בענין חטאת הלווים (בהעלותך)

בן ישיבה

משתמש ותיק
ופר שני בן בקר תקח לחטאת (במדבר ח', ח')
וברש"י מה תלמוד לומר שני לומר לך מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת, ובזו יש סמך לדבריו בתורת כהנים, ואומר אני שהוראת שעה היתה ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודה זרה, עם פר העולה,
ומקור הדברים הוא בהוריות דף ה' ע"ב ו' ע"א, ובתו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק ג',
והנה מצינו בפרים ושעירים הנשרפים דמתן דמן בפנים על מזבח הפנימי ונשרפים בחוץ,
ולא נתבאר בפר החטאת כאן האם גם בזה היה מתן דם בפנים ונשרף בחוץ, ורש"י כאן שכ' שהוא משום עבודה זרה לכאו' הוי דינו כשעיר עבודה זרה, שמתן דמו בפנים ונשרף בחוץ,
אלא דיעו"ש במס' הוריות שהביאו כיוצא בו אמר רבי יוסי הבאים מהשבי הגולה וכו' דתניא ר' יהודה אומר על עבודת כוכבים הביאום ואמר ר' יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו, וכו', ולכאו' משמע דאותם שעירי חטאת שהביאו בימי עזרא אותם באו משום עבודה זרה, ואותם היו כשעירי עבודה זרה שמתן דמם בפנים וכמש"כ רש"י שם בהוריות, אך על פר חטאת הלויים לא הוזכר כלל שבא משום עבודה זרה,
ויעו' תו"כ רבי יהודה אומר על עבודה זרה הביאום, ובפי' הראב"ד שם לא פליגי מידי אלא טעמא קאמר מה טעם לא נאכלו מפני שעירי ע"ז ושעירי ע"ז ילפינן לקמן בפ' צבור שהן בשריפה אבל האי דלויים הוראת שעה היתה, 
הרי שמשמע בדבריו דשעירי חטאות דבימי עזרא הוי שעירי עבודה זרה, אבל פר חטאת דלויים אינו משום עבודה זרה אלא הוראת שעה,
ויש לעיין בזה,

ואי נימא כמשמעות הגמ' בהוריות ומשמעות ל' הראב"ד, דאכן פר החטאת דלויים אינו משום עבודה זרה (ודלא כמשמעות פירש"י עה"ת), יל"ע האם אכן היתה מתן דמים בפנים או אפשר דהוי כעולה ומתן דמים בחוץ, וא"כ לא נשרף בחוץ כי אם כליל תקטר על המזבח וכעולה,
אלא דיל"ע מה נעשה עם העור דהרי עולה לא הקטירו את העור ויש דין של הפשט וניתוח, האם בפר חטאת הלויים גם נאמר דין זה או כליל תקטר עם העור, 
וכן יל"ע בזה דמו"ר הגרמ"ד הלוי הוכיח דבעולה אף דנאמר בה כליל תקטר, מ"מ נאמר בזה גם דין הקטרת אימורין, וא"כ יל"ע אם גם בפר חטאת הלויים נאמר דין זה,
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
לא נתבאר אם היה מתן דם בפנים.
ממה שכתב רש"י אצל חטאת אהרן בשמיני למלואים: 'לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת אֶלָּא זוֹ וְשֶׁל מִלּוּאִים', יש לשמוע כי חטאת הלוים חטאת פנימית היתה.
 ​
 

אבי חי

משתמש ותיק
חו"ב הוריות - ו' א' אף חטאת לא נאכלת, לכאורה נראה דר''ל שתהא חטאת פנימית שאינה נאכלת, אבל אין הכונה שבכאן גם חטאת חיצונה דינה בשריפה, דהא בסמוך בקראי דיחזקאל נמי אמרינן הכי מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת, והתם מפרשינן דעל ע''ז שעשו בימי צדקיה הביאום, ושעירי ע''ז הם פנימיים כדיליף זבחים ל''ט ב', ודכוותה יש לפרש גם כאן, וכדאמרינן נמי כיוצא בו.

הגריא גריינימן.PNG
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
חו"ב הוריות - ו' א' אף חטאת לא נאכלת, לכאורה נראה דר''ל שתהא חטאת פנימית שאינה נאכלת, אבל אין הכונה שבכאן גם חטאת חיצונה דינה בשריפה, דהא בסמוך בקראי דיחזקאל נמי אמרינן הכי מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת, והתם מפרשינן דעל ע''ז שעשו בימי צדקיה הביאום, ושעירי ע''ז הם פנימיים כדיליף זבחים ל''ט ב', ודכוותה יש לפרש גם כאן, וכדאמרינן נמי כיוצא בו.

הגריא גריינימן.PNG
אכן בפשוטו היה נראה כמש"כ,
וכן משמע ברש"י עה"ת שאכן כ' שבא על ע"ז, וא"כ אכן הוי כשעיר ע"ז וכחטאת הפנימית,
אך מל' הראב"ד בתורת כהנים שכ' דדברי ר' יהודה דעל עבודה זרה בא היינו רק אהא דבימי עזרא אבל חטאת הלויים הוי הוראת שעה, א"כ לכאו' פי' דזה אינו משום עבודה זרה כי אם הוראת שעה, ואינו כהא דבימי עזרא,
אך לא פי' אם מה שלא נאכל הוא משום דהוי כחטאות הפנימיות או הוא הוראת שעה אף בחיצוניות להקטירו כליל,
ומה שהעלה משום מה שנאמר כיוצא בו אכן חשבתי מיד על כך, אך באמת אפשר דכיוצא בו הוא על עצם הדרשה דמצינו חטאת שנקרא עולה ודומה לעולה, שאינו נאכל, אך לא מוכרח שהוא אותו דין כחטאת שהביאו בימי עזרא, דהרי הא פשיטא שמצינו חטאות הפנימים דנשרפות, ולא הביאו כיוצא בו מחטאות הפנימיות, אלא הביאו כיוצא בו, מהא דבימי עזרא דשם מצינו דילפי' לה מהא דדמי לעולה, וא"כ הכי נמי מהא דהתורה כתבה שני דדמי לעולה שאינו נאכל, אך מה הדין באותו חטאת יתכן כי אינו כאותו דבימי עזרא דהרי שם על עבודה זרה בא, 
ובאמת יעו' בעזרא שם בפירש"י ועוד שגם שם כתבו דהוי הוראת שעה, 
ויל"ע בכל זה,

ובאמת יש עוד להאריך בזה מהא דפרשת שמיני גבי עגל החטאת דהיה חטאת חיצונה, והקריבו את האימורים על המזבח והשאר שרפו מחוץ למחנה, וכן מצינו בפר החטאת במילואים בפר' צו',
וא"כ מצינו חטאת חיצונה שנשרף כולו, אך לא כעולה שנשרף כעולה שנשרף על גבי המזבח, אל האימורים על המזבח והשאר מחוץ למחנה, ויעו' רש"י פרשת שמיני שכ' שלא מצינו חטאת חיצונה נשרפת רק אלו, 
וא"כ יל"ד לגבי פר החטאת בלויים, בפרשתינו, האם היתה חטאת חיצונה ונשרפה בחוץ, אך לכאו' לפמש"כ רש"י בפר' שמיני אין לומר כן שהרי כ' שרק מילואים ובפר' שמיני נמצינו חטאת חיצונה נשרפת, וא"כ בהא דפר חטאת הלויים לכאו' לא הוי הוי כמילואים, ואי נימא דעל עבודה זרה בא א"כ הוי חטאת פנימית, אך לפי משמעות לשון הראב"ד, לכאו' אפשר עוד דהוי חטאת חיצונה אך לא נשרף בחוץ כחטאת מילואים, אלא נשרף על גבי המזבח וכעולה, והוא חידוש ויל"ד בזה,

ומה שהעלה דבעלי התוס' נחלקו בזה אשמח מאד אם תעלה מראה מקום לד' התוס'
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
שוב נזכרתי בדברי הגמרא ריש כל התדיר שאמרו דחטאת זו לא לכפרה באה, וא"כ משמע דלא בא על עבודה זרה,
דבגמ' שם הק' אהא דאמרו דדם חטאת קודם לדם עולה משום דדם חטאת מכפרת, והק' דתינח מתנה ראשונה מתנה ראשונה דמכפרת אך שאר המתנות עולה תקדים, ומשני דהכי בחטאת הלויים מצינו דדם חטאת קדים על אף שאינה מכפרת, אלא משום דשם חטאת הוי, עיי"ש,
וא"כ משמע לכאו' דהכי לא הוי משום עבודה זרה דהרי אמרו שם דלא מכפרא
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הר' @משה נפתלי שלח לי באישי כי התוספות חדשות על התורת כהנים שם כתבו כי בפר חטאת הלויים אכן זריקת דמה בפנים וכחטאות הפנימיות, וא"כ שריפתן בחוץ כחטאות הפנימיות,
ואין הספר תחת ידי אשמח אם אחד יכול לעלות בזה את התוספות החדשות הנ"ל
 

אבי חי

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
ומה שהעלה דבעלי התוס' נחלקו בזה אשמח מאד אם תעלה מראה מקום לד' התוס'
בדר"כ כוונתו לפירושי בעלי התוס' עה"ת, כגון מושב זקנים דעת זקנים הריב"א פענח רזא וכו'
ואעתיק מה שמצאתי מדבריהם בהודעה הבאה בעזה"י. כאן אעתיק דברי האחרונים מפרשי רש"י.

ז"ל הר"א מזרחי: מה ת״ל שני. בת״כ דתניא רבי שמעון אומר מת״ל ופר שני אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא יכול תהא נאכלת חטאת הלוים תלמוד לומר ופר שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת פירוש אף על גב דמדינא היא נאכלת שהרי חטאת זו חטאת חיצונה היא דומיא דפר חטאת של מלואים שאף זו של מלואים היא שבה נתחנכו הלוי׳ לעבודת הכהנים ומה שכתב בפר׳ שמיני לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים ואלו של לוים לא הזכיר הוא משום דאף זו בכלל מלואים היא מכל מקום הוראת שעה היתה שתשרף ולא תאכל ומה שכתב רש״י ז״ל ואומר אני הוראת שעה היתה ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודת כוכבים עם פר העולה ולא אמר ג״כ ועוד שהיה להם שיאכלוה מאחר שהיה חיצונה שהחיצונה נאכלת תמיד חוץ מחטאת שמיני ושל מלואים אלא שהוראת שעה היתה לאו למימרא דוקא בענין זה שהביאו פר במקום שעיר היתה ההוראת שעה ולא במה שנשרפה ולא נאכלה אלא אשום דכתיב לעיל ובזו יש סמך לדברי רבי משה הדרשן שאמר לפי שנתנו הלוים כפרה על הבכורות שעבדו עבודת כוכבים הוצרכו להביא פר בן בקר לעולה שהיא קרבן צבור לעבודת כוכבים והוקשה לו לרש״י ז״ל אם כן היה להם להביא שעיר לחטאת לא פר בן בקר לפיכך הוצרך להשיב שהוראת שעה היתה וכן כתב הראב״ד ז״ל בפירוש ת״כ שמה שנשרפ׳ ולא נאכלה הוראת שעה היתה והוצרכתי לכל זה דלא תימא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת לומר שתהא חטאת זו חטאת פנימית שאינה נאכלת ולא חטאת חיצונה שהיא נאכלת:

ומאידך - ז"ל גור אריה למהר"ל - ואומר אני שהוראת שעה היתה וכו׳. וקשה, דבלאו הכי צריכין אנו לומר שהיתה הוראת שעה, שהרי חטאת חיצונה היתה, כדמשמע ״האחד עולה והאחד חטאת״ (ר׳ פסוק יב), דמשמע חטאת היא כשאר חטאת, דסתם חטאת היא חטאת חיצונה. ועוד, דפשיטא דאם היתה חטאת פנימית, פשיטא שאין חטאת פנימית נאכלת, שהרי כל חטאת פנימית נשרפת, ואם כן הוראת שעה היתה, שלא היה להם להביא חטאת חיצונה. ויש לתרץ, דלא מוכח בהדיא דהיתה חיצונה, דשמא פנימית היתה, ומה שהכתוב אומר ״ופר שני״ ׳מה עולה אינה נאכלת אף חטאת זו אינה נאכלת׳, היינו גם כן לומר לך שהיתה חטאת פנימית. ולפיכך לא כתב (רש״י) שהיתה הוראת שעה שהיה החטאת חיצונה. והיינו שכתב רש״י בפרשת שמיני (ויקרא ט, יא) ש׳לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מילואים׳, ולא זכר פר הלוים, אלא דלא מצאנו בהדיא שהיא חיצונה, דשמא פנימית היא, כך נראה:

יש"כ על הדברים הנעימים
 

אבי חי

משתמש ותיק
החזקוני ומנחת יהודה (ריב"א) כאן דימו לפר המילואים

וז"ל בעלי התוס' בשמות כ"ט י"ד

חזקוני: פר״ש לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו. חז״ק. הרי מצינו עגל אהרן בפרשת שמיני, ופר שני של לוים שבפרשת בהעלותך, ושנים עשר צפירי חטאת שבעזרא, ופר לעתיד שביחזקאל, שכולם חטאות חיצונות נשרפות. ויש נותנין טעם למה נשרפו חטאות המלואים וחטאת של שמיני למלואים הואיל והם קרבנותיו של כהן עצמו כמו שמצינו במנחת כהן כליל תהיה (ויקרא ו׳:ט״ז). טעם אחר למה זה נשרף כמו שמפרש הכתוב חטאת הוא – נתינת טעם למה נשרף לפי שבא לחיטוי המזבח, כדכתיב וחטאת המזבח, ולא נגמר החטוי רק בדמים נמצא בשעת השחיטה כאלו לא היה שם עדיין מזבח והוי כאלו יצא לחוץ שאינו נאכל.

מנחת יהודה: תשרף באש – פירש״י לא מצינו חטאת חצונה נשרפת אלא זו עכ״ל. וקשי׳ לחזק׳ הרי מצינו עגל אהרן שבפ׳ שמיני ופר שני של לוים שבפרשת בהעלותך וי״ב צפרי חטאות שבעזרא ופר של עתיד שביחזקאל שכלם חטאות חצונות ונשרפות וי״ל שלפי מה שפי׳ בפ׳ שמיני ניחא שפי׳ שם וז״ל לא מצינו חטאת חצונה נשרפת חוץ מזו ושל מלואים עכ״ל כלו׳ חוץ מזו וכל חטאות שהם של מלואים ופר שני שבפ׳ בהעלותך מלואים היה שכן מלאו ימי הלוים ליכנס לעבודה וגם ציפרי חטאות שבעזרא ופר חטאת של עתיד שביחזקאל מלואים דאמרינן כשם שהקריבו מלואים בימי משה כך הקריבו בימי עזרא וכן עתידים להקריב לעתיד לבא. ובפ״ק דהוריות מתרץ גבי חטאת של עזרא שהוראת שעה היתה ומה שפי׳ רש״י כאן לא מצינו חוץ מזו שהוא של מלואים וכל כיוצא בזה כפ״ח.

קיצור פענח רזא: תשרף באש מחוץ למחנה – פירש״י לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו וקשה דבפ׳ בהעלותך כתיב דפר של לוים נשרף והרי הוא חטאת חיצונה, וי״ל דפנימית היתה גם היא, מכיון שהלוים הביאוהו לחטא ע״ז כפירש״י לקמן בבהעלותך.

וז"ל המזרחי והגור אריה שם [מקופיא נראה דהמזרחי לטעמי', והגור אריה פי' באופ"א]

ר"א מזרחי: תשרף באש לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו. אעפ״י שיש חיצונה אחרת נשרפת חוץ מזו שהוא עגל החטאת שעשה אהרן בשמיני למלואים ורש״י עצמו פירש שם לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים י״ל דאלא זו דהכא פירושו אלא של מלואים שהוא הפר שבפרשה הזאת וכל הדומה לו בכל מקום דהיינו העגל שעשה אהרן בשמיני שגם הוא של מלואים היתה שבו היתה תחלת חנוכו בכהונה גדולה ולפיכך לקח עגל להודיע שמכפר לו על מעשה העגל וגם קרא לזקני ישראל וצוהו לפניהם קח לך עגל והקרב לפני יי׳ כדי להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמרו מאליו נכנס והיה אהרן בוש וירא לגשת עד שאמר לו משה למה אתה בוש קרב אל המזבח ועשה את חטאתך כדפרש״י שם ואמר ושל מלואים מפני ששם מלואים לא נאמר בפירוש רק על תחלת כהונתם שהיתה ע״י לבישת הבגדים וכל אותם שעשו להם שנאמר ומלאת יד אהרן ויד בניו אבל של שמיני אף על פי שהוא תחלת חנוכו בכהונה גדולה לא מצינו שתקרא בשם מלואים:

גור אריה: לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת וכו׳. אבל בפרשת שמיני (ויקרא ט, ז) פירש על עגל של אהרן ׳לא מצאנו חטאת חיצונה נשרפת רק זו ושל מלואים בלבד׳, מכל מקום יש חילוק בין זה ובין עגל של אהרן, דבלאו הכי יש חידוש בחטאת זה שהיה עגל, ולא מצאנו שום חטאת שהיה עגל, ולפיכך היה זה גם כן שהיה נשרף. אבל פר מצאנו לחטאת, ולפיכך אמר על זה ׳לא מצאנו חטאת׳ שהוא חטאת כמשפטה ׳נשרפת, אלא זו׳. אף על גב דלא מצאנו גם כן פר בחטאת חיצונה רק חטאת פנימית, סוף סוף שם פר מצאנו לחטאת, אבל עגל לא מצאנו בשום חטאת, והוי חטאת שלא נמצא כמותו, ואין חידוש כל כך דהוא נשרף. אבל בפרשת שמיני (רש״י ויקרא ט, ז) אמר ׳לא מצאנו חטאת נשרפת אלא זו ושל מלואים, דסוף סוף היה חטאת. ובפרשת בהעלותך (במדבר ח, ח) גבי פר חטאת הלוים שהיה נשרף וגם היה החטאת חיצונה, לא מצאנו בפירוש שהיה נשרף, ולכך לא חשיב, רק ממדרש (הוריות ה ע״ב) למדנו ״ופר שני״ (במדבר ח, ח) מה ראשון נשרף אף זה נשרף, ולא שייך בזה ׳מצאנו׳:
 

אבי חי

משתמש ותיק
וז"ל החזקוני בויקרא ט' י' (בשאר המפרשים שם לא מצאתי חידושים. הרא"מ חוזר על דבריו)
את הבשר ואת העור – פר״ש: לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים, ואם תאמר: הרי מצינו פר שני של לוים בפרשת בהעלותך ובעזרא צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לי״י (עזרא ח׳:ל״ה) וביחזקאל פר חטאת לעתיד שכולם חטאות חיצונות ונשרפות.
אלא יש לומר: פר שני שבפרשת בהעלותך מלואים היה שכן מלאו ידי הלוים ליכנס בעבודה וגם אותן שבימי עזרא ופר חטאת של עתיד מלואים הם דאמר מר כשם שהקריבו בימי משה כן הקריבו בימי עזרא, וכן עתידין להקריב לעתיד לבא. ומה שפר״ש כאן ושל מלואים, לכולהו קאי לפר החטאת הנזכר בפרשת תצוה ולפר שני של לוים הכתוב בפרשת בהעלותך, ולשנים עשר צפירי חטאת דעבודה זרה שבימי עזרא ולפר חטאת של עתיד הכתוב ביחזקאל שכולן מלואים הן ובפרק קמא דהוריות מתרץ דהנהו דעזרא הוראת שעה הייתה.
 
חלק עליון תַחתִית