בירור האם אכן כל ישראל אמרו נעשה ונשמע

בן ישיבה

משתמש ותיק
זכורני כי בעבר ראיתי מי שכ' לתרץ קושיית התוס' דמה הוצרכו לכפה עליהם הר כגיגית לאחר שאמרו נעשה ונשמע, וזכורני כי ראיתי בעבר כי הערב רב לא אמרו נעשה ונשמע ולהם הוצרכו הר כגיגית, והשנה חיפשתי זאת ולא מצאתי,
אשמח מאד אם אחד יודע כאן מקור לזה,
 

ידידיה

משתמש ותיק
משהו דומה בפנים יפות [שמות פרק לב יא]
ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו', למה יאמרו מצרים וגו'. יש לפרש מפני שאחז"ל [ש"ר מ"ב, ו] כי שחת עמך היינו ערב רב שהם עובדי עכו"ם, אלא שישראל נענשו על שלא מיחו בהם, ואיתא בסוף פרק במה בהמה [שבת נה א] שאין הקדוש ברוך הוא מעניש על זה אלא מפני חרון אף, והטעם שאינו אלא עשה הוכח תוכיח ואין עונש על עשה אלא בעידן ריתחא, כמ"ש המלאך לרב קטינה [מנחות מא א] והנה אחז"ל [שבת פח א] שכפה עליהם ההר כגיגית מכאן מודעה רבה לאורייתא וכו', אלא לפי מה שפירש"י [לעיל כ, ב] בפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך שע"מ כן הוציאם מבית עבדים שיקבלו את התורה נמצא היו מחויבין לקבל את התורה. אך נראה דבערב רב לא שייך זה שהרי לא היו עבדים במצרים נמצא שיש טענה למצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, דהיינו שכפה עליהם ההר כגיגית ואנוסים היו וכיון שיש טענה לערב רב, ממילא יסלק החרון אף מישראל שלא מיחו בהם, והיינו דכתיב למה יחרה אפך בעמך דהיינו בישראל שאין עונש עליהם אלא בעידן ריתחא, והיינו שהם מחויבים בשביל שהוציא אותם מארץ מצרים מ"מ כיון שיש טענה לערב רב לומר שאנוסים היו ממילא נסתלק החרון אף, וזהו שאמר שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך:
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
אולי המדרש רבה שמות מב על חטא העגל
דָּבָר אַחֵר, סָרוּ מַהֵר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הִקְשַׁתֶּם אֶת הַדֶּרֶךְ עַל רֹאשׁוֹ, אָדָם שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה מִלִּין וְטוֹעֶה בַּשְּׁלִישִׁי, שֶׁמָּא מִן הָרִאשׁוֹן הוּא טוֹעֶה. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיָה לָכֶם לִסְרֹחַ לֹא בַשֵּׁנִי וְלֹא בַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא מִן הָרִאשׁוֹן, אֶתְמָהָא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא יוֹם אֶחָד הָיָה, אֶלָּא הָיוּ עוֹמְדִים בְּסִינַי וְאָמְרוּ בְּפִיהֶם (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְלִבָּם הָיָה מְכֻוָּן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, לו): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי אָמַר (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, בְּלַה' אֱלֹהֵיכֶם חֲטָאתֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נָתַתִּי לָכֶם לִכְבוֹדְכֶם, (שמות כ, יג): לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב, וְכֵן כֻּלָּם, לֹא הָיָה לָהֶן לַחֲטוֹא אֶלָּא בְּשֶׁלִּי,
 
חלק עליון תַחתִית