זקן ורגיל אמר:
לגבי תפילה, דיבור עם ה'
מצד אחד נראה כי התפילה באה ע"מ שנבקש את צרכינו, המשנ"ב כותב זאת.
אך מה אעשה ואני הרבה יותר נהנה לדבר בשפתי, במילותי, לא בלשוה"ק
לעיתים , אני טעון, מלא בתחושות ,תסכולים, חויות, אני מחכה לבוא לפרוק אותם מול בוראי, אני נהנה לעשות זאת בסוף שמו"ע ולא סתם באמצע היום כי אז אני מרגיש מחובר
תכלס, כל התפילה אני לא רגוע, אולי הרגש שלי הומה יותר ואני יותר מתחנן במקומות שאני מרוכז, אך אני לא כעומד לפני המלך, לא מיושב בדעתי, ואני רק מחכה ליהיו לרצון ששם אשפוך את ליבי, שם אפרש את שיחתי
אשמח לתגובות
תודה רבה
אני לא בא להסכים או לסתור דברים שנאמרו פה באשכול, אלא רק להתייחס לכמה נקודות שהעלית.
1. יש מאמר חז"ל שאומר בפירוש שהקדוש ברוך הוא "מתאווה" לתפילות של ישראל.
לא משנה למעשה מה כביכול וכו', המאמר חז"ל הזה לא נאמר סתם. יהודי צריך לדעת שהשי"ת רוצה לשמוע אותו ולהקשיב לו, ומצפה שיבוא וידבר איתו, יפרש שיחתו וישפוך לפניו שיחו.
גם לגבי שאר מקומות שחז"ל השתמשו בתיאורים כמו שהקב"ה שמח ומרוצה או כועס או מצטער וכו', אע"פ שאין שמחתו וכעסו כשלנו, שרגשותינו שולטים בנו, ואין לנו השגה בו וכו' - בכל אופן - חז"ל לא סתם אמרו את זה. ואם הקב"ה מנהיג עצמו כך - הוא לא סתם עושה זאת.
אז לא ראוי לפטור את הדברים ב"הכל זה כביכול" ולהתעלם מהם. כי הידיעה שהשם שמח במעשים הטובים שלך ויש לו נחת ממך - היא משמחת אותך ומדרבנת וממריצה אותה לעשות עוד מעשים טובים. וכן להיפך הידיעה שדבר מצער אותו מונעת מלעבור עבירות, או ממריצה לשוב בתשובה. הידיעה ש"עמו אנכי מצרה" מחזקת ומעודדת מאד - וחלילה מלומר שכל הדברים הנפלאים האלה אינם נכונים ח"ו, והרי המחשבה אודות דברים אלה היא זו שמחזקת את היראה והאהבה! ובודאי שזה אמת פשוטה.
2. התפילה לא באה "רק" על מנת לבקש את צרכינו, אולי "גם".
אם היה כך - הרי שאם הבקשה לא נעשתה אז התפילה היתה מיותרת... ולא היא, כמובן.
התפילה עצמה היא תכלית ביאתנו לעולם - להכיר ולהתקשר ולדבר ולאהוב ולהידבק בהשי"ת, ובעצם העובדה שאתה מדבר עם הקב"ה אתה כבר זוכה לדבר נצחי שהוא הרבה יותר גדול מהצרכים שאתה מבקש, וזה עוד לפני השאלה אם בקשתך תעשה או שהשי"ת יחליט שלטובתך לא, או לא כרגע.
3. ע"פ דעת רביה"ק מוהר"ן מברסלב זי"ע, לא די בתפילות הקבועות שסידרו לנו אנשי כנה"ג, אלא ראוי לקבוע זמן כל יום בו תפרש שיחתך ותשפוך את ליבך לפני הקב"ה, תוציא את הרגשות הטעונים, החויות התסכולים וכו' ותפרוק את המשא המעיק - לפני אביך שבשמים שמקשיב באהבה וברחמים אין קץ, מבין הכל, יודע יצר, בצד שלך ונאמן לך.
ואמר רביה"ק שתפילה זו צריכה להיות בלשון שמדברים בו, ולא בלשון הקודש.