נבשר אמר:
אבל, פעם שמעתי משל מר' חצקל על לימוד המוסר וחובתו, שפעם רצו באיזה עיר לבנות מגדל מפואר ומכובד שיפאר את העיר ויהיה היופי והחוזק של העיר, קבעו והחליטו לבנותו מחוץ לעיר, לאחר כמה שנים שהבנין עומד על תלו ביופיו, לפתע התחיל לשקוע, לאחר הבירור התברר שהקרקע שבנו עליה היה המקום ששם הניחו את הזבל והאשפה של כל העיר. לדעתי יש במשל הזה הרבה, ובנפש האדם הדבר חמור עוד יותר. ובא ללמד שהאדם צריך לבנות את עצמו על יסודות חזקים ויציבים וסביבה יציבה שקומת האדם תוכל לעמוד עליו. זה בלימוד המוסר. ק"ו בענין נפשי שזה המבנה הבסיסי של הנפש של חוסר אמון קורבנות וכו' כידוע, ומלבד התמיכה הפנימית שהאדם זקוק לה לאישיותו, הרי כל תגובותיו נגזרות מהפנימיות כידוע מר' ישראל. אז מה יהיה? גם אם יהיה שקוע בתורה ומוחו סביב לו הרי זה רק משען כמו מקל אבל מה יהיה עם לבו, לדעתי רק אם האדם מוכן לשיח ופתיחות נפשית שהתורה מדברת אליו לנפשו שהיא היקרה שביקרים ויחיה את נפשו, אולי ימצא מנוח לנפשו. "וירא מנוחה כי טוב" ועדיין מסתבר להיוועץ.
דברים נכונים ונכוחים
הדבר ברור, שהמעלה של התורה, לא סגולית בלבד, אלא היא כלי ממשי, לגדל ולהצמיח, כל אחד לפי צרכיו ומצבו, ולא הרי מי שנפשו עברה חיים שגרתיים, לבין מי שעבר התעללות כל כך ממושכת, כל אחד צריך לעבוד עם עצמו כפי מצבו ועברו, לא לטשטש ולא להתעלם
אבל עדיין, רציתי להדגיש שני נקודות, שכלולות בדברי הרב
@אמונת אומן -
א. יש להיות קשוב מאוד לנפש, ואם האדם מרגיש שיש לו צורך בשקט, צריך לכבד את זה, ולא לטפל בדורסנות, כי המציאות מוכיחה, שאלו שעברו דברים קשים באמת בילדותם, לא יכולים להפטר מזה ברגע אחד, אלא זה מלווה אותם כל החיים. וטיפול בצורה מהירה וחזקה, יש בו לפעמים עלבון לעצמם, כאילו צריכים להפטר מהבעיה, ואז לשוב לחיות כאחד האדם, ונמצא כביכול כל השנים של הסבל היו מיותרות, ולא צמח מהם כלום.
ב. שבאמת כח הריפוי שבנפש, בצירוף מעלת התורה, גדולים ונוראים בלי יכולת להעלות על הדעת, וביודעי ומכירי קאמינא, בני אדם שעברו מהפכה אמתית, מקצה אל קצה, בכל תחום ובכל רמות החיים
וכל זה כלול באמונה שלנו בהקב"ה, שהוא מחיה מתים.
וזה יסוד כל תפילה, האמונה בשינוי שיכול להתחולל בחיים, ולכן מקדימים לכל תפילה, ברכת מחיה המתים, כי כל ברכה בשמו"ע צריכה הקדמה של אמונת תחיית המתים.
וזה הגישה שצריך להיות לתפילה:
חונן הדעת - בשיעור כזה, שלעומת היום זה יהיה בחינה של מחיה מתים
חזרה בתשובה - בשיעור כזה, שלעומת היום זה יהיה בחינה של מחיה מתים
אותו דבריו, סליחה, גאולה, רפואה, ברכה וכו' וכו', הכל הכל מתגלה באופן של 'סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים, ומקיים אמונתו לישיני עפר'
ונפלא, שהמשל שהבאת, על בנין שנבנה על אשפה, הוא בעצם לשון הפסוק - 'מאשפות ירים אביון', שאכן היסודות שלנו הם באשפתות [וכך יש בחז"ל הידוע, חגיגה טז., משל למלך שבנה פלטרין על האשפה, כידוע].
אלא כנ"ל, כמו שאמרת, אין ספק שאסור להתכחש לאשפה, ודוקא האמונה בהנ"ל, נותנת בטחון לעסוק בזה, כי אתה יודע בבירור, שיש איתך כח שיוציא אותך מזה [עד שכבר לאחר מעשה, אסור להזכיר את האשפה, כמבואר בחגיגה שם].