יושב בשבת תחכמוני
משתמש ותיק
ראיתי ברבינו הלל לתורת כהנים <לגבי לשון 'חומש הפקודים' שמוזכרת שם> דבר שמשך את תשומת לבי:
(הנושא שם, וזה נמצא גם במשנה מנחות מה:, הוא להוכיח שז' כבשים ושעיר האמורים בתורת כהנים בחובת היום דעצרת, אינם האמורים בחומש הפקודים, והראיה מכך שכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, שכאן פר ושני אילים וכאן איל ושני פרים, וכבדרך אגב מבאר רבינו הלל את הלשון 'חומש הפקודים' הנ"ל)
מזה התעוררתי, שבעצם הלשון 'חומש' הרגילה בפינו היא לשון מאוד מקטינה, כביכול יש רק כאן רק 'חמישית' מכלל התורה, אבל לא ספר בפני עצמו. ואמנם זה בהחלט לא נכון לגבי כל החומשים, ולא כל הספרים אין שמם אלא 'חומש', כי יש 'תורת כהנים', ספר בפנ"ע שהוא תורת הכהנים. ויש 'משנה תורה' שהוא גם ספר בפנ"ע משנה לכל התורה. ויש 'ספר הישר' שמבואר בגמ' ע"ז (למ"ד אחד) שהוא ספר בראשית. <מה עם שמות? - איני יודע לע"ע>.
ובמדבר הוא החריג בענין הזה, שאכן אינו 'ספר' כיתר הספרים, והוא 'חומש'.
ומאוד מענין אם יש לזה שייכות לענין ה'פקודים' שנראה שהוא מהות ה'חומש' הזה מכלל חומשי התורה - "חומש הפקודים".
ובלאו הכי צריך להבין את הענין שהפקודים הוא שמו ומהותו של חומש זה. ואכן התורה עצמה פותחת את החומש במנין בנ"י, ומסיימת את ענין בנ"י במדבר 'ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואלעזר הכהן' (בפר' פנחס, וניתן לכא' לסווג את שמשם ואילך כדברים שפונים לקראת כניסתם לארץ ישראל, מלחמת מדין - אחר תאסף אל עמך, פרשת ירושה, בני גד ובני ראובן, סיום המסעות בערבות מואב על ירדן ירחו, וכו').
וצריך לדעת מה מהותי כ"כ בענין פקודי בני ישראל שהוא מתאר את ענינם במדבר.
(בתחושה בעלמא, יש אולי מקום להציע שה'פקידה' מכוונת כלפי היציאה מה'שגרה', וזה ענין עם ישראל 'במדבר', במצב החריג שלחמם מן מן השמים, אין להם חלק ונחלה בארץ, מצוותיהם <הרבה מהם> מצוות לשעה. ואכתי צ"ת כמובן).
יש כאן מקום רב לביאור, ואשמח לשמוע דעת הרבנים שליט"א בכל זה.
ושעיר האמור בחומש הפקודים. היינו בספר וידבר בפר' פנחס, ולהכי קרי ליה חומש משום דחמשה חומשי תורה נינהו והוי האי חד מינייהו וקרי ליה פקודים משום דכתי' התם פקודי ישראל ופקודי הלויים
(הנושא שם, וזה נמצא גם במשנה מנחות מה:, הוא להוכיח שז' כבשים ושעיר האמורים בתורת כהנים בחובת היום דעצרת, אינם האמורים בחומש הפקודים, והראיה מכך שכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, שכאן פר ושני אילים וכאן איל ושני פרים, וכבדרך אגב מבאר רבינו הלל את הלשון 'חומש הפקודים' הנ"ל)
מזה התעוררתי, שבעצם הלשון 'חומש' הרגילה בפינו היא לשון מאוד מקטינה, כביכול יש רק כאן רק 'חמישית' מכלל התורה, אבל לא ספר בפני עצמו. ואמנם זה בהחלט לא נכון לגבי כל החומשים, ולא כל הספרים אין שמם אלא 'חומש', כי יש 'תורת כהנים', ספר בפנ"ע שהוא תורת הכהנים. ויש 'משנה תורה' שהוא גם ספר בפנ"ע משנה לכל התורה. ויש 'ספר הישר' שמבואר בגמ' ע"ז (למ"ד אחד) שהוא ספר בראשית. <מה עם שמות? - איני יודע לע"ע>.
ובמדבר הוא החריג בענין הזה, שאכן אינו 'ספר' כיתר הספרים, והוא 'חומש'.
ומאוד מענין אם יש לזה שייכות לענין ה'פקודים' שנראה שהוא מהות ה'חומש' הזה מכלל חומשי התורה - "חומש הפקודים".
ובלאו הכי צריך להבין את הענין שהפקודים הוא שמו ומהותו של חומש זה. ואכן התורה עצמה פותחת את החומש במנין בנ"י, ומסיימת את ענין בנ"י במדבר 'ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואלעזר הכהן' (בפר' פנחס, וניתן לכא' לסווג את שמשם ואילך כדברים שפונים לקראת כניסתם לארץ ישראל, מלחמת מדין - אחר תאסף אל עמך, פרשת ירושה, בני גד ובני ראובן, סיום המסעות בערבות מואב על ירדן ירחו, וכו').
וצריך לדעת מה מהותי כ"כ בענין פקודי בני ישראל שהוא מתאר את ענינם במדבר.
(בתחושה בעלמא, יש אולי מקום להציע שה'פקידה' מכוונת כלפי היציאה מה'שגרה', וזה ענין עם ישראל 'במדבר', במצב החריג שלחמם מן מן השמים, אין להם חלק ונחלה בארץ, מצוותיהם <הרבה מהם> מצוות לשעה. ואכתי צ"ת כמובן).
יש כאן מקום רב לביאור, ואשמח לשמוע דעת הרבנים שליט"א בכל זה.