המדרש הידוע עם ישי והשפחה - האם כך דעת חז"ל?

כהן

משתמש ותיק
ידוע המדרש בילקוט המכירי [שנכתב לפני כ650 שנה] בתהלים קי"ח על המעשה של ישי והשפחה והולדת דוד וכו'.
מדרש זה מופיע כבר לפני כן בספר שבילי אמונה, בתורת המנחה [סקלי] ובר' דוד נכד הרמב"ם.
יש לעיין האם זהו מדרש מוסכם על חז"ל או שהוא כמו מדרשים אחרים שפקפקו בהם [למשל דברי הימים דמשה ועוד].
א. ישי נמנה בתור אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש.  הרמ"ע מפאנו עמד על זה וכותב שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. אולם צ"ע, דלשון המדרש הוא 'לאחר ג' שנים שפירש מאשתו היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה' וכו', וא"כ אף אם מידי מעשה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו, והרי הרהור בשפחה גם הוא אסור, וא"כ אין זה עטיו של נחש?
ב. המדרש הנ"ל מביא את הפסוק הן בעוון חוללתי. אולם בויקרא רבה פרשת תזריע פרשה יד איתא הן בעוון חוללתי רבי אחא אמר אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא להנאתו תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן ע"כ, הרי שפסוק זה נדרש לא על עוון ספציפי של ישי אלא על כלל האנשים ואין זה עוון ממש אלא שאין זו כונה לשמה.
וגם רש"י על הפסוק הנ"ל פירש  ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון  ע"כ, ונראה שלא הכיר את המדרש הנ"ל.
ג. בבבלי פסחים קי"ט ע"א מבואר שאת הפסוק אבן מאסו הבונים אמר ישי, ובמדרש הנ"ל מבואר שאמרתו אמו של דוד וכונתה לבנים שלה [במדרש הנ"ל מבואר שישי גם מאס בו, ולא שייך לומר שהוא אמר אבן מאסו הבונים דהיינו הבנים, משום שגם הוא היה בכלל המואסים בו].
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
מרן החיד"א בספרו מדבר קדמות מערכת י אות כ
ישי אבי דוד היה סובר דמואבית אסורה ולכן ציוה לשפחתו לבא אליו לטהר זרעו והשפחה גילתה לאדונתה אשת ישי ובאה היא והרתה מדוד ושמרה סוד השפחה. רז"ל כפי מה שפי' הרמ"ע מפאנו במאמרות ועיין מ"ש מהרח"א במוצל מאש סי' ס"ח. ומצאתי בס' ישן כ"י להרב כמה"ר יעקב סקלי שהביא מרז"ל דאשת ישי כשנתעברה מדוד והוכר עוברה חשבו שהיא הרה לזנונים שידעו שישי פירש ממנה זה זמן רב וחשבו בניה להרגה ואמר להם ישי שלא יהרגוה והולד יהיה עבד לאחיו כאסופי וכשנולד לא היה אוכל עמהם והיה נמאס ובזוי ונתנוהו בצאן זהו תורף דבריו ז"ל: 
עוד מצאתי מביאים:
על ישי בן דוד אמרו חז"ל שלאחר שפרש מאשתו כמה שנים ביקש להעמיד עוד בנים, ורצה לישא את שפחתו, אך לבסוף נזדמנה לו אשתו, ומכך נולד דוד. וקשה, ישי, שהיה צדיק גדול וקדוש והוא אחד מארבעת הצדיקים שלא חטאו ומת רק בעטיו של נחש, היאך רצה לישא שפחה. ותירץ הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות, חקור דין פרק ג' אות י') תירץ, שישי שחרר את שפחתו על תנאי, אם מואבי ולא מואבית אמרה תורה הרי את בת חורין, ואם מואבי ואפילו מואבית אין בדברי כלום, שהרי ודאן בודאן מותר, וכיון שאת שפחה ואני מואבי מותרין אנו זה לזה.

בזכרון מנחם (הובא בשער בת רבים, כי תצא) תירץ, דישי היה לבו נוקפו על זרעו אם זרע כשר הם, כי ידע שזקנו בועז נשא מואביה על סמך הדרשה של מואבי ולא מואבית, אך אולי משום כך הענישו אותו שמת באותו הלילה, וביקש ישי להוליד בזקנותו זרע כשר, וביקש ומצא עצה על כך. דהנה אמרו להלן (עח, א) 'יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין', ואף ישי שישחרר את בן השפחה, ונמצא בן חורין. אמנם משמים עכבוהו מכך, ובכך רמזו לו שכן הלכה מואבי ולא מואבית. (דף על הדף מסכת קידושין דף עד ע"א)
 

בשלמא

משתמש ותיק
אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, מדרש, הן בעוון חוללתי (תהלים נ"א), מלא כתיב בשני ווי"ן, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, חד אמר דוד בן אהובה היה, וחד אמר דוד בן שנואה היה, כיצד ישי ראש לסנהדרין היה ולא היה יוצא ונכנס אלא באוכלוסא בס' רבוא, והיו לו ס' בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים. לאחר ג' שנים היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה, אמר לה בתי, תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור, הלכה השפחה ואמרה לגברתה הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם, אמר לה מה טעם, שחה לה את הכל, אמרה לה, בתי מה אעשה שהיום ג' שנים לא נגע בי, אמרה לה אתן ליך עצה, לכי תקיני עצמך ואף אני כך, ולערב כשיאמר סגירי הדלת תכנסי את ואצא אני, וכך עשתה, לערב עמדה השפחה וכבת את הנר, באת לסגור את הדלת נכנסה גברתה ויצאה היא, עשתה עמו כל הלילה נתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה יצא דוד אדום מבין אחיו... לט' חדשים בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, כיון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן, והיה הדבר טמון עד כ"ח שנה...
http://www.aspaklaria.info/010_YOD/ישי.htm
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נשמע מוזר כי בחז''ל אין לזה זכר, מ''מ אם זה נכון אין קושיה שישי הרהר בה כי היינו הרוהור בדבר המותר כי בידו לשחררה ולישאנה.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כהן אמר:
והרי הרהור בשפחה גם הוא אסור
מנא לך זו, [הרי הרהור בנשים אינו פשוט שהוא איסור בפ"ע, ויתכן שהוא רק אטו שיבוא לידי טומאה בלילה, ודילמא ישי לא חשש שיבוא לזה, ואפשר לבאר בזה בכמה אנפי], וכל זה מלבד מה שכבר נכתב בשם הרמ"ע מפאנו וכן בשם זכרון מנחם הנ"ל, ועוד י"ל בזה.
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
וברבות ואדרבה מהמדרש פר' תזריע מבואר להיפך
זה המדרש רבה שהבאתי בתחלת האשכול, וראיתי שכיונתי לדברי הלקוטי תורה.
בן עזאי אמר:
הרהור בנשים אינו פשוט שהוא איסור בפ"ע
על מה נאמר הרהורי עבירה קשים מעבירה?
מה עם ולא תתורו? [ונשמרת מכל דבר רע זה שמא יראה קרי, אבל ולא תתורו זה לאו בפני עצמו]
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כהן אמר:
על מה נאמר הרהורי עבירה קשים מעבירה?
מה עם ולא תתורו?
הפוסקים דנו בזה, ולא פשיטא להו טענתך, וכבר דקדקתי לך דברי הגמ' אלא יהרהר וכו' שמא יבוא לידי טומאה בלילה, הרי לן דזהו האיסור.

[שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן נג ומה"ט מסתפקנא בעובר והרהר ולא בא לידי טומאה יתכן שלא עבר ונשמרת על הרהורו, ולכאורה כן משמע מאריכות לשון הברייתא שאומרת שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ולמה לא סגי ליה שיאמר שלא יהרהר, דעובר בין שבא לידי טומאה ובין שלא בא לדי /לידי/ טומאה, אלא משמע דונשמרת איסור הרהור מיתלי תלי וקאי, ואם לא בא לידי טומאה אגמ"ל =איגלאי מילתא למפרע= דלא עבר על ונשמרת, משום דעיקר אסור של הרהור הוא כשמצטרף למעשה טומאה, אבל בלי צירוף מעשה אין המחשבה עבירה.]
 

מתי אבוא

משתמש רגיל
ישראל גליס אמר:
 
על ישי בן דוד אמרו חז"ל שלאחר שפרש מאשתו כמה שנים ביקש להעמיד עוד בנים, ורצה לישא את שפחתו, אך לבסוף נזדמנה לו אשתו, ומכך נולד דוד. וקשה, ישי, שהיה צדיק גדול וקדוש והוא אחד מארבעת הצדיקים שלא חטאו ומת רק בעטיו של נחש, היאך רצה לישא שפחה. ותירץ הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות, חקור דין פרק ג' אות י') תירץ, שישי שחרר את שפחתו על תנאי, אם מואבי ולא מואבית אמרה תורה הרי את בת חורין, ואם מואבי ואפילו מואבית אין בדברי כלום, שהרי ודאן בודאן מותר, וכיון שאת שפחה ואני מואבי מותרין אנו זה לזה.
מאוד מעניין שהרי ישי לא היה בנה של רות כי אם נין, ואף אם נאמר מואבי ואפי' מואבית אז הבן של רות לפי זה גוי, אך לכאו' שהוא עצמו נשא אישה יהודיה ולא מואביה גיורת וא"כ ישי הוא ודאי יהודי אף אם נאמר שגיורי רות אינם  חלים, וא"כ מדוע חשב שהוא עדיין בגדר מואבי?
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אם לא נפרש כמדרש הנ"ל
למה דוד לא אכל עם אחיו בזבח
למה ישי אמר שאין לו עוד בנים
היה ברור לו ששמואל לא חיפש אותו

מה זה מוזר הייתי לאחי
מה זה שאליאב אומר לדוד ידעתי את זדון ליבך

תמיד ידעתי שהתשובה לכל השאלות זה ההסבר שהביא פותח האשכול
 

דבש לפי

משתמש ותיק
מתי אבוא אמר:
מאוד מעניין שהרי ישי לא היה בנה של רות כי אם נין, ואף אם נאמר מואבי ואפי' מואבית אז הבן של רות לפי זה גוי, אך לכאו' שהוא עצמו נשא אישה יהודיה ולא מואביה גיורת וא"כ ישי הוא ודאי יהודי אף אם נאמר שגיורי רות אינם  חלים, וא"כ מדוע חשב שהוא עדיין בגדר מואבי?
מואבי שהתגייר הוא יהודי, אלא שהוא פסול לבוא בקהל מדין "מואבי", ובין אם הוא התחתן עם גיורת כדין ובין אם הוא התחתן עם ישראלית - בניו יהודים מואביים כמוהו, וכן הלאה עד עולם.
 
יעקב שלם אמר:
אם לא נפרש כמדרש הנ"ל
למה דוד לא אכל עם אחיו בזבח
למה ישי אמר שאין לו עוד בנים
היה ברור לו ששמואל לא חיפש אותו

מה זה מוזר הייתי לאחי
מה זה שאליאב אומר לדוד ידעתי את זדון ליבך

תמיד ידעתי שהתשובה לכל השאלות זה ההסבר שהביא פותח האשכול
לר' שלמה לוינשטיין שליט"א יש שיעור בדיוק על העניין הזה,
סיכום חייו של דוד המלך. בבהירות נפלאה.
ומובא בקול הלשון..

 https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=104390&Lang=Hebrew
 
 
 
כהן אמר:
על מה נאמר הרהורי עבירה קשים מעבירה?
מה עם ולא תתורו? [ונשמרת מכל דבר רע זה שמא יראה קרי, אבל ולא תתורו זה לאו בפני עצמו]
חזרה למעלה
הרהור שעולה מאליו ואינו מעלהו בכוונה על לבו,אינו עובר עליו. ואם יכול לשאת אותה שמהרהר בה וחפץ לעשות כן אין בפעולתו חטא כלל, ולכן לא נחשב כל חטא לישי בזה.
אמנם פשוט שמדרש זה כמדרשים רבים אחרים לא מוסכם על חז"ל, ואף מדרשי חז"ל מצוי מאוד שאינם מוסכמים ויש להם סתירות רבות לדברי חז"ל במקומות אחרים.
 
התורה היא חיינו אמר:
לר' שלמה לוינשטיין שליט"א יש שיעור בדיוק על העניין הזה,
סיכום חייו של דוד המלך. בבהירות נפלאה.
ומובא בקול הלשון..
סיכם מדרשים שונים, דברי ראשונים ואחרונים, מעט ברי סמכא והרבה לא, ומכולם עשה שיטה אחת ומעשיה אחת, כדרך הדרשנים.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
ברמ''ע מפאנו כתב בספר גלגולי נשמות שלו:
[ג] הגר שפחת שרה היא שפחת ישי, ועתה נתקנה כי בראשונה ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה, והיתה מבזית כבוד גברתה שרה אמנו, ופה לא רצתה לקבל דברי רבה ישי, דצוותה אבא נא אליך, והגידה הדברים לגברתה ויצא ממנו דוד, וממנו יבא משיח בן דוד:
 
חלק עליון תַחתִית