הרמב"ם ותורת הקבלה

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

בן ראם

משתמש ותיק
אשמח אם יוכלו חו"ר הפורום להעלות מידיעותיהם וממקורותיהם בנושא זה של יחסו של הרמב"ם לקבלה. (הייתי בטוח שיש אשכול בעניין אך לע"ע לא מצאתי). ייש"כ
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
ראה אשכול כופר בקבלה ובמדרשי חזל.

ושם כתבתי:
איני יודע למי מהראשונים התכוונת.
לגבי הרמבם. ידוע מה שכתב הגר"א בהגהת הש"ע ביו"ד (קעט ו). ומאידך לשון הש"ע מפורש כרמב"ם. ואין לנו להכניס ראשנו יתר על זה.
ופעם שמעתי מהג"ר נפתלי קופשיץ שליט"א בשיעור. שהביא כמה מקומות ברמב"ם שמהם מוכח בצורה ודאית שהוא למד זוהר. והיינו שאמנם ספר הזוהר במתכונתו לא היה קיים אבל חלק מהרעיונות שבו עברו במסורת בין לומדי הקבלה איש מפי איש. כמדומני שהדפיסו את השיעור הזה באחד מקונטרסי שפתי כהן.
גם ראיתי שכותבי קורות חייו של הרמב"ם דנים במסורת המספרת שלמד קבלה בסוף ימיו.

אגב. גם באחרונים מצינו מי שפקפק אל דבר או חצי דבר מהמושגים הקבליים. כגון הרש"ש. ואכמ"ל
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
שמעתי שיעור לפני כמה שנים מר' מנשה רייזמאן והביא כמה דברים מקבילים בין הרמב''ם לקבלה
א. (אינני זוכר אם הביא דוגמא זו) ידוע המחלו' שלרש''י הדליקו המנורה בביהמ''ק רק בערב ולרמב''ם גם בבוקר וכן מפורש בזוהר
ב. במורה הביא הרמב''ם הטעם לקטורת היות ויש שם הרבה בשר מהקרבנות חוששים מפני ריח רע ע''כ מקטירים קטורת להבריח ריח רע, ומהאר''י אי' טעם דומה היות ויש שם הרבה קרבנות שמא יבואו כוחות הסט''א וירצו להידבק בהם ע''כ מקטירים קטורת להבריח אותם
ג. לגבי לחם הפנים כתב הרמב''ם שלא מצא לזה טעם וגם האר''י התחנן כל צפרא דשבתא 'יגלה לן טעמא דבתריסר נהמי'
 
דברי @נבהל להשיב פי חכם חן,
אבל לכאורה הוא לאידך גיסא,
ומראה שהנגלה והנסתר הם שני הבטים של אותה תורה, כי כמו שהרמב"ם כתב טעם בנגלה כתב האר"י טעם בנסתר
וכמו שלא היה לרמב"ם טעם בלחם הפנים כן לא היה לאר"י טעם בזה (אם כי הגר"א אמר שזה הדבר היחיד שהאר"י טעה בדברי הזוהר ואי"צ י"ב חלות ולכן לא מצא האר"י טעם בזה כידוע)

על כל פנים ודאי הרמב"ם, אף אם ידע מהקבלה, לא יכל לדעת מטעמי האר"י כי האר"י חידש אותם ושמע אותם מאליהו זכור לטוב ולא במסורת.
ובספר 'נפש החיים' שכולו מיוסד על דרך הקבלה, גם מובא הרבה פעמים מה'מורה נבוכים' כי במקום שנגמרת הפילוסופיא מתחילה הקבלה, כדמטו משמיה דהגר"א והובא כמדומני במעשה רב.

תמוה שאיש כהרמב"ם שכתב כל כך הרבה ופרה ורבה ברוב דברי תורה, לא רימז מילה וחצי מילה בקבלה. ולא יבואר אלא אם לא היה בקי בחכמה זו, ויש לזה טעמים רבים למה לא זכה לחכמה זו.
מאידר רבינו ה'אבן עזרא' היה בקי בה וכן כתב עליו הרמב"ן באיזה מקום (לא זוכר עכשיו) על איזה פירוש של האבן עזרא שמוכח מהפסוק הנ"ל שהיה בקי בחכמה זו.
 

בר לבב

משתמש רגיל
נבהל להשיב אמר:
ג. לגבי לחם הפנים כתב הרמב''ם שלא מצא לזה טעם וגם האר''י התחנן כל צפרא דשבתא 'יגלה לן טעמא דבתריסר נהמי'

יגלה לן טעמא דבתריסר נהמי האמור באתקינו סעודתא, לא עוסק בלחם הפנים אלא במה שמפורש בזוהר שבוצעים י"ב חלות בשבת כידוע לכל מקובל/מכיר מושגי קבלה.
 

בר לבב

משתמש רגיל
פינחס רוזנצוויג אמר:
(אם כי הגר"א אמר שזה הדבר היחיד שהאר"י טעה בדברי הזוהר ואי"צ י"ב חלות ולכן לא מצא האר"י טעם בזה כידוע)

הגר"א לא אמר ח"ו שהאר"י טעה.
הוא אמר ביאור לפי שיטתו שאין סתירה כלל בין הנגלה לנסתר.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
בר לבב אמר:
יגלה לן טעמא דבתריסר נהמי האמור באתקינו סעודתא, לא עוסק בלחם הפנים אלא במה שמפורש בזוהר שבוצעים י"ב חלות בשבת כידוע לכל מקובל/מכיר מושגי קבלה.
לא עלי תלונותיך אף כי איני יודע היכן מקורו של הרב הנ''ל
 

בשלמא

משתמש ותיק

בשלמא

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
(אם כי הגר"א אמר שזה הדבר היחיד שהאר"י טעה בדברי הזוהר ואי"צ י"ב חלות ולכן לא מצא האר"י טעם בזה כידוע)
משהו במשפט הזה לא מסתדר לי
הרי הגר"א חולק על האר"י ז"ל בעוד עניני קבלה (למשל תיקוני גלגלתא).
אלא מאי?
 

יוסף בן יוסף

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
רבינו ה'אבן עזרא' היה בקי בה וכן כתב עליו הרמב"ן באיזה מקום (לא זוכר עכשיו) על איזה פירוש של האבן עזרא שמוכח מהפסוק הנ"ל שהיה בקי בחכמה זו.
לכאורה הוא לא היה בקי בה, וגם זה עולה מדברי הרמב"ן במקומות רבים.
המקומות שמשמע שכן, הם בדר"כ מקומות בהם הסוד והפילוסופיא נשקו זה לזה כמו בשעיר לעזאזל.
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
אשמח אם יוכלו חו"ר הפורום להעלות מידיעותיהם וממקורותיהם בנושא זה של יחסו של הרמב"ם לקבלה. (הייתי בטוח שיש אשכול בעניין אך לע"ע לא מצאתי). ייש"כ
https://hebrewbooks.org/55578

ספר זוהר הרמב"ם, על 22 עניינים מדברי הרמב"ם שנראה שיסודותם בקבלה.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
שם הגדולים מערכת גדולים אות מ [קנ] הרמב"ם (רבינו משה בר מיימון)

[קנ] הרמב"ם (רבינו משה בר מיימון) כתב מהרח"ו ז"ל ששורשו מפאה דדיקנא דז"א השמאלית ולכך לא זכה לחכמת הזהר עכ"ד ובספר מגדל עז כתב בתחלתו שהרמב"ם בסוף ימיו עסק בקבלה ולפי דברי הרב מהרח"ו הנזכר יתכן שבסוף ימיו מה שעסק הוא בשמוש איזה שמות הקודש כנראה ממגילת סתרים שמיחסים אותה להרמב"ם והזכירה מהר"ם אלשקר סימן קי"ז. אך ראיתי בספר שושן סודות כ"י שמסתפק בכתב הנזכר אם הוא מהרמב"ם:
 

יהודי אריה

משתמש חדש
נבהל להשיב אמר:
בר לבב אמר:
יגלה לן טעמא דבתריסר נהמי האמור באתקינו סעודתא, לא עוסק בלחם הפנים אלא במה שמפורש בזוהר שבוצעים י"ב חלות בשבת כידוע לכל מקובל/מכיר מושגי קבלה.
לא עלי תלונותיך אף כי איני יודע היכן מקורו של הרב הנ''ל

מהאדמור מרדזין בעל התכלת
 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
אשמח אם יוכלו חו"ר הפורום להעלות מידיעותיהם וממקורותיהם בנושא זה של יחסו של הרמב"ם לקבלה. (הייתי בטוח שיש אשכול בעניין אך לע"ע לא מצאתי). ייש"כ

בתקופת הרמב"ם לא היתה ידועה תורת הקבלה רק ליחידים שקבלו איש מפי איש, והרמב"ם לא קבל תורה זו מרבותיו.

וכן כתב בספר שומר אמונים הקדמון:

שומר אמונים אירגאס 1.JPG
 
יוסף בן יוסף אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
רבינו ה'אבן עזרא' היה בקי בה וכן כתב עליו הרמב"ן באיזה מקום (לא זוכר עכשיו) על איזה פירוש של האבן עזרא שמוכח מהפסוק הנ"ל שהיה בקי בחכמה זו.
לכאורה הוא לא היה בקי בה, וגם זה עולה מדברי הרמב"ן במקומות רבים.
המקומות שמשמע שכן, הם בדר"כ מקומות בהם הסוד והפילוסופיא נשקו זה לזה כמו בשעיר לעזאזל.
כתב הרמב"ן במאמר 'תורת ה' תמימה' על ר"א (שכתב שבמצוות שמיטה רמוז סוד ימות עולם) וז"ל, 'ואין בספריו דבר מורה על קבלתו הטובה יותר מזה'
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
תמוה שאיש כהרמב"ם שכתב כל כך הרבה ופרה ורבה ברוב דברי תורה, לא רימז מילה וחצי מילה בקבלה. ולא יבואר אלא אם לא היה בקי בחכמה זו, ויש לזה טעמים רבים למה לא זכה לחכמה זו.
א. גם בתורה עצמה לא נזכר מילה מקבלה. והכל מבואר כדברים השייכים לנגלה (אמנם ראיתי פעם בשם הר' זילברמן שיש עניינים במקרא שא"א להבין בלי קבלה, ולדעתו זה הראיה לקבלה, וא"י מהו).
ב. הגר"א הכריע שהרמב"ם לא היה בקי בחכמת הקבלה.
ג. צ"ע למה לפחות לא זכה לגילוי של איזה מגיד או אליהו זל"ט כמו שזכו קטנים ממנו בהרבה, ודוק.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ראה אשכול כופר בקבלה ובמדרשי חזל.

ושם כתבתי:
איני יודע למי מהראשונים התכוונת.
לגבי הרמבם. ידוע מה שכתב הגר"א בהגהת הש"ע ביו"ד (קעט ו). ומאידך לשון הש"ע מפורש כרמב"ם. ואין לנו להכניס ראשנו יתר על זה.
ופעם שמעתי מהג"ר נפתלי קופשיץ שליט"א בשיעור. שהביא כמה מקומות ברמב"ם שמהם מוכח בצורה ודאית שהוא למד זוהר. והיינו שאמנם ספר הזוהר במתכונתו לא היה קיים אבל חלק מהרעיונות שבו עברו במסורת בין לומדי הקבלה איש מפי איש. כמדומני שהדפיסו את השיעור הזה באחד מקונטרסי שפתי כהן.
גם ראיתי שכותבי קורות חייו של הרמב"ם דנים במסורת המספרת שלמד קבלה בסוף ימיו.

אגב. גם באחרונים מצינו מי שפקפק אל דבר או חצי דבר מהמושגים הקבליים. כגון הרש"ש. ואכמ"ל


ודוקא דבר בסיסי כמו מעשה מרכבה הרמב"ם לא שמע כלום מהקבלה ע"ז? נשמע מוזר. 
הפשט הפשוט כמ"ש הגר"א שהרמב"ם לא ידע מהחכמה. ואין בזה שום בעיה. ובזה אין הלכה כהרמב"ם כיון שכל גדולי התורה בכל הדורות פליגי עליה ולא חסר דברים שנוטים בהם מהרמ"ם ואין בזה משום חגירת צפורן כ"ש בגדלות מי שאמרו עליו ממשה עד משה לא קם כמשה!
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
ב. במורה הביא הרמב''ם הטעם לקטורת היות ויש שם הרבה בשר מהקרבנות חוששים מפני ריח רע ע''כ מקטירים קטורת להבריח ריח רע, ומהאר''י אי' טעם דומה היות ויש שם הרבה קרבנות שמא יבואו כוחות הסט''א וירצו להידבק בהם ע''כ מקטירים קטורת להבריח אותם
ג. לגבי לחם הפנים כתב הרמב''ם שלא מצא לזה טעם וגם האר''י התחנן כל צפרא דשבתא 'יגלה לן טעמא דבתריסר נהמי'
ב. נו באמת. הרי זה היפך גמור מתורת הקבלה. הרי לכל דבר בקבלה יש טעם פשטי שמי שיודע אותו עדיין לא יודע קבלה.
ג. תריסר נהמי הכונה לסעודות שבת...
מי שאמר שיעור זה גם הוא אינו יודע בקבלה...
 

משיב דבר

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אגב. גם באחרונים מצינו מי שפקפק אל דבר או חצי דבר מהמושגים הקבליים. כגון הרש"ש. ואכמ"ל
השאלה היא אם הרמב"ם חלק (כמו היעב"ץ וחבריו), או לא ידע - כפי נקיטת מהרח"ו שהובא לעיל (והוא מסביר טעמא דמילתא ע"פ סוד הנשמות).
ולמעשה אין נ"מ כי גם אם חולק הרי אין בזה הלכה כמותו כי השו"ע וכל הראשונים ואחרונים (גר"א מ"א ט"ז רמ"א ושא"פ) פליגי ע"ז ומקדשים כל הזוהר הק' וספרי האריז"ל והמגיד מישירים ועוד.
 

צדיק האמת

משתמש ותיק
הלשם כותב שאע"פ שהרמב"ם לא למד קבלה מקדושתו הוא כיון הרבה לקבלה. (אינני זוכר טוב)
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אגב. גם באחרונים מצינו מי שפקפק אל דבר או חצי דבר מהמושגים הקבליים. כגון הרש"ש. ואכמ"ל
השאלה היא אם הרמב"ם חלק (כמו היעב"ץ וחבריו), או לא ידע - כפי נקיטת מהרח"ו שהובא לעיל (והוא מסביר טעמא דמילתא ע"פ סוד הנשמות).
ולמעשה אין נ"מ כי גם אם חולק הרי אין בזה הלכה כמותו כי השו"ע וכל הראשונים ואחרונים (גר"א מ"א ט"ז רמ"א ושא"פ) פליגי ע"ז ומקדשים כל הזוהר הק' וספרי האריז"ל והמגיד מישירים ועוד.

היעב"ץ לא חלק על קבלה כלל, וגם לא על הזהר באופן מוחלט. בסה"כ הוכיח שיש הוספות מאוחרות בזהר, ולאו דוקא שהם מוסמכים.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
היעב"ץ לא חלק על קבלה כלל, וגם לא על הזהר באופן מוחלט. בסה"כ הוכיח שיש הוספות מאוחרות בזהר, ולאו דוקא שהם מוסמכים
מה אתה רוצה?
אני בסה"כ אמרתי שהשאלה בנוגע לרמב"ם היא האם חלק על הקבלה כמו שהיעב"ץ חלק על (חלקים/נושאים/עניינים) בזוהר, או לא ידע. לא היתה כונה (כמבון) להכנס לענין היעב"ץ, אלא להעמיד ברור את שני הצדדים בנוגע לרמב"ם. וכל א"ש טובא.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
אחד התלמידים אמר:
היעב"ץ לא חלק על קבלה כלל, וגם לא על הזהר באופן מוחלט. בסה"כ הוכיח שיש הוספות מאוחרות בזהר, ולאו דוקא שהם מוסמכים
מה אתה רוצה?
אני בסה"כ אמרתי שהשאלה בנוגע לרמב"ם היא האם חלק על הקבלה כמו שהיעב"ץ חלק על (חלקים/נושאים/עניינים) בזוהר, או לא ידע. לא היתה כונה (כמבון) להכנס לענין היעב"ץ, אלא להעמיד ברור את שני הצדדים בנוגע לרמב"ם. וכל א"ש טובא.

בזמן הרמב"ם עוד לא נתגלה הזהר, וממילא אין מקום לידון אם הוא ס"ל כמו היעב"ץ.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית