האם הבורא מופתע מבחירותי?

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חפר אמר:
יושב אוהלים אמר:
חפר אמר:
אתה לא משמח את הבורא, אם תצדק מה תתן לו, מי שחושב שמשמח את בוראו הוא כופר,
תנו עז לאלקים על ישראל גאותו!

כמובן שהכל על דרך כביכול, אבל אכן יש כזה מושג.
למה ציטטת רק חצי משפט
 
תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו ועזו בשחקים. - להמשיך הלאה??
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
פותח הנושא
למעשה,
נראה שאנשים גדולים וטובים ממני מתיחסים לדברי הגמרא בפשיטות
קראתי בשם ר' חיים גרינימן שאדם שמתחרט ומצטער על עוונותיו שלא יצטער יותר מדי כי "עמו אנכי בצרה"
כלומר ,האדם מוכרך להתחשב בצערו של הא-ל

רציתי לדעת איך אוכל מצד אחד להחשב ביחסו של הקל למעשי אך לא להיסחף...
אשמח לתשובה חדה וברורה!

כבדרך אגב...
רק להכעיס את אלוקים אפשר?!
כליטאי, התחנכתי שבמעשי הבלתי מהוגנים אני מכעיס את בוראי והבורא שולח את אותותיו בגין כעסו
כאן אף אחד לא דאג לומר לי שזה רק ע"ד המשל...

תודה לכל העונים
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
זקן ורגיל אמר:
רציתי לדעת איך אוכל מצד אחד להחשב ביחסו של הקל למעשי אך לא להיסחף...
אשמח לתשובה חדה וברורה!
לא להיסחף למה? לחשוב שזה ממש כמו בן אדם? הרי זה ידע בסיסי שאין להקב"ה אותם דברים כמו לבן אדם, ועצם ה"ציור" לחשוב כמו המשל אין בזה שום בעיה כלל, אדרבה על ידי הציור אדם יכול להגיע למה שהוא אמור להגיע על ידי המשל. (ואין זה נקרא "הגשמת הק-ל ח"ו, אלא אם הוא חושב שבאמת הוא כך המציאות, ולא כשמשתמש בציור ל"המחשת הדברים בליבו").
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
זקן ורגיל אמר:
בדרך אגב...
רק להכעיס את אלוקים אפשר?!
כליטאי, התחנכתי שבמעשי הבלתי מהוגנים אני מכעיס את בוראי והבורא שולח את אותותיו בגין כעסו
כאן אף אחד לא דאג לומר לי שזה רק ע"ד המשל..
למה "רק להכעיס" כמה שהקב"ה כועס כביכול, הוא גם אוהב כביכול כשאתה מקיים את התורה.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
זקן ורגיל אמר:
רציתי לדעת איך אוכל מצד אחד להחשב ביחסו של הקל למעשי אך לא להיסחף...
אשמח לתשובה חדה וברורה!
לא להיסחף למה? לחשוב שזה ממש כמו בן אדם? הרי זה ידע בסיסי שאין להקב"ה אותם דברים כמו לבן אדם, ועצם ה"ציור" לחשוב כמו המשל אין בזה שום בעיה כלל, אדרבה על ידי הציור אדם יכול להגיע למה שהוא אמור להגיע על ידי המשל. (ואין זה נקרא "הגשמת הק-ל ח"ו, אלא אם הוא חושב שבאמת הוא כך המציאות, ולא כשמשתמש בציור ל"המחשת הדברים בליבו").

ראה את הקטע המודגש

יסוד האמונה להרה"ק ר' ברוך מקאסאב זי"ע (ליקוטי אמרים דף צג):
כתב הרדב"ז בספר מגן דוד כל העולמות הם דוגמא זה לזה. ביאור הדבר כמו הגוף עם כל פעולותיו הם רחוקים מאוד מענין רוחני ע"ד משל כי הקפה גשמיית רחוקה היא מאוד במהותה מהקפה רוחניית שהוא הקפה שכליית ואעפ"כ היא דוגמא להבנת והשגת הקפה שכליית, וכמו כן הנשמה שלנו אע"פ שהוא רוחניית במה שאין לה שלשה רחקים מ"מ אין לה שום דמיון במהותה על המהות שלמעלה הימנה אלא היא דוגמא בעלמא למדרגה שעליה שהיא עילתה, וכן כל עלול אינו אלא בחי' דוגמא לעילתה כמו שהקפה מקומית גשמיית היא דוגמא אל הקפה שכליית, וכן נעלה מעלול לעילה עד כי נגיע לעלול הראשון שאינו דומה כלל לגמרי אל הסבה הראשונה ואינה אלא דוגמא והבנה שהוא על ידי דוגמא וא"א שתושג על בוריה. 
לכן נאמנו דברי בעל שער השמים שהסבה הראשונה איננה מאומה מכל מה שיש במציאות זולתה כי אלו היתה משתתפת עם איזה נמצא זולתה כבר היה הנמצא ההוא מקצת השגה בסבה הראשונה כי כל מושג בהכרח הוא מושג ע"י בחי' השגה בדבר אחר.
עד"מ כשאחד יאמר לנו במהות המלאך שהוא שכל בהכרח צריך שיודיע לנו מהות השכל מקודם שנשיג מהות המלאך כי מי שלא מושג אצלו מהות השכל מה יועיל לו כשיוגד לו שהמלאך הוא שכל כיון שאינו משיג מהות השכל עצמו.
וכן כל דבר מושג בשכל בהכרח שיהיה המושג ההוא יהיה נגבל ונמתח ונודע ע"י דבר אחר המושג לו כבר אל הסבה הראשונה, כי הראשונה אין שום דבר בעולם שימדדהו ויגבילהו וידמהו ויודיע לנו מהותו, כמ"ש הכתוב ואל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. 
ולזה הוא שכיון החכם באמרו התכלית שנדעך הוא שלא נדעך, כלומר תכלית הידיעה שנוכל לידע הסבה הראשונה הוא שנדע שלא נוכל לידע אותה מאומה, והרוצה לכוון דעתו ומחשבתו בתפלתו אל הסבה הראשונה בהכרח צריך לו לתפוס איזה תפיסה במחשבתו לדעת אל מי הוא מתפלל וממי הוא מבקש בקשתו מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה ממנו לבקש, ויותר מזה לא יתפוס ופחות מזה ג"כ א"א לו לתפוס כלל ולא יהיה שום תועלת בתפלתו שאינו אלא כמתעסק בעלמא מבלי דעת ומחשבה.
והנה ידוע המאמר שהצדיקים עולים בעוה"ב ממדרגה הנמוכה למדרגה עליונה, ויתכן ג"כ לפרש מלבד הפירוש הפשוט של ממדרגה למדרגה נוכל עוד לומר שעולין בהשגתם על ידי מדרגה הנמוכה שהיא דוגמא ומשל למדרגה שעליה כמו שאמר הרדב"ז, ועל ידי המשל והדוגמא ההוא יעלו להשיג המדרגה שעליה וכן לעולם, כי השתלשלות המדרגות אינם אלא בערך זה שהמדרגה התחתונה היא משל ודוגמא אל המדרגה עליונה וכן הנאצל הראשון הוא דוגמא בעלמא לא"ס ית"ש והוא נתהוה ממנו בדרך אצילות וצמצום והשתלשלות והעתק ממדרגה רמה אל מדרגה פחותה ממנו.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
זקן ורגיל אמר:
רציתי לדעת איך אוכל מצד אחד להחשב ביחסו של הקל למעשי אך לא להיסחף...
אשמח לתשובה חדה וברורה!
לא להיסחף למה? לחשוב שזה ממש כמו בן אדם? הרי זה ידע בסיסי שאין להקב"ה אותם דברים כמו לבן אדם, ועצם ה"ציור" לחשוב כמו המשל אין בזה שום בעיה כלל, אדרבה על ידי הציור אדם יכול להגיע למה שהוא אמור להגיע על ידי המשל. (ואין זה נקרא "הגשמת הק-ל ח"ו, אלא אם הוא חושב שבאמת הוא כך המציאות, ולא כשמשתמש בציור ל"המחשת הדברים בליבו").

ראה את הקטע המודגש

יסוד האמונה להרה"ק ר' ברוך מקאסאב זי"ע (ליקוטי אמרים דף צג):
... 
לא הבנתי מה אתה רוצה להוציא מזה?
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
לא להיסחף למה? לחשוב שזה ממש כמו בן אדם? הרי זה ידע בסיסי שאין להקב"ה אותם דברים כמו לבן אדם, ועצם ה"ציור" לחשוב כמו המשל אין בזה שום בעיה כלל, אדרבה על ידי הציור אדם יכול להגיע למה שהוא אמור להגיע על ידי המשל. (ואין זה נקרא "הגשמת הק-ל ח"ו, אלא אם הוא חושב שבאמת הוא כך המציאות, ולא כשמשתמש בציור ל"המחשת הדברים בליבו").

ראה את הקטע המודגש

יסוד האמונה להרה"ק ר' ברוך מקאסאב זי"ע (ליקוטי אמרים דף צג):
... 
לא הבנתי מה אתה רוצה להוציא מזה?
הרב @זקן ורגיל ביקש לדעת מה צריך לצייר בדעתו ולחשוב על הקב"ה ומה לא. שם מבואר כי עצם ההתייחסות אל השי"ת כאל מושג שלא שייך להבינו, זה הציור שצריך לדמיין בדעתו - ולא יותר מזה. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
עצם ההתייחסות אל השי"ת כאל מושג שלא שייך להבינו, זה הציור שצריך לדמיין בדעתו -
בתחילה כתבת "כאל מושג", ואח"כ כתבת "זה הציור".
"מושג" זה לא "ציור" -וכ"ש "מושג שאי אפשר להבינו" לא יכול להיות "ציור"
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
עצם ההתייחסות אל השי"ת כאל מושג שלא שייך להבינו, זה הציור שצריך לדמיין בדעתו -
בתחילה כתבת "כאל מושג", ואח"כ כתבת "זה הציור".
"מושג" זה לא "ציור" -וכ"ש "מושג שאי אפשר להבינו" לא יכול להיות "ציור"
קושייתך אינה עליי, אלא על דברי הנ"ל שכתב "בהכרח צריך לו לתפוס איזה תפיסה במחשבתו לדעת אל מי הוא מתפלל וממי הוא מבקש בקשתו מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה ממנו לבקש" ולכאורה האם אפשר להגדיר את הידיעה שהוא מבקש "מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה" כ"איזה תפיסה", והרי אם הוא לא משיג הרי שאין כאן שום תפיסה?
אין לי תשובה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
עצם ההתייחסות אל השי"ת כאל מושג שלא שייך להבינו, זה הציור שצריך לדמיין בדעתו -
בתחילה כתבת "כאל מושג", ואח"כ כתבת "זה הציור".
"מושג" זה לא "ציור" -וכ"ש "מושג שאי אפשר להבינו" לא יכול להיות "ציור"
קושייתך אינה עליי, אלא על דברי הנ"ל שכתב "בהכרח צריך לו לתפוס איזה תפיסה במחשבתו לדעת אל מי הוא מתפלל וממי הוא מבקש בקשתו מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה ממנו לבקש" ולכאורה האם אפשר להגדיר את הידיעה שהוא מבקש "מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה" כ"איזה תפיסה", והרי אם הוא לא משיג הרי שאין כאן שום תפיסה?
אין לי תשובה.
 

התשובה היא ש"תפיסה" אין פירושו "ציור". גם "מושג" זה תפיסה, אבל זה לא 'ציור'.
במחיכ"ת המילה 'ציור' הוא לא אומר, זה פרשנות שמע"כ הוספת מדעתך, ולא יתכן 'ציור' שאי אפשר לצייר.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
בתחילה כתבת "כאל מושג", ואח"כ כתבת "זה הציור".
"מושג" זה לא "ציור" -וכ"ש "מושג שאי אפשר להבינו" לא יכול להיות "ציור"
קושייתך אינה עליי, אלא על דברי הנ"ל שכתב "בהכרח צריך לו לתפוס איזה תפיסה במחשבתו לדעת אל מי הוא מתפלל וממי הוא מבקש בקשתו מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה ממנו לבקש" ולכאורה האם אפשר להגדיר את הידיעה שהוא מבקש "מאותו שלא נוכל להשיג אותו מאומה" כ"איזה תפיסה", והרי אם הוא לא משיג הרי שאין כאן שום תפיסה?
אין לי תשובה.

התשובה היא ש"תפיסה" אין פירושו "ציור". גם "מושג" זה תפיסה, אבל זה לא 'ציור'.
במחיכ"ת המילה 'ציור' הוא לא אומר, זה פרשנות שמע"כ הוספת מדעתך, ולא יתכן 'ציור' שאי אפשר לצייר.
אני מסכים איתך. המילה "ציור" אכן לא שייכת לכאן, אלא רק המילה "תפיסה". ושמא משמע מדברי הנ"ל שאכן לצייר את הבורא בכלל לא צריך.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
אני מסכים איתך. המילה "ציור" אכן לא שייכת לכאן,
אכן לצייר את הבורא בכלל לא צריך.
המסילת ישרים כן משתמש בלשון "ציור", וז"ל:
וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה או מה ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד.
 

חפר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חפר אמר:
יושב אוהלים אמר:
תנו עז לאלקים על ישראל גאותו!

כמובן שהכל על דרך כביכול, אבל אכן יש כזה מושג.
למה ציטטת רק חצי משפט
תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו ועזו בשחקים. - להמשיך הלאה??
למה ציטטת חצי משפט שלי
 
 

חפר

משתמש ותיק
זקן ורגיל אמר:
למעשה,
נראה שאנשים גדולים וטובים ממני מתיחסים לדברי הגמרא בפשיטות
קראתי בשם ר' חיים גרינימן שאדם שמתחרט ומצטער על עוונותיו שלא יצטער יותר מדי כי "עמו אנכי בצרה"
כלומר ,האדם מוכרך להתחשב בצערו של הא-ל

רציתי לדעת איך אוכל מצד אחד להחשב ביחסו של הקל למעשי אך לא להיסחף...
אשמח לתשובה חדה וברורה!

כבדרך אגב...
רק להכעיס את אלוקים אפשר?!
כליטאי, התחנכתי שבמעשי הבלתי מהוגנים אני מכעיס את בוראי והבורא שולח את אותותיו בגין כעסו
כאן אף אחד לא דאג לומר לי שזה רק ע"ד המשל...

תודה לכל העונים
פשוט שגם הכעס וגם השמחה הוא רק משל, אין אנו משיגים שום שמץ של מושג בבורא,רק בהנהגתו, הנהגת הבורא איתנו הוא כמי שכועס עלינו על מעשים רעים, וכמי ששמח על מעשים טובים, אבל באמת אין בו לא שמחה ולא כעס, והוא אחד יחיד ומיוחד בתכלית הפשטות למעלה מכל שנוי והשגה.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
אני מסכים איתך. המילה "ציור" אכן לא שייכת לכאן,
אכן לצייר את הבורא בכלל לא צריך.
המסילת ישרים כן משתמש בלשון "ציור", וז"ל:
וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה או מה ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד.
לכאורה שם הוא לא מדבר על ציור השי"ת אלא על ציור המשפט. לא?
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
זקן ורגיל אמר:
יום אחד באתי להתפלל מנחה כבר באזור חצות היום ואז היה לי עיסוקים חלקם מוצדקים וחלקם פחות שדחו את התפילה בעוד חצי שעה ובעוד שעה וכו וכו עד שכמעט שקעה השמש,
לבסוף התפללתי ממש סמוך לשקיעה, ולא רק זאת ,אלא שגם לא הצלחתי להתרכז
מעבר לתסכול שלי, כי התפילה בעצם באה לתת לי חיות וכוחות
היתה גם את התחושה שדחיתי את בוראי במשך כשש שעות ,הבטחתי לו שהנה עוד מעט אתן לו את שאהבה נפשו, ולבסוף..., כזו אכזבה!
לי הקטן יש איזו שהיא חוסר בהירות בסיפור.
מה קרה במשך כל השש שעות?
נשמע מדבריך שכל חצי שעה או שעה השתוקקת להתפלל, ושוב נדחית.
ידוע שפעמים התשוקה והצפייה למצווה, גדולה היא במעלתה אף מהמצווה עצמה.
במעשה שלך נראה שש שעות השתוקקת כל הזמן להתפלל, ההשתוקקות גופא היא מעלה גדולה בפני עצמה.
עוד אתה טוען על תפילה בחוסר ריכוז,
ידוע ג"כ על צדיקים ענקי קומה שהיו להם ימים של מוחין דקטנות, והיו מתפללים מתוך סידור בפשטות גמורה.
אמנם תפילה היא חיות וכוחות, אבל יש גם כזו תפילה.
ובפרט שמצטרף לזה ההשתוקקות שקדמה לתפילה.
עוד ענין אני רואה בדבריך,
שברון לב, וזו גדולה מכולם.
הנפילה - שאתה מתייחס כנפילה - בוודאי רוממה והגביהה אותך יותר.
מנין לך מה אהבה נפשו?
תפילה מתוך תענוג שלך דווקא?
ואולי שבחא דאתי מאתר רחיקא איהו קריב טפי לגבי מלכא?
אולי התענוג שלו היא מתפילה בלי השגות רוחניות?
עבידין ליה חטיבא בדנח ובשקעתא - פירשו צדיקים שעושים רצונו בין כשמאיר להם ובין כשחשוך להם.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
אני מסכים איתך. המילה "ציור" אכן לא שייכת לכאן,
אכן לצייר את הבורא בכלל לא צריך.
המסילת ישרים כן משתמש בלשון "ציור", וז"ל:
וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה או מה ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד.
לכאורה שם הוא לא מדבר על ציור השי"ת אלא על ציור המשפט. לא?
לשוו הוא "בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם"
ועל זה כתב שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק.


ובספר יסוד ושורש העבודה כתב:

כשיאמר "ברוך אתה" יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה לנוכח, כי לשון "ברוך אתה" מורה על זה. וזה חיוב גדול על כל האדם
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
המסילת ישרים כן משתמש בלשון "ציור", וז"ל:
וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה או מה ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד.
לכאורה שם הוא לא מדבר על ציור השי"ת אלא על ציור המשפט. לא?
לשוו הוא "בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם"
ועל זה כתב שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק.


ובספר יסוד ושורש העבודה כתב:

כשיאמר "ברוך אתה" יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה לנוכח, כי לשון "ברוך אתה" מורה על זה. וזה חיוב גדול על כל האדם

ברור שיש שכתבו לצייר את השי"ת כמלך, וכבר כתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך. אני דיברתי על דברי ר' ברוך מקאסאב שבא ליישב מה יעשה האדם שהרי חייב שיהיה לו איזה תפיסה למרות שא"א להבין כלום, ודו"ק.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
לכאורה שם הוא לא מדבר על ציור השי"ת אלא על ציור המשפט. לא?
לשוו הוא "בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם"
ועל זה כתב שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק.


ובספר יסוד ושורש העבודה כתב:

כשיאמר "ברוך אתה" יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה לנוכח, כי לשון "ברוך אתה" מורה על זה. וזה חיוב גדול על כל האדם

ברור שיש שכתבו לצייר את השי"ת כמלך, וכבר כתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך. אני דיברתי על דברי ר' ברוך מקאסאב שבא ליישב מה יעשה האדם שהרי חייב שיהיה לו איזה תפיסה למרות שא"א להבין כלום, ודו"ק.
וכי ר' ברוך זצוק"ל אינו סובר כמו שכתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך"? ואינו סובר ש-יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה ??
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
לשוו הוא "בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם"
ועל זה כתב שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק.


ובספר יסוד ושורש העבודה כתב:

כשיאמר "ברוך אתה" יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה לנוכח, כי לשון "ברוך אתה" מורה על זה. וזה חיוב גדול על כל האדם

ברור שיש שכתבו לצייר את השי"ת כמלך, וכבר כתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך. אני דיברתי על דברי ר' ברוך מקאסאב שבא ליישב מה יעשה האדם שהרי חייב שיהיה לו איזה תפיסה למרות שא"א להבין כלום, ודו"ק.
וכי ר' ברוך זצוק"ל אינו סובר כמו שכתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך"? ואינו סובר ש-יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה ??

ברור שאינו חולק על זה.
כמובן שזוהי דרך טובה איך לכוון בתפילה ואף להרגיש את המילים שאתה אומר - על ידי הציור והדמיון המעוררים אצל האדם יראה והכנעה.
השאלה היא רק מה צריך לחשוב "באמת" בשכל - ואת זה מבאר ר' ברוך זיע"א, כלומר למי באמת אני מתפלל, שהרי הדמיון אינו נכון אליבא דאמת - שהרי לית מחשבה תפיסה ביה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
כלומר למי באמת אני מתפלל, שהרי הדמיון אינו נכון אליבא דאמת - שהרי לית מחשבה תפיסה ביה.
כל בר דעת יודע שהאמת הוא שאין לו גוף גשמי כמו של בן אדם, ולא על זה היה הנידון כלל, אלא על הציור שמכוון אליו, האם זה בסדר או לא.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
כלומר למי באמת אני מתפלל, שהרי הדמיון אינו נכון אליבא דאמת - שהרי לית מחשבה תפיסה ביה.
כל בר דעת יודע שהאמת הוא שאין לו גוף גשמי כמו של בן אדם, ולא על זה היה הנידון כלל, אלא על הציור שמכוון אליו, האם זה בסדר או לא.

נכון. אלא שידיעה זו אמורה להפריע לאדם לצייר שעומד לפני המלך. לא?
וכי איך אפשר לצייר בדעתו דבר שיודע בבירור שאינו נכון?
אך כנראה שאפשר.
לא הבנתי את מש"כ "אלא 'על הציור שמכוון אליו', האם זה בסדר או לא." מה הכוונה?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
כלומר למי באמת אני מתפלל, שהרי הדמיון אינו נכון אליבא דאמת - שהרי לית מחשבה תפיסה ביה.
כל בר דעת יודע שהאמת הוא שאין לו גוף גשמי כמו של בן אדם, ולא על זה היה הנידון כלל, אלא על הציור שמכוון אליו, האם זה בסדר או לא.

נכון. אלא שידיעה זו אמורה להפריע לאדם לצייר שעומד לפני המלך. לא?
ממש לא, שהרי יודע שאינו מציירו אלא כמשל להגביר כוונתו.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
כל בר דעת יודע שהאמת הוא שאין לו גוף גשמי כמו של בן אדם, ולא על זה היה הנידון כלל, אלא על הציור שמכוון אליו, האם זה בסדר או לא.

נכון. אלא שידיעה זו אמורה להפריע לאדם לצייר שעומד לפני המלך. לא?
ממש לא, שהרי יודע שאינו מציירו אלא כמשל להגביר כוונתו.

אני מבין ומסכים שזה אפשרי.
לא יודע למה, לי זה מאוד קשה לצייר שאני עומד לפני המלך אפי' בתור משל. כנראה שגם ר' ברוך חשב כך, ולכן לימד לחשוב שמתפלל אל מי שאינו מושג.
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור החכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
לשוו הוא "בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם"
ועל זה כתב שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק.


ובספר יסוד ושורש העבודה כתב:

כשיאמר "ברוך אתה" יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה לנוכח, כי לשון "ברוך אתה" מורה על זה. וזה חיוב גדול על כל האדם

ברור שיש שכתבו לצייר את השי"ת כמלך, וכבר כתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך. אני דיברתי על דברי ר' ברוך מקאסאב שבא ליישב מה יעשה האדם שהרי חייב שיהיה לו איזה תפיסה למרות שא"א להבין כלום, ודו"ק.
וכי ר' ברוך זצוק"ל אינו סובר כמו שכתב השו"ע שיראה עצמו בשמו"ע כעומד לפני המלך"? ואינו סובר ש-יצייר במחשבתו כאילו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא יתברך ויתעלה ??
הר' רבי ברוך ידוע שדיבר בקצרה.
כאשר נברא מדבר כנגד הבורא.
בריאה זה לברוא יש מאין.
מרגיש שעומד לפני מי שברא אותו יש מאין. 
אין לו מושג בצורת הבורא, כי כל מה שמשיג זה 'יש' ומדבר עם מי שברא הכל  'מאין' ואין לו אפשרות להכירו כלל.
 
 
זקן ורגיל אמר:
לגבי תפילה, דיבור עם ה'
מצד אחד נראה כי התפילה באה ע"מ שנבקש את צרכינו, המשנ"ב כותב זאת.
אך מה אעשה ואני הרבה יותר נהנה לדבר בשפתי, במילותי, לא בלשוה"ק
לעיתים , אני טעון, מלא בתחושות ,תסכולים, חויות, אני מחכה לבוא לפרוק אותם מול בוראי, אני נהנה לעשות זאת בסוף שמו"ע ולא סתם באמצע היום כי אז אני מרגיש מחובר
תכלס, כל התפילה אני לא רגוע, אולי הרגש שלי הומה יותר ואני יותר מתחנן במקומות שאני מרוכז, אך אני לא כעומד לפני המלך, לא מיושב בדעתי, ואני רק מחכה ליהיו לרצון ששם אשפוך את ליבי, שם אפרש את שיחתי
אשמח לתגובות
תודה רבה
אני לא בא להסכים או לסתור דברים שנאמרו פה באשכול, אלא רק להתייחס לכמה נקודות שהעלית.

1. יש מאמר חז"ל שאומר בפירוש שהקדוש ברוך הוא "מתאווה" לתפילות של ישראל.
לא משנה למעשה מה כביכול וכו', המאמר חז"ל הזה לא נאמר סתם. יהודי צריך לדעת שהשי"ת רוצה לשמוע אותו ולהקשיב לו, ומצפה שיבוא וידבר איתו, יפרש שיחתו וישפוך לפניו שיחו.
גם לגבי שאר מקומות שחז"ל השתמשו בתיאורים כמו שהקב"ה שמח ומרוצה או כועס או מצטער וכו', אע"פ שאין שמחתו וכעסו כשלנו, שרגשותינו שולטים בנו, ואין לנו השגה בו וכו' - בכל אופן - חז"ל לא סתם אמרו את זה. ואם הקב"ה מנהיג עצמו כך - הוא לא סתם עושה זאת.
אז לא ראוי לפטור את הדברים ב"הכל זה כביכול" ולהתעלם מהם. כי הידיעה שהשם שמח במעשים הטובים שלך ויש לו נחת ממך - היא משמחת אותך ומדרבנת וממריצה אותה לעשות עוד מעשים טובים. וכן להיפך הידיעה שדבר מצער אותו מונעת מלעבור עבירות, או ממריצה לשוב בתשובה. הידיעה ש"עמו אנכי מצרה" מחזקת ומעודדת מאד - וחלילה מלומר שכל הדברים הנפלאים האלה אינם נכונים ח"ו, והרי המחשבה אודות דברים אלה היא זו שמחזקת את היראה והאהבה! ובודאי שזה אמת פשוטה.

2. התפילה לא באה "רק" על מנת לבקש את צרכינו, אולי "גם".
אם היה כך - הרי שאם הבקשה לא נעשתה אז התפילה היתה מיותרת... ולא היא, כמובן.
התפילה עצמה היא תכלית ביאתנו לעולם - להכיר ולהתקשר ולדבר ולאהוב ולהידבק בהשי"ת, ובעצם העובדה שאתה מדבר עם הקב"ה אתה כבר זוכה לדבר נצחי שהוא הרבה יותר גדול מהצרכים שאתה מבקש, וזה עוד לפני השאלה אם בקשתך תעשה או שהשי"ת יחליט שלטובתך לא, או לא כרגע.

3. ע"פ דעת רביה"ק מוהר"ן מברסלב זי"ע, לא די בתפילות הקבועות שסידרו לנו אנשי כנה"ג, אלא ראוי לקבוע זמן כל יום בו תפרש שיחתך ותשפוך את ליבך לפני הקב"ה, תוציא את הרגשות הטעונים, החויות התסכולים וכו' ותפרוק את המשא המעיק - לפני אביך שבשמים שמקשיב באהבה וברחמים אין קץ, מבין הכל, יודע יצר, בצד שלך ונאמן לך.
ואמר רביה"ק שתפילה זו צריכה להיות בלשון שמדברים בו, ולא בלשון הקודש.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
כאשר נברא מדבר כנגד הבורא
ומרגיש שעומד לפני מי שברא אותו יש מאין. 
אין לו מושג בצורת הבורא, כי כל מה שמשיג זה 'יש' ומדבר עם מי שברא הכל  'מאין' ואין לו אפשרות להכירו כלל.
בעניותי לא הבנתי למה בהכרח ש "יש" שנברא מ"אין" אינו יכול להכיר את זה שבראו מ"אין" ל"יש".
אנא הסבר.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מ אלישע אמר:
כאשר נברא מדבר כנגד הבורא
ומרגיש שעומד לפני מי שברא אותו יש מאין. 
אין לו מושג בצורת הבורא, כי כל מה שמשיג זה 'יש' ומדבר עם מי שברא הכל  'מאין' ואין לו אפשרות להכירו כלל.
בעניותי לא הבנתי למה בהכרח ש "יש" שנברא מ"אין" אינו יכול להכיר את זה שבראו מ"אין" ל"יש".
אנא הסבר.

"יש" יכול להכיר "יש" ולא להכיר "אין" כי זה דבר שלא קיים אצלו. וביותר, "יש" שנברא מ"יש" היינו יש בו חלק של ה"יש" הראשון ודרכו יכול להכיר את ה"יש" הראשון, משא"כ אם נברא מ"אין" זו בריאה חדשה ולא שייך לומר כי יש בו חלק של "אין". אך בזה יש לפקפק כי ידוע שהנשמה של בנ"י היא כאבן מתוך הר, ובהקדמה של בעל הסולם לפירושו על הזוהר ראיתי שמבאר זאת בארוכה ואינו תח"י כעת.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
השפל באמת אמר:
"יש" יכול להכיר "יש" ולא להכיר "אין" כי זה דבר שלא קיים אצלו. וביותר, "יש" שנברא מ"יש" היינו יש בו חלק של ה"יש" הראשון ודרכו יכול להכיר את ה"יש" הראשון, משא"כ אם נברא מ"אין" זו בריאה חדשה ולא שייך לומר כי יש בו חלק של "אין"
אין הנידון אם הוא יכול להכיר את ה"אין" שהוא היה לפני שנהיה יש,
הנידון הוא אם הוא יכול להכיר את בוראו שבראה יש מאין.
ובמחיכ"ת אני לא מבין למה בהכרח ש "יש" שנברא מ"אין" אינו יכול להכיר את זה שבראו מ"אין" ל"יש".
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
השפל באמת אמר:
"יש" יכול להכיר "יש" ולא להכיר "אין" כי זה דבר שלא קיים אצלו. וביותר, "יש" שנברא מ"יש" היינו יש בו חלק של ה"יש" הראשון ודרכו יכול להכיר את ה"יש" הראשון, משא"כ אם נברא מ"אין" זו בריאה חדשה ולא שייך לומר כי יש בו חלק של "אין"
אין הנידון אם הוא יכול להכיר את ה"אין" שהוא היה לפני שנהיה יש,
הנידון הוא אם הוא יכול להכיר את בוראו שבראה יש מאין.
ובמחיכ"ת אני לא מבין למה בהכרח ש "יש" שנברא מ"אין" אינו יכול להכיר את זה שבראו מ"אין" ל"יש".

המשמעות להכיר את בוראו היא לכאו' להכיר מתוך גופו את בוראו, ולזה אמרתי כי אם הוא"יש" שנברא מ"אין" אזי לא אמור להיות בו חלק שיזהה עליו מיהו בוראו, ולזה אכן הסתייגתי ואמרתי כי זה תלוי מיהו המכיר, כי בנשמה יש חלק כאבן מן ההר מבוראה וממילא אם ה"מכיר" הוא נשמת האדם אזי יכולה להכיר את בוראה כי יש בה חלק ממנו וכמאמר "הנשמה מלמדת את האדם להכיר את קונו", אך אם המכיר הוא ה"יש" שבאדם אינו יכול להכיר את בוראו מתוך גופו אם לא מסיבות חיצוניות.
ולזה ציינתי גם כי בעל הסולם מרחיב בנידון וזכורני שמרחיב בזה אם הנשמה עצמה נחשבת ל"יש" או שבאמת היא לא נחשבת ל"יש" אלא התעטפה ב"יש" וצריכה להתנקות ולהזדכך ממנו.
 
חלק עליון תַחתִית