דרומאי אמר:
אך ענין תלכו עמי קרי ודאי שייך גם כאן, שאם תולין הכל במקרה העולם ואין מבינים שבא על מעשים רעים- ההמשך של זה הוא רח"ל חמת קרי.
ולכן ודאי צריך להתעורר ולחזור בתשובה, אף שלא שייך זעקה לאחר שכבר הגרוע מכל ארע.
כמדומה שכאן כבר מגיעים לקצה שיתכן ולא ניתן לפרש אותו ברשות הרבים, ואני כותב מאוד מאוד בהיסוס, אבל לענ"ד ההערה ה'מתמטית' של כבודו אכן נכונה, ואמנם לאידך גיסא.
כמובן שלא עלתה על הדעת להציג בכלל אופציה של 'מקרה' כפרשנות למה שהיה במירון, ולהיפך - דובר על 'נוכחות אלוקית'.
אם אני מבין נכון, הפירוש ברמב"ם הוא ההפוך. הרמב"ם מדבר בעצם על דברים שהם מכלל 'טבעו של עולם', ומההוא אמינא אתה למד למסקנא, שיש כאן מקום לסלקא דעתך ש'יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית', והתורה עצמה צריכה להפקיע מאפשרות כזו, כי באמת דברים כאלו הם חלק מההלוך ילך של העולם, וקורים גם באירופה ובאמריקה ובכל מקום, וע"ז מזהיר הקב"ה את ישראל שלא יתלו את הצרה במנהג העולם אלא ידעו שבגלל מעשיהם הרעים אירע להם, והנקודה בזה היא שהשגחת השי"ת חופפת על כל דרכי הטבע, ואין דבר שבא 'סתם' אלא הכל בחשבון.
ואמנם - מכאן גם מגיעה הנקודה, שבצרות כגון אלו, דבר וחרב וחיה רעה וכו' כל המוזכרים שם ברמב"ם, אין כ"כ משמעות לנסיבות הפרטניות של האירוע, ואין כ"כ מקום לפשפש בהם עצמם מיניה וביה כדי למצוא עומק בהופעה החיצונית שלהם, כי אדרבה - הלבוש החיצוני של הצרה הוא 'טבעו של עולם', ואך זאת ש'בגלל מעשיהם הרעים הורע להם'. ומכאן גם המסקנא לפשפש במעשים אחרים ובעבירות שבידינו בעת צרה, כי המאורע עצמו מיניה וביה אין בו מסר מיוחד.
לא כן בכגון דידן, מה שהיה במירון, שלחלוטין לא נכלל בסיווג 'טבעו של עולם', אלא הוא מצד עצמו מיניה וביה בהופעתו המסוימת, הוא "דבר השם".
ולא נראה לי שיש צורך לבאר, אבל אולי בכל זאת, שבודאי לא הכוונה שאירע שם משהו חוץ לגדר הטבע וש'דרך רבי דוב' נבראה בער"ש ביה"ש יחד עם פי הבאר ופי האתון, והכוונה היא ל'סיטואציה', באתרא דרשב"י, בל"ג בעומר, (ויהיה נכון להוסיף שאף בלא שום התערבות 'גורם זר' כפיגוע וכיו"ב, אלא ממש 'מעצמו', 'מיניה וביה'). וכמו, לדוגמא בעלמא, שה'שואה', או לחילופין 'מלחמת ששת הימים', הגם שלא אירע בהן שום שינוי מדרכי הטבע כקריעת ים סוף ואבני אלגביש, מ"מ הן בודאי נוכחות גלויה של הקב"ה ודיבור ברור מעמו 'מיניה וביה'.
<ואגב, לא אכלא שפתיי מלהשתומם ולהתפלא שהאשכול 'אנחנו לא נהגנו ליסוע למירון' עדיין פעיל, ותמהני אם אנוכי הקט הוא היחיד שעשה סוג של 'חישוב מסלול מחדש' בענין ולמד משהו מהחותם שחתם קודשא בריך הוא על הדבר הזה באותיות של דם. וגילוי נאות - מעולם לא הייתי במירון בל"ג בעומר, ונכון לעכשיו לא נראה לי שאלך אף בעתיד, ואין כוונתי ש'צריך' לעלות וכיו"ב <ו'צריך' זה רק מה שכתוב בשו"ע>, אבל אי אפשר להתעלם מהחותמת הברורה על הדבר הזה שהוא "אמיתי">.