האם יש שכר גדול על עבירה שאדם עושה בתמימות

כהן

משתמש ותיק
בספר משנת חכמים למהר"ם חאגיז הביא את המעשה הידוע דלהלן.
image (3).png
image (4).png

מה פשר הנחת רוח הגדולה שנעשה לקב"ה בזה? האם אדם תמים שיקריב היום קרבן עולה לה' בכונה לעשות לו נחת רוח יקבל שכר על זה? הרי זה עבירה שיש בה כרת שחוטי חוץ? האם מעשה עבירה עם כונה טובה אכן רצוי לפני ה'? [יש את המושג גדולה עבירה לשמה, אולם כפי הנראה זה לא קשור לכאן].
 

שמעיה

משתמש ותיק
לא זכיתי להבין איך הגעת לשחוטי חוץ.
בנוגע לשכר, אין לי ספק שעונש בשמים הוא לא יקבל, שכר, אף אחד לא התחייב לתת למי שטועה וחושב שהוא עושה דבר טוב, אך יתכן בהחלט שיקבל. למה לא?
 

שמעיה

משתמש ותיק
לא. שחוטי חוץ כשמם כן הם - קרבן שהאדם שוחט, או מעלה את איבריו אימוריו על מזבח מחוץ לבית המקדש.
אדם המקדיש כיכרות לחם, ושם אותם בארון קודש בבית כנסת בצפת, עובר בסך הכל על איסור דרבנן שלא להקדיש בזמנינו מאומה, ומכשיל את השמש שמועל בקדשים מדי שבת בשבתו.
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
אדם המקדיש כיכרות לחם, ושם אותם בארון קודש בבית כנסת בצפת, עובר בסך הכל על איסור דרבנן שלא להקדיש בזמנינו מאומה,
צודק מכמה אנפי
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יט הלכה א
אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ, אבל אם העלה על הסלע או על האבן פטור, שאין קרוי קרבן אלא על המזבח ואף על פי שהוא בחוץ שנאמר ויבן נח מזבח
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יט הלכה ו
היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור, לפי שכל אחד מאלו אינו גמר עבודה ונאמר אשר יעלה עולה או זבח, מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה חייבין עליו.

מ"מ איסור דרבנן מיהא הוי. האם יש נחת רוח לקב"ה באיסור דרבנן?
לגבי הכשלת השמש - נראה שאין בזה בעיה, משום שלא כיון להכשילו והשמש הוא שהכשיל את עצמו.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
דבר נפלא שכתב בספה"ק 'ערבי נחל' בעניין זה
"שאין הקדוש ברוך הוא מעניש לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו כי מי שיודע שעושה עבירה ואף על פי כן עושה אותה עונשו חמור, משא"כ מי שסובר בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".
עדיין, האם זה עושה נחת רוח חיובי לקב"ה או רק שאין לו עונש?
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
דבר נפלא שכתב בספה"ק 'ערבי נחל' בעניין זה
"שאין הקדוש ברוך הוא מעניש לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו כי מי שיודע שעושה עבירה ואף על פי כן עושה אותה עונשו חמור, משא"כ מי שסובר בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".

יש לעיין מה המשמעות של 'הכרתו',
גם כתוב אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות.
אז באיזה אופן של חטא ייענש האדם?
 

אור החכמה

משתמש ותיק
כהן אמר:
אור החכמה אמר:
אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".
עדיין, האם זה עושה נחת רוח חיובי לקב"ה או רק שאין לו עונש?



מתחילת דבריו שכתב "שאין הקדוש ברוך הוא מעניש לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו" משמע שגם לגבי שכר זה כך, כי כל צורת הגמול היא לפי שכל והכרת האדם" [ולכן רצה לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה] ואפשר לחלוק.
ואולי אפשר להסמיך לכאן את מה ששמעתי בשם ר' משה פיינשטיין לגבי מי שהניח תפילין כל חייו ולא ידע שהם פסולים עד מיתתו ועד בכלל, האם יקבל שכר? והאם יש איזה הבדל בינו לחבירו שהניח תפילין כשרות? כמדומני שענה שאין שום הבדל, אבל אני כותב מזיכרון ואשמח אם יביאו מקורות לכאן או לכאן.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אור החכמה אמר:
דבר נפלא שכתב בספה"ק 'ערבי נחל' בעניין זה
"שאין הקדוש ברוך הוא מעניש לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו כי מי שיודע שעושה עבירה ואף על פי כן עושה אותה עונשו חמור, משא"כ מי שסובר בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".

יש לעיין מה המשמעות של 'הכרתו',
גם כתוב אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות.
אז באיזה אופן של חטא ייענש האדם?

הערבי נחל עצמו מגדיר שכוונתו למי שעושה את העבירה וסובר שמה שהוא עושה ישר הוא. משא"כ כאשר הוא יודע בפנימיותו שזה חטא אלא שלא מצליח להתגבר מחמת הרוח שטות שבו.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אני חשבתי שעניין ה'הכרה', הוא המודעות של האדם למעשיו.
יש אדם שמתלוצץ עם חברו, אך אינו 'מודע ומרגיש' מה עושה בכך לחברו, ועוד דוגמאות יש למכביר.
האם גם בזה נאמר שהאדם לא ייענש?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כהן אמר:
שמעיה אמר:
אדם המקדיש כיכרות לחם, ושם אותם בארון קודש בבית כנסת בצפת, עובר בסך הכל על איסור דרבנן שלא להקדיש בזמנינו מאומה,



מ"מ איסור דרבנן מיהא הוי. האם יש נחת רוח לקב"ה באיסור דרבנן?
לגבי הכשלת השמש - נראה שאין בזה בעיה, משום שלא כיון להכשילו והשמש הוא שהכשיל את עצמו.

על פניו קשור במישרים לסוגיית עבירה לשמה.
כמה מגדולי החסידות כתבו בזה לאין ערוך ובדברים שעל פניו חמורים יותר כמו איחור זמן ק"ש ותפילה וכיו"ב ואף חמור מכך, דמ"מ אם כוונתו כדי לטהר רעיונו ומחשבתו ל"ל בזה אף במודע.
ראה דוגמא זעירה מכאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=7829
והפורום מלא וגדוש במקורות סוגיא זו.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אני חשבתי שעניין ה'הכרה', הוא המודעות של האדם למעשיו.
יש אדם שמתלוצץ עם חברו, אך אינו 'מודע ומרגיש' מה עושה בכך לחברו, ועוד דוגמאות יש למכביר.
האם גם בזה נאמר שהאדם לא ייענש?



ההבדל הוא שאם תעצור אותו ותשאל אותו בכנות האם הוא חושב שהמעשה שהוא עושה כרגע טוב, הוא בפשטות יענה לך שלא.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כהן אמר:
שמעיה אמר:
אדם המקדיש כיכרות לחם, ושם אותם בארון קודש בבית כנסת בצפת, עובר בסך הכל על איסור דרבנן שלא להקדיש בזמנינו מאומה,



מ"מ איסור דרבנן מיהא הוי. האם יש נחת רוח לקב"ה באיסור דרבנן?
לגבי הכשלת השמש - נראה שאין בזה בעיה, משום שלא כיון להכשילו והשמש הוא שהכשיל את עצמו.

על פניו קשור במישרים לסוגיית עבירה לשמה.
כמה מגדולי החסידות כתבו בזה לאין ערוך ובדברים שעל פניו חמורים יותר כמו איחור זמן ק"ש ותפילה וכיו"ב ואף חמור מכך, דמ"מ אם כוונתו כדי לטהר רעיונו ומחשבתו ל"ל בזה אף במודע.
ראה דוגמא זעירה מכאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=7829
והפורום מלא וגדוש במקורות סוגיא זו.

האם תוכל להעלות קישורים לאשכולות נוספים העוסקים בזה? ייש"כ
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ואולי אפשר להסמיך לכאן את מה ששמעתי בשם ר' משה פיינשטיין לגבי מי שהניח תפילין כל חייו ולא ידע שהם פסולים עד מיתתו ועד בכלל
התם שאני, דברובא דרובא נהג כשורת־הדין, ומה הי' עליו עוד לעשות.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אור החכמה אמר:
ואולי אפשר להסמיך לכאן את מה ששמעתי בשם ר' משה פיינשטיין לגבי מי שהניח תפילין כל חייו ולא ידע שהם פסולים עד מיתתו ועד בכלל
התם שאני, דברובא דרובא נהג כשורת־הדין, ומה הי' עליו עוד לעשות.
כבודו יודע אם זה נכון שר' משה כך פסק?
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
נדיב לב אמר:
כהן אמר:
מ"מ איסור דרבנן מיהא הוי. האם יש נחת רוח לקב"ה באיסור דרבנן?
לגבי הכשלת השמש - נראה שאין בזה בעיה, משום שלא כיון להכשילו והשמש הוא שהכשיל את עצמו.

על פניו קשור במישרים לסוגיית עבירה לשמה.
כמה מגדולי החסידות כתבו בזה לאין ערוך ובדברים שעל פניו חמורים יותר כמו איחור זמן ק"ש ותפילה וכיו"ב ואף חמור מכך, דמ"מ אם כוונתו כדי לטהר רעיונו ומחשבתו ל"ל בזה אף במודע.
ראה דוגמא זעירה מכאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=7829
והפורום מלא וגדוש במקורות סוגיא זו.

האם תוכל להעלות קישורים לאשכולות נוספים העוסקים בזה? ייש"כ

נפתחו כמה וכמה אשכולות בנושא. העתקתי לך מה שמצאתי כעת בחיפוש חופשי.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=164&t=11677
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=15919
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=9790
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=135&t=15750&p=227618&hilit=עבירה+לשמה#p227533
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
לבי במערב אמר:
אור החכמה אמר:
ואולי אפשר להסמיך לכאן את מה ששמעתי בשם ר' משה פיינשטיין לגבי מי שהניח תפילין כל חייו ולא ידע שהם פסולים עד מיתתו ועד בכלל
התם שאני, דברובא דרובא נהג כשורת־הדין, ומה הי' עליו עוד לעשות.
כבודו יודע אם זה נכון שר' משה כך פסק?
 

יש בזה דברים ידועים שכתב הבן איש חי, כמדומני בשו"ת תורה לשמה, או רב פעלים.


כעת מצאתי בשו"ת רב פעלים. ומלבד הדין בתפילין פסולות הרחיב לפלפל בעשה מצוה ונמצא שהיה בה פסול, אם יש לו שכר דאזלינן בתר כוונתו או שמא אין לו שכר כלל. ובסו"ד נכנס לגדר עבירה לשמה.


שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סימן ב' וז"ל: ואנא עבדא עלה על לבי לחקור על עניינים אלה וכיוצא בהם בדבר שהוא פסול מדינא, והיו שוגגין בו רבים מקדמת דנא, אם נאמר ח"ו לא עלה בידם מצוה כתקנה, וכהלכתה כאשר ניתנה, למשה רעיא מהימנא, ומסרה לעדה נאמנה, א"כ ח"ו מהם תחסרנה, מצוה גדולה ועליונה, העומדת אל ראש פנה, הנוהגת בכל יומא ויומא ובכל זמנא ועידנא, ומלתא כדנא, אין הדעת יסבלנה.
גם עוד חקירה כזאת ג"כ המצא תמצא לפעמים באיש שכתב תפילין ונתנו למגיה החשוב הממונה על זאת ועשה לו הגהה ומקרה היה לו בטירדה אחת שהיה טרוד המגיה ההוא ושגג בהגהתו שנעלם ממנו טעות התפילין בחסרון או יתרון תיבה אחת או אות אחד וזה לבשו לפי תומו כמה שנים וכאשר פתח אותו לבדקו פעם שנית נמצא בו הטעות הנז' ונמצא זה לא קיים המצוה כמה שנים ובירך ברכה לבטלה ואיך זה איש תם וישר יהיה ערום ממצוה יקרה זאת כי גם עוד אפשר שלא נרגשו בטעות זו עד אחרי מותו וא"כ הלך ערום מן המצוה הזאת לבית עולמו ועוד בידו שגגת ברכה לבטלה גם זה דבר קשה מאוד לסבלו בשכל.
ועל זאת מצאתי תרופה אשר יצאה מפי רב קדמון שהביאו הגאון חיד"א ז"ל בדבש לפי והעתיק דבריו הרב הגדול מהרח"פ בספר לב חיים ח"ב סי' יו"ד /י'/ שגם הוא ז"ל נתעורר בדבר כיוצא בזה וכתב וז"ל הנה ראיתי להרב הגדול חיד"א ז"ל בס' דבש לפי מערכת ד' אות ד' שהביא משם ספר שבלי הלקט ח"א כ"י שבלת ח' שכתב בשם גדול וז"ל וכל איש מקבל שכר כל מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולים כדאמר פרק אלו הלוקין אמר רב חזינן לתפילי דבי חביבי דתפרי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה ובודאי דרבי חייא הגדול היה לו שכר תפילין כשאר החסידים ואעפ"י שתפורות בפשתן עכ"ל הרי נראה דאפילו דכפי ההלכה היו תפילין פסולין עכ"ז כל שלדעתו מכוין לשמים לקיים המצוה יש לו שכר תפילין ע"כ ע"ש.
ולכאורה י"ל הפך הנז"ל ממה ששנינו בסוכה פ"ב משנה ז' שאמרו לר"י בן החורני אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ופירשו התוס' ז"ל בריש סוכה דף ג' ע"א בד"ה דאמר לך מני וכו' שהכונה לומר דאפילו מדאורייתא לא קיים ע"ש, נמצא אף על פי שכונתו היתה לשמה לקיים מצות ה' אפ"ה א"ל אם כך היה נוהג לא קיים המצוה מימיו דח"ו היה יוצא ערום מאותה המצוה ועיין בתיו"ט.
מיהו הר"ן ז"ל בפרק י' דפסחים משנה ה' כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא י"ח פירש לא יצא י"ח כראוי אבל לא יצא י"ח כלל לא קאמר ודכוותא בסוכה אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך לאו דוקא דהא לא הוי טעמא אלא משום דלא אתי לאמשוכי בתר שלחנו וכל היכא דלא נמשך לא סגי דלא יצא אלא ודאי כדאמרינן עכ"ד שהביאו התוי"ט בפרק בתרא דפסחים ע"ש ולפ"ז מ"ש לא קיימת הוא לאו דוקא אלא ר"ל לא קיימת מצות סוכה כראוי, אך הרב יעב"ץ ז"ל בלחם שמים בפסחים פקפק הרבה /על/ הר"ן ז"ל וכתב דבאמת האי פירושא דהר"ן ז"ל הוא דרביה הרמב"ן ז"ל במלחמות ומ"מ אדברה נגד מלכים ולא אבוש אטו לאו היינו דאפליגו ביה אמוראי פ"ק דברכות דרבי יוסף ס"ל עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום ופירשו לא יצא י"ח כלל וכו' ואם לומר שעכ"פ שכר מצוה יש לו אף על פי שלא קיים תקנת חכמים מנליה הא אדרבה אשכחן דנענש וכו' אלא שבזה יש לחלק בין כשעובר על ד"ת במזיד וכו' לא יהבי ליה שכר מצוה לגמרי אבל שגג ולא קיים המצוה כתקנת חז"ל ועבר הזמן וא"א לתקנה מ"מ שכר מצוה בידו כיון שעשה כדין תורה אף שחסר תקנת חכמים אחר ששגג בה כן נ"ל דברים ברורים עכ"ד, ולפ"ז היינו דוקא שעשה מצוה כדין תורה אבל אם שגג ולא עשה המצוה כלל גם מדין תורה כגון שהיה בה פיסול הפוסל גם מן התורה אין לו שכר כלל ולא אזלינן בתר כונתו.
איברא שגם לדברי התוס' דפרשי לא קיימת מצות סוכה מימיך אפילו מן התורה אין מזה סתירה לדברי הרב הקדמון שהביא רבינו חיד"א כנז"ל די"ל ע"ד ההפלגה אמרו כן להעמיד ולחזק דבריהם במסמר קבוע וחזק כדי לקבוע ההלכה אצלו הזאת מכאן ולהבא אבל אה"נ גם הם מודים כי מה שעשה מקודם לפי תומו שחשב שהדין הוא כך ולבו שלם לשמים יש לו שכר שלם על מצותו והשתא ה"ה לכל פיסול מצוה שהיה בשגגה וטעות לא יגרע משכרו כלום כיון דלבו שלם לשמים ודלא כהרב יעב"ץ ז"ל דס"ל אם בשגגה לא קיים המצוה אפילו כדין תורה אין לו שכר כלל.
ואביא ראיה בס"ד לזה ממ"ש בגמרא דהוריות דף י: א"ר נחמן בן יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שנאמר תבורך מנשים יעל וכו' ע"ש, הרי כאן המעשה עצמה עבירה היא עכ"ז כיון דהכונה היתה לש"ש יש לו שכר גדול וכ"ש הכא בנ"ד בהיכא שהיה פיסול במצוה דאין כאן עבירה דאזלינן בתר כוונתו שהוא כיון לש"ש לעשות מצוה כי למראה עיניו זו היא מצוה גמורה ושלימה ועשאה לש"ש דודאי יש לו שכר שלם ואפילו היכא דהוה בה נמי עבירה כגון ברכה לבטלה בענין פיסול תפילין וכיוצא מ"מ הנה זה נקרא עבירה לשמה ולא גרע מהא והרי אמרינן עבירה לשמה יש לה שכר גדול דכתיב מנשים באהל תבורך מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה וגם לפי המסקנא הא מסיק דעבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה דיש לה שכר ודוק היטב.
 

שושנת העמקים

משתמש חדש
אולי ניתן להרחיב מעט את השאלה המרתקת!

שתי קבוצות שחיו בעבר יחדיו, והתפלגו [לדוגמא גור, סאטמאר, עץ וג'], בדרך כלל הצדק הותיק שממנו התפלגו משוכנע כי הקבוצה המתפלגת פוגעת בגדולי ישראל/באדמו"ר וכו' וכו'.
מתוך כך נוצר מצב שהצד המרובה [בכמות ובשליטה כמובן] רודף עד חורמה את הצד המועט [בכמות ובשליטה]. 
למתבונן מבחוץ, הרדיפות הינן נוראות עד כדי פיקו"נ ממש, ואכמה"ל.

ומעתה, וכי העסוק ברדיפה אשר משוכנע כי הוא עושה כביכול "מצוה", שכן הצד השני הרי כביכול "פוגע" ברבותיו [של הצד הראשון], האם זכאי הוא לשכר ולעוה"ב עבור מעשה הרדיפה?????
הרי לית מאן דפליג [שפוי כמובן] שהרדיפה הינה איסור חמור מאוד, אך כיון שהרודף "עוסק במצוה" [לפום דעתא שבשתא דיליה], היתכן שיטול שכר על כך????

נ.ב. יש לי תשובה, רק ברצוני לשמוע את דעות החברים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
יש אדם שמתלוצץ עם חברו, אך אינו 'מודע ומרגיש' מה עושה בכך לחברו, ועוד דוגמאות יש למכביר.
האם גם בזה נאמר שהאדם לא ייענש?
הוא שוגג.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שמעתי מהג"ר חיים קלופט שליט"א שאמר (לגבי המעשה הנ"ל עם החלות והגבאי) שפשוט וברור שעל המעשה עצמו לא יקבל שכר, כי זה עבירה, ועל מעשה עבירה לא מקבלים שכר גם אם חשב שהוא עושה המצוה הכי גדול בעולם, אבל מ"מ היה להקב"ה נחת רוח מעצם הרצון של האדם לעשות נח"ר להקב"ה. ואצל הקב"ה כל דבר נחשב בפני עצמו, על המעשה עצמו ייחשב כדבר רע, כי זה עבירה, והרצון והמחשבה היה דבר טוב, ומזה היה נחת רוח להקב"ה.
ומה שכתוב בספרים שאם עשה מעשה עבירה, אינו מקבל שום שכר, גם אם חשב שזה מצוה, דלא אזלינן בתר כוונתו, היינו על המעשה, אבל על הרצון כן יש נח"ר לפני הקב"ה.

וזהו התשובה לשאלת פותח האשכול.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
דבר נפלא שכתב בספה"ק 'ערבי נחל' בעניין זה
"שאין הקדוש ברוך הוא מעניש לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו כי מי שיודע שעושה עבירה ואף על פי כן עושה אותה עונשו חמור, משא"כ מי שסובר בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".
רח"ל מחריד
הלשון צורמת ומחרידה, מה זה "אי אפשר להקב"ה להענישו"??
אפשר ואפשר! אלא שאין רוצה להענישו
ובוודאי טעות דפוס
וכל אחד שמחזיקו בביתו על אחת כמה במקום צבורי, יתקן תיכף ומיד את המילים הללו המחללות שם שמיים

שום רב או צדיק מהדורות האחרונים לא עומד בדרגת חז"ל לכתוב או לפרש בלשון כזו אפילו לא בדרך משל
 

אור החכמה

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
אור החכמה אמר:
דבר נפלא שכתב בספה"ק 'ערבי נחל' בעניין זה
"שאין הקדוש ברוך הוא מעניש לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו כי מי שיודע שעושה עבירה ואף על פי כן עושה אותה עונשו חמור, משא"כ מי שסובר בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא אי אפשר להקדוש ברוך הוא להענישו".
רח"ל מחריד
הלשון צורמת ומחרידה, מה זה "אי אפשר להקב"ה להענישו"??
אפשר ואפשר! אלא שאין רוצה להענישו
ובוודאי טעות דפוס
וכל אחד שמחזיקו בביתו על אחת כמה במקום צבורי, יתקן תיכף ומיד את המילים הללו המחללות שם שמיים

שום רב או צדיק מהדורות האחרונים לא עומד בדרגת חז"ל לכתוב או לפרש בלשון כזו אפילו לא בדרך משל
לא הבנתי, למה חז"ל כן יכולים לכתוב בלשון כזו?
התשובה היא שאתה בעצמך מבין שאם חז"ל היו משתמשים בזה, היה אפשר להסביר ולבאר את זה. 
וההסבר בזה הוא שההתייחסות להקב"ה כמוגבל או נשלט או כאל גוף - זה רק משל על מנת לשבר את האוזן, או שהכוונה היא שעל פי החוקים שהקב"ה הציב וקבע בעולמו הוא חייב לעשות כך וכך, וכמו שמצאנו הרבה פעמים שהקב"ה "חייב" לעשות כך וכך (שמ"ר יח ה; תנחומא פר' צו אות ג), והיינו כי הקב"ה ברצונו החליט להיות מחויב לחוקים שהוא עצמו ברא, ועכ"פ שכך ייראה לבנ"א על מנת שלא יהיה להם נהמא דכיסופא.

וכן כתב הערבי נחל עצמו (שופטים - דרוש א) וז"ל: והנמשל, הנה הקדוש ברוך הוא שברא כל העולמות רק שיהיה למי להיטיב כנודע, והוא טהור עינים מראות בדבר רע שיקרה לברואיו (חבקוק א, יג) ומאתו לא תצא הרעות (איכה ג, לח), רק מטבע הטוב להיטיב, אכן הנשמה יש לה נהמא דכיסופא כנודע, לזאת רצה השי"ת שידמה לבני אדם שהקב"ה חייב להם שכר עבור שישרתוהו, ובאמת א"צ לשירות שלהם כי כמה עולמות מלאכים ושרפים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם. 

דרך אגב, חז"ל באמת השתמשו בלשון זו, ראה בתי מדרשות (ח"ב מדרש האותיות ד"ה ר פתוח ואין) "שאי אפשר להקב"ה להסתכל ברשעים".
וכן גם כתב בלשון הזו בספר "נחלת יעקב" (לבעל ה"חוות דעת" וה"תורת גיטין"; בראשית פרק יח) וז"ל: אבל אם הוא חייב בדין השי"ת ובעיני העולם הוא צדיק, אזי ג"כ אי אפשר להקב"ה להעניש כולם, אף שכולם הם חייבים בעיניו בדינו, מ"מ אי אפשר לו להעניש כולם, מטעם חילול כבודו יתברך בעיני העולם, שיאמרו שהקב"ה משוה צדיק עם רשע. וגם אי אפשר לזכות הצדיק בעיני העולם, אף שהם חייבים בדין השי"ת, ולהעניש את הרשע בעיני העולם, דזה עול בחוק הצדיק השופט של השי"ת. 

עד כאן מצאתי מקורות שמשתמשים בלשון זו במדוייק, אבל יש עוד הרבה מקומות שאנו מוצאים השתמשות בהתייחסות מוגבלת או נשלטת להקב"ה - אצל חז"ל בעיקר ואף אח"כ.
ובמקום לנסות לתקן או למחוק מילים אלו, תנסה פשוט להבין אותם בפרופורציה הנכונה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
שושנת העמקים אמר:
אולי ניתן להרחיב מעט את השאלה המרתקת!

שתי קבוצות שחיו בעבר יחדיו, והתפלגו [לדוגמא גור, סאטמאר, עץ וג'], בדרך כלל הצדק הותיק שממנו התפלגו משוכנע כי הקבוצה המתפלגת פוגעת בגדולי ישראל/באדמו"ר וכו' וכו'.
מתוך כך נוצר מצב שהצד המרובה [בכמות ובשליטה כמובן] רודף עד חורמה את הצד המועט [בכמות ובשליטה]. 
למתבונן מבחוץ, הרדיפות הינן נוראות עד כדי פיקו"נ ממש, ואכמה"ל.

ומעתה, וכי העסוק ברדיפה אשר משוכנע כי הוא עושה כביכול "מצוה", שכן הצד השני הרי כביכול "פוגע" ברבותיו [של הצד הראשון], האם זכאי הוא לשכר ולעוה"ב עבור מעשה הרדיפה?????
הרי לית מאן דפליג [שפוי כמובן] שהרדיפה הינה איסור חמור מאוד, אך כיון שהרודף "עוסק במצוה" [לפום דעתא שבשתא דיליה], היתכן שיטול שכר על כך????

נ.ב. יש לי תשובה, רק ברצוני לשמוע את דעות החברים.
אכן, לדעתי, אם העסוק ברדיפה עושה זאת מתוך כוונה טהורה לשם שמים, הוא זכאי לשכר ולעולם הבא.
ועי' בגמ' מכות לגבי האומר מותר לרצוח שאנוס הוא, ואף שמסקנת הגמ' היא שהוא אונס קרוב למזיד, אין זה אלא מפני שהיה לו ללמוד ולא למד. אך כאן, שכל מערכת החינוך שמעליו משוכנעת שמותר ומצוה לעשות זאת, הרי הוא אונס גמור ואין סיבה שלא יתוגמל על רצונו הטוב והלוהט לעשות רצון אביו שבשמים [לפום דעתא שבשתא דיליה]. 
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
שושנת העמקים אמר:
ומעתה, וכי העסוק ברדיפה אשר משוכנע כי הוא עושה כביכול "מצוה", שכן הצד השני הרי כביכול "פוגע" ברבותיו [של הצד הראשון], האם זכאי הוא לשכר ולעוה"ב עבור מעשה הרדיפה?????
הרי לית מאן דפליג [שפוי כמובן] שהרדיפה הינה איסור חמור מאוד, אך כיון שהרודף "עוסק במצוה" [לפום דעתא שבשתא דיליה], היתכן שיטול שכר על כך????

נ.ב. יש לי תשובה, רק ברצוני לשמוע את דעות החברים.

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כז
והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג) ר' הונא בשם רב יוסף אמר לעולם והאלהים יבקש את נרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף אפי' צדיק רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף מכל מקום.

שער הגלגולים הקדמה ל"ו.
גם בענין ר' ירמיה הנז"ל, א"ל מורי ז"ל, כי עליו אמרו בתלמוד דידן, במסכת ב"ב דכ"נ, בעי ר' ירמיה, רגל אחד בפנים ורגל אחד בחוץ מהו, ואמרו שם כי על דא אפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא. וזה היה בענין הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה במ' י"ט. וכבר ידעת, כי זה ר' ירמיה, תמיד היה שואל שאלות, כמ"ש הרבה פעמים בעי ר' ירמיה. והנה להיות כי הוא נתכוין לטובה, להגדיל תורה ויאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא, לכן יש לו שכר טוב גדול למעלה, כי כל השאלתות הנשאלות במתיבתא דרקיע, הוא שואל אותם, ונשאלות ע"י. ונלע"ד שא"ל מורי ז"ל, שהוא עומד בפתח מתיבתא דרקיע ע"כ.
חזינן מיניה שאע"פ שהחכמים החליטו להוציאו מבית המדרש - מ"מ כיון שהוא בגדר 'נרדף' - קיבל שכר על זה יותר מהם.
 

שמעיה

משתמש ותיק
כהן אמר:
שושנת העמקים אמר:
ומעתה, וכי העסוק ברדיפה אשר משוכנע כי הוא עושה כביכול "מצוה", שכן הצד השני הרי כביכול "פוגע" ברבותיו [של הצד הראשון], האם זכאי הוא לשכר ולעוה"ב עבור מעשה הרדיפה?????
הרי לית מאן דפליג [שפוי כמובן] שהרדיפה הינה איסור חמור מאוד, אך כיון שהרודף "עוסק במצוה" [לפום דעתא שבשתא דיליה], היתכן שיטול שכר על כך????

נ.ב. יש לי תשובה, רק ברצוני לשמוע את דעות החברים.

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כז
והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג) ר' הונא בשם רב יוסף אמר לעולם והאלהים יבקש את נרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף אפי' צדיק רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף מכל מקום.

שער הגלגולים הקדמה ל"ו.
גם בענין ר' ירמיה הנז"ל, א"ל מורי ז"ל, כי עליו אמרו בתלמוד דידן, במסכת ב"ב דכ"נ, בעי ר' ירמיה, רגל אחד בפנים ורגל אחד בחוץ מהו, ואמרו שם כי על דא אפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא. וזה היה בענין הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה במ' י"ט. וכבר ידעת, כי זה ר' ירמיה, תמיד היה שואל שאלות, כמ"ש הרבה פעמים בעי ר' ירמיה. והנה להיות כי הוא נתכוין לטובה, להגדיל תורה ויאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא, לכן יש לו שכר טוב גדול למעלה, כי כל השאלתות הנשאלות במתיבתא דרקיע, הוא שואל אותם, ונשאלות ע"י. ונלע"ד שא"ל מורי ז"ל, שהוא עומד בפתח מתיבתא דרקיע ע"כ.
חזינן מיניה שאע"פ שהחכמים החליטו להוציאו מבית המדרש - מ"מ כיון שהוא בגדר 'נרדף' - קיבל שכר על זה יותר מהם.
להבנתי, השאלה לא הייתה אם הנרדף יקבל שכר, אלא אם הרודף יקבל שכר על רצונו וכוונותיו הטובים.
 
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
להבנתי, השאלה לא הייתה אם הנרדף יקבל שכר, אלא אם הרודף יקבל שכר על רצונו וכוונותיו הטובים.
אכן, צודק שמהמדרש אין ראיה לענין הרודף שהוא אכן צדיק.
אולם משער הגלגולים רואים שהנרדף במעלה גבוהה מהרודף
 

שמעיה

משתמש ותיק
כהן אמר:
שמעיה אמר:
להבנתי, השאלה לא הייתה אם הנרדף יקבל שכר, אלא אם הרודף יקבל שכר על רצונו וכוונותיו הטובים.
אכן, צודק שמהמדרש אין ראיה לענין הרודף שהוא אכן צדיק.
אולם משער הגלגולים רואים שהנרדף במעלה גבוהה מהרודף
ושוב, להבנתי השאלה לא הייתה אם הנדרף במעלה גבוהה מהרודף, אלא אם הרודף יקבל שכר על רצונו וכוונותיו הטובים.
 
 

בן אבנר

משתמש ותיק
נחזור לענין הסיפור שפתח את האשכול.

האם מבואר במפורש שהוא הקדיש את זה לשמים?
כ"ז שלא אמר הרי זה קרבן, או שהוציא בשפתיו הרי זה לה', אינו קדוש, ולא עשה שום עבירה.
[ואם כן הוציא בשפתיו מילים של הקדשה, איני זוכר כעת את הסוגיא של הרי עלי עולה להביא בבית חניו, אך כמדו' יש מהתנאים שסוברים שאינו קרבן, והכי נמי הכא].
 
חלק עליון תַחתִית