ספר אבודרהם תפלת מנחה וזת"ד: תפלה זו זמנה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה דברי חכמים וכו' ונקראת זאת התפלה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזהו שכתוב (ברא' ג, ח) לרוח היום ומתרגמי' למנח יומא. ומתחיל ש"צ ואומר אשרי וקדיש ומתפללין שמנה עשרה. וכתב הרב רבינו יונה באגרת תשובה שמצוה לומר בערב קודם אשרי פ' (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי כמו שאומר אותה בבקר במקום שני התמידין שהיו קרבין בכל יום בבקר ובערב כדי שתחשב הזכירה כמעשה וכן הוא אומר (הושע יד ג) ונשלמה פרים שפתינו. וכן נוהגין במקצת מקומות ע"כ.
הרי שעיקר תיקון חטא האדם נעשה בתפילת מנחה.
רמ"ע מפאנו - מאמר חקור דין חלק ד פרק ג כתב וז"ל: כי אמנם אדם הראשון שייר משלו שבעים שנה לדוד בשעה שבקש רחמים על עצמו שלא יתקיים עליו גזר דינו ביום החטא ממש אלא ביומו של הקב"ה, בכדי שיוכל לעשות תשובה וקבל עליו תענית כל ימיו שהיינו תת"קל שנה כמנין תענית, והיה זה באותו היום בשעת המנחה, דכתיב בה "תכון תפלתי קטרת לפניך" ראשי תיבות תת"קל סופי תיבות נית"ך, שגזר על עצמו התכת דמו בתענית וכתיב משאת כפי מנחת ערב שהיא היתה תפלה ראשונה לבאי עולם, על כן הזהירו רבותינו על תפלת המנחה ביותר ע"כ.
של"ה פסחים מצה עשירה דרוש ה כתב וז"ל: לבונה זה יצחק, ובשעה שהקריב אותו אברהם לא היה על מזבחו לבונה, ואפשר לתרץ כי לא מצינו לבונה רק בקרבן מנחה, ויצחק תיקן תפלת מנחה, ואפשר שתקנו בעת שהיה נעקד על גבי המזבח, וכן מצאתי טעם הדבר למה נקראת תפילת מנחה יותר מנחה משאר תפילות הלא כולם הם מנחה לה' יתברך, אלא הענין יצחק חשב אין עולה בלא מנחה, וחשב שלא יעלה לעולה הגונה, על כן תיקן תפילה במקום מנחה, ועל כן קוראין זו התפילה מנחה.
רמח"ל אדיר במרום דף סח כתב וז"ל: ונשוב עתה לפרש ענין תפלת המנחה היטב, כי היא קיום תפלת שחרית בהכנעת הס"א, וכל זה נבין בדברי אליהו ז"ל, שנאמר בו "ויהי בעלות המנחה" וכו' והוא אמר "ואתה הסבות את לבם אחורנית". דע כי בהיות הנוקבא פנים בפנים עם הז"א אין שליטה לס"א כלל כי אם בהיותה אחור באחור, אך בתפלת המנחה יש מעלה גדולה לנוקבא שהיא אב"א כנגד כל הז"א, ובאותו הזמן מזדווגת לאה מן החזה ולמעלה. וענין הזה נמשך בסוד החזרה של תפלת שחרית ששם עלו יעקב ורחל בחג"ת ונמצא כתרה בדעת, ונגד זה אף על פי שתשוב אחור באחור הנה כך היה מן הדעת ולמטה. והנה בהיות הבית המקדש קיים היה תמיד זווג, כי מן הבקר ועד חצות היה זווג עם רחל, ומחצות ואילך היה הזווג עם לאה, ואז רחל היתה אב"א, אך כמו עתה בתפלת המנחה, דהיינו מהדעת ולמטה וזה תיקון גדול לבחינת אב"א, כיון שמאירין בה הה' ראשונות של ז"א אז הס"א נכפת הרבה ואינה יכולה להתגבר אפילו בבחינת אחור באחור ע"כ.
כלי יקר בראשית כד סג כתב וז"ל: ויצא יצחק לשוח - רז"ל למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהיא לפנות ערב, ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה, שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה, ואף על פי שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית, מכל מקום לא מצינו שנענו מיד ותיכף, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה ע"כ.
כמו"כ בדברי הזוהר בכמה מקומות חזינן שבשעת מנחה שורה הדין. והרי חולי שסיבתו נעוצה בדין שנגזר על האדם לנטות ממצב בריאותו, וע"כ זו השעה הרצויה להפר מכאובו בדין.
רבי תנחום אמר לפיכך יצחק תקן תפלת המנחה, שהוא כנגד מדת הדין, א"ר יצחק מכאן, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כי פנה היום זה מדת החסד, כי ינטו צללי ערב, שכבר גבר מדת הדין. (שמות שפז)
ויהי בחצי הלילה וגו', ר' חייא ור' יוסי היו הולכים מאושא ללוד, והיה ר' חייא רוכב על החמור, א"ר יוסי נשב כאן ונתפלל, כי הגיע זמן תפלת המנחה, ולמה (צריך להיות) זהיר, משום שהיא השעה שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו, ירד ר' חייא מעל החמור והתפלל. (בא צג)
ואחר כך ערך סדור השבח של אז ישיר משה, שיש בו הכל, ובזה מקבל עליו עול מלכות הקדוש, אחר כך משרה אותה בחסד עם סיום התפלה שתתקדש בו, (כי תפלת שחרית) היא (כנגד אברהם שהוא חסד וקו ימין), ואחר כך בתפלת המנחה תלויה הגבורה והדין שורה, (שהוא כנגד יצחק שהוא גבורה וקו שמאל), נמצא מטה זו (שהיא מלכות) נתונה בכל יום בין צפון לדרום, (בין תפלת שחרית שה"ס דרום לבין תפלת מנחה שה"ס צפון), שתתחבר בזווג הזה בגוף (שהוא ז"א, קו האמצעי), כראוי, ומי שמסדר ומחבר (המלכות) בכל יום באופן הזה ודאי הוא בן העולם הבא, (כלומר שעל זה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא). (במדבר נח)
תא חזי, בשעת תפלת המנחה הדין שורה בעולם, ויצחק, (שהוא גבורה עליונה וקו שמאל דז"א) תקן תפלת המנחה, (שאז נעשה הזווג בסוד שמאלו תחת לראשי, ועל כן) גבורה עליונה שולטת בעולם עד שבא ונכנס הלילה משום (שהגבורה) מקבלת את הלילה, (כלומר שלילה שהיא מלכות נמשכת מגבורה שהיא תפלת המנחה), ומזמן שמתחיל תפלת המנחה נפרש השמאל לקבל (את המלכות), ונתעורר הלילה (שהוא מלכות)... (נשא ב)
וידבר וגו' שלח לך אנשים וגו', רבי חייא פתח, המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו. שחר כתוב (בלי ה' הידיעה), ה' נתרחקה משחר, מהו הטעם, אלא אמר ר' חייא בשעה שינטו צללי ערב והשמש שהוא ז"א נוטה לבא, (דהיינו אחר חצות היום), אז נחלש תוקפו (של השמש שהוא ז"א), אז שולט השמאל ונמצא הדין בעולם, ומתפשט, ואז צריך האדם להתפלל ולכוון רצונו לפני אדונו. (שלח לך א)
כשמגיע זמן תפלת המנחה, (שה"ס) בערב היא באה, (דהינו היחוד לפנות ערב), זה שאמר ותבא אליו היונה לעת ערב, (כי היונה היא המלכות), משום שמנחה שלוחה לאדוני בגלות עשו, (כי ערב הוא סוד גלות), והנה גם הוא אחרינו, (דהיינו שז"א בא אחרינו לגאול אותה מן הגלות), ועוד לאדוני, זהו אדון כל הארץ שזה צדיק, (דהיינו יסוד), כי משם (מבחינת הזווג המנחה שלעת ערב נאמר על) יוסף הצדיק בכור שורו הדר לו, (כי יחוד המנחה הוא משליטת השמאל שנקרא ערב, וכיון שמנחה היא שלוחה לאדוני ליסוד, שהוא יוסף, על כן נעשה גם יוסף בחינת בכור שור שהוא קו שמאל), שעתיד לצאת ממנו משיח בן אפרים... (פנחס רע"מ תקסה)
