ביום חג השבועות זמן שמחתינו - לא, אין כאן טעות.
וגם: ולמה הוציאו את השעיר - של שבועות ?
ונתחיל מהסוף - השעיר שנמחק.
בסידורים רבים ניתן להבחין בתופעה מעניינת ביותר בתפילת מוסף לשלוש רגלים, כאשר לאחר הזכרת פסוקי קרבנות המוסף כתוב: "ומנחתם ונסכיהם... ושעיר לכפר - נ"א [נוסח אחר] בשבועות ושני שעירים לכפר"... כלומר, קיימת נוסחה אשר לפיה בחג השבועות יש לומר "ושני שעירים".
אכן, הבעל התניא, תיקן בסידורו לומר "ושני שעירים" ולא "שעיר לכפר", וכך נוהגים לומר חסידי חב"ד. ברור, כי אין לפנינו מחלוקת על מספר השעירים שהוקרבו בחג השבועות. כאשר נעיין בתורה נמצא, כי בכל חג הוקרב שעיר חטאת אחד, ואילו בחג השבועות הוקרבו שני שעירי חטאת.
מדוע אם כן מזכירים בנוסח הרגיל שעיר אחד בלבד? הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה" יו"ד ח"ג סי' קכ"ט) ביאר, כי השעיר הנוסף שהוקרב בחג השבועות, נמנה על הקרבנות המיוחדים שקרבו בגלל "שתי הלחם" שהבאתם במקדש התירה את אכילת התבואה החדשה, ככתוב בחומש ויקרא (פרק כ"ג). קרבנות אלו לא באו לכפרה, כי אם כהודאה לקב"ה על תנובת הארץ.
לפיכך, אין הם מוזכרים בפרשת פנחס יחד עם קרבנות המוספין של מועדי ישראל, ולכן גם אין מזכירים אותם בתפילת המוסף של חג השבועות, ואף השעיר שעמם לא הוזכר משום כך, אף שאפשר שהוא עצמו נועד לכפרה. טעם זה שימש גם את הגאון רבי יצחק וויס זצ"ל במענה לשאלה מדוע בחג השבועות אין קוראים בתורה את הפסוקים העוסקים בקרבנות הקרבים עם "שתי הלחם".
בדבריו הוא גם מבאר, כי המנהג לקרוא בתורה בכל חג את פסוקי הקרבנות שהוקרבו בו אינו מופיע בתלמוד, כי אם בסידורי הגאונים, שסמכו על דברי הגמרא (תענית כז/ב), שבמעמד ברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, כי גם בזמן שבית המקדש לא יהיה קיים יוכלו בניו להתכפר על חטאיהם: "כבר תקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם".
[אם, כי במוסף ראש השנה, לכל הדעות מזכירים את שני השעירים, כמבואר ברמ"א או"ח סי' תקצ"א סעי' ב'].
לסיכום: הקרבנות המיוחדים ל"שתי הלחם", אינם מוזכרים בתורה בפרשת פנחס עם קרבנות המועדים כי אם בנפרד, בפרשת אמור, ואין הם נמנים, איפוא, על "סדר הקרבנות". זאת, משום שקרבנות מיוחדים אלו לא נועדו לכפרה אלא להודאה לקב"ה על תנובת הארץ. ולכן אין קוראים אותן בתורה ,ואין מזכירים אותם במוסף של חג השבועות. (מדף מאורות).
ביום חג השבועות זמן שמחתינו - לא, אין כאן טעות
ולמה נוסח הקידוש של ליל שבועות היה "חג השבועות זמן שמחתינו" ,וזאת בגלל שגם בו כתוב שמחה: ושמחת לפני ה אלוקיך אתה ובנך ובתיך..... ( דברים טז, יא,) כמו בסוכות ,ואם כך מן הראוי לכנותו - יום שמחתינו,
ולמה ומתי זה השתנה ? אומר ר יעקב צבי מקלנבורג,בעל הכתב והקבלה בפירושו - עיון תפילה, שזה קרה " משקלקלו הצדוקים בזמן אנטיגנוס , בכמו ג אלפים ליצירה , ואמרו שחג השבועות אחר השבת [ביום ראשון], ולפי טעותם לא ניתנה תורה בחג השבועות, דהא הכול מודים שבשבת ניתנה תורה .
ואז התקינו חכמים לקרוא את החג בשם "עצרת" , כי פירוש עצרת - כנישת הקהל ,והרי יום מתן תורה נקרא שלושה פעמים בתורה בשם " יום הקהל" ,(דברים ט-י, י- ד, יח- טז) ,
ותקנו לומר - זמן מתן תורתינו - כדי להוציא מליבן של צדוקים, דלדידהו לא ניתנה תורה בחג השבועות....
ועיונים על עשרת הדברות ,בהמשך בעזהי.
וגם: ולמה הוציאו את השעיר - של שבועות ?
ונתחיל מהסוף - השעיר שנמחק.
בסידורים רבים ניתן להבחין בתופעה מעניינת ביותר בתפילת מוסף לשלוש רגלים, כאשר לאחר הזכרת פסוקי קרבנות המוסף כתוב: "ומנחתם ונסכיהם... ושעיר לכפר - נ"א [נוסח אחר] בשבועות ושני שעירים לכפר"... כלומר, קיימת נוסחה אשר לפיה בחג השבועות יש לומר "ושני שעירים".
אכן, הבעל התניא, תיקן בסידורו לומר "ושני שעירים" ולא "שעיר לכפר", וכך נוהגים לומר חסידי חב"ד. ברור, כי אין לפנינו מחלוקת על מספר השעירים שהוקרבו בחג השבועות. כאשר נעיין בתורה נמצא, כי בכל חג הוקרב שעיר חטאת אחד, ואילו בחג השבועות הוקרבו שני שעירי חטאת.
מדוע אם כן מזכירים בנוסח הרגיל שעיר אחד בלבד? הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה" יו"ד ח"ג סי' קכ"ט) ביאר, כי השעיר הנוסף שהוקרב בחג השבועות, נמנה על הקרבנות המיוחדים שקרבו בגלל "שתי הלחם" שהבאתם במקדש התירה את אכילת התבואה החדשה, ככתוב בחומש ויקרא (פרק כ"ג). קרבנות אלו לא באו לכפרה, כי אם כהודאה לקב"ה על תנובת הארץ.
לפיכך, אין הם מוזכרים בפרשת פנחס יחד עם קרבנות המוספין של מועדי ישראל, ולכן גם אין מזכירים אותם בתפילת המוסף של חג השבועות, ואף השעיר שעמם לא הוזכר משום כך, אף שאפשר שהוא עצמו נועד לכפרה. טעם זה שימש גם את הגאון רבי יצחק וויס זצ"ל במענה לשאלה מדוע בחג השבועות אין קוראים בתורה את הפסוקים העוסקים בקרבנות הקרבים עם "שתי הלחם".
בדבריו הוא גם מבאר, כי המנהג לקרוא בתורה בכל חג את פסוקי הקרבנות שהוקרבו בו אינו מופיע בתלמוד, כי אם בסידורי הגאונים, שסמכו על דברי הגמרא (תענית כז/ב), שבמעמד ברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, כי גם בזמן שבית המקדש לא יהיה קיים יוכלו בניו להתכפר על חטאיהם: "כבר תקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם".
[אם, כי במוסף ראש השנה, לכל הדעות מזכירים את שני השעירים, כמבואר ברמ"א או"ח סי' תקצ"א סעי' ב'].
לסיכום: הקרבנות המיוחדים ל"שתי הלחם", אינם מוזכרים בתורה בפרשת פנחס עם קרבנות המועדים כי אם בנפרד, בפרשת אמור, ואין הם נמנים, איפוא, על "סדר הקרבנות". זאת, משום שקרבנות מיוחדים אלו לא נועדו לכפרה אלא להודאה לקב"ה על תנובת הארץ. ולכן אין קוראים אותן בתורה ,ואין מזכירים אותם במוסף של חג השבועות. (מדף מאורות).
ביום חג השבועות זמן שמחתינו - לא, אין כאן טעות
ולמה נוסח הקידוש של ליל שבועות היה "חג השבועות זמן שמחתינו" ,וזאת בגלל שגם בו כתוב שמחה: ושמחת לפני ה אלוקיך אתה ובנך ובתיך..... ( דברים טז, יא,) כמו בסוכות ,ואם כך מן הראוי לכנותו - יום שמחתינו,
ולמה ומתי זה השתנה ? אומר ר יעקב צבי מקלנבורג,בעל הכתב והקבלה בפירושו - עיון תפילה, שזה קרה " משקלקלו הצדוקים בזמן אנטיגנוס , בכמו ג אלפים ליצירה , ואמרו שחג השבועות אחר השבת [ביום ראשון], ולפי טעותם לא ניתנה תורה בחג השבועות, דהא הכול מודים שבשבת ניתנה תורה .
ואז התקינו חכמים לקרוא את החג בשם "עצרת" , כי פירוש עצרת - כנישת הקהל ,והרי יום מתן תורה נקרא שלושה פעמים בתורה בשם " יום הקהל" ,(דברים ט-י, י- ד, יח- טז) ,
ותקנו לומר - זמן מתן תורתינו - כדי להוציא מליבן של צדוקים, דלדידהו לא ניתנה תורה בחג השבועות....
ועיונים על עשרת הדברות ,בהמשך בעזהי.