למה בקדשים הלילה הולך אחרי היום

משבט הכהונא

משתמש ותיק
מה הפירוש
ילפינן ויהי ערב ויהי בוקר שהלילה קודם ליום
ובקדשים כתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
ואינו כמו בכל התורה, שהיום הולך אחרי הלילה?


טעמא דקרא?
אבל בעצם בכל גווני היום נמשך אחר הלילה וכמעשה בראשית, אלא דבקדשים שעיקר מצוותה היא ביום כדיליף מקראי "ביום צוותו" (ויקרא פ"ז פסוק לח דריש בגמ' זבחים צח.) לכן הלילה דהותר גם בו [כמבואר בגמ' זבחים לו. דיליף מקראי ובחולין פג. עיין שם רש"י ד"ה בקדשים] בהכרח משום שנמשך בתר היום, אבל לא שייך לומר שהיום יהיה נמשך בתר הלילה הקודם, שכן עיקר הקרבתו ביום.

ומצוה נוספת שהלילה הולך אחר היום, היא מצוה ת"ת כמבואר בגמ' עירובין סה. דאיתא שם "אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע". וכתב שם רש"י וז"ל: יזיף ופרע - היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום, והיה רגיל לעסוק ביום, ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום, ופורע קביעות עתו בלילה עכ"ל. הרי שהיה פורע חובת לימודו שביום, בלילה הבא.
ומכח זה כתב רבינו יונה (על הרי"ף ברכות דף ו. ד"ה ואמר) שלענין ברכת התורה הלילה הולך אחר היום וז"ל: ואמר מורנו הרב נר"ו דאכתי איכא למידק דהא חזינן בציצית ותפילין שמצותן כל היום ואפ"ה אם חלץ אותן וחזר ומניחן פעם אחרת צריך לברך ובציצית נמי אע"פ שמצותו כל היום אם מתעטף בו הרבה פעמים ביום צריך לברך על כל פעם ופעם וקבלה בידו מרבותיו שאפי' נפל מעליו ולקחו מיד ונתעטף בו שמברך עליו ואע"פ שלא נתכוין להסירו מעליו והכא נמי אע"פ שמצות הקריאה כל היום היה לו לומר שיברך ברכת התורה בכל פעם ופעם ונראה לו לתרץ שאינו דומה זה לזה מפני שהתפילין כשחולצן או הציצית כשמפשיטן מעליו נגמרה מצותן ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת מצוה אחרת היא וצריך לחזור ולברך אבל בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצותה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצותו הוא חוזר ואין צריך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה לא נאמר שהלילה מהיום האחר הוא שיצטרך לחזור ולברך שאף על פי שבשאר הדברים אנו אומרים היום הולך אחר הלילה גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום וכדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכיון שכן ואנחנו מצוה עלינו לקרוא כל היום אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה ומה שאנחנו מתבטלין ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעין אותה בלילה הנה שקריאת הלילה היא מהיום ההוא ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה עכ"ל.
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
הרב @משבט הכהונא , את הדין יודע הרב @מלמד להועיל , הוא רוצה להבין טעמו של דבר.
והנראה בזה עפ''י המבואר בספרים, שבכל העניינים היום הולך אחר הלילה, כי הסדר הוא ברישא חשוכא והדר נהוראי, דהיינו שהעולם הזה הוא חושך, ומעלים אותו מחושך לאור - לקדושה.
אבל בקדשים, העניין הוא הפוך, כי קדשים זה המשכת האור מלמעלה למטה, ולכן ברישא נהורא שהוא האור והדר חשוכא, שאפשר להמשיך את האור - הקדושה לתוך החושך של עולם הזה.
ובהרחבה קצת: מלמעלה למטה = קודם אור (למעלה) ואחר כך חושך (למטה), ולכן קדשים נאכלים ביום וגם אחרי כן בלילה.
מה שאין כן בשאר הדברים, שהעבודה היא מלמטה למעלה, להעלות את ענייני עוה''ז לקדושה, אז בהתחלה חושך (עוה''ז), ואחרי כן אור (העלאה לקדושה).
זה מה שמצאתי על פי פנימיות העניינים.
אולי מאן דהו ימצא הסבר גם בפשטות העניינים.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
ומצוה נוספת שהלילה הולך אחר היום, היא מצוה ת"ת כמבואר בגמ' עירובין סה. דאיתא שם "אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע". וכתב שם רש"י וז"ל: יזיף ופרע - היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום, והיה רגיל לעסוק ביום, ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום, ופורע קביעות עתו בלילה עכ"ל. הרי שהיה פורע חובת לימודו שביום, בלילה הבא.
ומכח זה כתב רבינו יונה (על הרי"ף ברכות דף ו. ד"ה ואמר) שלענין ברכת התורה הלילה הולך אחר היום וז"ל: ואמר מורנו הרב נר"ו דאכתי איכא למידק דהא חזינן בציצית ותפילין שמצותן כל היום ואפ"ה אם חלץ אותן וחזר ומניחן פעם אחרת צריך לברך ובציצית נמי אע"פ שמצותו כל היום אם מתעטף בו הרבה פעמים ביום צריך לברך על כל פעם ופעם וקבלה בידו מרבותיו שאפי' נפל מעליו ולקחו מיד ונתעטף בו שמברך עליו ואע"פ שלא נתכוין להסירו מעליו והכא נמי אע"פ שמצות הקריאה כל היום היה לו לומר שיברך ברכת התורה בכל פעם ופעם ונראה לו לתרץ שאינו דומה זה לזה מפני שהתפילין כשחולצן או הציצית כשמפשיטן מעליו נגמרה מצותן ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת מצוה אחרת היא וצריך לחזור ולברך אבל בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצותה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצותו הוא חוזר ואין צריך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה לא נאמר שהלילה מהיום האחר הוא שיצטרך לחזור ולברך שאף על פי שבשאר הדברים אנו אומרים היום הולך אחר הלילה גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום וכדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכיון שכן ואנחנו מצוה עלינו לקרוא כל היום אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה ומה שאנחנו מתבטלין ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעין אותה בלילה הנה שקריאת הלילה היא מהיום ההוא ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה עכ"ל.
לזה כיוונתי...
אסביר את עצמי. היום ראיתי קושיא בספר זכר יצחק, למה אמר הכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", והלא תמיד היום הולך אחרי הלילה, וא"כ היה צריך להקדים לילה ליום.
מכח קושייתו התעוררתי שהרי אמרו שבקדשים הלילה הולך אחרי היום, ואולי גם בתלמוד תורה הוא כמו קדשים. לכן שאלתי מה הטעם שכן הוא בקדשים לברר אם אכן יש מקום לדמות תלמוד תורה לקדשים.
הרב @נדיב לב, הביא דברי הרבינו יונה שכותב במפורש שלגבי תלמוד תורה אין היום הולך אחרי הלילה אלא הלילה הולך אחרי היום, כמו בקדשים, ולפ"ז אכן מיושבת היטב קושייתו של הזכר יצחק, שלכן אמר הכתוב "אם לא בריתי יום ולילה", כי אכן בת"ת הלילה הולך אחרי היום.

מה שנותר לברר הוא מה הטעם שבת"ת הלילה הולך אחרי היום. גבי קדשים כתבת הטעם כי הקרבנות מחוייבים ביום, וממילא מוכרח שהלילה יגרר אחריהם. גבי ת"ת חשבתי שאולי מפני שברכת התורה היא בתחילת היום, כי מצד הרגילות היא לשון בלילה, ולכן היום הוא זה שמחשיב את הכל כהתחלה [והיינו דגם להרבה שיטות בראשונים שגם אחר שינה ביום צריך לברך, מ"מ לא כל אחד יושן ביום, ויל"ע ולפלפל].
ועפ"י דבריו המתוקים שכתב @אוי טאטע זיסער, אולי יש מקום לבאר שגם בתלמוד תורה אנחנו לוקחים דבר שהוא קדש קדשים מצד עצמותו, ואף שמותיו של הקב"ה, ולומדים אותה לקדש את עצמנו, ולהביא את הקדושה אל החומר, אל גופנו פנימה.
 

rk1234

משתמש ותיק
גם באותו ואת בנו הלילה הולך אחר היום וכן בתפילת הדרך הלילה הולך אחר היום כי הפשט הוא שלגבי הדין מתי מתחיל היום בודאי שהוא מתחיל בלילה אבל לגבי הדינים שאינם קשורים לתאריך או ליום המסוים כמו שבת אלא שבמציאות זה נעשה היום ולכן יש דין אז זה תלוי במציאות של האנשים והמציאות היא שאצל אנשים הלילה הוא לאחר היום
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
פותח הנושא
rk1234 אמר:
גם באותו ואת בנו הלילה הולך אחר היום וכן בתפילת הדרך הלילה הולך אחר היום כי הפשט הוא שלגבי הדין מתי מתחיל היום בודאי שהוא מתחיל בלילה אבל לגבי הדינים שאינם קשורים לתאריך או ליום המסוים כמו שבת אלא שבמציאות זה נעשה היום ולכן יש דין אז זה תלוי במציאות של האנשים והמציאות היא שאצל אנשים הלילה הוא לאחר היום
הסבר נאה. אם כן עלה בידינו עוד הסבר לתרץ את קושיית הזכר יצחק, דלכן נאמר גבי תורה "אם לא בריתי יום ולילה", כי במציאות אצל רוב האנשים היום מתחיל ביום, ולימוד תורה אינו תלוי ביום מן הימים.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
להבנתי,
ההסבר הפשוט לכך שבקדשים הלילה הולך אחרי היום,
הוא משום שאמנם בטבע העולם היום נמשך אחרי הלילה,
אבל לעניין עבודה הלילה נמשך אחרי היום, שכן דרך העובד, שעובד כל היום, ואז נח ונהנה מיגיע כפיו בלילה.

ודומה לזה, לעניין החורף והקיץ,
שיש בחינה של התחלת שנה בתשרי, כמש"כ שהוא תקופת השנה, וזה ההסתכלות הפשוטה מצד העולם, שיורד גשם ונובטים הצמחים בחורף, ואז בקיץ העולם פורח ומלבלב,
אבל לעם ישראל יש בחינה אחרת, שהשנה שלהם מתחילה בניסן, משום שמהותו של עם ישראל הוא לתקן את העולם, וזמן התחלת העבודה הוא בקיץ, כשמתחיל הקציר, ורק בחורף, אחרי האסיף, מגיע זמן המנוחה וההנאה מעמל הכפיים.

ולכן בקדשים, שעניינם עבודה, הלילה הולך אחרי היום.
 

זכרונות

משתמש ותיק
rk1234 אמר:
גם באותו ואת בנו הלילה הולך אחר היום וכן בתפילת הדרך הלילה הולך אחר היום כי הפשט הוא שלגבי הדין מתי מתחיל היום בודאי שהוא מתחיל בלילה אבל לגבי הדינים שאינם קשורים לתאריך או ליום המסוים כמו שבת אלא שבמציאות זה נעשה היום ולכן יש דין אז זה תלוי במציאות של האנשים והמציאות היא שאצל אנשים הלילה הוא לאחר היום
מנין לקחת שבאותו ואת בנו הלילה הולך אחרי היום? והס מלהזכיר דבר שהוא נגד משנה מפורשת 
תלמוד בבלי מסכת חולין דף פג עמוד א
מתני'. יום אחד האמור באותו ואת בנו - היום הולך אחר הלילה. את זו דרש רבי שמעון בן זומא: נאמר במעשה בראשית יום אחד, ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום אחד האמור במעשה בראשית - היום הולך אחר הלילה, אף יום אחד האמור באותו ואת בנו - היום הולך אחר הלילה. 
 
 

rk1234

משתמש ותיק
זכרונות אמר:
מנין לקחת שבאותו ואת בנו הלילה הולך אחרי היום? והס מלהזכיר דבר שהוא נגד משנה מפורשת 
תלמוד בבלי מסכת חולין דף פג עמוד א
מתני'. יום אחד האמור באותו ואת בנו - היום הולך אחר הלילה. את זו דרש רבי שמעון בן זומא: נאמר במעשה בראשית יום אחד, ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום אחד האמור במעשה בראשית - היום הולך אחר הלילה, אף יום אחד האמור באותו ואת בנו - היום הולך אחר הלילה.
אתה צודק מסתמא הטעות שלי היתה שהיה זכור לי למה צריך לימוד מיוחד הרי ברור שהיום הולך אחר הלילה אלא רואים שבעקרון לא תמיד זה הולך אחר הלילה ולכן צריך לימוד מיוחד
 
חלק עליון תַחתִית