נישואין- אינטרסים בעלמא או משהו עמוק יותר

יעקב1

משתמש ותיק
בעקבות סיפור שאני מנסה לסייע בו התעוררתי לחשוב מהו נישואין...
המקרה המדובר על זוג שהבעל סובל מבעיות נ' מסוימות הגורמים שבשעות מסוימות ביום פשוט א"א לחיות איתו לא האשה ולא הילדים. ואשתו בתיאום עם רבנים החליטה ודרשה שבשעות האלו יהיה מחוץ לבית אמנם בשעות שהוא בסדר שיהיה כי הרי היא רוצה בעל, וסעודות שבת משפחתיות ...
הוא אמנם סובל ממה שסובל אבל הוא בר דעת לא קטן ומרגיש פגוע, באומרו, אני כמו סמרטוט, מתי שצריכים אותי משתמשים מתי שלא שמים בכביסה, כאילו אני לא חלק מהבית רק כמו עובד פיליפין שאם צריכים אותו לנקות אז אני שיבוא ומתי שלא - תעוף מהבית! ולכן הוא בעמדה של הכל או כלום...
מה שנוגע לעניינינו, לכאו' כל נישואין זה נושא של אינטרסים, הבחורת סמינר לא באה להיטיב עם איזה בחורצינק זר מישיבת פלוני, אלא היא צריכה אותו לצרכיים האישיים שלה א' ב' ג' והוא רוצה אותה בגלל כך וכך צרכים (גם אם עיקרו לשם מצוה עדיין הוא לא צריך אותה בשבילה אלא היא ה"ת לקיים מצוותו), ולכן נתחברו יחדיו. [במקרה הנ"ל האינטרס שלה הוא לבעל ללא בעיות וממילא היא צריכה אותה רק בשעות האלו ואלו ובשעות אחרות שימצא מקום אחר]. ואלא מה? כל זה בהתחלה אך עם הזמן אמור להיווצר ביניהם קשר של אהבה ואחוה שאינה תלויה בדבר ונושא האינטרסים הוא שולי. וכמו שלא נמצא כ"כ מצב שאדם מחזיק את בנו בבית כי הוא צריך אותו מידי פעם לעזור לתקן דברים בבית או לבנות סוכה אלא זו בנו ואוהבו מעצם היותו בנו. כך אמור להיות עם אשה.
האם ניתן לפרש דרישת האשה הזו כמי שכנראה לא הגיעה לאיחוד עמו ולכן הדרישה הוא שיהיה רק בזמנים שהיא יכולה לחיות איתו נורמלי וזה נובע מאינטרסים ועליה לוותר או שיש גבול גם לאהבה ועליו לקבל את הדין ולהיות נכנס ויוצא. אם יש חומר כתוב לכאן או לכאן יסייע



  
 
 

שמן רענן

משתמש רגיל
יעקב1 אמר:
בעקבות סיפור שאני מנסה לסייע בו התעוררתי לחשוב מהו נישואין...
המקרה המדובר על זוג שהבעל סובל מבעיות נ' מסוימות הגורמים שבשעות מסוימות ביום פשוט א"א לחיות איתו לא האשה ולא הילדים. ואשתו בתיאום עם רבנים החליטה ודרשה שבשעות האלו יהיה מחוץ לבית אמנם בשעות שהוא בסדר שיהיה כי הרי היא רוצה בעל, וסעודות שבת משפחתיות ...
הוא אמנם סובל ממה שסובל אבל הוא בר דעת לא קטן ומרגיש פגוע, באומרו, אני כמו סמרטוט, מתי שצריכים אותי משתמשים מתי שלא שמים בכביסה, כאילו אני לא חלק מהבית רק כמו עובד פיליפין שאם צריכים אותו לנקות אז אני שיבוא ומתי שלא - תעוף מהבית! ולכן הוא בעמדה של הכל או כלום...
מה שנוגע לעניינינו, לכאו' כל נישואין זה נושא של אינטרסים, הבחורת סמינר לא באה להיטיב עם איזה בחורצינק זר מישיבת פלוני, אלא היא צריכה אותו לצרכיים האישיים שלה א' ב' ג' והוא רוצה אותה בגלל כך וכך צרכים (גם אם עיקרו לשם מצוה עדיין הוא לא צריך אותה בשבילה אלא היא ה"ת לקיים מצוותו), ולכן נתחברו יחדיו. [במקרה הנ"ל האינטרס שלה הוא לבעל ללא בעיות וממילא היא צריכה אותה רק בשעות האלו ואלו ובשעות אחרות שימצא מקום אחר]. ואלא מה? כל זה בהתחלה אך עם הזמן אמור להיווצר ביניהם קשר של אהבה ואחוה שאינה תלויה בדבר ונושא האינטרסים הוא שולי. וכמו שלא נמצא כ"כ מצב שאדם מחזיק את בנו בבית כי הוא צריך אותו מידי פעם לעזור לתקן דברים בבית או לבנות סוכה אלא זו בנו ואוהבו מעצם היותו בנו. כך אמור להיות עם אשה.
האם ניתן לפרש דרישת האשה הזו כמי שכנראה לא הגיעה לאיחוד עמו ולכן הדרישה הוא שיהיה רק בזמנים שהיא יכולה לחיות איתו נורמלי וזה נובע מאינטרסים ועליה לוותר או שיש גבול גם לאהבה ועליו לקבל את הדין ולהיות נכנס ויוצא. אם יש חומר כתוב לכאן או לכאן יסייע



  
האינטרסים הם חלק ממערכת האהבה והקשר, עצם הצורך הוא חיבור, ונובע מחיבור. כמו אב ובן. 
וזה בתנאי שכל אחד יכול לחיות גם לבד אך מעוניין בחיבור הזה לתועלת ומטרה הדדית. אבל אם מגיעים לנישואין ממצב של "לא יכול לחיות לבד", זה חורבן כי מושתת על אי קיום של כל אחד, במקום על קיום הרוצה לחלוק את קיומו וטובתו עם קיום אחר. 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
זאת אינה שאלה של "למדנות" מי צודק, וגם לא רק ענין של "רצון" לקבוע מה אני רוצה
במקרים כגון אלו יש להפעיל חכמה שיקול דעת ומחשבה על העתיד לטובת שניהם.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מי שחושב שאנחנו לא אגואיסטים בחיינו ובעבודת ה' שלנו
הוא אחד מהשניים:

או צדיק מופלג או מדומיין יותר מופלג

רק להרגיע את המפקפקים והמצקצקים
אביא ציטוט אחד

"חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי"

ממילא גם בנישואין
מרוב שאומרים לנו את קונטרס החסד של הרב דסלר ש(גם) נתינה מולידה אהבה
שכחנו את המציאות הנורמלית ש"קבלה מולידה אהבה"!!!

ושוב אביא הוכחה פשוטה למי שאין לו מראה....

"הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו"
מדוע?

שע"י כך תרבה האהבה (של המקבל לנותן)
כך ע"פ רש"י שם
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
הנושא של האינטרסים לא נוגע לענין.
הרי ציינת בתחילת דבריך שבשעות מסוימות 'א"א לחיות עימו'.
אם א"א לחיות עם בן אדם זה פגיעה יסודית במבנה הבית ובחלקיו.
(אני לא מבין למה אני כותב דבר כ"כ פשוט.)
בנוסף , להגיע לאיחוד בנישואין זה לא אומר טשטוש גבולות וביטול רצונות.
ה' יעזור ויושיע וירפא את האיש ומשפחתו
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
מה שנוגע לעניינינו, לכאו' כל נישואין זה נושא של אינטרסים, הבחורת סמינר לא באה להיטיב עם איזה בחורצינק זר מישיבת פלוני, אלא היא צריכה אותו לצרכיים האישיים שלה א' ב' ג' והוא רוצה אותה בגלל כך וכך צרכים (גם אם עיקרו לשם מצוה עדיין הוא לא צריך אותה בשבילה אלא היא ה"ת לקיים מצוותו), ולכן נתחברו יחדיו.

באמת?
 

יעקב1

משתמש ותיק
פותח הנושא
ספר וסופר אמר:
יעקב1 אמר:
מה שנוגע לעניינינו, לכאו' כל נישואין זה נושא של אינטרסים, הבחורת סמינר לא באה להיטיב עם איזה בחורצינק זר מישיבת פלוני, אלא היא צריכה אותו לצרכיים האישיים שלה א' ב' ג' והוא רוצה אותה בגלל כך וכך צרכים (גם אם עיקרו לשם מצוה עדיין הוא לא צריך אותה בשבילה אלא היא ה"ת לקיים מצוותו), ולכן נתחברו יחדיו.

באמת?
?
 
 

כרם

משתמש ותיק
אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, זה לא עניין של אינטרסים.
מי שאינו מבין את גודל הנזק שהוא עושה בזמנים שא"א לחיות אתו, חושב שזו איזה פריבילגיה שדורשים ממנו שבאותן שעות לא יחריב את הבית, ומטעות זו נולדת לו טעות שהוא כמו פיליפיני.
אם היה מבין כי בשביל אותם שעות היה מן הראוי להרחיקו לצמיתות מביתו, ורק מפני האהבה (שאינה תלויה בדבר) מוכנים לקבל אותו בשעות "הטובות" שלו - היה המבט משתנה.
הערה:
לא שאני מכיר את הנידון, ולא שאני יודע שכך הוא כמו שכתבתי, אלא הצגתי צד שונה ממה שהוצג בפתיחת האשכול, כי גם מבט כזה קיים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שמעתי בדיחה (כואבת) על אשתו של גבאי צדקה שהיה נוסע הרבה לחו"ל לאסוף כסף לצדקה, ששאל אותה חברתה "איך את מסתדרת עם זה שבעלך נמצא בבית למשך שבועיים כל חודשיים, ושאר הזמן הוא משאיר אותך לבד בבית עם הילדים ונוסע לחו"ל?"
ענתה האשה נכון בהתחלה זה היה לי קשה, אבל אחר תקופה אמרתי לעצמי, "לסבול אותו בבית רק שבועיים בכל חודשיים, זה לא כל כך נורא, אני יכולה לסבול את זה, שבועיים זה לא כל כך הרבה זמן בכלל".
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
ספר וסופר אמר:
יעקב1 אמר:
מה שנוגע לעניינינו, לכאו' כל נישואין זה נושא של אינטרסים, הבחורת סמינר לא באה להיטיב עם איזה בחורצינק זר מישיבת פלוני, אלא היא צריכה אותו לצרכיים האישיים שלה א' ב' ג' והוא רוצה אותה בגלל כך וכך צרכים (גם אם עיקרו לשם מצוה עדיין הוא לא צריך אותה בשבילה אלא היא ה"ת לקיים מצוותו), ולכן נתחברו יחדיו.
באמת?
?

קשה לו להאמין שיש תפיסה כזו, שנישואין מבוסס על תן וקח.
 

יעקב1

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
יעקב1 אמר:
ספר וסופר אמר:
?

קשה לו להאמין שיש תפיסה כזו, שנישואין מבוסס על תן וקח.

אמרתי שברור שזה ככה מתחיל עם תקוה שיווצר אח"ז אהבה שאינה תלויה בדבר. כי למה לו לבחור הנחמד הזה לעשות "חסד" כזה גדול ללכת להתחתן עם פלונית שהוא בכלל לא מכירה אם לא משום כל הצרכים שלו. אך אחרי שנקשרים, גם אם אין לו או לה שום תועלת עצמי אחד מהשני (וזה אפשר לראות כשאחד נחלה מאד לאורך שנים שמטפלת בו במסירות ללא שום תועלת), כי נוצר ביניהם אהבה שאינה תלויה בדבר כמו אהבת האב לבן שאינה קשורה לתועלת שמקבל ממנו.
עכשיו מובן ההבדל בין ההתחלה להמשך
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
המצב האידיאלי של חיי נישואין הוא שאין דרישות או תביעות. אלא כל אחד מנסה כמה שהוא יכול לספק את צרכיו של השני.
כל זה כשיש חברות אמיתית בין בני זוג וכל אחד אוהב את השני.

כאשר אין אהבה, לפעמים צריך ליצור מסגרת של חלוקת תפקידים ומטלות כדי שכל אחד יוכל לספק את צרכיו עד שהקשר יתהדק ויתחזק.

הדבר הכי פשוט שאדם מבקש. שיכירו בו. שיאהבו אותו.
הדבר שהכי קשה להכריח אדם. לאהוב מישהו להתחבר למישהו.

בסיפור כאן זה נראה שהבעל פגוע ומרגיש שלא מקבלים אותו כמו שהוא. והאשה לא מסוגלת לקבל את הבעל עם חסרונותיו. היא מוכנה לקבל אותו "חלקית", בלי חסרונותיו.

לענ"ד מקרה כזה צריך ליווי של איש מקצוע טוב. הוא ינסה לעזור לכל אחד למצוא את אותו מקום בו הוא זקוק לשני. כשהאשה והבעל יבינו שיש להם סיבה טובה להיות חברים והחיבור הזה עושה לשניהם טוב. האשה אולי תצליח להתחבר למרות הדברים שמפריעים לה. ואז גם הבעל לא יתנגד כל כך להיעדר מהבית בזמנים שהוא מזיק לאנשים שהוא אוהב. אבל זה יצליח רק אם תהיה שם באמת אהבה. והוא ירגיש שתומכים בו.

אני חושב שהכותרת מכשילה כי האינטרס הוא שיהיה משהו עמוק יותר...
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
יעקב1 אמר:

קשה לו להאמין שיש תפיסה כזו, שנישואין מבוסס על תן וקח.

אמרתי שברור שזה ככה מתחיל עם תקוה שיווצר אח"ז אהבה שאינה תלויה בדבר. כי למה לו לבחור הנחמד הזה לעשות "חסד" כזה גדול ללכת להתחתן עם פלונית שהוא בכלל לא מכירה אם לא משום כל הצרכים שלו. אך אחרי שנקשרים, גם אם אין לו או לה שום תועלת עצמי אחד מהשני (וזה אפשר לראות כשאחד נחלה מאד לאורך שנים שמטפלת בו במסירות ללא שום תועלת), כי נוצר ביניהם אהבה שאינה תלויה בדבר כמו אהבת האב לבן שאינה קשורה לתועלת שמקבל ממנו.
עכשיו מובן ההבדל בין ההתחלה להמשך
נישואין הם לא 'מעשה', שהשאלה היא רק למה אני עושה אותו.
על שאלה כזאת ניתן לומר כל מיני תשובות.
אבל השאלה הזאת לא יכולה להגדיר את הנישואין.

מה שמגדיר את הנישואין, זה מה שהם, לא למה עושים אותם.
ואף אחד בעולם, לא מגדיר נישואין, כהתייחסות לבחור זר על ידי בחורה שלא מכירה אותו.
וגם לא זה מה שקורה בפועל.
נישואין זה נישואין, ולא מפגש אינטרסים, יהיו מה שיהיו [כן, גם לא 'חסד' ו'הטבה', אני לא מבין למה אלו הם האפשרויות].

וגם לא עושים זאת בגלל אינטרסים, אלא בגלל שזה השלב בו אוחזים בהתפתחות האדם, וכשם שיש לאדם יד ימין ויד שמאל, יש לו גם אישה.
ואני לא מבין למה ישר מדברים על 'נתינה' ו'חסד' ו'למען השני' וכו', כל מיני דיבורים של מדריכי חתנים ודרשות של שבע ברכות, שכל אלו הם שאלות של התנהגות בתוך חיי הנישואין, כאשר במציאות, כל ענין הנישואין עצמם, הם שאלה מציאותית נטו - 'והיו לבשר אחד'.

וכשאתה שואל למה זה מתחיל, תוך התעלמות ממה מתחיל, כל הנידון לא מתחיל.

נ.ב.
לגבי השאלה עצמה, דעתי כדברי @כרם 
 

אליהו52

משתמש ותיק
פשוט לא יאומן!!!
נישואין זה לא עניין של אינטרסים (גם אם כך בחורים ובחורות אגואיסטים חושבים)
נישואים זה לא עניין של אהבה שתלויה בדבר או לא תלויה בדבר.

לנישואין יש מטרה גבוהה מאד, הרבה מעל הנאמר לעיל.
מי שקיבל הדרכה ראויה יודע שיש מטרה של בניית בית נאמן לא תוהו בראה לשבת יצרה והמשך בניין כרם בית ישראל. (וזה רק הרובד הבסיסי ויש עוד הרבה להרחיב)
זה לא מליצה אלא דבר פשוט לכל מי שיש טיפ טיפה שכל בקדקדו או למי שהדריכו בחיים.

ולכן אם בחור ובחורה באים בגישה כזו, הרי שהם יצליחו להזיז את האינטרסים הצידה לפחות בתקופה הראשונה על מנת לחזק את הבנין שהם בונים ולבנות קשר פנימי ועמוק.
כמובן שהכל צריך להתבצע באהבה ואחוה ובלי שזה יתבצע בצורה הזו אין סיכוי כי כבר שכבר נכתב לעיל אנחנו בני אדם.

רק אם המטרה העליונה ברורה ומכתיבה את החיים, ניתן להגיע לסיפוק אמיתי בחיי הנישואין, כי אם המטרה לא ברורה, הרי שהאינטרס של הרצון לקבל והאגואיסטיות יגברו על הכל.

ובנוגע לאותו הבעל אם הוא לא מבין שיש לו בעיה שמשפיעה על צורת הבית ומשפיעה לרעה על כל בני הבית, הרי שאה"נ צריך להעמיד לו גבולות ברורים ואם הוא מרגיש פיליפיני זבש"ו ושילך לטיפול מקצועי על מנת שיהיה אפשר לחיות איתו, ואם זה לא עוזר שיבין שיש לו בעיה וילך לפיליפיניה...
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אני נדהם לשמוע שדברים בסיסיים לא ידועים?

אני אכתוב זאת במילים אחרות מכפי שכתב @אליהו52

הנישואין הם יצירת שותפות למען מטרה משותפת. (שבלי השותפות לא נגיע אל המטרה) התנאים מסביב הם רק בונוסים.
מה שמעניין בעיקר, זוהי חתירה אל היעד.
ולכן אנו לא מתחתנים מאהבה, אלא מברית שותפות למען המטרה, כאשר השותף עצמו, הוא לא העיקר.
אם נתמקד ונתכוונן נכון למטרה, תוך דאגה לשותפות שהתחייבנו לה, האהבה בוא תבוא.

וכאשר אנו מדברים על אהבה, ישנו קושי בדבר, כי אהבה זהו רגש, ולא ניתן למודדו או להעבירו/להסבירו מאחד אל רעהו.
אך ברי לנו שאהבה בעולם היהודי/תורני, אינה דומה למה שמכונה אהבה בעולם הכללי.
ולו ידעו אלו שבחוץ, הם שמדשדשים במים הרדודים. מהי אהבה אמיתית ומהי עוצמתה, ומה עומקיה.
רק שאין להם כלל אפשרות להבין לפני שיחוו זאת בעצמם. ואין להם סיכוי לחוות זאת בעצמם, כי הם לא פועלים נכון לפי דרך התורה ומוסריה.

אך דברים אלו גם אמורים כלפי עצמינו, מה מפסידים אלו, שחיי הנישואין שלהם נבנו על אינטרסים, ולא על האינטרס העליון, (לעיל) ולא על האינטרס הכי בסיסי בחיים זוגיים, שאני נותן את כולי למען חיי הנישואין, גם אם לא אקבל כלום..... וכמו שאמרו ז"ל "דיין שמגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מן החטא".
איזו אהבה עמוקה והדדית נוצרת בתהליך כזה. חבל שיש שמפסידים. כיון שזה נשאר רק בתיאוריה, וכפי שהביא אחד מן הרבנים הניקים לעיל.
 

ירמיה

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
אני נדהם לשמוע שדברים בסיסיים לא ידועים?

אני אכתוב זאת במילים אחרות מכפי שכתב @אליהו52

הנישואין הם יצירת שותפות למען מטרה משותפת. (שבלי השותפות לא נגיע אל המטרה) התנאים מסביב הם רק בונוסים.
מה שמעניין בעיקר, זוהי חתירה אל היעד.
ולכן אנו לא מתחתנים מאהבה, אלא מברית שותפות למען המטרה, כאשר השותף עצמו, הוא לא העיקר.
אם נתמקד ונתכוונן נכון למטרה, תוך דאגה לשותפות שהתחייבנו לה, האהבה בוא תבוא.

וכאשר אנו מדברים על אהבה, ישנו קושי בדבר, כי אהבה זהו רגש, ולא ניתן למודדו או להעבירו/להסבירו מאחד אל רעהו.
אך ברי לנו שאהבה בעולם היהודי/תורני, אינה דומה למה שמכונה אהבה בעולם הכללי.
ולו ידעו אלו שבחוץ, הם שמדשדשים במים הרדודים. מהי אהבה אמיתית ומהי עוצמתה, ומה עומקיה.
רק שאין להם כלל אפשרות להבין לפני שיחוו זאת בעצמם. ואין להם סיכוי לחוות זאת בעצמם, כי הם לא פועלים נכון לפי דרך התורה ומוסריה.

אך דברים אלו גם אמורים כלפי עצמינו, מה מפסידים אלו, שחיי הנישואין שלהם נבנו על אינטרסים, ולא על האינטרס העליון, (לעיל) ולא על האינטרס הכי בסיסי בחיים זוגיים, שאני נותן את כולי למען חיי הנישואין, גם אם לא אקבל כלום..... וכמו שאמרו ז"ל "דיין שמגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מן החטא".
איזו אהבה עמוקה והדדית נוצרת בתהליך כזה. חבל שיש שמפסידים. כיון שזה נשאר רק בתיאוריה, וכפי שהביא אחד מן הרבנים הניקים לעיל.
מאמר חז"ל המודגש הוא בעצם המינימום של האגואיזם והאינטרסנטיות. זה לא "גם אם לא אקבל כלום" אלא "גם אם אקבל דברים ממש בסיסיים".

ומהי המטרה המשותפת? ילדים? דאגה האחד לרוחניות של השני?
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
מוחל וסולח אמר:
הנישואין הם יצירת שותפות למען מטרה משותפת. (שבלי השותפות לא נגיע אל המטרה) התנאים מסביב הם רק בונוסים.
מאמר חז"ל המודגש הוא בעצם המינימום של האגואיזם והאינטרסנטיות. זה לא "גם אם לא אקבל כלום" אלא "גם אם אקבל דברים ממש בסיסיים".

ומהי המטרה המשותפת? ילדים? דאגה האחד לרוחניות של השני?
דיין שמגדלות את בנינו ומצילות אותנן מן החטא (והוספה לפי הבנתי) אף אם זהו האינטרס שלהן. ולא רק שלי.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ענין הנישואין הוא תכלית האלוקות בעולם הזה ושלאחריו, להיות בעולמו יצור משפיע ויצור מושפע, נותן ומקבל, ובצלם אלוקים ברא את האדם. ובתורת הקבלה המושג זכר ונקבה, מתייחס למשפיע ומושפע, ובוודאי נישואין זה מעבר לאינטרסים חומריים צרים.
 

ירמיה

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
מוחל וסולח אמר:
הנישואין הם יצירת שותפות למען מטרה משותפת. (שבלי השותפות לא נגיע אל המטרה) התנאים מסביב הם רק בונוסים.
מאמר חז"ל המודגש הוא בעצם המינימום של האגואיזם והאינטרסנטיות. זה לא "גם אם לא אקבל כלום" אלא "גם אם אקבל דברים ממש בסיסיים".

ומהי המטרה המשותפת? ילדים? דאגה האחד לרוחניות של השני?
דיין שמגדלות את בנינו ומצילות אותנן מן החטא (והוספה לפי הבנתי) אף אם זהו האינטרס שלהן. ולא רק שלי.
דיין וכו' הוא אינטרס של הבעל.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
מוחל וסולח אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
מאמר חז"ל המודגש הוא בעצם המינימום של האגואיזם והאינטרסנטיות. זה לא "גם אם לא אקבל כלום" אלא "גם אם אקבל דברים ממש בסיסיים".

ומהי המטרה המשותפת? ילדים? דאגה האחד לרוחניות של השני?
דיין שמגדלות את בנינו ומצילות אותנן מן החטא (והוספה לפי הבנתי) אף אם זהו האינטרס שלהן. ולא רק שלי.
דיין וכו' הוא אינטרס של הבעל.
במידה והבנתי אותך נכון.

לא כל דבר שאני מקבל, זהו אינטרס. כיצד נגדיר את הרצון לעבוד את הקב"ה? כאינטרס?
הבעל הלא אינטרסנטי יכול לאמר 'דיין וכו'. (ולא מחשבן אם זה גם האינטרס של האשה, אלא רואה את מה שהוא מקבל)
מי שבעל אינטרסים, לא יסתפק ב'דיין וכו'.
 
 

ירמיה

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
מוחל וסולח אמר:
דיין שמגדלות את בנינו ומצילות אותנן מן החטא (והוספה לפי הבנתי) אף אם זהו האינטרס שלהן. ולא רק שלי.
דיין וכו' הוא אינטרס של הבעל.
במידה והבנתי אותך נכון.

לא כל דבר שאני מקבל, זהו אינטרס. כיצד נגדיר את הרצון לעבוד את הקב"ה? כאינטרס?
הבעל הלא אינטרסנטי יכול לאמר 'דיין וכו'. (ולא מחשבן אם זה גם האינטרס של האשה, אלא רואה את מה שהוא מקבל)
מי שבעל אינטרסים, לא יסתפק ב'דיין וכו'.
כעת הבנתי, שאתה מפרש את המאמר הנ"ל, דאף שיתכן שגם לאישה יש אינטרס בזה, מ"מ אין להסתכל ע"ז כך אלא לראות את מה שהוא מקבל.

לענ"ד הפשטות היא שאף באישה רעה וכו' מ"מ עדיין מקבל ממנה את הדברים הנ"ל.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ענין הנישואין הוא תכלית האלוקות בעולם הזה ושלאחריו, להיות בעולמו יצור משפיע ויצור מושפע, נותן ומקבל, ובצלם אלוקים ברא את האדם. ובתורת הקבלה המושג זכר ונקבה, מתייחס למשפיע ומושפע, ובוודאי נישואין זה מעבר לאינטרסים חומריים צרים.

העתקתי ממקום אחר שכתבתי.


פסוקי התנ"ך [מלבד שיר השירים] מלאים בהשוואה בין ברית הקב"ה וכנסת ישראל לברית האישה והאיש. בספר מלאכי פרק ב פסוק יג - וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלקים, ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד. כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ה' צב-אות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו. בספר משלי פרק ה פסוק טו - יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נכריה.

ועל הפסוק במשלי מצא אשה מצא טוב כתב האבן עזרא: ה' ימציאהו טובות על שדבק במה שגזר ה'. והמאירי כתב לפרש שם (ב, יז) ברית אלקים - הברית שבין איש ואשה הוא מצות אלקים. ועוד כתב שם (שם ה טו) על הפסוק מים מבורך - רמז על התחדשות ותוספת אהבה בינו לבינה יום יום כמים הנובעים.

והאלשיך (ויקרא כא ב) כתב עה"פ לשארו - אשתו, שהיא כגופו מצד קרבת נפשם, כי נפש האדם עם בת זוגו כשני גופים בנפש אחת.
והרמב"ן באגרת הקדש פרק ב כתב: ודע כי האדם הוא סוד החכמה והאשה סוד התבונה, והחבור הטהור הוא סוד הדעת, וזהו סוד איש ואשה בסוד דרכי הקבלה הפנימית, ואם כן החבור הוא ענין עילוי גדול כשהוא כפי שראוי.

וכתב הגר"א (הובא במכתב מאליהו חלק ה עמוד רמו) שמשום כך היו אדם וחוה מאוחדים מקודם למען כי אחר כך תהיה גם אהבתם שלמה, בלי הפרדה לא תיתכן מעלת האהבה והחסד, ואחר הפירוד - ההתפרטות - צריכים הם לדעת כי באמת אחד הם, ויבינו שכל ענין ההפרדה היא כדי ללמוד מעלת החסד ושיוכלו להכיר חסדו ית'.

על הפסוק על כן יעז איש וגו' ודבק באשתו כתב העמק דבר ספר בראשית פרק ב על כן יעזב איש וגו' ודבק באשתו. מכאן ולהבא אין עצה שתהיה לו לעזר כנגדו ככונת היצירה. אם לא בזה האופן שהוא יעזוב את אבין ואת אמו ודבק באשתו. ואז יהיו לבשר אחד שיאהבנה ג"כ כמו שהם אדם אחד. וכדאי' בפ' הבע"י האוהב את אשתו כגופו כו' וגם אז אינה טפלה לגמרי כמו שהי' אשה ראשונה שהיתה נחשבת לחלק ממנו. אלא שיהיו בשר אחד. וכמו שהוא חושב לטובת עצמו ורוצה שהיא תשלים אחר רצונו לגמרי כן תחשוב גם היא שהיא מבקשת טובת עצמה והוא ישלים רצונה. מ"מ הועיל סיבת האשה הראשונה שנעשה לטבע קיום שהאשה נשארה לעזר. אע"ג שאינו בזה האופן שהיה ברגע ראשון אלא כמו שנעשה אח"כ. והוא מכלל בריאת העולם ביום הששי ורק מי שזוכה לך משיג אהבת אשתו בבטול גמור כמו שהיתה חוה לפני החטא. ומש"ה נעשה בשני אופנים ענין דביקות אדם וחוה כדי שיהיו לדורות שני אופני אהבת אשה לאיש. וכמו שדברנו בשני אופני אדם לעבודת ה'. והכל נעשה ביום הראשון לבריאתו כמבואר לעיל ריש הפרשה. כך נעשה טבע אהבת אשה וחייה עם האיש בשני אופנים באותו יום כדי שיהיה לדורות שני אופנים הנהגת אשה לאיש וכענין שאמר ב"ע שלהי מסכת קדושין אני נבראתי לשמש את קוני והמה נבראים לשמשני. וכערך שימושו יהיה שימושה לאיש. או ע"פ המזל ככל הליכות חיי האדם שבא לזה ע"י השגחה פרטית לפי מעשיו ולזה במזל טוב או רע שכן יסד מלכו ש"ע:

ועל הפסוק - כי יקח איש אשה חדשה וגו' ושמח את אשתו אשר לקח. (דברים כד ה) כתב האברנאל: ושמח את אשתו - כדי שיתפייס לבה בו ותאהבהו, ויתעסק בצרכי הבית. והגביל הדין לשנה אחת, כי אז כבר תלד ותתעסק בבנים. והרש"ר הירש שם כתב לפרש: ושמח את אשתו - אחר שנתנה התורה ביד הבעל את אפשרות הגירושין היא מזהירה אותו על תפקידו בנישואין, לעשות את אשתו מאושרת. היא גם מושיטה לו אפשרות לכך על ידי שחרורו מחובותיו כלפי הכלל, כי באושר היחיד וביתו נעוץ אושר וטובת הכלל.

ובזוהר פרשת ויחי כותב: קשה כשאול קנאה, כל האוהב ואין הקנאה קשורה עמו, אהבתו אינה אהבה, כיון שקנא נמשלה האהבה, מכאן למדנו שצריך האדם לקנא את אשתו כדי שיתקשר עמה באהבה שלמה, כי מתוך כך אינו נותן עיניו באשה אחרת.
ובגמרא סוטה מז. איתא אמר רבי יוחנן שלשה חינות הן, חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו. וכמובן לא סתם נמחק שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה בשביל שלום בית כדאיתא בגמ' חולין קמא.

ובפרקי דרבי אליעזר פרק לב איתא מכאן אתה למד עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, שנאמר (בראשית ב') על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבוד, אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר ודבק באשתו.

ובעל העקדה (בראשית ב יח) כתב: קצת הקדמונים חשבו שהאהבה תתהוה מצד ההפכים והשנאה בין הדומים, כמו שאמרו כל אומן שונא בר אומנותיה, ואריסטו סתר דבריהם ואמר שהאהבה תתהוה בין השוה והדומה, ולא לחנם הלך זרזיר אצל עורב. ויתבאר שהאהבה היא התאחדות האוהבים כאילו הם עצם אחד... לא טוב היות האדם לבדו - שיהיה בין איש לאשתו יחס מיני בלבד כבבעלי החיים שאינם צריכים זה לזה, אלא שהאשה תהיה עזר כנגדו, כנגד צרכו ושוה לו.
ועוד כתב שם פסוק כג, אשה - לכן קראה אשה להראות על האחדות באישיות ועל השוותם. ולהורות שלוקחה ממנו, ולכן חוייב שתהיה בטבעה נופלת על הסכמתו תמיד וזה שאמר מצא אשה מצא טוב, רוצה לומר שמצא בה מה שמכוון ממנו בבריאה, כדכתבנו בשער י"ב, שתשתוקק לעשות רצון בעלה והוא ימשול להנהיגה ביושר ובחסידות עד שימצאו יחד הטוב והמהנה והמועיל.
ובחומש ויקרא פ"ו פ"ב כתב: ועוד שימצאו שם יתדות נאמנות לחזק האהבה השלמה, כפי שנתפרסם מדברי הנביאים שבינו ובינינו אהבה וחברה זוגית, כמו שאמר הושע "וארשתיך לי לעולם וגו'". וצריך שימצאו בינינו ז' דברים שבהם יושלם הקשר הזוגי. א' שתהיה האשה טובת חן ומשכלת, ב' שתחזיק עצמה למיוחדת לו בלבו שהיא עיקר ביתו, ובזה תייחד לו גם היא אהבתה ועבודתה, גם אם יש לו אחרת. ג' שתקבל אישותו לבדו, ד' שתדע כי בעבודתו ובשירותו יהיה לה שלום וכבוד והצלחה. ה' שתתן אל לבה בבטחון גמור שייטיב אף לבניה אחריה ולהשאירם ברכה, וכמו שהקפידו על כך חז"ל בכתובת בנין דכרין. ו' שתשמור שלא תבקש צרכיה מאדם זולתו. ז' שתסמוך בדעתה שישלים עמה ולא תפול שם שום בגידה וחסרון.

ובספר מנורת המאור כלל ו חלק ה פרק ב כתב: כשהאיש והאשה אוהבים זה את זה ומשמשים בפיוס ומכונין שיצא מהם זרע הגון, הקב"ה ימלא משאלותם ויוציא מהם בנים הגונים וכו' וכשמחשבת שניהם היא טובה ולשם מצוה ועובדין מאהבה ונוהגין כדת וכהלכה, הקב"ה ישלח ברכה בזרע הנולד להם

והרמ"ק בספר תומר דבורה פרק ו כתב: אמנם לצורך אשתו יעורר יצרו בנחת לצד הגבורות המתוקות, כגון להלבישה, לתקן לה בית, ויאמר בזה שאני מלבישה אני מתקן השכינה, שהיא מתקשטת בבינה, שהיא גבורה דכליל כולהו גבורות, והן מתמתקות בהמון רחמים, לפיכך כל תיקוני הבית הם תיקוני השכינה, היא מתמתקת מצד יצר הרע, הנברא לעשות רצון קונו לא זולת. לפיכך לא יכוין האדם בו שום הנאה של כלות, אלא כשאשתו מתנאה לפניו בדירה נאה יכוין לתקוני שכינה, שהיא מתתקנת בגבורות השמאליות הטובות שמשם העושר והכבוד, מצד זה יעורר היצר הרע לאהבתה, ואז יכוין אל השמאל המתעורר לקרבה בסוד שמאלו תחת לראשי, שאינה מתקשרת תחלה אלא מצד השמאל, ואחר כך "וימינו תחבקני", ויכוון למתק כל אותם התיקונים ביצרו הטוב ולתקן אותה ממש, לשמחה בדבר מצוה, לשם יחוד עליון, הרי המתיק כל הגבורות ותיקנם בימין. ודרך זה יהיה לכל מיני חמדה הבאים מצד יצר הרע, יהיה עקרם לתקוני האשה אשר הוכיח ה' לו לעזר כנגדו, ויהפוך כולם אחר כך לעבודת ה', לקשרם בימין

ובספר פלא יועץ ערך אהבת איש ואשה כתב: אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם אהבה עזה. ונתחיל באהבת איש לאשתו, כי ידוע מאמר חז''ל שאמרו (יבמות סב, ב), שחיב לאהבה כגופו ולכבדה יותר מגופו. אפס כי לא ימנע באהבתו אותה מעבודת השם יתברך וכו'. ועקר האהבה היא אהבת הנפש, ועליו מטל להוכיחה בנעם שיח, ולהדריכה בדרכי הצניעות, ולהרחיקה מלשון הרע וכעס וקללות והזכרת השם לבטלה וכהנה סדר נשים סדר נזיקין, ולהזהירה בדקדוקי המצוות, ובפרט בכל תפלות וברכות הנהנין ושמירת שבת וכדומה. ומה טוב ומה נעים ללמד לה דברי מוסר ולהגיד לה דברי חז''ל בכל הענינים הנוגעים לה וחמר שבהן, כי אז יחרד לבה ותזהר יותר מן האיש: והנה לא צריכא למימר למי שהיתה לו מה' אשה משכלת ומצא אשה טובה, כי בודאי חוט של חסד משוך עליה וחביבה על בעלה. אמנם ביותר צריך לזהר גברא דנפל בחלקה גרמא בישא, אשה קשה, הוא עומד בנסיון גדול וצריך חזק להתנהג עמה בשלום ורעות לכבוד השכינה, כי הדברים עתיקים. וכו' וגם צריך להתחזק לעורר את האהבה למען לא יהיו בניו בני שנואה, חס ושלום, ולפום צערא אגרא (אבות). והגדר למנע דברי ריבות מביתו הוא שלא לדקדק כל כך בהוצאות הבית על כל פרוטה ופרוטה, כי קשה כשאול אשה רעותה קנאה. לכן איש אשר כברכתו ירבה כבוד ביתו דבר בעתו, ויפיס את אשתו, כי אין הברכה שורה בתוך ביתו אלא בשביל אשתו (ב''מ נט א), וגדול שלום הבית עד שהתר למחק השם הגדול לתן שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). לכן לו בכח יגבר איש להעביר רעה מביתו ולהשרות שכינה בביתו: ומכלל האהבה שלא ירחיק נדד בדרך רחוקה זמן וזמנים, כי מלבד שהוא גורם רעה לעצמו, כאשר נבאר בערך ''מחשבה'' בסיעתא דשמיא, עוד בה צערא דגופא לאשתו, כי עזה כמות אהבה (שיר השירים ח ו), ובהפרד ממנה בעלה היא עניה צוער''ה, חיי צער תחיה וכו'. וביותר יגדל החיוב על האשה לאהב את בעלה ולכבדו כמלך בגדוד ולירא ממנו ולמלאת חפצו ורצונו בכל כחה, וכל מגמתה ודעתה צריכה להיות, להשתדל לרדת לסוף דעת בעלה ולדעת מה חפצו, ולעשות רצונו כרצונו למען תמצא חן בעיניו. ועקר האהבה היא אהבת הנפש תמסר נפשה לסיעו בעבודת השם יתברך שמו, כי זה חלקה.

ועל ברכת שמח תשמח רעים אהובים כתב בספר תולעת יעקב שה"ש ד, ה.- סוד הנשואין ברכה ששית שמח תשמח רעים אהובים מקום הריעות והשמחה והאחוה הוא יסודו של עולם, ולמי כל חמדת ישראל, וצדי"ק וצד"ק שני רעים אהובים, זה דודי וזה רעי, ואינם נפרדים זה מזה, שני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים. וכדבריו כתב השל"ה בשער האותיות - ברכה ששית, שמח תשמח רעים אהובים, מקום הריעות והשמחה והאחוה הוא יסודו של עולם, ולמי כל חמדת ישראל [יסוד] וצדיק [מלכות] ו'צדק' שני רעים אהובים זה דודי וזה רעי ואינם נפרדים זה מזה, שני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים:

והיעב"ץ בפירושו על אבות פ"ו מ"א כתב: ואפשר לפרש רע אהוב הכל דבר אחד. וזה כי הרעים שני מינים. האחד רע אינו אהוב בתחילתו אלא שפגע באחד ונתלוה עמו קצת זמן ונעשו רעים זה לזה ולסוף אפשר יבואו לידי אהבה. השני שבתחלתם היו רעים אהובים, כאהבת דוד ויהונתן שאהבתם בלתי תלויה בדבר, וזה יקרה בין האנשים ששמעו כל אחד שמע חבירו וייטב בעיניו ומרוב אהבתם כל אחד הלך לבקש חבירו ונתחברו באהבה עזה. והעוסק בתורה שלא לשמה דומה לרע הראשון, והעוסק לשמה דומה לשני,ולזה נקרא רע אהוב, וז"ש שמח תשמח רעים אהובים, כי איש ואשתו לא קנו האהבה בהתמדת זמן רק בפתע פתאום, ולהיותה בבלתי זמן יחסו הזווג למי שברא עולמו בבלתי זמן, כאומרו בראשית ברא וגו' כמ"ש בס"ד בפסוק ויכלו, ולז"א שמח תשמח, כי השמחה הזאת לך יאתה: ויתכן להעמיק עוד בזה הענין, כי העוסק בתורה שלא לשמה, בהבטל השכר אשר בעבורו עובד תבטל אהבתו, והוא דומה לרע אשר יתחבר אל רעהו בעבור תועלת מה אשר בהפקדו תעדר האהבה, אמנם העוסק בתורה לשמה דומה לשני רעים אוהבים זה את זה, שאע"פ שלא יקבלו שכר ולא תועלת זה מזה לא יפרדו לעולם כי אהבתם תקשרם, וכן העוסק לשמה, הן ישפיע לו הש"י מטובות העולם או לא, לא תבטל אהבתו כלל, ולזה ישפיע הש"י על עולמו בעבורו ואע"פ שאין עוד זולתו והיה ראוי שיחרב, כי כמו שהוא אינו פונה אל מניעת אלה הטובות, כן לא יפנה הש"י אצל רשע הדור ויקיימהו בעבור זה, וז"א שמח תשמח רעים אהובים, כי האשה הטובה אע"פ שלא יהיה ספוק ביד בעלה למלאת צרכי הבית תאהבנו ותכבדנו, לא כן האשה הרעה, אף כי במלאת ספקה יצר לה, והיה כי תרעב תתקצף תקלל בעלה וכל קרוביו. ולז"א ולא עוד אלא שהעולם כולו כדאי הוא לו, כאומרם (תענית ד.) כל העולם אינו נזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו וכו', רשמו הסבה אשר בעבורה נזון כל העולם בעבור שהוא עוסק לשמה:

ובספר החינוך פרשת כי תצא מצוה תקעט כתב: משרשי המצוה, לפי שהאשה נבראת לעזר לאדם, והיא לו כאחד מכלי חמדתו, וכענין שאמרו ז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ואחר שכן היה מרצונו ב"ה שכל זמן שיקוץ נפשו בכלי הזה שיוציאנו מביתו, ומן הטעם הזה יש מרבותינו שיאמרו בגמרא גטין (צ' א') שאפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה, ומהם שיאמרו כי מהיות הכלי הזה בצלמו כדמותו וחננה הא-ל לצרכו ולכבודו בעינים לראות ואזנים לשמע ונפש שכלית, אין ראוי להוציאה ולשלחה מעליו כי אם בטענה גדולה. אבל מכל מקום דברי הכל כשמצא בה דבר גדול שראוי לגרשה מן הטעם שזכרתי, שהיא לא נבראת אלא בשבילו, ואחר שהיא לו מורת רוח ונפשו קצה בה אין הכרח עליו להיות אתה על כל פנים, (כאשר יעשו קצת מן האומות שיכרתו ברית עם האשה ברית חזקה עד שאול תחתית, ולא תירא על הפרוד, ואם תעשה לעיניו הזמה ותחריב כל אשר בבית) ועוד כתב שם מצוה תקפב: משרשי המצוה, כי הא-ל ב"ה עלה במחשבה לפניו לבראת העולם וחפצו שיתישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדווגו בהכשר וכו' כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת ועל עניניה דרך זרות, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו.

והמהר"ל כתב בכמה מקומות: ומה שאמרו בשביל נשים צדקניות שבדור נגאלו, הוא רמז נפלא מאד, כי כאשר היו הנשים משתוקקות מאד לבעליהן היו יולדות בנים ראויים לחרות. ביאור דבר זה, כאשר האשה תובעת אותו אז האשה מתדבקת בבעלה שיש לו מעלת צורה, ולאשה מדת החומרי, והנה מתדבק החומר בצורה, ולפיכך הויין ליה בנים נבונים שנמשכים אחר הצורה ורחוקים מן החומר, וכן כאן כאשר היו הנשים משתוקקות לבעליהן היו יולדות בנים ראוים לגאולה, כי השעבוד הוא לחומר והצורה בן חורין, ומה שאמר ונזקקין בין השפתים הכל הוא שהיו מחבבין את בעליהן עד שהיו מזדווגין להם כשהיה אפשר. ועוד כתב: ומה שאמר בין שפתים, הוא דבר עמוק מאד, רצה לומר שהיתה להם האחדות הגמורה שיש לזיווג ששם מתחברים ומתאחדים הגבולות ועל ידי ההתאחדות הגמורה שיש לזווג התחברות האשה בבעלה הבן הנולד והנמשך אינו חמרי רק צורה כי מתחבר החומר בצורה... וכאשר תבין עוד דברי חכמה תדע כי כאשר יש כאן אחדות אל הזיווג כמו שהיו מתדבקים ומתאחדים על ידי תשוקת האשה אז יש כאן זיווג אלקי, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות ענין אלקי ועוד כתב: וכאשר תבין דברי חכמה תבין כמה גדולים דברי חז"ל, והוא סוד נסתר, שיש בשם איש י' ובאשה ה' ובהתחברות יש כאן שם י-ה. ומזה תראה כי בהתחברם באחדות גמורה יש בהם מעלה קדושה אלקית. ועוד כתב בספר נצח ישראל פרק ג: וזה הנברא מצד שהוא עלול הוא חסר וצריך השלמה, כי האדם נברא וצריך אליו השלמה, היא האשה. ואי אפשר שהשלמתו תהיה נבראת עמו, כי אם כן היה שלם בעצמו, ודבר זה אי אפשר שיהיה העלול שלם, רק נברא חסר והושלם על ידי דבר שהוא עזר. ודבר זה רמזו חכמי האמת במדרש באמרו על בריאת האשה לא טוב היות האדם לבדו, ופירוש ז"ל שאם נברא האדם בלא עזר היו אומרים כי הוא א-לוה. ועוד כתב שם פרק מז: וזה שאמר הנביא הושע "ביום ההוא תקראי לי אישי, ולא תקראי לי בעלי", פירוש כי שם איש ואשה נקראו כאשר יש לאיש ואשה חבור יחד, ושם י"ה הוא מחבר אותם בחבור גמור, אבל שם בעל נקרא על שם שהוא בועל אותה ופועל בה, והדבר הזה מצד האיש הפועל בנקבה, וכיון שהוא מצד הפועל החיבור אפשר שיהיה פירוד לדבר זה מצד ישראל. אבל שם איש לא נקרא מצד שהוא פועל בה רק מצד חיבורם יחד, וחיבור שלהם מצד עצמם לכך אין לזה ביטול.

ויש לפלפל וללמוד בכל מקור ומקור אם פירוש אהבת אישה ביהדות הינה רק כאמצעי לשלום בית וכדומה או מטרה ותכלית לכשעצמה, ומה שהלב חושק הזמן עושק.
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
בלא להכנס למקרה
כל חיבור בעולם מתחיל מאינטרסים ואכן אף אחד לא היה מתחתן ללא אינטרסים וגם לא היו מביאים ילדים ללא אינטרס.
השאלה היא מה בונים אחרי האינטרסים ו,זה מגוחך לדון כל העת לפי האינטרס הראשוני בחיבור.
 

חודו של מחט

משתמש רגיל
לכל תכלית בעולם 
יש סיבה טכנית שהאדם ירצה לעשות אותה, 

למשל, האדם צריך לאכול כדי שיהיה בריא ויעבוד את ה' 
מה הסיבה שהאדם יאכל ? איך יהיה חשק לאדם לאכול ? 
ע"י הצורה הנאה של המאכל וכמובן הטעם שיש בה הם הגורמים לאדם לאכול.
והעובד ה' יקדש עצמו עד שירגיש את טעם האוכל כמשהו זוטר והעיקר לאכול לכבודו ית' וע"י כך אף 'מתקנים' את המאכל ומעלים את החיצוניות שבו (טעם וצורה) עם הפנימיות (אכילה למען בריאות לעבודת ה' \ סעודת מצווה וכו' )
הווי אומר, ה' ברא לכל תכלית, - אינטרס לאדם הלא שלם. 

כנ"ל בנישואין וקשר זוגי שהתכלית שלו הוא חיבור בין משפיע למקבל שע"י כך העולם מתוקן ושלם 
והשכינה שרויה ביניהם ועיין עוד רבות בספרי קבלה וחסידות,

כל השאר, מצילתו מן החטא, פריה ורביה, הנאה מסוימת, דרך העולם, וכו' הם הסיבות למי שעדיין אינו שלם ועבודתו אינה תמה דיה. 
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
מענין לענין כאן המקום להביא ציטוט מתוך שיעור של הרב פיבלזון
אחד מגדולי בעלי המוסר בדורנו, עבורו הרמח"ל הוא ממש מקור סמכות, הוא הר' וולבה. הוא אומר שמה שהרמח"ל גילה, שהקב"ה ברא את העולם להיטיב, אין לזה חלק בעבודת האדם. הוא התחבט בשאלה זו ומצא – במחילה – פתרון לא נכון: שזה רק כדי שנרבה אהבה לה'. אבל זה לא נכון, כי הרמח"ל אומר שזהו יסוד העבודה שלנו. זה לגיטימי להתווכח עם הרמח"ל, הוא לא משה רבינו – גם אם קוראים לו משה, והוא
רבינו. אבל הרמח"ל אומר שעיקר עמידת האדם מול ה' היא כמקבל. יש בית מדרש שלם שאומר שמידת הקבלה, לקבל מאחרים, זה שורש הרע. ויש להם ספרים שלמים. אבל הרמח"ל אומר שעיקר תפקיד האדם הוא לקבל. ולו יצויר שלא היה צריך לקבל שום דבר, אז היה מבטל את העבודה מעיקרה מבחינתו. זה שאדם צריך ונזקק, זה עיקר מקומו של האדם בעולם, וזו עיקר עבודתו. יש אנשים שאוהבים ליישב סוגיות: זה מדבר בשבת, וזה מדבר ביו"ט. אבל כאן צריך לדעת לקרוא, ולהבין שהרמח"ל אומר פה משהו אחר. לא אנחנו מכריעים בין גדולי ישראל, אבל אדם בישראל חייב להכריע איך הוא חי.
יש הרבה שיגידו שיותר טוב למעט את ההזדקקות כמה שאפשר. בעל הסולם, ובעקבותיו הר' דסלר, אומרים שעיקר עבודת האדם היא למעט את הזדקקותו. זה ר' דסלר מפורסם, שאדם צריך לקבל כמה שפחות, ולתת כמה שיותר. והוא מדבר על נזקקות האדם לקב"ה. עיקר עבודת האדם היא לתת לקב"ה, לא לקבל ממנו. [הר' דסלר אומר את זה מעודן יותר, הוא בכל זאת למד בישיבות.]– יש פה ויכוח גדול. זהו ויכוח מהותי. זה לא פרט בתפיסת הרמח"ל. אנחנו צריכים להתרגל קודם כל לעובדה שאנשים רבים
לומדים את התורה, ויש דעות שונות. אנחנו יכולים רק לחשוב במה אנחנו בוחרים; מכיוון שאנחנו רוצים להשקיע בעבודת ה', אין מנוס מלבחור.
הרמח"ל אומר, אני עומד כמקבל. נחזור לכל המובאות בתורה, ובמיוחד בנביאים, המעמידות את הקשר בינינו לקב"ה כקשר נישואין. מה דינו של חתן שאומר לכלה בחדר הייחוד, תדעי לך שהיו לי חמש הצעות 5 טובות. אני נמצא פה רק בשבילך. לעצמי אני לא זקוק – יכולתי להסתדר עם מישהי אחרת. – יש רק דבר אחד גרוע מזה: שהכלה תגיד את זה לחתן. – אז מה אומרים כאן אנשים? שנגיד לכלה שאני צריך אותה רק כדי שיהיה לה טוב, לא כי אני צריך אותה? אבל זה גם לא לגמרי טוב. ובכל אופן ביחס לקב"ה בכלל אי אפשר להגיד את זה. הרמח"ל אומר דברים שלדעתי, אם מותר לי לומר, הם דברי אמת פשוטים: שאדם, כאדם, הוא נזקק. ואין לו דרך לצאת מזה
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
השלמה חשובה לתוכן הדברים שהובא מהרב פייבלזון. [על הגישה של הרב וולבה והרב דסלר]
הועתק מתוך מאמר של בן ציון סורוצקין.

הימנעות מקבלה
הדחף לתת ללא הרף מלווה לא פעם בהימנעות מקבלה. הבה נדון תחילה במערכת נישואין שבה שני בני הזוג הם אנשים בריאים והגיוניים. לאחד מהם - נניח שמדובר בבעל - יש צורך או רצון להצטיין במידותיו. הוא עושה מעל ומעבר למען אשתו, בעוד שהוא עצמו כמעט לא מבקש ממנה דבר. גם כשהיא מציעה להכין לו כוס קפה, הוא עונה: "לא תודה - אני יכול לעשות את זה לבד".
נראה שיש כאן בסיס לקשר נפלא, אך הניסיון מוכיח שזהו מרשם בטוח לערעור שלום הבית. לאחר תקופה ממושכת של הקרבה עצמית כזו, הבעל בהכרח יתחיל להתמרמר. היות שרגשות המרמור סותרות בעוצמה את הדימוי העצמי שלו, הוא לא ירשה לעצמו להתוודע לרגשות אלו. במקום זאת הוא יתרחק רגשית, הן כאמצעי להקל על התסכול שלו והן כביטוי פסיבי-אגרסיבי לכעסו. אם אשתו תבטא כעס על הניתוק הרגשי שלו, הוא יהיה נבוך מול התסכול שלה, שהרי הוא עושה הכול כדי להיות הבעל המושלם. כעס זה ילבה עוד יותר את התרעומת שלו.
הרב וולבה מעלה נקודה דומה בהקשר לתפקיד הבעל בבית חרדי. לדברי הרב וולבה, אסור לבעל לנהל את ביתו מתוך וויתורים בלתי פוסקים לאשתו. כמו כן, אל לו לגלות ענווה יתירה בענייני הבית ולהימנע מבקשות כלשהן מאשתו. אדרבה - עליו להביע את העדפותיו לגבי האוכל ושאר ענייני הבית. בנימה דומה מדגיש הרב עזריאל ארלינגר ש"מותר" לבעל לבקש מאשתו לעשות דברים למענו (במערכת יחסים אוהבת, כמובן). אפילו הערה ביקורתית מתונה במסגרת קשר אוהב אינה בהכרח סותרת את שלום הבית.
החזון איש הביע מורת רוח מאנשים שהתייחסו לבני או בנות זוגם ביראת כבוד ובאדיבות יתרה. הוא טען שיחס כזה עשוי להעיד על מערכת יחסים קרה ונטולת קרבה.
החובה לדעת לקבל
חשיבות היכולת לקבל נידונה באריכות בספר מדהים על נישואין ואינטימיות בשם "בניין הבית" (מאת הרב משה אהרן שוחוטוביץ), שבו מצטט המחבר מדברי הרב שך בנושא זה. הרב שך הדגיש את החשיבות של נתינה בנישואין, אך הוסיף שחשוב לא פחות לדעת לקבל. הוא הביע ביקורת על אנשים שנמנעו מתלות בבן או בת זוגם. אדרבה! תלות של בני זוג זה בזו היא דרך התורה הראויה.
הרב שוחוטוביץ מתאר אברך צעיר ואשתו הנשואים מספר חודשים, וכעת הבעל רוצה לתת לאשתו גט. הוא כעס מאוד שאשתו תמיד מכינה לו עוגת שוקולד אף על פי שהוא אינו אוהב עוגה כזו. לאחר שיחה עם שני בני הזוג, התברר שהאישה הייתה בטוחה שבעלה אוהב עוגת שוקולד משום שכאשר הם ביקרו את סבתה לפני החתונה, סבתה הגישה עוגת שוקולד והחתן שיבח את העוגה במילים חמות.
הרב שוחוטוביץ שאל את הבעל מדוע הוא לא סיפר לאשתו שהוא לא אוהב עוגת שוקולד, והבעל נפגע מאוד. "האם ירדתי לדרגה נמוכה כל כך שעליי לדון עם אשתי על עוגה?!" (המחבר מציין באירוניה שהוא מוכן להתגרש בגלל עוגת שוקולד, אבל לא חלילה לדבר עם אשתו על כך).
הערותיו של הרב דסלר על אדם המוגדר כ"נוטל"
הרב שוחוטוביץ מצטט את המשגיח, הרב דוב יפה, שגינה את הנחת היסוד הנפוצה והמוטעית ששלום בית תלוי במידת החסד. הוא עומד על כך שאין שום מקור לכך בחז"ל או בראשונים. הבעייתיות בגישה זו היא שכאשר בחסד עסקינן, הנותן חווה תחושת עליונות ואילו המקבל מרגיש בושה ונחיתות. רגשות אלו גורמים לניתוק רגשי בין בני הזוג. הבעל יחווה את אשתו כמעמסה, כאילו היא אומללה נזקקת שטיפולה הוטל עליו משמים. האישה מצדה לא תרצה להזדקק לחסדיו של בעלה הרחמן. לאמתו של דבר, על האדם לדאוג לאשתו משום שהיא חלק ממנו. זו משימה אפשרית גם לרוב האנשים שאינם בעלי חסד עצומים.
כמו כן, הרב שוחוטוביץ מתייחס לאמונה כוזבת שהשתרשה בקהילתנו: שהיסוד לאהבה הוא הרצון לתת. (אמונה זו משחקת תפקיד בעידוד "נתינת יתר"). הוא קובע שאין שום מקור לאמירה זו בחז"ל, בראשונים ובראשוני האחרונים. טעות זו מבוססת על אמונה מוטעית שתחושת עצמיות היא שורש כל הרע, ולכן האהבה מחייבת שאדם לא יחשוב על עצמו כלל אלא רק ירצה לרצות את זולתו. רעיון זה מנוגד להשקפת היהדות. יש אנוכיות רעה, ומאידך יש אכפתיות עצמית בריאה. למעשה, אהבתנו לזולת מבוססת על אהבתנו לעצמנו - "ואהבת לרעך כמוך". היסוד לאהבה הוא בדרגה גבוהה יותר מהיסוד לחסד. יתכן שאהבה מולידה רצון לתת ונתינה מולידה אהבה, אך אהבה היא ערך נעלה ועמוק יותר... אהבה לפי התורה היא הרצון להתחבר למשהו ששייך לי אך נפרד ממני כרגע. ,
הרב שוחוטוביץ מצטט את דברי הרב דסלר המצוטטים בפי רבים: "ביום שבני זוג מתחילים לבקש בקשות זה מזו, זו התחלת הסוף של האושר שלהם".
המחבר קובע שאין לפרש משפט זה באופן מילולי. נכון הדבר שצדיקים גדולים נמנעים מלבקש טובות מאחרים. לעומת זאת, כאשר אדם עושה דבר למען עצמו זו בוודאי לא בעיה [ואשתו כגופו]. התנגדותו של הרב דסלר, כך קובע המחבר, היא רק במקרה שאדם מבקש דברים בלתי נצרכים משום שהוא נהנה לנצל אחרים.
 
חלק עליון תַחתִית