שמעיה אמר:
לא. יש חיוב לדעת, בין על ידי ידיעה שכלית בין על ידי אמונה. יוצאים ידי חובת המצווה על ידי אמונה, וכל שכן על ידי ידיעה.
מאחר שמצוות האמונה תוארה בראשונים כאמונה ולא כידיעה, הרי לנו, שלא רק מה שיודעים בשכל חייבים לדעת, אלא אף מה שלא יודעים בשכל.
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
שמעיה אמר:
לא. יש חיוב לדעת, בין על ידי ידיעה שכלית בין על ידי אמונה. יוצאים ידי חובת המצווה על ידי אמונה, וכל שכן על ידי ידיעה.
מאחר שמצוות האמונה תוארה בראשונים כאמונה ולא כידיעה, הרי לנו, שלא רק מה שיודעים בשכל חייבים לדעת, אלא אף מה שלא יודעים בשכל.
מאחר שמצוות
האמונה תוארה בראשונים כ
אמונה ולא כ
ידיעה, זה הוכחה
שיש מצוה להאמין,
ולא
שיוצאים ידי חובת המצווה על ידי אמונה,
וכל שכן על ידי ידיעה.
שהרי הגר"ח אמר שמצוות אמונה
מתחילה מהמקום שידיעה מסתיימת.
זאת אומרת שאין אמונה, ולא מקיימים מצוות אמונה, במה שמבין בידיעה על פי שכל.
אתה יכול לכתוב מה שנראה לך, אבל אל תשנה את מה שהגר"ח אמר, ותגיד שלדעתו המצווה הוא אחרת ממה שהוא אמר.
אני מבקש התרה לבאר פלוגתתכם,
כבר כתבתי לעיל חקירתי ונראה שכיוונתי לדבריכם,
ר' יושב אהלים ס''ל שמצות האמונה הוא סוג של ''מעשה'' אמונה כזה דין של ''לקיים אמונה'', ולכך דבר שכבר ידוע וברור לו תו לא שייך לאמונה ולא שייך לחייבו 'לעשות אמונה' כי הרי 'יודע' הוא ואין פה מה להאמין, [ולכא' לא שייך ל'יסודות' האמונה וי''ג העיקרים אלא ל'מצות' האמונה]
ולכן גם נתק' בנושא אמונת אאבע''ה,
משא''כ סברת ר' שמעי',
היסוד והדין אמונה הוא לדעת את מה שהתורה מחייבת לדעת, וזה הקיום של אמונה, שיודע ומקבל ואוחז בדעתו שזה האמת,
אלא שכאן זה מתחלק לפי דרגות האנשים ורוב שכלם, שאם לאחד כבר ידוע וברור למשל שיש בורא ושהוא יחיד, והבין בשכלו שזה מוכרח המציאות והאמת, הרי הוא מקיים את המצוה כפשוטה בעצם זה ש'יודע',
ולאדם אחר שלא מבין כלל שום הכרח לזה שיש בורא, אצלו הקיום של האמונה היא ע''י ש'מאמין' למה שהתורה אמרת לו שזה האמת, כי הוא מצד עצמו לא יודע אבל הוא מאמין ומבין שהתורה היא אמת וע''כ מה שמחייבת אותו -ג''כ אמת הוא!!
וזה מה שאמר הגר''ח שאצל כ''א היכן שנגמרת לו הידיעה [דהיינו ראי' חושית או שכלית] שם מתחילה אצלו האמונה שמאמין ויודע אך ורק מכח הדין אמונה,
ולא מסתבר שזה 'שיעור' במצוה שלכל אחד יש מצוה שונה... [שכך יוצא לכא' לפי ר' יושב אהלים], אלא ה'קיום' של המצוה שונה לפי כ''א,
ולא הבנתי א''כ מהו סיבת עקשנות ר' שמעי' להדחיק בדברי הגר''ח ולא לפרש כנ''ל בפשיטות,
וגם ליבי נוטה לסברה זו,
[קצת קשה להסביר בכתב יבש.. ואני אתן דוגמה וצישטול בעלמא..
סברת ר' שמעי' באמונה דומה למצות פרו ורבו, שעצם זה שיש לאדם בן ובת הרי הוא 'מקיים' את המצוה ואפי' בלא 'מעשה' וכוונה ואפי' כשהיו לו כבר מגיותו, זה החיוב ש'יהיה לך' בן ובת, וכן מצות ספר תורה [לכמה פוסקים] שמקיים בעצם זה שיש לו וחיוב המעשה כגון הביאה והקידושין או קנית ספר התורה הוא רק מכשיר כמו לקנות לולב.. כך אמונה המצוה היא ש'ידע' ומקיים אותה או בידיעה מוכרחת או באמונה לידיעה זו,
אבל סברת ר' יושב אהלים דומה יותר לכעין 'מקיים כלאיים', 'מקיים חמץ בפסח', שגם אינו עובר ע''י מעשה אבל האיסור הוא לא רק עצם זה שיש לו אלא כעין מעשה ש'רוצה בקיומו' כך אמונה זה דוקא משהו שלא יודע ורק 'מאמין',]