בימי בית שני שכהנים הגדולים היו מתמנים ע"י המלכות, היו מתים ובגמ' מצינו או שהיו מתים בכניסתן או שלא היו מסיימים את שנתם.
ומקובל שהיו קושרים לכהן הגדול חבל ארוך שאם ימות בקה"ק יוכלו למשכו, מי יודע מה המקור? וכן אם מוזכר בראשונים.
יכול להיות שהחבל נתקן רק לאחר מכן (והרי בדורו של שמעון הצדיק לא היו עדיין צדוקים), אם כי בפיה''מ על שלא להבעית את ישראל משמע שגם מי שלא היה ראוי - ולאו דווקא ששינה - גם נפטר.
אכן אם במשמעות לשונות הגמרא עסקינן הרי יש עוד מקומות שמשמע כפשוטו שלא היה חבל כגון בדף יט:
דתני רבי חייא: כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו. ונכנסו אחיו הכהנים וכו'
להערה אגב: בגמ' בדרך כלל מדברים שמתו כאשר שינו בקטורת - וגם המשנה שלא להאריך נאמרה בכניסה ראשונה - אבל בזוה''ק שמזכיר את החבל מדובר על כניסה של זריקת הדם (הזוה"ק שואל: איך ידעו אם היה ראוי או לא היה וצריך למשוך את החבל? ועונה שראו על הלשון של זהורית).
ולכאו' אם לא היה ראוי למה לא ניגף בכניסה ראשונה?
לסיכום הובאו שני מקורות מהזוהר בפרשת ויקרא דף קב א ובפרשת אחרי מות דף סז א.
ויש גם בספר (מאוחר מהזוהר ומצטט ממנו כמה פעמים) ברית מנוחה בסוף הניקוד השביעי אבל שם כתב להדיא שהוא של משי לבן (ולא של זהב) אבל יש בספר ההוא שיבושים כמ"ש החיד"א כגון מ"ש בעניין זה שנכנס כה"ג בפנים עם פעמונים ועם מעיל ושהזכיר שם את השם ואז ענו ההני שבחוץ בשכמל"ו וכגון מ"ש שם שהלוויים שרו כשהזכיר את השם (ובאמת רק בשעת ניסוך) ועוד הרבה אבל כולם הם בפרטים שלא בא הספר אלא לבאר שורשם של דברים בלי להיכנס לפרטים.
