האם מותר להפסיק באמצע שמונה עשרה ולרוץ לממ"ד

הכהן

משתמש ותיק
נשאל הפוסק הגאון רבי יהודה אריה דינר רב מרכז העיר בני ברק על ידי תושבים גם מהדרום וגם מהמרכז מה לעשות כאשר עומדים באמצע תפילת שמונה עשרה ונשמעת אזעקה. האם להפסיק באמצע התפילה ולרוץ למרחב המוגן או להמשיך בתפילה וללכת רק לאחר סיום תפילת שמונה עשרה שלפעמים יכול להיות מאוחר מדי וזה חשש סכנה. 

הגרי"א דינר פסק שיש להפסיק את התפילה וללכת מיידית למרחב המוגן שפיקוח נפש קודם.

והוסיף הרב דינר, ששמע זאת ממרן ראש הישיבה הרב שטיינמן זצ"ל, כאשר שאל אותו בטעם הדבר, שהרי כתוב בגמרא שמסתם נחש לא צריך להפסיק הואיל ורוב נחשים לא ממיתים וכך אנו רואים שרוב הטילים לא ממיתים וא"כ למה יפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה והשיב הרב שטיינמן שבנחש הנחש עצמו רובם לא ממיתים ומשא"כ הפצצות כולם מסוכנים וכל אחד ואחד שלא מזיק זה נס.
 

במבי

משתמש ותיק
גם לצורך הכוונה הפשוטה יש ללכת למקום המוגן, שהרי א"א לכוון בעוד שנמצאים במקום מסוכן וההליכה לא מהווה הפסק.

והוא כמו שמותר ללכת להרים סידור שנפל באם מציאותו על הרצפה מפריעה לכוונה, וכן ברב שכולם מחכים לו, מותר לו לעבוד עליהם ואף לעשות כריעה כאילו הוא במודים, ואחר דקה לעשות 3 פסיעות אחורה כאילו הוא בעושה שלום ואז שהחזן מתחיל החזרה שיחזור ליחודיו ובצירופי השמות בתפילת השמונה עשרה שלו.
 

במבי

משתמש ותיק
במבי אמר:
גם לצורך הכוונה הפשוטה יש ללכת למקום המוגן, שהרי א"א לכוון בעוד שנמצאים במקום מסוכן וההליכה לא מהווה הפסק.

והוא כמו שמותר ללכת להרים סידור שנפל באם מציאותו על הרצפה מפריעה לכוונה, וכן ברב שכולם מחכים לו, מותר לו לעבוד עליהם ואף לעשות כריעה כאילו הוא במודים, ואחר דקה לעשות 3 פסיעות אחורה כאילו הוא בעושה שלום ואז שהחזן מתחיל החזרה שיחזור ליחודיו ובצירופי השמות בתפילת השמונה עשרה שלו.

לשון ספר חסידים:

כל מה שאדם יכול לידע לעשות תקנה שיכוין לבו בתפלתו יעסוק לבו ויכוין וכל מה שיעסוק ויוכל לעשות שלא יתלוצצו בו יעשה ויעסוק. שאם יהא יושב ועיניו סגורות יתלוצצו עליו. לא יסגור עיניו לפי שלא יוכל לכוין. כמו שהיה חכם אומר לתלמידיו כשמתפלל אחד לפני התיבה אם מקצר התפלה ואני איני יכול לקצר אני עושה עצמי כמשתחוה במודים ועדיין לא הגעתי לשמע קולנו. וכשמתחיל ברוך כדי להוציא ידי חובת אחרים אני הולך לאחורי כאלו סיימתי תפלתי כדי שלא יתלוצצו עלי ועדיין לא סיימתי עד שכבר אמרו קדושה. והקב"ה יודע שלא הלכתי אחורי אלא שלא יתלוצצו עלי ולא הייתי יכול לכוין והכל לפי לב האדם (תשפ"ד)



ולפי"ז העולם נוהג לומר The world is the big show אך ניתן להוסיף ש The rabbi is the greatest actor.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ועל כן עדיף לאלו שנמצאים בדרום להתפלל במקלט היכא דאפשר
זכורני שפע"א בתפילת ראש חודש הייתי בדרום והוצרכתי בכל התפילות (4!) של אותו יממה לעקור באמצע התפילה
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
זה ברור שמי שצריך לכוונה ללכת מותר לו וכמו שכתבו אך מדין סכנה הנה אם זה היה זורק אבן לגו הרי זה מחצה על מחצה וחייב
ואם זה לא באמצע מצוה הרי אפילו על חשש רחוק חייב
אבל באמצע תפילה הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים והשיעור של החשש בזה
הנה מבואר שלפנות גל מחשש עקרב נאמר שלוחי מצוה אינם ניזוקים
וא"כ כל רמת שכיחות כזו של נזק הרי יש לנו הבטחה של הקב"ה
והשיעור בדובב מישרים נוקט שזה שיעור של מיעוט המצוי כמו בכל האיסורים
ויש חת"ס שמשמע אף יותר
ממילא חלוק הדרום מהמרכז בזה
ולא מובן מדוע במרכז שלמעשה לא שכיח נזק ילך באמצע שמו"ע
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כמדומני שבמערכות האחרונות הוכח כי כשיש אזעקה במרכז - הוי שכיח הזיקא התם טפי מבדרום [וגם ביממה האחרונה ניכר כך].
 
משבט הכהונא אמר:
להתפלל במקלט היכא דאפשר
רק באותם מקומות ששכיחות בהם האזעקות (אשדוד, אשקלון, שדרות וכו'). יישובים רבים בדרום כמעט ואינם 'זוכים' אלא לאזעקה אחת או שתים ביממה, ואין לחוש שיתרחש הדבר דוקא באמצע תפלת העמידה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הכהן אמר:
נשאל הפוסק הגאון רבי יהודה אריה דינר רב מרכז העיר בני ברק על ידי תושבים גם מהדרום וגם מהמרכז מה לעשות כאשר עומדים באמצע תפילת שמונה עשרה ונשמעת אזעקה. האם להפסיק באמצע התפילה ולרוץ למרחב המוגן או להמשיך בתפילה וללכת רק לאחר סיום תפילת שמונה עשרה שלפעמים יכול להיות מאוחר מדי וזה חשש סכנה. 

הגרי"א דינר פסק שיש להפסיק את התפילה וללכת מיידית למרחב המוגן שפיקוח נפש קודם.

והוסיף הרב דינר, ששמע זאת ממרן ראש הישיבה הרב שטיינמן זצ"ל, כאשר שאל אותו בטעם הדבר, שהרי כתוב בגמרא שמסתם נחש לא צריך להפסיק הואיל ורוב נחשים לא ממיתים וכך אנו רואים שרוב הטילים לא ממיתים וא"כ למה יפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה והשיב הרב שטיינמן שבנחש הנחש עצמו רובם לא ממיתים ומשא"כ הפצצות כולם מסוכנים וכל אחד ואחד שלא מזיק זה נס.
הפוסקים הביאו להלכה את דברי רבינו יונה בברכות דהא דאמרי' אפי' נחש כרוך על עקיבו היינו להפסיק בדיבור אבל ללכת למקום אחר יכול, ומסתבר דה''ה לכאן.
 
 
חלק עליון תַחתִית