יש עוד שו"ע הרב שמפורש שבן א"י שהולך לחו"ל עושה יומים.איש ווילנא אמר:יושב אוהלים אמר:זה תלוי זב"ז, דעת החכ"צ הוא שהכל תלוי איפה הבן אדם נמצא אז. ואם לדעת הגר"ז ההלכה בהחכ"צ אז אין הבדל בין נמצא בא"י או נמצא בחו"ל, בכל לפי המקום שהוא נמצא.איש ווילנא אמר:זה שבן חו"ל שמגיע לא"י שומר רק יום אחד וכדעת החכם צבי והביא שיש חולקים
אבל בבן א"י שהגיע לחו"ל הרי לא חידש מאומה
אדוני.
בשו"ע הרב מפורש לא כך כפי שציינתי
ובאמת זה כמעט גמ' מפורשת. ועכ"פ הראשונים למדו כך מהגמ'
שבן א"י שבא לחו"ל במדבר שומר יום אחד ובישוב שני ימים
והחכם צבי אנו מתווכח עם כך
וטעמא רבה איכא לחלק.
או"ח סי' א' סעי' ח:
וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף, לעולם י"ב שעות אחר חצי היום, שהוא אמצע הלילה ממש, והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום. ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב, אין בכך כלום, וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו. וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות. ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום, אף שדעתם לחזור, כמו שנתבאר בהלכות יו"ט):