חומש הפקודים/ "חומש"

ראיתי ברבינו הלל לתורת כהנים <לגבי לשון 'חומש הפקודים' שמוזכרת שם> דבר שמשך את תשומת לבי:

ושעיר האמור בחומש הפקודים. היינו בספר וידבר בפר' פנחס, ולהכי קרי ליה חומש משום דחמשה חומשי תורה נינהו והוי האי חד מינייהו וקרי ליה פקודים משום דכתי' התם פקודי ישראל ופקודי הלויים

(הנושא שם, וזה נמצא גם במשנה מנחות מה:, הוא להוכיח שז' כבשים ושעיר האמורים בתורת כהנים בחובת היום דעצרת, אינם האמורים בחומש הפקודים, והראיה מכך שכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, שכאן פר ושני אילים וכאן איל ושני פרים, וכבדרך אגב מבאר רבינו הלל את הלשון 'חומש הפקודים' הנ"ל)

מזה התעוררתי, שבעצם הלשון 'חומש' הרגילה בפינו היא לשון מאוד מקטינה, כביכול יש רק כאן רק 'חמישית' מכלל התורה, אבל לא ספר בפני עצמו. ואמנם זה בהחלט לא נכון לגבי כל החומשים, ולא כל הספרים אין שמם אלא 'חומש', כי יש 'תורת כהנים', ספר בפנ"ע שהוא תורת הכהנים. ויש 'משנה תורה' שהוא גם ספר בפנ"ע משנה לכל התורה. ויש 'ספר הישר' שמבואר בגמ' ע"ז (למ"ד אחד) שהוא ספר בראשית. <מה עם שמות? - איני יודע לע"ע>.
ובמדבר הוא החריג בענין הזה, שאכן אינו 'ספר' כיתר הספרים, והוא 'חומש'.

ומאוד מענין אם יש לזה שייכות לענין ה'פקודים' שנראה שהוא מהות ה'חומש' הזה מכלל חומשי התורה - "חומש הפקודים".

ובלאו הכי צריך להבין את הענין שהפקודים הוא שמו ומהותו של חומש זה. ואכן התורה עצמה פותחת את החומש במנין בנ"י, ומסיימת את ענין בנ"י במדבר 'ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואלעזר הכהן' (בפר' פנחס, וניתן לכא' לסווג את שמשם ואילך כדברים שפונים לקראת כניסתם לארץ ישראל, מלחמת מדין - אחר תאסף אל עמך, פרשת ירושה, בני גד ובני ראובן, סיום המסעות בערבות מואב על ירדן ירחו, וכו').
וצריך לדעת מה מהותי כ"כ בענין פקודי בני ישראל שהוא מתאר את ענינם במדבר.
(בתחושה בעלמא, יש אולי מקום להציע שה'פקידה' מכוונת כלפי היציאה מה'שגרה', וזה ענין עם ישראל 'במדבר', במצב החריג שלחמם מן מן השמים, אין להם חלק ונחלה בארץ, מצוותיהם <הרבה מהם> מצוות לשעה. ואכתי צ"ת כמובן).

יש כאן מקום רב לביאור, ואשמח לשמוע דעת הרבנים שליט"א בכל זה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הטענה שלך היא חלשה בכדי לבטל מנהג זה, הלא כבר בחז''ל ובראשונים קוראים חומש, ועל כרחך שאין בזה פגם.
 

יושב בשבת תחכמוני

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
הטענה שלך היא חלשה בכדי לבטל מנהג זה, הלא כבר בחז''ל ובראשונים קוראים חומש, ועל כרחך שאין בזה פגם.
במחילה מכבודו, לא עלתה בידי למצוא בדבריי קריאה ל'ביטול מנהג' וכיוצא בו.
ועוד, כמובן שלא נגרע חלק יתר החומשים מחומש הפקודים, וכשם שהוא קרוי 'חומש' כך ההכרח המתמטי הפשוט נותן שאף יתר החומשים קרויים 'חומש'.
וכפי שהזכיר כבודו, הלשון חמשה חומשי תורה מוזכר בגמ' במגילה ובסנהדרין, וכמובן שאין מה לדון על זה בכלל.

הנקודה היא, שאם כי ביחס לתורה בכללותה אנו מוצאים חלוקה לחמשה חומשים, ומזה מגיע הלשון חמשה חומשי תורה, בכל זאת אנו מוצאים לכל ספר הגדרה עצמית שלמה משלו, ספר הישר, תורת כהנים, משנה תורה, ובזה העליתי את הנקודה שספר במדבר לכאורה שונה שאינו אלא 'חומש הפקודים'.
 

HaimL

משתמש ותיק
המילה "חומש" מציינת, פשוט, אחד מחמישה ספרים שבתורת משה. כל אחד מהספרים האחרים, יש לו כינוי יותר פרטי, וניתן לדון מדוע כל אחד נקרא בשם אחר, ואילו ספר הפקודים נקרא בשם חומש הפקודים, כנראה משום שהמילה "ספר" פחות שייכת לגביו. אגב, לא ברור הניקוד המקובל של המילה חומש, לכאורה צ"ל כמו בפסוק

וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ
 

שפת הים

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
וצריך לדעת מה מהותי כ"כ בענין פקודי בני ישראל שהוא מתאר את עניינם במדבר.
יושב בשבת תחכמוני אמר:
'פקידה' מכוונת כלפי היציאה מה'שגרה',
אני הייתי אומר להפך, שפקידה וזכירה אדרבה עניינם לקבוע ולחזק את המניין והמצב הקיים.
ויתכן לבאר שעיקר ס' במדבר עוסק סביב בנ"י מסעותיהם ומה שעבר אליהם [בשונה משאר ספרים], ולכך נקרא ע"ש פקידתם - קיומם וחוותיהם.
ואולי משו"ה יש לו פחות משמעות משאר ס' שיש להם דינים לדורות ומסר בפ"ע שבכל ס'.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
שאלה מעניינת מאד,
שמא י"ל שחומש במדבר אינו נקרא בדרך כלל ספר, משום שהוא כולל בתוכו שלשה ספרים, כמו שאמרו חז"ל, ויהי בנסוע, מה שלפניו ומה שלאחריו.
אמנם, לפעמים כן נמצא בראשונים הלשון ספר במדבר.

ובנוגע לעניינו של חומש שמות:
כ' העמק דבר שמות בפתיחה לספר שמות:
זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות, כדאיתא בב"ר פ"ג ויהי אור נגד ספר שמות כו', וכן בהרבה מקומות. והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה, זולת רבינו בה"ג בסוף ספרו הקדוש יקראהו ספר שני, דקחשיב חמשה חומשי תורה, ספר בראשית. וחומש שני. וספר כהנים. וחומש הפקודים. ומשנה תורה. וכ"ה בסוטה דף ל"ו ב' לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. ושותא דרבותינו ניתן ללמדנו בינה, שלא בחנם שינו השם בזה הספר, והיה לרבותינו לקרוא כולם במספר חומש שני ושלישי וכו', או חומש שמות, או על הענין המסוים שבו כמו יציאת מצרים או מתן תורה, כמו שקורא ספר במדבר, ספר הפקודים, וכמש"כ במקומו הטעם. אלא בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה כי הוא חלק שני מזה הספר, היינו בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, פי' תכלית העולם בכלל, הוא שיהא אומה אחת חלק ה' עמו, וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם שיהיו לצורה אחרת במה שקבלו עליהם עול תורה ומצות.
 

אבי חי

משתמש ותיק
מעניין לציין לבראשית רבה פרשת תולדות (צויין ע"י רבינו @דבש לפי, כמדומני)
"וישב יצחק ויחפר וגו'" כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע?
ר' יהודה אמר ד' כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר.
ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה:

"ויקרא שם הבאר עשק" כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את העולם.
"ויקרא שמה שטנה" כנגד ספר ואלה שמות על שם (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבודה קשה".
"וימצאו שם באר מים חיים" כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות.
"ויקרא אותה שבעה" כנגד ספר וידבר שהוא מַשְׁלִים שבעה ספרי תורה והלא ה' הן אלא בן קפרא עביד וידבר תלתא ספרים מן וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו מן ויהי בנסוע ודבתריה ספר בפני עצמו ומן סיפיה דפסקא ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו.
"ויקרא שמה רחובות" כנגד משנה תורה על שם (דברים יב, כ): "כי ירחיב" "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ":
 

HaimL

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
HaimL אמר:
נקרא בשם חומש הפקודים, כנראה משום שהמילה "ספר" פחות שייכת לגביו.
הא גופא הנידון
לדעתי, הלשון "ספר" משמש בתור "מסמך", וכמו

שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ וגו'

וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

ולכן ספר הישר שהתחיל בו משום כח מעשיו הגיד לעמו נקרא "ספר", שהוא כמו ספר המקנה, וגם מעשיהם של האבות הקדושים.

אבל ספר במדבר דווקא מגלה, כביכול, את בושתם של עם ישראל, במתאוננים, בקברות התאווה, במרגלים וכו', ולכן אין זה "ספר", כי אם "חומש".



 
 

שפת הים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ וגו'

וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

דוקא דבריך עוררו אותי לחשוב בכיוון של הרב @יושב בשבת תחכמוני שספר עניינו לקבוע את הדבר,
ובזה שונה ס' במדבר שאינו לדורות ולכך אינו אלא חומש.
אלא שעדיין לא באנו לידי ביאור כל הענין מה ההקשר של הפקודים בהא דהוי לשעה.
והביאור יתכן
דבד"כ כשמדברים על בנ"י היחס הוא לא על האנשים הספציפיים אלא על ככל הואמה ומה שמייצגת,
לא כן כשנמנים שאז היחס הוא עליהם כאנשים - ספציפיים,
וממילא בחדא מחתא זה דוקא לזמן המסויים שבו נמנו ולאנשים המסויימים שבאו במנין.

עוד חשבתי רמז לדבר בו מצינו הקבלה בין ציבור למנין, בהא דקרבן ציבור - שזמנו קבוע, דוחה טומאה בקרבנות, ונראה שיש הקבלה בין ציבור לקביעות זמן.
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
חז"ל נתנו שם לכל ספר לפי תוכן שעליו סובב הספר וכמו שמאריך העמק דבר בהקדמתו לכל ספר
בראשית ספר היצירה על יצירת העולם והאומה שעל זה סובב כל הספר
שמות ספר הגאולה כמו שכתב הרמב"ן שכל הספר מדבר בענין הגאולה שמתחיל בעבדות יציאה לחרות וקבלת התורה והקמת המשכן שזה שלמות הגאולה
ויקרא תורת כהנים שכל הספר סובב בדינים הנוגעים ושייכים לכהנים
דברים משנה תורה
וספר במדבר נקרא חומש הפקודים ואומרים מפני שתחילתו במנין וסופו במנין לכן נקרא כך
ולא הבנתי מדוע נקרא כך הרי שם ספר ניתן על כל תוכן הספר ולא על תחילתו וסופו?
ועלה ברעיוני להסביר שחומש הפקודים זה ע"ש פקדון שהוא לא נמצא במקומו ובעליו כל הזמן דואג ומחכה מתי יחזור אליו הפקדון
כך עם ישראל נמצאים במדבר כפקדון שאין זה מקומו והקב"ה דואג ומחכה להכניס אותם לארץ למקומם
וכל הספר הולך סביב הפקדון מעשיו וניסיונותיו כלפי בעליו הקב"ה
 
חלק עליון תַחתִית