מ,ב בתוס' מבו' שאם גוזל פחות משו"פ אינו נפסל לעדות, כמבו' בתוס' בשם ר"ת שאוכל בשוק שנפסל לעדות היינו חוטף ואוכל, והקשו תוס' תיפו"ל משום גזלן, ותירצו דמיירי שגזל פחות משו"פ, והנה אי נימא דחצי שיעור הוי איסור פרטי, וכמ"ש הגרש"ש [יבמות סי' לא אות ו']  א"כ אי נימא דגזילה פחות משו"פ אסורה מדין חצי שיעור כמבו' במגיד משנה פ"א מהל' גניבה ה"ב] א"כ הלא עבר עבירה דחמס מחמת תאוות ממון, ומדוע שלא יפסל לעדות.
  • בבא קמא, פג,א היה שם אדם אחד שהכיר בשפה יוונית, וכו' והעלו חזיר ונזדעזעה ארץ ישראל ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, ובאותה שעה גזרו שלא למד יוונית, ושלא לגדל חזירים, ויש לתמוה, דאטו אילולא שהיו חזירים לא היו יכולים לעשות כן עם חיה טמאה אחרת, ולמה הדבר דומה, דאם יהיו פיגועי דריסה ע"י מחבלים יאסרו לנסוע בסוג רכב שנעשה בו פיגוע דריסה.
  • בבא מציעא עה,ב המלווה את חבירו בלא עדים עובר בלפנ"ע, שמא יכפור או ישכח, ולכאו' ישנה אפשרות להלוות בלא עדים ע"י שיאמר ללווה שאם ישכח הוא ימחל על ההלוואה.
  • בבא בתרא לד,א בסוגיית נסכא דר"א, עד אחד מחייב שבועה, ויש להקשות אמאי בכל עד אחד בנפשות, לא אמרי' שמחייב שבועה, כלומר אם מעיד על פלוני שחילל שבת, ואם לא ישבע ימות, כיוון שהע"א מחייב ממון ויכול להיפטר בשבועה, ואף כאן מחייב מיתה, אלא שיכול להיפטר בשבועה, ואף הלימוד מהפסוק ד"לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת" ודרשי' שגם הוא לשבועה, בפשטות היינו שובעה אף בעוון וחטאת, ומצינו אף באיסורים ששבועה מבררת, והיינו בסוטה.
  • סנהדרין ס"ט, א' רוב נשים לט' ילדן, וע"כ בבן סורה ומורה לא אמרי' דחשיב כראוי להיות אב בז' חודשים, מחמת שעפ"י רוב תלד לט', ושמעתי מהרב יהודה בלחסן להקשות שהרי אם יבוא על עשר או עשרים נשים אחת מהם תלד לז' חודשים, וא"כ אמאי לא חשיב כראוי לקרותו אב.
ושמעתי בשם הגרב"ד פוברסקי שליט"א שבדין רוב נאמרו כמה הלכות, חדא, דכשיש ספק אזלי' בתר רובא, ועוד שבמקרה של ויכוח הרוב קובע, ואי''ז משום דלא חיישי' למיעוטא אלא שהרוב מבטל את המיעוט וכמו רוב בדיינים ומעתה י''ל דה''ראוי'' נחשב עפ''י רוב, כלומר שעפ''י הוא לא יבוא על עשרים נשים, וממילא לא יכול להיות אב אלא דעדיין יש לחשוש שמא יש לו בן  במציאות וממילא פטור מילפותא ד''בן'' ולא ''אב'', וע''ז בעי' לדינא דרוב שמובא בסוגיא דסנהדרין דלא חיישי' למיעוט שאיננו יודעים אם הוא נמצא במקרה דידן.

  • מכות כב,א עשה צרכיו נפטר ממלקות, משום שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" ולא שכבר נקלה, והסתפקתי האם נחשב כאילו לקה, או דלמא דהוי פטור צדדי, ונפק"מ לגבי עדין זוממין האם נחשב כאשר זמם או כאשר עשה, והצעתי ספק זה בפני זקני הגר"א בן דוד זצ"ל ואמר שלמעשה ספק זה אינו מתחיל, דהלא מבו' בגמ' שאינו נפטר אלא אם כן התחיל ללקות, וא"כ לעולם הוי כאשר עשה.
  • שבועות יט,א שני שבילין, הנה יש להסתפק באחד שמצא עשר חתיכות בשר שרשום על כל חתיכה וחתיכה שהיא שייכת לחנות מסוימת, וידוע שחנות אחת מתוך העשר היא טריפה, האם מותר לו לאכול את כל העשר חתיכות בזה אחר זה, [באופן דליכא ביטול ברוב, ובאופן דליכא קבוע] דלכאו' מדוע שיהיה אסור לאכול את כולם בזאח"ז, דהא כשמגיע לאכול את החתיכה התשיעית, ישנו רוב שכבר אכל את החתיכה של הטריפה, ומדוע שיהיה אסור לו לאכול את חתיכת האיסור, וצריך לומר שהגדר הוא שכל מה שהותר לאדם ללכת אחר הרוב, הוא משום שיש לו פתח היתר, וכל כמה שהוא סותם את פתח ההיתר, ע"י שאוכל את כל החתיכות, הרי שגרם למצב שממה נפשך אכל חתיכות טריפה, ויש להביא ראי' לדברינו, מה דמבו' בשבועות (יט, א) לגבי שני שבילין שאם עבר בשביל אחד ונכנס למקדש וטבל ושוב עבר בשביל השני ונכנס למקדש, דחייב חטאת כיון דממ"נ נכנס למקדש כשהוא טמא, והא אם היה מותר לו לעשות כן [מדין ספק טומאה ברה"ר] ודאי שלא היה מתחייב חטאת, כיון דעפ"י דין עשה, וכמבו' בתוס' ביבמות (לה, ב) לגבי דבר שהותר עפ"י רוב דאינו מתחייב חטאת דכיון דשרי לי' אנוס מיקרי,
  • עבודה זרה נא,א בנן של קדושים היינו רבי מנחם שלא ידע בצורתא דמטבע, ומעניין לציין דבירושלמי במגילה [פ"ג ה"ב] מבו' דבנן של קדושים, היינו שאפי' במילתו לא הסתכל.
  • הוריות יד,א, סיני ועוקר הרים סיני עדיף, וראיתי ששאלו את הגר"ח קניבסקי שליט"א האם כיום שיש תוכנות חיפוש עדיין יש מעלה לסיני, וענה הגר"ח שעדיין סיני עדיף, ונראה לבאר שהמחשב לא יכול בד"כ ללמד מה לא כתוב, וידוע המעשה שהיה אצל הגר"ח מבריסק שהגיע אליו אדם וצעק מדוע לא קוברים את אביו, ומטפלים במת אחר, למרות שאביו מת קודם, ופתח הגר"ח את הרמב"ם וסגר, ואמר שאמנם אתה צודק, אבל אי"ז נוגע אליך, ולא הבינו הנוכחים את כוונתו, והסביר שיש לחקור מה הטעם שמחויבים לקבור את מי שמת קודם, האם הוא מדין  זכויות המת, או שהוא מדין אין מעבירין על המצוות, ומהא דהרמב"ם לא הביא דין זה בהל' אבלות, מוכח שאי"ז מזכויות המת, ועל כן אמר שאותו אדם צודק, אבל אי"ז נוגע אליו.
  • זבחים צ,א שמעתי מהג"ר חיים מאיר שטיינברג שליט"א בעל המשנת חיים להסתפק האם תדיר שאינו מושלם עדיף על תדיר מושלם, וכגון אם אין את כל הקרבנות לשבת, ויש את כל הקרבנות ליו"ט, ואמרתי להוכיח מדברי הנמוקי יוסף דטלית קודמת לתפילין, משום שטלית תדירה, כיוון שמתקיימת אף בשבת, לאפוקי מתפילין, [ועי' שאגת אריה סי' כ"ח שהאריך בהאי עניינא] והא בציצית אין לנו תכלת, וא"כ הו"ל תדיר שאינו מושלם, והצעתי ראיה זו בפני הגאון הנז', ואמר דמי יימר שהתכלת מורידה את הציצית לדרגת שאינו מושלם, ועניתי דהא הרמב"ם מנה את התכלת והלבן כמצווה אחת.
  • מנחות מג,א המעשה דדוד המלך בבית המרחץ, שאמר הרי ערום מן המצוות, ותיקשי אמאי הוא ערום מן המצוות, הלא היה בארץ ישראל, וא"כ מקיים מצוות ישוב ארץ ישראל, והגר"ד לנדו שליט"א תירץ דמיירי כשדוד היה בחו"ל כשברח מפני אבשלום בנו.
  • חולין קמא,ב במעשה שעלה על הסולם לקיים שילוח הקן ונפל ומת, ומקשי' והא כתיב "למען יאריכון ימיך", ומשני היינו לעולם שכולו ארוך, ותיקשי דהא כתיב "למען יאריכון ימיך על האדמה", וצ"ע.
  • בכורות נא,ב ונישדי מומא בכולא עדרא, לכאו' אנו נמצאים בבעיה גדולה, שבמהרה יבנה בית המקדש, ואין לנו קרבנות, כיוון שכולם בעלי מומין, שיש להם חור באוזן, ולדעת החזו"א הוי מום [עי' סוגיא בבכורות לז,ב], ואין לומר דמשיח צדקנו יביא עמו קרבנות, כדמשמע בע"ז כד,א, דגמ' ערוכה היא בבכורות נא,ב "ונישדי מומא בכוליה עדרא", ומתרצת הגמ' דאין לעשות כן משום שמהרה יבנה ביהמ"ק וכו'".
  • ערכין ז,א ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד, אולם אם לא הייתה ממש לפני לידה, ממיתים את האישה עם עוברה, ועפ"ז נקט היעב"ץ שמותר להפיל עובר ממזר, כיוון דהאם חייבת מיתה, ועל כן מותר כעת להפיל את העובר שהיה מת במקרה כזה, אף אם לא ממיתין את האם, והדברים צ"ע דוודאי שהפלת העובר היא לא דין בפנ"ע, אלא רק אגב מיתת האם, והגע בעצמך דאטו כל אישה שמחללת שבת יהיה מותר להפיל את עוברה.
  • תמורה ה,א מקשי' מדוע שינוי קונה, הלא אי עביד לא הני, ומשני דשאני התם דכתיב "כאשר גזל" כמה שגזל, ולפ"ז צ"ע על דברי תוס' התם [ג,ב] שהקשו אמאי בכל צורם אוזן בכור לא נימא אי עביד לא מהני, ומשני דאי"ז תלוי במעשה, דהא אף אם המום נעשה מאליו, נמי הוי בעל מום, וצ"ע דה"ה בשינוי אף אם השינוי נעשה מאליו הוי שינוי, ומבו' במסקנת הגמ' שהדבר היחיד שחלוקים בו אביי ורבא הוא בסוגיית שינוי קונה, וא"כ אינו שייך לאעל"מ כיוון שאינו תלוי במעשה.
  • ריש כריתות, כתב הג"ר ראובן כץ זצ"ל בספרו דגל ראובן [ח"ג סי' ט'] דלא אמרי' אי עביד לא מהני אלא באיסורי לאו, ולאו באיסורי כריתות, וטעמו ונמוקו עמו, דהא הגמ' בתמורה [ד,ב] מקשה דאי לא מהני אמאי לקי, ומשני דעבר אמימרא דרחמנא, וזה שייך דוקא באיסורי לאו דעבר אמימרא דרחמנא, אבל באיסורי כריתות או חיוב מיתות בי"ד, לא מענישים עונש חמור רק בגלל דעבר אמימרא דרחמנא, [וראה ג"כ בקובץ שיעורים כתובות אות נ"ח בשם הגר"ל רובין מוילקומיר שכתב חילוק זה בין איסור לאו לכריתות לגבי האיסור עצמו בעד אחד יוחזק].
ושמעתי מגיסי הרב אליהו זכאי שיחי' להקשות דאיזה כרת מל"ו כריתות היא דבר התלוי ב"חלות", הא לכאו' כל האיסורים תלויים במעשה, כגון שבת יוה"כ חלב ועריות, ואמנם מצינו לכאו' שני כריתות שתלוים בחלות, והם השוחט והמעלה בחוץ ועוד בדומה לזה, אולם ע"ז י"ל דאינו תלוי בחלות, אלא הגדר הוא שלא יעשה מעשה כעין הקרבה בחוץ, וא"כ הוי דבר התלוי במעשה.

  • מעילה יח,א הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זא"ז, ומבו' שבשאר איסורים אין מצרף חצי כזית לחצי כזית, ובספר "מבית לפרוכת" (עמ' שט"ו) שהגראי"ל שטיינמן זצ"ל הקשה ע"ד האחיעזר [ח"ב יו"ד סי' כ"א אות ב'] דחצי שיעור הוא איסור כללי, דא"כ אדם שאוכל חצי כזית חלב וחצי כזית דם ילקה, כיון שאכל שיעור בדין חצי שיעור, ובאמת דעת ר"מ בירושלמי (תרומות פ"ב ה"א סוטה פ"ו ה"א) דאיה"נ דלוקה, אבל מבו' בכמה מקומות דאינו לוקה, והנה שמעתי מהגר"ד מילר שליט"א שאמר דחצי שיעור הוא "חצי שיעורדיקער דין" כלשונו. והיינו שחצי שיעור מלבד חסרונו הכמותי שי לו גם חסרון איכותי, וע"כ אף אם אוכל שיעור בדין חצי שיעור נמי לא לוקה, והצעתי בפניו שעפ"י דבריו מתיישבים דברי האחיעזר, והסכים עמדי, ודו"ק.
  • נדה יז,א רוב דמים מן המקור, וכתב הש"ש [ש"ד פ"א] דהוי רובא דאיתא קמן, כיוון שהאישה לפנינו, אולם בשערי ישר [ש"ג פ"ג] נקט דהוי רדל"ק, כיוון שהידיעה שרוב דמים מן המקור היא ידיעה כללית, ובאמת צ"ב בדעת הש"ש דהא אף ברוב נשים לט' יולדות האישה היא לפנינו, אולם זה דבר כללי, שקיים בכל העולם, והוא רוב טבעי, וע"כ הוא רובא דליתא קמן, ושמעתי לומר דהחילוק הוא, דרוב נשים לט' יולדות הוא דין ששייך רק אם יש הרבה נשים, לעומת זאת דין רוב דמים מן המקור יכול להיאמר אף על אישה אחת, ודו"ק.
בברכת התורה

רפאל סויד

לתגובות 0556770051


 
 
חלק עליון תַחתִית