ידוע המדרש בילקוט המכירי [שנכתב לפני כ650 שנה] בתהלים קי"ח על המעשה של ישי והשפחה והולדת דוד וכו'.
מדרש זה מופיע כבר לפני כן בספר שבילי אמונה, בתורת המנחה [סקלי] ובר' דוד נכד הרמב"ם.
יש לעיין האם זהו מדרש מוסכם על חז"ל או שהוא כמו מדרשים אחרים שפקפקו בהם [למשל דברי הימים דמשה ועוד].
א. ישי נמנה בתור אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש. הרמ"ע מפאנו עמד על זה וכותב שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. אולם צ"ע, דלשון המדרש הוא 'לאחר ג' שנים שפירש מאשתו היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה' וכו', וא"כ אף אם מידי מעשה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו, והרי הרהור בשפחה גם הוא אסור, וא"כ אין זה עטיו של נחש?
ב. המדרש הנ"ל מביא את הפסוק הן בעוון חוללתי. אולם בויקרא רבה פרשת תזריע פרשה יד איתא הן בעוון חוללתי רבי אחא אמר אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא להנאתו תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן ע"כ, הרי שפסוק זה נדרש לא על עוון ספציפי של ישי אלא על כלל האנשים ואין זה עוון ממש אלא שאין זו כונה לשמה.
וגם רש"י על הפסוק הנ"ל פירש ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון ע"כ, ונראה שלא הכיר את המדרש הנ"ל.
ג. בבבלי פסחים קי"ט ע"א מבואר שאת הפסוק אבן מאסו הבונים אמר ישי, ובמדרש הנ"ל מבואר שאמרתו אמו של דוד וכונתה לבנים שלה [במדרש הנ"ל מבואר שישי גם מאס בו, ולא שייך לומר שהוא אמר אבן מאסו הבונים דהיינו הבנים, משום שגם הוא היה בכלל המואסים בו].
מדרש זה מופיע כבר לפני כן בספר שבילי אמונה, בתורת המנחה [סקלי] ובר' דוד נכד הרמב"ם.
יש לעיין האם זהו מדרש מוסכם על חז"ל או שהוא כמו מדרשים אחרים שפקפקו בהם [למשל דברי הימים דמשה ועוד].
א. ישי נמנה בתור אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש. הרמ"ע מפאנו עמד על זה וכותב שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. אולם צ"ע, דלשון המדרש הוא 'לאחר ג' שנים שפירש מאשתו היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה' וכו', וא"כ אף אם מידי מעשה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו, והרי הרהור בשפחה גם הוא אסור, וא"כ אין זה עטיו של נחש?
ב. המדרש הנ"ל מביא את הפסוק הן בעוון חוללתי. אולם בויקרא רבה פרשת תזריע פרשה יד איתא הן בעוון חוללתי רבי אחא אמר אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא להנאתו תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן ע"כ, הרי שפסוק זה נדרש לא על עוון ספציפי של ישי אלא על כלל האנשים ואין זה עוון ממש אלא שאין זו כונה לשמה.
וגם רש"י על הפסוק הנ"ל פירש ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון ע"כ, ונראה שלא הכיר את המדרש הנ"ל.
ג. בבבלי פסחים קי"ט ע"א מבואר שאת הפסוק אבן מאסו הבונים אמר ישי, ובמדרש הנ"ל מבואר שאמרתו אמו של דוד וכונתה לבנים שלה [במדרש הנ"ל מבואר שישי גם מאס בו, ולא שייך לומר שהוא אמר אבן מאסו הבונים דהיינו הבנים, משום שגם הוא היה בכלל המואסים בו].