אולי נכתב שלא בדקדוק והכוונה לפטר חמור ופדאו בשה ונתן לכהןבן עזאי אמר:במעשה רב אות ק"ב כ', ראיתי שקנה בכור היינו בהמה כשהיא מבכרת ונתן בעצמו הבכור לכהן וברך שהחיינו. וצ"ע דהרי פסק השו"ע סי' ש"כ ס"ו דבזה"ז מצוה לשתף עם העובד כוכבים קודם שיצא לאויר העולם כדי שלא יבא לידי מכשול בגיזה ובעבודה.
לכאו' אי"ז מספיק כמבו' בתוס' בכורות ג ב, [ואולי יש לדחוק הדברים].HaimL אמר:מסתמא נתן לכהן שיודע בו שהוא זהיר.
בפשטות, כל התקנה היא למגדלי בהמות, כמו רב מרי בר רחל, שהיה לו מקנה, וחששו שבכל הבכורות שנותנים לכהנים, יימצא בכור שייכשלו בו בגיזה ועבודה, אבל לתת בכור אחד, לכהן אחד ידוע, נראה שלא שייך לחשוש בזה.בן עזאי אמר:לכאו' אי"ז מספיק כמבו' בתוס' בכורות ג ב, [ואולי יש לדחוק הדברים].HaimL אמר:מסתמא נתן לכהן שיודע בו שהוא זהיר.
מן הסתם הטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם.בן עזאי אמר:מעשה רב: ראיתי שקנה בהמה כשהיא מבכרת ונתן בעצמו הבכור לכהן וברך שהחיינו.
תוספות מסכת בכורות דף ג עמוד במשה נפתלי אמר:מן הסתם הטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם.
אולי באמת זה היה דעתו, אך מ"מ אי"ז מיישב לגמרי, וכמשנ"ת בתגו' הנ"ל בשם התוס' דאנו לא בקיאין בכך.דבש לפי אמר:ייתכן שהסיבה שהגר"א קנה דווקא עז זה מתוך מחשבה שקל להטיל לו מום באזנו קודם יציאת ראשו, אך אולי למעשה לא איסתייעא מילתא ולא הספיקו להטיל בו מום עד שנולד ולפיכך היה צריך להמתין עד שיפול בו מום.
אין הו"א שהוא נתן לכהן בכור תמים, כי מה חטא הכהן? (מלבד מה שכבר הבאתי כאן להדיא מכתב יד שהוא נתן את הבכור לכהן אחרי שנפל בו מום.)HaimL אמר:מסתמא נתן לכהן שיודע בו שהוא זהיר.
כוונתו הרב המגיב שזהיר באיסור גיזה ועבודה.דבש לפי אמר:אין הו"א שהוא נתן לכהן בכור תמים, כי מה חטא הכהן? (מלבד מה שכבר הבאתי כאן להדיא מכתב יד שהוא נתן את הבכור לכהן אחרי שנפל בו מום.)
ודאי שהמוסר בכור לכהן לא ימסרנו אלא לכהן זהיר, אך גם ודאי שהגר"א לא מסר בכור תמים לכהן גם אם הכהן זהיר כי אין לו סיבה להעניש את הכהן בעונש זה.בן עזאי אמר:כוונתו הרב המגיב שזהיר באיסור גיזה ועבודה.דבש לפי אמר:אין הו"א שהוא נתן לכהן בכור תמים, כי מה חטא הכהן? (מלבד מה שכבר הבאתי כאן להדיא מכתב יד שהוא נתן את הבכור לכהן אחרי שנפל בו מום.)
כעי"ז כבר נכתב לעיל, ויל"ד בזה, והדברים מחודשים.לענ"ד נראה דאי"ז קושיא כלל וכלל, כיוון דזה וודאי דמחד גיסא עדיף להפקיע את קדושת הבכור ע"י מום או מכירה לעכו"ם- כדי שלא להיכשל בו, ואמנם מאידך גיסא- אין שייך למנוע מאחד הרוצה לקיים את המצווה כהלכתה ולומר לו אל תעשה כן- שהרי מצווה היא,
והנה לכתחילה אין לעשות כן מצד התקלה, ואמנם אדוננו הגר"א חפץ ונשתוקק לקיים המצווה (וכידוע שיש עניין לקיים את כל התרי"ג- והיינו גם מה שאינו מחוייב בהם כגון מצוות קיומיות)- ושפיר עשה כן בכדי לקיים המצווה,