למה לא הולכים כולם עם פלאפון בשבת

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רבותיי ברצוני להבהיר שלא באתי להקשות או להתחכם נגד הדת. בסך הכל שאלה שאלתי! (אגב אני מרגיש שענו יפה כבר בתגובה הראשונה!). אז אין צורך להיבהל, אין צורך לתקוף. תודה
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משבט הכהונא אמר:
חייל של הרבי אמר:
אין צורך להתעצבן.
לדעתי פלאפון היא הצלה מצויה יותר
גם אוטו זה הצלה מרובה א"כ כל אחד יסע אם האוטו לביה"כ
ובכלל כל אחד יתנדב להצלה ולכבאות
וגם יהיה לו אייפון שיוכל לעדכן בזריזות

ועוד שרשור של כל מיני חיולול שבת ומוקצא הכל אפשר עד שנאל למה צריך את הקונטרס של הלכות שבת
לא הבנתי מה ההצלה בנסיעה ברכב. אם כבר זו סכנה.
ככל שיותר יתנדבו להצלה וכו' הרי זה משובח.
​​​​​​אפשר לעדכן בזריזות על פלאפון כשר.

ולגוף העניין, אתה מדבר כאילו אין דבר כזה שגרה של חילולי שבת מפני פיקו"נ. יש בתי רפואה, יש צבא, יש מתנחלים שהולכים עם נשק, כונני מד"א והצלה שהולכים עם מירס וכו' וכו'.

אפשר לענות ולהסביר מדוע שגרת נשיאת פלאפון אינה נכללת בהשתדלות לפיקוח נפש (כפי שכבר הסבירו ושכנעו, ובמיוחד הרב @מתאהב על ידך ), אבל אני לא אוהב את ההיתממות הזו, כאילו חילול שבת לצורך פיקו"נ זו אגדה
 
 

nls

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
קצת בדרך צחות
אולי י"ל דהוי טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך דבר המותר, כיוון דמחזיק את הפלאפון לצורך פיקוח נפש.

אם כבר הגעת לשם, תמשיך עוד קצת... :)
הלא כלי שמיועד להצלת נפשות חשיב כלי היתר, כמו שכתבו הפוסקים לענין טלטול מחט בשבת, ומכשרים רפואיים בבתי חולים, שהגדרתם ככלי היתר ולא כלי שמלא"ס לצורך גופו. ויש פוסקים שאף הגדירו מחמת כך כלי נשק ככלי היתר, מלבד מה שמטיל יראה.

סכין של מילה לא זכור לי שיש מי שאומר שהוא כלי שמלאכתו להיתר כי מצווה למול בשבת
 

נדיב לב

משתמש ותיק
nls אמר:
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
קצת בדרך צחות
אולי י"ל דהוי טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך דבר המותר, כיוון דמחזיק את הפלאפון לצורך פיקוח נפש.

אם כבר הגעת לשם, תמשיך עוד קצת... :)
הלא כלי שמיועד להצלת נפשות חשיב כלי היתר, כמו שכתבו הפוסקים לענין טלטול מחט בשבת, ומכשרים רפואיים בבתי חולים, שהגדרתם ככלי היתר ולא כלי שמלא"ס לצורך גופו. ויש פוסקים שאף הגדירו מחמת כך כלי נשק ככלי היתר, מלבד מה שמטיל יראה.

סכין של מילה לא זכור לי שיש מי שאומר שהוא כלי שמלאכתו להיתר כי מצווה למול בשבת

בסכין של מילה מלבד שהמבי"ט והמהרש"ל כתבו שכל שיש לו מילה מזומנת בשבת לא חשיב הסכין מוקצה, ועיין עוד בחזו"א סימן מג סק"ז מה שכתב בטעם הדבר דל"ח בסתמא כלי היתר וז"ל: "איזמל לא מיקרי כלי עומד למלאכה כל שאין תינוק מזומן למול מפני שאין הזדמנות מלאכתו מצויה כלל" עיי"ש. בכל מקרה מכשירים רפואיים בבית חולים וכיו"ב כתבו הפוסקים דחשיב מזומן לשימוש היתר [מחמת פיקו"נ] ולכן חשיב כלי שמל"ה. ומטעם זה ביפר של אנשי הצלה חשיב כלי שמל"ה.
 

nls

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
nls אמר:
נדיב לב אמר:
אם כבר הגעת לשם, תמשיך עוד קצת... :)
הלא כלי שמיועד להצלת נפשות חשיב כלי היתר, כמו שכתבו הפוסקים לענין טלטול מחט בשבת, ומכשרים רפואיים בבתי חולים, שהגדרתם ככלי היתר ולא כלי שמלא"ס לצורך גופו. ויש פוסקים שאף הגדירו מחמת כך כלי נשק ככלי היתר, מלבד מה שמטיל יראה.

סכין של מילה לא זכור לי שיש מי שאומר שהוא כלי שמלאכתו להיתר כי מצווה למול בשבת
 
בסכין של מילה מלבד שהמבי"ט והמהרש"ל כתבו שכל שיש לו מילה מזומנת בשבת לא חשיב הסכין מוקצה, ועיין עוד בחזו"א סימן מג סק"ז מה שכתב בטעם הדבר דל"ח בסתמא כלי היתר וז"ל: "איזמל לא מיקרי כלי עומד למלאכה כל שאין תינוק מזומן למול מפני שאין הזדמנות מלאכתו מצויה כלל" עיי"ש. בכל מקרה מכשירים רפואיים בבית חולים וכיו"ב כתבו הפוסקים דחשיב מזומן לשימוש היתר [מחמת פיקו"נ] ולכן חשיב כלי שמל"ה. ומטעם זה ביפר של אנשי הצלה חשיב כלי שמל"ה.

עדיין אני לא חשוב שזה מיקרי כלי שמלאכתו להיתר, זהו כלי שמאלכתו לאיסור שלא הוקצה מער"ש כיוון שהיה מזומן למצוותו אם היה תינוק משא"כ אם לא היה
 

מחכים

משתמש ותיק
nls אמר:
עדיין אני לא חשוב שזה מיקרי כלי שמלאכתו להיתר, זהו כלי שמאלכתו לאיסור שלא הוקצה מער"ש כיוון שהיה מזומן למצוותו אם היה תינוק משא"כ אם לא היה
מה זה משנה אם מלאכתו לאיסור או להיתר
ברגע שזה לצורך שימוש היתר
(וזה פחות משנה אם מזומן לפניון דבר פיקו"נ דעכ"פ הטלטול אינו לצורך איסור אלא להיתר
 

נדיב לב

משתמש ותיק
nls אמר:
נדיב לב אמר:
nls אמר:
סכין של מילה לא זכור לי שיש מי שאומר שהוא כלי שמלאכתו להיתר כי מצווה למול בשבת
 
בסכין של מילה מלבד שהמבי"ט והמהרש"ל כתבו שכל שיש לו מילה מזומנת בשבת לא חשיב הסכין מוקצה, ועיין עוד בחזו"א סימן מג סק"ז מה שכתב בטעם הדבר דל"ח בסתמא כלי היתר וז"ל: "איזמל לא מיקרי כלי עומד למלאכה כל שאין תינוק מזומן למול מפני שאין הזדמנות מלאכתו מצויה כלל" עיי"ש. בכל מקרה מכשירים רפואיים בבית חולים וכיו"ב כתבו הפוסקים דחשיב מזומן לשימוש היתר [מחמת פיקו"נ] ולכן חשיב כלי שמל"ה. ומטעם זה ביפר של אנשי הצלה חשיב כלי שמל"ה.

עדיין אני לא חשוב שזה מיקרי כלי שמלאכתו להיתר, זהו כלי שמאלכתו לאיסור שלא הוקצה מער"ש כיוון שהיה מזומן למצוותו אם היה תינוק משא"כ אם לא היה

אם הבנת מה שכתבתי אזי לא ברור מה רצונך לטעון.
הבאתי את דברי החזו"א שסכין מילה אף לשי' דחשיב בשבת שמוזמנת לפניו ככלי היתר, אבל לא חשיב בסתמא "שאין הזדמנות מלאכתו מצויה כלל".

והפוסקים שהחשיבו ביפר, וכן מכשירים רפואיים בבתי חולים ככלי שמלאכתו להיתר, זה משום דחשיב מזומן. והדברים פשוטים.
 

שניאור

משתמש ותיק
nls אמר:
עדיין אני לא חשוב שזה מיקרי כלי שמלאכתו להיתר, זהו כלי שמאלכתו לאיסור שלא הוקצה מער"ש כיוון שהיה מזומן למצוותו אם היה תינוק משא"כ אם לא היה
כמדומני שהנקודות הכסף בהל' מילה [סי' רס"ו] כתב שסכין של מילה הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אלא שהט"ז והמג"א חלקו עליו, וכן נקטו רוב הפוסקים אחריהם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
באלפים אמה לכו"ע דרבנן. ואף בי"ב מיל מחלוקת ראשונים. מ"מ אינו כמלאכה שחייב עליה בסקילה, אלא במלקות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שניאור אמר:
nls אמר:
עדיין אני לא חשוב שזה מיקרי כלי שמלאכתו להיתר, זהו כלי שמאלכתו לאיסור שלא הוקצה מער"ש כיוון שהיה מזומן למצוותו אם היה תינוק משא"כ אם לא היה
כמדומני שהנקודות הכסף בהל' מילה [סי' רס"ו] כתב שסכין של מילה הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אלא שהט"ז והמג"א חלקו עליו, וכן נקטו רוב הפוסקים אחריהם.

הצעת הדברים בדין טלטול סכין של מילה.

בדין טלטול סכין של מילה כתב המהרי"ל (מנהגים הלכות יום טוב אות מה) וז"ל: מילה ביום טוב, אמר מהר"י סג"ל מיד כשנימול הנער יסירו כל צרכי המילה מידם דשוב נחשבים מוקצה מאחר דאין עוד צורך בהן. וגם המוהל לא יטול האיזמל מתוך החול שהשליך שם עם הערלה עיי"ש. הרי המהרי"ל הורה להניח את כל צרכי המילה מיד, ויניח את האיזמל יחד עם הערלה, ואחרי המצווה חזר להיות מוקצה.
ואילו המהרש"ל בשו"ת סימן מ' חלק על דבריו וז"ל שאלה האיזמל שמלין בו בשבת אי שרי לטלטלו או להצניעו מיד אחר המילה כי נמצא כתוב בדרשות מהרי"ל שנהג בו איסור. תשובה: יראה דשרי לטלטלו או להצניעו אף על גב היכא דליכא מילה בוודאי אסור לטלטלו משום מוקצה דחסרון כיס כמו סכינא דאושכפי דמודה בה רבי שמעון דאסור מ"מ הכא שרי דהא מסקינן בפרק אין צדין כ"ו: ללישנא בתרא דהילכתא כוותיה דאין מוקצה לחצי שבת דמאחר שהיה מוכן בין השמשות אף על גב דאידחי אחר כך מ"מ היכא דחזר ואיתחזי שרי כ"ש זה שלא הודחה כלל אלא שנעשה בו מלאכתו.
והרמ"א יורה דעה סימן רסו סעיף ב פסק כדברי המהרש"ל וז"ל: מותר לטלטל האיזמל לאחר המילה להצניעו בחצר המעורב, אף על גב דאינו צריך לו עוד באותו שבת, דהא לא הוקצה בין השמשות מאחר דהיה צריך לו באותו שבת עיי"ש.
מאידך הט"ז שם ס"ק א כתב: נ"ל מבורר לאיסור וראיה ברורה מתלמוד ערוך פ"ק דביצה דף י"א תנא ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו פירוש התם קאי על עלי שמלאכתו לאיסור לכתוש במכתשת ואפילו הכי מתירין ב"ה לקצב עליו בשר לצורך י"ט ועל זה אמר דאחר שעשה בו צורך י"ט אסור לטלטלו, ומ"ש רש"ל דאין מוקצה לחצי שבת אינו ענין לזה דהך אין מוקצה לחצי שבת הוא בפרק אין צדין דף כ"ו בענין שיהיה ראוי בבין השמשות וביום השבת אידחי וחזר ונעשה ראוי דאין איסור מוקצה בזה מה שאין כן כאן שמתחילה בבין השמשות לא היה עליו שם ראוי אלא לעשות צורך יום טוב ולא אחר כך ... וגם בשופר של ר"ה אחר התקיעה כתב רש"ל שם שראה שנהגו איסור לטלטלו אח"כ ותמה הוא ע"ז שם שהרי ראוי לתקוע בו כל היום ולפי מה שכתבתי ניחא שהרי גם העלי והשפוד שרי לעשות בהם צורך י"ט פעם שנית אם ירצה ואפ"ה אסור כל שאינו לצורך יום טוב וה"נ דכותיה שאין לטלטל השופר אם הוא שלא לצורך תקיעה ע"כ..
כלומר, יש מחלוקת כיצד להגדיר את היתר הטלטול והשימוש בעלי, בסכין המילה, ובשופר. האם הסכין מוקצה, אלא שיש היתר, במקרה של מילה ושופר שיש חיוב זמני באמצע השבת או היו"ט לעשות בו את צורך – היום וכך דעת הט"ז, או שמא מכיוון שיש בו צורך יו"ט הוא מותר בטלטול, ורק לאחר השימוש היתר זה נעלם, ולפיכך, מצד אחד, אסור לטלטלו, אך מצד שני, אין עליו שם מוקצה וכך דעת המהרש"ל והרמ"א.
והנה לגבי סכין המילה הט"ז מביא היתר אחר, ופוסק בדרך ביניים – וז"ל ב"י בשם רבינו ירוחם בשם הרמב"ן דמותר לטלטלו אחר המילה דמאחר שטלטל בהיתר מחזירו לאיזה מקום שירצה כו' נראה טעמו דאי היה צריך להשליך האיזמל אחר כך ויהיה אבוד ודאי מימנע ולא מהיל, וזה עדיף טפי מהנך ג' דברים שאמר עולא שהתירו סופן משום תחילתן ע"כ נראה דלא התיר הרמב"ן אלא להצניעו אח"כ באותו חדר שמל שם כדי שלא יהיה אבוד אבל לא למקום אחר מטעם שאמרנו כיון שסגי בלאו הכי, ואפילו לפני המילה אין לטלטלו בחנם כל שאינו לצורך המילה כנלע"ד ע"כ. כלומר, אמנם מצד הדין אסור לטלטל את הסכין אחרי המילה, שהרי הוא מוקצה. אך אם מוהל יידע שעליו להשליך את הסכין ברגע שמסיים את המילה, הוא עלול להימנע מלמול לכתחילה. לכן התירו לו להצניע את הסכין בצורה מסודרת אחרי המילה. אך אין זה מתיר לטלטל אותו לכל מקום שירצה. מאידך הגר"א שם יו"ד ס"ק ג נקט כדברי המהרי"ל. הובא בחוט שני. וראה בחזון איש סימן מג ס"ק ז מה שכתב לבאר בדבריו. והמ"ב סימן שי ס"ק טו הכריע כדי' הט"ז אבל בדיעבד כתב שיש לסמוך על הרמ"א. ועיין מש"כ בחוט שני פרק מב אות ב.

דיון דומה נמצא גבי טלטול עלי ביום טוב אם מותר לטלטלו לאחר שימושו. בסוגיה מסכת שבת דף קכ"ג ע"א דנים אודות המשנה והברייתא ממסכת ביצה דף י"א ע"א בה בית הלל מתירים לטלטל עלי כדי לקצב עליו בשר לצורך שמחת יום טוב, אך מודים לבית שמאי שלאחר השימוש אסור לטלטל אותו עוד, מכיוון שהעלי מוקצה מחמת חסרון כיס. לפנינו מצב הלכתי מורכב. מצד אחד, ישנו היתר מיוחד לטלטל את החפץ לצורך שמחת יום טוב. מצד שני אחר השימוש חל איסור טלטול מחדש. והנה הבאנו את שיטות האחרונים בדין טלטול סכין מילה אחר שמל. ולכאורה מסוגית עלי מבואר לאחר שקצב עליו בשר אסור לטלטלו וצ"ב במה שונה מסכין של מילה שפסק הרמ"א שמותר לטלטלו לאחר המילה וזו הערת הט"ז יו"ד סימן רסו סק"א, והמג"א או"ח סימן של"א סק"ה. ובהגהות הגר"א יו"ד שם פסק כדברי המהרי"ל. והוכיח כן מתוספתא סוף פ"ב סוכה וירושלמי ספ"ג דמבואר דהיו מניחין הלולב מיד בגמר המצוה, וכבר העיר כן במג"א או"ח של"א סק"ה ומה"ט אסר ליטול הסכין בגמר המילה ודימה זה לפירות שהיו ראויין ביה"ש ונעשו אינן ראויין. ועיין חזו"א יו"ד סי' ריז בהשמטות להלכות מילה סק"ד הביא ד' הגר"א וביאר דס"ל "דאיזמל לא מיקרי כלי עומד למלאכה כל שאין תינוק מזומן למול, מפני שאין הזדמנות מלאכתו מצויה כלל וחשיב כאבן" עיי"ש.

והנה הש"ך בנקודות הכסף כתב ליישב דברי הרמ"א והמהרש"ל מקושית הט"ז והמג"א וז"ל: ולא קשה מידי דעלי שקצב עליה בשר שאני דמלאכתו לאיסור א"כ מיד שפסק מלקצוב עליה בשר הרי מלאכתו לאיסור, וגם לא היה בין השמשות מתוקן לכך שהרי אין מלאכתן לכך, ושפוד שצלו בו בשר נמאס והרי מוצקה מחמת מיאוס עכ"ל. וראה עוד באליהו רבה סימן שלא סק"ה כתב וז"ל והראיות שהביאו הט"ז ומ"א מעלי ומשפוד יש לדחותן דשאני סכין מילה שמוכן לטלטלו ויודע מאתמול שצריך בודאי לכך עיי"ש.
ולפ"ז י"ל בדעת הרמ"א ומהרש"ל שכיון "שבשבת המילה" סכין זה עומד לתשמיש של היתר למול תינוק בזמנו, הרי הוא נהפך לכלי שמלאכתו להיתר גרידא שלא שייך בו מוקצה מחמת ח"כ כיון דאינו מקצה אותו מתשמישו של היתר, וה"ה ככלים יקרים ביותר שעדיין עומדים לעיקר מלאכתם ולא שייך שיחול עליהם שם מוקצה מח"כ. וכך כתב הנהר שלום או"ח סימן ש"י אות ב בדעתם, דנחשב הסכין כלי שמל"ה גרידא כשחל מילה בשבת ומותר בטלטול אפילו מחמה לצל. וראיה לדבריו ממה שהתיר הרמ"א לטלטלו כדי להצניעו, ואילו היה נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור הו"ל לאסור דהוי כטלטול כלי שמל"א מחמה לצל.
[אמנם עדין צ"ב מפני מה התיר הרמ"א דוקא להצניעו ולא התיר אחר המילה לטלטלו אף בחינם דסו"ס הוי כלי שמלאכתו להיתר. וראיתי בספר שבות יצחק פ"א אות ה' כתב לבאר דהרמ"א הסתפק אם שייך מוקצה מחמת ח"כ בכלי שמל"ה ולכן התיר עכ"פ להצניע הסכין, דלהצניעו מותר אפילו אם שייך מוקצה מחמת ח"כ אף בכלי שמל"ה כשם שודאי מותר לטלטלו לצורך תשמישו המיוחד לו כמו"כ מותר לסלקו ממקומו לאחר השימוש ולהצניעו במקומו. וראה עוד מה שהביא ראיה לדבר בשם הגריש"א, מדרבי נחמיה עיי"ש. ובאמת לעיל הבאנו מש"כ בספר מנורה הטהורה סימן שח סק"א שאף שכלי שמלאכתו להיתר אינו אסור מחמת חסרון כיס, זהו דווקא למלאכה העיקרית שלו או מחמה לצל, אבל למלאכת היתר אחרת אסור כיון שמקצה דעתו מזה]
ובדעת הסוברים דסכין של מילה נחשב מוקצה מחמת ח"כ גם בשבת המילה ולא הותר לטלטלו אלא לצורך המצוה דוקא ולאחר מצות המילה חוזר לאיסורו צ"ל דכיון דהשימוש של היתר הוא "מוגבל" לשעת המילה דווקא, וחוץ משעת המילה בודאי מקצהו לגמרי מכל תשמיש שלא יתקלקל וכשאר שבתות, עדיין שם מוקצה מח"כ עליו, שהרי כל משך היום אינו עומד לכלום. ולפ"ז סכין של שחיטה ביו"ט דינו ככלי שמלאכתו להיתר במשך כל היום ואין תשמישו מוגבל. וכך מבואר בשמירת שבת כהלכתה פ"כ הערה נ בשם הגרש"ז אויערבך וז"ל: י"ל דסכין של שחיטה ביו"ט מותר לטלטלה שהרי עצם השחיטה מותרת בו ביום כמבואר סימן תצה ולא דמיא לסכין של מילה שדנו בה האחרונים דמותר לו לטלטל את הסכין רק למילה בזמנה של בו ביום, משא"כ בסכין של שחיטה הרי מותר לשחוט ביו"ט כמה שירצה, והוא היתר גמור. אמנם בדברי המאירי כח: ד"ה שפוד שצולין לענין שפוד ביו"ט דכיון דבשבת אסור לצלות, גם ביו"ט חשיב ככלי שמלא"ס ואסור מחמה לצל. עיי"ש.
[והנה לפי דברי המאירי דס"ל כיון שלעניין שבת הוא כלי שמלאכתו לאיסור נשאר עליו גדר זה גם לגבי יום טוב יש לדחות מה שהיה אפשר לדייק בדעת רעק"א שכתב בדרוש וחידוש (ביצה ב: ד"ה גמרא גבי) על מוקצה מחמת חסרון כיס ביום טוב והביא לכך כדוגמא סכין של שחיטה וסכין של מילה. ומשמע דס"ל שדין מוקצה מחמת חסרון כיס שייך גם בכלי שמלאכתו להיתר, שהרי סכין של שחיטה הוא כלי שמלאכתו להיתר ביום טוב. אמנם לאור דברי המאירי הנ"ל לעולם אפשר דמודי רעק"א בכלי שמל"ה דלא הוי משום חסרון כיס, ומ"מ בסכין שחיטה אסור ביו"ט כיון שלעניין שבת הוא כלי שמלאכתו לאיסור נשאר עליו גדר זה גם לגבי יום טוב]
ובהכרעת פלוגתת האחרונים גבי סכין של מילה. פסק המ"ב לקמן סימן ש"י ס"ק טו כדברי הט"ז דאסור לטלטל סכין מילה אחר שסיים למול, דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. ומ"מ בדיעבד אם הניח מידו ויש חשש שיגנב יש לסמוך על הרמ"א והש"ך דסברי דמותר לטלטלו אחר המילה עיי"ש. וראה עוד מש"כ בבה"ל רס"ו סי"ב עיי"ש.
והנה הגדרת עלי אם חשיב מוקצה מחמת ח"כ או כלי שמלאכתו לאיסור, תלויה בסוגיות. הנה לפי רבה קכג. משמע דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס ומותר להשתמש ביו"ט משום שמחת יו"ט. אולם לדעת רבא שם קכג: דנחשב לכלי שמלאכתו לאיסור אם כן בכלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס אפשר דליכא היתר להשתמש בו ביו"ט מטעם שמחת יו"ט, דהא אליבא דרבא ליכא ראיה מעלי דמקילים ביו"ט משום שמחה.
ונחלקו בזה המג"א והביה"ל, הנה המשנה ברורה סימן תצט ס"ק יט גבי טלטול עלי כתב וז"ל: מותר לטלטלו - כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור לעיל בסימן ש"ח סעיף ג' שמותר לטלטלו לצורך גופו (דהיינו לעשות בו מלאכה המותרת) או לצורך מקומו ודעת מג"א דאפילו היה העלי מוקצה מחמת חסרון כיס כגון שמקפיד על העלי מלהשתמש בו בדבר אחר שלא יתקלקל דבכגון זה אסור בכל מקום הכא שרי משום שמחת יו"ט ועיין ביאור הלכה עכ"ל. ובביאור הלכה ד"ה אלא כתב שם וז"ל: אלא שמלאכתו לאיסור - עיין מ"ב מ"ש בשם מג"א. ומ"מ אינו מוכרח דלפי הכרעת השו"ע דאף לאחר שקצב מותר לעשות בו מלאכה וכאוקימתא דרבא בשבת קכ"ג ע"ב ובדף קכ"ד א"כ אפשר דלסברא זו לא מקילינן ביו"ט יותר מבכל מקום וכן מורה סתימת הרמב"ם שהשמיט להאי דינא לגמרי בה' יו"ט וסמך עצמו אכללי דינים שכתב בדין כלים שמלאכתם לאיסור בה' שבת ומשום דלא מקילינן הכא טפי מבכל מקום וכן מצאתי בספר חמד משה שמפקפק בזה וכן משמע לכאורה מלשון הרשב"א בעבוה"ק סוף שער ב' וז"ל נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ואע"פ שמלאכתו לאיסור שכל הכלים אע"פ שמלאכתן לאיסור נטולין לצורך גופן ולצורך מקומן חוץ מאותן שמנו חכמים שמיחדן ומקצן למלאכתן מפני חסרון כיס עכ"ל ומשמע שגם בדין עלי אסור במקום שיש חסרון כיס וצ"ע לדינא:
 

ששמואל

משתמש ותיק
מקדש שביעי כל שביעי אמר:
ששמואל אמר:
מה שיכול לחזור זה מצד תחומין.
אבל לחזור ברכב ???? שכולל עשרות חילולי שבת דאורייתא ??? שיחזור ברגל !!!!

תחומין דאורייתא
מה שכתבת שכל היוצא להציל חוזר לא פשוט בכלל
בשו"ע תז מבואר שתיקנו שיש להם אלפיים אמה לכל רוח ובתנאים מסויימים - שחוששים להישאר בגלל פיקוח נפש - התירו להם לחזור (עיי"ש ובמשנ"ב, ובסימן שכט ט) 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
משיב דבר אמר:
חייל של הרבי אמר:
הרשו לי לשער, שאם כל היהודים יילכו עם פלאפון בכיס בשבת קודש, זה ודאי יציל חיים מדי פעם. כי פלאפון בהישג יד עוזר להזמין אמבולנס או משטרה בזריזות, וכו'.

אז למה לא מורים הרבנים שכל אחד יילך עם פלאפון בשבת משום פיקוח נפש?

אתה גם מתיר כו'
לא התרתי כלום

נס שעדכנת לפני שבת.... :)
 

מענה לשון

משתמש ותיק
א אידיש קינד אמר:
חייל של הרבי אמר:
הרשו לי לשער, שאם כל היהודים יילכו עם פלאפון בכיס בשבת קודש, זה ודאי יציל חיים מדי פעם. כי פלאפון בהישג יד עוזר להזמין אמבולנס או משטרה בזריזות, וכו'.

אז למה לא מורים הרבנים שכל אחד יילך עם פלאפון בשבת משום פיקוח נפש?

החוז"א היתיר לפעילים לנסוע פ"א בשבת להראות לעולים החדשים שיש עדיין יהודים חרדים (הציונים היו משכנעים אותם שאין חרדים וכו') אולם זה היה רק פעם אחד בשבוע הבא אסר הם, כי מותטב לחלל שבת אחת אבל לא לחלל שבתות, זה כבר הורס את עצם השבת.
 

קשה להאמין למעשיה הזו בלי מקור מוסמך
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
משבט הכהונא אמר:
חייל של הרבי אמר:
אין צורך להתעצבן.
לדעתי פלאפון היא הצלה מצויה יותר
גם אוטו זה הצלה מרובה א"כ כל אחד יסע אם האוטו לביה"כ
ובכלל כל אחד יתנדב להצלה ולכבאות
וגם יהיה לו אייפון שיוכל לעדכן בזריזות

ועוד שרשור של כל מיני חיולול שבת ומוקצא הכל אפשר עד שנאל למה צריך את הקונטרס של הלכות שבת
לא הבנתי מה ההצלה בנסיעה ברכב. אם כבר זו סכנה.
ככל שיותר יתנדבו להצלה וכו' הרי זה משובח.
​​​​​​אפשר לעדכן בזריזות על פלאפון כשר.

ולגוף העניין, אתה מדבר כאילו אין דבר כזה שגרה של חילולי שבת מפני פיקו"נ. יש בתי רפואה, יש צבא, יש מתנחלים שהולכים עם נשק, כונני מד"א והצלה שהולכים עם מירס וכו' וכו'.

אפשר לענות ולהסביר מדוע שגרת נשיאת פלאפון אינה נכללת בהשתדלות לפיקוח נפש (כפי שכבר הסבירו ושכנעו, ובמיוחד הרב @מתאהב על ידך ), אבל אני לא אוהב את ההיתממות הזו, כאילו חילול שבת לצורך פיקו"נ זו אגדה
בקיצור לא האריך 
נכון מחללים שבת לצורך ספק פיקוח נפש 
אבל לא מבטלים השבת משום זה
וידוע מה שאמר החזו"א בענין הצלת העכו"ם
בקיצור יש חילול שבת ויש ביטול שבת
 
 

nls

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
א אידיש קינד אמר:
חייל של הרבי אמר:

החוז"א היתיר לפעילים לנסוע פ"א בשבת להראות לעולים החדשים שיש עדיין יהודים חרדים (הציונים היו משכנעים אותם שאין חרדים וכו') אולם זה היה רק פעם אחד בשבוע הבא אסר הם, כי מותטב לחלל שבת אחת אבל לא לחלל שבתות, זה כבר הורס את עצם השבת.

קשה להאמין למעשיה הזו בלי מקור מוסמך

בגדול אתה מאוד צודק, אבל ספציפית במקרים הללו עם החזו"א והיישוב החרדי, שמעתי במו אזניי מתלמידי החזו"א בעצמם שהורה כן כמה פעמים. בעיקר בנושא של שירות לאומי לבנות
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משבט הכהונא אמר:
חייל של הרבי אמר:
בקיצור לא האריך 
נכון מחללים שבת לצורך ספק פיקוח נפש 
אבל לא מבטלים השבת משום זה
וידוע מה שאמר החזו"א בענין הצלת העכו"ם
בקיצור יש חילול שבת ויש ביטול שבת
לא ידעתי שיש עבירה רביעית שהיא בייהרג ואל יעבור ושמה "ביטול שבת" (האמת שלא ידעתי בכלל שיש עבירה כזו. אני מכיר רק חילול שבת).
 
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
משבט הכהונא אמר:
חייל של הרבי אמר:
בקיצור לא האריך 
נכון מחללים שבת לצורך ספק פיקוח נפש 
אבל לא מבטלים השבת משום זה
וידוע מה שאמר החזו"א בענין הצלת העכו"ם
בקיצור יש חילול שבת ויש ביטול שבת
לא ידעתי שיש עבירה רביעית שהיא בייהרג ואל יעבור ושמה "ביטול שבת" (האמת שלא ידעתי בכלל שיש עבירה כזו. אני מכיר רק חילול שבת).
אינה עבירה בפנ"ע אלא סעיף בהל' שבת שלא מבטלים את כל השבת ומרוקנים אותה מתוכן מפני ספק פיקו"נ שאינו לפנינו.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
השפל באמת אמר:
חייל של הרבי אמר:
משבט הכהונא אמר:
בקיצור לא האריך 
נכון מחללים שבת לצורך ספק פיקוח נפש 
אבל לא מבטלים השבת משום זה
וידוע מה שאמר החזו"א בענין הצלת העכו"ם
בקיצור יש חילול שבת ויש ביטול שבת
לא ידעתי שיש עבירה רביעית שהיא בייהרג ואל יעבור ושמה "ביטול שבת" (האמת שלא ידעתי בכלל שיש עבירה כזו. אני מכיר רק חילול שבת).
אינה עבירה בפנ"ע אלא סעיף בהל' שבת שלא מבטלים את כל השבת ומרוקנים אותה מתוכן מפני ספק פיקו"נ שאינו לפנינו.
לגבי גדרי פיקו"נ שאינו לפנינו, כבר נידון כאן, ולא על זה דיברתי.
דיברתי על מה שכתב הרב @משבט הכהונא שלא מבטלים את השבת מפני פיקוח נפש. דבר שאיני מכיר לו מקור.
גם לגבי מה שאתה כתבת, אנא הבא מקור כלשהו שיש חילוק בין ביטול השבת וריקונה מתוכן, לבין חילול שבת.
 
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
מקדש שביעי כל שביעי אמר:
גם אם אין צריכים אותו שוב, הרי נפסק שכל היוצא להציל חוזר, דאלכ נמצאת מכשילן לעתיד לבוא.

ובזה לא הבנתי למה יש מקומות שהמתנדבים שיוצאים לקריאות בשבת, מחכים לכוח שבת שיבוא להחזיר אותם, הרי ההלכה היא שחוזרים
חס ושלום
לא נאמר נמצאת מכשילן רק באיסור דרבנן
אבל באיסור דאו' אי אפשר להתיר מכח זה שיעשו ולא יכשלו
זה רק סברא בדרבנן ולא מוזכר אף פעם לגבי דאורייתא
יש בזה מעט סברא בדאו' רק בה"ת שבאמת יגרום פיקו"נ ובשבט הלוי מצרף סברא זו ולא מצאתי לו חבר בזה (בנתיים)
(כעין זה מצינו שהתירו לחלל שבת עבור גוים שלא יהיה נזק אך שם זה נזק ודאי ולא חשש)
 

א אידיש קינד

משתמש ותיק
ערבה אמר:
יש לדון האם בתקופה בה הייתה הוראה להלשין על מניינים שלא שומרים על כללי הבריאות, שאולי אכן היה אפשר להסתובב כל השבת עם פלאפון, דודאי הוי דבר מצוי ושכיח.


זה אינו שאילה חדשה, וכבר דנו בזה גדולי סדום והיתירוהו
 
 

ערבה

משתמש ותיק
א אידיש קינד אמר:
ערבה אמר:
יש לדון האם בתקופה בה הייתה הוראה להלשין על מניינים שלא שומרים על כללי הבריאות, שאולי אכן היה אפשר להסתובב כל השבת עם פלאפון, דודאי הוי דבר מצוי ושכיח.


זה אינו שאילה חדשה, וכבר דנו בזה גדולי סדום והיתירוהו

וכיוון שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך.
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
השפל באמת אמר:
חייל של הרבי אמר:
משבט הכהונא אמר:
בקיצור לא האריך 
נכון מחללים שבת לצורך ספק פיקוח נפש 
אבל לא מבטלים השבת משום זה
וידוע מה שאמר החזו"א בענין הצלת העכו"ם
בקיצור יש חילול שבת ויש ביטול שבת
לא ידעתי שיש עבירה רביעית שהיא בייהרג ואל יעבור ושמה "ביטול שבת" (האמת שלא ידעתי בכלל שיש עבירה כזו. אני מכיר רק חילול שבת).
אינה עבירה בפנ"ע אלא סעיף בהל' שבת שלא מבטלים את כל השבת ומרוקנים אותה מתוכן מפני ספק פיקו"נ שאינו לפנינו.
 

אולי אפשר לומר ביאור אחר, שהיות ומטרת החילול-שבת היתה להציל מקלקול באידישקייט, צריך מאידך גיסא לשקול שאם "מבטלים" את השבת גם זה יביא לרפיון באידישקייט.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
השפל באמת אמר:
חייל של הרבי אמר:
לא ידעתי שיש עבירה רביעית שהיא בייהרג ואל יעבור ושמה "ביטול שבת" (האמת שלא ידעתי בכלל שיש עבירה כזו. אני מכיר רק חילול שבת).
אינה עבירה בפנ"ע אלא סעיף בהל' שבת שלא מבטלים את כל השבת ומרוקנים אותה מתוכן מפני ספק פיקו"נ שאינו לפנינו.
 

אולי אפשר לומר ביאור אחר, שהיות ומטרת החילול-שבת היתה להציל מקלקול באידישקייט, צריך מאידך גיסא לשקול שאם "מבטלים" את השבת גם זה יביא לרפיון באידישקייט.


מכובדי מה זה נוגע?
ואם כוונתך 'קלקול באידישקייט' היינו שישמור שבת ומהטעם המוזכר בגמ' יומא פה: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", הלא רש"י שם כתב בזה הלשון: "טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצות, אמר הקב"ה תבטל המצוה ויחיה זה".
מלבד זו שבגמ' שם נזכר בטעם ההיתר לחלל שבת במקום פיקוח נפש - מדין "וחי בהם ולא שימות בהם", וכך כתבו כמה וכמה מהראשונים.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
תלמיד נאמן אמר:
השפל באמת אמר:
אינה עבירה בפנ"ע אלא סעיף בהל' שבת שלא מבטלים את כל השבת ומרוקנים אותה מתוכן מפני ספק פיקו"נ שאינו לפנינו.
 

אולי אפשר לומר ביאור אחר, שהיות ומטרת החילול-שבת היתה להציל מקלקול באידישקייט, צריך מאידך גיסא לשקול שאם "מבטלים" את השבת גם זה יביא לרפיון באידישקייט.


מכובדי מה זה נוגע?
ואם כוונתך 'קלקול באידישקייט' היינו שישמור שבת ומהטעם המוזכר בגמ' יומא פה: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", הלא רש"י שם כתב בזה הלשון: "טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצות, אמר הקב"ה תבטל המצוה ויחיה זה".
מלבד זו שבגמ' שם נזכר בטעם ההיתר לחלל שבת במקום פיקוח נפש - מדין "וחי בהם ולא שימות בהם", וכך כתבו כמה וכמה מהראשונים.

אני התכוונתי לשער שהחזו"א הסתמך על הנאמר בשו"ע סי' ש"ו סעיף י"ד. אבל כעת אני מאוד מסופק אם אפשר לומר כן. וצ"ע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
נדיב לב אמר:
תלמיד נאמן אמר:
אולי אפשר לומר ביאור אחר, שהיות ומטרת החילול-שבת היתה להציל מקלקול באידישקייט, צריך מאידך גיסא לשקול שאם "מבטלים" את השבת גם זה יביא לרפיון באידישקייט.


מכובדי מה זה נוגע?
ואם כוונתך 'קלקול באידישקייט' היינו שישמור שבת ומהטעם המוזכר בגמ' יומא פה: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", הלא רש"י שם כתב בזה הלשון: "טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצות, אמר הקב"ה תבטל המצוה ויחיה זה".
מלבד זו שבגמ' שם נזכר בטעם ההיתר לחלל שבת במקום פיקוח נפש - מדין "וחי בהם ולא שימות בהם", וכך כתבו כמה וכמה מהראשונים.

אני התכוונתי לשער שהחזו"א הסתמך על הנאמר בשו"ע סי' ש"ו סעיף י"ד. אבל כעת אני מאוד מסופק אם אפשר לומר כן. וצ"ע.

אם בזה הסתפקת הרי כבר נשברו קולמוסין בספרי השו"ת, אם לדמות הצלת הנפש להצלת הגוף.
 

ירמיה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אם תבקשנה ככסף אמר:
ב. בלי קשר אם מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר ורוב תשמישו לאיסור [מח' פמ"ג וביה"ל ריש סימן ש"ח] יש בעיה שעוררו עליה, שע"י טלטול הפלאפון גורמים לשינוי בשדר שמתבטא גם בפועל ברישום הפסים.
והא דבר שאין מתכוין הוא!
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
נדיב לב אמר:
אם תבקשנה ככסף אמר:
ב. בלי קשר אם מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר ורוב תשמישו לאיסור [מח' פמ"ג וביה"ל ריש סימן ש"ח] יש בעיה שעוררו עליה, שע"י טלטול הפלאפון גורמים לשינוי בשדר שמתבטא גם בפועל ברישום הפסים.
והא דבר שאין מתכוין הוא!
 

אם זה פסיק רישיה*, כוונתו לא משנה.
ומחמירים גם בלא איכפת ליה.

*וכך היא המציאות, שטלטול הפלאפון גורם בין רגע לשינוי בתדר.
 
חלק עליון תַחתִית