ההיתר המחודש לאדמו"ר שמבקר בחו"ל לעשות יו"ט שני

רימון

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
יושב אוהלים אמר:
איש ווילנא אמר:
זה שבן חו"ל שמגיע לא"י שומר רק יום אחד וכדעת החכם צבי והביא שיש חולקים
אבל בבן א"י שהגיע לחו"ל הרי לא חידש מאומה
זה תלוי זב"ז, דעת החכ"צ הוא שהכל תלוי איפה הבן אדם נמצא אז. ואם לדעת הגר"ז ההלכה בהחכ"צ אז אין הבדל בין נמצא בא"י או נמצא בחו"ל, בכל לפי המקום שהוא נמצא.


אדוני. 
בשו"ע הרב מפורש לא כך כפי שציינתי 
ובאמת זה כמעט גמ' מפורשת. ועכ"פ הראשונים למדו כך מהגמ' 
שבן א"י שבא לחו"ל במדבר שומר יום אחד ובישוב שני ימים 
והחכם צבי אנו מתווכח עם כך 

וטעמא רבה איכא לחלק. 
 
יש עוד שו"ע הרב שמפורש שבן א"י שהולך לחו"ל עושה יומים.
או"ח סי' א' סעי' ח:
וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף, לעולם י"ב שעות אחר חצי היום, שהוא אמצע הלילה ממש, והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום. ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב, אין בכך כלום, וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו. וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות. ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום, אף שדעתם לחזור, כמו שנתבאר בהלכות יו"ט):
 

רימון

משתמש ותיק
ובענין דברי הגמ' שציינתם, זה נכון שלדעת רוב הראשונים יוצא מדברי הגמ' דלא כחכ"צ ודעימיה, אבל יש שרצו לומר ע"פ הראב"ן ורבינו חננאל שם שבאמת הגמ' שם מיירי באחד שיוצא מבבל לארץ ישראל, והגמ' דן מתי חל עליו הדינים של בן א"י ולכן ביישוב לא עבידנא, הכוונה שהוא לא יעשה יום טוב שני ביישוב, כי אז יקבל עליו המנהג המקום, ורק במדבר הסתפק, כי עוד לא הגיע למקום מגורים, וא"כ אולי לא חל עליו דיני בן א"י.

המהלך הנ"ל כתב במועדים וזמנים.
למעשה אחר העיון בדברי הראב"ן אני לא מסכים עם הפשט הזה, ואכמ"ל.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
רימון אמר:
ציטוט ובענין דברי הגמ' שציינתם, זה נכון שלדעת רוב הראשונים יוצא מדברי הגמ' דלא כחכ"צ ודעימיה,

אדגיש פעם נוספת. החכם צבי מדבר על בן חו"ל שבא לארץ ישראל שמחוייב לשמור רק יום אחד ולא שני ימים
ובזה באמת גם בשו"ע הרב לפנינו הביא את דעתו ולא רק במקור שציינת
אבל יחד עם זה מודה שבן א"י שנוסע לחו"ל אינו מחוייב מעיקר הדין בשני ימים [משום שהוא נחשב ליודע בקיבעא דירחא]
וכמפורש כל זה בפשטות הגמ'
וכן הוא להדיא בשולחן ערוך הרב במהדורא הרגילה

אלא שהבאת לדייק ממהדו"ב לא כן
והנה באמת קשה לחדש כן מכוח דיוק זה והוא נגד הגמרא וכל הפוסקים
אבל שמעתי שכך נוהגים רבים על פיו וצ"ע
 

רימון

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
רימון אמר:
ציטוט ובענין דברי הגמ' שציינתם, זה נכון שלדעת רוב הראשונים יוצא מדברי הגמ' דלא כחכ"צ ודעימיה,

אדגיש פעם נוספת. החכם צבי מדבר על בן חו"ל שבא לארץ ישראל שמחוייב לשמור רק יום אחד ולא שני ימים
ובזה באמת גם בשו"ע הרב לפנינו הביא את דעתו ולא רק במקור שציינת
אבל יחד עם זה מודה שבן א"י שנוסע לחו"ל אינו מחוייב מעיקר הדין בשני ימים [משום שהוא נחשב ליודע בקיבעא דירחא]
וכמפורש כל זה בפשטות הגמ'
וכן הוא להדיא בשולחן ערוך הרב במהדורא הרגילה

אלא שהבאת לדייק ממהדו"ב לא כן
והנה באמת קשה לחדש כן מכוח דיוק זה והוא נגד הגמרא וכל הפוסקים
אבל שמעתי שכך נוהגים רבים על פיו וצ"ע
קודם כל, השו"ע הרב שהבאתי אינו דיוק, אלא מפורש מאוד שחייבים בקדושת היום.
וגם סברת החכם צבי בזה הוא שהמקום הוא הגורם ולא שייך סוגיא של יו"ט שני לדיני חומרות המקום שיצאו משם, ואם כן מסתבר לדבריו שהוא הדין להיפוך.
ואכן קשה כמו שכתבתם שזה נגד דברי הגמ', ועל זה כתבתי שיש מפרשים את זה כדעת הראב"ן באותו גמרא.

למעשה גם בנידון של החכ"צ של בני חו"ל שיצאו לא"י ליום טוב, החכ"צ כתב בסוף דבריו שיום טוב שני לא שייך לסוגיא של חומרות המקום שיצא משם, וזה לכאורה נגד הפשט בגמ' לכל הראשונים, זולת הראב"ן.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בשו"ע הרב עצמו במהדורא קמא מפורש לא כן [דהיינו שהגם שפסק דברי החכם צבי זה דווקא לבן חו"ל שבא לא"י] 
וזה פשוט שלא בא החכם צבי לחדש דין נגד כל הפוסקים ולא בא אלא לומר פרט זה שכתב
החילוק פשוט בן ארץ ישראל נידון כאילו יודע בקיבועא דירחא וגם אם גר באופן זמני בחו"ל
משא"כ בן חו"ל שאינו יודע בקיבועא דירחא הרי כשמגיע לא"י נעשה כיודע בקיבועא דירחא ופשוט
 

רימון

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בשו"ע הרב עצמו במהדורא קמא מפורש לא כן [דהיינו שהגם שפסק דברי החכם צבי זה דווקא לבן חו"ל שבא לא"י] 
וזה פשוט שלא בא החכם צבי לחדש דין נגד כל הפוסקים ולא בא אלא לומר פרט זה שכתב
החילוק פשוט בן ארץ ישראל נידון כאילו יודע בקיבועא דירחא וגם אם גר באופן זמני בחו"ל
משא"כ בן חו"ל שאינו יודע בקיבועא דירחא הרי כשמגיע לא"י נעשה כיודע בקיבועא דירחא ופשוט
כבר כתבתי יש ב' דרכים להסביר הפסק של החכ"צ והשו"ע הרב שבן חו"ל אינו חייב ביו"ט שני בארץ ישראל.
או משום שזה לא שייך לחומרי המקום שיצא משם, כי גם בזמן הבית בן חו"ל שהלך לא"י היה בקי בקביעא דירחא.
או משום שכל גדרי יום טוב שני לא שייכים לסוגיא של מנהג המקום, אלא המקום גורם.
וזה שהשו"ע הרב בעצמו כתב שהוא הדין בן א"י שהולך לחו"ל חייב בקדושת היום, הוי ראיה שהפשט כצד ב'. והוא לא כתב מפורש לא ככה בהלכות יום טוב.
ובענין החכ"צ, אני כמעט בטוח שהיעב"ץ כתב על דבריו שהוא הדין בן א"י שנמצא בחו"ל חייב ביום טוב שני מעיקר הדין. וכנ"ל מבואר שנקט בדעתו שנקט צד ב'.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
רימון אמר:
איש ווילנא אמר:
בשו"ע הרב עצמו במהדורא קמא מפורש לא כן [דהיינו שהגם שפסק דברי החכם צבי זה דווקא לבן חו"ל שבא לא"י] 
וזה פשוט שלא בא החכם צבי לחדש דין נגד כל הפוסקים ולא בא אלא לומר פרט זה שכתב
החילוק פשוט בן ארץ ישראל נידון כאילו יודע בקיבועא דירחא וגם אם גר באופן זמני בחו"ל
משא"כ בן חו"ל שאינו יודע בקיבועא דירחא הרי כשמגיע לא"י נעשה כיודע בקיבועא דירחא ופשוט
כבר כתבתי יש ב' דרכים להסביר הפסק של החכ"צ והשו"ע הרב שבן חו"ל אינו חייב ביו"ט שני בארץ ישראל.
או משום שזה לא שייך לחומרי המקום שיצא משם, כי גם בזמן הבית בן חו"ל שהלך לא"י היה בקי בקביעא דירחא.
או משום שכל גדרי יום טוב שני לא שייכים לסוגיא של מנהג המקום, אלא המקום גורם.
וזה שהשו"ע הרב בעצמו כתב שהוא הדין בן א"י שהולך לחו"ל חייב בקדושת היום, הוי ראיה שהפשט כצד ב'. והוא לא כתב מפורש לא ככה בהלכות יום טוב.
ובענין החכ"צ, אני כמעט בטוח שהיעב"ץ כתב על דבריו שהוא הדין בן א"י שנמצא בחו"ל חייב ביום טוב שני מעיקר הדין. וכנ"ל מבואר שנקט בדעתו שנקט צד ב'.

שולחן ערוך הרב סימן תצה מפורש שדווקא בישוב ישראל או תוך תחום לישוב ישראל [אבל ישוב של גויים לא] 



ז בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו''ט שני בישוב ישראל אפילו בצנעא ואפילו במדבר אם הוא תוך התחום לעיר שישראל דרין בה ואפילו דעתם לחזור למקומם מטעם שנתבאר בסי' תס''ח ומכל מקום אם עשו מלאכה אין מנדין ואין מלקין אותם כיון שדעתם לחזור למקומן:
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
רימון אמר:
איש ווילנא אמר:
בשו"ע הרב עצמו במהדורא קמא מפורש לא כן [דהיינו שהגם שפסק דברי החכם צבי זה דווקא לבן חו"ל שבא לא"י] 
וזה פשוט שלא בא החכם צבי לחדש דין נגד כל הפוסקים ולא בא אלא לומר פרט זה שכתב
החילוק פשוט בן ארץ ישראל נידון כאילו יודע בקיבועא דירחא וגם אם גר באופן זמני בחו"ל
משא"כ בן חו"ל שאינו יודע בקיבועא דירחא הרי כשמגיע לא"י נעשה כיודע בקיבועא דירחא ופשוט
כבר כתבתי יש ב' דרכים להסביר הפסק של החכ"צ והשו"ע הרב שבן חו"ל אינו חייב ביו"ט שני בארץ ישראל.
או משום שזה לא שייך לחומרי המקום שיצא משם, כי גם בזמן הבית בן חו"ל שהלך לא"י היה בקי בקביעא דירחא.
או משום שכל גדרי יום טוב שני לא שייכים לסוגיא של מנהג המקום, אלא המקום גורם.
וזה שהשו"ע הרב בעצמו כתב שהוא הדין בן א"י שהולך לחו"ל חייב בקדושת היום, הוי ראיה שהפשט כצד ב'. והוא לא כתב מפורש לא ככה בהלכות יום טוב.
ובענין החכ"צ, אני כמעט בטוח שהיעב"ץ כתב על דבריו שהוא הדין בן א"י שנמצא בחו"ל חייב ביום טוב שני מעיקר הדין. וכנ"ל מבואר שנקט בדעתו שנקט צד ב'.

שולחן ערוך הרב סימן תצה מפורש שדווקא בישוב ישראל או תוך תחום לישוב ישראל [אבל ישוב של גויים לא] 



ז בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו''ט שני בישוב ישראל אפילו בצנעא ואפילו במדבר אם הוא תוך התחום לעיר שישראל דרין בה ואפילו דעתם לחזור למקומם מטעם שנתבאר בסי' תס''ח ומכל מקום אם עשו מלאכה אין מנדין ואין מלקין אותם כיון שדעתם לחזור למקומן:

ועוד כתב שם כמה דינים מפורשים בזה שגם בישוב ישראל אין כאן דין יום טוב באמת 


ח אם חל יו''ט שני בערב שבת אינם צריכים לערב עירובי תבשילין מפני שהוא דבר שבצנעא ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון שדעתו לחזור (עיין סי' תס''ח) ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת שמונה עשרה בלחש ביו''ט שני וכן להניח תפילין בצנעא כיון שדעתו לחזור נותנים עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ''ש בסי' תס''ח אבל צריכים ללבוש מלבושי יו''ט מפני שהוא דבר של פרהסיא:
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ממה שאני ראיתי  את המהדורא בתרא לא הייתי מעלה על דעתי שכוונתו לחזור בו ממש"כ במהדורא קמא ולחדש כזה חידוש גדול בניגוד לגמרא ולכל הראשונים והאחרונים
וכוונתו בפשוטו רק להסביר את הסוד של שמירת יום טוב שני לבן א"י שהולך לחו"ל
מי הראשון שהוציא ממנו שכוונתו לחזור בו ממש"כ במהדו"ק
 

רימון

משתמש ותיק
כתבתי מזכרון, משום מה היה מונח לי שהוא רק מדבר על ההולך מחו"ל לא"י, אבל אתה צודק.

עכשיו יש לנו סתירה בדבריו בקונטרס אחרון בסי' א', וגם בקונטרס אחרון הוא מציין שהדברים כבר התבארו בהלכות יום טוב, בעוד שהוא כותב להיפוך שם, וצע"ג.
מכל מקום מאוד קשה לומר שהוא מתכוון לחזור ממה שהוא כבר כתב, כי אם ככה למה הוא מציין "כמו שנתבאר בהלכות יום טוב",
מצד שני הלשון "שחייב בקדושת היום" צ"ע
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
רימון אמר:
כתבתי מזכרון, משום מה היה מונח לי שהוא רק מדבר על ההולך מחו"ל לא"י, אבל אתה צודק.

עכשיו יש לנו סתירה בדבריו בקונטרס אחרון בסי' א', וגם בקונטרס אחרון הוא מציין שהדברים כבר התבארו בהלכות יום טוב, בעוד שהוא כותב להיפוך שם, וצע"ג.
מכל מקום מאוד קשה לומר שהוא מתכוון לחזור ממה שהוא כבר כתב, כי אם ככה למה הוא מציין "כמו שנתבאר בהלכות יום טוב",
מצד שני הלשון "שחייב בקדושת היום" צ"ע
אני חושב שאין בזה סתירה כלל כי כוונתו לומר שיש טעם לשמירת יו"ט שני עפ"י סוד אבל סוף סוף וודאי אין זה אלא על פי גדרי ההלכה שכתב בסימן תצו 
חפשתי קצת בספרים של חב"ד באוצר החכמה וראיתי שזה באמת לא פשוט מנהגם וזה ויכוח בחב"ד על כוונת שו"ע הרב ועל המנהג וההלכה בזה [אף שהיום כנראה התקבע לנהוג כן] 
[אמנם לגוף טענתך טען לי משהו בפרטי שכוונת שו"ע הרב הוא כמו שכתבתי בהלכות יום טוב במהדורא בתרא וזה חיבור שנעלם] 
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בשלמא אמר:
שמי שמשמר רק יום אחד בחו"ל (דרך אגב כמוני) אין לו אפילו יום אחד?

אתה גר במדבר?
איך יתכן שאתה שומר רק יום אחד בחו"ל?

אני "מתארח" בעיר, משמר יום אחד, וכמובן נזהר מעשיית מלאכה אפילו בצינעה
בכו"א לא זו היתה הנקודה שרציתי להבהיר ודו"ק
 

יהושע

משתמש ותיק
רימון אמר:
איש ווילנא אמר:
יושב אוהלים אמר:
זה תלוי זב"ז, דעת החכ"צ הוא שהכל תלוי איפה הבן אדם נמצא אז. ואם לדעת הגר"ז ההלכה בהחכ"צ אז אין הבדל בין נמצא בא"י או נמצא בחו"ל, בכל לפי המקום שהוא נמצא.


אדוני. 
בשו"ע הרב מפורש לא כך כפי שציינתי 
ובאמת זה כמעט גמ' מפורשת. ועכ"פ הראשונים למדו כך מהגמ' 
שבן א"י שבא לחו"ל במדבר שומר יום אחד ובישוב שני ימים 
והחכם צבי אנו מתווכח עם כך 

וטעמא רבה איכא לחלק. 
יש עוד שו"ע הרב שמפורש שבן א"י שהולך לחו"ל עושה יומים.
או"ח סי' א' סעי' ח:
וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף, לעולם י"ב שעות אחר חצי היום, שהוא אמצע הלילה ממש, והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום. ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב, אין בכך כלום, וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו. וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות. ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום, אף שדעתם לחזור, כמו שנתבאר בהלכות יו"ט):
הוא כותב כמו שנתבאר בהלכות יו"ט, והרי שם הביא ב' הדעות, כנראה רצה רק לתת טעם לשיטה אחת ואין הכרח לעשות סתירה בדבריו.
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
חוץ משהשו"ע הרב והחכם צבי שע"פ קבלה זה שייך למקום והמנחת אלעזר הביא תשובה מלאה בזה איני זוכר מקומו
יש עוד נושא כמדומה שהשערי תשובה מביא שבנוסע אם אשתו רואים את מקומו ועיין באחרונים שזה רק כשיכול להיות שיישאר
 

לבי במערב

משתמש ותיק
קצת סדר בדברים (אף שחלקם כבר נכתבו לעיל, אך להלן יובא בע"ה דבר דבור על אפניו):
א. כ"ק אדה"ז נ"ע פסק בשולחנו הטהור (סי' תצו ס"ז־יא) כהשיטות דמי שדעתו לחזור נוהג כמנהג המקום שבא משם (וכ"כ בפירוש באג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, ח"ז ריש ע' רכח).
ב. הגרא"ד לאוואוט (בספרו 'שער הכולל', פ"א ס"ב) רצה להוכיח מהאמור במהדו"ב סי' א ס"ח כי חזר בו כ"ק אדה"ז נ"ע, ואילו היתה באה לידינו מהדו"ב דסי' תצו - זוכים היינו לאור חדש בנדון גם בהל' יו"ט עצמן. והאריך להוכיח כדבריו גם ע"פ קבלה וחסידות.
ג. אמנם כבר שקיל למטרפסי' דה'שער הכולל' בקונטרס 'קדושת יום־טוב', להגר"י הלוי הורוויץ ע"ה, הנד' בספרו 'יבֹא שילֹה' ע' רמ ואילך. ואכן, כך היתה גם קבלת כ"ק אדמו"רי חב"ד, כעדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בשם כ"ק אביו אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - ששמע מכ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש נ"ע: "הפי' 'נותנים עליו חומרי מקום' היינו חומר המקום, דגם בחו"ל יש לו הד' אמות - שעפ"י התורה - מא"י, איז ער אין אויר א"י, רק מ"מ צ"ל ההנהגה דחול בצנעא דוקא" (סה"ש תרצ"ז - קה"ת, תשע"ד - ריש ע' 268; כעי"ז נז' גם כמ"פ באגרות־קדשו, ולא עתה עת האסף. תוכן הענין יש לדייקו גם מדברי כ"ק אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש נ"ע בספרו 'תורת חיים', פ' בשלח שנה, א [רמג, ב]. ואכ"מ). וכן הורו כמ"פ לחסידיהם מאה"ק ת"ו שבאו לשהות בצל־קדשם, שינהגו ביו"ט א' לבדו (ראה בסה"ש שם. ועד"ז ב'ליובאוויטש וחיילי'' ע' 35, ובאג"ק כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ח"ב ריש ע' תרכו. וכן ב'תורת מנחם' חכ"ט ע' 39, ובאג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע ח"ד ע' רמד וח"ז ע' קסט. ועוד).
[כמובן, אצ"ל שכ"ז אינו אמור אלא בלא עשיית מלאכה! (וליתר־שאת, ראה בסה"ש תש"י ע' 373)].
ד. עקב מעשה שהי', נפלה מחלוקת בין רבני חב"ד אם לפסוק למעשה כה'שער הכולל' או ככל הדברים האמורים לעיל. בדבר א' אין פלוגתא: דעת־קדשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, דאף ש"באם אפשר (בקל) להשתמט (הנוסע איש וביתו) מלהכנס להשקו"ט ע"ד יו"ט שני ש"ג" (אגרות־קדשו חכ"ה ע' קו. ויש עוד ממענות־קדשו ברוח דומה), מ"מ - בדיעבד, כשנסע עם אשתו יש לו לנהוג כמנהג המקום שבא לשם (אגרות־קדשו חי"ז ע' מו, כפי שביאר הענין בעצמו ב'התוועדויות' תשד"מ ח"ג ע' 2089), (כנראה) משום שהקביעות ע"י האשה הוי (גם) ענין רוחני, ואינו בטל בשינויי הזמן (ודלא כפסק ה'אגרות־משה' - או"ח ח"ג סי' עד - ושאר פוסקים).
 

בשלמא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
קצת סדר בדברים (אף שחלקם כבר נכתבו לעיל, אך להלן יובא בע"ה דבר דבור על אפניו):
ייש"כ על הפירוט
היה חסר לי מאוד הסיפור עם החביתה (אייער שפייז) אצל הצ"צ
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
היה חסר לי מאוד הסיפור עם החביתה (אייער שפייז) אצל הצ"צ
ראה ב'יבֹא שילה' ע' רמו.
ומטין הדברים שכ"ה הנכון, גם מהאמור ב'ליובאוויטש וחיילי'' ע' 35 - שהוא כמעט אות באות(!) כנכתב ב'יבא שילה' שם.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
חוץ משהשו"ע הרב והחכם צבי שע"פ קבלה זה שייך למקום והמנחת אלעזר הביא תשובה מלאה בזה איני זוכר מקומו
יש עוד נושא כמדומה שהשערי תשובה מביא שבנוסע אם אשתו רואים את מקומו ועיין באחרונים שזה רק כשיכול להיות שיישאר
כמו שכתבו לעיל העירו הרבה רבנים חשובים שעניין בני ביתו היה לפני עידן התנועה הבינלאומית הבלתי פוסקת שבאמת בן אדם שנסע עם בני ביתו היתה סבירות גבוהה שישאר
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
מתלבט אמר:
ישראל הכהן אמר:
הרבי מתולדות א"י שליט"א שנוסע לראשונה ליו"ט שבועות לחו"ל לחוג את החג עם חסידיו במקום,
קיבל היתר מהאדמו"ר מקאסוב, הגרי"מ שטיינמעץ דומ"ץ סקווירא ב"פ, והגרש"פ לאנגזאם דומ"ץ בעלזא, לעשות יום טוב שני. היתר ראשוני והיסטורי!

את הנימוקים לחידוש הזה אני משאיר לחו"ר הפורום, אולי יש מישהו שיודע.
אם כי לא ביררתי מעולם את ההלכה,
אך לפי הידוע לי אין זה היתר ראשוני והיסטורי,
כפי הזכור לי בעבר כשהייתי במעזיבוז' בחג השבועות, היו שם אחרים שנהגו יו"ט שני, והם תלו זאת במנהג חב"ד, וכן היה אחד שטען כן בשם הגר"ח מבריסק,
שס"ל שזה תלוי למקום שאתה נמצא כעת, ולא במקום שבאת,
ובלא נדר אנסה לברר אצל אחד משותפיי לנסיעה אשר נהג יו"ט שני


באופן כללי, רבנים ומוצי''ם בני חו''ל נוטים להצריך ככל היותר שני ימים, בעוד רבנים ומוצי''ם בני א''י נוטים למעט ככל האפשר בשמירת שני ימים. לדעתי מדובר בהטיה פסיכולגית, כאשר לבן חו''ל ברור שצורת היו''ט היא בשני ימים, בעוד לבן א''י כל היו''ט שני נראה כגיבנת ויתרת.
 
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
מתלבט אמר:


באופן כללי, רבנים ומוצי''ם בני חו''ל נוטים להצריך ככל היותר שני ימים, בעוד בנים ומוצי''ם בני א''י נוטים למעט ככל האפשר בשמירת שני ימים. לדעתי מדובר בהטיה פסיכולגית, כאשר לבן חו''ל ברור שצורת היו''ט היא בשני ימים, בעוד לבן א''י כל היו''ט שני נראה כגיבנת ויתרת.
היו שטענו זאת לענין פורים דמוקפין, שרבנים בני ירושלים נוטים להרחיב את גבולותיה לקולא לכל עבר על כל ספק קטן, ורבני ערים אחרות מקילים בספיקות גדולים יותר שאי"צ אפי' להחמיר בט"ו. 
 

שמעיה

משתמש ותיק
מסתפינא אמר:
שמעיה אמר:
בעוד לבן א''י כל היו''ט שני נראה כגיבנת ויתרת.
שרי לי' מארי' שחשדתם בתלמידי חכמים בכך, וחלילה מלהעלותו על הדעת, וכל רב שחושב כך לא ראוי להיות רב.

נו נו, ישמח מר בנחלת חששותיו.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
רימון אמר:
יש עוד שו"ע הרב שמפורש שבן א"י שהולך לחו"ל עושה יומים.
או"ח סי' א' סעי' ח:
וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף, לעולם י"ב שעות אחר חצי היום, שהוא אמצע הלילה ממש, והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום. ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב, אין בכך כלום, וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו. וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות. ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום, אף שדעתם לחזור, כמו שנתבאר בהלכות יו"ט):
יש לעמוד על ההדגשה שהערה הנ"ל היא במוסגר.
 
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
מסתמא השומע שמע וטעה, ונהג האדמו"ר שליט"א לצאת ידי הברכות ותפילות דיו"ט מאחר או מש"ץ, דוכי הפ"מ יש כאן שיצטרך האדמו"ר שליט"א להעמיד לו רבנים שיתירו לו לברך ברכות בחשש ברכה לבטלה, בו ביום אשר נזדעזע העולם בדיבור לא תשא.
ובפרט כגון האד"ש שמחמיר בכמה ענייני הלכה, כגון לא לעשות מלאכות כלל בחוה"מ וכה"ג.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ר' '@עפר ואפר', "מוסגר" אינה 'דחי' אוטומטית'... האריך הגרא"ח נאה נ"ע בענין זה לבאר כל כלליו (ב'מבוא ל'קונטרס השלחן' שלו, אות ח - ע' י־יא), ועדיין יש צורך למצוא יישוב נכון בכמה דוכתי [למשל, דעת הגרא"ד לאוואוט (ב'שער הכולל' פ"א ס"ב) שבמהדו"ב הסגיר עניני הקבלה - ולא דבר שנסתפק לו בו].
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ר' '@עפר ואפר', "מוסגר" אינה 'דחי' אוטומטית'... האריך הגרא"ח נאה נ"ע בענין זה לבאר כל כלליו (ב'מבוא ל'קונטרס השלחן' שלו, אות ח - ע' י־יא), ועדיין יש צורך למצוא יישוב נכון בכמה דוכתי (דעת הגרא"ד לאוואוט, למשל, שבמהדו"ב הסגיר עניני הקבלה - ולא דבר שנסתפק לו בו).

לא דחיה. אבל יש לזה מעמד אחר.
 

מוישלה הכהן

משתמש רגיל
בחב"ד נוהגים שמי שבא לרבי חוגג יומיים משום שהוא הגיע על הבית שלו וכוונתו להשתקע וכו'
 
חלק עליון תַחתִית