האם מתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך הוא רק בהבערה והוצאה?

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דבר די בסיסי ביו''ט ולא נתבאר כל צרכו.
זה מה שכתבתי בזה.

אי אמרי' מתוך שהותרה וכו', דוקא בהוצאה והבערה או אף בעוד מלאכות- מדברי הטוש''ע בסעיף א, והרמב''ם בהל' יו''ט א,ד, נראה דס''ל דהיינו דוקא בהוצאה והבערה,

והב''ח באות ב בד''ה ומ''ש ובלבד, תמה על זה והביא דלהדיא אמרי' בש''ס גבי שחיטה וחבורה דהם אב מלאכה של הוצאת נפש ואמרי' בהו מתוך, וכן הביא מתוס' והמרדכי דאמרי' מתוך גבי בונה,

ויש להעיר דכן מבואר מדברי היראים בסי' שד אות יז, דכתב לפרש האי מתוך, דמתוך שהותר לצורך הנאת הגוף הותר נמי לצורך הנאת הנפש דהיינו לצורך מצוה וכתב שם סתמא דמלאכת מצוה שריא ולא הזכיר כלל דזה דוקא בהוצאה והבערה, והקשה על זה למה אסור מילה שלא בזמנה ושחיטת קדשים, ותירץ שם, ומבואר דס''ל דזה אף במלאכת שוחט דהיינו הוצאת נפש, וא''כ ס''ל דזה לאו דוקא בהבערה והוצאה, וכ''כ שבולי הלקט בשבולת רמב, דכל מלאכה שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך, וכן הביא מרש''י ורבינו ישעיה, וכ''כ רש''י בביצה יב: ד''ה הבערה, דאמרי' מתוך בבישול, וכן הר''ן בביצה נ בריש העמוד, כתב להתיר לבקע עצים משום מתוך, ונמצא בידינו דבש''ס מבואר להדיא דזה אף בשאר מלאכות וכן מבואר בהרבה ראשונים, ונגד זה יש רק את משמעות הרמב''ם והטוש''ע, וצ''ע.  

עי' במה שאכתוב בסי' תקיח, גבי אם אומרים מתוך וכו', גבי איסור מוקצה.    המנהיג בהל' יו''ט סי' צט, כתב דבכיבוי לא אמרי' מתוך שהותר וכו', כיון דלא הותר לצורך אוכל נפש, ע''כ, וכן מבואר בטוש''ע בסי' תקיד,א.


1316 עמודים

הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אי אמרי' מתוך שהותרה וכו', דוקא בהוצאה והבערה או אף בעוד מלאכות- מדברי הטוש''ע בסעיף א, והרמב''ם בהל' יו''ט א,ד, נראה דס''ל דהיינו דוקא בהוצאה והבערה
עיי"ש במ"מ שפי' דלא כדבריך, ועייש"ע בשאר הנו"כ, [ודרך אגב שי' היראים היא שיטה חדשה ואינה כשיטת ש"ר].
כמעיין המתגבר אמר:
וכ''כ רש''י בביצה יב: ד''ה הבערה, דאמרי' מתוך בבישול
בישול היינו הבערה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אי אמרי' מתוך שהותרה וכו', דוקא בהוצאה והבערה או אף בעוד מלאכות- מדברי הטוש''ע בסעיף א, והרמב''ם בהל' יו''ט א,ד, נראה דס''ל דהיינו דוקא בהוצאה והבערה
עיי"ש במ"מ שפי' דלא כדבריך, ועייש"ע בשאר הנו"כ, [ודרך אגב שי' היראים היא שיטה חדשה ואינה כשיטת ש"ר].
כמעיין המתגבר אמר:
וכ''כ רש''י בביצה יב: ד''ה הבערה, דאמרי' מתוך בבישול
בישול היינו הבערה.
להיפך המ''מ כתב כן בדעת הרמב''ם.
מה שכתב בישול היינו הבערה- לפום חורפיה דבן עזאי לא דק, דבישול היינו אופה.
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
להיפך המ''מ כתב כן בדעת הרמב''ם.
המ"מ ביאר ברמב"ם דיש ג' מיני מלאכות, א' מלאכה שאינם לצורך אכילה כגון כתיבה, דגם בעשאן לצורך אכילה לוקה, ויש מלאכות שהן לצורך אכילה כגון שחיטה וכו' דפשיטא דאמרי' בהם מתוך, ויש הוצאה והבערה דאע"פ שאינם לצורך אכילה, שגם בהם אמרי' מתוך, אע"פ דמן הדין הו"ל ליאסר כמו כתיבה.

כמעיין המתגבר אמר:
מה שכתב בישול היינו הבערה- לפום חורפיה דבן עזאי לא דק, דבישול היינו אופה.
שבת עד:
אמר רב פפא: שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ומבואר שדין אפייה ובישול שוין הן. וע"ע ברמב"ם (פרק ט' מהלכות שבת) שכתב, האופה כגרוגרת חייב. אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל, או את הסממנין, או המחמם את המים, הכל ענין אחד הוא. ע"כ. וע"ע באגלי טל (מלאכת אופה אות א' סק"א). וע"ש במגיד משנה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מה שכתב בישול היינו הבערה- לפום חורפיה דבן עזאי לא דק, דבישול היינו אופה.
שבת עד:
אמר רב פפא: שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ומבואר שדין אפייה ובישול שוין הן. וע"ע ברמב"ם (פרק ט' מהלכות שבת) שכתב, האופה כגרוגרת חייב. אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל, או את הסממנין, או המחמם את המים, הכל ענין אחד הוא. ע"כ. וע"ע באגלי טל (מלאכת אופה אות א' סק"א). וע"ש במגיד משנה.
מעשה לסתור?
אופה ומבשל לחוד, והבערה לחוד, שים לב, אתה טועה.
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
מעשה לסתור?
אם כוונתך לגמ'
תלמוד בבלי מסכת שבת דף עד עמוד ב

אמר רב פפא: שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן, ונקט אופה! - תנא דידן - סידורא דפת נקט.

רש"י מסכת שבת דף עד עמוד ב

סדורא דפת - שהתחיל בו נקט, ואופה במקום בשול דסממנין הוא, דהוא בישול דפת.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מעשה לסתור?
אם כוונתך לגמ'
תלמוד בבלי מסכת שבת דף עד עמוד ב

אמר רב פפא: שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן, ונקט אופה! - תנא דידן - סידורא דפת נקט.

רש"י מסכת שבת דף עד עמוד ב

סדורא דפת - שהתחיל בו נקט, ואופה במקום בשול דסממנין הוא, דהוא בישול דפת.
ידידי עזוב גמרות.
פתח את המשנה של האבות.
המכבה והמבעיר
האופה...
 
 

עקיבא

משתמש רגיל
עיין אבני נזר בתשובה רי"א בדעת הרמב"ם שנאמר מתוך בכל המלאכות [וכמפורש בתוס' שבת צ"ה דאמרינן מתוך גם במלאכת בונה. ובנין ביו"ט הוא רק מדרבנן]. אמנם לדעת הרמב"ם הבונה ביו"ט לוקה (פ"א מיו"ט ה"ג). וביאר בסברת הדבר שאין אומרים מתוך מאב לתולדה. וביאר שם בזה שיטת הרמב"ם לגבי היתר הסקה בכלים ביו"ט בדרך חריפות נפלאה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
עקיבא אמר:
עיין אבני נזר בתשובה רי"א בדעת הרמב"ם שנאמר מתוך בכל המלאכות [וכמפורש בתוס' שבת צ"ה דאמרינן מתוך גם במלאכת בונה. ובנין ביו"ט הוא רק מדרבנן]. אמנם לדעת הרמב"ם הבונה ביו"ט לוקה (פ"א מיו"ט ה"ג). וביאר בסברת הדבר שאין אומרים מתוך מאב לתולדה. וביאר שם בזה שיטת הרמב"ם לגבי היתר הסקה בכלים ביו"ט בדרך חריפות נפלאה.
כבר תיקנתי הדברים בספרי, מחמת שהמ''מ כתב בדעת הרמב''ם דה''ה בעוד מלאכות כגון שחיטה ובישול, וכן איתא בש''ס, ונמצא דבמלאכות אלו אף אדם לא חלק מעולם, ואף הטוש''ע והרמב''ם מודו בזה, דהא הב''י הביא את דברי המ''מ.
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
ידידי עזוב גמרות.
פתח את המשנה של האבות.
המכבה והמבעיר
האופה...
אכן טעיתי, לא דקתי בהודעתך, שתיקנת שבישול היינו אופה ולא מבעיר, [וחשבתי שהנך בא להתווכח אם בישול היינו אופה או לא].
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
המנהיג בהל' יו''ט סי' צט, כתב דבכיבוי לא אמרי' מתוך שהותר וכו', כיון דלא הותר לצורך אוכל נפש, ע''כ, וכן מבואר בטוש''ע בסי' תקיד,א.
בשו"ע שם הרמ"א מביא י"א דכיבוי הותר לצורך אוכ"נ, וכ"פ הטור שם.
 
חלק עליון תַחתִית